כותרות TheMarker >
    ';

    כי האדם עץ השדה

    כי האדם עץ השדה / נתן זך

    כי האדם עץ השדה.
    כמו האדם גם העץ צומח
    כמו העץ האדם נגדע.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא שואף למעלה
    כמו האדם הוא נשרף באש.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    אהבתי וגם שנאתי
    טעמתי מזה ומזה.
    קברו אותי כחלקה של עפר
    ומר לי, מר לי בפה.
    כמו עץ השדה.


    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא צמא למים
    כמו האדם גם הוא נשאר צמא.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    ארכיון : 4/2013

    5 תגובות   יום שישי , 19/4/13, 03:08

    ''

     

    שמע ישראל


    שמע ישראל הוא כינוי של פסוק בספר דברים, פרק ו, פסוק ד': "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד". הפסוק נתפס ביהדות כהצהרת האמונה הבסיסית ביותר, ולכן הוא נאמר בהזדמנויות שונות, בין שגרתיות - בכל בוקר וזאת לומדים מסוף הפסוק: "בשכבך ובקומך" כהוראה מדויקת לעשייה. אין זה זאת קביעה ברורה ושאלה זאת נדונה באריכות בגמרא (מסכת ברכות).


    ההלכה קובעת כי תחילת זמן קריאת שמע של ערבית היא מצאת הכוכבים כאשר נראים שלושה כוכבים ברקיע ויש לקרוא אותה עד חצות הלילה. קריאת שמע של שחרית זמנה מנץ החמה (משאדם יכול להכיר את חברו) ועד חצות היום. בקריאת שמע - ובין קיצוניות, למשל במקרים של מוות על קידוש השם. במוצאי יום כיפור נהוג לומר את פסוק שמע ישראל בסיום תפילת נעילה. כמו כן יש הקוראים שמע ישראל לפני השינה, המכונה 'קריאת שמע על המיטה'.


    מבחינת תוכנו, הפסוק הוא קריאה לעם ישראל להכיר באלוהותו של ה', בהיותו אלוהיו של עם ישראל, ובהיותו אחד ויחיד (כתפיסת המונותאיזם). במקור אמר אותו משה רבנו במהלך נאומו לעם ישראל לפני מותו. הגמרא מציינת שהפסוק נאמר עוד לפני כן על ידי בני יעקב ליעקב לפני שנפטר.


    בתלמוד הבבלי מופיע סיפור מותו של רבי עקיבא, המדגים אמירת "שמע ישראל" בעת מוות על קידוש השם:


    "בשעה שהוציאו את ר' עקיבא להריגה זמן קריאת שמע היה והיו סורקין את בשרו במסרקות של ברזל, והיה מקבל עליו עול מלכות שמיים. אמרו לו תלמידיו: רבינו, עד כאן? אמר להם: כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה, "בכל נפשך", אפילו נוטל את נשמתך, אמרתי: מתי יבוא לידי ואקיימנו, ועכשיו שבא לידי ולא אקיימנו? היה מאריך באחד עד שיצתה נשמתו באחד. יצתה בת קול ואמרה: אשריך עקיבא שיצתה נשמתך באחד".

    והנה לפניכם-שירה של שרית חדד אותו כתב יוסי גיספן:


    כשהלב בוכה רק אלוהים שומע
    הכאב עולה מתוך הנשמה
    אדם נופל לפני שהוא שוקע
    בתפילה קטנה חותך את הדממה.

    שמע ישראל אלוהי אתה הכול יכול
    נתת לי את חיי נתת לי הכול
    בעיני דמעה הלב בוכה בשקט
    וכשהלב שותק הנשמה זועקת.
    שמע ישראל אלוהי עכשיו אני לבד
    חזק אותי אלוהי עשה שלא אפחד
    הכאב גדול ואין לאן לברוח
    עשה שיגמר כי לא נותר בי כוח.

    כשהלב בוכה הזמן עומד מלכת
    האדם רואה את כל חייו פתאום
    אל הלא נודע הוא לא רוצה ללכת
    לאלוהיו קורא על סף תהום.

    שמע ישראל אלוהי...

    כשאנו בשעת צרה אמיתית אנו מגלים שאנו עומדים לבד מול כוח מעלינו והוא הכול יכול.כל מה שאנו יכולים זה לקרא לעזרתו ולבקש אותה.ברגע האמת ,אנחנו יודעים שרק הוא מקור העזרה האמיתי שלנו...כמה יהודים אמרו שמע ישראל ברגע האמת...

    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום שישי , 19/4/13, 02:54

      ''

       

      היום עשרים וארבעה ימים לעומר-תפארת שבנצח.

        

      התמדה חיובית שמכוונת לפיתוח תכונות טובות ולהגבלת כאלו שאינן,נובעת תמיד מרגש רחמנות.

      רק במידה ואכן ההתמדה נובעת מרגש רחמנות,נוכל לפעול למחוייבות מתמשכת שתעזור גם לשני להתפתח.

      יכולת ההתמדה נבחנת בשעה שנאהב לא רק את מי שראוי לכך אלא גם את אותם חסרי המזל.


       

      שאלות לבחינה עצמית:

        -האם ההחלטיות שבי באה על חשבון הרחמנות לזולת?

       -האם אני מסוגל להתעלות מעבר לאגו שלי ולהיות אוהד גם את המתחרים בי?

      -האם אני אסיר תודה בניצחוני?

       

      האתגר היומי:

       היה סובלני והטה אוזן לאדם שבד"כ מעורר בך חוסר סבלנות.

      דרג את התוכן:
        14 תגובות   יום חמישי, 18/4/13, 05:29

        ''

         

        מראה, מראה ,שעל הקיר...-תורת המראות 

         

         עצמו עינכם וראו בדמיונכם אלפי מראות מסביבכם בכל מיני גדלים.

         

        התבוננו במשתקף מהם ותגלו את עצמכם ומקרים הקורים בחייכם, המשתקפים דרך המראות בכל מיני מצבים.

         

          אם תאמינו שאלוקים  שולח אליכם ברוב חסדו,כל הזמן הזדמנויות שיכוונו אתכם ותפקידכם רק לזהות את המסר ,את סימני הדרך-כדי שתדעו כיצד להתקדם במסע חייכם,תצאו מחוזקים ומודעים.

         

          ההתבוננות במראות- הינה זכות ומתנה.התבוננו בה בעיניים פקוחות,ולימדו את השיעור.  כל אדם ומצב בהם אתם נתקלים בחייכם, מציבים בפניכם בעיה אך גם אתגר.

         

        המראות הגדולות ביותר הם ילדינו,בן הזוג,מכרים וכו.ככל שהמעגל רחוק יותר[אדם מהרחוב,רשויות]תקטן המראה . יתכן ויהיו מראות מהם תחליטו להיפרד מתוך בחירה לאחר שהפנמתם את המסר שבה ומה הסיבה שהגיע לחייכם. 

         

         ומה באה המראה לשקף לנו?

         

         א.את עצמנו-כיצד אנו מגיבים לכל מיני שיעורים שמגיעים לחיינו,מהי השקפתנו ואלו בחירות אנו עושים.לדוגמא:אתם רוצים לפעול בצורה מסוימת והמשפחה מתנגדת נמרצות.אם נבין שהתנגדות הסביבה למעשה משקפת את לבטינו,את ספיקותינו ובודקת את מידת הנחישות בה אנו פועלים לממש את רצוננו-הרי תפעלו למען מטרתכם, ואולי עם חיוך על פניכם ולא בכעס.כי הבנתם את הפרינציפ.אינכם נבהלים. 

         

         ב.מערכות היחסים שלנו:איך יחסינו עם האנשים הסובבים אותנו,מה יחסינו לכסף,להגשמה עצמית,מיניות,אהבה ועוד.למשל: אם אדם נקלע משך זמן ממושך ללא אהבה בחייו,הדבר מאפשר לו לבדוק את עצמו בעניין זה ,את מערכת האמונות שלו וכו. 

         

         ג.איך התקדמנו בחיים.היכן אנו אוחזים?לעיתים דרך האחר משתקף לנו מצב שכבר אינו קיים אצלנו ואנו מבינים שכבר עשינו את העבודה הזו אצלנו. 

         

          ד.המראה יכולה לשקף את פחדינו-ממה אנו חוששים?היכן עלינו לחזק את הביטחון וההערכה העצמית שלנו.לדוגמא:אי יכולת להתנתק ממערכת יחסים בעייתית.  

         

         ולכן:

         

         -הודו למראה על שירותה הטוב.

         

         -התבוננו במשתקף מהמראה,קחו נשימה עמוקה והקשיבו למסר.

         

         -חושו וזהו את התחושות שזה מעביר אליכם פיזית,מנטאלית ונפשית.הקשיבו למחשבותיכם,לפירושיכם ולמסקנות העולות .

         

         -הפנימו שהכול קורה לטובתכם ובשבילכם למען שיפור איכות חייכם ,להביאכם למקום חיובי ולצמיחה.

         

        -הגיבו לתובנות שקיבלתם מתוך מודעות ובחירה. 

        והנה שיר "משקף":  

        בְּלִי מַרְאָה שלומית כהן-אסיף

        הוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ
        אֵיךְ הוּא נִרְאֶה.
        בַּבַּיִת אֵין לוֹ מַרְאָה.
        אֶת עַצְמוֹ לֹא פָּגַשׁ
        אֶת עַצְמוֹ לֹא רָאָה.

        בתוך: שוק המראות הקטנותהקיבוץ המאוחד, 1999 

        דרג את התוכן:
          2 תגובות   יום רביעי, 17/4/13, 23:34

          ''

           

          היום עשרים ושלושה לעומר-גבורה שבנצח

           

          בדוק האם ההתמדה שלך מבוקרת,בעלת אופי בונה ויצרני,והאם היא מכוונת ליעדים מעשיים.

           

           שאלות לבחינה עצמית:

           

          -האם ההתמדה וההחלטיות שבי מכוונים ליצירת הרגלים טובים ולשבירת כאלו שאינם טובים?

          -האם כושר התמדתי נובע מתוך עמדה של חוזק או של חולשה?

          -האם הוא נובע ממניע פנימי או שהוא רק אמצעי הגנה [כנגד גורמי חוץ]?

          -האם התמדתי היא בעלת הרס עצמי ונובעת מחוסר ההחלטיות שבי?

           

          האתגר היומי:

           

          השתדל בכל יום לשרש הרגל שלילי שלך.

          דרג את התוכן:
            10 תגובות   יום רביעי, 17/4/13, 03:10

            ''

             

            סגירת מעגלים

             

            כשמדברים על סגירת מעגל, מדברים על נושא שלא היה פתור מבחינה רגשית זמן רב, עד שנעשה צעד מהותי בנדון - צעד ששינה את המצב הקיים, צעד ששינה את הבנת המצב.

             

            וכתוצאה מכך, הנושא אינו מעיק יותר. ולכן, נסגר מעגל. הנושא אינו מטריד יותר את האינדיבידואל המסוים. כאשר אנו סוגרים מעגל עם אותו אדם ,אנו מרגישים שהחיים שלנו שלווים ומושלמים יותר.

            כמו פזל שהחתיכה החסרה נמצאה והושלמה.

             

            במקום להתפלש בדברים שקרו ולנסות להבין למה,עלינו להמשיך קדימה עם חיינו.לסגור פרקי חיים שהיו,לסיים תקופות ולהמשיך הלאה.

             

            הגעגועים לעבר,הרצון  להישאר ילדים לנצח,מתבגרים מאוחרים,להיתקע בחברויות שכבר אינן קיימות או לקשרים עם מי שכבר אינו בעניין.לעיתים השמדת וזריקת מזכרות מהעבר,מעבר פיזי למקום אחר- בדומה לסדר פסח שאנו עורכים מידי שנה בשנה.הסדר, הניקיון, הפרידה מהדברים הישנים ובעיקר יכולת ההשלמה הזאת עם מציאות חדשה שמשתנה לנו משנה לשנה – שווה את כל הניקיון... ויכולים להביא לשינוי חיצוני שיוביל לשינוי הפנימי ועוזרים להמשיך הלאה.

             

            אם נשארו דברים מהעבר ,דלתות שלא נסגרו,יש להתמודד אתם כעת או לשכוח מהם לתמיד.עלינו להבהיר לעצמנו שאין לאן לחזור.זה כבר לא מתאים לנו,ללב שלנו כעת.אנו לא אותו אדם שהיינו אז וגם האהוב הוא לא אותו אדם .הסביבה האנושית שלנו השתנתה.החיים המשיכו במסלולם.הם לא קפאו.

            התנתקות ממה שכבר לא קיים בחיינו הוא מהלך שיביא לאהבה עצמית ולבריאות נפשית.

             

            במאמרו על "סגירת מעגלים" אומר דר" שי שלקס :"פרויד גילה כי באמצעות ההעברה, המתבססת על נטייתנו לחוות שוב ושוב חוויות בלתי סגורות, עשויה נפשנו להתעופף כבמכונת זמן, אל העבר הלא סגור, לחוות אותו ולסגור אותו, וכשהכול מסודר ומקופל – ניתן לסגור את הארון, כשהמפתח אצלנו, ומידי פעם, בשליטה ובבחירה, ביכולתנו לשוב ולפתוח אותו, להיזכר, לדמיין, לקרוא מכתבים ולהביט בתמונות, לשוחח עם העבר ואף עם המתים. מעגלים שנסגרו בנפשנו אינם טורדים עוד את מנוחתנו. הם מעשירים את חיינו הפנימיים, ומאפשרים לנו להמשיך הלאה".

             

            בגיל השלישי,לסקירת החיים, יש ערך של סגירת מעגל. בצעירותנו, אנחנו עסוקים מאוד בתכנון העתיד. ל"זקנים"- יש את הנחת לחשוב בשקט. להבין. ללמוד. לגלות את הקשר בין עבר-הווה ועתיד. בשביל מה? פחות בשביל התכנון להמשך, ויותר בשביל לסקור את עברם  ולסכם. לתפוס את המשמעות: בשביל מה היה שווה כל זה?

            ולסיכום,עלינו לגלות בתוכנו דברים לא פתורים ולסגור אותם כדי להמשיך בחיינו העכשוויים,כאן ועכשו.

            דרג את התוכן:
              0 תגובות   יום רביעי, 17/4/13, 00:54

              ''

               

              היום עשרים ושניים ימים לעומר-חסד שבנצח

               

               עליך לאהוב את מה שברצונך להמשיכו.יחס ניטראלי או אדיש יתבטא במחוייבות שולית בלבד.ברגע שאתה נתקל בקושי להתחייב בדבר מסוים,עליך לבדוק האם אתה אוהב אותו או נהנה ממנו.האם אתה אוהב את עבודתך?את משפחתך?את הדברים בהם אתה בוחר?כדי לגרום להמשכה ולהתמדה עליך להשקיע אהבה.המשכה מאולצת שבאה בצורה כפייתית,עלולה לפגוע בשיתוף הפעולה שלך עם אחרים.

               

               שאלות לבחינה אישית:

               

               -האם ההתמדה שלי גורמת לי לחוסר גמישות?

              -האם הדחפים שבי גורמים לי להיות שתלטן?

              -האם אני דורש יותר מדי?

              -האם האחרים אשר אני אתם בקשר,משתפים איתי פעולה מתוך הכרח בלבד או מתוך אהבה?

              -האם בכדי להשיג דבר מה מסוים אין אני נמנע מלפגוע באחרים?

              -האם אני דוגל בשיטה שהמטרה מקדשת את האמצעים?

              -כאשר אני מגן על עצמי או על אחרים נגד השפעות שליליות,האם אני נדחף ע"י אהבה או שנאה?

               

               

              האתגר היומי:

               

              בשעה שאתה נאבק על דבר בו אתה מאמין,עצור רגע-האם אתה פועל מתוך אהבה?

              דרג את התוכן:
                6 תגובות   יום שלישי, 16/4/13, 01:28


                ''

                 

                השיעורים בחיינו

                 

                  אוסף החוויות אותם אנו עוברים משך מסע חיינו,אותם התנסויות טובות,קשות,מכעיסות,מפתיעות וכו-הם למעשה שיעורים הנשלחים אלינו ולשמם הגענו לכאן,אל החיים בגלגול הזה. 

                 

                 אדם נכנס לחיינו ומחולל בהם סערה.לאחר זמן מה עוזב אותם,ומותיר אותנו עם אנרגיות מעשינו המשותפים.אנו מתבוננים תוהים,על חוויותינו עימו.ניתנת לנו אפשרות לכעוס עליו ועל "מזלנו" - אם החוויה נושאת טעם רע ,או להיפך-לאתגר את עצמינו ולבדוק מהו  השיעור שהוא בא ללמדינו. 

                 

                 כל מפגש בחיינו מכיל בתוכו לימוד על עצמנו. ישנם מקרים עוצמתיים -בהם אותו מפגש יכול להשפיע עלינו למשך כל חיינו וישנם רגעים, במפגש אחר שילמדו אותנו על כך שעברנו כברת דרך אמיתית, השתנינו, התקדמנו. לעיתים אנשים באים להראות לנו את ה"אני הקודם" שלנו, את המקום בו היינו לפני כן, המקום ללא עבודה עצמית והתקדמות מודעת. לעיתים מראים לנו את עתיד נתיבנו. את המקום אליו אנו רוצים ושואפים להגיע.  

                 

                 לא פעם אנו יוצאים מתוסכלים,כואבים ומתרעמים על השיעור שחווינו.האגו הפגוע שלנו רוצה את ההסבר כאן ועכשיו על מה שקרה .אך מכיוון שעיננו עיני בשר ודם,לא תמיד תגיע התשובה המיידית לתודעתנו על הסיבה והמטרה של השיעור שזה מקרוב עברנו. 

                 

                 חוויות השיעור הזה והשיעורים שיגיעו כמובן אחריו, אלו הן המעצבות את אשיותינו ואת תפיסת עולמינו.תודעתנו צורבת אותם ברמות שונות של מודעות והן שקובעות ,במידה רבה,את הדרך בה נעצב את דרכינו להבא.  הבחירה שלנו איך להתמודד עם החוויה ,היא שתקבע את הבגרות והבשלות שלנו ללמוד ולהפיק לקחים ולהמשיך הלאה.

                 

                במידה ולא נעשה עבודת מודעות על החוויה איתו נמגנט שיעור דומה עד שנשנה את אורח חיינו או מעשינו אותם בא האדם ללמדנו ,ולא השכלנו,ללמוד את שיעורו.  עצם הידיעה וההכרה שלנו ,שאין דבר קורה במקרה ,והכול הוא שיעור אחד גדול שעלינו לעבור, או שהוא כבר מאחורינו או לזה שאנו  מצפים אחריו.

                 

                כמו גלים ,נשלחות אלינו חוויות הלימוד,וכל החוכמה היא לגלוש ולחוות את הגל ,ללמוד את ליקחו.לא לחמוק ממנו והאמת היא,שגם לא ניתן. 

                 

                 במקום זאת אנו יכולים:

                 

                 -לבחור ולהסתכל מעבר לקושי ולתסכול העכשווי.

                -להביט על האתגר שבשיעור ולא על הקושי בו. חשוב שנדע שאף אחד לא מקבל קושי ,אם הוא לא מקבל במקביל גם את הכוחות להתמודד איתו.

                -לראות בניסיון הטוב או הרע

                 –שיעור מאתגר ולא עונש. את הקשיים ניתן לראות כמתנה שקיבלנו שמטרתה לעזור לנו להתעורר אל מה שבאמת חשוב ונכון ולא כעונש ומטרד.

                -לראות אל השיעור כהזדמנות מצוינת לצמיחה רוחנית ולשינוי. 

                אם נלך בדרך החיובית ונלמד את אוסף השיעורים הרוחניים ,שנשמתנו בחרה לעבור לטובתנו,למען המטרות שלשמם הגענו לכאן,גבולות תודעתנו יתרחבו ונפנה מקום לאור שיכנס לתוכנו במקום לאפלת חוסר הבנת תכלית השיעורים.נקבל בשלווה את פני השיעורים וכך נרגיש שאנו מגשימים את עצמנו.

                דרג את התוכן:
                  0 תגובות   יום שלישי, 16/4/13, 01:22

                  ''

                   

                  היום עשרים ואחת לעומר-מלכות שבתפארת

                   

                   בכדי להביא את הרחמנות שבך לשלמות[וכך לחזק מידות נוספות שבה]עליך להוקיר ולהעריך את קיומם של גורמים אחרים.

                   

                  הרחמנות צריכה לעודד כבוד והערכה עצמית –הן של הנותן והן של המקבל.

                   

                  שאלות לבחינה עצמית:

                   

                   -האם אני מבטא את הרחמנות שבי באופן מעורר כבוד?

                  -האם גם אחרים מקבלים את הרושם הזה?

                  -האם אני מכיר בעובדה שכדי ליצור קשר הדדי ביני ובין המקבל עלי לפעול באופן מעורר כבוד?

                   

                  האתגר היומי:

                   

                  מלבד הצדקה שאתה נותן,עזור גם לנזקקים לעזור לעצמם והאופן שיחזק את כבודם העצמי.

                  דרג את התוכן:
                    8 תגובות   יום שני, 15/4/13, 07:32

                    ''

                     

                    שיר השירים של אלתרמן - מגש הכסף

                     

                    בט' באב ,מלאו מאה  שנה להולדת נתן אלתרמן, שהיה הבולט בחבורה גדולה של סופרים ומשוררים, שביצירותיהם עודדו את הקמת מדינה לעם היהודי. וכשנעשה לנו עוול התייצבו משוררים וסופרים אלה, בצד אנשי רוח ואנשי ציבור, נסכו אמונה בצדקת הדרך וגינו את העיוות, הצביעות והרשעות של אויבי העם והציונות ביצירותיהם.

                     

                    נתן אלתרמן היה משורר ישראלי,אשר כתב גם מחזות, סיפורים לילדים ועסק גם בתרגום. הוא נולד בוורשה בשנת 1910 ונפטר בשנת 1970. עלה ארצה בשנת 1925. את חינוכו היהודי קיבל מבית אביו,אשר היה  היה מראשוני המנהלים של גני ילדים. בתחילה בפולין, אחר כך בארץ. האב כתב ספרי הדרכה לגנים, ספריו נשאו אופי ציוני. בבית אלתרמן הקפידו לדבר עברית רהוטה. בארץ למד אלתרמן בגימנסיה "הרצליה" בתל אביב. בסיום לימודיו נסע לצרפת ושם למד אגרונומיה.

                     

                    השיר "מגש הכסף" הוא אחד משיריו הידועים של נתן אלתרמן אשר פורסמו במדורו "הטור השביעי" בעיתון "דבר". שם השיר הפך למטבע לשון, המתאר את תרומתה של גבורת הלוחמים להקמת המדינה השיר  פורסם בתחילתה של מלחמת השחרור.

                     

                    אלטרמן היה איש המאבק על עצמאות ישראל ומתואר כ"לבוש בבגדי חאקי ובכובע גרב, כמקובל בקרב לוחמי דור תש"ח".מלחמת תש"ח הכריע את עתידו של המפעל הציוני וחזון תקומת מדינת ישראל.לראשונה הוטל המאבק לקיומו של היישוב ועתידו על כתפי הזרוע הצבאית המורכבת מבני הדור הצעיר,ילידי הארץ.שירו "מגש הכסף"- נכתב בימים אלה ומתאר את הקשיים באותם הימים.

                    טענתו המרכזית היא, שהלוחמים שנהרגו על מנת לשמור על היישוב הם "מגש הכסף" שעליו "מוגשת" המדינה. השיר נולד כתגובה לדבריו של חיים ויצמן, שצוטטה בעיתון "הארץ" ב- 1947, בעקבות נאומו בכינוס ציוני ,אשר כללה את הציטוט הבא מפיו: "שום מדינה אינה ניתנת על מגש של כסף... תוכנית החלוקה אינה מקנה ליהודים אלא סיכוי".

                    בקטע משירו :

                    "אז מנגד יצאו נערה ונער

                    ואט אט יצעדו הם אל מול האומה... .. והשניים שוקטים,

                     יענו לה: אנחנו מגש הכסף

                    שעליו לך ניתנה מדינת היהודים"....

                    אלטרמן הדגיש את קולו של הממסד דאז שהעלה על נס את "הנעורים העבריים" ולא נתן ביטוי גם ללוחמים מהגולה ולשרידי השואה אשר נלחמו אף הם למען המדינה.העולים שזה מקרוב רק באו אשר תרומתם לא נרשמה משום מה בתודעת המדינה.בעוד שמלחמתם של ילידי הארץ היתה פועל יוצא מצרכי היישוב ,סיפורם של הניצולים הדגיש גם את תחושת השליחות שליוותה את התגייסותם להגנת מדינת ישראל,והמרכיב האידיאולוגי בהיחלצות למלחמה זו.

                     

                    המיתוס שמעלה שירו של אלתרמן ל"דור תש"ח",כמעט ומתעלם לגמרי ממקומם של העולים הניצולים  החדשים .[ובמאמר מוסגר,אפילו היום לא מדגישים את תרומתם של העולים.רק בשנת 2003 תוקן העוול עם חנוכת האנדרטה בהר הרצל "נצר אחרון",לזכר ניצולי השואה שנהרגו בהגנת המולדת והיו "נצר אחרון" למשפחתם].

                     

                    טיפוח מיתוס הצבר החסון דחק את רגליהם  של עולים אלה שהיוו למעשה שני שליש מהלוחמים שמספר לא מבוטל מהם נהרג ולא נגרע חלקם מתרומה לבניית הארץ.

                     

                     

                     

                    בשירו הוא כותב:

                    מגש הכסף/נתן אלטרמן

                     

                    והארץ תשקוט, עין שמים אודמת

                    תעמעם לאיטה על גבולות עשנים

                    ואומה תעמוד - קרועת לב אך נושמת

                    לקבל את הנס האחד, אין שני.

                     

                    היא לטקס תיכון. היא תקום למול סהר

                    ועמדה, טרם-יום, עוטה חג ואימה.

                     אז מנגד יצאו נערה ונער

                    ואט אט יצעדו הם אל מול האומה.

                    לובשי חול וחגור, וכבדי נעליים

                    בנתיב יעלו הם הלוך והחרש.

                     לא החליפו בגדם, לא מחו עוד במים

                    את עקבות יום הפרך וליל קו האש.

                     

                    עייפים עד בלי קץ, נזירים ממרגוע,

                     ונוטפים טללי נעורים עבריים

                    דום השניים ייגשו, ועמדו לבלי נוע.

                     ואין אות אם חיים הם או אם ירויים.

                     

                     אז תשאל האומה, שטופת דמע וקסם,

                     ואמרה: מי אתם? והשניים שוקטים,

                     יענו לה: אנחנו מגש הכסף

                    שעליו לך ניתנה מדינת היהודים,

                     כך ויאמרו ונפלו לרגלה עוטפי צל,

                     והשאר יסופר בתולדות ישראל.

                     

                    ולסיכום,אני כצברית שהוריה "בוגרי שואה",גדלתי על שירו של אלתרמן, שבכל טכס מודגש ומוקרא.אני מכירה אותו כמעט בע"פ.רק היום במחצית חיי התוודעתי לעובדה,שאבי אשר לחם במלחמת השחרור מיד עם בואו לארץ וחבריו שעלו עימו,לא קיבלו את המקום הראוי לתרומתם במלחמת העצמאות שקבעה את עתיד מדינת ישראל.אני מאמינה שעוול זה חייב להיות מתוקן בספרי ההיסטוריה ובהעברת המורשת בצורה אמיתית וכן,להעלות את ערכם ותמורתם וחוזקם הנפשי של שרידי השואה.מי מאתנו היום,היה בכוחו להמשיך את חייו למרות השבר הגדול וגם להרים תרומה כה נכבדה למדינתו ?

                    דרג את התוכן:
                      2 תגובות   יום שני, 15/4/13, 00:23

                      ''

                       

                      היום עשרים יום לעומר-יסוד שבתפארת

                        

                      הקשר ההדדי ברחמנות

                       

                      על הנותן לחזק את הקשר בינו ובין המקבל,מעבר לנתינה החד פעמית.קשר מתמשך בין שני הצדדים,הוא הוכחה לרחמנות אמיתית,ולנתינה הנכונה.


                       

                       שאלות לבחינה עצמית:

                       

                      -האם אכן קיים קשר ביני לבין המקבל?

                       

                      -האם לפעולות הנתינה שלי השלכות חיוביות מתמשכות?

                       

                       

                       

                       האתגר היומי:

                       

                      השתדל לבנות קשר מתמשך ועקבי עם הזולת 

                      דרג את התוכן:
                        0 תגובות   יום ראשון, 14/4/13, 20:12

                        ''

                         

                        איש אחד חלם.

                        בחלומו פסע על חוף הים עם אלוקים.בשמים הבזיקו סצנות מחייו,אירועים שונים שעבר.כל פעם שאירוע כזה הוקרן,הוא הבחין בשני זוגות של עקבות בתוך החול:אחד שלו ואחד של אלוקים.כאשר הבזיקה הסצנה האחרונה של חייו,הוא הביט לאחור אל עקבות הרגליים בחול.
                        הוא הבחין שפעמים רבות לאורך נתיב חייו היה רק זוג אחד של עקבות רגליים.

                        הוא שם לב גם שהיו אלה דווקא הזמנים הקשים או העצובים ביותר שהיו לו.הדבר הטריד את מנוחתו והוא שאל את אלוקים:

                        "קלי,הבטחת שאם אלך בעקבותיך,תמיד תעמוד לצידי,אבל אני רואה שדווקא בזמנים הכי קשים של חיי היה רק זוג רגליים אחד בחול.אינני מבין,מדוע עזבת אותי דווקא בזמנים שנזקקתי לך יותר מכל?"

                        ענה לו אלוקים:

                        "בני הטוב והיקר,אני אוהב אותך ולא אעזוב אותך לעולם.בכל עתות מצוקה ומבחן,בכל אותן קטעי דרך בהם אתה רואה זוג רגליים אחד-נשאתי אותך על גבי..."

                        כל אדם עובר תקופות שפל, בהם הוא פונה לעזרה מלמעלה- אם הוא מאמין או לא.
                        פעמים רבות, אנחנו לא מאמינים -איך יצאנו ממצב שפל זה או אחר.

                        החיל שכדור לא הצליח לחדור לליבו -כי שם ספר תהילים בכיסו וזה ...הצילו...
                        הנערה שנסעה באוטובוס הדמים- והרגיש לה תחנה אחת לרדת לפני...

                        כל אותם ניסים שקורים לנו -ואנחנו תמהים איך יצאנו מהם....

                        כנראה, אלו הם הרגעים שנשאנו על כפיים בעזרת המשגיח מלמעלה-בעיקר אנו ,בני העם היהודי- אשר עברנו גלות ארוכה ואיומה ונשארנו כעם,בעיקר אנחנו שאנו מדינה קטנטנה מול אויב -מוקפים באנטישמיות וישנם ניסים גלויים ,הנותנים לנו להרגיש -שיש מי שנושא אותנו על כפיים ומוציאנו מהאיום שבאיומים.

                        עלינו רק לשים לב,להיות מודעים- וכשאנו שוב מצליחים לפסוע לבד, להודות לכוח הבלתי נראה אך המורגש הזה-אבא אמיתי,השומר עלינו והולך לצידנו כל הימים...

                        דרג את התוכן:
                          0 תגובות   יום ראשון, 14/4/13, 10:18

                          יום שני 30 מאי 2011

                           

                          ''

                           

                          ורד על סף ביתי

                           

                           

                          הנחת ורד

                          על סף ביתי

                          שרת ניגון ערב

                          בערוב יומי.

                           

                          שוררת מספרי משוררים

                          ליהטת במקל קוסמים.

                           

                          הפרחת מילים למכביר

                          מילאת יקומך בבועות ספיר

                          אשליות צבעוניות מתפוצצות

                          במגעו העדין של האוויר.

                           

                          איידתי אותך כפי שהגעת

                          שלחתי אותך כאנרגיה מנופחת

                          רוקנתי תכולתך מתוכן.

                           

                          למה המשחק יקירי?

                          שוב אין בו יותר צורך...

                          דרג את התוכן:

                            פרופיל

                            אסתר רבקה
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS