כותרות TheMarker >
    ';

    כי האדם עץ השדה

    כי האדם עץ השדה / נתן זך

    כי האדם עץ השדה.
    כמו האדם גם העץ צומח
    כמו העץ האדם נגדע.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא שואף למעלה
    כמו האדם הוא נשרף באש.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    אהבתי וגם שנאתי
    טעמתי מזה ומזה.
    קברו אותי כחלקה של עפר
    ומר לי, מר לי בפה.
    כמו עץ השדה.


    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא צמא למים
    כמו האדם גם הוא נשאר צמא.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    ארכיון : 8/2012

    4 תגובות   יום שני, 6/8/12, 05:39

    06/08/2012

     

    ''

     

    ישבה ובראה לה מציאות

     

    ישבה ובראה לה מציאות

    בזהירות

    יוצרת יש מאין

    מקשטת,ממרקת

    מכיירת,עמלה

    מוסיפה נעימה רכה

    חיבוק,ליטוף,רכות.

     

    עמדה המציאות מולה

    מביטה בה בעשייתה

    מלבבתה,עוזרתה

    לסיים יפה את המלאכה.

     

    התייצבה גאה ושלמה

    הראתה פניה השוחקות

    לעולם

    והיתה...

    דרג את התוכן:
      12 תגובות   יום שני, 6/8/12, 05:29

      ''

       

      אז לבכות זה טוב-או רע?

       


      בכי הינו, תופעה פיזיולוגית, בה זולגות דמעות מבלוטת הדמעות בעין, כתגובה למצב רגשי אצל בני אדם.
      אצל הרך הנולד הבכי הוא שפה ואינו מעיד בהכרח על מצוקה כלשהי, אלא מהווה בקשה מהסובבים להתייחס אליו ולטפל בצרכיו.

       
      בכי נחשב פורקן אישי עז וחד של רגשות אצל בני האדם. הביטויים הפיזיים הרבים של הבכי יכולים לכלול בין השאר דמעות, הסמקה, קצב לב מואץ ויבבה.

       
      התפקיד של הבכי עדיין אינו ברור די צרכו ותיאוריות שונות הוצעו על-מנת להסביר את התופעה:
      אנשים בוכים כי הם נמצאים במצוקה, עצובים או שמחים.


      למה יש צורך בדמעות? המסתורין גדל אם לוקחים בחשבון שבני אדם הם בעל החי היחיד שבוכה. שאר בעלי החיים מייללים, מקוננים, נאנחים או גועים אבל לא בוכים.


      דמעות מהוות חלק אינטגלי מעצם היותנו בני אדם והתפתחו במהלך ששת מיליוני השנה האחרונות כאמצעי תקשורת בין בני אדם.


      -צ'ארלס דרווין טוען כי הבכי הוא מנגנון שהתפתח באבולוציה, באמצעותו בני אדם (ובמיוחד ילדים) מושכים את תשומת-לבם של אחרים ומגייסים את עזרתם.


      -השערה נוספת נשענת על העובדה שבדמעות הנוצרות בעת בכי רגשי -ישנם ריכוזים גבוהים יותר של חומרים מסוימים, ובהם ההורמון האדרנוקורטיקוטרופי, הקשור לדחק. עובדה זו מעלה את האפשרות שהבכי נועד להוריד את ריכוזו של הורמון זה וחומרים אחרים הקשורים לדחק כאשר ריכוזם נעשה גבוה מדיי. תיאוריה כזו תוכל גם להסביר מדוע אנשים מרגישים טוב יותר לאחר בכי.

      . שיר: מה עושים הדגים כשהם עצובים?/ בת שבע שפירא


      מה עושים הדגים כשהם עצובים?
      הם בוכים במעמקי הים הרטובים.
      ואז מעיניהם העגולות והלחות
      זולגות להן דמעות גדולות ומלוחות,
      והן נמזגות במי הים המלוחים,
      וכך אין איש יודע שהדגים בוכים,
      ואין מי שינחם אותם
      עמוק עמוק בין גלי הים.

      דרג את התוכן:
        0 תגובות   יום שני, 6/8/12, 04:57

        ''

         

        לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם

         

        שלמה המלך, החכם מכל אדם, אומר בספר משלי : "לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם ,אשר אין לה קצין שוטר ומושל תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה".

         

        פרוש: אדם עצל צריך ללכת אל הנמלה החרוצה, כדי ללמוד את דרך חייה ולהחכים.

         

        הנמלה חיה לא יותר מממוצע של ששה חודשים. בתקופה קצרה זו אין היא מסוגלת לאכול יותר מגרגיר או גרגיר וחצי של תבואה. אולם היא אוספת כה הרבה שהיה מספיק לה למשך שנים ארוכות לו זכתה והייתה חיה כל כך הרבה.

         

        הנמלה, יצור קטן ומעניין זה, חושבת: אולי יאריך השם יתברך בורא כל העולם את ימי ושנותיי? אאסוף איפוא מאכל לרוב, שיהיה לי מה לאכול במקרה ואקבל "ארכה" מן השמים... תקווה תמימה זו מדרבנת את הנמלה לעבודה מתמדת. אין היא יושבת "בחיבוק ידיים" ואין היא נלאית מלעבוד ולאסוף מזון לימים יבואו.

         

        ולזה התכוון שלמה המלך כאשר יעץ ללמוד ממעשיה של הנמלה. "לך אל נמלה עצל" - לך ואסוף מצוות ומעשים טובים כל זמן שאתה יכול, כל זמן שאתה חי ויש לך כוח.

         

        המסר הוא:כי יהודי צריך תמיד לחפש אחר מצוות ומעשים טובים. לעולם אין זה מספיק, ולעולם אין לאמור די. כמו הנמלה האוספת גרגיר לגרגיר, צריך היהודי לעשות מצווה ועוד מצווה כל ימי חייו

        ומהו ראה דרכיה וחכם? רבנן אמרו: ראה דרך ארץ שיש בה -שבורחת מן הגזל.

         

        ועוד נאמר במשלי:"אשר אין לה קצין שטר ומשל" - אחריות אישית. ממה שידוע לנו היום, במושבות של נמלים יש נמלה אחת או יותר הנחשבת ל"מלכה", אך למעשה אינה עוסקת בניהול, אלא רק יושבת בקן, אוכלת ומטילה ביצים. הנמלים הפועלות מסתובבות בחוץ בלי אף קצין, שוטר או מושל שמשגיח עליהן, ובכל-זאת עובדות ומביאות אוכל לקן. העצל המתבונן בנמלה אמור ללמוד ממנה לעשות את מלאכתו גם כשאף אחד לא משגיח עליו. גם האזרח המתבונן בנמלה אמור ללמוד ממנה לפתור את בעיותיו ולא לחכות שהממשלה תעשה זאת.

         

        "תכין בקיץ לחמה, אגרה בקציר מאכלה" - תכנון וחיסכון. מינים רבים של נמלים, ובפרט של נמלת הקציר הנפוצה בארץ ישראל, חיים על אוכל הנפוץ בעיקר בקיץ, כגון: גרעיני תבואה. כל מושבה של נמלים בונה קן גדול עם תאים מבודדים מפני מים, דבר שהיה ידוע כבר בימי קדם: "הנמלה הזו, שלשה בתים יש לה, ואינה כונסת בעליון מפני הדלף, ולא בתחתון מפני הטינה, אלא באמצעי" [דברים רבה].כל מושבה אוגרת כמה קילוגרמים של תבואה בעונת הקיץ, כך שיהיה להן אוכל בעונת החורף. העצל המתבונן בנמלה אמור ללמוד ממנה לחשוב על העתיד, גם אם הכסף שהוא מרוויח עכשיו מספיק לפרנסתו - שיעבוד קצת יותר כדי שיוכל גם לחסוך לתקופות של מחסור, "וממנה למוד להכין הכול בעוד לאל ידך" (מצודת דוד).

         

        אמר ר' שמעון בן חלפתא: מעשה בנמלה אחת שהפילה חיטה אחת והיו כולם באות ומריחות בה ולא הייתה אחת מהן נוטלת אותה. באה אותה שהייתה שלה ונטלה אותה.

         

        ראה חכמה שיש בה וכל השבח הזה שיש בה שלא למדה מבריה, ולא שופט ולא שוטר יש לה, שנאמר:"אשר אין לה קצין שוטר ומושל, אתם שמניתי לכם שופטים ושוטרים, על אחת כמה וכמה שתשמעו להן! הוי, שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך".

         

        רבי ברוך ממזבוז אמר:זהירים הם בני אדם שלא לבלוע נמלה חיה ואין הם זהירים שלא לבלוע אדם חי.

        דרג את התוכן:
          6 תגובות   יום ראשון, 5/8/12, 13:46

          05/08/2012

           

          להעיף בלונים ברוח''

           

           

          התרגלנו

          להעיף ברוח בלונים

          פורחים ,צבעוניים

          מכסים מבושים חשופים

          של כאב,פחד,חרדות.

           

          מילים בבדיחותא קורצות

          מנסות לחייך את הכאב

          להסוות מפני אויב אוהב

          את האמת הפשוטה:

          "אני כל כך זקוק להבנה

          לאהבה,לליטוף,לעזרה".

           

          פוחדים לבקש באמת-

          שמא נשמע חלשים

          ילדים גדולים קטנים

          נחבאים מאחורי הרים

          של פחדים,בדידות

          "מוגות לב" להחשף בכנות.

           

          התרגלנו

          להעיף ברוח בלונים

          פורחים ,צבעוניים

          מכסים מבושים חשופים

          של כאב,פחד,חרדות.

          דרג את התוכן:
            2 תגובות   יום ראשון, 5/8/12, 10:17

            ''

             

            מי שיש לו "למה" שלמענו יחיה, יוכל לשאת בכל "איך"

             

            פרופ' ויקטור פרנקל בספרו "האדם מחפש משמעות",אומר: "אין לך דבר בעולם שעשוי לעזור לאדם להתגבר על הגרוע מכל כמו הידיעה כי יש פשר לחייו. הרבה חכמה גנוזה במשפט: מי שיש לו "למה" שלמענו יחיה, הוא יוכל לשאת בכל "איך".

             

            משמעות החיים הוא מונח המתייחס לתהייה הפילוסופית על סיבתו ומטרתו של הקיום בכלל, והקיום האנושי בפרט. מאז ומתמיד האדם חיפש משמעות לחייו. כי הרי מה הם חיים ללא משמעות? מה יהיה העניין שבהם? האם עדיין נמשיך ונרצה לחיות?

             

            המוות מייצג סוג של סוף, משום שהמוות הוא הסוף של החיים, כאן בגוף -בעולם הזה. קל לאדם להתאמץ עבור משהו קבוע ונצחי שיישאר איתו לאורך זמן, מאשר להתאמץ עבור משהו זמני שיילקח ממנו. זאת סיבה טובה, אשר מעוררת אצל האדם את הצורך ליצור משמעות לחייו בעולם הזה. האדם מבין שהוא מתאמץ על משהו ,שבסופו של דבר לא יישאר איתו לנצח, הרי שהמאמץ הזה גורם לאדם לחפש משמעות כלשהי. או אז ,מנסה האדם לשאול את עצמו, מה בדיוק קורה לאחר המוות? האם הכול נגמר? וכיו"ב.

             

            ואם מבין האדם שיש חיים לאחר המוות, הרי שהדבר הזה נותן לאדם משמעות עבור החיים שלו כאן. כי החיים לאחר המוות ,גורמים לחיים כאן ,להיות בעלי יותר משמעות, משום שהחיים כאן הם חלק ממשהו גדול יותר, מתהליך גדול יותר, ממשהו נצחי. החיים הם לא איזו תופעה חולפת וזמנית, אלא הם משהו גדול יותר וכולי.

             

             את ההגות הפילוסופית והתיאולוגית שעסקה בשאלת משמעות החיים, ניתן לחלק לשני ענפים עיקריים:

            -תפישה הגורסת כי לחיים יש משמעות –האומרת כי מחוץ לביטוי הפיסי של הקיום קיים דבר מה נוסף ובלתי תלוי בו, כמו אל, אידיאה, מערכת מוסר, עקרון טרנסצנדנטלי, וכדומה, המעניק לחיים את משמעותם.

            מאחר שהאדם מאמין שהאלוקים קיים, ושהוא התגלה לכלל ישראל במעמד הר סיני ונתן להם את התורה, כל שנותר לו לעשות הוא ללמוד את התורה וההלכות ולהשתדל ליישם אותן. עד לפני כמאה - מאתיים שנה בלבד, עוד הייתה האמונה באלוקים מרכז חייהם של זקנינו והם חיו את חייהם בידיעה שכוחות אלוקיים מלווים כל פסיעה שלהם.

             

            -תפיסה הסוברת כי לחיים אין משמעות החורגת מעצם קיומו הפיסי של אדם או בעל-חיים .תפיסה אשר כפרה בדרך כלל ,גם בקיום דבר מה נוסף ובלתי תלוי כזה. אצל אנשים רבים שגדלו על ברכי התרבות המודרנית ,קיימת רתיעה מפני שימת הדגש על החשיבה. הם נוטים לזהות את המחשבה הבהירה עם קור של נפש, ניכור וגישה צינית כלפי החיים.

            האדם המודרני מוכן להודות לכל היותר בקיומו של כוח טבע עילאי חסר כיוון ומטרה, המוצא את ביטויו בהרמוניה וביופי של ממלכות הטבע, כוח שמעצם טבעו הינו שווה נפש כלפי גורל הברואים כולם.

             

            רעידות האדמה והצונאמי ,ההוריקנים וכוחות הטבע האדירים שעלו לכותרות השנה,מביאות את האדם לשינוי באופן בו הוא תופס את יכולתו כנגד איתני הטבע.בנוסף, ישנו שינוי במאות השנים האחרונות והוא רוחני בעיקרו.

             

            האדם המערבי בן זמננו המנסה להרהר על חייו ולחפש בהם איזו שהיא משמעות, חווה עד מהרה את הבדידות הסוגרת עליו מכל עבר, בדידות קוסמית, שבה האדם אינו מזהה סביבו בעולם שום נוכחות רוחית היכולה לתת טעם ומשמעות לחייו.

             

            האדם המודרני אינו מצליח בכוח האינטלקט למצוא הסבר אפשרי לקיומו, מלבד התהליך הכימי – ביולוגי שמתואר בפרוט על ידי מדעי הטבע. התהליך הזה הוא אקראי ונטול כל כוונה ומטרה, והוא כמובן גם אדיש כלפי התוצאה שלו, כלפי האדם עצמו.

             

            למרות תיאור המצב,ישנה מגמת עליה במחפשי הרוחניות למיניהם, המבקשים לתת תשובות לשאלות שעלו כאן.אלו שעדיין לא מחפשים אולי הם אלו אשר שוקעים בתהומות הסמים,הסקס והאלימות הגואה.

            דרג את התוכן:
              14 תגובות   יום שבת, 4/8/12, 06:22

              04/08/2012

               

              ''

               

              רק רציתי לומר

               

              רק רציתי לומר לך

              שהירח לא שינה את מסלולו

              והשמש לא עומדת

              כמו באותה פעם בגבעון

              ולאוכל טעם כתמול שלשום

              ובכל זאת

              את מה שהיה ביננו

              לא אוכל להרפות.

               

              רק רציתי שתדע...

              דרג את התוכן:
                8 תגובות   יום שבת, 4/8/12, 01:58

                04/08/2012

                 

                ברקע''

                 

                 

                 

                הולכת ועימי הרקע

                המחשבה,ההרהור

                כצל בדרך

                מציץ מחרכים

                בוחן,תוהה ללא קול.

                 

                ישנם אנשים

                אשר אותנו מלווים

                כמוסיקה שקטה

                מזכירים עצמם

                בלחישה בדממה.

                 

                הולכת ועימי הרקע

                המחשבה,ההרהור

                כצל בדרך

                מציץ מחרכים

                בוחן,תוהה ללא קול.

                דרג את התוכן:
                  0 תגובות   יום שבת, 4/8/12, 00:27

                  ''

                   

                   

                  חג הפיוס והאהבה טו באב

                   

                  ט"ו באב נחגג כחג הפיוס והאהבה בישראל.זהו יום האהבה בלוח השנה העברי. על-פי המסורת היהודית, החגיגה הגדולה של אמצע הקיץ הייתה ביום זה שחל באמצע חודש אב – שהוא אמצע תקופת הקיץ. חמישה עשר באב הוא חג הבציר, חג המחולות בכרמים, חג האיחוד בין שבטי ישראל וחג האהבה – שבו התקשרו זוגות רבים בברית הנישואין בחיק הטבע. תפקידו של החג הוא לעורר בנו את הצורך לעשות "בדק בית" ולברר כמה אהבה יש לנו בחיים.

                  על הכול אפשר לו לאדם שיכוף את עצמו וישעבד את עצמו לקיימו, אבל על אהבה אינם מועילים שום שעבוד וכפייה שבעולם". [בעל הסולם] . באהבה הרוחנית האדם אוהב את הזולת ללא שום כוונה לתועלת עצמו, והפחד שלו הוא רק שמא אהבתו לזולת תתמעט או תיפסק.

                   

                  ניב נבון כותב בכתבתו:"חכמת הקבלה מלמדת שיש בעולם אהבה בשפע.אך, האגו של האדם מונע מאיתנו לאהוב את האחר, להיות קרוב אליו ולהרגישו באמת. אני אוהב את הזולת כדי שיהיה לי טוב. אני אוהב אותו משום שהוא גורם לי טוב. גם אם אני נותן לו משהו, אני עושה את זה רק בכדי לקבל תענוג מכך שאני גרמתי לו אושר. ומה קורה ברגע שהוא מפסיק לעשות לי טוב? לא נעים להודות, אבל האהבה שלי כלפיו פוחתת. באופן פתאומי, הקסם שלו "לא עושה לי את זה" יותר". האגואיסט תמיד פוחד שמא יאבד את אהבתו. דאגתו מרוכזת בכך שהאחרים יאהבו אותו. הוא מפחד שאם לא כן, הוא יסבול, הוא יהיה בודד, חסר כוח ואף יאבד את רצונו לחיות".

                  -ט"ו באב נקבע כיום טוב שאין מספידים בו אבל מותר לעשות בו מלאכה. ".

                  -בעבר נאסר על בת, שירשה את אדמות אביה, להינשא לבן שבט אחר כדי למנוע את העברת האדמות לשבט אחר. בט"ו באב בוטל איסור זה.

                  -באותו תאריך ,כאמור,בוטל גם האיסור שהוטל על שבט בנימין להתחתן עם יתר השבטים. איסור זה הוטל עליו בגלל מלחמה שניהל נגד שבטי ישראל.

                  במקרא ,בספר שופטים,בסיפור פילגש בגבעה מוצאת המסורת את האזכור העברי הקדום ביותר לחג, והוא מצוין כחג שנחוג "מימים ימימה".מעשה פילגש בגבעה מספר על אונס של אשה משבט יהודה בידי צעירים משבט בנימין שגרם למותה. בעקבות המעשה ,נלחמו בני ישראל בבנימין מלחמת חורמה ואף נדרו לא לתת את בנותיהם לבני שבט בנימין. לאחר ששבט בנימין כמעט שנכחד מחוסר נשים, הפתרון לבעית הנדר שניתן לצעירי בנימין הרווקים היה להגיע אל כרמי שילה בזמן החג ולחטוף מבין המחוללות את האשה הראויה.

                  בחג זה היו בנות ישראל לובשות בגדי לבן שאולים, והולכות לרקוד בכרמים למצוא בני זוג שהיו באים בעקבותיהן. הבנות היו משתבחות כל אחת במעלות שלה. חלקן השתבחו בייחוס המשפחתי, חלקן ביופין וחלקן היו מבקשות "קחו מקחכן לשם שמים".

                   

                   

                  במשנה, בסוף מסכת תענית נאמר: "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים". מעלתו המיוחדת של ט"ו באב היא בכך ,שהוא חל מיד לאחר הצער והמכאוב של תשעה באב. בכך הוא מבטא את העלייה הנובעת דווקא מתוך הירידה, הגאולה שצומחת מתוך החורבן.

                   

                  המעבר הקיצוני שבין תשעה באב לבין ט"ו באב מראה לנו כי מצד אחד, תשעה באב מציין את חורבנה של החברה היהודית בישראל בשתי הזדמנויות ומצד שני חג שכולו שמחה ואהבה. מראה לנו כי אחד מסגולותיו המופלאות של עמינו היא היכולת לאסוף את עצמו גם לאחר שואות, לקום ולהעמיד מחדש חברה יהודית, שעליו הנאמר "נצח ישראל לא ישקר".

                  דרג את התוכן:
                    4 תגובות   יום שישי , 3/8/12, 17:06

                    הרפיה היא פתיחות וביטחון ביקום שכל מחסורנו ימולא''

                     

                    התקשרות והיאחזות מקורן בתודעה של עוני וחוסר, התנתקות והרפיה מקורן בתודעה של עושר ושפע. כשאנו מרפים ומתנתקים מהישן, אנו מאפשרים לחומרי דישון והזנה חדשים להיכנס ליישותנו ובעזרתם מתאפשרת צמיחה חדשה נוספת.

                     

                    כשאנו מרפים מאחיזתנו ומשחררים דבר מה ישן, אנו מחקים את דרכו של הטבע. כשגרגר חול מתגלגל – מגיע אחר במקומו. כשענן נע ממקומו – יתפוס אחר את מקומו, כשטיפת מים זורמת במורד הנחל – תבוא במקומה חדשה וכן הלאה. כשאנו מרפים או מתרוקנים יגיע בהכרח דבר מה חדש. זו דרכו של הטבע – זרימה וארעיות.

                     

                    לפי גישתו של טולקו תונדופ, חכם בודהיסטי של מסדר הנינגמה שבבודהיזם הטיבטי, מחוברים הגוף, התודעה והרוח לבלי הפרד.ככל שתגדל יכולתנו להרפות את עוצמת האחיזה, כלומר, ככל שנאמן את עצמנו להיפטר מהטרדות, קטנות כגדולות, המגבילות את ראייתנו, ובמקום זאת -להתרגע בתוך תפישה רחבה יותר של העולם ומקומנו בו - כך תגדל יכולתנו לתמרן את כוח הריפוי של התודעה ולהפיק מסגולותיה לטובתנו.

                     

                    אחד האתגרים הגדולים הוא להצליח במצבים אלה "לשחרר אחיזה".אחד המשפטים המסייעים לשחרר אחיזה לקוח מספרו של דיפאק צו'פרה," כוחם של צירופי מקרים":"דברים לא מתנהלים כפי שאני רוצה .

                    מוטב שארפה מן האשליה שאני יודע איך הם אמורים להתנהל".

                     

                    שחרור אחיזה היא לרצות ולפעול להשגת המטרה, ממקום של בחירה ורצייה -כשאנו נשארים פתוחים ופנויים למגוון האפשרויות שמזמן לנו ההווה .

                     

                    שחרור האחיזה מפנה מקום, יוצר חלל [ווקום], המאפשר לדברים נוספים להיכנס , חלל המתמלא בכאן ועכשיו. כשאנו נמצאים במירוץ להשגת המטרה שהצבנו לעצמנו, וכל כולנו מגויסים וממוקדים במטרה [מתוך עיוורון למגוון ההזדמנויות הקיימות בהווה] ,לא נותר מקום למתרחש בכאן ועכשיו.

                     

                    בכל פעם שאנו מוצאים עצמנו "נאחזים" בדבר מה האתגר הגדול הוא להחליט להניח , להרפות, לשחרר אחיזה , להיות מוכנים לוותר על החלום ותוך כך למצוא את האיזון בין להיות בכאן ועכשיו במלוא העוצמה ולהישאר מכוונים מטרה. למצוא את האיזון בין הצבת מטרה והרצון להשיגה לבין המוכנות והערנות למתרחש בהווה.

                     

                    הרפיה היא פתיחות, ביטחון ביקום שכל מחסורנו ימולא. לאחר שביצענו פעולות לצורך יצירת המציאות שבה אנו חפצים, נאפשר לאינטליגנציה של הטבע להביע את עצמה, בדרכה שלה, ובדרך כלל יהיה זה בשונה ממה שאנו חושבים שייעשה. מתוך הכרה מלאה בטובתנו העליונה היא מביאה את עצמה לידי ביטוי.

                    דרג את התוכן:
                      16 תגובות   יום שישי , 3/8/12, 14:49

                      03/08/2012

                       

                      חזרתי...''

                       

                      חזרתי עם טנא מלא

                      חוויות

                      בטן מלאה ברגשות

                      מוח מנתח וחוקר.

                      עכשו מערבלת את החומר

                      בטח אח"כ גם אשורר...

                       

                       

                      שבת ברוכה לכולנו...''

                      דרג את התוכן:

                        פרופיל

                        אסתר רבקה
                        1. שלח הודעה
                        2. אוף ליין
                        3. אוף ליין

                        ארכיון

                        פיד RSS