כותרות TheMarker >
    ';

    כי האדם עץ השדה

    כי האדם עץ השדה / נתן זך

    כי האדם עץ השדה.
    כמו האדם גם העץ צומח
    כמו העץ האדם נגדע.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא שואף למעלה
    כמו האדם הוא נשרף באש.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    אהבתי וגם שנאתי
    טעמתי מזה ומזה.
    קברו אותי כחלקה של עפר
    ומר לי, מר לי בפה.
    כמו עץ השדה.


    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא צמא למים
    כמו האדם גם הוא נשאר צמא.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    ארכיון : 8/2012

    0 תגובות   יום שישי , 10/8/12, 17:50

    ''

     

     

    אדם ניכר בכוסו ,כיסו ובכעסו

    הכעס הוא רגש אנושי וטבעי. אם נטהר אותו ונצליח להתעלות מעליו, נקבל הזדמנות להפוך את עצמנו לאנשים שאנו באמת שואפים להיות.הכעס מסוגל ללמד אותנו מי אנחנו באמת, ובאיזה אופן אנו מתמודדים עם תסכולים. 

    הכעס הוא ,מאידך,אנרגיה אשר אינה מאפשרת לנו להצליח,אם לא נרחיק אותו במקום להדחיקו או להתעלם ממנו.הוא עלול להיפך להרסני ביותר. הכעס עלול להזיק לנו ולסובבים אותנו :רוחנית, פיזית, רגשית וחברתית.הכעס פוגע בנו יותר מאשר בזה עליו אנו כועסים.יפגע בכל דבר עמו נבוא במגע.כעס לעולם אינו מוצדק.כל כעס,אינו אלא ניסיון לגרום למישהו רגשי אשמה.

    הגמרא אומרת שלמרות שהכעס הוא תכונה שלילית ורבת עוצמה, הוא עדיין יכול לשמש כמורה עבורנו וללמד אותנו דברים חשובים. הכעס מסוגל להראות לנו מי אנחנו באמת, מה חשוב לנו וכיצד אנו מתמודדים עם מצוקות ותסכולים. ביכולתנו ללמוד מהכעס, ותוך כדי כך, להצליח לשלוט לא רק בו, אלא גם בעצמנו.
    לכן ,כה חשוב להיפתר מהכעס בצורה בונה.

    האדם הכועס יכול אף להגיע לריחוק סביבתי. אין זה נעים לאנשים, שאדם בסביבתם מביע את תסכולו על כל דבר שלא מוצא חן בעיניו, כי הרי ברור שבחיים לא הכול מתנהל כרצון כל איש ואיש, ואדם שמאבד את עשתונותיו ,הוא אדם שרוב בני האדם יעדיפו לשמור ממנו מרחק כדי לא להוות מטרה לחיציו השנונים, אותם הוא יורה לכל עבר.


    סיבה נוספת לכעס, הינה תחושת החיות שהיא מעניקה לכועס.יתכן שהוא רואה בכעס עוצמה,חוזק.אולי גם תירוץ לפעול בצורה נמרצת ולהצדיק עשיית מעשים מסוימים.


    הכעס מעניק גם מטרה-להצליח על אפם וחמתם של אחרים.


    האגו,אף הוא ניזון מהכעס.הכעס מעניק תחושת נפרדות מאחרים.צידוק לפגוע ולהכאיב לאנשים.לפעמים כשינהג בדרך לא מוצדקת כלפי אחרים יתרץ הכועס זאת -מכיוון ש"הוא מאד כועס על האדם".

    דרג את התוכן:
      10 תגובות   יום חמישי, 9/8/12, 15:44

      ''

       

      השגות על המתירנות מינית

       

      היהדות והרפואה הסינית תמימי דעים לגבי יחסי מין ללא מידה. הרפואה הסינית מנסה להתאים עצמה יותר ויותר לעולם המערבי המודרני, אבל בדבר אחד מומחיה נחושים בדעתם: מתירנות מינית מזיקה לבריאות.

       

      מהי מתירנות?התייחסות  למין כאל הנאה נטו ,ללא כל קשר אל רגשות ,מחויבות או פרטנר קבוע ובלעדי.  מתירנות נחשבת להיכנעות ליצר המיני והשתעבדות לו לעיתים.

       

       מערכת יחסים על בסיס גופני חוסמת  מציאת קשר אמיתי . ביחסי יזיזות,לדוגמא, בונים  מנגנון הגנה שחוסם רגשית וגם מעכב  בדרך לבגרות נפשית ורגשית  שהיא המוכנות לקשר אמיתי. סטוצים וקשרים מזדמנים מרחיקים  ממציאת אהבה- אהבת אמת. מין מזדמן הוא סם המאלחש את הכאב והבדידות ורק מחדד את הכמיהה לאהבה.

       

      היהדות מתייחסת לחיים המיניים בדרך ממוצעת, בהליכה בשביל הזהב, תוך שמירה על איזון נכון ומדויק בין הצורך בקיום המין האנושי, והצורך בסיפוק היצר המיני הטבעי באיש ובאישה מחד גיסא, לבין מתירנות מינית, ניאוף, סטיות מיניות, וריבוי מיותר בעיסוק בדברים אלו מאידך גיסא, וכפי שאמרו חז"ל - יצר, תינוק ואישה, תהא שמאל דוחה וימין מקרבת.

       

      אישה לא בנויה למין מזדמן מעצם טבעה ומבנה אישיותה.זה  יכול להיות קירבה ונחמה וסיפוק רגעי של חוסר באינטימיות,כמו כן הוא יכול להקנות מיומנויות שונות במין ובתקשורת בין אישית ,אך מאחר ואין חיבור רגשי אמיתי נוצרים אכזבה וכאב כי אין פה קשר אמיתי ואוהב.אישה שחשופה פיסית בקשר מיני מתמשך נעשית פגיעה רגשית. הנאה מינית עמוקה קושרת את האישה אל הפרטנר שלה אפילו ברמה ההורמונאלית פיסיולוגית המפעילה את הרגש.

       

      חכמי ישראל הכירו בעובדה, שאין מעשה בו יוכל האדם להתעלות ולהתרומם למדרגת שותף עם הקב"ה באופן הפעיל ביותר כמו במעשה הזיווג שבין איש לאשתו; ומאידך, אין לך מעשה שבו יוכל האדם לרדת לשפל המדרגה עד הדמיון לבהמה, כאותו מעשה עצמו.

       

      אי לכך נמנעת היהדות מדרישה להתחסדות-יתר של סגפנות ופרישות מינית, ודבר זה מעולם לא נחשב כרצוי מבחינה דתית.מגמת היהדות היא להוציא לפועל בצורה מושלמת עד כמה שאפשר את ההיבטים החיוביים בחיים המיניים, ולמנוע ולרסן את כל הצדדים השליליים במעשים ובמחשבות הקשורים לחיים המיניים.

       

      היהדות איננה דורשת עקירת היצר המיני, אלא השתלטות על היצר. אין פרושה נסיגה מן העולם ומפעולה בתוכו. אין האדם צריך להילחם עם תאוותו, רק שיסתפק מן ההיתר.

       

      הרפואה הסינית טוענת ,שמתירנות מינית מזיקה לבריאות ,יחסי מין רבים עם בני זוג מזדמנים וכאלה שנעשים מתוך בדידות -מהווים ניצול יתר של האנרגיה הגופנית והתשה  של הגוף.

       

      ניצול יתר של האנרגיה המינית תוך זמן קצר ובתדירות שאינה מאפשרת לגוף ליצור מחדש את שאבד, פוגע במשאבי האנרגיה ועם הזמן מחסני האנרגיה מתרוקנים. ההתרוקנות הזאת לא מתרחשת ברגע ולכן לוקח לנו הרבה זמן להכיר בכך אם בכלל. מי שאחראי על האנרגיה הזו לפי הרפואה הסינית, הן הכליות. אנו נוהגים להשתמש באנרגיה הצבורה בכליות באופן בלתי מבוקר ולא ערים לתוצאות העלולות להיגרם מכך. איננו מתעוררים גם כאשר ישנם סימנים מוקדמים. איננו מבינים את הקשר בין מגוון בעיות ומחלות שמתגלות רק בשלב מאוחר יותר לבין חיי המין הקודמים שלנו. נזקי חיי מין מתירניים ומופרזים לא מסתכמים בבעיות גב. חולשה בכליות כתוצאה מבזבוז האנרגיה המינית עלולה להוביל לבעיות נוספות כמו נשירת שיער, בעיות שמיעה, ירידה בראייה שמתחוללים בגיל צעיר יחסית. זה נובע מניצול יתר של הכליות. הכליות ברפואה הסינית הן אלו אשר אחראיות בין היתר על האנרגיה המינית ועל איברי המין. הן אלו אשר מזינות את מח העצם האחראי על העצמות ועל הזנת המוח. חולשה באנרגיה של הכליות יכולה להתחיל בכאבי-גב תחתון בלבד.

       

      גם היהדות מזהירה כי עודף חיי-מין פוגע בשיער, מביא לנשירת שיניים מוקדמת, להתכהות בעיניים בגיל צעיר יחסית ולמחלות נוספות.

       

      לסיכום:ההשקפה המתירנית הרואה בהנאה של בני אדם ערך עליון מביאה לחופש מיני מלא, ולסיפוק היצר המיני בכל דרך אפשרית, בתנאי שהוא נעשה בהסכמה הצדדים המעורבים, כשהם בוגרים וברי-כושר שיפוט.אך- יש למצוא את דרך המלך ולמזג בין פרישה מינית מוחלטת מחד, והמתירנות המינית המופקרת מאידך כדי לקיים אורח חיים תקין ובריא.

       

      דרג את התוכן:
        10 תגובות   יום חמישי, 9/8/12, 07:53

        09/08/2012

         

        ''

         

        חלקי פאזל ישן וחדש

         

        כשמגיע מרחוק מכר

        מתחילת מסע חייך

        מנסה לגעת בימיך

        בעכשווי

        לחוש את הטעם של פעם-

         

        הוא מביא עמו

        הררי געגוע

        משב צעיר עם טעם אביב

        נשיקת רוח סוערת

        ד"ש עם שיר

        מתחילת אבק דרכיך הרענן.

         

        כשאתה מנסה לאחות

        פעמוני אביבך

        עם חורף חייך-

        אתה משחק באש אנרגטית,

        מנסה להרכיב פאזל

        עכשווי עם חלקיו הנושנים.

         

        אך הבלות והסחף

        מפריעים ומקמטים

        והחלקים שוב אינם מתאחדים

        כמו פעם.

         

        כמו בזמן הנשיקה הראשונה

        החיבוק המעורר סומק

        ועוד

         מתכולת סל התאנים הבוסרי.

         

        ניסיון יפה ידידי

        ניסיון נוגע..

        דרג את התוכן:
          0 תגובות   יום חמישי, 9/8/12, 07:12

          האם ה"אגו"-הוא תכונה חיובית ?


           לו היינו מקשיבים לעצמנו ומחוברים לעצמנו היינו מאפשרים לאנשים להיות שונים מאתנו, בלי להיפגע. מותר להם להביע מחשבות שונות משלנו, להתנהג אחרת מאתנו ולהרגיש שונה.

          אדם שמרגיש חלש, פגוע, חסר ביטחון ופגיע - אין לו שליטה על האגו שלו, וכשהתגובה מגיעה מתוך האגו ,אזי היא חסרת מעצורים ולעיתים חסרת פרופורציה למה שהניע את הפעולה. האדם עלול אז לצעוק, להכות או לבחור בדרך אלימה כתגובה, או לחילופין הוא עלול "להתקפל" ולא להגיב כלל ואת הכעס והעלבון לשמור בתוכו, מצב שעלול להזיק לבריאותו.

          חיזוק הביטחון העצמי, יכול לאזן את האגו. בטחון עצמי נובע מהיות האדם שלם עם עצמו. זהו מצב שאינו תלוי בגורם חיצוני. הקשבה פנימית - אני מול עצמי. מפגש בין אנשים, כשהם מקשיבים במלוא מובן המילה אחד לשני, בלי להיות עסוקים באיך להגיב ובמה לומר, זהו מצב של העדר אגו. ברגע שאדם חושב איך להגיב ומה לומר, בזמן שהאחר מדבר, כאן האגו פועל.

          האגו אינו אויבנו,הוא חלק מעצמנו ולכן הוא שייך לנו.אנו זקוקים לו בתחילת דרכינו הרוחנית,כדי להביא אותנו לבשלותה.במקום לראות את האשם בחוץ,לכל המתרחש בחיינו-עלינו להבין למה קורים לנו דברים.במקום להיפגע מאנשים ולהאשימם,עלינו לשאול-למה זימנו אותם וסיטואציות מסוימות לחיינו,ואיך נלמד מהם כדי להתפתח.איזה שיעורים אנו מזמנים לחיינו ומה תכליתם.ללמוד לשחרר שיעורים מתוכנו במקום להאשים אחרים ולא ללמוד לקחים.

          האגו הוא משהו שנחוץ לנו כדי להתקדם בחיים. הוא מחזק ומתמרץ את מעשינו, מאפשר לנו להעריך מחדש את עצמנו ללא תלות באחר. האגו הוא בהחלט תכונה חיובית ואם נאפשר לו לחיות באיזון ובאפקטיביות בחיינו, נצא נשכרים.

          דרג את התוכן:
            4 תגובות   יום רביעי, 8/8/12, 19:49

            08/08/2012

             

            ''

             

            צער סגירת המעגל

             

            את המעגל הזה

            סגרתי בדם,יזע ודמעות.

            אח"כ התבוננתי

            ספרתי את רווחי התלאות.

             

            עם נעילת המעגל

            מתבהרות העיניים

            הים תכול יותר

            האדמה ממגנטת

            משרה חוזק.

             

            בעת משיכת החבל

            יש-

            להבין,להכהות הכאב

            לרפא הפצעים

            להבין השיעורים.

             

            אתה חורק עצמך לדעת

            שואל:למה מגיע לי

            ומוסיף את תבלין

            המסכנות והקורבנות.

             

             

            אך-

            בסופו של התהליך

            שרה לעצמי ומזמרת:

            " את המעגל הזה

            סגרתי בדם,יזע ודמעות.

            ועכשיו משהתבוננתי

            סופרת את רווחי התלאות".

            דרג את התוכן:
              0 תגובות   יום רביעי, 8/8/12, 19:32

              צטט: בוא נהיה אוטודידקטים 2012-08-08 19:26:50

              ''

               

              פחד וכאב וחברים אחרים/אבי גרינברג

               

              פרק ראשון

               

              כאשר פחד וכאב מופיעים בעוצמה בחיי האדם,נולדת האפשרות של האדם לראות את היופי והקסם שנוצרים מהמאבק אתם ומההיכרות האינטימית אתם.

              יש מצב שמתוך המפגשים החוזרים אתם נחווה עד כמה שזה נראה אבסורדי בעיננו את הקסם והיופי,מקום בו תכונותינו האנושיות ,בנו ובאחרים יופיעו בעוצמה גדולה.

               

              באגדות ,בסיפורים ובמיתוסים על בני האדם,גיבוריהם נאבקים דרך הפחד והכאב במצבים שלכאורה גדולים מהם ונראים כבלתי אפשריים.

              דרך הפחד והכאב לומדים הגיבורים לגדול ולהתרחב כך שהם נעשים יותר אנושיים ותכונות רדומות עד הופעת הפחד והכאב כמו אומץ ונחישות מופיעות על פני השטח.

               

              ניתן לראות דוגמאות של אנשים שהתמודדו עם הבלתי אפשרי וזה שינה את כל הסתכלותם על החיים ונטע בהם תכונות שכלל לא האמינו שיש בהם.סיפורי גבורה של לוחמים,שורדים בשואה,סיפורי הורים שאיבדו ילדם וקמו ומתוך הכאב מצאו כוחות לעזור לזולתם ועוד ועוד.

              דרג את התוכן:
                0 תגובות   יום רביעי, 8/8/12, 12:00

                צטט: בוא נהיה אוטודידקטים 2012-08-08 11:53:57

                ''

                 

                בפרק הקודם אמרנו כי ההתעניינות של האגו בהווה מעוותת ,מכיוון שהסתכלותו היא מעיני העבר.

                 

                כך הוא מצמצם את ההווה כאמצעי למטרה שתמיד נמצא בעתיד [ולא בכאן ועכשו]-ומוקרן ע"י המחשבה.

                 

                הרגע הנוכחי הוא המפתח לשחרור.כל זמן שאנו במחשבה שלנו לא נוכל להשתמש במפתח זה.

                 

                המושג "הארה"-הינו התעלות מעל החשיבה.במצב של ההארה אנו משתמשים במוח החושב, רק כשאנו נזקקים לו,בצורה ממוקדת ויעילה בהרבה יותר.המוח החושב משמש בעיקר למטרות מעשיות ,אך תוך שחרור מהפטפוט הבלתי נשלט והלא רצוני-וכך חווים שקט פנימי.

                 

                כך קורה  שכאשר אנו משתמשים בחשיבה שלנו ,במיוחד כשדרוש פתרון יצירתי-אנו נעים לסירוגין בין מחשבה לשקט,בין חשיבה ואי חשיבה-מידי כמה דקות.

                 

                אי חשיבה היא מודעות ללא מחשבה.רק כך ניתן לחשוב באופן יצירתי,כי רק באופן זה למחשבה יש כוח אמיתי.

                 

                החשיבה לבדה כאשר אינה מחוברת לתחום הנרחב יותר של התודעה –הופכת עד מהרה לעקרה,בלתי שפויה והרסנית.

                דרג את התוכן:
                  0 תגובות   יום רביעי, 8/8/12, 05:43

                  ''

                   

                  הקארמה מראה כי החיים הם חוויה רבת גלגולים 

                   

                  קארמה היא הדרך שבה מסבירים הבודהיסטים את היקום. המילה קארמה מקורה בהודו .משמעותה המילולית של המילה 'קרמה' בסנסקריט [הודית עתיקה] היא - פעולה או מעשה. קרמה אינה רק פעולה, היא גם התוצאה של כל פעולה, כי התוצאה היא למעשה חלק בלתי נפרד מן הפעולה.

                   

                  בבסיסו של חוק הקרמה, מונח העיקרון -שהחיים הם חוויה נמשכת, שאינה מוגבלת רק לגלגול אחד. כדי למצוא את הסיבה לאירוע מסוים בחיינו,אין זה  מספיק לבדוק רק בחיים הנוכחיים, עלינו לדפדף בקורות הנשמה מראשית גלגוליה. החיים אינם מסתיימים עם מות הגוף, כי הנשמה היא נצחית וממשיכה לחיות, ואף חייתה חיים קודמים רבים. מה שעובר על האדם בהווה יתכן מאד שהוא תוצאה של מה שקרה לו בעבר הרחוק או הקרוב.

                   

                  אנו מי שאנו היום ,בגלל מי שהיינו במהלך כל גלגולינו הקודמים. האדם שאנו היום,רגשותינו, אופן חשיבתנו וראיית עצמנו הוא תולדה של  חלק מהקארמות של חיינו, בגלגולים קודמים ושל חיינו הנוכחיים.מצבנו הנפשי, הגופני, המשפחתי, הכלכלי, נבנים על סמך מכלול חיינו בעבר, על סמך הקרמה הנצברת.

                   

                  לכל תופעה בעולם יש סיבה. הסובב והמסובב, כלומר הסיבה התוצאה, כלולים זה בזה, ומכאן נובע חוק הקרמה, שהוא למעשה חוק הסיבתיות. העולם מונע על ידי חוק הקרמה.

                   

                  כל פעולה, פיזית או מנטלית היא קארמה:

                  -מעשים הם קרמה פיזית.

                  -מחשבה, רגש, שאיפה, דמיון, רצון הם קרמה מנטלית.

                  הפעולה המנטלית קודמת לפעולה הפיזית, ולמעשה יוצרת אותה, כמו שנאמר: "סוף מעשה במחשבה תחילה".

                   

                  הפעולות נחלקות לשני סוגים :

                  -פעולות מאחדות :אהבה , חמלה , נתינה .

                  -פעולות יוצרות נפרדות: פחד, שנאה , קנאה , אשמה וכעס.

                   

                  כל עוד אדם מגיב אמוציונאלית ופיסית לסיטואציה כלשהי, הוא יוצר תגובה , ברגע שהאדם מפסיק להגיב אמוציונאלית הוא מפסיק את הקארמה בנושא בו הוא עוסק.

                   

                  קרמה היא גם תמורה שאדם מקבל כתוצאה מהתנהגותו בגלגול הקודם; מעשים רעים אשר אדם עושה בחייו, ייגרמו לקארמה רעה אשר תסתיים בגלגול נחות, מעשים טובים יגרמו לקארמה טובה ולגלגול בדרגה גבוהה יותר.

                   באמצעות רצוננו החופשי ובחירותינו ,אנו יכולים לשנות במידה מסוימת את שרשרת הקארמה המפעילה את הקארמה של הרגע הקודם.יש ביכולתנו ,לשנות את רצף הגורל הקארמי שעמד להפוך לעתיד שלנו.

                   

                  המוות הפיזי הוא רק הפוגה קצרה במעגל האינסופי של חיינו.כל אחד מאיתנו הוא רוח שאינה יכולה למות.רוחנו גדלה ומפתחת תכונות אופי בכל אחד מהגלגולים שהיא עוברת, שבסופן היא אוספת את תמצית אותן תכונות ונושאת אותה לגלגוליה העתידיים. הבחירות ,המחשבות והרגשות אלה הדברים שמעצבים ומגדירים את הרוח[הנשמה]-ולמעשה הם מהווים אותנו בכל הגלגולים בהם התגלגלנו.לכן כה חשוב לא לזלזל בבחירותינו ובמעשינו ובהשפעתם על נשמתנו.

                   

                  אנו נולדים לגלגול הנוכחי, כאדם שהיינו ברגע מותנו בגלגולינו האחרון.האישיות הבוגרת שלנו היא מראה מדויקת -של מי שהיינו בשלב האחרון של חיינו בגלגול הקודם. מה שלמדנו בגלגולינו הקודמים נשמר בנשמה וממשיך להתקיים מגלגול אחד לזה שאחריו. הנשמה היא האני האמיתי,בסופו של כל גלגול ,הוא נושא את הידע והתבניות הקארמיות של אותו גלגול,נוסף על הידע והתבניות הקארמיות של כל גלגולינו הקודמים,אל גלגולינו הבא.

                   

                  איננו משתנים באמת או מאבדים ,את מה שלמדנו או את מי שהיינו כשאנו מתים –זאת מפני שאנו הקארמה שלנו. כאשר אנו נולדים לגלגול חדש,רוחנו אינה מאבדת את אותן תכונות וקווי אופי אשר פותחו בגלגוליה הקודמים.בתחילה הן מוסתרות בילדות ובהתפתחות לאדם בוגר. עם השנים כאשר אנו מתבגרים בכל גלגול,אנו שבים ונמשכים לתחומי העניין ולעיסוקים ששבו את לבנו בעברינו.הדבר גורם לכל אחד מאיתנו לדמות למי שהיינו בגלגולים הקודמים.

                   

                  רצון חופשי קיים ופועל מחוץ לסיבתיות,הוא אינו מחובר לקארמה.רצון חופשי קיים בכל אחד מאיתנו.עבור רוב האנשים,כל גלגול חדש הוא העתק מדויק של הגלגול הקודם שלהם,אך בידם הבררה להשתמש ברצונם החופשי היום,כדי שיוכלו להיעשות למישהו שונה מאוד ממי שהיו עד כה,בחייהם הנוכחיים,או מהאנשים שהיו בגלגוליהם הקודמים.

                   

                  על ידי השימוש ברצון חופשי,חשיבת מחשבות שמחות יותר ובחירה באפשרויות משמחות יותר,ניתן בידי האדם,  לשנות לחלוטין את הקארמה .כך יהפך האדם  להוויה חדשה ושונה.

                  דרג את התוכן:
                    4 תגובות   יום שלישי, 7/8/12, 15:25

                    ''

                     

                    מחלה היא מתנה בתחפושת, הזדמנות לשיפור וצמיחה.

                     

                    מחלה נקראת באנגלית  Disease ומשמעותה חוסר הרמוניה[ [Dis-ease. מכאן,מחלה היא תוצאה סופית של מלחמות פנימיות, קונפליקטים מתמשכים בין המצוי לרצוי, אמונות ומחשבות שליליות, החלטות שגויות, סגנון ואורח חיים והתנהלות. מחלה יכולה להיות הזמנה להתעוררות והארה, והזדמנות להבנת הגורמים אשר הפרו את ההרמוניה בגוף. מחלה יכולה להפוך למתנה בתחפושת, הזדמנות לשיפור וצמיחה. המחלה היא בעצם סוג של מעצור, אשר יכולה לעזור לנו להתבונן, להקשיב, ללמוד ולפנות לכיוונים אחרים, מאוזנים יותר עבורנו.

                     

                    כל מחלה התוקפת אותנו, היא מתנה של הגוף אלינו ,אשר מטרתה לעזור לנו לגדול, להתפתח, להשתפר, להתייעל ולצמוח מבחינה רגשית ונפשית. אלמלא המחלה - נישאר באותו מצב. קיומה של המחלה, מכריח אותנו להתחבר אל עצמנו ולשאול את עצמנו :מה בעצם דורש שינוי בחיינו? בדיוק כפי שמשבר כלכלי במפעל מחייב את המפעל להשתנות ולהתייעל.

                     

                    מחלה יכולה להתפרץ בגוף הפיסי,רק אם קדמו לה  מצבי חוסר איזון בשלושה גופים נוספים:

                    -הגוף הרוחני

                    -הגוף המנטאלי

                    -הגוף הרגשי.

                    לפי תפיסה זו,מחלה נוצרת קודם כל במימד הרוחני, כתוצאה מנתק ושכחה של החוקים הרוחניים. אחר כך היא מתגלמת כחוסר איזון מחשבתי ומנטאלי, הגורר חוסר איזון רגשי.

                    אם הנתק והשכחה מספיק חריפים, הם יתגבשו לכדי תופעה פיזית. מחלה, לפי תפישה זו,היא בעצם שפה המספרת לנו, מה עלינו לעשות כדי לחזור לחיבור נפשי, מנטאלי ורוחני.

                     

                    על פי הראייה היהודית, העולם נברא מתוך הכרזת הבריאות לכל ברואי העולם: "בראשית ברא" [בראשית ]בשפה העברית המילים בראשית - ברא - בריאות נגזרו זו מזו וזו לזו.

                     

                    על דעת כמה מחכמי היהדות, תשתית הרפואה קדמה לבריאת העולם. כאשר סיים הקדוש-ברוך-הוא את בריאת העולם בששת ימי הבריאה, הוא סיים את במה שנאמר: "אשר ברא אלהים לעשות" .המילה "לעשות" היא מלשון "לתקן". משמע שהעולם לא נברא מושלם והיה צורך לתקנו.

                     

                    לצורך בתיקון העולם כלל הקדוש-ברוך- הוא המרפא את האדם ממחלותיו. האדם החל ללקות במחלות - על פי דעת חלק מחכמי ישראל - לאחר שחטא האדם הראשון ,כאשר אכל מעץ הדעת. יש אומרים שמאז ועד היום בני האדם חולים ונזקקים לרפואה. העולם האידיאלי והאופטימלי שייעד הקדוש-ברוך-הוא לאדם הייה בגן העדן. אבל מכיוון שחטא האדם הראשון, הוא גורש מגן העדן וכאמור, מאז החלו תלאותיו ומחלותיו.

                     

                    דרג את התוכן:
                      4 תגובות   יום שלישי, 7/8/12, 10:52

                      07/08/2012

                       

                      ''

                       

                      שיעור לא לך

                       

                      עד כמה השיעור

                      שאינו לנו

                      יכול להיות עבורנו אתגר

                      לעזור לאדם

                      אהוב או מכר

                      מבלי להתערב בניסיון

                      השייך למסע דרכו?

                       

                      אנו רואים קרובים

                      נאבקים בצונאמי החיים

                      רוצים להושיט יד.

                       

                      אך מהו הגבול בין עזרה

                      לטביעה במים לא שלך?

                       

                      הרי כתוב "ואהבת

                      לרעך כמוך"-

                      כמוך מרמז קודם כל

                      על אהבת עצמך

                      ועמידה בשיעורך שלך?

                       

                      שאלה..

                       

                      מקדישה לה מחשבה..

                       

                      התרצו להושיט עזרה

                      לפתרה?

                      דרג את התוכן:
                        0 תגובות   יום שלישי, 7/8/12, 05:21

                        צטט: בוא נהיה אוטודידקטים 2012-08-07 05:15:42

                        ''

                         

                        פרק שביעי:

                         

                        להתעלות מעל החשיבה


                        בתהליך ההתפתחות האישית שלנו אנו יוצרים את הדימוי של מי אנחנו-בהתאם למדד ההתניות האישיות והתרבותיות שלנו.

                         

                        הדימוי הזה הוא ה"עצמי המדומה" שלנו = האגו.

                         

                        האגו מורכב מ:

                        -מחשבות

                        -רגשות

                         

                        האגו יכול להמשיך ולהתקיים רק באמצעות חשיבה בלתי פוסקת.

                         

                        לגבי העניין שלנו, אגו=עצמי שקרי ונוצר ע"י ההזדהות הלא מודעת שלנו עם המחשבות והרגשות.

                         

                        בעיני האגו ה"כאן ועכשו" כמעט ואינו קיים.העבר והעתיד הוא המזון שלו.

                         

                        ברמת האגו-המחשבה משמרת את העבר כי אחרת לא נדע בתדר זה:מי אנחנו.

                         

                        העתיד חשוב לאגו כדי להבטיח את המשך קיומו וכדי למצוא פורקן או סיפוק כלשהו.המנטרה שלו:

                         

                        "יום אחד,כאשר יקרה הדבר-או אז אהיה בסדר,אהיה מאושר,אהיה שליו".

                         

                        ההתעניינות של האגו בהווה מעוותת מכיוון שהסתכלותו היא מעיני העבר.

                         

                        כך הוא מצמצם את ההווה כאמצעי למטרה שתמיד נמצא בעתיד [ולא בכאן ועכשו]-ומוקרן ע"י המחשבה.

                         

                        תרגיל:


                        צפו במחשבותיכם וראו כיצד הן פועלות.

                         

                        דרג את התוכן:
                          0 תגובות   יום שני, 6/8/12, 20:55

                          צטט: בוא נהיה אוטודידקטים 2012-08-06 20:45:58

                          ''

                           

                          בפרק הקודם למדנו כי הדרך בה נקבל ציון על הישגי מעשינו תהיה לפי מידת השלווה הפנימית אשר נחוש.

                           

                          במסע שלנו להארה הצעד החיוני הוא להפסיק להזדהות עם המחשבות והרגשות שלנו.בכל פעם שנצליח ליצור הפוגה בזרם המחשבה,האור על מודעותנו יתעצם.

                           

                          תארו לכם יום יפה

                          בו אתם מוצאים עצמכם מחייכים

                          כאשר הקול מתחיל לפטפט בראשכם

                          ותמצאו שאתם מתייחסים אליו

                          כאל ילד שובב .

                          שוב אינכם מתייחסים לתכולת ראשכם

                          ברצינות כל כך תהומית

                          וזאת מפני שתחושת העצמי שלנו

                          אינה תלויה יותר

                          בה[בתכולה..].

                           

                          דרג את התוכן:

                            תגובות אחרונות

                            פרופיל

                            אסתר רבקה
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            תגובות אחרונות

                            פיד RSS