כותרות TheMarker >
    ';

    כי האדם עץ השדה

    כי האדם עץ השדה / נתן זך

    כי האדם עץ השדה.
    כמו האדם גם העץ צומח
    כמו העץ האדם נגדע.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא שואף למעלה
    כמו האדם הוא נשרף באש.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    אהבתי וגם שנאתי
    טעמתי מזה ומזה.
    קברו אותי כחלקה של עפר
    ומר לי, מר לי בפה.
    כמו עץ השדה.


    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא צמא למים
    כמו האדם גם הוא נשאר צמא.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    ארכיון : 3/2013

    6 תגובות   יום ראשון, 31/3/13, 01:42

    ''

     

    מידת היסוד היא הגשר המקשר בין אלוקים למין האנושי

     

     

    מידת היסוד היא הגשר המקשר בין אלוקים למין האנושי. היא המידה המקשרת בין עם ישראל לאלוקים והיא יסוד הבריאה,המבטאת את  הרצון האלוקי -להשפיע חסד על האחרים. אלמלא היה רצון אלוקי כזה, אזי לא הייתה אפשרות קיום לעולם, שלכאורה ניצב כעצמאי ונפרד מהאלוקים. רק משום שהאלוקים "רוצה להעניק", הוא ברא את העולם עם חוקים משלו, ובני אדם הרואים את עצמם, כישויות עצמאיות לחלוטין.

     

    מידת היסוד היא עמוד התווך, העולה מתוך "סלע האם של המציאות" [אלוקים עצמו] והופך ליסודו של העולם.

     

    מידת היסוד היא  עמוד התווך הראשוני עליו ניצב העולם.היא משלשת הספירות שבקו האמצעי – קו הרחמים והן כתר 'תפארת 'יסוד'. האר"י הקדוש אומר לנו כי מזלו של האדם תלוי כפי ששומר את מידת היסוד שלו.

     

    יום ששי הוא יומה השישי של הבריאה, המבטא יסוד.הוא  אשר מוביל את תפוקת הימים האחרים ומתעל אותה אל תוך השבת. האדם נברא ביום השישי, וככזה מהווה את הישות, המאחדת בתוכה את הבריאה הרוחנית הנעלה ביותר, תוך כדי עיצוב העולם הגשמי. כל זאת, מפני שיסוד הוא המידה האלוקית, שאשר מתעלת את כל המעשים האלוקיים, אל תוך הקיום הגשמי.

     

    משמעות יסוד היא: רמז לדברים עתידיים, וכן,דברים שהאבות פעלו,והם יוצרים מציאות המתגלית אחר כך בכל מיני מעשים שעושים הבנים.

     מידת היסוד היא כנגד יוסף הצדיק אשר עמד בניסיון אשת פוטיפר ושמר על בריתו. יש הרואים רמז באות  ז', אשר באה אחרי שש האותיות הראשונות. המספר שש רומז למידת היסוד- מידת יוסף הצדיק . הנזהר והשומר את מידת היסוד זוכה לפרנסה. לעצמו וגם זכות לפרנס אחרים בדיוק כמו יוסף המשביר לכל הארץ. כפי שנאמר "וישבור יוסף בר.." [בראשית]. המושל ביצרו מושל בכל אוצרות מצריים.

    כמו כן,יוסף היה המשביר לכל עם הארץ. במעשה אשת פוטיפר הוא מייצג את העמידה בהתמודדות של היציאה החוצה, ובעצם מקדים את בני חשמונאי. הטוהר שבא לידי ביטוי ביוסף הוא העמידה באותה התמודדות. מחד-גיסא - ההתבוללות לכאורה, ההסתובבות בין העמים. יוסף - מוסיף חיים, משביר ומשפיע. ומאידך-גיסא, מול אותה יציאה חזקה החוצה, קיימת העמידה האיתנה - לא להיכשל באשת פוטיפר, לעמוד בניסיון ולא להתבולל. זהו כוח ההשפעה שלא נפגע, אשר שומר על עצמו למרות המגע עם החוץ.

    יוסף, על פי המדרש, לא מכר את התבואה למצרים עד שמלו את עצמם.

     

    לקשת מידת היסוד השומרת על הפנימיות שלו - שמירת הדיבור.

    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום ראשון, 31/3/13, 01:35

      ''

       

      היום ששה ימים לעומר-יסוד שבחסד

        

       

       

      אהבת הטוב שמביאה להתקשרות

        

      אהבה נצחית מחייבת התקשרות אשר יוצרת הרגשת אחדות ומממשת את האהבה שנבנתה במאמץ משותף.אהבה נצחית דורשת קשר אישי,קרבה וידידות,ממנה נהנים שני הצדדים.

        

      התקשרות אמיתית נושאת פרי.

       

       האתגר היומי:

       

      השתדל

       ליצור דבר בונה בשיתוף של אדם אהוב עליך. 

      דרג את התוכן:
        4 תגובות   יום שבת, 30/3/13, 06:45

        30/03/2013

         

        ''

         

        לוח מונופול

         

        על  לוח מונופול ענק

        משחק עמנו הכול יכול,

        הכול יודע-

        בורא משחקי עולמו.

         

        כמו במונופול הוא קובע

        את צורתנו,צבעינו

        רק נותן לקוביות המזל

        לקבוע בסופו של עניין

        את מצעדנו,החלטותינו.

         

        כמו חילי צעצוע

        החושבים כי "כוחם ועוצם ידם"

        ולא תופסים את המשחק בם,

        המובילם

        ואך חשים עצמם

        ולמעשה...

         

        נדחפים,מובלים

        במהלך מתוכנן של חיים

        ולבסוף פשוט נמאס

        למשחק מהמשחק

        והוא סוגר את הקופסא

        ואנו בתוכה

        מוטלים,מונחים

        עד שיחל המשחק מחדש

        בגלגול הבא...

        דרג את התוכן:
          0 תגובות   יום שבת, 30/3/13, 05:05

          30/03/2013

           

          ''

           

          שרשרת חן

           

          אדם בתחילת דרכו

          נושא על צווארו

          שרשרת חן ובה-

          חרוז לכל שנה אשר

          חלפה.

          עברה.

           

          בתחילה

          המחרוזת קלה

          על צווארו נעה

           בשירה

          עם חלוף השנים

          חש הוא כובדה.

           

          אדם בסוף הדרך

          נושא שרשרת כבדה

          את גרונו מאמץ הוא

          לבל תישק לאדמה

          תוליכהו אל פי פחת

          תקרבהו אל תוכה...

           

          וכך...

          אדם בתחילת הדרך

          נושא על צווארו

          שרשרת חן ובה מונה

          משתעשע,

          הבורא במרום

          בחרוז

           מכל

          שנה

          שחלפה.

          דרג את התוכן:
            2 תגובות   יום שבת, 30/3/13, 00:57

            ''

             

            מידת ההוד מבטאת את ההודאה וההכרה במציאות האל

             

            מידת ההוד -היא יכולת האדם לקבל את אשר קורה ,מבלי להבין את הדברים בצורה השלימה שלהם. הביטוי הפשוט של להודות, הוא דווקא בדבר שלא מבינים אותו בצורה שלימה. מידת ההוד מבטאת את ההודאה וההכרה במציאות האלוקית הממלאת את הכול, למרות שלא משיג האדם ומרגיש -כיצד הכול בטל במציאות אל האל, הרי הוא מודה בקיומו.ובכלל זה, להודות לה' על כל הטובה שגומל עמנו.

             

            שתי הוראות עיקריות יש להוד בלשון הקודש:

            -         האחד מלשון הודאה -כמו להודות ולהלל.

            -         השני נוי ויופי -כמו הוד קדומים.

             

            במידת ההוד האדם מבטל את רצונו ודעתו לזולתו, אשר מדריכו כיצד לנהוג. הנצח וההוד נקראים בשם "כליות יועצות" - היועצות מהי הדרך הטובה ביותר להשפיע בדרך שיוכל המקבל לקבל את השפעה. ספירת ההוד מייצגת גם את היופי החיצוני, כמובן. וגם הוא מצריך איפוק.

             

            אהרן הכהן הוא כנגד מידת ההוד . המייחד את אהרון הכהן, המייצג ספירה זו, הוא האיפוק. הסובלנות והאיפוק של אהרון באו לידי ביטוי ביכולתו הנדירה להשכין שלום. הוא יכל לשמוע בסבלנות מלים קשות ביותר, ולאחר מכן, בעדינות וברוך לשבור כל התנגדות, בלי שהאחר היה נפגע. לכן עם ישראל אהב את אהרון, וכאשר מת, כולם הצטערו על כך, גם הגברים וגם הנשים.

             

             

            ספירת ההוד, וההתגברות על כעסים ועל גאווה -מייצגת גם את היכולות להודות :גם לומר את האמת, ולהודות גם בדברים שאינם נוחים לנו, והן לומר תודה, ולהודות על טובה שקיבלת מאחרים. זה יופיו של האדם, שאינו מנכס כל הצלחה לעצמו, ויודע להודות ולפרגן לאחרים.

             

            כאשר מידת ההוד נפגמת ע"י בני האדם, הופכות אותיות הוד לאותיות דוה, והתיקון האמיתי בסוד הפסוק במגילת רות:" ותלכנה שתיהן יחדיו". כיצד מתקנים את הדוה להוד ? ע"י שלוקחים את האות ו' ומכניסים אותה בתוך החלל של האות ד' ובכך הופכים את האות ד' לאות ה', ואז המילה הוד משתנה לפעמיים ה' דהיינו ה' ה' והמילה הוד ודוה מתבטלות ,  ופעמיים ה' זה אחד משמותיו של הקב"ה, ובכך הדוה חוזרת לקדמותה למילה הוד..

             

            חג חנוכה קשור במידה האלוקית הנקראת הוד. ביום ל"ג בעומר מתגלה מידת ההוד שבהוד וסימל אותה אהרון הכהן וממשיכו הילל הזקן שאמר : "הוי מתלמידיו של אהרון הכהן , אוהב שלום, רודף שלום , אוהב את הבריות ומקרבן לתורה".

            דרג את התוכן:
              0 תגובות   יום שבת, 30/3/13, 00:52

              ''

               

              היום חמישה ימים לעומר-הוד שבחסד.

                

              לעיתים אתה "כלוא" בתוך אהבתך מבלי יכולת לסלוח או לוותר לאהובך.הוד מאפשרת לך להתעלות לסלוח ולוותר בשם האהבה,גם אם אתה משוכנע בצידקתך.

               

              אהבה מתוך עמדת גאווה –אינה אהבה!

                

              שאל עצמך:

               

              -האם האהבה משפילה אותי?

              -האם עצם ידיעתי שהאהבה מקורה בבורא מביאה אותי להכרה בזכות שנתנה לי-היכולת לאהוב?

              -האם אני מודע לכך שבאמצעות האהבה אני מקבל יותר מאשר נותן?

              -האם מודעות זו עוזרת לי להעריך יותר את השני.


                האתגר היומי:הבלג על גאוותך והתפייס עם אדם אהוב איתו רבת.

              דרג את התוכן:
                2 תגובות   יום שישי , 29/3/13, 00:45

                ''

                 

                מידת הנצח ממשיכה את החסד מבלי להתחשב בהפרעות

                 

                מידת הנצח נמצאת בתרשים עץ החיים מתחת למידת החסד, כיון שתפקידה הוא להמשיך את החסד בפועל ולא להתחשב בהפרעות. מידת הנצח, היא מידת ההמשכיות. מידה זו  בקדושה- רוצה להחליש את האגו, לנצח את החולשה הפנימית. בצידה השלילי-תבקש מידת זו להביס את הזולת ותרבה בווכחנות ובנצחנות.

                 

                מידת הנצח-נובעת מראיה לטווח רחוק. שם ההתקשרות הינה מתוך ביטחון ועוצמה. זו מידה המושרשת בעל מודע [בכתר], בכוח הרצון. כדי לשנות עמדה נפשית, או הטבע, צריך לעורר רצון עז, את עומק הרצון. ורצון עז זה מביע את מהות הנפש.

                 

                מידת הנצח מלמדת אותנו להתמיד בהחלטותינו ולנצח. כאשר אנחנו דבקים במידת הנצח יש לנו את האפשרות להמשיך מבלי להיכשל ע"י כל מיני גורמים המנסים למנוע מאיתנו לנצח. מידת הנצח באדם היא היכולת של האדם לנצח את עצמו לעשות גם דבר שהיפך טבעו.

                 

                מידת הנצח, היא לנצח את כל המניעות והעיכובים שיכולים להיות על מנת שההשפעה לא תגיע למקומה. מידת זו באדם היא היכולת שלו לנצח את עצמו ולעשות גם דבר- שהוא ההיפך מטבעו. כלומר, גם אם מידת החסד אצלו לא מפותחת מספיק, והוא לא נמשך להשפעה ולנתינה מצד רגשותיו, הרי הוא מגלה בעצמו כוחות -לעשות ולבצע את זה בדרך ניצוח והתגברות.

                 

                לאחר שהאדם הגיע להשפעה נכונה ומאוזנת [חסד גבורה תפארת], הרי הוא צריך לבצע את זה בפועל ואז יתכנו כל מיני הפרעות חיצוניות. מצד האדם, כמו להתגבר על מידת הגבורה שמעוררת "דינים" על האדם שלא ישפיע שמא ימשך השפע למקום שאינו ראוי. "מבחוץ" – הפרעות חיצוניות היכולות לצוץ וצריך להתגבר עליהם.

                 

                מידת הנצח-מאפשרת  לנו עמידה והתגברות בכל מצב. ההחלטה המעשית מתרחשת במידת זאת. זו החלטה האומרת שבין אם יש לי או אין לי חשק, אקיים את החלטתי.

                מקום הנצח וההוד ברגליים. במידת הנצח אין התרוממות רוח, אבל שם עומק הנאמנות שלך, שם כל הפנימיות. לכאורה מעשה חיצוני אבל מקורו בשורש, והוא מעיד עליך שיש לך שייכות לעניין. הרגליים נושאות את כל הגוף. זהו הכוח לא להתפעל ממניעות ולהמשיך. להמשיך ללכת.

                 

                בהערה במאמר ד"ה באתי לגני ה'תש"ל /הרב פנחס קארף נאמר:

                שהעצה להיפטר מהמחשבות שנופלים לו בשעת התורה והתפילה, הוא לעורר מידת הנצח שבנפשו. דלהיות שמדת הניצחון הוא נטוע בעצם הנפש שלמעלה מכוחות הגלויים, לכן, ע"י מידת הנצח יכול להתגבר ולדחות כל הטרדות והבלבולים. ולכאורה היה אפשר לומר, דזה שאומר בהמאמר שהעצה היא לעורר את מידת הנצח דוקא, הוא, כי העצה שמובאת לעיל ...מקונטרס התפלה היא רק בנוגע למחשבות זרות שנופלים בשעת התפלה מצד הטרדות שלו, אבל כשהמחשבות נופלים לו דווקא בשעת התפלה, בכדי לבלבלו ...העצה היא לעורר את מדת הנצח. וצריך להבין, דלכאורה, גם בנוגע למחשבות אלו, אפשר להיפטר מהם ע"י שיתבונן דזה שהם נופלים לו בשעת העבודה דווקא הוא כי כל עניינם הוא לבלבלו מתורה ועבודה.

                דרג את התוכן:
                  4 תגובות   יום שישי , 29/3/13, 00:40

                  ''

                   

                  יח  לעומר-

                   

                  שבוע ראשון-חסד

                   

                   היום ארבעה ימים לעומר

                   

                   נצח שבחסד-אהבה מתמשכת


                   

                   היום נשאל את עצמנו: 

                   

                   -האם אהבתי מתמשכת?

                   -האם אני מעניק אהבה בהתאם למצב רוחי,או שאהבתי קבועה ואינה תלויה בעליות ומורדות חיי?

                   -האם אני מוכן לשמור על קשרי אהבה ואם צריך גם להלחם עבורם?

                   -האם אהבתי בעל אופי לוחמני?

                   -האם ניתן לסמוך עלי בכל מצב? 


                   

                   האתגר היומי:חזק ליבו של אהובך באהבתך המתמשכת

                   

                  דרג את התוכן:
                    4 תגובות   יום חמישי, 28/3/13, 06:32

                    ''

                     

                     

                    28/03/2013

                     

                    אתה חופר באדמתך

                     

                    אתה חופר באדמתך

                    לגלות את שורשיך

                    להשקות את עברך

                    לזבל ולהחיות חיותך.

                     

                    אתה נובר בתוכך

                    מנקה שביל עפר דרכך

                    מרהט מושבותיך

                    בזהב  אהבותיך.

                     

                    אתה בוחן את שמיך

                    צחורים תכולים ממעל

                    ותפילה בוקעת רקיעיך

                    הישר אל בורא כל הפליאה

                    בעצם היותך

                    כאן

                    על זו האדמה.

                    דרג את התוכן:
                      0 תגובות   יום חמישי, 28/3/13, 01:15

                      ''

                       

                      מידת התפארת היא היופי שבאיזון

                       

                      יעקב אבינו מסמל את מידת התפארת המאזנת בין מידת החסד [אברהם] למידת הגבורה [יצחק]. מידת התפארת היא האיזון והחיבור של המידות הנפשיות משתי הקצוות המבטא את השלמות הפנימית.

                       

                      מידת התפארת היא מידה של התכללות ושילוב של חסד וגבורה, דבר יפה [תפארת] הוא שיש בו כמה גוונים. האיזון מגיע ממידת התפארת. איזון לא מתוך פשרה אלה מתוך הרמוניה. החיים אינם קיצוניות של  שחור ולבן. מידת התפארת היא היכולת של כל אחד ואחת מאיתנו לראות את התמונה בצורה כוללת, וע"י כך למצוא את נקודת האיזון שלנו. איזון המאפשר לנו בריאות גופנית ונפשית.

                      תפארת באה מלשון "תתרפא", ותראפיה. תפארת באה גם מלשון יופי -המגיע תוך שילוב של אלמנטים שונים ומיזוגם בהרמוניה מושלמת. שחור ולבן הם הפכים, השילוב המתאים ביניהם יוצר יופי. תפארת אינה מפשרת בין הניגודים והופכת את כולם לאפור. להיפך, תפארת משתמשת הן בשחור והן בלבן על מנת ליצור תמונה בעלת עומק.

                       

                      המימד הפנימי של תפארת הוא -רחמים. מידת הרחמים אומרת לתת לא רק למי שראוי בלבד ,אלא גם למי שראוי לרחם עליו, אמנם לא ללא הבחנה, אך להשפיע גם מעבר למידת הדין ולרחם על מי שזקוק לזה.

                       

                      מידת התפארת היא האיזון הנכון והראוי בין החסד והגבורה, והיא השומרת שלא יצאו מזה תוצאות שליליות. יעקב אבינו, שהיה כנגד מידת התפארת -כל בניו צדיקים ושלמים:שנים עשר שבטי ישראל. מידת התפארת של יעקב אבינו הינה ביטוי לריבוי קשת הגוונים ,שבין שני הקצוות של כל הצבעים בעולם- השחור והלבן. מידתו של יעקב נעה בקשת הגוונים שבין מידותיהם של אברהם ויצחק- האהבה והיראה, הישות וההעדר, כסולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה.

                       יראת השמים האמיתית המתגלה בדמותו של יעקב, בהתכללותם של שני הפכים מוחלטים המתכנסים למקום אחד, כוללת בקרבה הן את הלבן והן את השחור, הישות וההעדר, ואף עמוק עמוק מצבעי המציאות כולם [הרב יהושע שפירא].

                       

                      השמש- שהיא התפארת, כוללת בה את שני ההנהגות שהן :הספירות חסד וגבורה.

                       אילו היה העולם מתנהג רק במידת הגבורה לא היה העולם יכול להתקיים, וכך גם במידת החסדים לבד גם כן ,לא היה העולם בר קיום, מכיוון שהעולם נברא על תקן של שכר ועונש, שבלעדיה המטרה האלוקית לא הייתה יוצאת לפועל.

                      תמיד העולם מתנהג על פי מידת התפארת, אלא שישנם זמנים שבהם החסד משפיע יותר וזמנים אלו הן בבחינת ימות החורף, שבהם מושפעת השפעת הגשמים שמקורם בהשפעת החסדים שהמים מסמלים אותם, ואילו יש זמנים שהגלגל מתהפך ,וכוח הגבורה שיש במידת התפארת גוברת יותר- וזה בבחינת ימות הקיץ שבהן החום והאש שולטים יותר והם המסמלים את מידת הגבורה שבעולם.

                       

                      חודש סיוון הוא חודש של תפארת מידת התפארת כוללת ומאחדת כאמור,את החסד והגבורה. בחסד ללא גבולות, או בדין וגבורה ללא שמץ של ויתור לא יכול העולם להתקיים. מידת התפארת ממזגת ומשלבת את החסד והגבורה באופן ראוי, לכן היא נקראת גם "אמת".

                      דרג את התוכן:
                        2 תגובות   יום חמישי, 28/3/13, 01:09

                        ''י"ח ניסן

                         

                        היום שלושה ימים לעומר[מתוך שבוע ראשון "חסד"]

                         

                          תפארת שבחסד -רחמנות והרמוניה שבאהבת הטוב  

                         

                         לעיתים ניתנת אהבה על מנת לקבל אהבה.אך כשהאהבה נובעת מרחמים,אף אם השני אינו ראוי לה,היא תינתן ללא ציפיות. 

                         

                         ההרמוניה שבאהבת הטוב ממזגת חסד בגבורה וכוללת הזדהות ורחמנות.תפארת היא נתינה גם לאלה שפגעו בך.האהבה מבוקרת גם מצד הגבורה ולמרות הכל היא רחמנית. 

                         

                         האתגר היומי:הצע עזרתך היום לאדם זר.

                        דרג את התוכן:
                          0 תגובות   יום רביעי, 27/3/13, 04:25

                          ''

                           

                          מידת הגבורה היא יכולתנו לתת לעצמנו גבולות.

                           

                          מידת הגבורה היא היכולת של כל אחד ואחת מאיתנו לתת לעצמנו גבולות. ספירת הגבורה מנוגדת ומאזנת אותנו: כמו שישנם מצבים אשר צריך לתת בהם בלי די- כך ישנם מצבים ,בהם צריך לדעת לעצור ולהגיד עד כאן!

                           

                          חז"ל מדריכים אותנו להיות: "קל כנשר, רץ כצבי, עז כנמר וגיבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים". אם כן, ניתן לקנות מידות אלו.

                           קונים את מידת הגבורה על ידי תרגול של התגברות, כגון: לקום מוקדם לתפילה, לשקוד יותר מהרגלו, אם לומד שעה- וקשה לו להמשיך ,יתאמץ להוסיף עוד זמן מה. התגברות על עייפות מפתחת את הגבורה. וכמובן יתבונן בסיבות המונעות את הגבורה ויסיר אותם ממנו.

                           

                          ההיפך הגמור ממידת ה"חסד" היא ה"גבורה" - איש החסד שם במרכז עולמו את הזולת, בעוד אצל איש הגבורה- ניצבת אישיותו העצמית.

                           "גבורה" היא הכוח להתרכז, להתעמק ולהתבונן בתוך עצמך. הכוח לשליטה עצמית, לא לכעוס, לא להתפעל מהסביבה, להכניע ולהשליט מוח על הלב, אומץ-לב וביטחון עצמי הנובעים מתעצומות נפש - זאת היא גבורה.

                           

                          השם "גבורה" בשל כוחה העצום "לשלוט על האדם עצמו", כמאמר המשנה "איזהו גיבור? הכובש את ייצרו": גיבור אינו מי שיש לו כוח פיזי , שכוחו רב וחזק מאחרים והוא יכול לשלוט על אנשים אחרים, גיבור הוא אדם שיש לו יכולת שליטה על עצמו. יכולת למשול על רגשותיו והתלהבותו ולהחליט כל דבר בשקול ויישוב הדעת.

                           

                          דווקא בשל העובדה שהאדם מכונס בתוך עצמו ואינו "מפזר" את עצמו ורכושו לאחרים, כוחו נשמר, והוא מגיע לעוצמה וגבורה אישיים. ואילו איש החסד המרבה בנתינה לזולת, באופן טבעי נחלש, וגבורתו פוחתת.

                           

                          "איזהו גיבור הכובש את ייצרו"- שלא להשיב רע למחרפים והמבזים אותו, כמאמר חז"ל: "אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם את עצמו בשעת מריבה".

                           

                          תרבות יון האלילה את מידת ה"גבורה" .להשקפתה, מידת הגבורה -הינה המידה העיקרית בבניינו הרוחני של האדם, ובהעדרה סר צלם אלוקים מעליו ,והריהו מנקבה. הגבורה והאומץ, כפי שהם מתגלים במלחמה בעיקר, מבטיחים לפרט - וממילא לכלל המורכב מפרטים - את קיומם הבלתי מופרע ,כשהם עצמאים על אדמתם וחופשים לעשות כרצונם. ועמידה איתנה זו במלחמת הקיום -היא הערך העליון ותכלית האדם בעולמו.

                          השקפה זו אף מצדיקה במפורש את המעשים השפלים ביותר ,כל עוד מביאים הם בעקבותיהם חיזוק ועידוד לגבורתו ואומץ לבו של האדם. אי לכך דקדקו הם ביותר על מתן אימון גופני חמור ומתמיד לצעיריהם. והגוף - על הטיפול הפיזי המתמיד בו - עלה בעיניהם למעלת ערך נשגב.

                           

                          דעת חז"ל שונה .לא רק שאין הגוף ערך ואין הגבורה מטרה, אלא שתופעת הגבורה בכללה אינה נמנית בין התופעות הטבעיות והיא נתפסת כמתת-שמים מיוחדת הניתנת ליחידים ולמטרות מסוימות[כגון:שמשון] מכיוון שכך, אין שום עניין ותועלת באימון הגוף ובפתוח אומץ הלב, ואפילו אדם אשר זכה באלו ,אינו נושא לקנאה ולחיקוי אלא להתפעלות נפשית מהגלוי האלוקי שבו ולהסקת מוסר-השכר.

                           

                           בדרך זו נתפסה הגבורה כאחת ממידותיו של הקב"ה, וגילוייה הארציים - כמתת שמים, חיובו של איש ישראל להידבק במידותיו של הקב"ה ,חל כמובן גם על מידת הגבורה. אלא שאופייה המופשט - הטבוע בה בגלל עצם היותה אלוקית - דבק בה ומגדיר את טיבה ,כגבורת הנפש .ובצורה זו הריהי חלה אמנם כחובה על כל אחד ואחד.

                          דרג את התוכן:

                            תגובות אחרונות

                            פרופיל

                            אסתר רבקה
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS