כותרות TheMarker >
    ';

    כי האדם עץ השדה

    כי האדם עץ השדה / נתן זך

    כי האדם עץ השדה.
    כמו האדם גם העץ צומח
    כמו העץ האדם נגדע.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא שואף למעלה
    כמו האדם הוא נשרף באש.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    אהבתי וגם שנאתי
    טעמתי מזה ומזה.
    קברו אותי כחלקה של עפר
    ומר לי, מר לי בפה.
    כמו עץ השדה.


    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא צמא למים
    כמו האדם גם הוא נשאר צמא.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    ארכיון : 5/2013

    10 תגובות   יום שישי , 24/5/13, 08:06

     

    ''

     

    מהו הקשר המוזר בין עשיית צרכים לבין דברים שבקדושה

     

    כשהייתי ילדה קטנה גרתי באכזיב.זה היה מקום שננטש ע"י יושביו הערבים בימי מלחמת השחרור.השירותים היו מחוץ לבית ושביל בתוך צמחיה עבותה הוביל אליהם.כמובן שאלו היו השירותים של פעם ולא של היום.היה מעין כיסא עץ וללא הורדת מים..

    כילדה פחדתי מרמשים ואפילו נחשים שזחלו מסביב לבית והיו חלק מהמציאות היום יומית.הרגשתי צורך "להתפלל" שלא יאונה לי כל רע.

    הבעיה היתה שמעולם לא למדו אותי להתפלל מלבד ברכת ה"מוציא לחם מן הארץ" מסורת אותה שמרו הורי החילונים מבית הוריהם בטרנסילבניה הרחוקה.

    מה עושה ילדה קטנה הרוצה הגנת בוראה בדרך המסוכנת לשירותים?

    פשוט מאד.

    מברכת בכל פעם שהיא נכנסת לגוב הסכנה "ברוך אתה...המוציא לחם מן הארץ.."

    מאוחר יותר למדתי ,אחרי שחזרתי בשאלה כי ישנה ברכה מיוחדת ליציאות אלה וכבר ברכתי אותם בבית בטוח וב"ממ"ד" של שירותים מודרניים מוגנים...

     

    ברכת "אשר יצר" הינה אחת מ"ברכות השחר" .ברכה עתיקת יומין,אשר אומרים אותה אחר ברכת נטילת ידים ואחר עשיית צרכים ולפני התפילה.

     

     מהו הקשר המוזר בין עשיית צרכים לבין דברים שבקדושה?

     

     לפי הבנתנו ברכות מיועדות לענינים נשגבים כמו תפילה, מועדים, או הודיה לאלוקים על ישועה ופרנסה. אך מדוע לברך על פעולה גופנית מעוררת גיחוך ומאוסה כעשיית צרכים?

     

    אם נתבונן היטב נביו את החכמה הרבה הטמונה בברכה זו, שנוסחה על ידי האמורא הבבלי אביי במאה הרביעית לספירה:

    בָּרוּךְ אַתָּה יי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה. וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים. חֲלוּלִים חֲלוּלִים.

    גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ, שֶׁאִם יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם, אוֹ אִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם, אִי אֶפְשָׁר לְהִתְקַיֵּם אֲפִלּוּ שָׁעָה אֶחָת.

    בָּרוּךְ אַתָּה יי, רוֹפֵא כָל-בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת [ברכות ס' ע"ב].

     

    ברכה זו היא הודיה לאלוקים על ניתוח קשה ומסובך, שנעשה בגופנו זה עתה, ניתוח זה מתבטא בניקויו של הגוף מן הפסולת שבו ועלינו להודות על כך בכל לבבנו ובכל נפשנו.

    זאת מכיוון שאם היינו חושבים לרגע ומנסים להתבונן מה נעשה בגופינו, מהרגע שהאוכל נכנס לפה עד שהוא יוצא מהגוף, הינו שולחים כל יום sms לכל חברינו וידידינו שידעו שהכל עבר בשלום. [עפ"י רבינו ירוחם ממיר מגדולי בעלי המוסר בדור העבר].

     

    על מה  עלינו להודות לאלוקים ולהללו ולשבחו בברכת 'אשר יצר'?

    -על ש"הניתוח" נעשה באופן הקל ביותר.

    -הוא נעשה ללא הרדמה וסיכונים.

    -שעבר ללא כאבים ויסורים.

    -אנו מודים שהניתוח נעשה על ידי הרופא הגדול ביותר שקיים בעולם, והוא השם יתברך.

    -הניתוח נעשה חינם אין כסף.

    על כל אחד מחמשת הדברים הללו[מדברי רבי אליהו' ראטה].

     

    התוצאות הגופניות הנוראות של ליקויים תיפקודיים ומבניים, גם כאשר הליקויים הראשוניים נראים במבט ראשון קלים מאד.

    הפעילות הגופנית השגרתית בבית הכיסא אינה מובנית מאליו. המערכות המורכבות חייבות לפעול ביעילות כדי שאותן טרדות אנושיות שבסדר יומינו יחלפו בצורה חלקה ויעילה.

    מי שראה בעיניו חולים שכל סדר יומם מבוסס סביב שעות הדיאליזה שעליהם לעבור, או חולים אחרים הצמודים לקטטר בכיס השתן או לשקית קולוסטומיה שעל גופם, יבין את חוכמתו העצומה של אביי.

    אמירת "אשר יצר" מאפשרת לנו להודות לבורא לא רק על התפקוד התקין של מערכות ההפרשה, אלא גם על כי זכינו בבריאות טובה. שהרי נוסח הברכה מתייחס לפגיעה בכל האברים הפנימיים ולא רק במערכות העיכול והשתן.

    האם אביי חזה, למשל, שחסימה של חלל עורקים כליליים, תהיה גורם המוות מספר אחד במדינות המפותחות כ- 1600 שנה אחרי דורו?

    עלינו עם כך להודות על בריאותנו  הטובה,בדרך קלה באמירת מספר המילים שבברכה ,כדי שנשכיל לשמוח על כך שאנו בריאים ומתפקדים גם בתהליכים מובנים מאליו "לכאורה".

    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום שישי , 24/5/13, 04:58

      24/05/2013

       

      ''

       

      חבלים משתלשלים

       

      וראיתי החזיון .

       

      מיליארדי חבלים משתלשלים

      מרקיע מלא ענני נוצה,

      ענני גשם.

       

      בהירים,מאפירים

      כהים.

       

      ואנשים מטפסים בהם.

      לעיתים מחליקים מטה

      לעיתים עולים מעלה

      בזריזות

      ויש איטיים

      להחריד.

       

      וכל אדם מתוגמל לעיתים.

      כף יד נעלמה

      דוחפת,עוזרת

      להעלותם מעלה מעלה.

      ולעיתים אגרוף קשוח

      מורידם ביד קשה

      מטה,

      מטה.

       

      וראיתי החזיון נורא ההוד.

       

      מיליארדי חבלים משלשל ריבונו

      מרקיע מלא ענני נוצה

      וענני גשם

      בהירים,מאפירים

      כהים

      ואנשים מטפסים בהם

      ולעיתים מחליקים מטה

      ויש העולים מעלה בזריזות

      ויש איטיים להחריד.

      דרג את התוכן:
        0 תגובות   יום שישי , 24/5/13, 03:55

        29/03/2012

         

        ''

         

        קשת תחושות

         

        והבקר

        צלילי פעמונים זעירים

        ממרחקים

        מלטפים,נושקים

        ענוגות

        וממהרים לערסל

        קשת תחושות

        צבעוניות

        כשלל הצבעים

        בהם טבלת את חיי

         

        אז..

        דרג את התוכן:
          6 תגובות   יום חמישי, 23/5/13, 07:08

          23/05/2013

           

          ''

           

          כהלך בודד

           

          ונדמיתי בעיני

          כהלך בודד

          הנודד בין חולות.

           

          בידו מטה

          והסנה בוער

          תחת רגליו היחפות

          מפני ייראת המקום.

           

          הלוך אלך ובכה

          מושכת משך הזרע.

           

          אשפיל עיני לעומק העיקבות

          אשר זורעות כפות רגלי

          בזהב החולות.

           

          כך אנדוד בין גבעות חיים נודדות

          מבקשת לתור דרכי.

          זיעתי  ניגרת

          הלב לעיתים נחמץ.

           

          זו הפרסה* הזו

          שנדמה כי לעולם אינה נגמרת.

           

           

           

          *[פרסה=בהשאלה, פנייה חדה בכיוון המנוגד, פנייה ב־180 מעלות.]

          דרג את התוכן:
            4 תגובות   יום חמישי, 23/5/13, 06:31

            ''

             

            יחסי בנות עם אמהותיהן


            הרבה שירים נכתבים על אמא.על הקשר עם האם.מהללים השירים שאימא יש רק אחת.אך בהתבוננות לעמקי הקשר עם האם,בעיקר אם ובתה נגלה שהמצב אינו בדיוק כמו בשירים....

            שרה ברסלמן בכתבתה אומרת כי,המילה אמא- מעלה רגשות סותרים : אהבה, רצון להיות מכורבלת, שמחה, רכות, בטחון, געגועים למגע, ובאותו הזמן רגשות כמו קנאה, שנאה, איבה, ריחוק, קור, קושי, עצב, נטישה, או סלידה.
            אצל כל אחת נמצאים רגשות כאלו או אחרים, ואל לנו לשפוט את הרגשות העולים מתוכנו. כל אם ובת עוברות את מסע חייהן תוך ההתחברות, התרחקות ולבסוף התחברות מחודשת - במידה ובחרו בכך. 
            יחסים מורכבים אלו הינם תוצאה של דיכוי הנשיות במשך שנים רבות ושינוי דפוסי ההתנהגות החברתית. הריפוי הנשי הכללי מחייב להעיר, להסיר את הכיסוי ולהתבונן ביחסי אם -בת.

            התפקיד האימהי,הינו בעל העוצמה הרבה ביותר בחיי האישה. הדבר נובע מתפיסת האישה כרוכשת את הגדרת ה"עצמי" שלה דרך יחסיה עם אחרים, כאשר האמהות הינה התפקיד בו יכולת הנתינה שלה באה לידי הביטוי הרב ביותר.

            רוב האמהות סברו שנשים שונות מגברים, בהיותן דואגות לאחרים, ותפסו את הקשר שלהן עם הבת כמייצג את הכשרתן כנשים הדואגות לאחרים, וכן כתמיכה הדדית וכברית בין נשים. רוב הבנות, לעומתן, תפסו את עצמן כדומות יותר לגברים, מאשר שונות מהן. פישר טענה שהבדלים אלו בין אמהות ובנות גרמו ליחסים בעייתיים ביניהן.

            יחסים בין אמהות ובנות נחשבו למורכבים ומסובכים מאז ומעולם: באגדות ילדים כמו היפיפייה הנרדמת, שלגיה וסינדרלה אף ניתן למצוא ביטוי ליחסי אם-בת כמאיימים, קשים ומסוכנים. הביטוי הסיפורי של יחסים אלו, גם אם הם מיוחסים באגדות בעיקר לאם חורגת רעה, מהווה השלכה לגיטימית לאותם רגשות שליליים בין אמהות ובנות- שאין לתת להם פומבי במציאות. 

            נשים הואשמו על היותן גם בעלות כוח וגם הרסניות. הדואליות של התפקיד האימהי באה לידי ביטוי עיקרי במיתוסים הסותרים שנקשרו אליו: מחד, תפקיד האם נתפס כתפקידה החזק ביותר של האישה במשפחה; מאידך, על ידי הצגת חשיבות התפקיד בחיי הילד, נוצרה גם תופעת "האשמת האם" .

            "האשמת האם", מתרחשת בדרגות שונות, החל מהאשמה פסיכולוגית בגרימה לחוסר בטחון או סכיזופרניה של ילדיה, בהיותה אם קרה, דוחה ונוירוטית, ה"אם היהודייה" והחותנת או החמות. כך קרה שהספרות המקצועית נטתה להאשים נשים בתפקידן כאמהות, גם אם תפקיד זה נחשב מרכזי במשפחה. לעומת זאת, גברים, כאבות, נתפסו כשומרים על הסטאטוס המיתולוגי שלהם בספרות, וכנערצים על ידי בניהם ובנותיהם. 

            היחסים עם האם- הם המשתנה החשוב ביותר להתפתחות העצמי וליצירת הבדלי אישיות בין המינים.
            הזדהות הבת עם אימה יוצרת אישיות נשית הבאה להגדרה דרך היחסים וקשרים עם אחרים, וגבולות אגו חדירים יותר וברורים פחות לעומת הגברים.

            יחסי אם-בת יוצרים את הבסיס לקשר העמוק בין נשים ,בעוד אצל הבנים - דווקא ההינתקות מהאם יוצרת בסיס ל-אחווה גברית. 

            החינוך השונה שנותנות אמהות לבניהן ולבנותיהן כדי להכשירם לתפקידיהם החברתיים, מטיל לחץ על יחסי אם-בת בארבע דרכים:
            1. אמהות נדרשות ללמד את בנותיהן להעניק. במודע או שלא במודע מעודדות האמהות ומחזקות את נטיית בנותיהן לפיתוח רגישות רגשית, להגיב לאחרים, להושיט יד ולתמוך בזולת.
            2. הבת רואה שיחסי אביה אימה אינה בעלי אותה איכות. האם עשויה לחשוף את תחושות הקיפוח של ביחסים הזוגים ישירות או בעקיפין באוזני בתה. רוב הבנות אכן קולטות את אכזבתה הרגשית של אימן. הן קולטות את הרעיון שאימא, כל אימא, רוצה דברים מאבא ואיננה מקבלת, ולכן מאוכזבת. 
            3.משום שהאישה-האם עצמה נזקקת במידה מסוימת, היא עשויה לחפש אצל בתה את הקשר הרגשי החסר בחייה. כאשר תלמד את בתה לתת לאחרים, היא עשויה- אולי לא במודע- להציע את עצמה כמועמדת לטיפול של בתה, ויחסיהן עלולים להפוך לנטל של צרכים שלא סופקו במקום אחר.
            4. האם בעצמה היא בת, ובת של בת. התפתחותה המוקדמת סומנה בצורות רגשיות זהות. אמה נאלצה ללמדה איך להפוך לאישה. מאבקים אלו צפים בהתייחסותה אל הבת. היא חשה באובדן הטיפוח של אמה, ועשויה לקוות שבתה תפצה אותה בדרך כלשהי.

            בגלל סיבות אלו, רצופים יחסי אם-בת בלחצים מיוחדים. האימא עשויה לגלות שבאופן בלתי מודע היא לפעמים מגיבה אל בתה באהבה, הקשבה, הגנה וניחום, ולעיתים היא מתייחסת בניכור, ריחוק, שיפוטיות ובקורת. ההתנהגות הבלתי עקבית והבלתי נשלטת (בהיותה בלתי מודעת) הזו יוצרת מצב בו הבת עוברת את חיי ילדותה ברגשות של אובדן ואי שלימות. בחפשה אחר קבלת הסיפוק הרגשי החסר, תפנה הבת לחיפוש יחסי קירבה אשר יבטיחו לה הגנה ובטחון וימלאו ריקנות זו. למרבה הצער, גברים אליהם היא פונה לא פיתחו, את כושר הטיפוח הרגשי. מנותקת ומאוכזבת מיחסי הקרבה, תגדל האישה ילד, כדי שימלא את החלל וכדי שיהיה לה מישהו עימו תפתח יחסי תלות.... ושוב, דור אחר דור של אמהות ובנות מנסה ומתאכזב.

            א מ א /מתוך הבלוג של תמר

            אני בוחנת את המילה 
            ואת משמעויותיה. 
            מהלך שנים לא קל בקשר ביני לבינך 
            ובכל זאת נלחמתי בשיניים לבנותו 
            מגלה סוג של תמיכה שלא ציפיתי לו 
            א מ א 
            עלינו על דרך הישר 
            ונהיה לנו עקום 
            אמרו לי שאת הולכת 
            א מ א 
            ובדרך הכאב 
            גיליתי בי כוחות שלא ידעתי שאפשר 
            להלחם עלייך וגם קצת במקומך 
            א מ א 
            וירא כי טוב, 
            ושיפר קצת את העקומה (עקומת המחלה) 
            שתתיישר 
            החליט שהוא מסכים להשאיר לי אותך עוד קצת 
            א מ א 
            ויש עוד דרך ארוכה בפנינו 
            אבל אני יודעת שגילית אותי 
            כמו שאף פעם קודם לא 
            ואת מה שהצלחנו לבנות בחודשים 
            אי אפשר יהיה להרוס עוד לעולם 
            זה תמיד יישאר שלנו 
            א מ א 
            (פוסט שלא היה לי אומץ לקרוא אותו שוב, והעפתי אחרי יום אחד. עכשיו מתאים לי יותר). 
            וזה מתאים לי לשיר של ריקי גל - 
            אמא, 
            שיר הערש ששרת מזמן רודף אותי לאן אברח לאן, 
            אילו יכולתי הייתי שוכחת איך באתי לכאן. 
            אמא, 
            לא אוכל להימלט מכישופך, עיני חשכו פתאום. 
            אילו יכולתי הייתי חוזרת אלייך היום. 
            אמא, הו אמא 
            איך בדמי בעמקי נשמתי דעתך נחושה. 
            אמא, הו אמא 
            את וגם אני בשנאה ואהבה בין כוח וחולשה. 
            אמא, 
            איך רציתי שתחבקי ותלטפי ותאמיני בי, 
            אילו יכולתי הייתי עוקרת אותך מליבי.
            אמא, 
            אין לי בית בחדרי במיטתי ואין לי מנוחה, 
            אילו יכולתי הייתי בוכה עוד דמעה מלוחה. 
            אמא, 
            את יודעת, אני זקופה וחזקה, כמוך בכל מצב, 
            אילו יכולתי הייתי רוצה להודות לך עכשיו.

            דרג את התוכן:
              2 תגובות   יום רביעי, 22/5/13, 18:56

              ''

               

              ספר תהילים מלא בתהילות לאלוקים, שירה והבעת רגשות

               

              ספר תהילים הוא ספר מספרי המקרא, הפותח את חלקו האחרון של המקרא: "כתובים". ספר תהילים כשמו כן הוא, כולו מלא בתהילות לאלוקים, שירה והבעת רגשות. זהו הספר הארוך ביותר מבין ספרי התנ"ך. הוא אחד משלושת ספרי אמ"ת – איוב, משלי ותהילים - ספרים בסגנון שירי ובעלי טעמי מקרא שונים במקצת.

               

              שם הספר תהילים כפי שהוא שגור אצלנו -הוא צורת רבים של המילה תהילה, שמשמעותה: דבר שבח. בלשון חז"ל נשמטה האות ה ושם הספר נקרא תילים [בארמית: תילין או תילי], והגייה זו נשמרה בקרב חלק מעדות ישראל עד ימינו. ממפרשי ימי הביניים, כגון הרמב"ן ובמיוחד האבן עזרא, היו שקראו לספר תהילות.

               

              ספר תהילים הוא קובץ של מזמורים שונים, כשכל אחד מהמזמורים עומד בפני עצמו. כתיבת המזמורים מיוחסת לכותבים שונים, ביניהם דוד המלך, אסף, בני קרח, שלמה ועוד. עפ"י המסורת ספר תהילים מיוחס כולו לדוד המלך [יש המייחסים את התהילים גם לאישים נוספים]. מסורת זו נמצאה בספרי המזמורים שנמצאו במערות קומראן בשנת 1947. לרוב, שם הכותב מופיע בראש המזמור: "מזמור לדוד...". מספר מזמורים מתוארכים בחקר המקרא לתקופת חורבן בית ראשון ולימי בית שני.

               

              בספר תהלים מאה וחמישים מזמורים מסוגים שונים: מזמורי הלל, מזמורי הודאה, מזמורי שבח. יהודים בכל הדורות נהגו לומר תהלים, הן בזמן צרה, והן כתחנונים.

              בקאנון היהודי מצויים 150 פרקים בספר תהילים, בתרגום השבעים מופיע גם הפרק ה-151. במאה האחרונה התגלו במגילות קומראן מספר פרקים נוספים.

               

              מהעצות היעוצות :

              -לחיזוק רגש הביטחון באם צריך חיזוק -יש לומר מזמור כ"ג בספר התהילים, היינו מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר גו'.

              -לקרוא כל פרק שמתחברים אליו או לפי סדר יומי ,שבועי וכדומה :
              ניתן לומר גם את פרקי התהילים הבאים:
              ח- למציאת חן.
              לב- לבקשת רחמים.
              נז-להצלחה.
              עא,עב,- למציאת חן וחסד.
              קח- להצלחה.
              קכ-לעשיית שלום.

              דרג את התוכן:
                6 תגובות   יום רביעי, 22/5/13, 08:34

                ''

                 

                 

                רבי גדול הגיע יום אחד לעיר שבה לא הכירו אותו. בהיותו אורח בבית הכנסת הוא הוזמן לארוחת יום שישי רבת מוזמנים, כנהוג בבתי היהודים.

                 

                הוא לבש בגדים דלים והלך לבית המארחים, שם הושיבו אותו בפינת החדר והגישו לו שאריות של אוכל. 

                 

                 ביום השישי שלאחריו, הוא הגיע לארוחה בלבוש מהודר, כשהוא נראה מרשים מאד. מיד חלקו לו המארחים ואנשי העיר כבוד, הושיבו אותו בראש השולחן, ונתנו לו ממיטב המאכלים. 

                 

                 לאחר הברכות החלה הארוחה, ועיני הכל נשואות לאורח המכובד, והנה הרבי אינו אוכל. הוא מכניס את האוכל בצלחתו לכיסי החליפה המחויטת.

                 

                נשתררה שתיקה של מבוכה. והנה אמר הרבי: מה אתם מתפלאים? זה הגיון פשוט! כשבאתי עם בגדים פשוטים, קיבלתי שאריות, וכשבאתי עם החליפה הזו קיבלתי מטעמים. מכאן שהמטעמים הם לא בשבילי, אלא בשביל החליפה שלי....

                דרג את התוכן:
                  8 תגובות   יום שלישי, 21/5/13, 00:09
                  16/9/10

                  ''

                   

                  עכשיו,כשהתרחקת 

                   

                   

                   

                   עכשיו ,כשהתרחקת

                   

                   הבנתי.


                   

                   דברים שרואים מכאן

                   

                   לא רואים משם. 

                   

                   

                   

                   עכשיו ,כשנעלת את השער-


                   

                   העצב כוילון

                   

                   מתנופף עדינות,

                   

                   נוגות. 

                   

                   

                   

                   עכשיו ,משרחקו פעמיך-


                   

                   שלחתי ליטוף מרחוק

                   

                   כינסתי חיבוק

                   

                   ארוך,אחרון.  

                   

                   

                   

                   עכשיו ,כשהחלון נסגר-

                   

                   מלאכית וקופידון

                   

                   מרקו זכוכית  בדמעה


                  ואני-

                   

                   שלחתי עדינות בכף ידי


                   

                   אליך ממני נשיקת פרידה.

                  דרג את התוכן:
                    2 תגובות   יום שני, 20/5/13, 10:45

                    20/05/2013

                     

                    ''

                     

                     

                    ככה ללא הכנה

                     

                    ככה ללא הכנה

                    הפכת ריבוני הקערה

                    שמי במכחול קדושה הבהרת

                    בתכלת מסנוורת בברכתה.

                     

                    ככה ללא הכנה

                    פרצת לי דלת רחבה

                    ונתת לי להתבונן

                    במשקפת הברכה.

                     

                    ככה ללא הכנה

                    נענית לתפילה

                    עטפת אותי בטלית אהבתך

                    ובדמעת תודה

                     נשקתי לענן אהבתך

                    בצחור קדושת קרבתך.

                     

                    ובמילה אחת

                    אומר לך:

                    תודה...

                    דרג את התוכן:
                      4 תגובות   יום שני, 20/5/13, 03:37

                      ''

                       

                      בברכות השחר האישה וגם האיש מברכים -זה מברך ש"עשני גבר" והאישה משנה ל"שעשני כרצונו".


                      ברכה זו תמיד נתנה סיבות לתמיהה למה הכוונה?האם האישה נחותה מהגבר.הוא מברך בהתלהבות שעשני גבר ושמח בחלקו-והיא צריכה לשנות את הכתוב ולקבל את הדין-"שעשני כרצונו".


                      רבים מנסים לתרץ ברכה זו ולסבר את אזן האישה התמהה-על מה ולמה אומר כך?האם איני שווה לגבר?ולמה לא לברך "שעשני אישה" ולא" שעשני כרצונו"?
                      בשנים בהם התפללתי ,לא חשתי כל נחיתות להתפלל כך.האישה בהחלט לא נחותה בתפילה זו- אלא מקבלת את השונות שבין שני המינים:


                      1.אכן יצרה קטן מיצרו של הגבר, והיא ניחנה בתכונות של איפוק וריסון ומחשבה כוללת לגבי תוצאות מעשה "לא מוסרי".יצרו של הגבר גובר עליו מהר יותר מאשר לאישה(לפחות משום שדורות לימדו אותה את מצוות האיפוק...זה כבר עבר אליה בגנים...)


                      2.האישה אכן עסוקה יותר מהגבר.היא מתעוררת בלילה לרוב לשמע בכי תינוקם.היא ממהרת להכין את הדייסה ולהלביש את הילדים ולקחת אותם לגן,וללכת לעבודה כדי לעזור בפרנסה ואח"כ לרוץ להוציא את הילדים ואח"כ להכין אוכל לבית ואח"כ להיות ביביסיטרית לילדים ואח"כ לנקות ואח"כ להכין ארוחה לבעלה ואח"כ להכין מקלחות ואח"כ...ואח"כ... ואח"כ...-איך יהיה לה זמן ללכת שלוש פעמים לביה"כ גם ולהניח תפילין,( ולחפש מישהו כדי להתפתות כשהיא כבר חסרת כוחות) ועוד...לכן אין עליה מצוות שהזמן גרמא(שתלויות בזמנים)


                      ובאמת כאן שאלת השוויון היא הכרחית.האם באמת יש שוויון בין המינים?


                      אין שיווין וכל שוויון הוא כפוי.


                      האישה מעצם בריאתה ,במבנה האנטומי שלה מביאה את התשובה הניצחת.היא נועדה להכיל(את התינוק ברחמה)ולתת(את האוכל מדדיה)-בזה כל אדם שיש לו עיניים בראשו יודה-עובדה.


                      הגבר-נועד להעניק מזרעו אך בתוצאות מעשיו הוא תלוי באישה.לאישה יש עליונות עליו.היא היחידה היכולה להעיד האם באמת הוא האב וסומכים עליה....


                      הגבר הוא הברק המבריק הוא החוכמה .האישה היא הבינה-היא מפרקת את מה שהגבר נתן(הזרע)ובונה יצור חדש ומפליא ברחמה.הכול נבנה בתוכה,הכול תלוי בתהליך המתהווה בה-גם הגבר-עיניו נשואות אליה.


                      אין ספק שכוחותיה של האישה - גדולים יותר.לא בכדי אומרים שתינוקות נקבות שורדות יותר וגם בזקנותינו, נשים רבות קוברות את בעליהן לפניהן וחיות שנים רבות יותר.
                      אז מה לנו כי נלין?-


                      ומה עוד אומרים?כי בבוא המשיח אישה תמשול בגבר...כלומר שהעתיד מובטח לנו בנות המין החלש-אז למה להרגיש נחותות?


                      ברוך שעשני כרצונו...אמן..

                      דרג את התוכן:
                        6 תגובות   יום ראשון, 19/5/13, 08:04

                         ''

                         

                        האם אנו מבקשים אהבה?

                         

                         "חוק" קוסמי אומר שככל שאנו נותנים יותר, אנו מקבלים יותר וכך גוברת צמיחתנו הרוחנית. כל רגע בו אנו מתמקדים במחשבה על חוסר אהבה, מישהו שאינו אוהב או שאיננו יכולים לאהוב, מקרב אותנו לאותם אנשים המפנים עורף לאהבה. משאלות הנשמה שלנו, מטרתן להביא אותנו להתפתחות רוחנית, לתכלית עליונה: אהבה .


                        האהבה אותה אנו מרבים לבקש, נמצאת בכולנו בפנים. אף לא אחד מאתנו חסר אותה, ולכן, קודם שנחפש אותה בחוץ, עלינו למצוא אותה בפנים. איננו יכולים לקבל מבלי לתת קודם מבלי להשאיר "חוב קוסמי". מכאן, שאיננו יכולים לתת את מה שאין בנו ולכן ראוי שנמצא קודם את האהבה בתוכנו, שנדע לקבל את עצמנו קודם שאנו מבקשים מאחרים לקבל אותנו.



                        ככל שניתן יותר, נקבל יותר. דומה הדבר לבנק קוסמי, ככל שנפקיד יותר, כך יהיה לזכותנו יותר.

                        דרג את התוכן:
                          4 תגובות   יום ראשון, 19/5/13, 03:30
                           30/5/10


                          ''

                           

                          מצב קיים 

                           

                           

                           

                           רשמית- לא בקשר

                           

                           גשמית -הפרדת כוחות

                           

                           רגשית -הפגיעה מדממת

                           

                           טלפתית -קווים פתוחים. 

                           

                           

                           

                           "הלו יקירי?

                           

                           מה קורה?

                           

                           איך זה שם?

                           

                           ב"לבד",בהחלטה

                           

                           בעקשנות,באמת היחידה"? 

                           

                           

                           

                           עובדתית - פה

                           

                           שורה תחתונה -אתה שם

                          פרחים שזורים עדיין בשדה

                          בואך אל ביתך.

                          דרג את התוכן:

                            תגובות אחרונות

                            פרופיל

                            אסתר רבקה
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            תגובות אחרונות

                            פיד RSS