כותרות TheMarker >
    ';

    כי האדם עץ השדה

    כי האדם עץ השדה / נתן זך

    כי האדם עץ השדה.
    כמו האדם גם העץ צומח
    כמו העץ האדם נגדע.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא שואף למעלה
    כמו האדם הוא נשרף באש.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    אהבתי וגם שנאתי
    טעמתי מזה ומזה.
    קברו אותי כחלקה של עפר
    ומר לי, מר לי בפה.
    כמו עץ השדה.


    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא צמא למים
    כמו האדם גם הוא נשאר צמא.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    ארכיון : 4/2013

    0 תגובות   יום ראשון, 14/4/13, 01:31

    ''

     

    היום תשעה עשר ימים לעומר-הוד שבתפארת 
      


    אם ברצונך למנוע רגש התנשאות שעלול לנבוע מרחמנות,עליך להפעיל את מידת הענווה שבתוכך.מידה זו תביא אותך להכרה שהעובדה שאתה זה שמעניק ומרחם,אינה בהכרח מוכיחה שאתה גם טוב יותר מהמקבל.עליך להכיר טובה לאלוקים שהעניק לך את הזכות והאפשרות לתת.בכך תמנע מעצמך רגשות גאווה.


      


    שאלות לבחינה עצמית:

     

    -האם אני נחשב בעיני נעלה יותר מכיוון שאני רחמן? 
    -האם אני מזלזל באותם אלו הזקוקים לעזרתי?

    -האם אני מכיר טובה לשם שנתן לי את האפשרות לעזור לאחרים?

     

    האתגר היומי:


    השתדל לרחם ולהעניק בלי לגלות את זהותך,ובלי טובת הנאה או תמורה כלשהי.

    דרג את התוכן:
      2 תגובות   יום שבת, 13/4/13, 19:11

      ''

       

      אחיהם של חללי צהל

       

      "נפל עלינו תיק שמצמיח המון רגשי אשמה"

       

      לאחרונה נקלעתי למודעות חדשה ,על הקורה אצל משפחות שכולות אך יותר על הקורה לאחים השכולים אשר רק לפני שנתיים העלו לכותרות את תחושותיהם.

      מי שכמוני ,התמזל מזלו ,ולא חווה שכול חייב להיות מודע מה קורה למשפחות רבות בארצנו לאחר שהחיל שלהם,שהציל גם את חייהם והקריב עצמו למען מדינתנו ושלומנו,נהרג.העומס שנפל על גבותיהם של האחים במשפחה האבלה.אחרי שנהיתי מודעת ,אני מבינה שכולנו חייבים להירתם לעזרת אחי החללים ולתת להם כתף בקשייהם.

       

      אובדן של בן משפחה הוא אחד השינויים הקיצוניים והמטלטלים ביותר אשר יכולה משפחה לחוות. נסיבות המוות, טיב קירבה המשפחתית לנפטר ואישיותו של האדם משפיעים על אופן ההתמודדות.

       

      קשר הדם הזה בין האח שאינו והאח שחי קיים גם במיתולוגיה היוונית,אנטיגונה של סופוקלס מחרפת נפשה למען אחיה המת פוליניקס. לאח לדבריה לא ניתן למצוא לו תחליף. עמותת "לנצח אחי"- קמה מתוך הזעקה של האחים השכולים, האדמה כבר רועדת והיא תרעד עוד.

       

      העובדה שהאחים השכולים ממשיכים לכאורה בחייהם, ואף מקימים משפחה, "מרחיקה" אותם אף יותר מקונצנזוס האבל. "בשנה הראשונה עוד יש יחס מיוחד של החברה, כמו שמתייחסים להורים. 'היא אחות שכולה', 'אח שלה נהרג', אבל אחרי שנה מצפים ממך כבר להמשיך הלאה. בעוד שאצל ההורים השכול מעתה ואילך הוא חלק מהזהות, ממך לא מצפים שזה יהיה חלק מזהותך

       

      אומרת אחות שכולה:"בכל פעם כשנהרג חייל אני משום מה לא חושבת על דבר מלבד על מי שנותר. על האחים השכולים. אני לא מסוגלת לחשוב על ההורים ולא על הצער שמזמין אצלם מקום לשבת, משתרש לנצח, אלא על האחים השכולים שלא תהיה להם לעולם שמחה אמיתית, אפילו חתונה, אפילו הולדת, תביא תבוא בצילם העננה הזאת שאי אפשר בלעדיה. גם אם נלחמתי כל חיי להיות שייכת לנורמה, עדיין יש בי שרטת".

       

      "האחים השכולים חשים כי  השכול שלהם  הוא שכול מכווץ, אל מול האובדן הנורא של ההורים. נפל עליהם תיק שמצמיח המון רגשי אשמה".לדברי העיתונאי רזי ברקאי.

       

      "זה מה שחסר לנו כאחים שכולים שיבדקו מה קרה איתנו. שלא לדבר על טיפול נפשי , אף פעם לא באו אליי והציעו לי לקבל טיפול מלווה. היינו לא קיימים, וכך קרה שהיינו נופלים וקמים והכי חששנו לפגוע בהורינו.תמיד אבל תמיד הקרבנו את אושרנו למענם. רק שלא יהיה להם כואב".

       

       

      "כשאני שומעת על אחים בכל הגילאים שלא מסתדר להם לעבוד הרבה שעות, לא מסתדר להם לקיים מסגרת קבועה. רבים מהם חיים בעולמות שבורים או אחרים מנסים להחזיק חזק את העולם השבור שנשאר להם כדי שלא יתפרק כי להיות אח שכול, מישהו אומר, זה משהו לכל החיים. וזה לא משנה בן כמה אתה".

       

      אחים שכולים רבים אף חווים אשמה קשה על כך שנשארו בחיים וכי הם עדיין מסוגלים לשמוח ולדבוק בחיים, למרות האבל השורר בבית. בהתאם, עשויים ילדים להתמודד עם שאלות אשר נשמעות מופרכות ובלתי רציונאליות, אך גורמות לסבל רב: האם ההורים היו מעדיפים שאני אמות, ולא הוא? האם אני אשם במוות, מאחר ונהגתי לריב איתו ולפעמים אפילו קיוויתי בסתר שימות? האם משהו פגום בי, אם אני יכול לשמוח למרות האובדן?

       

       

      כאשר הילד מרגיש שהוריו אינם מסוגלים עוד למלא את התפקיד ההורי עשויות להתפתח רגשות אשמה, תחושת אחריות וצורך 'לפצות' על את ההורים על האובדן, וחווית בידוד ותפיסה לפיה לא ניתן להסתמך על אחרים במצבי משבר.

       

      ההתמודדות עם האובדן משנה את המערך וההתנהלות המשפחתיים, והמשפחה ניצבת בפני משימות ייחודיות, אשר הראשונה בהן היא היכולת לתפוס ולעבד את האובדן.

       

      תהליך ההתמודדות עם המוות כולל פעמים רבות שלב נורמטיבי של הכחשה ("לא יכול להיות שזה קורה לי"; "זאת טעות"). עם זאת, התמודדות תקינה כוללת הכרה הן בעובדת המוות והן במגוון הרגשות העשויים להתעורר בעקבותיו- כאב, ייאוש, כעס (על הנפטר או אנשים הנתפסים כקשורים במותו), אשמה, פחד וחוסר אונים.

       

      לאחר ההתמודדות הראשונית עם האובדן, על המשפחה להתמודד עם שגרת החיים ללא האח הנפטר. על המשפחה להתמודד עם החלל וההיעדר בתא המשפחתי .

       

      עם הזמן, על המשפחה לחזור ולחיות חיים מספקים ומלאים למרות כאב האובדן ותחושת ההחמצה הקשה הנלווית לו. משימה זו עשויה להיות מורכבת במיוחד כאשר הילד חש כי רצונו לחיות וליהנות מהחיים נתפס כבגידה בזכר האח המת או פגיעה ואדישות לכאבם של ההורים.

       

      למרות הקשיים הניצבים בפני אחים שכולים, עשויה תמיכה והיערכות משפחתית נכונה לסייע ולהקל בצורה משמעותית על ההתמודדות. היבט משמעותי במיוחד הוא ההכרה בכך שלכל בן משפחה סגנון התמודדות שונה ודרכים אחרות להביע את הכאב ולעבד אותו. כמו כן, חשוב לתת לגיטימציה להבעת מגוון רגשות, ולא רק צער וכאב.

       

      במותם ציוו לנו את חיים ואת האחריות על משפחותיהם כולל אחיהם.

       

      חר שלא רציתי
      שושנה ויג

      שנים אני יודעת שאני כזאת
      ושנים לא יודעים עלי שאני כזאת
      גם אם עשיתי עם זה משהו
      יצאו המלים ממני
      והפכו לטקסים ביום הזכרון
      וכך 
      נמחקתי 

      בכנס ההוא
      ישבתי עם כלם
      הייתי אנונימית
      בין כמה עשרות
      כאלה דומים לי
      והבנתי שאני לא רוצה להיות כזאתי
      לא רוצה להיות כמו אלה 
      שעלו על הבמה
      הופיעו בתאטרון
      האבסורד
      על החסר
      על החר שנפער
      שלא רציתי 

      שנים ידעתי שאני כזאת
      לא רוצה להיות
      אחות שכולה

      דרג את התוכן:
        0 תגובות   יום שבת, 13/4/13, 15:59

        ''

         

         

        המוות הוא הכרטיס לחיים.

         

        המוות והחיים קורים כאן ועכשיו, התאים בגופנו מתים ונולדים מחדש כל הזמן. זהו האמצעי לטרנספורמציה.

         

        האדם הזה צריך למות כדי לעבור לרמה הבאה של הבריאה, הילד צריך למות כדי שהמתבגר ייוולד, והמתבגר צריך למות כדי שהאיש יוולד.

         

        מוות וחיים רוקדים ביחד כל הזמן. תנו לעבר למות עכשיו, אם תתנו לו למות אתם בשדה האפשרויות האינסופיות

        דרג את התוכן:
          2 תגובות   יום שבת, 13/4/13, 09:03

          13/04/2013

           

          ''

           

          זה הולך ונסגר

           

          זה הולך ונסגר

          טופח על כתפי,

          מציאות ,ריאליטי

          קימוט עורי כדף

          לפני השלכה

          אל הפח .

           

          אני חשה את הזמן מזדחל

          פסיעותי כרגליו המרופדות

          של חתול

          וסופו ציפורניים חדות

          הנשלפות

          לשרוט את התודעה

          במילה הסופנית:

          האביב נגמר

          חום שרבי בדרך לכאן.

           

          אל תבכו ילדי

          למראה נבילת הפרח,

          כוחות אוזלים.

           

           ובאוזני

          כוחות על סואנים ,רוגשים

          להביאני אל השקט המר.

          של שכחת עולמים.

          נעילת השערים.

          עליונים חותמים

          על תחתונים.

          דרג את התוכן:
            18 תגובות   יום שבת, 13/4/13, 02:52

            ''

             

            לשון הרע[לבקשת מורן]

            הקב"ה שם מחסומים וגדרים לשמור על הלשון: את השיניים ואת השפתיים שתי חומות בצורות היכולות לסגור על הלשון. אך חומות אלו יכולות בנקל להתמוטט אם לא יודעים כיצד לשמור עליהן ועל האדם לשלוט עליהן.

            המגיד מדובנא בספרו "אהל יעקב" מסביר את העניין עפ"י משל:

            משל לשני שכנים עניים, אחד מהם היה חוטב עצים והשני היה גנב, והיו לזה בנות ולזה בנות.

            כאשר הגיעו בנותיו של חוטב העצים לפרקן השיא אותן אביהן ברוב פאר והדר, ואילו הגנב לא היה לו ממון להשיא את בנותיו ונשארו בתולות זקנות.

            הפציר הגנב בשכנו שיסביר לו איך הצליח להשיא את בנותיו ולתת להן נדוניא, בשעה שהוא עני ואביון כמוהו?

            השיב לו חוטב העצים, שמנהגו הוא שבו שנולד לו ילד, עושה לעצמו תיבה קטנה (קופה) סגורה במסגר, ויום יום הוא נותן בתוכה אגורה אחת, ועד שיגיע לפרקו כבר יש לו עבורו כל צרכי הנישואין. חוטב העצים הציע לשכנו שיעשה כן גם הוא, דהיינו שיעשה ארגז קטן סגור במסגר וייתן בתוכו מידי יום מטבע עד שיתמלא.

            כששמע הגנב את דבריו ואת עצתו, צחק מאוד ואמר: "העצה הזאת טובה רק עבורך, כי כאשר תיתן את המטבע לתוך הארגז הסגור, יהיה מונח עד שיגיע הילד אל פרקו, ואין חשש שתפתח אותו לפני הזמן גם אם תהיה דחוק, אבל אנכי הלא גנב אני, ואני פותח מסגרות נעולות אשר סגרו אחרים, וכל שכן מסגר קטן זה אשר אני עשיתיו, שבוודאי שאני אפתח אותו כאשר אהיה דחוק לכסף".

            והדברים ברורים: מי ששומר על תורה ומצוות יכול לעשות לעצמו מסגרת גם לפיו, והוא בוודאי גם יוכל לשמור אותו. אך מי שעובר על מסגרות אשר גדרה התורה, גם את שתי החומות הבצורות הבאות להגן על הלשון ישבור בקלות (אור דניאל). 
            היום שהדור הולך ופוחת,גם שומרי תורה וגם מי שלא שומר-מדבר לשון הרע.
            בעיקר אנו רואים זאת בעיתונות ובכלי התקשורת שהם ביטוי רחב של לשון הרע חסר המעצורים בין אדם לרעהו.

            ‎אברהם פריד שר את דברי רבי אלימלך מליזנסק ,בשירו אדרבא:

            ‎אדרבא,
            תן בלבנו שנראה כל אחד מעלות חברינו ולא חסרונם
            ושנדבר כל אחד את חברו בדרך הישר והרצוי לפניך,
            ואל יעלה שום שנאה מאחד על חברו חלילה...
            ותחזק אותנו באהבה אליך
            כאשר גלוי וידוע לפניך שיהא הכל נחת רוח אליך...
            אמן כן יהי רצון!!!

            לשון הרע היא כשפיכות דמים, וכואבת לאדם עליו היא מדוברת,יותר מהמכה הפיזית.יש החוברים יחד- כשהמכנה המשותף בינהם, הוא שיחה על אחרים-דבר הגורם למרכלים תחושה ש"הם בסדר".
            מה קורה לאדם המוכפש?איך הוא חש?
            למילה יש ערך רב -וכדאי. כמו בסיפור, שכל אחד ידע לשמור על המילים בפיו -ולהוציא רק את הטובות שבהם, כי מלבד להשפעה המידית -יש להם השפעה אנרגטית על האדם עליו מדברים וכן על המדבר וכן גם על שומע דבר הרכיל.
            אז בואו נקבל את הצעתו של הרבי אלימך ונדבר אך ורק טוב זה על זה.
            לפחות נשתדל..

            דרג את התוכן:
              0 תגובות   יום שבת, 13/4/13, 00:10

              ''

               

              היום שמונה עשר יום לעומר-נצח שבתפארת

               

                רחמים לרגע אינם מתקבלים כאמיתיים וכנים.אולי כוונתם רק להשקיט את מצפוני?

               

                שאלות לבחינה עצמית: 

               

              -האם רחמי מתמשכים ועיקביים?

              -האם ניתן לסמוך עליהם או שהם חולפים?

              -האם יש בי היכולת לבטא את רחמי גם כשאני טרוד או רק כשנוח לי?

              -האם אני מוכן להיאבק למען אדם אחר?

               

               

               האתגר היומי: 

               

              באמצע יום עמוס ,מצא פנאי לומר מילה טובה לאדם שזקוק לה.

              הגן על אדם שזקוק לאהדה גם אם בכך לא תרום קרנך.

              דרג את התוכן:
                2 תגובות   יום שישי , 12/4/13, 15:10

                יום שני 13 יוני 2011

                 

                ''

                 

                הדיבור הוא מרגל וחשפן

                 

                 

                הדיבור הוא מרגל וחשפן.

                הוא מוציא לאור של תוכנו

                כברנו כבר יהיה חשוף

                לאור העולם.

                 

                למילה הנאמרת

                מלבד הולדת מלאך תמים

                או חלילה שד חבלה

                יש אנרגיות חלשות,בוערות,

                צוחקות,צועקות ועוד.

                 

                אז אל תבוא אח"כ

                ותאמר שלא ידעת

                תתרץ מדוע

                מילים כואבות אמרת....

                 

                הכול חשוף

                הכול מובן

                קח לך את הזמן

                למירוק השולחן...

                דרג את התוכן:
                  6 תגובות   יום שישי , 12/4/13, 08:28

                  ''

                   

                  מי הבטיח ל"ילדי 73 " יונה עם עלה של זית?

                   

                   

                  חורף 73' הוא שיר אשר נכתב בידי שמואל הספרי, הולחן על ידי אורי וידיסלבסקי ובוצע לראשונה בידי להקת חינוך מיוחד.

                   

                  השיר מדבר על הילדים אשר נולדו אחרי ובעקבות מלחמת יום הכיפורים, כשהם כבר גדולים עם מדים, למרות שהבטיחו להם את יונת השלום כשנולדו, הם עדיין נלחמים, אך מבקשים לחדש את ההבטחה לקיים- מהוריהם.

                   

                  השיר "חורף 73" הוא שיר מחאה אשר נכתב בשנות ה-80. זהו שיר המייצג עמדה פוליטית שמאלנית. שמואל הספרי אשר כתב שיר זה בראיון אותו קיים -אמר ,כי היום הוא לא היה כותב את השיר הזה.

                  בשיר נאמר :כי  הילדים אשר נולדו אחרי מלחמת יום כיפור באים בטענות אל הוריהם[דהיינו,המנהיגות] כי הבטיחו להם שלום אך לא קיימו ולא עשו מספיק עבורו.

                   

                  אלון כשר* מאתר פייסבוק כותב:"השיר למעשה מביע עמדה מובהקת שמלחמת יום כיפור, ושאר מלחמות ישראל וסיכסוכיה הם באשמתנו היחידה, ולכן הילדים בשיר מזכירים להוריהם בנימת תלונה: הבטחתם יונה, עלה של זית, הבטחתם שלום... השיר הזה אם כבר, מתאים שישירו אותו כפנייה לערבים שהם הסיבה האמיתית שבגללה אין שלום!! ישראל עושה מאמצים שאף מדינה מתוקנת בעולם לא

                  הייתה חושבת עליהם אפילו אם היו במקומנו!

                  פשוט דוחה שבטקס לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה אנחנו שרים את השיר חורף 73 הזה -אשר נוקט עמדה ברורה ביותר, שהשלטון לא עושה מספיק ולא מנסה לקיים הבטחות של שלום, כאילו שמישהו הבטיח משהו כזה..."

                   

                   

                  חורף שבעים ושלוש /מילים: שמואל הספרי

                   

                  אנחנו הילדים של חורף שנת שבעים ושלוש

                  חלמתם אותנו לראשונה עם שחר, בתום הקרבות

                  הייתם גברים עייפים שהודו למזלם הטוב

                  הייתן נשים צעירות מודאגות ורציתן כל כך לאהוב

                  וכשהריתם אותנו באהבה בחורף שבעים ושלוש

                  רציתם למלא בגופכם את מה שחיסרה המלחמה.

                   

                  כשנולדנו היתה הארץ פצועה ועצובה

                  הבטתם בנו, חיבקתם אותנו, ניסיתם למצוא נחמה

                  כשנולדנו ברכו הזקנים בעיניים דומעות

                  אמרו הילדים האלה הלואי לא ילכו אל הצבא

                  ופניכם בתצלום הישן מוכיחות דיברתם מכל הלב

                  כשהבטחתם לעשות בשבילנו הכל להפוך אויב לאוהב.

                   

                  הבטחתם יונה

                  עלה של זית

                  הבטחתם שלום בבית

                  הבטחתם אביב ופריחות

                  הבטחתם לקיים הבטחות

                  הבטחתם יונה

                   

                  אנחנו הילדים של חורף שנת שבעים ושלוש

                  גדלנו, אנחנו עכשיו בצבא עם הנשק, קסדה על הראש

                  גם אנחנו יודעים לעשות אהבה, צוחקים ויודעים לבכות

                  גם אנחנו גברים, גם אנחנו נשים, גם אנחנו חולמים תינוקות

                  ולכן לא נלחץ, ולכן לא נדרוש, ולכן לא נאיים

                  כשהיינו קטנים אמרתם: הבטחות צריך לקיים

                  אם דרוש לכם כח ניתן, לא נחסוך, רק רצינו ללחוש

                  אנחנו הילדים של החורף ההוא שנת שבעים ושלוש

                   

                  הבטחתם יונה...

                   

                   

                   

                  תגובה לשיר "חורף 73"[מתוך הבלוגיה ב"תפוז"של בני עקיבא@]

                   

                  הי, אתם הילדים של חורף 73,

                   

                  אתם שנושאים את קולכם בטענה

                   

                  שהבטיחו לכם שלום ועלה של זית -

                   

                  והבטיחו לכם יונה

                   

                  אתם הילדים של חורף 73,

                   

                  ששרים על כך בקול ועיניים לחות

                   

                  שמישירים מבט תם ושואלים

                   

                  פויה, למה לא קיימתם הבטחות?

                   

                  כן, אתם שנולדתם בחורף 73,

                   

                  תינוקות המלחמה והאש

                   

                  מה אתם בוכים "הבטחתם, הבטחתם"

                   

                  הרי אתם היום בני שלושים ושבע.

                   

                  כל כך הרבה שנים מאז כבר חלפו

                   

                  אתם בגרתם, אתם כבר גדולים

                   

                  אתם גברים, אתם נשים,

                   

                  ואתם עדיין מתלוננים ומייללים?

                   

                  הבטיחו לכם ולא קיימו?

                   

                  הצהירו, ולא עמדו בהתחייבות?

                   

                  או קיי, אז שנו אתם את פני הדברים,

                   

                  קדימה, מספיק עם היבבות.

                   

                  לא הגיעו יונה ועלה של זית?

                   

                  ברור לכם שעבדו עליכם בעיניים?

                   

                  אז קומו והשפיעו על מהלך העניינים

                   

                  קחו אתם את המושכות לידיים.

                   

                  אתם הילדים של חורף 73,

                   

                  אתם בגיל המתאים ובתקופה הנכונה.

                   

                  אתם לא צריכים את הטובות של האבות -

                   

                  אתם יכולים להביא, ענף זית ויונה.

                   

                  בכל העולם משנים את ההיסטוריה,

                   

                  צעירים כמוכם, צעירים בגילכם,

                   

                  ואתם ממשיכים "הבטחתם, הבטחתם" -

                   

                  ומחכים שאחרים יעשו זאת בשבילכם.

                   

                  אתם בורחים ממאבק, מפנים לפוליטיקה עורף,

                   

                  שום דבר אתכם, לא מזיז או מכעיס.

                   

                  לא מפגינים, לא מצביעים,

                   

                  אלא אם הדבר נוגע לכיס...

                   

                  אתם הילדים של חורף 73,

                   

                  והישישים של תחילת חורף 99,

                   

                  אתם שיכולים להזיז הרים,

                   

                  ומתגלים כחסרי כל ישע,

                   

                  נמאס לנו לשמוע את שירת קיטוריכם.

                   

                  אף אחד לא יביא לכם שלום לבית

                   

                  עליכם להביא אותו, בעצמכם!!!

                   

                   

                   

                   

                  http://www.facebook.com/group.php?gid=26525646704   http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?entryID=1554133&r*  -אלון כשר

                  דרג את התוכן:
                    4 תגובות   יום חמישי, 11/4/13, 23:34

                    ''

                     

                    היום שבעה עשר לעומר-תפארת שבתפארת

                      

                    רחמים אמיתיים אינם מוגבלים.הם אינם ביטוי נוסף של צרכיך אשר מוגדרים ע"י נקודת ראייתך המוגבלת.רחמים מושגים ע"י ביטול ה"אני" והעמדת עצמך במקומו של השני.

                     

                    שאלות לבחינה עצמית:

                     

                     -האם אני עומד בתנאים הנ"ל?ואם לא,מדוע?

                    -האם אני מצליח לבטא ולממש את רגש הרחמים וההזדהות בליבי?אם לא,מה חוסם אותי מלממש זאת?

                    -האם רחמי הם כתוצאה מרגשי אשמה יותר מאשר הזדהות אמיתית?

                    -האם אני מרחם מכיוון שאני מרגיש מחויב?

                    -האם רחמי הם תוצאה של הרגל או שאני מצליח באמת ליישם,לבחון,ולזכך את רחמי תוך שאני מבחין במגבלותיי הפנימיות והחיצוניות כאחד?

                     

                    האתגר היומי:

                     

                    השתדל להביע רחמיך לאדם איתו נהגת בנוקשות,תוך כדי יציאה ממגבלותיך הקודמות.

                     

                    דרג את התוכן:
                      2 תגובות   יום חמישי, 11/4/13, 08:55
                        יום שני, 26/4/10


                      ''באת והלכת ''

                       

                       

                       

                       אז באת והלכת

                       

                       הבאת רוח סערה

                       

                       שיברת כמה פרות קדושות

                       

                       פתחת את ליבי לגשם

                       

                       ברכה בשדות. 

                       

                       

                       

                       אז הגעת ושבת

                       

                       אל חורבות העבר.

                       

                      יחד סיפרנו סיפור נוסף

                      נדבך .

                      דרג את התוכן:
                        0 תגובות   יום רביעי, 10/4/13, 23:45

                         

                        ''

                         

                        שישה עשר יום לעומר-גבורה שבתפארת

                         

                         

                        עליך לבקר ולמקד את רחמיך בכדי לבטאם בצורה היעילה והבריאה ביותר.

                        פעל בשיקול דעת כלפי השני והן במידת רחמיך.

                        עליך לשקול מתי לפעול או להגביל מתוך רחמים.

                        משמעת תעזור לך להבין שלפעמים הימנעות מרחמים היא היא הרחמנות האמיתית.מכיוון שרחמים אינם ביטוי לצרכי המרחם אלא לצרכי המקבל.

                         

                         

                        שאלות לבחינה עצמית:

                         

                         

                          *האם אני רחמן לאחרים יותר מאשר לקרובים אלי?אם כן,מדוע?

                         *האם רחמי נובעים מרגשות אשם?

                        *האם רחמי על אחרים הם על חשבון צרכי האישיים?

                         

                        *האם להיפך,רחמי למשפחתי ולקרובי מאפילים על צרכי אחרים?

                         

                        *האם אני מעריך נכונה את מידת הרחמים הנחוצה למצב נתון?

                         

                        *האם אני מעניק הרבה או פחות מדי?

                         

                        *האם אחרים מנצלים את טבעי הרחמן?

                        *האם קורה שמתוך רחמי אני מסייע לאחר בפעולות מזיקות?

                         

                         

                        אתגר היום:

                         

                         

                        השתדל להביע רחמים באופן בונה כדי לענות על צרכיו המיוחדים של המקבל.

                        דרג את התוכן:
                          10 תגובות   יום רביעי, 10/4/13, 19:02

                          ''

                           

                          אלוקים לא ברא זבל

                           

                          יש לך כישרונות,חכמה ,חמלה-הכל נמצא בפנים.אתה צריך לפגוש ולהכיר את האני הפנימי  האמיתי שלך.

                          להפסיק לקחת החלטות מתוך פחד.

                          להפסיק לרדת על עצמך.

                          להפסיק להיות עם ספקות עצמיים.

                          ברגע שתאמר אני עיף,נמאס לי כבר.אני לא מוכן יותר עוד אף רגע אחד מחיי להמשיך עם זה.נמאס לי לברוח.נמאס לי לפחד....-זה הזמן לשינוי.

                           

                          הקלטות השליליות שנשמעות בראש שלנו שוב ושוב-צריך להפסיק אותן.

                          אם אתה צריך שמישהו אחר יגיד לך תמיד שאתה בסדר-אלה סימני אזהרה.

                           

                          בדוק:מה הקלטת השלילית שלי?איזה דברים עוברים שוב ושוב בראש שלי?הן עובדות נורא מהר עד שכמעט לא מרגישים.אלה מחשבות אוטומטיות.

                          אם בקלטת יש משפט כמו-לא מגיע לי יותר.אני לא רצוי.לא אוהבים אותי.זה משפיע על כל התפיסה.כל הגוף מתאים את עצמו לקלטת הזאת.כל המערכת.

                           

                           

                          [ד"ר פיל]

                          דרג את התוכן:

                            פרופיל

                            אסתר רבקה
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS