כותרות TheMarker >
    ';

    כי האדם עץ השדה

    כי האדם עץ השדה / נתן זך

    כי האדם עץ השדה.
    כמו האדם גם העץ צומח
    כמו העץ האדם נגדע.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא שואף למעלה
    כמו האדם הוא נשרף באש.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    אהבתי וגם שנאתי
    טעמתי מזה ומזה.
    קברו אותי כחלקה של עפר
    ומר לי, מר לי בפה.
    כמו עץ השדה.


    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא צמא למים
    כמו האדם גם הוא נשאר צמא.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    ארכיון : 9/2012

    6 תגובות   יום ראשון, 30/9/12, 09:45

    צטט: בוא נהיה אוטודידקטים 2012-09-30 09:36:54

    ''

     

    כניסה לרגע הזה


    -השתחררו מהדפוס הישן של ההתכחשות וההתנגדות לרגע הזה.

    -התרגלו להסיט את תשומת ליבכם מהעבר ומהעתיד כשאין בכך צורך.

    -צאו ממימד הזמן ככל שתוכלו בשגרת חיי היום יום שלכם.


    קשה לכם?


    *נסו לצפות בנטיה האוטומטית של המחשבות לרצות לברוח מהרגע הזה.

    *תבחינו שאתם בד"כ מדמיינים את העתיד כטוב יותר או כרע יותר מן ההווה:

    אם אתם מדמיינים אותו כטוב יותר-הוא מעניק תקווה או צפיה מענגת.

    אם הוא גרוע יותר-הוא יוצר חרדה.

    שניהם ביחד הם אשליה!

     

    באמצעות ההתבוננות העצמית,חודרת לחייכם נוכחות רבה יותר.ברגע שהנכם מבחינים שאינכם נוכחים-אתם נוכחים!

    בכל פעם שאתם מסוגלים לצפות במוחכם,שוב אינכם שבויים בידיו!

     

    מרכיב נוסף נכנס לתמונה שאינו תוצר המחשבה:נוכחות הצופה!!!

    דרג את התוכן:
      4 תגובות   יום ראשון, 30/9/12, 04:47

      ''

       

      ארבעת המינים בסוכות במאוחד הם עם ישראל לגווניו

       

      מצות ארבעת המינים  מזכירה את הקשר של חג הסוכות לטבע ואת היותו חג האסיף - הקשור המחזור החקלאי של השנה. לקיחת ארבעת המינים במחובר, באגודה אחת ,מסמלת את הצורך בחיבור כל חלקי עם ישראל. הקב"ה אינו מותר על שום חלק מבניו, אלא אוגדם יחדיו, כי רק כך הם גוף שלם.

       

      בספר ויקרא כתוב:" ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר, כפת תמרים, וענף עץ עבת, וערבי נחל ושמחתם לפני ה' אלוהיכם שבעת ימים". פרי עץ הדר זהו האתרוג, כפת תמרים זהו הלולב, ענף עץ עבות הוא ההדס וערבי נחל זוהי הערבה. על מנת לקיים את המצווה, על ארבעת המינים להיות כשרים ולעמוד במספר תנאים.

      חז"ל למדו מהפסוק הנ"ל כי יש ליטול את ארבעת המינים בכל מקום רק ביום הראשון ואילו במקדש בלבד התורה מצווה לקחתם כל שבעת ימי החג . לאחר חורבן בית המקדש השני, הרחיבו חז"ל את המצווה ותיקנו שיש ליטול גם מחוץ למקדש כל שבעת הימים, זכר למקדש. לפיכך קיום המצווה כיום בשאר ימי החג, מוגדר כמצווה מדברי סופרים .

      בנוסף לכך גזרו חז"ל שארבעת המינים לא יינטלו בשבת [כמו שגזרו על שופר ועל קריאת מגילה בשבת], מחשש שיעבירו אותם ארבע אמות ברשות הרבים [שזהו אחד מאיסורי שבת].

       

      בחג הסוכות ,מאגדים את כל ארבעת המינים יחד. שתי ערבות מצד שמאל, כף-תמרים אחת באמצע ושלושה ענפי הדס מצד ימין. אוחזים בצרור ביד ימין ואז מרימים אותו עם האתרוג ומנענעים אותם יחד, שלוש פעמים לכל כיוון: קדימה, ימינה, אחורה, שמאלה, למעלה ולמטה. [אצל הספרדים והחסידים הסדר שונה]. את המצווה יש לקיים במשך שעות היום, בכל יום משבעת ימי החג [חוץ מבשבת].

       לפני שמנענעים את ארבעת המינים, מברכים את הברכה הבאה:

      "ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על נטילת לולב".

      שמא תאמר: רוצה אני רק את בעלי התורה ובעלי המעשים הטובים; אין רצוני במי שאין בו תורה או מעשים טובים, ובוודאי איני רוצה שום קשר עם מי שאין לו לא תורה ולא מעשים טובים.

       

      אומרת לך התורה: באתרוג בלבד אינך יכול לקיים את המצווה; אף לא בצירוף הלולב וההדס. עליך לקחת איתך גם את הערבה, זו שאין בה לא טעם ולא ריח, ולהצמידה אל הלולב וההדס והאתרוג. רק כאשר כל הסוגים הללו יהיו חבוקים ומאוחדים _ תוכל לגשת אל הבורא ולקיים את המצווה. אין יהודי שהוא 'מחוץ למחנה'!

       

      אתרוג-"ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר..."מלשון דירה, שדר באילן משנה לשנה, כלומר אין עונה לאתרוג ובכל השנה הוא מצוי על העץ, טעם אחר הדר - מלשון הדור ויופי, האתרוג מצטיין במבנה מיוחד האומר כבוד וחשיבות. האתרוג מסמל את תלמידי החכמים שהם יודעי התורה (ריח) ומקיימי המצוות (טעם). הבורא מחבר את כולם ואוגדם לאגודה אחת, ונמצא זה מכפר על זה וזה משלים את זה. כך מלמדת היהדות על היחסים שבין האדם לחברו.

       

      כפות תמרים - למרות שנכתב בלשון רבים - כפות. מסורת ביד חכמים כי הכוונה לאותו ענף בראש הדקל טרם שנפרדו העלים. התמר הוא מלך באילנות. המילה לו-לב מתחלקת, לתמר יש לב אחד. בעוד שאר האילנות יש בהם לבבות רבים [מקום פיצול וגדילת הענפים] כך לנו יש לב אחד לאבינו שבשמים. הלולב מסמל את אלה שלא למדו די תורה ואינם ידענים ומעמיקים, אך מעשיהם נאים ובעלי טעם.

       

      ענף עץ עבות - הכוונה להדס שהוא מעובה בעלים, כלומר שהעלים שלו רצופים ומכסים את הקנה -אלו ההדסים המשולשים. ההדס: סמל ההצלחה ונצחיות החיים. "הרואה הדס בחלום נכסיו מצליחין לו. ואם אין לו נכסים- ירושה נופלת לו ממקום אחר" [ברכות ]. ההדס מסמל את הדורשים יפה אך אינם מקיימים.

       

      ערבי נחל -ערבות הגדלות בד"כ על שפת הנחל, אך גם אלו הגדלות בחצרות הבתים ראויות למצווה. תנו רבנן:  "ערבי נחל איזוהי ערבה ואיזוהי צפצפה?- ערבה קנה שלה אדום ועלה שלה משוך ופיה חלק. צפצפה: קנה שלה לבן ועלה שלה עגול ופיה דומה למגל. [סוכה]. הערבה מסמלת את אלה שלא למדו תורה ושאינם מקיימים את המצוות.

      ארבעת המינים כנגד איברי האדם. הם דומים לאיברי האדם:

      -האתרוג: דומה ללב שהוא משכן השכל, לרמוז שיעבוד את בוראו בשכלו.

      -הלולב דומה לעמוד השדרה שהיא העיקר שבאדם, לרמוז שיישיר כל גופו לעבודתו ברוך הוא.

       -ההדס דומה לעיניים, לרמז שלא יתור אחר עיניו ביום שמחת לבו.

      -הערבה דומה לשפתיים, שבהן יגמור האדם כל מעשהו בדבור, לרמוז שישים רסן בפיו ויכוון דבריו, ויירא מהשם אף בעת השמחה.

      דרג את התוכן:
        8 תגובות   יום שבת, 29/9/12, 17:54

        צטט: בוא נהיה אוטודידקטים 2012-09-29 17:46:27

        ''

         

        שימו קץ לאשליית הזמן!

         

        הרגע הנוכחי –הוא הנקודה היחידה היכולה לאפשר לנו להגיע אל מעבר לגבולות המגבילים של המוח.

         

        זוהי נקודת החיבור שלנו לממלכת ההוויה שהינה חסרת זמן וצורה.

         

        מעולם לא התרחש דבר בעבר.הוא התרחש ברגע זה.לעולם גם לא יתרחש דבר בעתיד.הוא יתרחש ברגע זה.

         

        מהות הדברים- אינה יכולה להתפס בשכל.

         

        ברגע שנתפוש זאת-

         

        מודעותנו תשתנה:

         מחשיבה-להוויה.

        מזמן-לנוכחות.


        הכול יתמלא חיות,יקרין אנרגיה ויהיה שופע בהוויה.

        דרג את התוכן:
          0 תגובות   יום שבת, 29/9/12, 07:19

          צטט: בוא נהיה אוטודידקטים 2012-09-29 07:13:29

           

          ''

           

          זהו הגדרון הנקרא גם "מלך הציפורים".הוא נחשב לשליח המסרים האלוקיים.הוא מסמל יחסים בין אחים,את כוח הקול,חוסר פחד וראיית התרחשויות עתידיות.

           

          הדרואידים ראו בו עליון על כל הציפורים.

           

          הגדרון עשוי לתפוס את סמל היונה כסמל הרוח.אך יחד  עם זאת הוא מסמל גם מכשפות.

           

          בסקוטלנד- הריגת הגדרון נחשבה לסמל מובהק של מזל רע.

           

          באנגליה ובצרפת-הוא נרדף וניצוד בעת חג המולד,נהרג ונתלה על עמוד,ולבסוף נקבר בחצר הכנסיה –כסמל למותה של השנה שעברה.

           

          לעיתים,בטקס בעל אותה סמליות,היה הגדרון נתפס ונכלא בקופסא שעליה מצוייר גלגל המסמל את חודשי השנה.

           

           

          [מתוך האנציקלופדיה של פשר הסימבולים בחלומות/אחלי גולדברג]

          דרג את התוכן:
            10 תגובות   יום שבת, 29/9/12, 02:20

            ''

             

            השיעורים בחיינו

             

            אוסף החוויות אותם אנו עוברים משך מסע חיינו,אותם התנסויות טובות,קשות,מכעיסות,מפתיעות וכו-הם למעשה שיעורים הנשלחים אלינו ולשמם הגענו לכאן,אל החיים בגלגול הזה.

             

            אדם נכנס לחיינו ומחולל בהם סערה.לאחר זמן מה עוזב אותם,ומותיר אותנו עם אנרגיות מעשינו המשותפים.אנו מתבוננים תוהים,על חוויותינו עימו.ניתנת לנו  אפשרות לכעוס עליו ועל "מזלנו" - אם החוויה נושאת טעם רע ,או להיפך-לאתגר את עצמינו ולבדוק מהו  השיעור שהוא בא ללמדינו.

             

            כל מפגש בחיינו מכיל בתוכו לימוד על עצמנו. ישנם מקרים עוצמתיים -בהם אותו מפגש יכול להשפיע עלינו למשך כל חיינו וישנם רגעים, במפגש אחר שילמדו אותנו על כך שעברנו כברת דרך אמיתית, השתנינו, התקדמנו. לעיתים אנשים באים להראות לנו את ה"אני הקודם" שלנו, את המקום בו היינו לפני כן, המקום ללא עבודה עצמית והתקדמות מודעת. לעיתים מראים לנו את עתיד נתיבנו. את המקום אליו אנו רוצים ושואפים להגיע.

             

            לא פעם אנו יוצאים מתוסכלים,כואבים ומתרעמים על השיעור שחווינו.האגו הפגוע שלנו רוצה את ההסבר כאן ועכשיו על מה שקרה .אך מכיוון שעיננו עיני בשר ודם,לא תמיד תגיע התשובה המיידית לתודעתנו על הסיבה והמטרה של השיעור שזה מקרוב עברנו.

             

            חוויות השיעור הזה והשיעורים שיגיעו כמובן אחריו, אלו הן המעצבות את אשיותינו ואת תפיסת עולמינו.תודעתנו צורבת אותם ברמות שונות של מודעות והן שקובעות ,במידה רבה,את הדרך בה נעצב את דרכינו להבא.

             

             הבחירה שלנו איך להתמודד עם החוויה ,היא שתקבע את הבגרות והבשלות שלנו ללמוד ולהפיק לקחים ולהמשיך הלאה.במידה ולא נעשה עבודת מודעות על החוויה איתו נמגנט שיעור דומה עד שנשנה את אורח חיינו או מעשינו אותם בא האדם ללמדנו ,ולא השכלנו,ללמוד את שיעורו.

             

            עצם הידיעה וההכרה שלנו ,שאין דבר קורה במקרה ,והכול הוא שיעור אחד גדול שעלינו לעבור, או שהוא כבר מאחורינו או לזה שאנו  מצפים אחריו.כמו גלים ,נשלחות אלינו חוויות הלימוד,וכל החוכמה היא לגלוש ולחוות את הגל ,ללמוד את ליקחו.לא לחמוק ממנו והאמת היא,שגם לא ניתן.

             

            במקום זאת אנו יכולים:

            -לבחור ולהסתכל מעבר לקושי ולתסכול העכשווי.

            -להביט על האתגר שבשיעור ולא על הקושי בו. חשוב שנדע שאף אחד לא מקבל קושי ,אם הוא לא מקבל במקביל גם את הכוחות להתמודד איתו.

            -לראות בניסיון הטוב או הרע –שיעור מאתגר ולא עונש. את הקשיים ניתן לראות כמתנה שקיבלנו שמטרתה לעזור לנו להתעורר אל מה שבאמת חשוב ונכון ולא כעונש ומטרד.

            -לראות אל השיעור כהזדמנות מצוינת לצמיחה רוחנית ולשינוי.

             

            אם נלך בדרך החיובית ונלמד את אוסף השיעורים הרוחניים ,שנשמתנו בחרה לעבור לטובתנו,למען המטרות שלשמם הגענו לכאן,גבולות תודעתנו יתרחבו ונפנה מקום לאור שיכנס לתוכנו במקום לאפלת חוסר הבנת תכלית השיעורים.נקבל בשלווה את פני השיעורים וכך נרגיש שאנו מגשימים את עצמנו.

            דרג את התוכן:
              2 תגובות   יום שישי , 28/9/12, 15:17

              צטט: בוא נהיה אוטודידקטים 2012-09-28 15:10:04

              ''

               

               

              המפתח להפסיק ליצור זמן הוא:

               

              לשים קץ לאשליית הזמן.הזמן והמחשבות הם בלתי נפרדים.


              הפרידו בין הזמן למחשבות-וראו זה פלא המחשבות ישתתקו,אלא אם כן אתם תבחרו להשתמש בהם!


              אם אתה מזוהה כל הזמן עם הראש,פירוש הדבר שאתה לכוד בזמן.דהיינו,הדחף שלך הוא לחיות באופן כמעט מוחלט דרך זכרון וציפיה.

               

              כך אתה מוצא את עצמך מתעסק כל הזמן עם העבר ואינך מוכן לכבד את הרגע הנוכחי,להכיר בו ולאפשר לו להיות כפי שהוא.

               

              דחף זה מתעורר, מכיוון שהעבר מעניק לך זהות,והעתיד מבטיח לך הבטחה לישועה,או לסיפוק כלשהו-אך שניהם הם אשליה.

              ככל שאתה מתמקד יותר בעבר ובעתיד-כך אתה מחמיץ את הרגע הזה,שהוא הדבר היקר ביותר שישנו.

              וזאת משום ש:

               

              -הוא הדבר היחיד.

              -הוא כל מה שיש.

              -ההווה הנצחי הוא המרחב בו מתרחשים חייך,המרכיב היחיד שנשאר תמיד יציב.

              -החיים הם עכשו.

              -מעולם לא היה זמן שבו חייך לא היו עכשו,ולעולם לא יהיה זמן כזה.

              דרג את התוכן:
                0 תגובות   יום שישי , 28/9/12, 07:50

                28/09/2012

                 

                ''

                 

                חג סוכות נושא בכנפיו רוחות חדשות ישראל...

                 

                גלים גלים

                רכים רכים

                פיכפכו בי

                בימים אלו הנוראים

                אשר עברו להם ופינו מקומם

                ליציאה מהקונכיה הפרטית

                ולישיבה בתחום הרבים

                דהיינו,בסוכה.

                 

                חג שמח ישראל

                ולקיחת הרבה כוחות

                אל ימי חשוון הקרבים

                ולשנה החדשה בכללותה.

                 

                 

                יהי רצון ותהא היא שלווה

                מביאה בכנפיה בשורה נעימה

                איחוד לבבות

                נתינה וצדקה.

                חיבור אמיתי

                לעומק הנשמה.

                 

                חג סוכות שמח לכולנו.

                דרג את התוכן:
                  14 תגובות   יום שישי , 28/9/12, 03:10

                  ''

                   

                   

                  שיר עצוב...שיר שמח...

                   

                  הרבה פעמים כשילדנו בוכה אנחנו ממהרים לנגב לו את הדמעות.בודאי כשבננו בוכה או הגבר שלנו שומו שמיים.

                  הבכי בא לטהר ואינו מראה על חולשה אלא על זרימה.

                   

                  כשמשורר פולט על הדף הלבן את שירו העצב אל נמהר לבקשו לשנות מנגינתו לשמחה.


                  בשירה הנוגה אנו זורקים את החושך ומכניסים את האור במקומו.ההצעה לשקר לקולמוס ולהכריחו לשנות מנגינתו חוטאת לתהליך הפנימי.

                   

                  לכן נשיר את שירנו כפי שיצא לעיתים נוגה לעיתים שמח...ואין אנו אלא קהל למחוא כפיים לפליטת קולמוס האדם שמאחורי השיר,ועלינו מהצד  לצפות בתהליך המרתק של  הטהרותו....

                   

                   

                   

                  מנגב לך את הדמעות

                  ואיך לא?שירו של שלמה ארצי

                   

                  שלמה ארצי

                  מילים: שלמה ארצי
                  לחן: שלמה ארצי

                   


                  לוקחת חצי כדור להרגיע את עצמה,
                  וזורקת משפט של הימור: "אתה ,או אני, או אתה?"
                  ואני בתוכי סגור, מילותי כבר אינן יוצאות,
                  וחוץ מללחוש את שמה,
                  מנגב לה את הדמעות.

                  תבכי לי עכשיו,
                  תבכי אני אומר,
                  זה כואב, זה יכאב,
                  אבל בסוף זה ישתחרר,
                  תבכי במקומי,
                  אני כבר לא יכול לבכות,
                  אני, תפקידי-
                  לנגב לך את הדמעות.

                  "תראה" היא אומרת לי, "ערפל מכסה את הכביש,
                  הבעיות מתחילות בראש, החיים מפחידים מספיק".
                  ואני בתוכי סגור, לא יכול שום דבר לראות,
                  וחוץ מללחוש את שמה, מנגב לה את הדמעות.

                  תבכי לי עכשיו,
                  תבכי אני אומר,
                  זה כואב, זה יכאב,
                  אבל בסוף זה ישתחרר,
                  תבכי במקומי,
                  אני כבר לא יכול לבכות,
                  אני, תפקידי-
                  לנגב לך את הדמעות.

                  דרג את התוכן:
                    6 תגובות   יום חמישי, 27/9/12, 19:14

                    ''

                     

                    הנשמה לא עייפה...רק הגוף

                     
                    הרב ברג אומר:"כאשר מישהו מרגיש עייף, מה בדיוק מעייף את אותו אדם? הנשמה לא מעייפת והאטומים לא מעייפים גם הם. העייפות, כמו מגבלות אחרות של הגוף הגשמי, היא ביטוי של הרצון לקבל של הגוף. אבל, מגבלה זו לא מגבילה את האיכות הפנימית של האדם. 


                    הצעתו היא:


                    התחילו היום, בכך שתשלטו על רצון אנוכי אחד- ייתכן שזהו רצון לקפה, לסיגריות, לאהדה, או הצורך לשמור מרחק בטוח מעמיתיכם לעבודה, והראו לגוף שלכם מי הבוס - הנשמה שלכם. עליכם לדעת שמטרתו של הגוף היא למנוע מהנשמה להישאר מחוברת. זה הזמן לקחת אחריות!"

                    עייפות/איה שחר


                    עייפות

                    פשטה בי

                    מתחפרת מכלה

                    כל טיפה של רגע

                    שיהיה או שהיה

                    ואני כבר לא נלחמת

                    זהו קרב מראש אבוד

                    מלב עזוב

                    מגב נבגד

                    מכוח שאזל, שנגזל

                    עד שחדל

                    ועייף

                    דרג את התוכן:
                      0 תגובות   יום רביעי, 26/9/12, 22:02

                      ''

                       

                      חג הסוכות הוא זמן ההיטהרות אחרי ראש השנה וכיפור

                       

                      " ובחמשה עשר יום לחדש השביעי מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו וחגתם חג לה' שבעת ימים" [ויקרא]

                      סכות הוא חג מקראי הנחוג במשך שבעה ימים.מקור השם סוכות הוא בסוכה . חג סוכות מתחיל חמישה ימים לאחר יום הכיפורים. סוכות הוא חג דתי מקראי הנחוג במשך שבעה ימים, החל מט"ו בתשרי. חג הסוכות הוא אחד משלושת הרגלים סוכות, פסח ושבועות.

                       

                       שמות נוספים לחג סוכות:

                      -"חג האסיף" - שכן בחקלאות העונתית הקדומה היו מקיימים בתקופה זו בא"י את אסיף הפירות ותבואות הקיץ  "באספך מגרנך, ומיקבך" [שמות ].בכך הוא מציין את ההיבט החקלאי של החג החל בסתיו, עם איסוף יבולי הקיץ ולפני הזריעה לקראת החורף. תפילות החג כוללות תודות על יבול השנה הקודמת ותפילות לגשמי ברכה בחורף המתקרב.

                      -"זמן שמחתנו" - לשמחה מקום מרכזי בחג הסוכות הנחשב לחג השמח ביותר מבין חגי ישראל. על פי חז"ל, השמחה מלווה את חילופי העונות וסיום השנה החקלאית, ואת ההיטהרות שבאה לאחר ראש השנה ויום הכיפורים.

                       

                      הטעם שכתוב בתורה למצוות סוכה הוא הפסוק מספר ויקרא: "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים".

                      בתלמוד נאמרו שני הסברים לנימוק זה:

                      1.מכיוון שבני ישראל ישבו ביציאת מצרים בסוכות ממש שהם עשו לעצמם, והישיבה בסוכה, היא זכר לאותה ישיבה בסוכות.

                      2. התלמוד מדבר על ענני הכבוד שהקיף הקב"ה את עם ישראל,בעת היציאה ממצרים.

                      שני הנימוקים מצביעים על העובדה שהייתה על עם ישראל השגחת ה' מיוחדת, והיא משמשת כבסיס לאמונתנו באמיתת מציאות ה' ועל בחירתו המיוחדת בעם ישראל.

                      לכן,מחויבים שהסכך של הסוכה יהיה ניכר מתוך הסוכה, כדי לקיים את "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל וכו' "ומכאן שסוכה שהסכך שלה גבוה מאוד [למעלה מ 20 אמה] היא סוכה פסולה. כי הסכך, שהוא עיקר הסוכה, לא מורגש מספיק.

                      עיקרה של הסוכה הוא היותה דירת ארעי למשך שבעת ימי החג. בימים אלה אוכלים בסוכה, לומדים וישנים. הישיבה בסוכה מקנה ליושב בה את החוויה שעברו בני ישראל ביציאתם ממצרים, חווית הנדודים והישיבה בסוכות.

                       

                      את הפסוק "שובע שמחות את פניך" תהלים טז, דרשו חז"ל אל תקרי שובע אלא שבע. אילו שבע המצוות, שהתורה ציוותה עלינו בחג הסוכות:

                      -          שלמי שמחה  

                      -          שלמי חגיגה 

                      -          ערבה- אין לה לא טעם ולא ריח. אלה היהודים, שלא הגיעו לא לתורה ולא למעשים טובים.

                      -          הדס -יש לו ריח אך אין לו טעם. בעלי מעשים טובים, אך אין להם תורה.

                      -          לולב -טעם יש לו (פרי התמר) אך ריח אין לו. יהודים בעלי תורה, שאינם עוסקים כל-כך במעשים טובים.

                      -          אתרוג -יש בו טעם (בהיותו פרי) וגם ריח טוב. אלה היהודים, שיש בהם גם תורה וגם מעשים טובים.

                      -          סוכה -לחג הסוכות קוראים בשמו "חג סוכות" משום שבימי החג נהוג לשבת בתוך סוכה.  כפי שנאמר: "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים." [ויקרא] וכן להזכירנו את "ענני הכבוד" שהגנו על בני ישראל במדבר.בחג הסוכות

                      -          מצווה לשבת בסוכה, ולהשתמש בה בכל השימושים הרגילים של בית. סוכה היא דירת ארעי, כלומר מקום מגורים לא קבוע. גג הסוכה מכונה סכך. המצווה היא לגור בסוכה ממש: לאכול, לשתות ואף לישון, כל שבעת ימי החג

                      אושפיזין מנהג האושפיזין בארמית - אורחים - ברוכים הבאים. אירוח הוא נושא מרכזי בחגיגות הסוכות. מסמל סימן לברכה במהלך השנה.

                      ימי הישיבה בסוכה נקראים "אושפיזין". ומקובל ליחס לכל יום את אחד מאבותינו המבקר אותנו בסוכה: -ביום הראשון – אברהם

                      -ביום השני – יצחק

                      -ביום השלישי – יעקב

                      -ביום הרביעי – יוסף

                      -ביום החמישי – משה

                      -ביום השישי – אהרון

                      -ביום השביעי - דוד.

                       

                       לאחר חג הסכות נחגג יום שבתון נוסף - חג שמיני עצרת ובו המצוות המיוחדות של חג הסוכות [הסוכה, נטילת לולב וכו']-אינן חלות.

                       

                      בזמן שבית המקדש היה קיים, היו העם עולים לרגל לירושלים בחג.

                       

                      ולכבוד הסוכות שיר :

                      יא משלטי / יחיאל מוהר / משה וילנסקי

                       

                      יש מי שגר בצריף רעוע

                      יש מי שוכן בתוך ארמון

                      ,שלישי יש לו שיכון קבוע

                      .ולרביעי בדון דלפון

                       

                      אך מה יש כאן להתווכח

                      היש שיכון דומה לזה

                      גם לא שלמנו דמי מפתח

                      .ועוד ביקשו שלא נצא

                       

                      ,יא, יא משלטי, יא משלטי

                      ביתי שלי ללא קירות

                      יא, יא מטבחי, יא מיטתי

                      .וכוכבים כמנורות

                       

                      נכון שאין בו לוקסוס רב

                      ,והחימום היחידי

                      הוא חום הלב ואש הקרב

                      .(על משלטי (על משלטי

                       

                      בתל אביב עכשיו קולנוע

                      .ונערות בשלל צבעים

                      ואנו כאן שוכבים בלי נוע

                      .ומציצים בכוכבים

                      דרג את התוכן:
                        2 תגובות   יום שלישי, 25/9/12, 07:07

                        צטט: אסתר רבקה 2011-09-30 22:55:57

                        מלחי שוסלר-לעזרת המערכת החיסונית שלנו

                        ברצוני לחלוק עמכם את סוד בריאותי.


                        לפני כתשע שנים  החלטתי לקחת את בריאותי בידי לאחר תקופה של הזדקקות מאסיבית לתרופות למינהם.


                        יום אחד נחה עלי הרוח ,יש מאין,והחלטתי לא עוד תרופות.אקח את בריאותי לידי.עד אז,נעזרתי ונתתי כבוד רב לרופאי -והתמדתי לקחת את כל מה שציוו עלי..וציוו עלי...


                        ומרגע שחשבתי על שינוי הדרך לדאגה לבריאותי-החלטתי ש"אם אין אני לי מי לי"-
                        לא רציתי יותר להיות בריאה, לכאורה.ויצאתי באמרה ,שהיתה המוטו שלי,מכאן ואילך: "מוטב איכות חיים - מאריכות ימים".


                        התחלתי לקרא ספרי מיסטיקה למינהם ,וספרי אנשים אשר ריפאו עצמם.
                        בד בבד, רכשתי כלי טיפולי יקר ערך-רייקי -והגעתי אתו עד המאסטר.במקום לקחת שלוש פעמים משככי כאב ביום-עשיתי דמיון מודרך,הנחתי ידי על המקומות הכואבים וטיפלתי באחרים-וכך קיבלתי גם אני טיפול(כי כשאתה מטפל אתה צינור שדרכו עוברת אנרגיית האור-הרייקי,כך שגם אתה מטופל).


                        לאחר זמן ,הלכתי ללמוד טיפול בעזרת פרחי באך.שם גיליתי כלי יקר ,אשר עוזר למנוע מצבי חולי עוד בהיותם בגופים הרוחניים.
                        גם היום ,בכל פעם שאני חשה כאב- אני מבינה שמשהו ברגשותי ממגנט אלי בעיה רפואית, ועדיף "להקדים תרופה למכה"-ומכינה לעצמי בקבוק פרחי באך מתאימים, ומקבלת תובנות על המצב הרגשי שלי- ומטפלת בו.
                        לשמחתי,לאחר סיום לימודי, הביאה המדריכה שלנו לידיעתנו, את דבר מציאותם של מלחי שוסלר. כך מצאתי, שילוב מנצח לבעיית המערכת החיסונית שלי- שלא היתה במיטבה.


                        במקום לקחת את הזריקה נגד שפעת,אני מתמידה לקחת מידי יום את המלחים.רבים המקוררים הצעירים והבוגרים המסתובבים סביבי,ואני עומדת מולם בהצלחה מבלי להדבק,שלא כבעבר.

                        ובכן,מה הם מלחי שוסלר אלו?

                        ''ד"ר וילהלם היינריך שוסלר נולד ב-1821 בגרמניה באולדנבורג (צפון גרמניה). הוא היה רופא קונבנציונלי ,ולאחר מכן הומאופת וטיפל בהומאופתיה. הוא לא היה מרוצה מתוצאות הטיפולים ,וטען שיש צורך למצוא שיטת טיפול שתמנע את המחלות ולא לטפל במחלות (בדומה לד"ר באך).


                        ד"ר שוסלר החל לחפש רעיונות ושיטות טיפול נוספות. כך הגיע למינרלים. הוא חקר וגילה שבתוך התאים נמצאים מינרלים הכרחיים וכאשר יש חוסרים של אחד מהם או כמה מהם, סביר להניח שהגוף יפתח סימפטומים שיובילו למחלה וחוסר איזון המערכות. 


                        לפי מחקריו נמצא -שמקורן של מחלות רבות הוא בחוסר האיזון של מינרלים חיוניים בתאי גופנו. 
                        הוא גילה 12 מינרלים בסיסיים ולאחר מותו המשיכו תלמידיו בדרכו וגילו שנים עשר מינרלים נוספים הנקראים מינרלים משלימים.

                        אני מדברת על המלחים הבסיסיים :

                        סידן פלואורידי - מסייע לטיפול בפגיעות בעצם, בעיות שיניים, דלקת חניכיים, כיבים, טחורים, דלקות כרוניות, רפיון רקמות וצניחת אברים.

                        סידן זרחתי - מסייע להתאחות שברים ובניית עצמות. בעיות בשיניים. סוגים של חוסר דם. הצטננות. 
                        התכווצויות. פוליפים. כאבים בתפר העצם ומחלות עור.

                        סידן גופרתי - משתמשים בו להרחקת תאי הדם המתים ממחזור הדם. לטיפול בפצעים, פרונקלים, דלקות שקדים ואזניים, ובעיות עור.

                        ברזל זרחתי - חומר מחזק במקרה של אנמיה, עצבנות, כאבי שרירים ונקעים. 

                        אשלגן כלורי - טוב לטיפול בזירוז חילוף החמרים וספיגת פחמימות ועודף משקל. מחסור בו גורם 
                        לדלקות וכאבי גרון, אסטמה לחיה ודלקת כרונית של הקיבה והמעיים.

                        אשלגן זרחתי - מרכיב חיוני בחור האפור של המוח, חוט השדרה והעצבים. מחסור בו גורם לעייפות 
                        נפשית וגופנית, דכאון, חוסר שינה, ותסמונת הקיבה העצבנית.

                        אשלגן גפרתי - מגן על בריאות העור. מחסור בו גורם לאקנה, אקזמות, הפרעות עיכול וכיבים 
                        ולאנמיה.

                        מגנזיום זרחתי - טוב לטיפול בבעיות לב ולחץ דם, למקרים של התכווצויות של האברים הפנימיים. 
                        מסייע בהתקפי שיהוק ושיעול.

                        נתרן כלורי - לטיפול בכאבי ראש ומיגרנות כרוניים, נזלת וברונכיטים, פעילות יתר של בלוטת התריס. שינה לא מרעננת ואבדן חוש הטעם והריח. 

                        נתרן זרחתי - מזרז חילוף חמרים וסותר חומצה. משתמשבים בו במקרים של צרבת, כיב קיבה. תולעים 
                        ואי נוחות לאחר אכילת שומנים, אבני מרה הזעה חמוצה ובעיות ראומטיות.

                        נתרן גפרתי - לטיפול בדלקת במעי, בעיות כבד, מרה ולבלב. מגרה תהליכי הפרשה במיוחד של המרה. 
                        מסייע לדלקות פרקים וראומטיזם.

                        צורן דו חמצני - מסייע במקרים של חולשה במערכת השלד, ניוון שרירים, תהליכים מוגלתיים כרוניים, 
                        מורסות פריחות והזעת יתר.

                        כשמטפלים באדם ,אפשר לתת לו מינרלים בודדים או תשלובת של מינרלים, בהתאם לבעיה ממנה הוא סובל ולסימפטומים. ניתן ליטול את המינרלים בכל גיל - מינקות ועד זקנה.
                        אין כל סכנה בלקיחת המינרלים של שוסלר. הגוף לוקח את הדרוש לו, ואת העודפים הוא מפריש החוצה.

                        צירוף שנים עשר המלחים ,נותן את ה"ביו-פלאסמה".מידי יום לקיחת 10 טיפות מהם,מבטיחה לכם מערכת חיסונית חזקה ויציבה יותר-כפי שאני, מתמידה בהם כבר כשלוש שנים.
                        בוא נאמר שאם לא מוסיף-בטח לא גורע...לאלו המפקפקים...,מנסיוני רק הולך ומוסיף...

                        כמובן, שיחד עם המלחים יש להוסיף חשיבה חיובית,טיפולי איזון ומודעות...

                        מובן מאליו,ואני חוזרת ומדגישה - כי אינני מטיפה חלילה, לא לקחת תרופות קונבנציונאליות או להמנע מללכת לקופ"ח.אפשר לשלב זה עם זה-אין זה מתנגש.

                        אז שיהיה לנו לבריאות.

                        דרג את התוכן:
                          5 תגובות   יום שני, 24/9/12, 08:57

                          ''

                           

                           

                          כן לעשות כפרות כמנהג אבות/ לא לעשות?   


                          כפרות... זאת ממש התלבטות.

                           

                          לא לאדם החרדי .שנה שנה מקדש הוא תרנגול או תרנגולת לצורך כפרתו ושילך באמצעותם... לחיים טובים ארוכים ולשלום וזה התרנגול ילך למיתה,במקומו.[ניתן לעשות על דג או לתת צדקה]. 

                           

                           ואני זוכרת שנים בהם השכמתי קום עם משפחתי.קהילה שלמה בו זמנית, פקחה עיניה.בוקר יום  כיפור... 

                           

                            באותו זמן אפרוחי ילדי, היו תחת כנפי.כולם מתעוררים השכם, טרם נץ.מתלבשים,לוקחים את תרנגול הכפרות הגדול מבריסטול שעשו בגן ביד אחת,שופר וצפצפה מחוברת אליו מבריסטול ביד השניה.  קהילה שלמה על גבריה ,נשיה וטפה עולים לרגל לכפר "על חטא שחטאנו על...ועל..." 

                           

                           מעל כל ילד אביו מסובב:לבן תרנגול לבת תרנגולת מבוהלת ומצעקת.לעיתים מפחד משלשלת...

                           

                           והאישה לרוב כרסה בין שיניה, זוכה בכבוד לשלושה.אחת-תרנגולת לעצמה.ואח"כ,עוברה –מי ידע אם זכר הוא או נקבה?זוכה לכפר עוד טרם נולד בעזרת תרנגול ותרנגולת[אולי על גלגוליה הקודמים של נשמתו?][זה זמן טוב לקהילה ,לקבל מושג, בכמה ילדים היא מתרחבת השנה..] 

                           

                           וכשמסיימים אחר כבוד -לוקחים את הארגזים לבית במטבחיים...זה החלק שמשאירים לגבר...


                           

                           ושוב, משפחה וקהילה שלמה יורדים חזרה לכיוון הבית.


                           

                           השמש מפציעה ביתר שאת ,חושפת את המעשה לעין כל. 


                           

                           עניים יחגגו על כל בעלי הכנף שהקריבו עצמם מדעתם ושלא מדעתם ,לכפר על מה שאנו עשינו... 

                           

                           ואנו מתחילים בישולים שבסוף היום יהיו סעודה מפסקת בין אוכל לצום..


                           

                          הגברים ילבשו לבן וידמו למלאכים.והאישה תגיע עם כל הילדים לעמוד ולהתפלל לפני ריבון העולמים:"חטאנו לפניך רחם עלינו...על חטא שחטאנו....מחל לנו ,סלח לנו...כפר לנו..."

                          דרג את התוכן:

                            תגובות אחרונות

                            פרופיל

                            אסתר רבקה
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS