כותרות TheMarker >
    ';

    כי האדם עץ השדה

    כי האדם עץ השדה / נתן זך

    כי האדם עץ השדה.
    כמו האדם גם העץ צומח
    כמו העץ האדם נגדע.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא שואף למעלה
    כמו האדם הוא נשרף באש.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    אהבתי וגם שנאתי
    טעמתי מזה ומזה.
    קברו אותי כחלקה של עפר
    ומר לי, מר לי בפה.
    כמו עץ השדה.


    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא צמא למים
    כמו האדם גם הוא נשאר צמא.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    ארכיון : 8/2013

    4 תגובות   יום שבת, 31/8/13, 16:51

    ''

     

    ראש השנה -ראשיתה של שנה חדשה ביהדות

     

    ראש השנה, הוא חג יהודי החל בא' וב' בתשרי, הימים הראשונים בשנה העברית. השם "ראש השנה" מקורו בספרות חז"ל. ראש השנה ויום הכיפורים נקראים הימים הנוראים, ועשרת הימים שביניהם נקראים עשרת ימי תשובה. בתורה מכונה החג יום תרועה, בשל מצוות התקיעה בשופר הנוהגת בו.

     

    לפי מסכת ראש השנה ,ארבעה ראשי שנים הם:

    -באחד בניסן, ראש השנה למלכים ולרגלים.

    -באחד באלול, ראש השנה למעשר בהמה;

    -באחד בתשרי, ראש השנה לשנים לשמיטים וליובלות, ולנטיעה ולירקות

    -באחד בשבט, ראש השנה לאילן, כדברי בית שמאי; בית הלל אומרין, בחמישה עשר בו.

     

    הרעיונות המרכזיים של ראש השנה:

    -החידוש, של ההתחלה מחדש. זהו יום תחילתה של השנה העברית החדשה וגם ראש לשנה. כשם שראשו של האדם הוא מרכז כוחותיו, והמוח שולח חיים ומפעיל את הגוף כולו, כך גם ראש השנה שבו נגזר ונקבע גורלו של האדם בשנה החדשה.

     

    -הדין-ראש השנה  נחשב ליום הדין בו נידון האדם על השנה החולפת ונקבע מה יארע לו בשנה הבאה. הרמב"ן מסביר: "בראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו ונדון כל אחד ואחד בעניני העולם הזה, אם זכה לתת לו חיים ושלום ועושר ונכסים וכבוד, או נתחייב למות בשנה זו, או ליסורין וצער ועוני".

    למעשה מראש השנה מתחיל תהליך שסופו בהושענא רבא של גזירת הדין לקראת השנה החדשה, כפי שאומר ר' אמנון ממגנצא בתפילת "ונתנה תוקף"- "בראש השנה יכתבון וביום צום כיפור יחתמון", אך רק בהושענא רבא (היום האחרון של סוכות) נגזר הדין ומונח. מימד זה מקשה על השמחה המלאה בראש השנה וזו נדחית לסוכות, הוא חג השמחה.

    ביום זה נקבע גורלו של האדם בבית הדין של מעלה, ונפתחים שלושה ספרים. ראש השנה נקרא יום הדין משתי סיבות:

    *האחת: משום שביום זה הסתיימה בריאת העולם, ואלוהים רצה שישרור סדר בעולמו, וכל ברואי העולם ינהגו על פי מידת הדין (כלומר: לפי החוק ולפי הצדק).

    *השנייה: ביום זה נשפט האדם הראשון על חטאו, גורש מגן העדן ונגזרה המיתה על בני האדם; לכן גם צאצאיו (בניו ובני בניו) ישפטו ביום זה לפני ה'.

     

    -המלכת הקב"ה-ראש השנה נחשב במסורת היהודית ליום המלכת האל על האנושות וכן, על-פי המסורת -היום בו נברא אדם הראשון והסתיימה בריאת העולם. כצאצאיו של אדם הראשון וכנהנים המרכזיים מן הטבע שמתעורר אט אט מחום הקיץ, אנחנו מבקשים כעת לבוא ולחדש את הברית- בהכרת תודה להמליך את הקדוש ברוך הוא עלינו לקראת השנה החדשה.

     

    *המצווה העיקרית של החג היא שמיעת תקיעה בשופר. בראש השנה משמש חוש השמיעה לשמוע את קול השופר המעורר את זיכרונם של המתפללים ומביא לידי הרהור וחרטה. לכן בתורה היום הזה נקרא: יום זיכרון תרועה.

    *אחד המרכיבים היסודיים בהכנות לקראת ראש השנה, הוא בקשת סליחה מכל מי שיתכן ופגענו בו במהלך השנה החולפת.

    *אנשים רבים נוהגים לטבול במקווה בערב ראש השנה לאחר חצות היום. למקווה יש את הכוח לטהר את האדם מטומאה רוחנית, ולטבילה במקווה ישנה חשיבות כחלק מתהליך התשובה.

    * יש הנוהגים לבקר בבית הקברות בבוקר שלפני ראש השנה, ולהתפלל בקברות הצדיקים.

    *בבוקר שלפני ראש השנה עורכים "התרת נדרים" – ביטול השבועות שנשבענו במהלך השנה.

     

    וְתֵן בְּרָכָה/מלים: מהתפלה

     

    ,בָּרֵךְ עָלֵינוּ אֶת הַשָּׁנָה הַזֹּאת

    .אֶת הַשָּׁנָה הַזֹּאת

    בָּרֵךְ אֶת כָּל מִינֵי תְּבוּאָתָהּ לְטוֹבָה

    .וְתֵן בְּרָכָה עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה

     

    וְשָׂבְּעֵנו מִטּוּבָהּ וּבָרֵךְ שְׁנָתֵנוּ

    .כַּשָׁנִים הַטּוֹבוֹת

    וְתֵן בְּרָכָה, וְתֵן בְּרָכָה

    .וְתֵן בְּרָכָה עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה

    דרג את התוכן:
      6 תגובות   יום שישי , 30/8/13, 07:53

      ''

       

       בפיוט ונתנה תוקף אנו חשים את אפסות האדם לעומת אלוקיו

       

      תפילות ימי ראש השנה ויום-הכיפורים מרגשים אותנו, דתיים כחילונים, עד דמעות.אני אישית חשה את המילים חודרות עמוק לנשמתי ומרעידות מיתרים נסתרים.אך מעל לכולם, פיוט "ונתנה תוקף" הוא פיוט מרגש במיוחד, הנאמר בעמידה מול ארון  קודש פתוח. .

      הפיוט מתאר את החרדה הגדולה מאימת דינו של אלוקי ישראל, ואת אפסות האדם מולו. הוא בין המפורסמים בפיוטי הימים הנוראים והמרומם ביותר בתפילות ראש השנה. הוא נאמר בתפילת מוסף בשני ימי ראש השנה וביום הכיפורים . הפיוט נמצא בגניזת קהיר, ותוארך למאה ה-10 לכל המאוחר.

       

      מסורת מהמאה ה-12 מייחסת אותו לדמות אגדית מהמאה ה-11, רבי אמנון ממגנצא [מיינץ] אשר היה בעת מסעי הצלב מגדולי הדור ומקורב למלכות  ועונה עד מוות על ידי הגמון אכזר:

      לפי סיפור זה, נדרש ר' אמנון על ידי הבישוף ממגצנא להמיר את דתו. הוא ביקש שייתן לו שלושה ימים ובהם יימלך בדעתו איזו תשובה לתת. מיד אחר כך נקפו מצפונו על שלא סירב מיד להיענות לדרישתו של הבישוף, והוא לא התייצב לפני הבישוף בבוא הזמן שנקבע לו. וכשהובא בעל כורחו לפני ההגמון, ביקש שיקצצו את לשונו, על שלא דחתה מיד את הדרישה להתנצר. ההגמון ציווה לקצץ את רגליו, שאחרו לבוא אליו, ואת שאר איבריו. קצוץ איברים הובא בראש השנה לבית הכנסת והתפלל תפילת "ונתנה תוקף" שחיבר אז. עם סיום התפילה הוציא את נשמתו. כעבור שלושה ימים נתגלה בחלום לקלונימוס בן משולם, לימדו את הפיוט וגזר עליו להפיצו בכל קהילות ישראל.

       

       הפיוט "ונתנה תוקף" זכה  בשנים האחרונות לתהודה רבה, גם בחוגים שאינם מבאי בית הכנסת, עקב לחנו לפיוט של יאיר רוזנבלום, כאשר במניינים שונים ברחבי הארץ הוא אפילו זוכה לעדיפות על פני לחנים מסורתיים, מקדמת דנא.

      המניע ליצירת הלחן הייחודי הזה, הייתה נפילת 11 מבני קבוץ בית השיטה, במלחמת יום הכיפורים,אשר  לזכרם הלחין יאיר רוזנבלום את התפילה הזאת מחדש, בניגון קורע לב.

      באתר קיבוץ בית השיטה נכתב:

      "בטקס* הזיכרון, שנערך בערב יום-הכיפורים, עלה חנוך אלבלק, מבני הקיבוץ, על הבמה ושר

      את מילות התפילה בלחן של רוזנבלום. קהל של יותר מאלף איש ישב על מקומו ודממת-מוות

      ריחפה באוויר. כשהסתיים השיר, קמו החברים בזה אחר זה, כמו על-פי אות מוסכם, ועזבו

      את המקום בדומייה. "הרגשנו שאחרי שיר כזה אין מה להוסיף עוד", אמרו לאחר מכן. מקצתם

      אף התבטאו: "זה היה רגע של קדושה שלא הבנו אותה, אבל חשנו אותה במלוא העוצמה".

      כאמור, המלחמה ההיא[יום כיפור], זעזעה את עולמם של חברי הקיבוץ. אחד מהם, אריה בן- גוריון

      אומר בסרט שהוקרן על הנושא: "עצם העובדה שהותקפנו בגלל יהדותנו, ביום הקדוש ביותר

      ליהדות,גרמה גם למי שלא האמין עד אז, להבין שלעולם לא יוכל לברוח מיהדותו".

       

       הפיוט הקשה מציב את אלוקים בעמדת הדין:

       כבקרת רועה עדרו מעביר צאנו תחת שבטו

      כן תעביר ותספר ותמנה ותפקד נפש כל חי

      ותחתך קצבה לכל בריה ותכתב את גזר דינם

       

      בפיוט הזה מתגלה האל בפנים המחרידות של המציאות חסרת החמלה: אותה המציאות שאנו מכירים טוב כל כך ממדור האסונות של העיתון, או מביעותי הלילה שלנו:"מי במים ומי באש" מילים

      המטילות אימה על האדם ומכוונות אותו אל האפשרות לשנות גורל זה.

      הקהל כולו קורא יחד, בקול ובתקווה: "ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה". [ר' יודן בשם ר"א אמר: שלשה דברים מבטלים גזירות רעות, ואלו הם: תפלה וצדקה ותשובה. ושלשתן נאמרו בפסוק אחד].

       

      -בקהילות אשכנז ואיטליה נאמר הפיוט בחזרת שליח הציבור על תפילת העמידה, בתוך סדר קדושה. -בקהילות ספרדיות בודדות נהוג לאומרו לפני תפילת העמידה של תפילת מוסף, בתוך תפילת מוסף או לאחר סיום תפילת מוסף.

      -ברוב הקהילות הספרדיות לא נהוג לומר את הפיוט כלל.

       

      ונתנה תוקף  /כותב לא ידוע   

       

      ונתנה תקף קדשת היום כי הוא נורא ואים 

       

      ובו תנשא מלכותך ויכון בחסד כסאך 

       

      ותשב עליו באמת 

       

       

       

      אמת כי אתה הוא דין ומוכיח ויודע ועד 

       

      וכותב וחותם  וסופר ומונה 

       

      ותזכר כל הנשכחות ותפתח את ספר הזכרונות 

       

      ומאליו יקרא  וחותם יד כל אדם בו 

       

       

      ובשופר גדול יתקע וקול דממה דקה ישמע 

       

      ומלאכים יחפזון וחיל ורעדה יאחזון 

       

      ויאמרו הנה יום הדין לפקד על צבא מרום בדין 

       

      כי לא יזכו בעיניך בדין 

       

      וכל באי עולם יעברון לפניך כבני מרון 

       

      כבקרת רועה עדרו  מעביר צאנו תחת שבטו 

       

      כן תעביר ותספר ותמנה ותפקד נפש כל חי 

       

      ותחתך קצבה לכל בריה  ותכתב את גזר דינם 

       

       

       

      בראש השנה יכתבון וביום צום כפור יחתמון 

       

      כמה יעברון  וכמה יבראון 

       

      מי יחיה  ומי ימות 

       

      מי בקצו  ומי לא בקצו 

       

      מי במים  ומי באש 

       

      מי בחרב  ומי בחיה 

       

      מי ברעב  ומי בצמא 

       

      מי ברעש  ומי במגפה 

       

      מי בחניקה  ומי בסקילה 

       

      מי ינוח  ומי ינוע 

       

      מי ישקט  ומי יטרף  

       

      מי ישלו  ומי יתיסר 

       

      מי יעני  ומי יעשיר 

       

      מי ישפל  ומי ירום 

       

       

       

      ותשובה ותפלה וצדקה 

       

      מעבירין את רע הגזרה 

       

       

       

      כי כשמך כן תהלתך  קשה לכעוס ונוח לרצות 

       

      כי לא תחפץ במות המת כי אם בשובו מדרכו וחיה 

       

      ועד יום מותו תחכה לו אם ישוב מיד תקבלו 

       

       

       

      אמת כי אתה הוא יוצרם ויודע יצרם 

       

      כי הם בשר ודם 

       

      אדם יסודו מעפר  וסופו לעפר 

       

      בנפשו יביא לחמו משול כחרס הנשבר 

       

      כחציר יבש וכציץ נובל כצל עובר וכענן כלה 

       

      וכרוח נושבת וכאבק פורח וכחלום יעוף 

        

      ואתה הוא מלך אל חי וקים 

       

       

      אין קצבה לשנותיך ואין קץ לאורך ימיך 

       

      ואין לשער מרכבות כבודך ואין לפרש עילום שמך 

       

      שמך נאה לך ואתה נאה לשמך 

       

      ושמנו קראת בשמך 

       

       

       

      עשה למען שמך וקדש את שמך על מקדישי שמך 

       

      בעבור כבוד שמך הנערץ והנקדש 

       

      כסוד שיח שרפי קדש  המקדישים שמך בקדש 

       

      דרי מעלה עם דרי מטה קוראים ומשלשים בשלוש קדשה בקדש

       

       

       

       

       

       

       

      http://www.beithashita.org.il/apage/13278.php* מתוך אתר קיבוץ בית השיטה

      דרג את התוכן:
        3 תגובות   יום שישי , 30/8/13, 07:46

        ''

         

        מי הבטיח ל"ילדי 73 " יונה עם עלה של זית?

         

         

        חורף 73` הוא שיר אשר נכתב בידי שמואל הספרי, הולחן על ידי אורי וידיסלבסקי ובוצע לראשונה בידי להקת חינוך מיוחד.

         

        השיר מדבר על הילדים אשר נולדו אחרי ובעקבות מלחמת יום הכיפורים, כשהם כבר גדולים עם מדים, למרות שהבטיחו להם את יונת השלום כשנולדו, הם עדיין נלחמים, אך מבקשים לחדש את ההבטחה לקיים- מהוריהם.

         

        השיר "חורף 73" הוא שיר מחאה אשר נכתב בשנות ה-80. זהו שיר המייצג עמדה פוליטית שמאלנית. שמואל הספרי אשר כתב שיר זה בראיון אותו קיים -אמר ,כי היום הוא לא היה כותב את השיר הזה.

        בשיר נאמר :כי  הילדים אשר נולדו אחרי מלחמת יום כיפור באים בטענות אל הוריהם[דהיינו,המנהיגות] כי הבטיחו להם שלום אך לא קיימו ולא עשו מספיק עבורו.

         

        אלון כשר* מאתר פייסבוק כותב:"השיר למעשה מביע עמדה מובהקת שמלחמת יום כיפור, ושאר מלחמות ישראל וסיכסוכיה הם באשמתנו היחידה, ולכן הילדים בשיר מזכירים להוריהם בנימת תלונה: הבטחתם יונה, עלה של זית, הבטחתם שלום... השיר הזה אם כבר, מתאים שישירו אותו כפנייה לערבים שהם הסיבה האמיתית שבגללה אין שלום!! ישראל עושה מאמצים שאף מדינה מתוקנת בעולם לא

        הייתה חושבת עליהם אפילו אם היו במקומנו!

        פשוט דוחה שבטקס לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה אנחנו שרים את השיר חורף 73 הזה -אשר נוקט עמדה ברורה ביותר, שהשלטון לא עושה מספיק ולא מנסה לקיים הבטחות של שלום, כאילו שמישהו הבטיח משהו כזה..."

         

         

        חורף שבעים ושלוש /מילים: שמואל הספרי

         

        אנחנו הילדים של חורף שנת שבעים ושלוש

        חלמתם אותנו לראשונה עם שחר, בתום הקרבות

        הייתם גברים עייפים שהודו למזלם הטוב

        הייתן נשים צעירות מודאגות ורציתן כל כך לאהוב

        וכשהריתם אותנו באהבה בחורף שבעים ושלוש

        רציתם למלא בגופכם את מה שחיסרה המלחמה.

         

        כשנולדנו היתה הארץ פצועה ועצובה

        הבטתם בנו, חיבקתם אותנו, ניסיתם למצוא נחמה

        כשנולדנו ברכו הזקנים בעיניים דומעות

        אמרו הילדים האלה הלואי לא ילכו אל הצבא

        ופניכם בתצלום הישן מוכיחות דיברתם מכל הלב

        כשהבטחתם לעשות בשבילנו הכל להפוך אויב לאוהב.

         

        הבטחתם יונה

        עלה של זית

        הבטחתם שלום בבית

        הבטחתם אביב ופריחות

        הבטחתם לקיים הבטחות

        הבטחתם יונה

         

        אנחנו הילדים של חורף שנת שבעים ושלוש

        גדלנו, אנחנו עכשיו בצבא עם הנשק, קסדה על הראש

        גם אנחנו יודעים לעשות אהבה, צוחקים ויודעים לבכות

        גם אנחנו גברים, גם אנחנו נשים, גם אנחנו חולמים תינוקות

        ולכן לא נלחץ, ולכן לא נדרוש, ולכן לא נאיים

        כשהיינו קטנים אמרתם: הבטחות צריך לקיים

        אם דרוש לכם כח ניתן, לא נחסוך, רק רצינו ללחוש

        אנחנו הילדים של החורף ההוא שנת שבעים ושלוש

         

        הבטחתם יונה...

         

         

         

        תגובה לשיר "חורף 73"[מתוך הבלוגיה ב"תפוז"של בני עקיבא@]

         

        הי, אתם הילדים של חורף 73,

         

        אתם שנושאים את קולכם בטענה

         

        שהבטיחו לכם שלום ועלה של זית -

         

        והבטיחו לכם יונה

         

        אתם הילדים של חורף 73,

         

        ששרים על כך בקול ועיניים לחות

         

        שמישירים מבט תם ושואלים

         

        פויה, למה לא קיימתם הבטחות?

         

        כן, אתם שנולדתם בחורף 73,

         

        תינוקות המלחמה והאש

         

        מה אתם בוכים "הבטחתם, הבטחתם"

         

        הרי אתם היום בני שלושים ושבע.

         

        כל כך הרבה שנים מאז כבר חלפו

         

        אתם בגרתם, אתם כבר גדולים

         

        אתם גברים, אתם נשים,

         

        ואתם עדיין מתלוננים ומייללים?

         

        הבטיחו לכם ולא קיימו?

         

        הצהירו, ולא עמדו בהתחייבות?

         

        או קיי, אז שנו אתם את פני הדברים,

         

        קדימה, מספיק עם היבבות.

         

        לא הגיעו יונה ועלה של זית?

         

        ברור לכם שעבדו עליכם בעיניים?

         

        אז קומו והשפיעו על מהלך העניינים

         

        קחו אתם את המושכות לידיים.

         

        אתם הילדים של חורף 73,

         

        אתם בגיל המתאים ובתקופה הנכונה.

         

        אתם לא צריכים את הטובות של האבות -

         

        אתם יכולים להביא, ענף זית ויונה.

         

        בכל העולם משנים את ההיסטוריה,

         

        צעירים כמוכם, צעירים בגילכם,

         

        ואתם ממשיכים "הבטחתם, הבטחתם" -

         

        ומחכים שאחרים יעשו זאת בשבילכם.

         

        אתם בורחים ממאבק, מפנים לפוליטיקה עורף,

         

        שום דבר אתכם, לא מזיז או מכעיס.

         

        לא מפגינים, לא מצביעים,

         

        אלא אם הדבר נוגע לכיס...

         

        אתם הילדים של חורף 73,

         

        והישישים של תחילת חורף 99,

         

        אתם שיכולים להזיז הרים,

         

        ומתגלים כחסרי כל ישע,

         

        נמאס לנו לשמוע את שירת קיטוריכם.

         

        אף אחד לא יביא לכם שלום לבית

         

        עליכם להביא אותו, בעצמכם!!!

         

         

         

         

        http://www.facebook.com/group.php?gid=26525646704   http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?entryID=1554133&r*  -אלון כשר

        דרג את התוכן:
          0 תגובות   יום שישי , 30/8/13, 05:14

           

           

          ''

           

           

          היעדר כבוד לזקנים


          מסופר על מלך לידיה ,שהיתה ממלכה חשובה בעת העתיקה ,שבהיותו זקן וחלש יצא עם פמלייתו לביקור בעיר סמוכה לממלכתו.

          בהיותם ביער הופיע אריה עצום ובשאגה גדולה קרב אליהם.

          מלווי המלך המפוחדים התפזרו לכל עבר והמלך נותר מול האריה.

          כאשר עמד האריה לטרפו,פרצו שני עלמים צעירים והצילוהו ללא פגע מהאריה.

          המלך הודה להם ואיחל להם שימותו בעודם צעירים...

           

          מהסיפור אנו למדים:


          -שהזקנה היתה קשה בימי קדם גם למלך,שלא סבל מחרפת רעב כמו שזקנים רבים סובלים מכך בימינו.

          -האריה מסמל את כוחות הטבע המתגברים על האדם המזדקן ועומדים להכניעו.

          הסיפור מרמז שכאשר אדם מזדקן ונחלש בזקנתו,מי שצריך לדאוג לו ולבטחונו-עוזב אותו לגורלו-טרף לחיה הרעה.

           

          ולמה הברכה שברך את הצעירים?


          שלא יעמדו כמוהו נגד כוחות הטבע,בודדים ונעזבים לנפשם,חלושים בכדי להתגונן נגדם.לכן הוא מברכם שלא יצטרכו לעמוד במקום בו הוא עמד.

           

          *היעדר הכבוד וההערכה מכבידים היום על חיי הזקנים יותר מכל תקופה היסטורית בעבר.


          *אפילו בחברה המסורתית מעמד הזקנים התדרדר,וכבודם שוב מובן מאליו[בימי אפלטון וסוקרטס היו הצעירים מתאספים סביב האדם הזקן ומאזינים לדבריו בכבוד והערצה.. ].

           

          בעבר:

          -הכבוד לזקן ניתן לא רק ע"י משפחתו אלא גם ע"י סביבתו החברתית הרחבה.

          -מלבד המצוות הדתיות[הדיבר החמישי],היתה גם ההכרה של הצעירים בידע ובבגרות של הזקנים,שאכן לא פעם עלתה על של הצעירים.

          -הזקנים היו נחוצים לחברה בתפקידים מסויימים,במלאכות שונות ובייעוץ בחיי המשפחה והקהילה[בימינו ידע זה אינו רלבנטי בגלל ההתפתחות המהירה של המדע.הטכנולוגיה המתקדמת נותנת עדיפות ברורה לצעירים].

           

          המהפך הערכי שחל בעקבות התיעוש המוגבר,מכביד עוד יותר על ההזדקנות בימינו.


          גם בעבר משאת נפשם של בני האדם היו להשאר צעירים,יפים ,בריאים ועשירים,אך היום עקב היחס לנעורים כערך עליון ותעשיית הניתוחים,שאיבות השומן,הרמת חזה,עיצוב הישבן וכו...- אשר תנסה להאט את ההזדקנות "הארורה" ותעזור במירוץ המטורף והבלתי האפשרי בבריחה מהטבע שלבסוף כמובן ינצח-גורמות לכלל האנושות להתעסק בצורה מעוררת חמלה וגיחוך בהופעה החיצונית,שלעיתים לובשת צורה גרוטסקית ודוחה-ולנו, ה"זקנים" נותר רק הטעם המר ותחושת הניכור .

           

          לכן,

          אין פלא שהמצב מכביד על הזקנים ביתר שאת.

           

          גישה זו משאירה אותם בתחושה שהם מיותרים,שאיבדו משהו שלא ישוב עוד לעולם-הנעורים כמובן.

          רבים מנסים לברוח לחיק העבר ,או להשתדל להראות צעירים באמצעות הקוסמטיקה.

          רבים מסרבים לקבל את העובדה שהזמן אכן עבר והעתיד שלפניהם קצר וסופו ברור.

           

          ולכן-


          בימינו,הזקנים חייבים למצא מחדש את תפקידהם בחברה.לא באופן פסיבי אלא אקטיבי.


          שנות הזיקנה יכולות להיות מלאות בהזדמנויות שעד כה נעלמו מעיננו.

           

          ניתן לתעל את האנרגיה ששימשה אותנו לתחרותיות,לעבודה, ,לעסק –לדברים שעד כה לא נתנו להם מקום בחיינו.

           

          על כל זקן וזקן להחליט איך הוא רוצה להעביר את שארית ימיו:

          האם ע"י אחיזה כפייתית בעבר[שהינה בלתי אפשרית כידוע]או

          לקבל את מגבלות גילו,יחד עם הכרת האפשרויות החדשות הנפתחות בפניו לגילוי משמעות בחיים.


           

          הרבי מנחם מנדל שניאורסון אמר :

           

          כי על האדם להיות קודם כל יצור רוחני.עושרו של האדם נמדד קודם כל ברוחניותו,בדרך התנהלותו על רגשותיו ובאינטלקטואל.

          הנשמה היא הכוח המרכזי בחיי האדם ,צעיר וזקן כאחד.

          הגוף מזדקן ונחלש עם השנים,בעוד הנשמה יכולה רק לגדול ולהתחזק.


          הצלחה אמיתית פירושה התפתחות רוחנית,דהיינו-נתינה לאחרים,אהבה,התחלקות ומציאת משמעות עמוקה יותר בכל דבר אותו אנו עושים.

          דרג את התוכן:
            0 תגובות   יום חמישי, 29/8/13, 11:53

             

            ''

             

            העמקת השורשים פנימה

             

            המפתח הוא להיות במצב חיבור מתמיד עם הגוף הפנימי שלנו-לחוש אותו כל הזמן.

             

            חיינו יעמיקו וישתנו במהירות בזכות חיבור זה.

             

            ככל שנמקד יותר מודעות בגופינו הפנימי-כך תהיה תדירות הרטט שלו גבוהה יותר-כאור המתעצם כאשר מגבירים את העמעם ומגבירים את זרם החשמל.

             

            ברמת אנרגיה גבוהה זו-השליליות לא משפיע עלינו ונמגנט אלינו נסיבות חדשות אשר ישקפו תדירות גבוהה זו.

             

            אם תשומת ליבנו תהיה בגוף ככל האפשר-נהיה מעוגנים ברגע הזה:


            -לא נאבד את עצמנו בעולם החיצוני

            -לא נאבד עצמינו בתוך הראש

            -במחשבות

            -ברגשות

            בתשוקות

            -בפחדים

            הם אומנם עלולים להופיע במידה מסויימת-אך הם לא ישתלטו עלינו.


             

            בוא נבחן היכן נמצאת תשומת ליבכם ברגע זה:


            -אתם מקשיבים לי,או קוראים מילים בפוסט-זהו מוקד תשומת ליבכם.

            -בו זמנית אתם גם מודעים במידת מה לסביבתכם או לאנשים אחרים.

            -בסוף-מתרחשת אצלכם גם פעילות מוחית מסויימת בנושא הקריאה,פרשנות שכלית.

            אך כל זה לא שואב מכם את תשומת ליבכם.

            -בדקו אם בו זמנית אתם יכולים להיות במגע עם הגוף הפנימי שלכם.

            -השאירו חלק מתשומת ליבכם בפנים.אל תתנו לכול תשומת ליבכם לזרום החוצה.

            -חושו את גופכם כולו מבפנים,כשדה אנרגיה אחד.כאילו אתם מקשיבים או קוראים את גופכם.

            הפכו תרגול זהב לרוטינה בחייכם בימים ובשבועות הבאים.

             

            -אל תפנו את כל תשומת ליבכם אל הראש ואל העולם החיצוני.

            -היו ממוקדים בכל מאודכם במה שאתם עושים-אך בו זמנית,חושו את הגוף הפנימי בכל פעם שאתם יכולים.

            -הישארו מעוגנים בפנים.

            בדקו כיצד זה משנה את מצב התודעה ואת איכות מעשיכם.

             

            בבקשה לא לדחות תרגול זה כלאחר יד...

             

            העמידו זאת במבחן!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

            דרג את התוכן:
              4 תגובות   יום חמישי, 29/8/13, 08:36

              ''

               

              29/8/13

               

              אם תשאל

               

              ואם תשאל

              מאין נובעת שירתי

              אל מעין קדמוני

              נחל דמעותי אותך אביא.

               

              בתכול מימיו נביט

              ונראה

              דמעות קלילות דגיגות

              דמעות כבדות דוביות

              הכל ,הכל הוא מכיל.

               

              אם נתבונן היטב

              נראה שם ילדה קטנה

              מוחה עצב בדמעה

              אי שם לתוך תהום

               מי הנשיה.

               

              רק אם תשאל...

              דרג את התוכן:
                0 תגובות   יום חמישי, 29/8/13, 05:22


                ''

                 

                המקום שבו אנו צודקים/יהודה עמיחי

                מן המקום שבו אנו צודקים
                לא יצמחו לעולם
                פרחים באביב.

                המקום שבו אנו צודקים
                הוא קשה ורמוס
                כמו חצר.

                אבל ספקות ואהבות עושים
                את העולם לתחוח
                כמו חפרפרת,כמו חריש.

                ולחישה תשמע במקום
                שבו היה הבית
                אשר נחרב.

                אל תהיה צודק-תהיה חכם.כמה נכון.

                 
                כשאנחנו ממהרים להתגרש ללא מחשבה שנייה מסיבות לכאורה מוצדקות:הוא בגד בי,היא לא מנקה מספיק את הבית וסיבות יותר רציניות- אנחנו צריכים לחשוב פעמיים.


                להחריב בית שבו יש זוגיות וילדים, זה לא רק המעשה של הפרידה .מה שאנחנו מתחילים כגירוש יש לו השלכות לחיינו ולחיי ילדינו ונכדנו .


                הרצון להוכיח עד כמה אנחנו צודקים יותר מהבן זוג שאנו עוזבים כה גדול,עד כי רובנו חוטאים בהוצאת כל הזבל כדי להוכיח בצורה הכי כואבת למה התחתנו עם "זבל"


                פעם שמעתי רב אומר לבעל שדיבר רעות על אשתו שרצה לגרשה :אתה קיבלת אישה לפי מה שמגיע לך ולפי ערכך.נדם הבעל והבין...


                אבל כמובן לא הפסיק.


                כמה קל להיות צודק ולהרוס. כל המרירות הזו.כל הרעל נשפך והילדים באמצע סופגים,בוכים והמומים...הם יזכרו לנו את זה אח"כ ויעשו לנו את המוות...נרוץ אתם לפסיכולוגים ,הם יהפכו לאלימים,הם יפסיקו ללמוד...


                כשאנחנו הורסים בית כדאי לעשות זאת ברוך.לפחות לסיים יפה.להיות פחות צודק...אבל בונה יותר...


                מה לעשות שפרץ של רגשות לא מוכרים,טינה,כעסים מציפים את הבית כסופת טורנדו עזה...


                הלחישה שתעלה תגיע בתום הקרב...כאילו- כי הוא לא ייתם...בהפוגות של בין לבין...כשמתחת לשכבות הצדק עולה הספק...ואולי היינו יכולים לפעול אחרת...ואולי היינו יכולים להלחם בצורה יותר הוגנת...ואולי...


                הרי פעם אהבנו...


                זכרו להרוס זה קל.להיות צודק זה מרגיש לנו חזק...אבל בשורה התחתונה כולנו יוצאים מפסידים ובגדול.

                דרג את התוכן:
                  0 תגובות   יום חמישי, 29/8/13, 05:14
                   10/9/10


                  ''

                   

                  זמנה של בהלה   

                   

                   

                   

                   מתי הבהלה משתלטת

                   

                   עלינו?

                   

                   לא כשאנו עסוקים,

                   

                   עובדים,רבים,אוהבים...

                   

                   

                   

                   

                   

                    הבהלה אוחזת בנו

                   

                   בבדידות רגעינו

                   

                   כשהבית ואנו נפגשים

                   

                   בדממת האמת 

                   

                   

                   

                   

                   

                    פתאום אתה מבין

                   

                   אתה מיישיר לעצמך

                   

                   מבט בעיניים 

                   

                   והמראה מולך מחויכת... 

                   

                   

                   

                   

                   

                    לפתע אתה קולט

                   

                   את הדממה

                   

                   את העתיד

                   

                   אתה ,עצמך והבורא.

                   

                   

                   

                   

                   

                    האמת מתערטלת

                   

                   חיוך בעינה

                   

                   כאן הזמן לחיבוק


                   

                   עצמי,אמיתי... 

                  דרג את התוכן:
                    6 תגובות   יום רביעי, 28/8/13, 09:01

                    ''

                     

                     

                    ממחזורי התפילה לראש השנה וליום כיפור אנו יכולים ללמוד ללמד ולו מעט מה רצו חז"ל שניקח עמנו באמתחתנו, לקראת השנה החדשה. את הסליחה "כי הנה כחומר ביד היוצר" אנו שרים יחד, שליח הציבור וקהל המתפללים, בליל יום הכיפורים, כשנפתחות דלתות ארון הקודש.

                     

                     קסמו של הפיוט ,אשר מחברו אינו ידוע,נובע מבחירה של דימויים הלקוחים כולם מתחום העשייה היוצרת של האדם, זו שיש בה חלק אלוה ממעל, עשייה המשלבת חומר ורוח כאחד, כהמחשה לכוחו ורצונו של הא-ל. הנותן רוחו בחומר,בגוף, בבשר, ולאדם המחקה אותו.

                     

                    הפיוט , המסתמך על הפסוק מספר ירמיהו "הנה כחומר ביד היוצר כן אתם בידי בית ישראל" והינו חלק מהסליחות הנאמרות בליל יום הכיפורים בנוסח אשכנז.

                    המשורר מדמה את עם ישראל :לחומר ואת הקב"ה :ליוצר שהחומר ,אשר בידו לעשות בו כרצונו .אלוקים הולך וממנה בעלי מלאכה שונים העושים בחומר הנתון בידם כרצונם. כך, בשפע של דימויים, מעצים המשורר את תחושת חוסר האונים של האדם הנתון בידיו של הקב"ה לשבט או לחסד.

                     

                    הנחמה והתקווה נמצאת  בפזמון החוזר: לברית הבט, ואל תפן ליצר - הקב"ה נתן לעם ישראל את בריתו - הלא הן שלש עשרה המידות ,שכאשר הן נאמרות אין הקב"ה יכול להשיבן ריקם: "ברית כרותה לשלש עשרה מדות שאינן חוזרות ריקם" [בבלי ראש השנה].

                    אין דבר שיוצר אוהב יותר מן החומר.הוא מרגיש אותו, מחבק, לש בידיו... מטפל כאילו היה זה בנו הקטן. האבן אצל המסתת היא כל עולמו, הוא מכיר כל חריץ, את כיווני הגדילה, מלטף... שומר עליה כעל בבת עינו. אין אחיזה אוהבת יותר מאשר האחיזה בה אוחז המלח בהגה ספינתו. יודע הוא כי באחיזה זו תלויים חייו ומותו, וכך גם תקוותו להגיע יום אחד אל חוף מבטחים.

                    ביום הכיפורים פונים אנו אל הקב"ה – ואומרים לו – "כן אנחנו בידך" - כך אנו יודעים ומקווים שאתה מתבונן בנו – "לברית הבט ואל תפן ליצר".

                     

                    אמר רבי עקיבא:אשריכם ישראל, לפני מי אתם מטהרין, מי מטהר אתכם - אביכם שבשמים [יומא] .

                    לא אל שופט בשר ודם אנחנו ניגשים ביום הדין. אין אנו נתונים כחומר ביד היוצר, בידי מי שאינו רוצה בטובתנו. הפיוט "כי הנה כחומר ביד היוצר", המתאר כביכול את חוסר האונים של האדם במשפטו, את היותנו מופקרים כביכול כחומר בידו של היוצר - אומר בדיוק את ההפך, כשמקשיבים לו באמת.

                     

                    חודש תשרי גדוש בניגונים חסידיים עתיקים. חלקים מבטאים את הביטול העצמי העמוק כהכנה לקראת יום הדין והמשפט,אחרים מציינים בשמחה חסידית עליזה את הזכות להיות בניו של האלוקים.

                     השיר "כי הנה כחומר ביד היוצר"- הוא גם ניגון של חסידי חב"ד. במקור הוא הושר ללא מילים, אך בישראל נוהגים בעלי תפילה חב"דיים לשיר אותו עם הפיוט  "כי הנה כחומר" בערבית של יום הכיפורים. "הניגון הוא קולמוס הנפש" אמר רבי שניאור זלמן מליאדי, מייסד חסידות חב"ד. "ניגון חסידי מחזק את התקווה והביטחון, מביא שמחה, ומעמיד את הבית ואת יושביו בקרן אורה" ציטט הרבי מליובאוויטש זצ"ל פתגם נוסף. בעולם החסידות תופסים הניגונים והשירים מקום של כבוד, שכן הם מטיבים לבטא את תחושות הנפש.

                     

                    והנהו הפיוט לפנינו:

                    כי הנה כחומר. ביד היוצר. ברצותו מרחיב. וברצותו מקצר

                    .כן אנחנו בידך חסד נוצר. לברית הבט ואל תפן ליצר

                    .כי הנה כאבן. ביד המסתת. ברצותו אוחז. וברצותו מכתת

                    .כן אנחנו בידך מחיה וממותת. לברית הבט ואל תפן ליצר

                    .כי הנה כגרזן. ביד החרש. ברצותו דבק לאור. וברצותו פרש

                    :כן אנחנו בידך. תומך עני ורש. לברית הבט ואל תפן ליצר

                    .כי הנה כהגה. ביד המלח. ברצותו אוחז. וברצותו שלח

                    :כן אנחנו בידך. אל טוב וסלח. לברית הבט ואל תפן ליצר

                    .כי הנה כזכוכית. ביד המזגג. ברצותו חוגג. וברצותו ממוגג

                    .כן אנחנו בידך. מעביר זדון ושוגג. לברית הבט ואל תפן ליצר

                    .כי הנה כיריעה ביד הרוקם. ברצותו מישר. וברצותו מעקם

                    :כן אנחנו בידך. אל קנא ונוקם. לברית הבט ואל תפן ליצר

                    .כי הנה ככסף ביד הצורף. ברצותו מסגסג. וברצותו מצרף

                    :כן אנחנו בידך. ממציא למזור תרף. לברית הבט ואל תפן ליצר

                    דרג את התוכן:
                      2 תגובות   יום שלישי, 27/8/13, 04:43

                       

                      ''

                       

                      הפניית העורף לזקנים

                       

                       

                      מעט מדי יצירות ספרותיות ישנן העוסקות במיוחד בזיקנה.

                       

                      -באגדות העם-הזקנה מצטיירת כמשהו שלא כדאי להתעכב עליו.האגדות נגמרות ב"ומאז הם חיים באושר ועושר עד יום מותם"-כאילו תקופת הזקנה פסחה עליהם.

                      -בשירים ברובם מצויינת הזקנה כחורף בו קמלים פרחי הקיץ.ומהו החורף?משתיק ציוצי ציפורים,עוטף הנפש בטלית מתים,מקפיא שמחת חייו של הזקן.

                      -בין הזקנים שהספרות העניקה להם חיי נצח:המלך לי,אבא גוריון-המצויירים כגיבורים עצובים שניתן רק לרחם עליהם.ילדיהם שוכחים מהם,נאבקים על עזובה רגשית ומול טירור רגשי,חיים חיי דלות ומחסור.

                      -כל מעשיהם הם תמרור הזהרה כיצד לא להזדקן!

                      -שניהם מייצגים את התפיסה הרווחת-שהזקנה הינה אסון גדול.

                      הן מלמדות את הקורא מה קורה לאדם זקן שבטיפשותו מחלק נכסיו לפני מותו בטרם עת.

                      -מלמדים את מחיר האשליה בדבר "אהבת ילדים".

                       

                      בימינו אנו עדים פעמים רבות לניצול ציני של זקנים רבים,ובמיוחד אלו המתנהגים כמו אל גיבורנו כמסופר למעלה.

                       

                      למרות הקידמה בארצות המכונות "מדינות סעד" הדואגות למימוש הזכויות הסוציאליות של הקשישים ולהטבות ומענקים להקלת סיבלות הזיקנה,המשפחה היא המסגרת העיקרית שבה מתקיימת ה"תמיכה הלא פורמלית בקשיש".-


                      לצערינו לא ניתן לחוקק חוקים לחיבה,דאגה,לרוך.לכבוד ולמתן סעד נפשי,רגשי ורוחני לזקנים.


                      ומעבר לכך,כל אדם לפני הגיעו למחצית השנייה של חייו –צריך להכין עצמו לימי זיקנותו,כדי שלפחות יוכל לחיות בביטחון כלכלי.

                       

                      לכן,חייב האדם הצעיר לעשות מאמצים לחסוך,לשלם לקופות גמל ולקנות זכויות בבית אבות עוד כאשר כוחו במותניו.

                      דרג את התוכן:
                        10 תגובות   יום שני, 26/8/13, 22:15

                        ''

                         

                         

                        אתה המצליח לנגן בי

                        על מיתרים נשכחים.

                        אתה היודע את כל התווים

                        המרטיטים את ליבי.

                         

                        אתה השולח לי ניגונים

                        עדנת נשמתך נוגעת בי

                        מלטפת משברי נפשי

                        נוטעת בי גני תקווה נעלמים..

                         

                        מילים יש בהם ליטוף

                        עונג נשמה מציירות

                        חיבוקם עוטף כולי

                        והגעגועים זורמים ממני והלאה

                        נחלים שובבים מתנגנים.

                        דרג את התוכן:
                          0 תגובות   יום שני, 26/8/13, 05:20

                          ''

                           

                          עייפות,לפי ויקפדיה, היא שם כולל לכמה סוגים של תחושות גופניות, או מנטאליות, אשר מעודדות את האדם, או בעל החיים, למתן את פעילותו הפיזית והמנטאלית, או להתארגן למעבר למצב של שינה. זוהי תחושת אי-נוחות שקשה לאפיין אותה במדויק ,או למקם את תחושתה באיבר או במקום מסוים בגוף.

                          עייפות מופיעה בעיקר באופן מחזורי לקראת שעת השינה. אנשים שמנגנון השינה שלהם השתבש עקב פגיעה מוחית, מדווחים לעתים קרובות על היעדר תחושת עייפות, או על תחושת עייפות מתמדת. מכאן אפשר ללמוד כי תחושה זו מושרית על ידי מרכז מסוים במוח, כדי להביא למצב של שינה. חוקרים מאמינים כי תחושת העייפות מצויה במערכת הפעלה רשתית של המוח התחתון.

                          לדברי המטפל אורי אלישר, הרפואה הסינית מתייחסת לעייפות כאל מסר טבעי הרומז לנו שמאגרי גופנו התרוקנו ועלינו להטעין אותם במרכיבים חיוניים.

                          שלושת המטעינים העיקריים הם:
                          - מזון -האם אתם נמנעים מאוכל מזין וצורכים במקומו אוכל דל ('דיאטטי') או מרעיל ('ג'אנק פוד')?
                          - אויר -האם אתם נושמים באופן רדוד, מעשנים כבדים (אקטיבית או פסיבית) ומבלים מעט מדי זמן באוויר הצח?
                          - מנוחה ושינה- מהו היחס בין היקף ועוצמת הפעילות שלכם (פיזית ומנטאלית) לבין היקף ואיכות המנוחה והשינה שלכם?".


                          הרב ברג אומר:"כאשר מישהו מרגיש עייף, מה בדיוק מעייף את אותו אדם? הנשמה לא מעייפת והאטומים לא מעייפים גם הם. העייפות, כמו מגבלות אחרות של הגוף הגשמי, היא ביטוי של הרצון לקבל של הגוף. אבל, מגבלה זו לא מגבילה את האיכות הפנימית של האדם.
                          הצעתו היא:
                          התחילו היום, בכך שתשלטו על רצון אנוכי אחד- ייתכן שזהו רצון לקפה, לסיגריות, לאהדה, או הצורך לשמור מרחק בטוח מעמיתיכם לעבודה, והראו לגוף שלכם מי הבוס - הנשמה שלכם. עליכם לדעת שמטרתו של הגוף היא למנוע מהנשמה להישאר מחוברת. זה הזמן לקחת אחריות!"

                          עייפות/איה שחר
                          עייפות

                          פשטה בי

                          מתחפרת מכלה

                          כל טיפה של רגע

                          שיהיה או שהיה

                          ואני כבר לא נלחמת

                          זהו קרב מראש אבוד

                          מלב עזוב

                          מגב נבגד

                          מכוח שאזל, שנגזל

                          עד שחדל

                          ועייף

                          דרג את התוכן:

                            תגובות אחרונות

                            פרופיל

                            אסתר רבקה
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS