כותרות TheMarker >
    ';

    כי האדם עץ השדה

    כי האדם עץ השדה / נתן זך

    כי האדם עץ השדה.
    כמו האדם גם העץ צומח
    כמו העץ האדם נגדע.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא שואף למעלה
    כמו האדם הוא נשרף באש.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    אהבתי וגם שנאתי
    טעמתי מזה ומזה.
    קברו אותי כחלקה של עפר
    ומר לי, מר לי בפה.
    כמו עץ השדה.


    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא צמא למים
    כמו האדם גם הוא נשאר צמא.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    ארכיון : 4/2013

    0 תגובות   יום שלישי, 30/4/13, 06:00

    ''

     

    היום שלושים וחמישה ימים לעומר-מלכות שבהוד

     

    הנהגה בענווה מחייבת הליכה זקופה.תכונות של ענווה וצניעות יכולות להיות מושגות רק אם ביסודם מונח הכבוד העצמי.היופי וההדר שבענווה הם אציליים ומלכותיים.ענווה שמדכאת את הרוח האנושית ושוללת שליטה אישית,אינה ענווה כלל.

     

    שאלות לבחינה אישית:

     -האם הענווה שבי גורמת לי להרגיש מכובד בעיני עצמי?

    -האם אני חש חיות ומרץ בתוכי?

     

    האתגר היומי;


     למד אדם אחר להקנות לעצמו אהבה וצניעות ובכך לחזק את גאוותו האישית

     

    דרג את התוכן:
      12 תגובות   יום שני, 29/4/13, 15:25

      29/04/2013

       

      ''

       

      יללת הגעגועים

       

      מי שהצית את יללת הגעגועים

      בתוך שירי האוהבים

      שכח להגביל את הזמן

      בו הלב המשופד

      ישפך באוזני קהלו,

      במקום לסגור ערוץ החזרה-

      יריץ ערוצים אל הלב הרענן

      המיוחל

      אשר יעיר הרגשות

       מעלפון בכייתם

      יביא עלה זית ירוק

      להשקטת סכסוך הנשמה.

      דרג את התוכן:
        2 תגובות   יום שני, 29/4/13, 00:23

        ''

         

        29/04/2013

         

        מציאות שהינה אשליה

         

        האדם משנה את המציאות.

        המציאות הינה אשליה.

        מדורה הנובעת

        מתוך חשיבת האדם,

        חוויותיו.

         

        ירצה אדם-

        יגביה להבותיה

        ירצה-

         ינמיך.

         

        הסכנה הגדולה

        הינה בטיפוח מציאות שקרית

        אשר כאב ההתפכחות ממנה

        מצנן

        התלהבות הצתתה

        דרך נתיב

        המדורה.

        דרג את התוכן:
          2 תגובות   יום ראשון, 28/4/13, 23:55

          ''

           

          היום שלושים וארבעה ימים לעומר-יסוד שבהוד

           

          הענווה אינה יכולה להתקיים בפני עצמה אלא חייבת להתבטא ברגש התחייבות ומחויבות עמוק.אין קשר חזק יותר מקשר שנוצר ממידת הענווה.

           

          שאלות לבחינה עצמית:


           -האם הענווה שבי מקרבת או מפרידה ביני ובין אחרים?

          -האם יש לה השלכות?

          -האם ההשלכות הם לטווח רחוק?

          -האם היא יוצרת בסיס מתמשך עליו אני ואחרים יכולים לבנות ולסמוך?

           

           

          האתגר היומי:

           

          התנהג בענווה על מנת לבנות עניין מתמשך.

          דרג את התוכן:
            4 תגובות   יום ראשון, 28/4/13, 21:22

            28/04/2013

             

            ''

             

            עובדות

             

            ההבנה מגיעה עם הגיל.

             

            קודם התופעה

            אח"כ האשמה

            בדיקה לעומק

            והתובנה:

             

            "זאת העובדה

            קבלי אותה

            הפנימי אותה

            והתחילי ללמוד

            לפסוע מחדש

            עם הידיעה

            שהגיל משנה

            את התנאים

            טורף קלפים

            מציב עובדות חדשות

            בחיים.

            דרג את התוכן:
              0 תגובות   יום ראשון, 28/4/13, 16:26

              ''

              פרחי באך-שיעור ראשון

               

              כשנדע למנוע בעיות במקום לטפל בהם,נוכל להיות בריאים.במקום להתמודד עם מחלות נחיה חיינו תוך התקדמות ,צמיחה והתפתחות.

               

              תמציות באך מיועדים ל:

              *מי שרוצה לגעת בגורמים למחלות.

              *מי שרוצה להמיר את התופעות השליליות כמנוף להתקדמות וצמיחה.

              *מי שבאמת רוצה להמיר את בעיותיו ולהיות שותף לשינויים המתחוללים בחייו.

              *מי ששואף לאיזון נפשי ולסיכוי לשמחה ,לגילוי היעוד האמיתי בחייו.

               

              נקודות חשובות :

              *אין הסבר איך עובד הפלא הנקרא תמציות באך.

              *הבנת ההשפעה של התמציות ניתנת על ידי השימוש בהם והרגשת השפעתן.

              *ההתכחשות לשיטה באהה מפשטותה הסתכלות שכלתנית גורמת לזילזול בה.

              *בהסתכלות פסיכולוגית:בהגדרת התמציות מסתתרת שפה:38 היבטים של אופי האדם.שפה העוזרת לאבחון גם ע"י האדם הפשוט.מטוטלת היא דרך מיסטית פשוטה לאבחון.

              *התמציות אינן מחליפות טיפול רפואי ממוסד.

              *הטיפול בתמציות מונע תופעות עתידניות.

              *כל תחושותינו,תחלואינו,פחדינו וכאבינו כעסינו וכו –נמצאים בתוכינו.אנו יכולים לפתור אותם וכך לחיות מתוך אושר ומציאת יעודנו.

              *לרפואה הקונבנציונאלית קשה להתמודד עם מחלות כרוניות הכרוכות בכאב,חוסר תפקוד,בעיות לא מוחשיות.תחושות בהם אנו חשים כאב,מצוקה ואי נוחות.תמציות באך נכנסות כאן לעזרתנו.

              דרג את התוכן:
                0 תגובות   יום ראשון, 28/4/13, 13:08

                ''

                 

                הלל הזקן היה אומר "אם אין אני לי-מי לי"

                 

                הלל הזקן נקרא בתואר הכבוד "זקן" בשל היותו חבר במועצת הזקנים ונשיא הסנהדרין, חי במאה ה-1 לפנה"ס. במסורת  הלל נחשב לצאצא של בית דוד(משפטיה בן אביטל) מצד האם ומשבט בנימין מצד האב.

                 

                הלל עלה לארץ ישראל בגיל ארבעים והיה בין המנהיגים הגדולים ביותר שקמו  לעם ישראל עם שקיעת כוחו המדיני תחת שלטון הרומאים והתנכרות מלכותו של הורדוס למסורת היהדות, כמאה שנה לפני חורבן הבית.

                 

                הוא ייסד את שושלת נשיאי הסנהדרין, אשר התקיימה במשך 15 דורות ו-450 שנה עד לביטול מוסד הנשיאות במאה ה-5, גם לאחר חורבן ירושלים. הלל  היה האחרון בתקופת הזוגות. הוא קיבל תורה מפי שני חכמי הדור: שמעיה ואבטליון. בן זוגו העיקרי היה שמאי הזקן, שהיה אב בית הדין באותה התקופה, והוא היה בר-הפלוגתא הקבוע שלו. הלל נודע באופיו כענוותן, וכסבלן בהלכותיו ובהנהגותיו, ואילו שמאי היה קפדן יותר, וחמור סבר.

                 

                 הלל היה אישיות גדולה, בעל חזון ומידות תרומיות והייתה לו השפעה חזקה על בני דורו . בדורו לא ניתן היה לרתק את המוני ישראל אל התורה - חוץ מחוקיה המוסריים האנושיים ואל המצוות המבדילות בין ישראל לעמים הוא הורה את ישראל להחזיק בתורת משה ולקיימה גם בהשתנות העתים, ומסבות החיים.הלל נתן בפירושיו צורה חדשה שנתקבלה על לב הדור, ונעשה על ידי כך למייסד הקבלה, היא "תורה שבעל פה".

                 

                הלל הינו האישיות הבולטת ביותר בין החכמים בתקופת הורדוס ,מגדולי החכמים הן בהשקפותיו המוסריות והן בתרומתו להלכה. הוא פיתח את כללי מדרש ההלכה ואף השתמש בהם בצורה עקרונית ועקבית כדי לברר ולפתור בעיות בהלכה.

                 

                הלל הבין את החוקיות של המציאות כולה, הוא ידע שיותר קל לנו לאהוב את עצמנו, אבל לימד אותנו לאהוב את הזולת. הלל הזקן היה המקובל שביקש לעורר מחדש את אור האהבה והורה לנו את הדרך אליה.הוא התפרסם ביחסו אל האדם, כאוהב האדם ויותר מזה, בתפיסתו היחודית של ה"אני" של כל אדם ובהתחשבותו בכל אדם כהוויה בפני עצמה. תפיסתו של הלל את הייחוד האנושי של כל אדם כהוויה לעצמה משתקפת גם בשיטתו בהלכה, ובמידה רבה, גם בשיטתם של חכמי בית הלל מאוחר יותר. הייתה לו יכולת להתגמש לפי בעיות מיוחדות, בכוח שלא לראות רק את כללי האמת המובהקים, אלא גם את היוצאים מן הכלל.

                 

                הלל היה ענוותן וסובלני ויחד עם זאת יש בדבריו ובנהגיו גם מידה של הומור. חלק מסבלנותו היתרה של הלל נבע מכך שיכול היה לראות את המציאות שלא ברצינות כבדה כל כך, שיכול היה לראות בתוך אנשים ובתוך דברים גם את הצד המגוחך או החביב שבהם.

                 

                כשהגיע ארצה היה עני מאוד, והשתכר מטבע אחת ביום, ואת הכנסותיו היה מחלק לשתיים. חצי נתן לשומר בית המדרש כדי שיוכל ללמוד תורה מפי רבותיו, ובחצי השני השתמש לפרנסת בני ביתו. מסופר כי יום אחד לא הצליח להשתכר כסף כלל, ושומר בית המדרש סירב לאפשר לו להיכנס. הוא עלה על גג בית המדרש והקשיב לדברי רבותיו מפתח הארובה. הלומדים, שלא הבינו מדוע התמעט האור שנכנס לבית המדרש, עלו לגג ומצאו את הלל מכוסה בשלוש אמות של שלג. מיד הורידו אותו מהגג, ולמרות שהיה ערב שבת רחצו והושיבו אותו כנגד המדורה. "אמרו: ראוי זה לחלל עליו את-השבת" (יומא לה)".

                 

                קברו של הילל הזקן, שוכן במערה סמוך לקברו של ר` שמעון בר יוחאי שבמירון.

                 

                דבריו של הלל הזקן במשנה, מסכת אבות, פרק א, משנה יד:

                 

                "הוא היה אומר, אם אין אני לי, מי לי. וכשאני לעצמי, מה אני. ואם לא עכשיו, אימתי".

                 

                במשפט זה גלומה פילוסופיית חיים שלמה שמטרה ללמדנו כיצד יש לחיות את חיינו . בימיו של הלל הזקן ידעו לומדי התורה שמטרת הלימוד היא אחת ויחידה: לרומם את האדם מעל טבעו האגואיסטי ולבנות בו טבע חדש, טבע של אהבה ונתינה, הדומה לטבעו של הבורא. את האגו הטבוע באדם, אפשר לבטל רק על ידי אור התורה המביא לאהבה.

                 

                פירוש ברטנורא:אם אני לא אדאג לעצמי – מי יעשה זאת במקומי? אבל כשאני דואג רק לעצמי ולא לטובת אחרים – מה ערכי? ואם איני עושה את חובתי עכשיו – מתי אעשה אותה? (אין לדחות דברים.)

                אם אין אני לי – ברטנורא:"אם אין אני זוכה לעצמי מי יזכה בשבילי".

                 

                הביטוי מדבר בשבח ההסתייעות העצמית, ועל כך שאדם צריך לסמוך על עצמו ועל יכולותיו, פירוש ציני אומר:"אין על מי לסמוך".

                אם אני לא אתקן את עצמי , ואת מידותיי ואשפר את עצמי להיות אדם טוב יותר המקרין על סביבת חייו בדרכו להגשמת ייעודו בעולם , מי יעשה זאת  עבורי ?......... הן זה תפקידי שלא לומר מחויבותי ?.

                 

                 

                וכשאני לעצמי – פירוש ברטנורא:ואפילו זכיתי לעצמי, מה הוא הזכות הזה, ובמה נחשב הוא, כנגד מה שאני חייב לעשות.

                מילים הבאות לומר שאדם יכול לפעול וליצור אך ורק במסגרת של חברה וקהילה.

                 

                ואם לא עכשיו – פירוש ברטנורא:"בעולם-הזה. אימתי - כי אחר המוות אי-אפשר לזכות עוד. פירוש אחר, אם לא עכשיו - בימי הבחרות".

                 

                אימתי – ברטנורא:שמא בימי הזקנה לא יעלה לידי

                הלל הזק אומר שאהבת הזולת היא מטרת קיומנו בעולם הזה וכלפי זה הדגיש, "ואם לא עכשיו, אימתי" .

                דרג את התוכן:
                  2 תגובות   יום שבת, 27/4/13, 23:53

                  ''

                   

                  היום שלושים ושלושה לעומר-הוד שבהוד

                   

                  כל אדם ניחן ברגש ענווה וצניעות.השאלה היא באיזה אופן ובאיזו מידה הוא חש זאת במודעותו.

                  עליך לעדן את הענווה שבך בכך שתתקשר לאנשים בעלי מידות מעודנות משלך.

                  קשר זה יצליח לעזור לך לטפח את מידת הענווה והצניעות.

                   

                  שאלות לבחינה עצמית:

                   

                   -האם אני חושש להיות ענו מדי?

                  -האם אני מסווה ומגן על הצניעות שבי ע"י התנהגות תוקפנית?

                  -האם הענווה שבי אכן אמיתית ,או האם היא ביטוי נוסף של גאווה?

                  -האם יש לי צפיות כתוצאה מהענווה שבי?

                   

                   האתגר היומי:


                  היה ענו לשם ענווה.

                  דרג את התוכן:
                    6 תגובות   יום שבת, 27/4/13, 13:02

                    ''

                     

                    הנשר שלמד להיות נשר בעזרת האור

                     

                    איש אחד שוטט ביער ומצא נשר צעיר ופצוע.הוא לקחו לביתו ,טיפל בו והניחו בלול התרנגולות.שם למד הנשר לאכל ולהתנהג כתרנגול.הוא גם האמין שהוא תרנגול.

                     

                     יום אחד עבר חוקר טבע במקום ושאל את האיש:"

                     

                    איך זה שנשר נמצא בכלוב עם תרנגולות,שהרי הוא מלך העופות.ומדוע אינו פורש כנפיו ועף?"

                     

                     ענה האיש:"אילפתי אותו להיות תרנגול הרי שהוא יישאר לעולם תרנגול למרות כנפיו והיותו נשר".

                     

                     ביקש החוקר לבדוק אם אכן כך יהיה.הרימו על ידיו ואמר לו:

                     

                    "נשר,נשר הנך,בשמים מקומך ולא על האדמה הזאת.פרוש כנפיך ועוף!"

                     

                     השפיל הנשר ראשו לאדמה וראה את התרנגולות אוכלים וירד לאכל.

                     

                    ניסה המדען בפעם השנייה למחרת.לקחו על גג גבוה ואמר לו:

                     

                    "נשר,נשר הנך,פרוש כנפיך ועוף "

                     

                    אך שוב התבלבל הנשר לא ידע זהותו ואת מקומו וחזר ללול התרנגולות.

                     

                    למרות שהבעלים סנט במדען החליט למחרת השכם בבוקר לקחת את הנשר להרים בזמן הזריחה ואמר אל הנשר:"נשר ,נשר מקומך בשמים ולא על האדמה פרוש כנפך ועוף" הנשר הסס.אז הפנה אותו היישר אל מול השמש.לפתע פרש את כנפיו,ובצווחת נשר פרש כנפיו ונסק למעלה לצוקים מתעופף לו בגאווה מעבר לעננים..נשר היה זה אף כי אולף להיות תרנגול

                     

                    [גימס אגרי] 

                     

                     אנשים רבים חשים כי ישותם זרה להם כמו הנשר בלול התרנגולות.הם אינם מבינים את עצמם ושוקעים בתוך הבלי העולם הזה למרות שכולם מצוידים בכלים המתאימים למנף את עצמם,להרקיע אל על ולממש את חייהם ואת הפוטנציאל שלהם.

                     

                     בידי האדם המסוגלות לחקור את עצמו ולהבין את מהותו.לעיתים בכוחות עצמו ולעיתים בהכוונה ועזרה. צריך לחפש,לבדוק ולהגיע ל"שמש" המיוחדת של כל אחד מאיתנו...ולרצות בכך..בהצלחה. 

                     

                     

                    [מסתמך על ספרו של אביחי כהן-אני ,הרוח והנפש שבי]

                    דרג את התוכן:
                      2 תגובות   יום שבת, 27/4/13, 10:32

                      27/04/2013

                       

                      ''

                       

                      האם האדמה תקרין יציבות

                       

                      חוסר מנוחה

                      תחושת שובע

                      לפני הרעב

                      ריחו של שינוי בפתח

                      חרדה מהולה בסקרנות.

                      היכן הרגל תונח

                      האם האדמה

                      תקרין יציבות?

                      דרג את התוכן:
                        0 תגובות   יום שבת, 27/4/13, 00:26

                        ''

                         

                        היום שלושים ושניים ימים לעומר-נצח שבהוד

                         

                         בדוק את מידת העוצמה וההתמדה שבענווה שבך.האם היא עומדת באתגרים?

                        ענווה וצניעות אמיתיות אינן מביאות לרגש חולשה וחוסר בטחון.

                        נצח שבהוד מדגיש את העובדה שענווה אמיתית אינה מפחיתה בערכך.אדרבא,היא נותנת לך כוח מתמשך.

                         

                        שאלות לבחינה עצמית:


                         -האם הענווה שבי נחשבת לחולשה?

                        -האם האחרים מנצלים זאת?

                         

                        האתגר היומי:

                         

                        השתדל להוכיח את עוצמת הענווה שלך בכך שתיזום או תהיה שותף פעיל במטרה טובה.

                        דרג את התוכן:
                          4 תגובות   יום שישי , 26/4/13, 15:20

                          ''

                           

                          הקב"ה עצמו העניק את האש לאדם הראשון

                           

                          האש היא אחד מיסודות הטבע ,אשר בלעדיהם אין אנו יכולים לחיות .כאשר למד האדם להבעיר את האש-הפך ל"שליט" על יסוד  זה. בעזרת האש, אנו מבשלים את מזוננו, מחממים את גופנו ואת ביתנו.

                           

                          לפי המסורת היהודית ,הקב"ה עצמו העניק את האש לאדם הראשון,כדי לעזור לאנושות להתפתח..במדרש נאמר: "כיון ששקעה החמה במוצאי שבת ,התחיל החושך ממשמש ובא ונתיירא אדם הראשון ... מה עשה הקב"ה? זימן לו שני רעפים, והקישן זה לזה ויצא מהן אור ובירך עליה ... מה בירך עליה? "בורא מאורי האש".

                           

                          מאז ראשית תולדות האנושות ,נתפסה האש כאחד האמצעים העיקריים המסייעים לאדם להתגבר על הסכנות האורבות לו ולהתקדם בפיתוח תרבותו. כך מתבטא בן-שמאי בנדון: פיתוחן של שיטות בדוקות בייצורה של האש ובאופני השימוש בה ,הניח את היסוד לתרבות של מלאכת-מתכות, שהיא הסימן המובהק של ההפיכה העמוקה, שבאה במצבו הרוחני והיישובי של האדם בסוף תקופת-האבן.

                           

                          התפתחות זו ,הניחה את היסודות החומריים הראשונים לטכניקה מתוכננת ולכלכלה חברתית, שהן מיוסדות על שיעבוד האנרגיה שבטבע לצורכי-האדם.ולפיכך ,לא ייפלא שתופעות האש ותכונותיה תפסו בכל הדורות ובכל העמים ,מקום חשוב במחשבה ובמעשה. האש הינה חלק בלתי נפרד מתרבויות העולם, בעקבותיה נוצרו אלילים, אגדות, חגים, פולחנים, סיפורים, שירים והמצאות אשר שינו את פני העולם.

                           

                           לפי הרש"ר הירש:דווקא הוצאת האש המלאכותית[בימי חול]- היא הכוח המביא ומבטיח לאדם את שלטונו האמיתי על העולם הגשמי. רק על ידי האש, עושה לו האדם את כלי מלאכתו וחודר אל תוך תוכם של החומרים ... לפיכך אנחנו מבינים ,מדוע הוציא הכתוב את ההבערה, כסוג של מלאכה בשבת, מכל שאר אבות המלאכה ... שביתת מלאכה בשבת -היא ההודאה שה' הוא שהעניק לאדם את כוח השליטה בעולם הגשמי, ושאין לאדם לנהוג בשליטה זו אלא כעובד ה'. השבת באה להזכירנו ,שהקב"ה הוא היוצר והבורא, וכי כל מה שניתן לנו הוא על מנת שנכבד את רצונו ונקיים את מצוותיו.

                           

                          הסטורית,לא ניתן לקבוע  במדויק כיצד ומתי נפגש האדם בפעם הראשונה באש. סביר להניח ,שהאש נתגלתה בתקופה הקדם היסטורית, במקומות שונים על פני כדור הארץ אצל קבוצות בני אדם שונות.

                           

                          ניתן להניח כי אנשים ראו את האש לראשונה כ-500.00 לפני הספירה הנוצרית, מתוך התפרצות של הר געש, ממכת ברק או מהדלקת של צמחייה יבשה בעקבות קרני השמש שחיממו אותה עד להבערת אש.

                           

                          הבעיה הגדולה הייתה ,כיצד לשמור על האש אשר נוצרה מסיבה טבעית -ולהעבירה אל אזור המגורים של הקבוצות השונות. במרוצת השנים ,למד האדם הקדמון כיצד לשמור על האש שלא תדעך.

                           

                          כעבור הזמן ,למד האדם הקדמון לפתח שיטות לשמור על אש חזקה לאורך זמן, מבלי שתדעך -וכך היא שירתה מטרות שונות [חימום, בישול ותקשורת בעזרת עשן בין קבוצות שונות שהיו רחוקות אחת מהשנייה]. הטיפול באש הוטל על הנשים אשר היו נשארות בכפר, כאשר הגברים היו יוצאים לציד. בגלל חשיבות התפקיד על שמירת האש - נשים אלו היו מכובדות ביותר,אך היה זה עול נכבד ואחריות גדולה.

                           

                          במהלך השנים האדם הקדמון למד להבעיר אש בעצמו, כאשר העדויות הקדומות ביותר בכל הקשור לגילוי האש, הן העדויות על שיטות הבערת האש. העדויות הבטוחות הקודמות ביותר על הבערת האש בידי האדם הייתה מלפני כ- 180,000  שנה  בערך. 

                           

                           השיטה הקדומה ביותר להבערת האש הייתה :לשפשף מקל עץ קשה בחריץ שנחרת בגזע עץ. שיטה זו נהוגה גם כיום אצל עמים כמו פולנזיים ואוסטרליים רבים.  שיטות  הבערה מאוחר יותר היו: הקשה של שני אבנים שנקראות הצורן, המכונה אבן  אש. 

                           

                          לאחר  200,000  שנה של ניסיונות  גדל מספר המשפחות שברשותם הייתה האש מצויה ,ואם כבתה האש לא היה זה אסון.

                           

                          במיתולוגיות רבות ,תופסת האש מקום מרכזי.האלים רצו למנוע מן האדם את השימוש באש, ובכך להבטיח את עליונותם עליו. מעשה גבורתו של פרומתאוס ,אשר גנב את האש מהאלים העניק לאנושות את האמצעי החשוב הזה. הפגניות היוונית רואה את הענקת האש לאדם ,כנוגדת את רצון האלים – ועל כך מלמד העונש האכזרי שהענישו את פרומתאוס על גנבתו.

                          דרג את התוכן:

                            תגובות אחרונות

                            פרופיל

                            אסתר רבקה
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS