כותרות TheMarker >
    ';

    כי האדם עץ השדה

    כי האדם עץ השדה / נתן זך

    כי האדם עץ השדה.
    כמו האדם גם העץ צומח
    כמו העץ האדם נגדע.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא שואף למעלה
    כמו האדם הוא נשרף באש.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    אהבתי וגם שנאתי
    טעמתי מזה ומזה.
    קברו אותי כחלקה של עפר
    ומר לי, מר לי בפה.
    כמו עץ השדה.


    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא צמא למים
    כמו האדם גם הוא נשאר צמא.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    ארכיון : 4/2013

    2 תגובות   יום רביעי, 10/4/13, 05:20

    ''

     

    הייתי רוצה לחיות אחרי מותי ,כתבה אנה פרנק ביומנה

     

    יומנה של אנה פרנק מהווה מסמך תיעודי נדיר של חיי היומיום בתקופת המלחמה,וכן- ביטוי לכישרון ספרותי יוצא דופן .זהו תיעודה של נערה יהודיה אשר התפרסמה בזכות יומנה ,אותו כתבה במשך שנתיים במקום מחבואה, מאימת רדיפות הנאצים,  והפכה לסמל לילדים היהודים שנכחדו בשואה.

     

    אנליס מארי ["אנה"] פרנק [1929 -1945], הייתה נערה יהודייה אשר נספתה בשואה. היא נולדה בפרנקפורט שבגרמניה, כבתם השנייה של אוטו היינריך פרנק ואשתו אדית, ונקראה על שם סבתה, אשר נפטרה בחודש בו נולדה.

     

    מכיוון שהוריה של אנה, היו נצר למשפחות יהודיות שחיו במשך דורות רבים בגרמניה,נאלצה כל המשפחה להגר לאמסטרדם שבהולנד בשנת 1933, מאימת הנאצים. אביה של אנה נתמנה למנהל במגזר הפרטי. משפחת פרנק נכנסה לגור בבית במרוודה פליין, בדרום העיר. בעת הזו הייתה אנה בת ארבע ועד גיל אחת עשרה, בשנת 1942, היא גרה עם משפחתה בהולנד בשלווה יחסית. אנה ואחותה הבכורה מרגוט הלכו לבית הספר מונטסורי בקרבת הבית, ובשנת 1941 העבירו אותן לבית הספר התיכון היהודי.

     

    בשנת 1940 נכבשה הולנד על ידי הנאצים .בשנתיים שלאחר הכיבוש, עקב המגבלות שהוטלו על ידי השלטונות הנאציים, הלכו והוצרו צעדי היהודים בהולנד ואנה אולצה לעבור מבית הספר הציבורי בו למדה לבית ספר יהודי. בשנת 1942 החלו הנאצים במשלוח יהודים ל"מחנות עבודה" - שהיו למעשה מחנות השמדה.

     

    ביולי 1942, בעקבות האיום של משלוח למחנות, עברה משפחתה של אנה למקום מחבוא באגף נסתר של הבניין בו עבד אוטו. במשך שנתיים הסתתרה המשפחה עם עוד ארבעה יהודים נוספים, כשידידים גויים דואגים להבריח לתוך המחבוא מזון ומצרכים חיוניים.

     

    בתקופה זו, לאחר יום הולדתה השלוש-עשרה, החלה אנה לכתוב את יומנה.היא  תיעדה בין השאר, את התקופה בה הסתתרה יחד עם משפחתה במחבוא בבית ידידיהם מאימת רדיפות הנאצים.

     

    במשך יותר משנתיים כתבה אנה "מכתבים לקיטי" - מעין ידידת נפש שהמציאה, ובהם סיפרה לה על חיי היום-יום במחבוא על רקע פחד ההתגלות המתמיד, על המתחים, החרדות והשמחות הקטנות, שהיו מנת חלקן של משפחתה ושל משפחה נוספת שהיתה כלואה יחד איתם במחבוא. במכתבים אלה התוודתה על לבטיה, חרדותיה, אהבותיה ושנאותיה - רגשות של נערה על סף הבגרות.

     

    הכתיבה נתנה לה סיפוק רב, הקלה על הכאב והסבל היום יומי והחזירה לה את אומץ ליבה . אנה התאמצה לא לאבד את התקווה לעתיד טוב יותר. גם במקום המחבוא לא נשארה אדישה לטבע ולקסמיו, אותם היא ציינה ביומנה מפעם לפעם, ויותר מכל היא השתוקקה לחופש . ב-1 באוגוסט 1944 כתבה אנה את הקטע האחרון ביומנה.

     

    ב-4 באוגוסט 1944, בעקבות הלשנה פרצה המשטרה הנאצית החשאית- למחבוא ושלחה את כל שמונת דייריו למחנה ההשמדה אושוויץ בפולין. אמה של אנה, אדית, מתה באושוויץ לאחר כמה חודשים. אנה ואחותה מרגוט נשלחו לברגן בלזן ושם מתו מטיפוס בתחילת שנת 1945.

     

    מלבד אביה,אוטו פרנק, אשר נמצא חי באושוויץ כשכוחות בעלות הברית שיחררו את המחנה, מתו כל יתר השותפים למחבוא.

     

    לאחר המלחמה מצאו חברי המשפחה את היומן של אנה והעבירו אותו לאביה, שהוציא אותו לאור בשנת 1947. מאז פורסם לראשונה, תורגם היומן ליותר מחמישים שפות ואף הומחז והוסרט .מקום המסתור הפך ל"מוזיאון אנה פרנק".

     

    באחד הראיונות עם אוטו פרנק אביה של אנה אמר כי: "אנה הפכה לסמל של החופש. היא מתה ב-1945, אך הרבה אנות חיות כיום. קיבלתי מכתב מאחת מהן, נערה יפנית שכתבה: 'אני רוצה להיות בתך ולכתוב לך'. אני כותב לה לעתים קרובות. הכרתי אמהות רבות שקראו לבתן אנה על שם אנה פרנק. בתי אנה כתבה ביומנה: 'הייתי רוצה לחיות אחרי מותי'. הרבה אנה פרנק חיות כיום".

     

    אוטו פרנק הלך לעולמו בשנת 1980.

    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום רביעי, 10/4/13, 04:41

      ''

       

      שור-מלכת המטבעות-שפע,נוחות ואסטטיות

      שור 20אפריל - 20 מאי
      חודש אייר פרק התהילים: צ"ה
      בעלי יסוד עפר-מטבעות בטארוט 
      מזלות מתאימים - סרטן, בתולה 
      הצבע השייך למזל שור - כחול. 
      בפריסת בריאות ממונה על:צוואר,עורף,גרון,אוזניים,בלוטות המגן

      נדיבים ואמנותיים ; רציונאלים ונאמנים. היכולת שלהם להבין אנשים גורמים לכם למשוך אנשים להפתח בפניכם לשיחות כנות. ביקורתיים, עצלנים. הם לעתים פוגעים בעצם בכך שהם עקשנים מידי מכדי לראות צד אחר חוץ משלהם. 
      יש לבני מזל שור את יכולת הבקשה - זוהי יכולת שדורשת משמעת רוחנית רצינת ביותר.הכוונה כמובן ליכולת של בני מזל מסויים לבקש למען הזולת . יכולת זו נחשבת ליקרת המציאות גם היא , וידועה בפילוסופיה המיסטית בשם:יכולת הברכה או יכולת האמירה.
      אלה אנשים אשר לרוב מצליחים למלא את שאיפותיהם, אנשים שברוב הזמן עליזים ושמחים רודפי נשים, רינה וזימרה שרויים בהם רוב הזמן, אנשים אלו אוהבים לקבל מחמאות בפניהם אוהבים שיעידו על גדולתם ותפארתם. אנשים שלרוב מצליחים בדרכם. 

      תכונות חיוביות: סבלנות, יציבות, לבביות, מראה אהבה, התמדה, החלטיות, בטחון עצמי והשגיות.

      תכונות שליליות כאשר הן מוקצנות: קנאות, רכושנות, שמירת טינה, עקשנות, וורקוהוליק, חוסר גמישות, חמדנות ולעיתים אנוכיות.

      השוורים אוהבים מאוד תענוגות, חומריות ויציבות. כיאה למזלות המזוהים עם יסוד האדמה. הם בוחנים כל דבר רק על פי התוצאה ולא משנה להם דבר למעט העובדה שהם יצאו מורווחים מהמצב. 

      שוורים מאוד חושניים ועדינים ואוהבים לחיות את החיים הטובים - זוהי שאיפתם בחיים ולהשגת המטרה הם מוכנים לעמול קשה ובעקשנות. 

      כמו שור בטבע, הם מאוד עקשניים. רבים רואים בעקשנות שלהם רצון עז להגיע למטרה שהציבו לעצמם. 

      בני מזל שור, ששייכים לבית הכוכב וונוס, משתייכים לקבוצת המזלות המתאפיינת באהבת תענוגות, משיכה לאומנות ולדברים יפים. 

      השוורים אוהבים להיות מוקפים ביופי ושימחה. הם אוהבים ומעריכים מסורת, ערכים, יציבות ונאמנות. 

      לעיתים הם מאוד רגשניים ואמוציונאליים. אין סתירה בין תכונת השמרנות לשאר תכונות האופי של השור היות והם לא אוהבים לקחת סיכונים מיותרים. 

      לא סביר שהם ינסו תוכניות פיננסיות להתעשרות מהירה היות והם מאוד שקולים ולא ממהרים לקחת החלטות. 

      שוורים יסתדרו עם בני מזלות אחרים המוכנים לקבל את הקצב האיטי שהם מכתיבים אך גם הם יבינו שהם יגיעו למטרה שהם הציבו לעצמם. 


      שור. באהבה וזוגיות:

      באהבה שוורים נחשבים רומנטיים ונאמנים. הם מאוד אוהבים ומעריכים את ביתיות חמה, משפחה ואוכל טוב. 

      השוורים מוכנים ללכת רחוק מאוד לרצות את בן זוגם, כולל ויתור על דברים החשובים מאוד להם על מנת שהם יגיעו למטרתם-בית ומשפחה מאושרת. 

      שוורים אוהבים ליהנות מהחיים אך אוהבים לעשות זאת עם בן זוג. 

      במעשה האהבה, שוורים הם ישירים ומעשיים, אינם אוהבים לעשות שטויות או לממש פנטזיות מיוחדות של בן הזוג. לעיתים, הם לא מובנים על ידי בני זוגם המביעים את אהבתם בצורות אחרות. 

      אם רוצים למשוך את תשומת ליבם של השוורים או לגרות אותם, יש לעשות זאת באמצעות מוסיקה או צורה אחרת של הבעת חושניות ללא שימוש מילים. 

      השוורים מאוד נאמנים לחבריהם ולמשפחתם. הם מעדיפים קשרים רומנטיים ארוכי טווח המלאים בחושניות ורומנטיקה על פני סטוצים חד פעמיים או מערכות יחסים קצרות זמן.

      אדם רב מיומנויות שרכש לעצמו אולי אפילו מחיים קודמים אומנויות אסטתיות כמו פסל, צייר, איש מוזיקה... הוא גם מוכן להשקיע משאבים רבים על מנת לרכוש דברים באופן מעשי.

      הוא מאוד רכושני ושומר על השייך לו באדיקות ואף מטפח אותו. הוא גם חייב לחוש "שיש לו משהו בחיים": שהגיע לדירה, שטיפח ושיפץ אותה, שקנה רהיטים נאים וכו'. 

      יחסו לכסף רציני ביותר. יחסוך, יהיה מאופק ומחושב, ישקיע בדברים רציניים כמו ריהוט, שיפוץ בית וכו'.

      עבור כסף מוכן לעשות הכל- לשמור על מקום עבודה בכל מחיר, להשקיע בתוכניות חיסכון ארוכות טווח, וגם יעדיף להשקיע בנדל"ן או ברכוש במקום בבורסה. פעמים רבות הוא ברמת חרדות מאוד גבוהה מבחינה כלכלית, ולכן הדרך הטובה ביותר עבורו לשרוד זה עבודה והכנסה קבועים, ולכן גם חרד משינויים. 

      יעדיף להוציא כסף על רהיטים חדשים לדירה, במקום טיול ארוך לחו"ל, כי נשאר מזה משהו. ישקיע המון בילדיו: לימודים, קורסים, "שיהיה להם מקצוע, לעזור להם להגיע לדירה"...

      הכסף מאוד חשוב לו בחיים, ולעתים יותר מדי... כי הוא גם נכנס להוצאות גדולות עבורו, ולכן הוא עלול להשתעבד. כסף גם מעסיק אותו ביותר: למי יש את המבצעים הכי טובים, איזה בנק נותן תנאים וריבית הכי גבוהים וכו'. עליו להיזהר שלא להיסחף לחומריות יתר ולחפש גם ערכים נוספים בחיים.
      אבני קריסטלים המתאימים למזל:
      רוזקוורץ ,אמרלד - ברקת ,רודונייט 

      מזל זה מייצג חושניות והכרה של העולם והסביבה דרך חמשת החושים. שור נחשב כחושני מבין המזלות. בשלב זה של התפתחות התינוק הוא חווה את עולמו על ידי הפעלת חושים כמו מגע שטחי ומגע עמוק, טעם, ריח, שמיעה, ראייה וחושים הקשורים למוטוריקה (מערכות קינססטיות), שלב שאותו הגדיר פיאז'ה כשלב הסנסו-מוטורי. זה שלב שבו התינוק בודק את העולם שסביבו במיוחד דרך אזור הפה -השלב האוראלי על פי פרויד. על פי מרגרט מהלר התינוק כבר בקע מתקופת הסימביוזה שלו עם האם והוא מתחיל לחוות ולהכיר את העולם דרך חושיו. האם היא האובייקט הראשון והחשוב ביותר שאותו חווה התינוק בעזרת החושים ושבקשר איתה מתחילה להתפתח נפרדות ומובחנות פיזית ופסיכולוגית.
      התינוק מתחיל לפתח העדפות ברורות לטעמים, ריחות, וצלילים שמהווים בסיס לחויות חושיות אחרות. אם הסביבה לא מאפשרת לילד לבטא העדפות אלה באופן עצמאי נוצר מצב שאנשים נתקעים בסוג מסוים של חוויות חושיות, מקובעות, לא מתוך בחירה אישית אלא מכפיה של החוץ. מצד שני , ישנם אנשים שנתקעים בשלב זה ולכן נוהגים לחוות את העולם דרך אוכל ופינוקים אוראליים, עם צורך גדול במגע ובגירויים וויזואליים הקשורים לצבע עם רגישויות יוצאות דופן לריח. בשלב זה ההורה נדרש לאפשר לילד לפתח עצמאות לגבי הבחירות המבוססות על חמשת החושים שלו.

      דרג את התוכן:
        4 תגובות   יום שלישי, 9/4/13, 05:16

        09/04/2013

         

        ''

         

        מכתב לאלוקי השיעורים והנסיונות

         

        אלוקים אדירים

        אגרת לך ארשום

        בדם ליבי אחרוט

        שרשרת אירועי חיי.

         

        ואתה שם במרום

        אתה תשפוט

        כוחות שנתת לי

        מול גלי ניסיונות

        אותם אתה שולח גלים גלים

        אל חוף חיי.

         

        האם אעמוד בהם

        או עמדתי בהם

        ואלו הבאים

        האם לא יחבטו בי

        כצונאמי אדיר?

         

        אלוקים אדירים

        אגרת לך ארשום

        בדם ליבי אחרוט

        שרשרת אירועי חיי.

        דרג את התוכן:
          2 תגובות   יום שלישי, 9/4/13, 02:18

          ''

           

          היום חמישה עשר יום לעומר-חסד שבתפארת

            

          בדוק את מידת האהבה שברחמנותך.

            

          שאלות לבחינה עצמית:

           

            *האם הרחמים שבי מתבטאים באופן אוהב?

           

          *האם הזדהותי עם השני באה מהכנעה או מתוך בעלות?

           

          *האם הרחמים שבי שופעים חום ואהבה?

          *האם הם מתבטאים בהתלהבות,או בחוסר חיות?

            

          האתגר היומי:

          בשעה שאתה מגיש עזרה לשני-עשה זאת באופן חיובי ובליווי תנועות חיבה.

          דרג את התוכן:
            8 תגובות   יום שני, 8/4/13, 12:07

            ''

             

            מדיטציה עם ספר תהילים

             

            מבוא קצר –

            ספר תהילים פותח את חטיבת הכתובים בתנ''ך  כולל 150 מזמורים ,המחולקים לחמישה קבצים. המסורת מייחסת את חיבור הספר לדוד המלך.

             לספר עוצמה אנרגטית גדולה ,משום שהוא הספר היחיד שנשמר כמו שהוא ולכן הוא קדוש באמת, ואנרגטי מאד.

            המידע הועבר ממקורות גבוהים והוא מלא בתהילות לאלוהים ,שירה ,הבעה ריגשית לגבי גורל האדם, תקומת הצדיק ועונש לרשע ,גדלות האל לעומת אפסות האדם  והבחירה בעם ישראל ובדוד .

             בספר מזמורים וסגולות שעוסקים בשמירה ,הודיה ,בקשה לרפואה ,הצלה ועוד.

            הספר מכיל מזמור לכל סיטואציה כמעט.

            החזקת ספר תהילים בכיס או בתיק נחשבת כסגולה לכל צרה.

             בתקופה שמתמודדים עם בעיה מסובכת וזקוקים לשמירה ,הגנה ,ופתרון  נהוג לקרוא את ה"תיקון הכללי"  הכולל 10 פרקים יחודים.

             נהוג להשתמש בפרקים מסוימים, בספר ,בתקופות שרוצים להסתייע בסגולות  הקימות בספר, דרך הקודים הנמצאים בכל משפט ,בכל פסוק .

             

            הסגולות מכוונות ,לפי פרקים ואפשר לקרוא אותם  ,לפי הצורך :

             לראות ניסים גדולים – צ'ב

            לבטל עין הרע –ל'א

            למצוא חן וחסד – ח'

            להצלחה –נ'ז

            להצלחה במשפט – צ'ג

            לשלום בית – קל'ט

            לפרנסה טובה – כ'ד

            לבריאות – קמ'א

             

              למילים יש  משמעות אנרגטית , קוסמית, לתכנים כוח רב לשנות מציאות, לרכך ,להיטיב ולעדן מצבים,

            לכן מדיטציה עם ספר תהילים  מטרתה  לסייע , באמונה מלאה בספר ,ובאנרגיות החזקות שלו.

             

            ועכשו ל-

             

             

             

            מדיטציה עם ספר תהילים

             

            *למצוא מקום נוח לשבת . ברקע יכולה להתנגן מוסיקה שקטה , מומלצת התפילה "אנא בכוח" 

            *לקחת את ספר תהילים ביד שמאל לעצום עיניים ,להניח אותו על צק' הלב ולסגור את יד ימין על יד שמאל . מרגע זה מתחיל משהו להתרחש . להעביר את המודעות לתחושה ,הרגשה ,אוירה .

            *לראות בדמיון שמהספר מתחילה לצאת אנרגיה אל הלב ,אל כל האזור ואט אט עוברת לכל הגוף למטה מהלב 'ולמעלה מהלב

            *האנרגיה חזקה ,זוהרת ,נוצצת  ממלאת את נפח הגוף באור אלוהי ,הגוף מתרחב מאור זה  המכיל קודים וצירופי אותיות ומילים קדושים  הנמצאים בספר.

            *כעת התרכזו במשהו המטריד אתכם בהווה (או עניין לא פתור מהעבר) התמודדות שלכם עם מצב, ,סיטואציה ,מע' יחסים בבית או בעבודה  ,דילמה לגבי החלטה שיכולה ללוות אתכם גם בעתיד הקרוב 

            * ראו מולכם  על מסך את הסיטואציה ,התרכזו בה.

            *עתה, בקשו את הבקשה לפתרון ,מסר עבורכם,  שייתן לכם עזרה ויחזק אותכם .

             *שלב זה חשוב להיות בו בריכוז והתכוננות , ובעיניים עצומות.

            *המשיכו לראות את המסך, ולהיות בתחושה שמלווה .

             הניחו את הספר על הברכים נישמו עמוק .ביד שמאל פיתחו את   הספר אינטואיטיבית, בעמוד שנפתח, והניחו אצבע מורה במקום מסוים בדף שפתחתם היו לכמה שניות עם הידיעה שקיבלתם מסר מדויק

            *. פיתחו עיניים ,והביטו בפסוק שבחרתם היו עם המסר ומה הוא אומר

            * נשמו עמוק ,הפעילו תדר של אהבה מאזור הלב ,וקראו את כל הפרק  כהשלמה למסר, לחיזוק ,להרגעה  עבור המצב שאתם מתמודדים איתו

            *סיגרו את הספר ,עצמו עיניים הניחו שתי ידיים על הספר הודו ,הללו ,ושבחו את מה שניתן לכם ואת מה שספגתם דרך האנרגיה המותמרת של ספר תהילים.

             בהצלחה.

            דרג את התוכן:
              4 תגובות   יום שני, 8/4/13, 04:46

              ''

               

              המחסן הקוסמי של התקווה

              תקווה חוצה זמן, דורות ואנשים. תקווה היא משאב- הנחוץ לא רק לחולים ולדיכאוניים, אלא לכל אחד מאתנו. ברגעי הייאוש הקטנים, בימים שהכול לא הולך, ברגעי משבר. תקווה דורשת איזשהו כוח, יכולת התגייסות עצמית. ישנה אמרה יהודית, לפיה- על המאמין לא רק לשבת ולחכות לנס, אלא גם לקרוא תהילים. האדם המאמין יודע לעורר את אלוקים לעשות נס. 

              אם חלילה איבדנו תקווה לתקן מצב מסוים,אנו יכולים להתחבר אל המחסן הקוסמי של אנרגיית התקווה, ולבקש מהמלאך הממונה עליה, שיתן לנו אותה וימלא אותנו בתקווה.

              תקווה הינה רגש של ציפייה ורצון להתרחשותו של דבר מה, החל מדברים חומריים כמו רצון להשיג חפץ מסוים או להגיע לסטאטוס של עושר וכלה בתקווה לדברים רוחניים יותר -כמו השגת אהבה, מערכות יחסים טובות, טוב ואושר.
              ישנו הבדל בין אמונה שהיא ביטחון מלא במה שיתרחש, לבין תקווה שהיא השאיפה הבסיסית לטוב, בלי נגיעה של המציאות והריאליות, "גם כשנראה שאפסו הסיכויים - לא מתה התקווה" בתקווה מתגלמת השאיפה של האדם לעולם טוב.

              האגדה מספרת שזאוס, מלך האלים, לא אהב את הכיוון אליו מתפתחת האנושות. כדי לנקום בבני האדם, הוא ברא את האישה הראשונה - פנדורה, שהייתה יפה ומלאת כישורים ויכולות. פרומתאוס התאהב בה מיד, הכניס אותה לביתו וחלק איתה את חייו. רק בקשה אחת הייתה לו, לאחיו אפימתאוס הייתה תיבה בקומת המרתף והוא ביקש ממנה לא לגעת בה. אך פנדורה הייתה סקרנית וחקרנית. היא לא התאפקה ובניגוד להוראות פתחה את התיבה שהאלים הפקידו בידה.
              מן התיבה פרצו ויצאו כל הפורענויות : העמל המפרך, הסבל, המחלות והתלאות. מבוהלת בקשה פנדורה לסגור את המכסה, אולם איחרה את המועד. רק דבר טוב אחד לבני אדם היה בתיבה : התקווה. היא נותרה לחזק את לב האנשים.

              התחלת המפלה של האדם נובעת מכך, שהוא מתייאש מלרצות. כאשר האדם מאבד תקווה ומפסיק לרצות את הטוב, משם הרי לא תצמח הישועה, אלא רק להפך. כאשר אדם מתייאש מלרצות הוא מאבד את כל המערכה כולה. לעומת זאת, אם ימשיך לחזק את עצמו ולרצות את החיובי ולא משנה מה יקרה ולא משנה מה המצב, הרי שאז במו ידיו ייצור מציאות חיובית לעצמו .התקווה היא שתעזור לו בסופו של דבר למצוא פתרונות לכל דבר.
              לפנינו שירו של אביב גפן המדבר על התקווה:

               
              שיר תקווה/ מילים: אביב גפן

              בואו נצעד לחלום 
              בלי גזע ולאום 
              בואו ננסה 
              עד שיהיה טוב 
              עד שיהיה 

              נקבור את הרובים 
              ולא את הילדים 
              בואו ננסה 
              עד שיהיה טוב 
              עד שיהיה 

              נכבוש את השלום 
              ולא את השטחים 
              אז בואו ננסה 
              עד שיהיה טוב 
              עד שיהיה 

              לחופש הנצחי 
              לילדים שלי 
              אז בואו ננסה 
              עד שיהיה טוב 
              עד שיהיה
              יר תקווה

              דרג את התוכן:
                0 תגובות   יום שני, 8/4/13, 03:10

                ''

                 

                היום ארבעה עשר שהם שני שבועות לעומר

                 

                מלכות שבגבורה

                 

                המשמעת,כמו האהבה,יוצרת כבוד עצמי.

                ביקורת שמדכאת את השני סופה להתנפץ.

                ביקורת חיובית מחזקת את ההערכה העצמית ועוזרת לאדם לגלות את האדם במיטבו ,בכך שהיא מטפחת את מידת שליטתו בעצמו.

                 

                ביטוי זה של ביקורת אינו מפחית מערכה של הביקורת .להיפך-הוא מחזק אותה.

                 

                שאלות לבחינה עצמית:


                -האם ביקורתי מדכאת את הרוח האנושית?

                -האם היא מחלישה או מחזקת אותי ואת האחרים?


                האתגר היומי:

                כשאתה מטיל משמעת על ילדך או על תלמידך,חזק את כבודם העצמי.

                דרג את התוכן:
                  0 תגובות   יום ראשון, 7/4/13, 22:24

                  http://cafe.themarker.com/image/2854543/
                  07/04/2013

                   

                  ילדה קטנה מול פה נושף

                   

                  רואה אותי

                  ילדה קטנה

                  מול פה נושף

                  אדי כאב.

                   

                  סיפורי "לילה טוב" מספר

                  לאוזן צעירה,

                  על אובדן דמים

                  על דודות נישאו ברוח

                  על סבתא

                  שלא תספר לי לעולם

                  סיפורים של סתם.

                   

                  רואה אותי נערה

                  עומסת שקי זעם,

                  כאב הורים שחוחי שנים

                  ודאבה נוזלת בין כתלים.

                   

                  סיפורי אדוות הזמנים

                  ניגרים כדם

                  מבין כתלים רוויי מילים

                  על שהיה

                  על שהיה יכול להיות

                  על משפחה שהלכה

                  לאיבוד

                  בקיטור אדי זדון.

                   

                  רואה אותי כאישה

                  כאם,כסבתא

                  צופה בסרטי אימה

                  של דור הוריה ודודיה.

                   

                  משב חום הכאב

                  ממשיך לשוטט בעולמנו

                  הרווי דמים,אזעקות,

                  פיצוצים,הרג בחוצות.

                   

                  רואה ושותקת

                  רואה וכותבת

                  היסטוריה חיה זועקת...

                   

                  אנושות-לאן את צועדת?

                  דרג את התוכן:
                    4 תגובות   יום ראשון, 7/4/13, 16:01

                    ''

                     

                     

                    הטלאי הצהוב - אות כבוד, שילומים ומשא ומתן - חרפה לדורות"-האומנם?

                    כבתם של ניצולי שואה הייתי במרכז פילוג דעות משפחתי ,בין אבי לאמי לגבי הפיצויים.אמי הייתה בעד לקחת את הפיצויים וכל המגיע לה -על לקיחתה בגיל 17 לאושוויץ ואיבוד מרבית משפחתה בשואה.אבי אשר היה במחנה עבודה -התנגד ללקיחת כספים מגרמנים .הוא איבד רכוש ,אישה ובן ולדבריו לא יכלו הגרמנים לפצותו ,וגם לא רצה לקחת מידם דבר.
                    אין ספק שהכסף שאמי הביאה לבית כפיצוי על השואה -עזר להורי להתבסס ולקנות דירה וכן הרנטה החודשית, עזרה להם לקיום מכובד יחסית.
                    אך אבי עד יומו האחרון- לא הסכים להכתים את ידיו בכסף זה.בין שתי גישות אלו חייתי, ואני רוצה להביא כאן את הרקע ההיסטורי לכך-לזכור ולא לשכוח את הדילמות והמשברים שהיו במדינה סביב השואה.
                    הדברים מסוכמים מתוך אנציקלופדית "ויקפדיה":

                    ב-10 בספטמבר 1952,נחתם הסכם השילומים, ובמסגרתו העבירה גרמניה לישראל, בין השנים 1953 ל-1965, סכום של כ-3 מיליארד מארק מערב גרמני כפיצוי על הסבל והנזק החומרי אשר נגרם ליהודים בתקופת השואה. כמו כן התחייבה ממשלת גרמניה המערבית להעניק רנטות לניצולי השואה. הרנטה היא תשלום חודשי קבוע לשם מימון ההוצאות הרפואיות להן נדרשים ניצולי השואה, כפיצוי על הסבל במחנות הריכוז וההשמדה, וכפיצוי על אובדן זכויות בסיסיות כגון הזכות ללימודים לניצולים שהיו ילדים וכדומה. גובה הפיצויים נקבע לפי קריטריונים שאמדו את מידת הנזק שנגרם לניצול השואה. 
                    בהסכם נקבע כי גרמניה תשלם למדינת ישראל פיצוי כספי מתוך הכרה באחריותה לרצח בני העם היהודי ולפגיעה ברכוש ובנפש. ההסכם כלל הכרה במדינת ישראל כמייצגת את העם היהודי ובפרט את הנרצחים בשואה, וכן כמדינה שנשאה בנטל העיקרי של קליטת הפליטים היהודים ושיקומם. הפיצויים האישיים הועברו גם לניצולים זכאים שלא ישבו בישראל ולא היו אזרחים ישראלים.
                    מדינת ישראל שנוסדה ב-1948,התקשתה לגבש מדיניות כלפי גרמניה. החרם שהוטל על גרמניה על ידי הארגונים היהודיים המשיך להתקיים במדינת ישראל. למשל, בדרכונים החדשים של המדינה הודפס: "לכל הארצות פרט לגרמניה" (מי שהיה מעוניין לנסוע לגרמניה, היה צריך לפנות למשרד הפנים ולבקש שהמילים "פרט לגרמניה" יימחקו מדרכונו). עם זאת, כיוון שגרמניה המערבית הפכה לחלק בלתי נפרד מגוש מדינות המערב, שישראל שאפה לטפח את קשריה איתו, החרם הקשה על ניהול יחסי החוץ של ישראל.
                    בשנת 1950- התקבלה החלטה בממשלת ישראל לפתוח במשא ומתן ישיר עם גרמניה המערבית לגבי הפיצויים האישיים (הרנטות) ובספטמבר באותה שנה, בהמלצת משרד החוץ, מונתה ועדה מיוחדת לטיפול בעניין הפיצויים האישיים והכלליים. ההחלטה לפנות לגרמניה נבעה, בין היתר, מהמצב הכלכלי בארץ. באותה תקופה היה בישראל מחסור חמור מאוד במטבע זר והתברר כי מדיניות הצנע שנועדה לפתור את בעיית המחסור לא צלחה. 
                    באפריל 1951 הביע קנצלר גרמניה נכונות לפצות את העם היהודי ולצאת בהכרזה שגרמניה נוטלת על עצמה את האחריות על פשעי הנאצים כלפי העם היהודי. הצהרה זו הייתה אמורה להכשיר את דעת הקהל לקראת פתיחת המגעים הרשמיים והגלויים עם גרמניה המערבית.
                    ב-6 בינואר 1952 עלה הסכם השילומים עם גרמניה, לסדר יומה של הכנסת השנייה, ולאחר שלושה ימי דיון נערכה הצבעה במליאה. ההחלטה שהתקבלה הייתה לייפות את כוחה של הממשלה לנהל את המשא ומתן. 
                    פרצה הפגנה כשמנחם בגין נואם בהפגנה בחריפות כנגד ההסכם מרגע חשיפת המשא ומתן הישיר עם גרמניה הייתה הארץ כמרקחה. היה זה אחד מהוויכוחים הסוערים שידעה המדינה בכלל והכנסת בפרט. המחאה שהחלה בדצמבר 1951 הגיעה לשיאה ב-7 בינואר 1952, כשההסכם עלה לסדר יומה של הכנסת .ההמון לצעוד לעבר הכנסת. על הכנסת הופקדו שוטרים רבים שפרסו סביבה גדרות תיל והציבו ברחובות מחסומים רבים. חרף ניסיונות המשטרה לבלום את המפגינים באלות ובגז מדמיע, הגיעו המפגינים למפתן הכנסת והשליכו אבנים לתוך אולם המליאה. עיתון "הארץ" תיאר את רחבת הכנסת באותו היום כ"שדה קרב". בגין נשא נאום חריף מאוד בתוך המליאה במהלכו כינה את בן-גוריון "פשיסט" ו"חוליגן" לקול ניפוץ השמשות ולמראה בהלתם של חברי הכנסת שהתרחקו מהחלונות ומהאבנים הניתכות מכל עבר. בעקבות נאומו החריף והתנהגות מפלגתו הורחק בגין מהכנסת לכמה חודשים. התגובות להתנהגותה של מפלגת "חרות" ברחוב היו נזעמות. בעיתונות הישראלית רווחה הטענה שבגין ו"חרות", בהתנהגותם, היו רחוקים רק מעט משפיכות דמים של ממש ומהחרבתה של מדינת ישראל בעוד חלק ניכר מהמפגינים טען שאנשי הש"ב בחסות רה"מ ביצעו פרובוקציה והיו בעצמם בין זורקי האבנים.
                    טיעוני התומכים -התמקדו בצד הפרגמאטי-פרקטי ובצורך בשילומים למען העתיד. הקו הכללי שליווה אותם הוא הטענה ש"אל לרגש לגבור על השכל"- אין לאפשר לתחושות הניצולים, קשות ככל שיהיו, להביא לוויתור על כסף רב שמגיע למדינה וחשוב לשם המשך קיומה. 
                    בן-גוריון טבע את המושג "גרמניה האחרת", שפירושו גרמניה של היום היא איננה גרמניה הנאצית ועל כן אין סיבה שלא לבוא במגע עם גוף זה. לא ניתן להאשים את המדינה הגרמנית ואת העם הגרמני כיום באחריות מלאה על פשעי השואה. 
                    בעוד שהעם היהודי יכול להרשות לעצמו להחרים את העם הגרמני הרי שהמדינה היהודית לא יכולה להחרים את המדינה הגרמנית- מדינה לא יכולה להתנהל כמו עם, היא פועלת בעולם מושגים אחר. 
                    השילומים יפתרו חלק גדול מאוד מהמחסור במטבע זר ובכך יסייעו בהתבססות המדינה וימנעו את החשש להתמוטטותה הכלכלית. 
                    בן-גוריון טען כי מצב בו ישראל לא תתבע את השילומים מגרמניה יהיה בבחינת "הרצחת וגם ירשת". לדידו של בן-גוריון אין טעם "לגמול" לגרמנים על פשעיהם בכך שהיא תזכה גם ברכוש היהודי. 
                    השילומים למדינת היהודית הריבונית הם כמעין "נקמה" בנאצים על פשעיהם והוכחה ניצחת שלא ניתן להכחיד את העם היהודי והנה שנים ספורות לאחר השואה הוא חי במדינה משלו בארצו. 
                    הצדק מחייב את גרמניה להשתתף בקליטתם של מאות אלפי ניצולי שואה שהגיעו לארץ חסרי כל ועול קליטתם נפל על כתפי המדינה. 
                    טיעוני מתנגדי ההסכם, מנחם בגין בראשם, טענו שבחתימת ההסכם יש עוול מוסרי שכן הסכם שכזה מהווה מעין מחילה או כפרה לנאצים על פשעיהם, ונקיבת מחיר חומרי על סבל שלא ניתן להעריך בסכום כזה או אחר של דולרים, תהיה נחיצותו גדולה ככל שתהיה. הם ראו את ההסכם כמעילה בצוואת הקורבנות וכבגידה בזכרם. 
                    מפ"ם טענה שחתימת ההסכם משרתת את האינטרסים הקפיטליסטים ועוד עלולה להביא לשואה נוספת. 
                    מפלגות הימין היו המתנגדות החריפות ביותר להסכם. בניגוד לשאר סיעות הבית התנגדה חרות לכל משא ומתן עם גרמניה, ישיר או עקיף, אישי או כללי. היא טענה ש"הטלאי הצהוב - אות כבוד, שילומים ומשא ומתן - חרפה לדורות". לדידם של חבריה המשא ומתן מהווה את מכירת הכבוד הלאומי של העם היהודי, השילומים יפקירו את "האינטרס האמיתי של ישראל", לשמש כמדינה הריבונית של העם היהודי ולהשיב את כבודו שנרמס בשואה. כמו כן נטען כי מיסוד יחסים מסחריים עם גרמניה יאיץ את תהליך הלגיטימציה שלה. 
                    עוד הם טענו שבשילומים באה לידי ביטוי מדיניות של קבצנות שאינה ראויה למדינה המכבדת את עצמה, מה גם שהסכום שהוצע על ידי גרמניה מהווה רק כ-5% מערכו האמיתי של הרכוש היהודי שנשדד. 
                    ב-10 בספטמבר 1952, לאחר שישה חודשי משא ומתן, ועידת התביעות והממשלה הפדראלית הגרמנית חתמו על הסכם .
                    עם חתימת ההסכם בספטמבר 1952 שלחה מדינת ישראל משלחת מיוחדת לפיקוח על ביצוע ההסכם. משלחת זו הפכה בסופו של דבר למשרד אינטרסים ישראלי. בתחילה התמקדו היחסים במישור המסחרי, בהמשך החל ייצוא סחורות מישראל לגרמניה, מגמה שהתחזקה והגיעה לשיאה בשנות השישים. עם כינון היחסים הכלכליים החלו גם ניצנים של יחסים מדיניים שהלכו והתחזקו עם הזמן. בסוף שנות החמישים נרקמו גם קשרים ביטחוניים שכללו עסקאות נשק וחילופי ידע, קשרים אלו היו בהתחלה חשאיים ונחשפו לציבור רק מאוחר יותר.
                    הפיצויים האישיים (ה"רנטות") ניתנו לפי בקשות שהגישו ניצולי שואה. הניצולים נדרשו לספק ראיות כלשהן להוכחת זכאותם לפי הקריטריונים שנקבעו בהסכם. 
                    ניצולים רבים שהשתייכו ל"תנועת החרות" ותנועות ימין אחרות, וכן ניצולים אחרים שהסתייגו מההסכם מסיבות אידיאולוגיות, לא הגישו בקשות, ולא קיבלו פיצויים. ניצולים אלה איבדו את זכאותם בחלוף הזמן, אולם חלקם זכאים לקצבה מיוחדת מהמוסד לביטוח לאומי. 

                    אני מאד מכבדת ומעריכה את אבי על דעותיו ועמידתו האיתנה -שלא לקבל את הכסף.
                    אני מאד מבינה לליבה של אימי, כשרצתה לקבל את זכותה להיות חיה את חייה בכבוד ,עם כל העצב למקור הכסף.
                    מי אני שאשפוט?
                    האם בכלל יש לנו זכות לשפוט את מעשיהם ודעותיהם של אלו ששבו משם?

                    דרג את התוכן:
                      6 תגובות   יום ראשון, 7/4/13, 09:31

                      07/04/2013

                       

                      ''

                       

                      בתוך כל אהבה גדולה

                       

                      בתוך כל אהבה גדולה

                      יושב וממתין

                      הנדחה ,

                      לאחר סיומה.

                       

                      הכאב,הכעס,

                      השנאה,הנקמה

                      בחיקו יושבים

                      מחכים להופעה.

                       

                      כל לשונות האש

                      משתלחים בבכי העוטף

                      המסמל את נחל האכזבה

                      התקווה שהתנפצה.

                      דרג את התוכן:
                        2 תגובות   יום ראשון, 7/4/13, 02:47

                        ''

                         

                        הזכות הגדולה לקבל הסמכה כבן דור שני לשואה


                        לא לכל אחד יש זכות ,לקבל הסמכה כבן דור שני לשואה.אתה צריך קודם כל -להיות בן של הורה בוגר שואה מוסמך או הורים, שזה מעלה את סיכויי ההתקבלות שלך,כמובן.
                        התנאים לקבלת התואר הם:
                        1.היו לך הורים או הורה אשר התקבלו/התקבל לשואה שלא מרצונם/מרצונו- ועמדו בה בהצלחה.
                        להלן הפירוט: עמדו בה בהצלחה:אבדו הורים,אחיות,בית ,אישה,ילדים,בטחון עצמי,פרק חיים חשוב מחייהם ולמרות הכול הצליחו לשרוד ולהביא אותך לעולם.
                        2.כשהביאו אותך לעולם דאגו הוריך, יחד עם החלב -לטבל את אווירת הבית בסיפורי שואה או בשתיקה מחרישת אוזניים על הטראומה שעברו.
                        3.היית אם ואב להוריך.היית מוחל להם על כל דבר שעשו עם המשפט הקבוע:"הם עברו דבר כל כך נורא,אפשר להבין אותם" וויתרת להם על זכות הכעס המוצדק שפעפע בתוכך, וויתרת גם על זכותך המוצדקת להיות ילד ולא מבוגר -המגדל שברי כלים בבית.
                        4.לא קיבלת הדרכה פסיכולוגית כל שהיא להתמודד עם פצעי שואה לא פתורים כגון:שתיקות רועמות,סיפורי אימים על גדרות תייל וגנבת גזר עם עונש של "הקפאה בלילה "על העוון הנורא "לבקש להשביע את רעבונם.
                        5.אכלת אחוז אמוק , משך כל היום- ועדיין אמך דחפה לך עוד קצת, כי אתה יודע ,היא הייתה רעבה- ואתה לא יודע להעריך את גדולת האוכל ,שהיא דוחפת לך משך כל שעות היום.ואז היית שומע סיפורי רעב איומים על הסיר הענק, שהקאפו נתנה לאמך רק את המים, ולא טרחה לתת לה תפו"א -ואמך איימה עליה בגבורתה ,שלכשיגמר הטירוף במחנה היא תלמד אותה לקח....
                        6.בלילות היית חולם על הסיפורים שלא פסקו- על אומללות,צער,אובדן וקשיים.לא העזת לחייך סתם כך-כי הרי הוריך עברו דבר נורא.
                        7.יום אחד שמעת שהוריך הם נמושות ,על כי לא היה להם הכוח לקום ולהתנגד- והם צריכים להתבייש ולהסתיר את אוזלת ידם ולכתם "כצאן לטבח"-ולא הבנת למה.
                        8.התביישת להיות בגיל ההתבגרות מאושר-כי הרי בדיוק באותו גיל הוריך נלקחו למחנות ולא חוו את האושר של "גיל הטיפש עשרה" ועליך לשלם על כך את המחיר.
                        9.ראית את הוריך בערוב ימיהם, יושבים ספונים בתוך עצמם ,חווים בכאב מחדש את הטראומה -והפעם אתה לא שם להקשיב כל הזמן ,כי ברחת בהזדמנות הראשונה מחברתם -לגור במעונות הסטודנטים או בכל מקום, בו לא ירדפו אותך סיפורי השואה.
                        10.אמך ספרה לך שרצתה מאד אותך ,אבל כששמעה שהיא בהריון -נתפסה לפאניקה וחשבה ,איך לא להביא אותך לעולם נורא שכזה...
                        11.סיפרו לך במקרה ולא גזרו על עצמם שתיקה ,כי רבים קצו בחייהם ורצו אל הגדר המחושמלת-אבל הם לא -כי הם רצו לחיות...ואתה מדמיין את הקושי...ומעריך...
                        12.סיפרו לך : איך מנערה גאה שהייתה בשומר הצעיר בדקות ספורות הפכה אמך לכלום חסר שיער,לבוש שק וקבקבי עץ...כשתמרות העשן והריח סיפרו לה, שכל אהוביה עלו בתמרות עשן...

                        ואם אתה עומד בכל התנאים שמניתי,או בחלקם או יש לך נקודות זכות נוספות...הידד!התקבלת אחי למועדון "הבית השני"-המוציא מתוכו "דור שלישי" לשואה גאה...עם כל מה שהבאת אתה לביתך בזכות התואר הנכסף

                        דרג את התוכן:
                          3 תגובות   יום ראשון, 7/4/13, 01:17

                          ''

                           

                          היום שלושה עשר יום לעומר-יסוד שבגבורה

                            

                          ביקורת יעילה כוללת מחויבות והתקשרות.כשאתה מבקר אחרים או את עצמך,עליך לחוש שהביקורת אכן חשובה לפיתוח קשר חזק יותר.

                           

                          הביקורת שלי היא למען שנינו למטרה משותפת.


                            האתגר היומי:


                           הוכח לילדך או לתלמידך כיצד הביקורת משמשת ככלי ביטוי המחזק את הקשר והמחוייבות אחד לשני.

                          דרג את התוכן:

                            תגובות אחרונות

                            פרופיל

                            אסתר רבקה
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            תגובות אחרונות

                            פיד RSS