כותרות TheMarker >
    ';

    כי האדם עץ השדה

    כי האדם עץ השדה / נתן זך

    כי האדם עץ השדה.
    כמו האדם גם העץ צומח
    כמו העץ האדם נגדע.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא שואף למעלה
    כמו האדם הוא נשרף באש.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    אהבתי וגם שנאתי
    טעמתי מזה ומזה.
    קברו אותי כחלקה של עפר
    ומר לי, מר לי בפה.
    כמו עץ השדה.


    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא צמא למים
    כמו האדם גם הוא נשאר צמא.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    ארכיון : 12/2013

    4 תגובות   יום שלישי, 31/12/13, 19:59

    ''

     

    הגוף האתרי הינו האדריכל של הגוף הפיסי

     

    האדם הוא מבנה אנרגטי המורכב מסדרת שדות של כוחות המוכרים כ"שדה אנרגטי אנושי".שדה זה הוא ביטוי של שדה אנרגטי אוניברסלי הקרוי:"אאורה".מחלקים שדה זה לסדרה של גופים הבאים לידי ביטוי ופועלים הדדית בתוכנו, מבצעים פעולות שונות ועובדים בתדרים שונים.

     

    קיימים 7 גופים וביחד הם מהווים את האנטומיה של הגוף האנרגטי:


    הגוף האתרי, האמוציונאלי, המנטאלי, האסטרלי, האתרי הגבוה (רוחני), השמימי והסיבתי.

    -הגופים אתרי, אמוציונאלי ומנטאלי ביחד עם הגוף הפיסי יוצרים את האישיות של האדם.

    -האסטרלי, הרוחני , השמימי והסיבתי ביחד יוצרים את הנשמה.


     על הגוף המנטאלי שולט "האני עליון" ועל הגוף האתרי "האני הנחות".הגופים שיוצרים את האישיות מוכרים כ: "הישות הנחותה" ואלו של הנשמה כ: "ישות עליונה".

     

    הגוף הקרוב ביותר לגוף הפיזי הוא הגוף האתרי, המורכב מחומר שהוא עדין יותר מאשר החומר שממנו עשוי  הגוף הפיזי. בצורתו הוא דומה לחלוטין לגוף הפיזי ולכן הוא קרוי גם הכפיל האתרי.

     

    תפקידו של הגוף האתרי הוא לספק אנרגיית חיים לגוף הפיזי באמצעות ערוצים ומרכזים של אנרגיה, המרידיאנים והצ'קרות, וכמו כן, לחבר את הגוף הפיזי לגופים האחרים: הגוף האתרי קולט את ההשפעות של הגוף הרגשי והגוף השכלי, והן מוטבעות בו ומועברות באמצעותו אל הגוף הפיזי.

     

    גוף החיים [הוא הגוף האתרי]- הופך את הגוף הפיסי מחומר מינרלי לישות חיה. גוף זה בנוי מאוסף חלקיקים הנעים בזרמים אינסופיים לכל הכיוונים ונמצאים בתנועה מתמדת. בתוך השטף הזה מתקיימים למעשה תהליכי החיים באורגניזם. גוף זה הינו האדריכל של הגוף הפיסי, מעצב את צורתו והמבנה המינרלי שלו לכדי גוף חי. הגוף האתרי ממלא את תפקיד המבנה הנותן חיים ואנרגיה לגוף הפיסי ,ומצד שני-משלב את האדם עם השדה האנרגטי של האדמה.

     

    גוף החיים אחראי על:

    -         תהליכי החיים וההתחדשות.

    -         שומר על ההרמוניה.

    -          מרפא בהתמדה את האדם.


     גוף זה הינו מהות על-פיסית, שרק בזכותה מתעוררים חומרים פיסיים לחיים. מהות החיים באדם לא ניתנת להתבוננות בחושים, מאחר והיא בנויה מכוחות על חושיים, אך את קיומה ניתן לחשוב באמצעות הגיון צרוף.

    גוף האתר הפרטי של אדם, הינו מהות השייכת לממלכת כוחות החיים הכללית ביקום. הוא נארג אל תוך האדם מהאתר הקוסמי הכללי והמשכיותו בתוך האורגניזם האנושי הוא גוף החיים האינדיבידואלי, בעל צורה ותכונות ייחודיות [בדומה לאינדיבידואליות של הגוף הפיסי].

    הגורם שאוסף את כוחות החיים מן המאגר הכללי ויוצר את גוף החיים הנפרד, הוא הגרעין הרוחני שבאדם. 

     

    כל אירוע בו התנסה האדם, מוטבע כדימוי בגוף החיים של האדם מתחת לסף התודעה. הוא ממשיך לפעול בגוף זה ויכול להחלותו. מול דימויים אלה נותר האדם חסר אונים, אלא אם הם מועלים לתודעתו ואז מהווים נקודת מאחז, דרכה יכול האדם לשנות את גופו זה ולעצב מחדש את בריאותו.

     

    לגוף האתרי 3 פעילויות משלימות:

     

    -פועל כמערכת גדולה לקבלת אינפורמציות ואנרגיות.

     

    -פועל לניתוח וספיגת האלמנטים האנרגטיים/אינפורמטיביים.

     

    -גוף זה פועל כמעביר.

     

    גוף החיים אינו גוף תחושתי ושינויים בגוף זה אינם ניתנים לחישה רגילה. מכיוון שכך, גם הגישה הפונה לרפא במישור גוף החיים, מחייבת תהליך השגת יכולות על חושיות. גוף זה יכול להיות כפוף לסמכות האדם ולרצון האנושי, באמצעות התפתחות רוחנית מודרנית.

     

    מצבו הבריאותי של הגוף הפיזי הוא תולדה של מצבו של הגוף האתרי, והגוף האתרי משקף את מצבו של הגוף הפיזי. לכן, אם נטפל בגוף האתרי מבעוד מועד, נוכל למנוע היווצרות בעיות בגוף הפיזי[טיפול בגוף האתרי, הוא העיקרון היסודי העומד מאחורי טיפול בעזרת פרחי באך.המטרה היא "לתפוס" את המחלה לפני שהיא מתגלמת בגוף הפיסי,כבר בהתהוותה בגופים הרגשיים,המנטליים ובגוף האתרי].

     

     הגופים האתרי והפיזי מחוברים באמצעות חוט אנרגיה דקיק בצבע כסף. הרגע שבו חוט זה ניתק מהגוף הפיזי הוא רגע המוות. מוות קליני הוא מצב שבו חוט הכסף עוד לא ניתק, וכל עוד החוט אינו מנותק, האדם עוד יכול לחזור לחיים. כשהחוט ניתק, הצ'קרות, שהן מרכזי אנרגיה בגוף האתרי, מפסיקות להעביר אנרגיה לגוף הפיזי, והוא מתחיל להתכלות. 

    דרג את התוכן:
      2 תגובות   יום שני, 30/12/13, 00:29

      ''

       

      בחירות נכונות מביאות לאיזון בחיים

       

       

      האיזון הוא היכולת שלנו לנהל מספר תחומים בחיינו במקביל ולתפקד בכל אחד מתחומים אלו במידה הנחוצה. הזנחה של אחד התחומים או לחלופין התמקדות יתר באחד התחומים תפר את האיזון התפקודי שלהם כגוף אחד ובכך תפגע בתוצאה המבוקשת.

       

      אם נדמיין את איזוננו כמוט המונח על כתפינו  ולשתי הקצוות שלו קשורים דליים מלאים במים ועלינו ללכת עם המוט והדליים המלאים מבלי שתישפך אפילו טיפה אחת מהם,נפנים כי הדרך היחידה בה נוכלו לעמוד במשימה הינה ע"י השגת איזון בין שני הדליים לבין אחיזתנו במוט ולבין הליכתנו.

       

      איזון אמיתי הוא כאשר האדם מסוגל להכיל את סך כל הרצונות שלו באמת, ולהביא לכך שהאיזון שלו הוא כלפי חוץ ופנים כאחד.האיזון הפנימי מגיע על ידי הבנה. מלחמה נוצרת עקב  חוסר הבנה, בגלל רצון להיות תמיד בסדר, לרצות את כולם,  או להיות תמיד צודק. דבר זה יוצר מאבק פנימי אשר מפר את האיזון. ככל שהאדם מבין טוב יותר את עצמו ואת המציאות, כך הספקות נעלמים, התמונה מתבהרת והמאבקים נעלמים. זהו איזון אמיתי.

       

      להגיע לאיזון משמעו,לחיות את חייך מבלי לסבול.המדד האולטימטיבי למצב של חוסר איזון הוא הסבל שאנחנו חווים בחיינו.

       

      ההתכוננות לחיים מאוזנים רגשית מתחילה בבחירותיו של האדם. לכל אחד מאיתנו יש מטרות גלויות וסמויות ושאיפה לנהל את חיינו נכון יותר ביחס למציאות בה אנו חיים. האדם מבקש לבחור תחילה ולקבוע לעצמו סדר עדיפויות מתוך סביבת חייו.

       

      בחירותיו של אדם ויישומם באות לידי ביטוי במחויבות האדם לבחירותיו ולעוגנים של חייו. כאשר אדם מתחייב כלפי עצמו וכלפי האחר הוא למעשה מקדם בצעד נוסף את דבקותו בבחירותיו. מחויבות פנימית בין האדם לבין יושרתו של האדם מתחזקת באופן תמידי כאשר המחויבות הופכת למחויבות אמת מתוך מחשבה ושיקול דעת.

       

      ישנם ארבעה עולמות בהם אנו מתנהלים בחיים,ועלינו לחיות אותם באיזון שביניהם ובמידה ואנו מרגישים "תקועים" בחיינו עלינו לבחון אותם ולמצוא היכן הופר האיזון בניהם:

      :

       -העולם הרוחני –הוא עולם האמונות שלנו. העולם המבקש לדעת את סיבת קיומנו ומשמעות חיינו, הערכים והמצפון שלנו,עשייה בתחום שאנו אוהבים,סיפוקים שלנו ואמנות בהם אנו מאמינים.

       

      -העולם המנטאלי –עולם המחשבות שלנו אשר קובעים ומכתיבים את החזון של חיינו. הדרך בה אנו חושבים, יוצרים.צורת המחשבות שלנו ומודעות אליהם,האם הן מונעות פעולה או דוחפות אליה.

       

      -העולם הרגשי/חברתי – עולם הרגשות שלנו. עולם ההתגשמות שלנו כיצורים רגישים וחברתיים. כלומר, ההוויה שלנו כרגשות וכחלק מחברה. היכולת להיות מודעים לרגשותינו ולנהל אותם, היכולת להקשיב לאחרים ולהתנהל מבחינה חברתית,התפקוד שלנו  בתוך מערכות היחסים שבחיינו.

       

      -העולם הפיזי –ההתגשמות הפיזית שלנו,ההוויה שלנו במימד הגשמי-פיזי. עולם העשייה והתוצאות שלנו, ההישגים שלנו במונחים גשמיים.המשמעת העצמית שלנו, המחויבות והדבקות למטרות שהצבנו לעצמנו,מיקוד,החלטיות ועצמאות בהתנהלותנו.

       

      חוסר איזון אישי יוביל לחוסר איזון זוגי המוביל לכישלון זוגי .זוגיות מחייבת חלוקת הנטל בצורה שוויונית בין בני הזוג. כשיש חוסר שוויון בזוגיות - תמיד יש צד שמתוסכל מאוד מכך. איזון בזוגיות נוצר כשאחד רוצה לתת את מה שהשני רוצה לקבל:למשל, הערצה תמורת פינוק ודאגה. אפשר גם להשיג מטרות אישיות דרך קורבנות ורחמים- לזכות בתחושת ערך באמצעות סבל. בלא מודע, יש ערך רב לסבל.

      דרג את התוכן:
        0 תגובות   יום ראשון, 29/12/13, 08:14

        ‏יום ראשון 29 דצמבר 2013

         

        ערוצים פתוחים

         

        שני הערוצים פתוחים

        בין לבבותיהם

        ובעת האחרונה הקשר התחדד.

         

        כמה שמרחיקים חוטי חייהם

        זה מזו

        כך קשה ההתרה

        הלב חש פעימותיהם

        חש רגשותיהם זו לזו.

         

        ואי אפשר לנתק

        ואי אפשר לחבר

        ובין שמים לארץ

        רק תפילה תתכן

        למחילה ושעת חסד

        לחתוך

        לשבט או לחסד

        ומהר.......

        דרג את התוכן:
          2 תגובות   יום ראשון, 29/12/13, 05:37

          http://cafe.themarker.com/image/3016829/

           

          יום ראשון 29 דצמבר 2013

           

          מחצית מסעי ימים

           

          קישטתי את ענני חיי

          בפרחי ורוד ענוגים.

           

          ביקשתי מאלוהי אהבותי

          לברך על היקרים.

           

          הרוותי צמאוני בשוקת החיים.

           

          הגשמתי כרובי הזיותי

          ופיזרתי אותם לאורך מצבות

          סיפורי בדים.

           

          קיפצתי מעל מהמורותי

          ונשקתי ביכורי מעשי.

           

          וכך פצחתי ברינת חיים

          במחצית מסעי ימים.

          דרג את התוכן:
            2 תגובות   יום ראשון, 29/12/13, 04:57

            ''

             

            כי האדם עץ השדה...אך ליבו רוצה גם בכנפיים... 

            "למה חייב אדם לוותר על השורשים,אם ליבו חפץ בכנפיים? העצים מפסידים כל כך הרבה כשהם תקועים באדמה... והציפורים חסרות את האחיזה בקרקע...ועל כן אני רוצה -להיות אדם עם שורשים ועם כנפיים " (אמנון שמוש) 

            התורה משווה את האדם לעץ. שורשים, ענפים, עלים.

             
            מה הקשר? מדוע משול האדם לעץ?

            העץ זקוק לארבעת היסודות: אדמה, מים, אוויר ואש (שמש), כדי להתקיים. בני אדם בדומה, זקוקים לאותם ארבעה יסודות.

            1. יסוד האדמה-יש לנטוע את שתיל העץ באדמה, בצורה יציבה. האדמה מספקת מזון לצמח וגם מקום להתפתחות השורשים. 
            גם בני אדם זקוקים לבסיס יציב, שיכול לספק להם ערכים ומוסר ולתמוך בהם בצמיחתם. בעולם עמוס גישות שליליות לעייפה, אנו זקוקים לחוף מבטחים, אליו נוכל לחזור ולשאוב כוחות חדשים. קהילה מספקת מגן בלתי חדיר, בית, בו אנו יכולים להיות עצמנו, בו מותר לנו לטעות ועדיין יקבלו אותנו, יאהבו ויטפחו אותנו.

            2.יסוד המים-מי גשמים נספגים באדמה ובאמצעות מערכת מסועפת של שורשים, מגיעים אל גזע העץ, ענפיו ועליו. ללא מים יתייבש העץ וימות.
            ללא מים,המושווים לתורה,לרוחניות -אדם מתייבש ומאבד כיוון, עד כדי כך, שלעתים אינו מסוגל להכיר עוד את אביו מולידו. בדומה, ללא התורה מאבד אדם את הכיוון, עד כדי כך שאינו מזהה את אביו שבשמיים, הקדוש ברוך הוא.

            3.יסוד האוויר-עץ זקוק לאוויר כדי להתקיים. האוויר מכיל חמצן, שהעץ זקוק לו לנשימה ודו תחמוצת הפחמן לתהליך הפוטוסינתזה. באטמוספירה בלתי מאוזנת, העץ ייחנק וימות.
            המלה העברית "נשימה" דומה מאוד למלה העברית "נשמה". כוחנו הרוחני מגיע, בצורה מטפורית דרך האוויר והנשימה.

            4.יסוד האש-עץ זקוק גם לאש - אור שמש - כדי להתקיים. אנרגיית האור הנקלטת, מפעילה את תהליך הפוטוסינתזה, תגובה כימית החיונית לצמיחת העץ. 
            בני אדם, גם הם זקוקים לאש - לחום, על מנת להתקיים. זהו חום הידידות של המשפחה והקהילה. אנשים קולטים אנרגיה מחברים, עמיתים, בני משפחה, שכנים ושותפים והופכים אותה לזהות ולפעולות. 

            העץ נותן לאדם ללא גבול ללא קבלת תמורה. מוסר השכל: נתינה ללא תנאי. לתת ללא בקשת תמורה. 

            השאלה שעל האדם לשאול עצמו בטו בשבט:

             
            האם אני מקבל/ת את המזון והמרחב הרוחני לו אני זקוק/ה כדי לצמוח, או שאולי העץ שלי עמוס לעייפה באינפורמציה מיותרת ובחומרנות? 

            כי האדם עץ השדה /מילים: נתן זך

            כי האדם עץ השדה
            כמו האדם גם העץ צומח
            כמו העץ האדם נגדע
            ואני לא יודע
            איפה הייתי ואיפה אהיה
            כמו עץ השדה

            כי האדם עץ השדה
            כמו העץ הוא שואף למעלה
            כמו האדם הוא נשרף באש
            ואני לא יודע
            איפה הייתי ואיפה אהיה
            כמו עץ השדה

            אהבתי וגם שנאתי
            טעמתי מזה ומזה
            קברו אותי בחלקה של עפר
            ומר לי, מר לי בפה
            כמו עץ השדה

            כי האדם עץ השדה
            כמו העץ הוא צמא למים
            כמו האדם הוא נשאר צמא
            ואני לא יודע
            איפה הייתי ואיפה אהיה
            כמו עץ השדה

            אהבתי וגם שנאתי
            טעמתי מזה ומזה
            קברו אותי בחלקה של עפר
            ומר לי, מר לי בפה
            כמו עץ השדה.

            לעומתו,מאטעלע אומר:
            חשוב לו לאדם שיהיו לו שרשים איתנים,
            נטועים בקרקע המסורת התרבותית.
            אבל אם בכך הוא ממצה את מהותו
            אזי הוא נותר קבוע, ובעיקר תקוע.
            אדם צריך שרשים כמו לעץ
            אבל גם רפרוף כנפיים כמו לפרפר
            כדי לרחף
            ובעיקר כנפיים כמו לציפור
            כדי להגביה עוף
            ולהרחיק ראות
            לניסיונות, לרעיונות ולשאיפות
            שיש בהם חידוש
            שיש בהם רענון
            לעולם נעים וטוב יותר.

            אם זאת נעשה, טעם ערכי וחינוכי יהיה לחגיגות טו-בשבט.

            דרג את התוכן:
              12 תגובות   יום שבת, 28/12/13, 02:25

               

              ''

               

              חשיבות הצחוק וההומור בזקנה

               


              הצחוק וההומור הם כלים ראשוניים במעלה להישרדות.

               

              ההומור מהנה,מרפא ומרגיע.

               

              ההומור עוזר לאדם להתמודד עם מצוקות,מצבי לחץ ואפילו טראומות ואסונות.

               

              ההתייחסות לצחוק ולהומות הינה אינדיווידואלית וסוביקטיבית.מה שמצחיק אחד לא בהכרח מצחיק את השני.

               

              הרקע התרבותי,הרמה האינטלקטואלית,המזג אישי,מצב הרוח והגישה החברתית-משפיעים על ההומור והצחוק.

               

               

               

              ריפוי באמצעות הומור

               


              ביטויו של ההומור כבדיחה מהווה צורה אומנותית או יצירה אומנותית המאפשרת התבוננות על מצב מסויים.

               

              הפסיכולוג בולקה טען ,כי ההומור הוא אחד הדרכים היעילות ביותר של האינדיבידואל להתרחק ממצבו.

               

              לכל עם ישנם אוספים של סיפורי מעשיות מצחיקים,אמרות ומחזות –מהם ניתן ללמוד את החשיבות שבני האדם בכל העולם מייחסים להומור ולצחוק.

               

              להומור על צורותיו השונות ישנה השפעה ישירה על התפקוד הפיזיולוגי והנפשי.הטבע דאג שנגיע לפורקן ממתחים מזיקים באמצעות הצחוק,הממריץ את פעילות ההורמונים.

               

              הצחוק מסוגל לשכך כאבים או להשכיחם לזמן מה,כדי להקל על האדם הסובל.

               

              כמעט כל המערכות הפיזיולוגיות מושפעות מההומור והצחוק:


              -הצחוק מחזק מערכת החיסונית

              -מעשיר את כמות החמצן בדם

              -מפעיל את השרירים

              -גורם להרפיה עמוקה ממתח

              -[אפילו]-עוזר כנגד עצירות...

              -משמש תרופה בדוקה כנגד מרירות,מפח נפש ויאוש.

              -מונע מחלות לב בכך שהוא משחרר כימיקאלים המרפים את כלי הדם.

               

              מחקרים שנעשו הראו שהצחוק מפיג כעס שמטבעו מהווה גורם חשוב בהיצרות כלי הדם

              -אנשים הצוחקים מכל הלב  לעיתים קרובות-נוטים לחלות פחות במחלות כלי הדם...

               

               

              ונסיים בבדיחה מספרו של אדיר כהן:


              זקן אחד נשאל על ידי חברו:

              -אמור נא לי,מה אתה עושה עכשו,משיצאת לגימלאות?

              השיב לו:

              בכל בוקר מביאה לי העוזרת כוס תה ועיתון.אני שותה את התה לאט לאט ועובר על מודעות האבל.אם שמי אינו מוזכר שם,אני קם ויוצא לטיול............

              דרג את התוכן:
                2 תגובות   יום שבת, 28/12/13, 02:10

                ''

                 

                ‏28/12/2013

                 

                אריגה

                 

                לארוג תלמי זיכרונות

                לצפות בתוצאות

                לבקש פתרונות

                לחבק חלומות

                לתהות על הטעויות.

                 

                עיניים נעלמות נושרות

                ומסרגות עתיד פעורות

                מותירות חללי תובנות

                כחורים פעורים

                של כאב.

                דרג את התוכן:
                  0 תגובות   יום שישי , 27/12/13, 19:43

                  ‏יום שישי 27 דצמבר 2013

                   

                  ''

                   

                  מחשבות

                   

                  ואז מגיעות המחשבות

                  והן לא מרפות

                  תשובות לנעלמים בשביל שהותרת

                  פורחים כפטריות אחר הגשם.

                   

                  ולא נותרה אלא דרך הייסורים

                  למלא את שבילי התובנות

                  החורצות תלמי זמן

                  עמוקות ,מצולקות,פתלתלות.

                  דרג את התוכן:
                    6 תגובות   יום שישי , 27/12/13, 05:10

                     

                    ''

                     

                     

                    בפרק הקודם אמרנו כי יתכן שנוכל פשוט לוותר על השליליות,ברגע שלא נרצה לחוש שדה אנרגיה זה בתוכנו. כשנפנים שהשליליות  לא משרתת שום מטרה. אם איננו מסוגלים לוותר על השליליות-נקבל את העובדה שהיא שם ,ונמקד את תשומת ליבנו ברגשותינו.

                     

                    אפשרות נוספת לוויתור על השליליות-היא להעלים אותה ע"י כך שנדמיין שאנו הופכים שקופים לסיבה חיצונית שיצרה את התגובה.


                    ההמלצה היא להתחיל עם הדברים הקטנים,אפילו הטריוויאליים:

                     

                    נתאר מצב בו אנו יושבים בבית בשקט,לפתע נשמעת אזעקת מכונית מהרחוב.

                    הרוגז מתחיל להתעורר.

                    מה מטרת הרוגז?

                    כלום!

                    מדוע יצרנו אותו?

                    לא עשינו זאת.המוח עשה זאת.התגובה אוטומטית,בלתי מודעת לחלוטין.

                    מדוע הראש יצר אותה?

                    משום שהוא מחזיק באמונה הלא מודעת שהתנגדותו,הנחוות על ידנו כשלילה או חוסר אושר,תסלק איכשהו את המצב הלא רצוי.

                    זוהי כמובן אשליה.

                    ההתנגדות שהוא יוצר,העצבנות או הרוגז במקרה שלנו,מפריעה הרבה יותר מהגורם העיקרי אותו היא מנסה לסלק.

                     

                    העיצה היא:


                    -נחוש את עצמנו שקופים,ללא דחיסות הגוף החומרי.

                    -נאפשר לרעש,או לכל מה שגורם לנו לתגובה שלילית,לעבור דרכינו.

                    -שוב אין הגורם נתקל בקיר המוצק שבתוכינו.

                     

                    נתחיל להתאמן בדברים הקטנים,כגון:נביחת כלב,פקק תנועה וכו.

                     

                    במקום להציב קיר של התנגדות בתוכנו הנתקל שוב ושוב "בדברים שלא היו צריכים לקרות"-נניח לכל דבר לעבור דרכינו.

                     

                    כאשר מישהו מתחצף בכוונה לפגוע בנו-במקום לעבור לתגובה לא מודעת של שליליות:


                    -לתקוף

                    -להתגונן

                    -לסגת

                    ניתן  לדברים לעבור דרכינו.

                    לא ניצור התנגדות.

                    נהיה במצב "שכאילו" אין שם מישהו שיכול להיפגע.

                    זוהי סליחה.

                    באופן כזה,אנו נעשים בלתי פגיעים.

                     

                    אנו יכולים לומר לאותו אדם שהתנהגותו אינה מקובלת עלינו-אם זה מה שאנו בוחרים לעשות,אבל לאדם זה שוב לא תהיה שליטה על מצבינו הפנימי.

                     

                    במצב זה העוצמה בידינו ולא בידי אדם אחר.

                    כך איננו מנוהלים ע"י מוחנו.

                     

                    מנגנון ההתנגדות שלנו פועל באופן זהה לאזעקה,אדם גס,שיטפון,רעידת אדמה,אובדן רכושינו וכו.

                     

                    הצעת המחבר:

                    -אל נחפש את השלווה.

                    -אל נחפש כל מצב,פרט למצב בו אנו נתונים עכשו,אחרת ניצור מאבק פנימי והתנגדות בלתי מודעת.

                    -נסלח לעצמנו שאיננו חווים שלווה.ברגע שנקבל את המצב  של חוסר השלווה הוא יהפוך לשלווה.

                    כל דבר שנקבל אותו במלואו-יביא אותנו לשלווה.

                    זהו נס הכניעה וההתמסרות.


                     

                    כאשר אנו מקבלים את מה שיש-כל רגע הוא הרגע הטוב ביותר.

                     

                    זוהי הארה!!!

                    דרג את התוכן:
                      4 תגובות   יום חמישי, 26/12/13, 18:15

                      ''

                       

                      חודש שבט


                      לכל חודש בשנה העברית, משמעות מיסטית. חודש שבט מלמד אותנו, על מעיין החוכמה. חודש שבט משמש כצינור עבורנו. קרש קפיצה לשלב הבא בחיינו. האות המזוהה בקבלה עם חודש "שבט" היא צד"י, המכונה תכופות גם "צדיק". הקבלה מקשרת את חודש "שבט" עם שבט "אשר".


                      ראש חודש שבט מוזכר בתורה כיום שבו משה רבנו פתח בדברי מוסר לכלל ישראל בטרם מותו שזה היה חודש ושבוע לפני פטירתו . ראש חודש שבט מיוחד ,בהיותו ראש השנה לאילן ,ומובא בספרים שיום זה הוא כראש השנה, שמסוגל לתפילה על פירות האילן, ובכללן "הפירות" של האדם, אלו בניו ובני בניו שיעסקו בתורה ובמעשים טובים ויצליחו לגדול בטעם ובריח טוב.

                      המלה "שבט" בעברית קשורה למלה שבט, שמשמעה בין השאר, מקל. מקל יכול להיות שרביט, סמל לכוח והוא יכול להיות גם מקל להישען עליו.שם החודש נגזר מהמילה הבבלית "סבטו" שפירושה "מכה". כרוב שמות החודשים מקור השם כנראה בבלי ,והובא ע"י שבי ציון. הרד"ק מטיל ספק במקורו הבבלי. יש אומרים כי מקור השם מלשון ענף זמורה, המסמל את פריחת האילנות בחודש הזה. ואכן קיים צמח הנקרא שבטבט וענפיו דומים לשבטים. במקרא מוזכר החודש פעם אחת בלבד בזכריה . "ביום עשרים וארבע לעשתי עשר חודש הוא חודש שבט, בשנה שתים לדריוש, היה דבר ה' אל זכריה בן ברכיהו בן עדוא הנביא לאמור".


                      סמל המזל -דלי ,על שם הכתוב "ייזל מים מדליו".שבט הוא חודש הגשמים, הבורות מלאים, והדליים בהם שואבים את המים עולים על גדותיהם. דלי הוא סמל של שירות: שאיבת מים. באסטרולוגיה חילונית, מובלט האדם שנושא את הדלי, בשונה מהאסטרולוגיה על פי היהדות, בה הסמל הוא הדלי עצמו


                      לסימבוליות של דלי המים, חשיבות ניכרת. הדלי נוצר למטרה אחת בלבד: לשאוב ולשאת מים ולשם כך הוא קיים. כלומר, הוא מהווה אמצעי למשלוח ולהעברה. השירות הוא מהותו של הדלי. אין הוא מהווה מטרה בפני עצמה, אלא אמצעי להגשמת מטרה אחרת.


                      במחשבה היהודית מסמלים המים, במקרים רבים, את חכמת התורה. למים יש כמה וכמה סגולות המקבילות לאלו של התורה. אחת מהן, היא זרימת המים לנקודה הנמוכה ביותר. באיזה מובן היא מקבילה לתורה? בכך שהחוכמה הנובעת מהאלוקים, מגיעה לאדם העניו והצנוע ביותר. כלומר, ככל שלאדם פחות אגו, יותר חוכמה זורמת אליו. אם אדם מקדיש את חייו להגשמת אידיאלים, לחיי אמת ולעזרה לזולת, הוא הופך לכלי קיבול לחוכמת האלוקים. בנוסף, מזל דלי נחשב למזלו של עם ישראל!


                      יסוד הטבע הקשור לחודש שבט, הוא הרוח. מבין ארבעת היסודות (רוח, אדמה, מים ואש), הרוח היא היסוד הפחות מוחשי מכולם. תכופות היא משמשת צינור לכוחות אחרים: היא מסיעה את ענני הגשם ומעבירה זרעים וחלקיקים בטבע ממקום למקום. חשיבותם של האדמה, האש והמים טמונה בעיקר במה שהם, לא במה שהם עושים.


                      שבט הוא החודש האחד- עשר למניין חודשי השנה ליציאת מצרים - מניסן, והחמישי למניין חודשי השנה לבריאת העולם - מתשרי. 
                      בחודש שבט 30 יום. חודש שבט נבחר לשמש כראש השנה לאילנות בא' שבט לדעת בית שמאי, ובט"ו בשבט לדעת בית הלל. הואיל ויצאו רוב גשמי העונה ועלה השרף באילנות ונמצאו הפירות חונטין מעתה".


                      במשנה לא הוזכר שט"ו בשבט נקבע כיום טוב ,אך מאחר וזה נמנה כאחד מארבעה ראשי שנים שהם נחשבים ליו"ט נקבע ע"י הראשונים שאף ראש השנה לאילנות, כדי שיהא היכר ליום זה יהיה אף הוא יו"ט. זמן זה שהטבע מתעורר לחיים, וכל מה שגלום באדמה ובאילנות פורץ החוצה, הוא כעין לידה חדשה של הארץ.


                      האר"י הקדוש תיקן, שביום זה יאכלו פירות ארץ ישראל ויש שהוסיפו להדר אחר פרי חדש כדי לחבב המצווה בברכת שהחיינו.
                      בארץ ישראל נהגו המקובלים להתאסף בבית הכנסת לאכול פירות שונים ולומר תיקון שהם שירות ותשבחות על הפירות. 
                      יש הממליצים לקיים מנהג אכילת פירות מכיוון,שעתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל מה שראתה עינו ולא אכלו עיניו. 
                      עם השנים הוסיפו את מנהג הנטיעות ביום זה המביא ברכה לצורך ברכת שהחיינו.


                      יום זה של ט"ו בשבט נקבע, כיום מיוחד לנטיעות ואכילת פירות בברכת שהחיינו בעדיפות לפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל. 

                      מן הראוי להתמקד בחודש "שבט", באופן בו עשויים חיי היומיום שלנו, לשמש עבורנו ככלי רוחני. בחודש זה, כשאתם עובדים, משחקים, אוכלים, קוראים, מתעמלים וכו' - התמקדו בצד הרוחני ובערך המוסף של פעילותכם.

                      שיר לט"ו בשבט / לאה גולדברג

                       
                      אור הבוקר על כותל חדרנו רוקד
                      מספר כי הנץ ופרח השקד.
                      מתדפק על חלון הענף הלבן:
                      אל תישן, אל תישן.

                      צא לחורש וראה: האילן מקושט
                      כילדה שלבשה את שמלת השבת,
                      וכל פרח פרח, וכל נבט נבט -
                      ט"ו בשבט, ט"ו בשבט, ט"ו בשבט!

                      אדמה ירוקה, ריחנית ודשנה,
                      מברכת אותנו ברכת השנה -
                      לא לריק העמל וישמח השותל:
                      אילנות מזדקרים על כל תל.

                      והשמש צוחקת בירק הפוארות,
                      מבטיחה לשממה: פה יהיו יערות
                      עוד יגיל כל לבב, עוד תצמיח כל יד-
                      ט"ו בשבט, ט"ו בשבט, ט"ו בשבט!

                      דרג את התוכן:
                        0 תגובות   יום חמישי, 26/12/13, 06:22

                         

                         

                        ''

                         

                        סבא וסבתא מהווים חלק חיוני בין העבר לעתיד ומשמשים מודלים חשובים לנכדיהם:


                        -הסיפורים שהם מספרים על מקומות,אירועים ואנשים

                        -התמונות שהם מראים

                        -הפתגמים והאימרות שהם משמיעים

                        -העצות שהם נותנים

                         

                        החיבה והאהבה שהם מעניקים לדור הצעיר פועלים לשני כיוונים:


                        עבור ילדיהם :


                        -הם מחיים אירועים משמעותיים מהעבר

                        -מפיחים רוח חיים במסורת המשפחתית

                        מאפשרים להם לקחת חלק בחוויותיהם,רגשותיהם וזיכרונותיהם.


                        עבור עצמם:


                        -הם מקבלים תחושת ערך מתוך ידיעה שיש להם דבר מה בעל ערך להעביר לצעירים מהם.

                         

                        כבת לדור שני לשואה, אני עדיין חשה את החיסרון והפיספוס מכך שלא זכיתי לחוות את המושג והאגדה שהיה עבורי ועבור הרבה מבני דורי אשר היו בסטטוס זה-שלא ידענו ,רק התגעגענו ליד חמה וחיבוק של סבים בחיינו.

                        אני חשה כסבתא היום, את האושר והמקום הרב שאני תופסת בחיי נכדי ושהם תופשים בו.אני חשה צביטה של כאב על הפיספוס והעוול שנעשה לבני דורי בקשר שחסר עם ה"סבים"האגדיים והטרגיים שלנו ,שאבדו לנו בצל "תימרות העשן של מחנות ההשמדה"...

                         

                        בסיפור "הענק וגנו" מסופר על ענק שסגר עצמו מאחורי חומה כדי להסתתר מהעולם ועונשו היה שלא היה אביב בגנו ולא פרחו הפרחים,עד שהגיעו ילדים בגנבה לגנו ושבה הפריחה לגן ובליבו.

                         

                        התנהגות הענק מזכירה התנהגותם של אנשים מזדקנים המחפשים להתבודד ובונים חומה פיזית ורגשית סביב עצמם ומסכנים את קיומם בבדידות ובחוסר שמחת חיים.

                         

                        על אדם זה לחדש את הקשר עם סביבתו ובהדרגה לחדש קשריו עם משפחתו ולהשיב את שמחת החיים אל חייו.

                         

                         

                        דורות הם יחידות חברתיות העוברות ביחד תקופה הסטורית,שיש בה המשכיות וגם שינויים.


                        היום קיימות הזדמנויות רבות יותר לגילוי משמעות בחיים באמצעות טיפוח הקשר בין הדורות.

                         

                        מצער שלא כל אדם משכיל לנצל הזדמנות זו הניתנת לו.

                        דרג את התוכן:
                          0 תגובות   יום שלישי, 24/12/13, 20:19

                          ''

                           

                          העבר אין, העתיד עדיין, וההווה כהרף אין, דאגה מנין?

                           

                          בעייתנו כבני אדם היא בתפיסת מושג הזמן. בציר הנע בין עבר, הווה ועתיד- איננו מוצאים את עצמנו באף מקום. כשאנחנו תפוסים בעבר, איננו נמצאים באמת, כי העבר כבר עבר ולא ישוב עוד. כשאנחנו חושבים על העתיד אנחנו עדיין לא נמצאים באמת, כי העתיד עדיין לא בא.

                           

                          הסיבה להרבה מאד צער ומכאוב, נובעת משום שהאדם מתחרט על העבר או שדואג לעתיד. על ידי כך שהאדם חי בהווה, הוא חוסך מעצמו- הרבה צער מיותר.

                           

                          אחד הרבנים שאל פעם את תלמידו

                          -          "היכן היית היום?"

                          -          "בבית המדרש" ענה הבחור.

                          -           "לא שאלתי היכן היה גופך", הרב ענה, "אלא שאלתי היכן הראש שלך היה כל היום" ...

                           

                          אדם אשר מצליח לחיות את הכאן ועכשיו, מסוגל למצות את הרגע עד תום ובכך, הוא הופך את החוויה שלו מהחיים ,להרבה יותר מלאה ומספקת. אדם זה שם את הדגש, על מטרות אשר מספקות לו את הדברים החשובים לו ביותר בכדי לחיות כרגע, ללא חשש מידיעת העבר או אי ידיעת העתיד.

                           

                          למעשה, עלינו להבין כיצד אנו חיים את חיינו, גופנו נמצא כאן ועכשיו אך מחשבותינו עוסקות בעבר או בעתיד,אנו מעלים, ממחזרים זיכרונות או מצפים לעתיד. דבר זה יוצר אי שקט תמידי בתוכנו. כשאנו חיים במחשבותינו בעבר או בעתיד, גופנו מייצר בהתאם למחשבה רגש המציף אותנו ואנו חיים מחדש סיטואציות שחווינו, כאב עולה שוב, פחדים אכזבות ועוד. אין אנו מצליחים להבין שמחשבות ורגשות אלו גורמים לנו לחיות באשליה של קיום, כיוון שהעבר כבר עבר ולא ניתן להשפיע עליו יותר בשום עשייה והעתיד עדיין לא הגיע ומה שאנו חושבים לגביו יכול להשתנות בכל רגע.

                           

                          עלינו לעכל עובדה אחת פשוטה: כל מה שקורה ומתקיים בחיינו קורה ברגע נתון אחד בכל נקודת זמן – וזהו רגע ההווה.  

                           

                          אם נתרכז בעתיד, יתכן שנחווה תחושה של ציפייה או חרדה מהבאות, והגוף הרגשי שאמרנו שהוא מחובר במיידי למחשבות שלנו - יחווה חיים של חרדה מתמשכת, מכיוון שהמחשבה שלנו משדרת דאגה או סכנה מהבאות, מדברים אשר אין לנו מושג אם יקרו בכלל . אם נאפשר לסיטואציות מהעבר להציף אותנו ,יתכן שנחווה כאב רגשי מנוסטלגיה עקב אכזבה כעס או פגיעה שחווינו, אך כאב זה כרגע אף הוא אשליה, כי אין זו האמת של פגיעה שאנו חווים ברגע הזה, אלא רק שחזור של העבר שממשיך לחיות בתוכנו ולהפעיל אותנו רגשית ופיזית .

                           

                          שתי האופציות הללו – חיים בזיכרונות העבר או חיים בציפייה לעתיד- אינן טובות עבורנו ,שכן הם לא יכולים לקדם את חיינו כעת לשום מקום. כל זה הוא רק משחק של האני האשלייתי שלנו המופעל ע"י גוף המחשבות.

                           

                          ר' נחמן מברסלב אמר:"העבר אין, העתיד עדיין, וההווה כהרף אין, דאגה מנין?" כמו שהזמן הוא דבר בלתי נמצא בפעל, כי העבר אינו נמצא והעתיד לא יצא עדיין אל הפועל, וההווה -אינו אלא העתה הקושר בין העבר והעתיד.

                           

                          ככל שהאדם חי יותר את הרגע הזה בלבד, כך הוא חי טוב יותר, כך הוא מחובר יותר לעצמו ולמציאות האמיתית וכולי. כי באמת העבר אין, והעתיד עדיין, וההווה כהרף עין וחבל לחשוב על אתמול או על מחר- אם אפשר לחשוב רק על הרגע הזה בלבד.

                           

                           וכמו שאמר רבי נחמן מברסלב, כי האדם צריך לשכוח כל זאת [לשכוח את העבר], ויהיה נדמה לו כאילו היום נברא, והוא יחיד בעולם... כי אין לאדם בעולמו כי אם אותו היום ואותו השעה שעומד בו, כי יום המחרת הוא עולם אחר לגמרי , כי אין לו לאדם אלא את הרגע הזה בלבד

                          דרג את התוכן:

                            תגובות אחרונות

                            פרופיל

                            אסתר רבקה
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS