כותרות TheMarker >
    ';

    כי האדם עץ השדה

    כי האדם עץ השדה / נתן זך

    כי האדם עץ השדה.
    כמו האדם גם העץ צומח
    כמו העץ האדם נגדע.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא שואף למעלה
    כמו האדם הוא נשרף באש.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    אהבתי וגם שנאתי
    טעמתי מזה ומזה.
    קברו אותי כחלקה של עפר
    ומר לי, מר לי בפה.
    כמו עץ השדה.


    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא צמא למים
    כמו האדם גם הוא נשאר צמא.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    ארכיון : 9/2013

    4 תגובות   יום שני, 30/9/13, 13:33

     

    ''

     

    בפרק הקודם אמרנו ,כי גוף הכאב יכול להידמות לנו כמפלצת נוראית ומסוכנת,שאנו חוששים להתבונן בה. אך ,אל לנו לחשוש ,מכיוון שזהו רק שד דמיוני שאינו יכול לשרוד במחיצת כוח הנוכחות שלנו.

     

    כאשר אנחנו הופכים לצופה ומפסיקים להזדהות עם גוף הכאב:


    -הוא ימשיך לפעול במשך זמן נוסף בכוח האנרציה.

    -הוא ינסה להערים עלינו ולגרום לנו להזדהות עימו שוב.

    -בשלב זה יכולים להיווצר כאבים פיזיים בחלקי גופינו השונים-אך הם לא ימשכו זמן רב.

     

    נשאר נוכחים.נשאר מודעים.נשמור בעירנות תמיד על המרחב הפנימי שלנו.

    עלינו להיות נוכחים במידה כזו שיתאפשר לנו לצפות ישורות בגוף הכאב.להרגיש את האנרגיה שלו.

    כך גוף הכאב לא יוכל לשלוט במחשבותינו.

     

    כי-

     

    ברגע שהחשיבה נמצאת שוב בשדה האנרגיה של גוף הכאב,שוב נזדהה איתו ונזין אותו במחשבותינו.


    לדוגמא:כשאנו שקועים בכעס על מישהו שעשה לנו משהו,אנחנו איננו מודעים וגוף הכאב הופך להיות אנחנו.

    כאשר קיים כעס-תמיד יש כאב מתחתיו.

     

    כאשר משתלט עלינו מצב רוח קודר,ואנו מתחילים לחשוב שלילי-חשיבתנו נקשרת לגוף הכאב,אנו הופכים לבלתי מודעים וחשופים להתקפותיו של גוף הכאב.

     

    פירוש המושג "להיות בלתי מודע" לפי מחבר הספר הינו להיות מזוהה עם דפוס מנטלי או רגשי כלשהו.

     

    הדבר מצביע על היעדר מוחלט של הצופה...

    דרג את התוכן:
      2 תגובות   יום שני, 30/9/13, 04:03

      ''

       

      עשיו יכול ללמדנו מה היא מצוות כיבוד אב אמיתית

       

      עשו המכונה גם אדום, הוא בנם של יצחק ורבקה.הוא אחיו התאום של יעקב ואביהם הקדמון של האדומים. כבר בסיפורי התורה ,הופך סיפורם של יעקב ועשיו לסיפור ישראל-אדום. עשיו, המגלם את כוח החרב והעוצמה הפיזית.הוא מצמיח באמצעות צאצאיו, את "האימפריה הרומית של אדום", כפי שמכנה אותה התנ"ך.

       

      שמו של עשיו נקשר מרגע צאתו לאוויר העולם עם אדום: "ויצא הראשון אדמוֹני כֻּלו כאדרת שער"[בראשית] .למען הסר ספק באשר לייחוסו, קובעת התורה בהמשך: "ואלה תֹלדות עשו הוא אדום". עשיו היה הבן האהוב והמועדף על אביו יצחק - הוא היה איש המעשה, "אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה" 'ואביו אהבו "כִּי צַיִד בְּפִיו". מסביר רש"י, שכוונת המילים "יודע ציד" היא, שידע לצוד ולרמות את אביו: "שאלו: אבא, היאך מעשרין את המלח ואת התבן? כסבור אביו שהוא מדקדק במצוות".מלאכת הציד נתפסה בעיני חז"ל, כמלאכה בזויה. ראב"ע רואה בה אומנות של רמייה: "כי רוב החיות בדרך מרמה יתפשו". רש"י מייחס את התיאור לציד אנשים בתחבולות ובחלקלקות, כפי שצדים חיות.

       

      עשו נולד לאחר עשרים שנות עקרות של אמו רבקה, בתום הריון קשה, בו התרוצצו שני הבנים בביטנה. הם נאבקו איש באחיו כבר ברחם אמם והקשו  עליה. לאחר לידתם ,מתפתחת ביניהם יריבות נצחית.

      האם הלכה "לדרוש את ה'" ובבית מדרשם של שם ועבר שאלה מה פשר ההיריון המוזר. שם נענה לה: "שני גויים בביטנך ושני לאומים ממעייך ייפרדו...". חז"ל מסבירים ששני האחים עשיו ויעקב,נועדו מרחם לייעוד שונה: כאשר הייתה עוברת על פתח בתי מדרשות היה יעקב מפרכס לצאת, ואילו כאשר הייתה חולפת על פני עבודה זרה היה עשיו מבקש לצאת.

       

      עשיו הוא הבן הבכור,מכיוון שיצא ראשון מרחם אמו.הוא זה ש"אחז אחיו יעקב בעקבו, כהמשך להתרוצצותם ברחם אמם בעת הריונה". משגדל יעקב ,רצה את הזכויות של הבן הבכור. הוא הכין לעשיו נְזִיד עֲדָשִׁים לפתותו . עשיו שב מהשדה ומכיוון שהיה  איש יצרי, היה מוכן לוותר על בכורתו כדי להשביע את רעבונו בנזיד עדשים ,ולכו  התפתה למכור את הבכורה ליעקב, תמורת הנזיד "האָדום האָדום הזה".

       

      יצחק מזדקן ורוצה לברך את בניו לפני מותו. את עשו בכורו רצה לברך ראשון,כי היה חפץ להעניק לו ברכה מיוחדת. ברכה שמעניק אדם גדול כיצחק, משפיעה כוחות רוחניים והופכת למציאות גשמית. עשיו לא חפץ באמת בברכת הבכורה אשר תאלץ אותו להתחייב למטלות המוסריות הגלומות בה. הוא חפץ רק בעושר ובכוח הנובעים מברכה זו.

       

       איך טעה יצחק לגבי אופיו של עשיו,עד שרצה לברכו ראשון?לאמיתו של דבר הכיר יצחק את מהות עשיו. הוא ידע שהוא רשע, בבחינת 'ישראל מומר', אך הוא ראה גם את שורשו העליון. הוא ראה את נשמתו והכיר בה שהיא נשמה גבוהה מאוד, אלא שבירידתה למטה נפלה לשפל המדרגה. לכן רצה לברכו, כדי לזככו ולגלות בו את שורשו הקדוש.

       

      רבקה מזרזת את יעקב לקבל את ברכת אביו במקום עשיו. זאת מכיוון שאמו רבקה ראתה ברוח הקודש שיעקב צריך לקבל את הברכה. היא מבינה שהברכה אמורה למעשה להיות מושפעת על יעקב, מאחר והוא האדם המסוגל למשימה הרוחנית בה מעוניין גם אביו יצחק. יעקב הוא אשר רוצה ומסוגל לפעול לשינוי העולם, כדי שיצעד לאור ההכרה המונותיאיסטית אליה הגיע אברהם.

       

      מכיוון שיצחק אבינו היה מוגבל בראייתו -הצליח יעקב אשר התחפש לעשיו ,לגנוב את ברכתו של האב.

       

      מובן מאליו, כי לא מדובר בסיפור על איזה אדם זקן ועיוור שאשתו ובנו מצליחים "לסדר" אותו, אלא אירועים עמוקים וטמירים מאד התרחשו במעמד ההוא.יצחק מישש את הידיים כדי לוודא שאכן זה עשיו ואז הוא הגיב "הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו "לכאורה אמירה זו אין בה אלא קביעה עובדתית שהקול – סגנון הדיבור הוא קול יעקב והידיים השעירות הם מתאימות לידי עשיו. הקול מסמל את כוח השכל, ואילו הידיים מסמלות את כוח העשייה וכוח החרב. מהמדרש, רואים שזו הבטחת ברכה ליעקב.

      יצחק אינו מְגלֶה את מעשה הרמאוּת, ומברך את יעקב בברכה שהועיד לעשיו, בנו הבכור. אמירה זו של יצחק אינה תמיהה, אלא התפעלות ושמחה: "הנה סוף סוף מצאתי איש שקולו "קול יעקב וידיו ידי עשו". איש שיש בו רוחניות כשל יעקב ונחישות ועצמה כמו של עשו.

       

      בעקבות גניבת הברכה זמם עשיו להרוג את יעקב, אבל החליט לעשות זאת אחרי מות אביהם יצחק, כדי שלא לצערו. גם בבחירת נשותיו ביקש עשיו לרצות את אביו ולכבדו, ומאחר שידע "כִּי רָעוֹת בְּנוֹת כְּנַעַן בְּעֵינֵי יִצְחָק אָבִיו" - הוסיף על נשותיו הכנעניות את מחלת בת ישמעאל. על כיבוד אב של עשיו אמר רבן שמעון בן גמליאל: "כל ימי הייתי משמש [משרת] את אבא, ולא שימשתי אותו אחד ממאה [1%]ממה ששימש עשיו את אביו".  

       

      המדרש מספר על כך שחושים בן דן הרג את עשיו, אך התוס' בפרק חמישי בגיטין כותב שהייתה מסורת בארץ ישראל שיהודה הרג את עשיו. התו'ס מתרצים שם שחושים הכה אותו ויהודה הרג אותו, ראשו של עשיו נקבר בין רגלי יעקב, וזה מסר אלינו, שגם בעשיו יש נקודה של קודש, שתתוקן לעתיד לבוא. עשיו מקולקל בידיו 'ידי עשיו', אך בראשו יש לו צד אלוקי חשוב.

       

      לסיכום,אנו עדים כאן להתהוותו של דפוס היסטורי המהווה למעשה מאבק קוסמי. שני האחים, יעקב ועשיו, מתחילים להיאבק איש ברעהו כבר ברחם אמם, והם עתידים להמשיך ולהיאבק לאורך כל ההיסטוריה. מאוחר יותר, מצמיחה רומא (שיצאה מעשיו) את התרבות המערבית וזו ממשיכה במאבקה כנגד העם היהודי (שיצא מיעקב). אין זה מאבק שווה כוחות. רומא תהיה תמיד חזקה יותר מבחינה פיזית, אבל היהודים יהיו חזקים יותר מבחינה רוחנית. אנו רואים כי בביתו של יצחק, מתחיל המאבק והוא עתיד להימשך הלאה עד אחרית הימים.

      דרג את התוכן:
        8 תגובות   יום ראשון, 29/9/13, 15:11
        18/10/09


        ''

         

        סיום והתחלה   


         

          תחושת סיום

         

         עזיבת המוכר

         

         התחלה חדשה. 

         

         

         

         ככניסה למערה

         

         בה צללים ואורות.

         

         

         

          חשש גם...

         

         הרבה סקרנות 

         

         

         

         מה ילד יום?

         

         מה יתחדש?

         

         מי יכנס למעגל

         

         חיים חדש?

         

         מי ישב

         

        על כוס קפה...

         

         

         מי ימלא את החסר?

         

         

         

          אתגר חדש.

         

         להיות בגובה

         

         ולהציץ בזהירות מטה

         

         שלא ליפול... 

         

         

         

         התרגשות

         

         שיחת הלב...

         

         סקרניות העיניים

         

         להציץ למחוזות חדשים... 

         

         

        חום וקור

        מחליפים בניהם

        קודים שונים

        ובתוכם אני

         

        מחפשת שמיכה...

        דרג את התוכן:
          2 תגובות   יום ראשון, 29/9/13, 03:08

           

          ''

           

          אנו חוששים משינוי משום שנדמה לנו שלאחר מאמץ רב מצידנו והקרבה-עולמנו מוכר לנו.וגם אם לא טוב לנו בכל העולמות שיצרנו לעצמנו ואיננו מרוצים-לפחות לא נופתע.לא נטעה.

           

          כשיהיה צורך-נבצע שינויים קלים כדי שהכל ישוב לקדמותו.

           

          אנו רוצים להיות כמו ההרים והעצים."יציבים ומכובדים".

           

          אך-

           

          בלילות נתעורר במחשבה:לו הייתי ציפור עף לאן שרוצה ועושה ככל העולה על דעתי.

           

          או

          הלוואי שהייתי כמו רוח שאיש אינו יודע מאין היא באה ולאן היא הולכת והיא משנה כיוונה ככל העולה על דעתה.

           

          אבל-


          למחרת אנו נזכרים בסיכונים שעוברות הציפורים מציידים ומעופות הגדולים מהם.נזכרים שהרוח גם מחוללת סערות והרס סביבה.

           

          טוב לחלום כי תמיד נותן לנו את המרחב בו נוכל ללכת וכך נעשה בעתיד.בחלומותנו אין סיכון,אך מסוכן להגשימם במציאות.

           

          ויום אחד נוקש הגורל על חלוננו.זאת יכולה להיות נקישת מלאך המזל או הלמות האורח הלא קרוי.שניהם אומרים:"תשתנה עכשו" ללא שום דיחוי-כאן ועכשו.

           

          ואנו-מקשיבים בקול האורח הלא קרוא בשל הפחד שיקח אותנו.אין לנו מקום לויכוח ואנו משנים מקום,דרך,הרגלי אכילה,התנהגות בעל כורחנו.

           

          גם מלאך המזל לוקח אותנו עימו לחיים חדשים.

           

          ואנו זוכרים:"יש לנו בעיות שאפשר לפתור,גם אם לא תמיד במיידי.עלינו לשמש דוגמא להורינו,למורינו,לילדינו-ולהוסיף ללכת בדרך הנכונה.שכננו מצפים שנקנה לכולם את מיומנויות ההתמדה,המאבק באסונות וההתגברות על המכשולים"-ואנו גאים בעצמנו ובהתנהגותנו.והסביבה מהללת אותנו מכיוון שסירבנו להשתנות והמשכנו בנתיב גורלנו.

           

          אך כאן הטעות הגדולה.


          כמו שהטבע נתון כל הזמן בתהליכי שינוי.ההרים נוצרים ברעידות אדמה,רוחות וגשמים מותירים בהם עקבות.כל יום הם משתנים רק אנו לא שמים לב לכך.גם העיצים משתנים לעיתים מכוסים עלים ולעיתים בשלכת,ציפורים מפיצים זרעוניהם...

           

          הטבע קורא לנו להשתנות.וזה שאינו פוחד מפני מלאך המזל מתגבר על פחדו .למרות לבטיו,למרות ההאשמות והאיומים-הם ממשיכים הלאה.מתעמתים עם הערכים והדעות הקדומות שלהם,מתעלמים הנבואות שחורות של יקירהם ומסתכנים.אם מסקרנות,אם משאפתנות ולרוב מיצר הרפתקנות לא נשלט.

           

          כשאנו עושים צעדנו הראשונים בדרך זו אנו חוששים שהחלטתנו תגרום סבל לזולת.אח"כ ישנה תחושה של גלמודיות ונטישה.

           

          נוודים אלו מוצאים נוודים כמוהם עם אותם תחושות.בשיחות בינהם הם מבינים שאינם לבד.חבריהם למסע והם מתגברים ביחד על המכשולים שבדרכם.הם חשים שהחכימו והם בעלי חיוניות יותר מכפי שציפו.

           

          ואז בא יומו של הנווד לגלות את היופי והאתגר שבנופים החדשים.צעדיו המהוססים הופכים למודעים.הוא לומד לשמוח לאתגרים.אינו מתלונן על שיעמום ועיפות.לעיתים בנוחו הוא נהנה מהנוף החדש.מתאהב בדרך שבחר.

           

          הוא לא מבלה ימיו בחלומות על הגשמת חלומותיו.יעדו תעלומה וגם עם טעה ישנה יד עליונה המכוונת דרכיו.הוא מגלה שכוח רצונו החזק והחלטותיו הם שהכתיבו את קצב האירועים הבאים עליו.מבין שהקושי-הוא שמו של כלי עתיק ,שבא לעזור לנו להגדיר את עצמנו.

           

          בסוף מסעם יוכלו לאמר: היו לי חיים מעניינים ולא בזבזתי את מה שניתן לי.

           

          ואלו אשר חשבו שהרפתקה מסוכנת,שינסו את השיגרה.היא הורגת הרבה יותר מהר...

          דרג את התוכן:
            8 תגובות   יום שבת, 28/9/13, 07:53

            ''

             

            ויאמר:

             

            אני לא חושב שאני צריך להסתפק במועט. 
            אנשים המסתפקים במועט לא מגיעים רחוק, לא מגיעים להשגים. 
            אני שייך לקבוצה הצועדת במסלול החיים ולא משתייך לקבוצה המהלכת לצידם.

             

             

            טוב,אחי....

             

            ואני שמעתי שההולכים במסלול וההולכים לצידם מסיימים בדיוק באותה נקודה...סופנית....

            דרג את התוכן:
              2 תגובות   יום שבת, 28/9/13, 01:33

              ''

               

              עץ הדעת ויכולת ההבדלה בין טוב לרע

               

              הגיבור' המרכזי בפרשת גן עדן הוא 'עץ הדעת טוב ורע' .מי היה עץ הדעת?מה הייתה מטרת בריאתו מלכתחילה?האם יש פסול בדעת?מהו המסר עבורנו מהעץ?

               

              התורה מספרת כי אדם הראשון וחוה אשתו נבראו ישר לתוך גן עדן. בגן עדן היו נטועים עצים שונים .ובאותו גן אלוקים שתל גם את עץ הדעת טוב ורע על מנת לתת בחירה לאדם וחווה- לציית או לא לציית לו. אדם וחווה היו חופשיים לעשות כל דבר שרצו בו מלבד מאשר לאכול מעץ הדעת טוב ורע. הם גורשו מגן עדן לאחר שנתפתו לאכול מעץ הדעת טוב ורע , כידוע, ומיד אח"כ נחסמה בפניהם הגישה אל עץ החיים.

               

              האכילה מעץ "הדעת טוב ורע" הייתה חטא שאדם וחוה הוזהרו עליו בעונש מות, נענשו עליו בעונשים שונים, אך מצד שני גם הרוויחו "דעת טוב ורע".ברגע שהאדם עבר על מצוות ה' ואכל מהעץ - הוא הוכיח שהוא רוצה "לדעת טוב ורע", כלומר להיות עצמאי, ולכן ה' שלח אותו גם להיות עצמאי מבחינה כלכלית - בזיעת אפיך תאכל לחם...

               

              "דעת טוב ורע" משמעה "האפשרות להחליט באופן עצמאי מה טוב לעשות ומה רע לעשות".זוהי תכונה שיש לה' - שהוא מקור הערכים, והוא יכול לקבוע לעצמו מה טוב לעשות ומה רע לעשות. היא מבטאת גם בגרות נפשית.

               

              ע"פ חלק מהמפרשים 'דעת טוב ורע' היא התשוקה המינית.היא נקראת 'דעת טוב ורע' כי יש בה צד טוב וצד רע - היא טובה כשמשתמשים בה במידה הראויה לצורך קיום העולם, ורעה כשמשתמשים בה במידה מוגזמת ותאוותנית. ה' ברא את התשוקה כי יש לה תפקיד חשוב בקיום העולם, אבל אסר על האדם ליהנות ממנה מייד - כדי שילמד להתאפק ולשלוט ביצריו, ולא ייתן ליצריו לשלוט בו [ה' תכנן לתת לאדם לאכול מהעץ אחרי תקופה מסוימת של איפוק].

               

              "ויצמח ה' אלוקים מן האדמה כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע" [בראשית ].

              מהו מהותו של עץ הדעת ?נאמר  בגמרא: "אילן שאכל ממנו אדם ראשון:

              -רבי מאיר אומר: גפן היה, שאין לך דבר שמביא יללה על האדם אלא יין, שנאמר: "וישת מן היין וישכר".כלומר ,שההשלכה של האכילה מן העץ - כמוה, כשתיה מן היין אשר מביאה להפרת האיזון.

              רבי מאיר מביא לדוגמא את נוח אשר שתה מן הגפן והשתכר .מקרה נוסף שהגפן הביא ליללה [צרות על האדם] הוא סיפור לוט ובנותיו: "ותשקן גם בלילה ההוא את אביהן יין...ותהרן שתי בנות לוט מאביהן" .וכך כותב גם האברבנאל:"...אלא שהאמת הוא בזה מה שזכרתי שהיה העץ ההוא מעורר ומרבה בתאוות המשגל וידוע שהיה המעט דבר טוב להוליד בדומה, אבל בהתרבותו היה רע מאוד ומזיק ומרחיק האדם מהשלמות, ולכן קראו הכתוב עץ הדעת טוב ורע. ומפני זה לא נקרא בשום מקום עץ הדעת רע וטוב אלא טוב ורע, הטוב ראשונה והרע בסוף. לפי שתחילתו ומיעוטו הוא טוב [קידוש]וריבויו אין ספק שמרה תהיה באחרונה...אבל אסר יתברך לאדם האכילה מזה העץ לפי שאכילתו תביאהו להפלגת התאווה ...ונתן הסיבה בזה באומרו "כי ביום אוכלך ממנו מות תמות" .

               

              -רבי נחמיה אומר: תאנה היתה, שבדבר שנתקלקלו בו נתקנו, שנאמר: "ויתפרו עלי תאנה" . נתקלקלו - כשאכלו מן העץ, וניתקנו - כשתפרו עלי תאנה. אותו גורם יכול לשמש לחטא ויכול לשמש גם לתיקון הדבר תלוי באופן השימוש .

              לפי ה"חתם סופר"- האדם הראשון היה צריך כן לאכול מעץ הדעת אבל רק לאחר שאכל גם מעץ החיים [וגם זה היה צריך להיות בשבת] ואז הצד הגשמי שבו היה מתחבר אל הפן הטוב בעץ הדעת אבל כאשר אכל מעץ הדעת לפני שאכל מעץ החיים "מצא מין הרע את מינו הגשמי וניעור". עץ הדעת הגשמי אינו בהכרח שלילי, הוא יכול לעורר את הצד הגשמי החיובי באדם ואז לגרום טובה בעולם ולא רעה כמו שאכן גרם.

               

              -רבי יהודה אומר: חיטה היתה, שאין התינוק יודע לקרות אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן" .

              מרדכי כסלו כותב: "...נראה לפרש בדעתו של רבי יהודה, שלאחר עצת הנחש ראתה חוה את צמח החיטה עם שיבוליה המלאים בגרגרים באופן אחר. חוה הבינה בחושה שאפשר להכין מגרגרים אלה לחם, התאוותה ורצתה להטביע את חותמה האישי על המאכלים...חוה שינתה ממה שהיה נכון לעשות בגן עדן - לאכול פירות כמו שהם ללא טרחה. היא חמדה לעשות דבר מיוחד במינו... והעונש על כך "הרבה ארבה את עיצבונך " - יהיה עליך להכין כך לחם בכל יום לפנות בוקר.

              הגר"א אומר: "מפני שכל טובת העולם נחלקים לשלושה אילו: טוב, ערב ומועיל...ואחר ששמעה האישה דברי הנחש התחילה לעיין בדבר וזה שנאמר: "ותרא כי טוב העץ למאכל" בעצם הטוב , זולת הערב והמועיל, וכי תאווה הוא לעיניים - הוא הערב אשר יתאווה האדם בכל אות נפשו לא כן המועיל או הטוב. "ונחמד העץ להשכיל" הוא המועיל כי החמדה הוא, אל דבר רוחני או אל ההשכלה אשר יגיע ממנו הכבוד. כלומר, שהחטא פה הוא בעצם הכוונה שלפני המעשה , כי לפי מרדכי כסלו הטעות הייתה ברצונה של האישה להטביע את חותמה וכן גם לפי הגר"א החטא הוא בתאווה לדבר ערב ומתוק ללא כוונות טהורות.

               

              כל התיאורים בתורה אירעו כפי שהם מסופרים, אך רומזים לעניינים רוחניים נעלים ולעבודה הנדרשת מאתנו בני האדם.. אמנם האדם גורש מגן עדן כתוצאה מן החטא, אבל הוא ממשיך לשאוף אליו. השאלה היא, מהם סיכוייו של האדם לזכות שוב לגן עדן. ובכן, קודם כל נשים לב שהאדם אמנם גורש משם, אבל בשום מקום לא כתוב שגן עדן נחרב או אפילו שעבר למקום אחר. כלומר, הוא ממשיך להתקיים כמות שהוא והבעיה היא רק ביכולת של האדם להגיע אליו.יהי רצון שכל אחד מאיתנו ינסה ליצור לעצמו שיבה לגן העדן הפרטי שלו בהתאם לכוחות הנפש שלו להגיע למקום בו יבחר בטוב וימנע מהרע לפי יכולותיו

              דרג את התוכן:
                0 תגובות   יום שישי , 27/9/13, 08:04
                 
                ''
                19/10/09


                כוס לחיי האנשים שבדרך... 

                 

                  

                 

                 ישנם אנשים

                 

                 באמצע הדרך

                 

                 רגילים לכאורה

                 

                 מחוספסים קמעה

                 

                 "לא בדיוק אלו

                 

                 שהם כאלה"...חשבה. 

                 

                 

                 

                 והם מושיטים שני ידיים

                 

                 ולא אחת

                 

                 ושוזרים כתרים וזרים

                 

                 ללא מטרת הנאה. 

                 

                 נתינה כפשוטה

                 

                 כף יד פתוחה

                 

                 נשמות שמשילות

                 

                 קליפות לבבה. 

                 

                 

                כוס לחיים להם תרים

                תפילה עבורם תשא

                 

                "כמו שהשמים הם גבול נתינתם

                כך תהיה גמולם מהדר בתוכם..." 

                דרג את התוכן:
                  2 תגובות   יום שישי , 27/9/13, 05:31

                  איזהו הלחם הבריא על פי הרמב"ם?

                   

                   

                  ''

                   

                    *לחם חיטה המתוקן כראוי -הלחם הבריא יותר הינו לחם מחיטה מלאה, שיהיה מחיטה שנתבשלה כל צרכה. אחר שנתייבשו ממנה הליחות הנוספות, ולא נתיישנה עד שיתחיל בה ההפסד, אך להעביר הקמח בנפה, ויהיה רואה חמוצו וישים בו מלח כראוי. ויהיה הלחם מגרעינים גסים, בלתי נקלפים(מלא)...ויאפה בתנור. זהו הלחם מתוקן המלאכה אצל הרופאים, והוא הטוב שבמאכלים.

                   

                   

                   

                  לא בריא:-שלא יהיה הלחם מסולת נקייה-כל מה שיעשה מן החיטה זולת זה הלחם אינו מאכל טוב בשום פנים. מאכלים רעים מאד כלחם המצה ובצק מבושל.

                  -לחם המקוטף(המרוכך) בשמן זית או בזולתו מן השמנים.

                    

                  ולקראת חנוכה...

                  -הסופגניות -אבל אם יאכלם האדם לעיתים רחוקות, כגון בחגי ומועדי ישראל לשם מצווה לא יזיקוהו ולא רק משום "שומר מצווה לא ידע דבר רע" אלא משום שכבר אמר רבינו בהלכות דעות שמעט מהמאכלים הרעים יזיק פחות מאשר הרבה מהמאכלים הטובים .אבל שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו וכל אדם יתבונן בניסיון מה טוב וראוי לו מצד טבע גופו.

                   -לחם הסולת וחיטה המבושלת אינם מאכלים טובים ואם הם טובים, כאשר נתבשלו, הם צריכים קיבה חזקה ובריאה של אדם צעיר- ואז יזונו מזון טוב ורב.

                  דרג את התוכן:
                    6 תגובות   יום חמישי, 26/9/13, 11:26

                     

                     

                     

                    ''

                     

                     

                    הכנה לזיקנה

                     


                    חשוב מאד להתכונן לזיקנה גם אם היא נתפשת כאינה רצויה זאת מכיוון שכל שלב בחיים שהאדם המבוגר מתנסה בו,ללא הכנה,גובה מחיר כבד ופוגע במבוגר בצורה קשה.

                     

                    הגרונטולוגיה המודרנית פיתחה את "עשרת הדיברות לאדם הזקן".הם מכוונים להשגת חיים משמעותיים בזיקנה ומבטאים את השאיפה האנושית להשגת ביטחון בסיסי בזיקנה ומתייחסים לצרכים האנושיים בכל העולם:

                     

                    1.הבטחת המשאבים הכלכליים והישרדות בכבוד.

                    2.שמירה על הכוחות הפיסיים,הנפשיים והרוחניים ככל שניתן.

                    3.בחירת הזמן המתאים ליציאה לגימלאות.

                    4.חיזוק הקשרים החברתיים למניעת בדידות.

                    5.הקדשת זמן לפעילות ספורט.

                    6.הכנת אופציות לעבודה משמעותית בגימלאות.

                    7.לימוד השימוש בטכנולוגיה מתקדמת ,כגון:מחשבים.

                    8.סיפוק הסקרנות המדעית והמשך הלימודים המקצועיים.

                    9.סיפוק הצרכים המיניים והשגת חום וחיבה.

                    10.שירות לחברה-במקום הסתגרות בדל"ת אמות.

                     

                    נסיונות הקודמים לפנינו לימדו אותנו לעשות הכנות נכונות לקראת זיקנתנו בעיקר בתחום הכלכלי.ומומלץ גם להכין צוואה.

                     

                    יש גם הדואגים לבצע בדיקות רפואיות תקופתיות קבועות,תזונה בריאה,ומתרחקים מהפרזה בשתיה ועישון ושאר מרעין בישין,וכן בעיסוק ספורטיבי-וכך הם נמצאים בתחושה שמיצו את ההכנות שלהם לקראת הזיקנה.

                     

                    אך-


                    כדי להשיג זיקנה משמעותית,יש לקחת בחשבון את התרוקנות הקן.החופש לו "ייחלו"-נופל עליהם "לפתע"-ואיתו מתלווים הפחד והריקנות.

                     

                    סדר היום הקבוע שפעל עשרות שנים נעלם והזקן נשאר עם זמן פנוי למכביר-כאשר לא ברור לו מה לעשות עמו...

                     

                    ואז מגיעות התגובות:


                    -רחמים עצמיים וטענות כלפי עצמם על כך ש"לא ראו את הנולד".

                    -שקיעה בדיכאון.

                    -המלטות לזרועות הטלביזיה ושאר העיסוקים הפסיביים.

                    -הסתפקות בחיים ללא פעילות מנטלית ו"קבלת גורלם" כמובן מאליו.

                     

                    אלה אשר לא עשו מאמצים לפרוץ לעולם הרחב על שפע הזדמנויותיו-יתקשו לעשות את השינוי המתבקש-בחושבם ש"איחרו במילא את הרכבת"-וישלימו עם ה"הכרח".

                     

                    אלו אינם דרכים בריאות והם מעידות על חוסר הכנה לזיקנה!


                    לכן,אומר המחבר, יש להתחיל עם ההכנות לזיקנה מראש בשלושת המימדים:גופנית,נפשית וריגשית מראש כדי להכין את עצמנו ולדמיין כיצד נרצה להגיע לזקנתינו.

                     

                    הפסיכולוג אריק אריקסון[1964]-ראה את החיים כבנויים על שני יסודות:


                    -החזקה

                    -השתחררות


                    בכל תקופת חיים עלינו ללמוד במה להחזיק וכיצד ומה וממה להשתחרר.

                     

                    אם אדם מחזיק באופן כפייתי בדברים שעבר זמנם,או אינו מוכן לוותר על הרגלים המזיקים לבריאותו-הוא גם לא יהיה מסוגל לקבל את זיקנותו ולמלא אותה בתוכן חיים מספק.

                     

                    ישנם גם זקנים אשר יודעים ממה להשתחרר אך אינם משכילים לדעת במה להחזיק.

                     

                    לעת זיקנה הם נעשים קונפורמיים ותלויים בהלך הרוחות החברתי.[אותם אלה לדוגמא, שהתחנכו על נימוסים אירופיים למשל וכעת הפכו לעת זיקנתם לצעקניים ובלתי מתחשבים בריגשות הזולת...].

                    דרג את התוכן:
                      2 תגובות   יום חמישי, 26/9/13, 08:56

                       

                      ''

                       

                      גוף הכאב רוצה לשרוד,כמו כל ישות אחרת ביקום ויכולתו לשרוד תלויה בהזדהותנו איתו באופן לא מודע.


                      גוף הכאב יכול להרים את ראשו ,להשתלט עלינו,"להפוך להיות אנחנו" ולחיות דרכינו.

                       

                      מזונו של גוף הכאב הוא דרכינו.

                       

                      הוא ניזון מכל התנסות המהדהדת עם סוג האנרגיה שלו.

                       

                      כל דבר היוצר כאב נוסף הוא מזונו:


                      -כעס

                      -הרסנות

                      -שנאה

                      -עצב

                      -דרמה רגשית

                      -אלימות

                      -מחלה.

                       

                      גוף הכאב,לאחר שהוא משתלט,הוא יוצר בחיינו מצבים המשקפים תדר אנרגיה הדומה לשלו,מהם הוא ממשיך להיות מוזן.

                       

                      כאב יכול להיות מוזן רק על ידי כאב.כאב אינו יכול לעכל שמחה ולהיזון ממנה!!!!!!!!!!!!

                       

                      ברגע שגוף הכאב השתלט עלינו-אנו רוצים רק עוד כאב.אנחנו הופכים לקורבן או למבצע העבירה.אנחנו רוצים להכאיב,לסבול בעצמינו כאב או שניהם.ההבדל בין שניהם אינו גדול.

                       

                      אם איננו מודעים לכך כמובן שנטען בחום שאיננו רוצים כאב.

                       

                      אך-

                      נתבונן היטב ונגלה שהחשיבה וההתנהגות שלנו נועדו לשמר כאב אצלנו ואצל אחרים.

                       

                      לו היינו מודעים-הדפוס היה נעלם,משום שלרצות עוד כאב הוא מעשה בלתי שפוי,ואף אחד אינו מתנהג באופן בלתי שפוי במודע.

                       

                      גוף הכאב הוא צל אפל המוטל ע"י האגו.פחדו הגדול הוא המודעות.

                      גוף הכאב מפחד להתגלות.

                      הישרדותו תלויה בהזדהות הבלתי מודעת שלנו איתו.

                      הפחד הבלתי מודע שלנו לעמוד פנים מול פנים מול הכאב הנמצא בתוכנו מחיה את גוף הכאב.

                       

                      אם לא נתמודד עם גוף הכאב,אם לא נאיר אותו באור המודעות-נאלץ לחיות איתו שוב ושוב.

                       

                      גוף הכאב יכול להידמות לנו כמפלצת נוראית ומסוכנת,שאנו חוששים להתבונן בה.

                      אך אל חשש-

                      זהו רק שד דמיוני שאינו יכול לשרוד במחיצת כוח הנוכחות שלנו!!!!!!!!!!!!

                      דרג את התוכן:
                        4 תגובות   יום חמישי, 26/9/13, 04:29

                        יום חמישי 26 ספטמבר 2013

                         

                        אישה מוכה

                         

                         מול שברי חייה

                        אישה מוכה

                        בקבר העמוק

                        של זיכרונותיה,

                        שם עומדים ילדיה

                        בשר מבשרה

                        סוקלים כל חלקה סרוקה

                        במסרקות ברזל מדממות

                        מלהט הלמות בוכנות כאבה

                        המבקשות תשובות

                        בתוך קיא גיא בן הינום.

                         

                        חסרת אונים

                        מתבוננת בסכינים הבוצעים

                        פלח פלח מבשרה

                        זועקת ללא קול שברה

                        רפת כוחות

                        למראה משבתה.

                        דרג את התוכן:
                          4 תגובות   יום חמישי, 26/9/13, 04:00

                          יום חמישי 26 ספטמבר 2013

                           

                          ''

                           

                          בתוך קרבי שברי חיי

                           

                           

                          בתוך קרבי שברי חיי

                          נוברים ילדי אשר בגרו.

                           

                          חרס חרס מדובר

                          שבר שבר מפורש

                          מוזכר,מתועד,

                          מגורד מדם ורפש המאורע

                          מאבק מאדים וכואב

                          של הסיפור המתחולל מאחוריו.

                           

                          ילדי יושבים ודנים

                          הופכים בה והופכים בה

                          בכאבי הנוראים

                          בזיכרונותיי הצרובים.

                           

                          ואין מושיע מהמילים

                          הבוטות

                          המבקרות

                          המתבכיינות מפינוק כאבם

                          המאפילות בכוח צדק שופטי

                          מגלות באכזריות

                          ערוות נהר

                           רפש חיי.

                          דרג את התוכן:

                            תגובות אחרונות

                            פרופיל

                            אסתר רבקה
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS