כותרות TheMarker >
    ';

    כי האדם עץ השדה

    כי האדם עץ השדה / נתן זך

    כי האדם עץ השדה.
    כמו האדם גם העץ צומח
    כמו העץ האדם נגדע.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא שואף למעלה
    כמו האדם הוא נשרף באש.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    אהבתי וגם שנאתי
    טעמתי מזה ומזה.
    קברו אותי כחלקה של עפר
    ומר לי, מר לי בפה.
    כמו עץ השדה.


    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא צמא למים
    כמו האדם גם הוא נשאר צמא.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    ארכיון : 1/2014

    0 תגובות   יום שישי , 31/1/14, 21:00

    ''

     

    יום רביעי 05 ינואר 2011

     

     

    שחרור שכזה

     

    כששחררתי אותנו

    הייתה רכות באוויר

    מוצפת באור

    צלצול גונג גורלי.

     

    כשניתקנו החבלים

    המספריים הפשירו

    נזלו בדמעות כסף

    נמרחו על המדרכה.

     

    הציפור על העץ

    צייצה ענוגות

    השמש התחבאה בינתיים

    פן תחשוף הדמעות.

     

    זה קרה אז

    כשהטבע משך בכתפיו

    לא חפץ לעזור.

     

    נו טוב יקירי..בוא נעזוב...

    דרג את התוכן:
      4 תגובות   יום חמישי, 30/1/14, 19:56

      ''

       

      ראש חודש אדר-משנכנס אדר מרבים בשמחה


      הכוחות הרוחניים הפועלים בחודש אדר - תיקון המחשבה: מחשבה אותיות בשמחה. 

       
      המלה חודש באה מהמלה התחדשות. בכל חודש יש הארה והשפעה רוחנית המיוחדת לו. קדושת הזמן המיוחדת לאדר מאפשרת לנו לפתח ולחדש את כוח השמחה הפנימית. בניגוד לדעה הרווחת, הזמן אינו עובר עלינו, אלא אנו "נוסעים" בתוך הזמן. זמן הוא תכונה - מעין מערך של "תחנות דלק" רוחניות בהן אנו מקבלים שפע רוחני המיוחד לאותה נקודת זמן.

      ראש חודש אדר מתייחד משאר החודשים, בכך שאמרו עליו חכמים ,'משנכנס אדר מרבין בשמחה'. 
      חודש אדר הוא החודש השישי בלוח העברי בשנה המתחילה בחודש תשרי, והחודש האחרון בשנה המתחילה בחודש ניסן. בחודש אדר 29 ימים. בשנים מעוברות ישנם שני חודשי אדר - אדר א' (30 יום) ואדר ב', שנחשב לאדר ה"רגיל" ובו חלים כל אירועי החודש. 
      חודש אדר בו נעשו ניסים לישראל, מסוגל הוא לישועות בשורות טובות ונחמות. בחודש זה נולד משה רבינו שהתורה נקראת על שמו. ובחודש זה חזרו וקבלו ישראל את התורה מרצונם הגמור.

      השם אדר, הוא שם אכדי, אשר עלה יחד עם עולי בבל בתקופת שיבת ציון בתחילת ימי בית שני מהגולה. במשך הזמן השתקעו שמות החודשים "וגויירו". במקרא מוזכר החודש בשמו במגילת אסתר ספר אשר נכתב לאחר תקופת שיבת ציון. 
      פירוש השם אדר- מקור השם במילה האכדית adaru שפרושה "גורן" מכיוון שבחודש זה החלו לתקן ולהכין את הגרנות לקראת הקציר של חודשי האביב. מילה דומה באוגרית היא udar שפרושה גבורה.
      א-דר. האות א' מייצגת את אלופו של עולם, אחד יחיד ומיוחד. ויש את האותיות דר או רד. פרוש העניין הוא שצריך ל"הוריד" את האלוקות אל תוך חיינו עד שהשם יהיה דר [גר] בתוך חיינו, בכל הזמן ובכל דבר. האותיות דלת וריש מייצגות את ספירת המלכות, המקום הריק שצריך למלא. אדר מתחיל ממציאות של חושך בתוכה אנו צריכים להכניס את האור. 

      מזל החודש דגים מכיוון, שבחודש זה הדגים שבנהרות ובאגמים פרים ורבים. הדגים מכוסים מן העין ואין עין רעה שולטת בהם. ואף ישראל עלה מזלם בחודש זה לפי שנמשלו ישראל לדגים, מה הדגים חיים במים אף ישראל כל חייהם בתורה שנמשלה למים וכשם שהדגים פרים ורבים בחודש זה, כך תורתם של ישראל עלתה להם בחודש זה פעמים.
      סיבה נוספת היא מזל החודש הוא ברבים רמז לשני אדרים אדר א' ואדר ב' בשנה מעוברת. 
      המזל,קשור גם לכוח הראיה - הדגים לא עוצמים עיניים אף פעם. כך גם צדיקים מתבוננים במציאות האמיתית ורואים רק את האור. זהו הכוח המיוחד לחודש אדר, התבוננות מודעת וראיה נכונה של המציאות ומתוך כך מגיעים לשמחה. ספירת הבינה מראה על התבוננות מעל המציאות המוכרת לנו, מעל הטבע. עולם החי מסתכל במבט של טבע. יש רק מה שנראה בעין. ספירת הבינה יכולה להוציא אותנו מהיסחפות בזרם ה'ראיה הטבעית' של החיים, ע"י ראיה שנעשית מתוך מודעות. ספירת הבינה מראה לנו את המציאות מעבר לחומר, את ההיבט הרוחני של חיינו.כל מה שצריך הוא להתבונן במבט האמת: לחפש בכל דבר, ויהיה הפשוט ביותר, את הטוב האלוקי. חשוב לדעת לא לחפש שלילי כי עלולים להעצימו, אלא להכיר בשלילי ולשנות אותו, להפוך את החושך לאור. כדאי גם להודות לשם על כל דבר ולפני שמבקשים על מילוי של עוד חסרון להודות על החסרונות שכבר מולאו. על הטוב שיש. כך מגבירים את כוח הראיה הנכונה וזאת הדרך להגיע לשמחה שלמה.

      האות ששולטת בחודש זה היא האות קוף-שמה וצורתה של האות ק' מרמזים לכך שהאות מסמלת את קדושת ה'. הגימטרייה של שמה המלא - קו"ף היא 186, כמו זו של השם - 'מקום', אחד משמות הא-ל. 

      בגלל קרבתו של חודש אדר לחודש ניסן ולפסח הביאה את חז"ל לתקן תקנות מיוחדות לחודש זה. בתחילת החודש היו מעבירים קול ומזכירים לעם לתרום את מחצית השקל לטובת קורבנות הציבור. במסגרת ההכנות לעליה לרגל היו מתקנים את הדרכים, משפרים את בורות המים ועושים את צרכי עולי הרגל על מנת להקל על מסעם ושהייתם בירושלים. 

      בגלל הניסים הרבים אשר נעשו לישראל בחודש זה. חז"ל ממליצים ליהודי אשר יש לו משפט עם גוי לדחות את המשפט לחודש אדר אז סיכוי טוב יותר שהוא יצא זכאי בדין. 

      בערב חג הפורים, בדרך כלל בי"ג אדר, נקבע יום תענית, זכר לתענית אשר תיקנה אסתר ליהודים בשושן הבירה. מטרת התענית הייתה להפר את עצת המן הרשע. 

      במרכזו של חודש אדר אנו חוגגים את חג הפורים, חג אשר נקבע במגילת אסתר לזכר הנס הגדול אשר אירע ליהודים בשושן הבירה ובכל התפוצות , נס אשר הפר את מחשבת המן הרשע להשמיד את העם היהודי.

      בימי ראש חודש, מוסיפים את תפילת 'יעלה ויבוא' בתפילת שמונה עשרה, ובברכת המזון, וכן אומרים הלל בדילוג ומוסיפים תפילת מוסף. כן ישנה קריאה בתורה המיוחדת לראש חודש.

      משנכנס אדר /מילים: שולחן ערוך

      ...מש...מש...מש
      משנכנס אדר

      משנכנס אדר מרבין, מרבין בשמחה
      ונהפוך, ונהפוך, ונהפוך ונהפוך הוא

      אשר ישלטו היהודים
      המה בשונאיהם

      משנכנס אדר, משנכנס אדר
      מרבין, מרבין, מרבין בשמחה

      חייב אדם לבסומי, לבסומי, לבסומי,
      עד ד- עד דלא ידע
      עד דלא ידע.

      חודש נעים לכל עם ישראל.

      דרג את התוכן:
        0 תגובות   יום חמישי, 30/1/14, 19:48

         

        ''

         

        צורות התייחסות שונות למוות


        וודי אלן אמר פעם,שאיננו פוחד למות-אך איננו רוצה להיות נוכח כשזה יקרה...

         


        במחצית חיינו השנייה אנו נעשים יותר ויותר ערים לסופיות החיים ולמוות המצפה לנו.

        אנו חשים שהזמן פוחת ואוזל.

        התחושה הזו שונה אצל כל אדם-כי כל אחד חי ומת באופן אישי וחד פעמי.

         

        הספרות העוסקת במוות נותנת לקורא נקודות מבט מזוויות שונות:


        א.המוות יכול להתפס ככניסה לאין סופיות,ולכן ניתן לקבלו בשקט ובשלווה,כפי שמגדיר אותם רבי בונם.

        כאן המוות אינו מפסיק את החיים ,כי האדם שמת ממשיך לחיות בדורות הבאים כחלק "מאילן היוחסין" שלו,בהסטוריה המשפחתית שלו.

         

        ב.גישה הרואה במוות ידיד ששמחים לקראתו,שכן הוא בא כאדם מוכן,מתוך ידיעה שסיים את מפעל חייו וחי חיים משמעותיים.אין הוא פוחד למות אלא רואה במוות תפקיד שיש לבצע ביושר.

         

        ג.גישה של קבלת המוות ללא אשליות של "חיי עולם הבא".

         

         

        טולסטוי ושופנהאואר סברו שהעובדה שהחיים נגמרים במוות-מחייבת אותנו לדבר משמעותם.

         

        לעומתם-


        יש שסוברים כי המודעות לסוף החיים הורסת את אושרו של הפרט ואת הטעם לחיפוש משמעות.

         

        את יסודות פילוסופיית החיים רוכש האדם כבר בילדותו.

        אלה מלווים אותו לאורך כל חייו ומשפיעים על התייחסותו הבסיסית גם לחיים וגם למוות.

        דרג את התוכן:
          8 תגובות   יום שישי , 24/1/14, 04:27

          ''

           

           

          התפתחות רוחנית כתהליך השתנות

           

          רוחניות הינה דרך, אשר משפיעה על פנימיותו של האדם, עוזרת לאדם להתבונן במי שהוא, בבחירות שלו ובדברים המנהלים אותו ומשפיעים  עליו בחייו. האדם חופשי לבחור אם להתקדם רוחנית או פשוט לעזוב את התפתחותו הרוחנית ולהמשיך לחיות כרגיל.

           

          התפתחות רוחנית הינה תהליך, אותו עובר האדם עם עצמו. חל באדם שינוי ביחס לעצמו, לסביבתו ולחברה. אדם יכול לשנות בתהליך התפתחות רוחנית את צורת המחשבה שלו, או את הדרך שבה הוא רואה את החיים. סדרי עדיפויותיו של אדם עשויים להשתנות בתהליך זה.

           

          ישנם שני סוגי התפתחות רוחנית אצל האדם:

          -הסוג הראשון -שהאדם הפך להיות רוחני באמת.

           -הסוג השני -אחרי שהאדם הוא כבר רוחני בשלמות.

           

          המושג התפתחות מרמז על תהליך של צמיחה וגדילה. כאשר האדם מתפתח רוחנית ,הוא בונה דבר חדש על גבי הישן .האדם רואה בחייו את ה"השגחה הפרטית" והסיבות לאירועים שעברו עליו-בהם.

          למרות שחלק מהאירועים נחווים אצלנו כלא נעימים, כל מה שאנו עוברים במהלך התפתחותינו הרוחנית ובמהלך חיינו בכלל, יש לו סיבה והוא זה המביא אותנו למקום תודעתי גבוה יותר.

           כאשר האדם  עולה מדרגה יש ביכולתו לראות,להבין ולהפנים את הדברים אשר חווה במדרגה הקודמת ולמצא את הסיבה ,מדוע עבר חוויה מסויימת זו בחייו. 

           

          תפיסת המציאות מצד האדם משתנה. התפתחותו הרוחנית מתבטאת בדרך בה  הוא תופש את מה שמתרחש בחייו הפרטיים ובעולם בכלל. המציאות הגשמית סביבו נשארת כמות שהיא,מי שמשתנה היא פנימיותו ודרך השינוי בתפיסת עולמו.

           

          החיפוש הרוחני הוא  תהליך התעוררות וחשיפת הרוח שבנו, בו אנו נמצאים בתהליך התגלות הרצון האמיתי שלנו, הרצון הטהור, וככל שאנו מתקדמים בתהליך זה - אנו הופכים לאנשים מאושרים יותר.

          הדרך הרוחנית, היא המעצימה את האדם לחיות בהתאם למערכת הערכים שלו, לחיות חיי מימוש והגשמה במודעות ומתוך חופש בחירה.

           

          רוחניות -היא תמיד מעשית.זה החיבור בין הצד הלא מוחשי,דהיינו-פנימיותו של האדם ותודעתו ובין הצד המוחשי . הפרקטיקה של החיים או החיים עצמם. אדם אשר עושה עבודה רוחנית, השפעת העבודה שהוא עושה ניכרת בבירור בחייו: במערכות היחסים, בבריאות, במצבים רגשיים, בהפקת תוצאות, בקידום תחומים חשובים בחייו, בהשגת מטרות ראויות בעיניו ובהרבה רוגע ונינוחות.

           

          האומץ ללכת בדרכינו המיוחדת,להתבונן לפחדינו העולים -בעיניים ולהביסם בדרך של התגברות עליהם, היא חלק חשוב בעבודה של צמיחה אישית. ככל שאנו מתנקים מהפחד מזדכך הרצון שלנו האמיתי ומתחזק, והרצון הטהור יוצא לאור.

           

          אומץ לב והתגברות על פחדינו ,הוא הצידה החשובה ביותר של אדם השואף להתפתחות אישית. לשלוט בפחד באמצעות דבקות באופטימיות, בחשיבה חיובית ,אמונה איתנה בעצמנו, בכוחותינו, ובזכותנו לחיות את רצוננו, ואף להתגבר על הפחד מפני המוות, באמצעות השלמה עם הבלתי נמנע.  הבחירה המתמדת בחיים על פי הרצון ולא על פי הפחד היא המקדמת אותנו בהתפתחותנו הרוחנית.

           

          ולפנינו השיר הנוטע בנו אומץ לילך בחיינו:

           

          כל העולם כולו גשר צר מאוד /מילים: רבי נחמן מברסלב

           

          כל העולם כולו

          גשר צר מאוד

          והעיקר, והעיקר

          לא לפחד, לא לפחד כלל.

          דרג את התוכן:
            2 תגובות   יום רביעי, 22/1/14, 22:00

            ''

             

            חלום שלא נפתר הוא כאיגרת שלא נקראה

             

            חלום הוא חוויה סובייקטיבית של מראות דמיוניים, ותחושות במהלך השינה. החלום הוא תופעה כלל-אנושית חוצה תרבויות, שגם נצפתה בחיות, ושגם ילדים לומדים לזהותה כבר בגיל צעיר.

             

            חז"ל גילו לנו שהשינה היא אחד חלקי שישים מהמיתה, והחלום הוא אחד חלקי שישים מהנבואה. דמויות היסטוריות רבות ידועות כמי שהיו מושפעות מחלומותיהן. לפותרי חלומות היה מעמד מיוחד בחצרותיהם של מלכים, ולרוב הם שימשו ככוהנים, בשל החשיבות הרבה שבני אדם ייחסו לחלומות בעולם העתיק.

             

            חכמת הקבלה מלמדת שכל אחד מאתנו נמצא בעולם הזה כדי להשיג את האור. על מנת להגיע למצב זה, עלינו לעבור תהליך של שינוי ושיפור תמידיים. החלומות, יכולים להיות הזדמנויות וסימני דרך ,המאפשרים לנו להבין מה עלינו לשנות בחיינו. הם גם מסוגלים לספק לנו אנרגיה שתסייע לנו להוציא אל הפועל את משימותינו.

             

            במשך היום קיים מאבק בין מודעות החומר של הגוף המבקש סיפוק חומרי, לבין מודעות הנשמה ששואפת להיות בנתינה, בעשייה ובהשפעה. השינה היא למעשה מתן אפשרות לנשמה להגיע למקום שהגוף אינו שולט בו, והזמן, תנועה ומקום אינם מגבילים. בלילה מקבלת הנשמה כוח, לו היא זקוקה ליום המחרת.

             

            ככל שהאדם נמצא בתהליך מתקדם יותר בעבודה הרוחנית שלו, כך יוכל לזהות טוב יותר את הסימנים שיופיעו בחלומותיו. לכן,חשובה המודעות שמובילה אותנו לחלומות אלה.

             

             לחלום שגרתי מספר מאפיינים:

            -חוסר מודעות לכך שמדובר בחלום

            -אי יכולת לשלוט ולכוון את השתלשלותו

            -חוסר הפעלה של מנגנון הביקורת והשיפוט.

             

            מדענים משערים כי כרבע מהשינה מוקדשת לחלום. ישנם  סוגי חלומות שונים,והם:

            1 .חלום טבעי-זהו חלום הנובע ממחשבות האדם במשך היום או מדברים שעסק בהם במשך היום. החלום קשור יותר לעולם הדמיון המושפע ממזגו, מסוג האוכל, מהתרבות בה האדם חי וכן מהלחצים שהוא חווה ביומיום. חלומות אלה הם לרוב משונים ביותר, ועליהם נאמר: "והחלומות שווא ידברו."

             2 .חלום השגחי-זהו חלום שבא לבשר בשורה טובה או להפך להזהיר ממשהו רע.

            3. חלום נבואי-זהו חלום שבאמצעותו האדם מקבל ידע לגבי אירועים שיקרו לו או לאנשים הסובבים אותו. חלום מסוג זה מכין ומכוון את החולם לידיעה מוקדמת לעתיד הצפוי.

             

             החלומות נחווים כ:

            -סיוט-מפחיד ומטיל אימה סיוטים מתרחשים כאשר במשך היום אדם מתנהג באופן שלילי, או חווה מצבים שליליים ללא כל שליטה. הסיוטים נועדו לסייע לאדם בחשיבתו ובהעלאת שאלות על זהותו ועל המשך דרכו.

            -חלום טוב, הגורם לאדם לקום בהרגשה טובה וחיוניות.

            -חלומות ארוטיים, המערבים תמונות ומראות הקשורים למין.

             

            קיימות גישות רבות להסברת מהותו של החלום:

             -תגובה לגירויים חיצוניים או פנימיים.

            -כוחות המודחקים שנכבשו על ידי האגו לעבר המודעות

            -הבעת התודעה באופן סימבולי

            -התקשרות עם  התת-מודע הקולקטיבי ואם הקל. הקב"ה מודיע אל הנשמה בחלום את הדברים העתידיים לבוא בעולם כדי שיקבל האדם תוכחה מדברי העולם.

             

            דרג את התוכן:
              0 תגובות   יום שלישי, 21/1/14, 05:54

              ''

              ''

               

               

              הדת מציעה עזרה במציאת משמעות לחיים הן לצעירים והן לזקנים.


              אמונה בקל יכולה להביא:


              - הקלה מסויימת בחרדה מפני המוות

              -ההבטחה לגבי מה שצפוי בעולם הבא-מאפשרת עבודה למען השגת האושר עלי אדמות.

               

              אך-

               

              הדת היא הפתרון רק לחלק קטן מהאנושות,לאלו שבאמת מאמינים.

               


              למאמין:


              -האמונה משמשת הכנה לזיקנה ,למוות ולעולם הבא

              -הדת וקיום המצוות נותנים לו הזדמנות למלא את חייו במשמעות.

               

              אך-

               


              גם האדם הדתי יכול לפקפק באמונתו וב"צדק האלוקי".


              גם המאמין יכול "לאחר את הרכבת" ולהחסיר משמעות הקשורה ברגע מסויים,למשל כשמזדמנת לו מצווה והוא מחמיץ אותה.

              דרג את התוכן:
                2 תגובות   יום שני, 20/1/14, 11:49

                 

                ''

                 

                 

                בפרק הקודם אמרנו כי יתכן שנוכל פשוט לוותר על השליליות,ברגע שלא נרצה לחוש שדה אנרגיה זה בתוכנו. כשנפנים שהשליליות  לא משרתת שום מטרה. אם איננו מסוגלים לוותר על השליליות-נקבל את העובדה שהיא שם ,ונמקד את תשומת ליבנו ברגשותינו.

                 

                אפשרות נוספת לוויתור על השליליות-היא להעלים אותה ע"י כך שנדמיין שאנו הופכים שקופים לסיבה חיצונית שיצרה את התגובה.


                ההמלצה היא להתחיל עם הדברים הקטנים,אפילו הטריוויאליים:

                 

                נתאר מצב בו אנו יושבים בבית בשקט,לפתע נשמעת אזעקת מכונית מהרחוב.

                הרוגז מתחיל להתעורר.

                מה מטרת הרוגז?

                כלום!

                מדוע יצרנו אותו?

                לא עשינו זאת.המוח עשה זאת.התגובה אוטומטית,בלתי מודעת לחלוטין.

                מדוע הראש יצר אותה?

                משום שהוא מחזיק באמונה הלא מודעת שהתנגדותו,הנחוות על ידנו כשלילה או חוסר אושר,תסלק איכשהו את המצב הלא רצוי.

                זוהי כמובן אשליה.

                ההתנגדות שהוא יוצר,העצבנות או הרוגז במקרה שלנו,מפריעה הרבה יותר מהגורם העיקרי אותו היא מנסה לסלק.

                 

                העיצה היא:


                -נחוש את עצמנו שקופים,ללא דחיסות הגוף החומרי.

                -נאפשר לרעש,או לכל מה שגורם לנו לתגובה שלילית,לעבור דרכינו.

                -שוב אין הגורם נתקל בקיר המוצק שבתוכינו.

                 

                נתחיל להתאמן בדברים הקטנים,כגון:נביחת כלב,פקק תנועה וכו.

                 

                במקום להציב קיר של התנגדות בתוכנו הנתקל שוב ושוב "בדברים שלא היו צריכים לקרות"-נניח לכל דבר לעבור דרכינו.

                 

                כאשר מישהו מתחצף בכוונה לפגוע בנו-המקום לעבור לתגובה לא מודעת של שליליות:


                -לתקוף

                -להתגונן

                -לסגת

                ניתן  לדברים לעבור דרכינו.

                לא ניצור התנגדות.

                נהיה במצב "שכאילו" אין שם מישהו שיכול להיפגע.

                זוהי סליחה.

                באופן כזה,אנו נעשים בלתי פגיעים.

                 

                אנו יכולים לומר לאותו אדם שהתנהגותו אינה מקובלת עלינו-אם זה מה שאנו בוחרים לעשות,אבל לאדם זה שוב לא תהיה שליטה על מצבינו הפנימי.

                 

                במצב זה העוצמה בידינו ולא בידי אדם אחר.

                כך איננו מנוהלים ע"י מוחנו.

                 

                מנגנון ההתנגדות שלנו פועל באופן זהה לאזעקה,אדם גס,שיטפון,רעידת אדמה,אובדן רכושינו וכו.

                 

                הצעת המחבר:

                -אל נחפש את השלווה.

                -אל נחפש כל מצב,פרט למצב בו אנו נתונים עכשו,אחרת ניצור מאבק פנימי והתנגדות בלתי מודעת.

                -נסלח לעצמנו שאיננו חווים שלווה.ברגע שנקבל את המצב  של חוסר השלווה הוא יהפוך לשלווה.

                כל דבר שנקבל אותו במלואו-יביא אותנו לשלווה.

                זהו נס הכניעה וההתמסרות.


                 

                כאשר אנו מקבלים את מה שיש-כל רגע הוא הרגע הטוב ביותר.

                 

                זוהי הארה!!!

                דרג את התוכן:
                  2 תגובות   יום ראשון, 19/1/14, 21:56

                  ''

                   

                  ‏19/01/2014

                   

                  קשרים

                   

                  ושוב חוטי הארגמן

                  מחוללים,מותחים

                  קורי רגשות

                  לכאן ולכאן.

                   

                  ואנה אני באה

                  משכמותם?

                   

                  כי ישנם קשרים

                  נסתרים,יציבים

                  הנפרטים ע"י

                  הנשמה

                  ואין את הכוח

                  למחקם

                  סתם

                  כך..

                  דרג את התוכן:
                    6 תגובות   יום ראשון, 19/1/14, 09:36

                    ''

                     

                    אטלנטיס היא אחד מסיפורי המסתורין הגדולים ביותר בהיסטוריה

                     

                    יש אומרים כי,כשאטלנטיס שקעה - שקעו אתה כל ההישגים שהאדם הגיע אליהם. הרבה מהטוב וממה שמייחד את האנושות שקע יחד אתה...

                     

                    הממצאים הארכיאולוגיים ,של השנים האחרונות- גילו את קיומה של יבשת אטלנטיס האבודה בה מסופר כי הייתה תרבות מדהימה, עם טכנולוגיה מתקדמת אשר שקעה למצולות ונעלמה. דורות רבים חיפשו אותה ואין ספור חוקרים דרשו למוצאה, או לפחות שרידים שלה.את אותה  עיר מדהימה אשר אבדה  ובה  תרבות אשר היוותה ציון דרך בהתפתחות האדם, תרבות של שלום ושגשוש. תקופה בה האישה הייתה הדמות המרכזית והחשובה. מקום בו קיבלה האישה זכויות גדולות בביתה. היא זו שהורישה את רכוש המשפחה. הנשים היו הכוהנות, היועצות, השופטות ונשות הרוח. הגברים היו השותפים שלהם ויחד הם שגשגו בכל התחומים. יחד הם עסקו בספורט, יחד הם עבדו ויחד הם יצרו תרבות נפלאה.

                     

                    אפלטון כתב את סיפור אטלנטיס בטימואס, במאה החמישית לפני הספירה. בחיבורו,מתקיים דיאלוג בין שני דמויות ובו דנים על רעיון החברות האוטופיות קרי, אידיאליות. הוא מתאר שיחה מסוימת בין כומר מסוים וסולון המחוקק ואיש הרשות ,אשר חי במאה השביעית לפני הספירה. הכוהן מציג את אטלנטיס כאי גדול הגדול יותר מאסיה הקטנה ומלוב גם יחד -הנמצא מעבר למיצרי גיברלטר. הוא מספר שהייתה זו ממלכה רבת עוצמה כ-9000 שנה לפני הולדתו של סולון בשנת 638 לפנה"ס.

                    הארץ חולקה בין האלים ואת אטלנטיס קיבל פוסידון, אל הים. פוסידון התאהב בבת-תמותה ושמה קלייטו ויצר עבורה אי המוקף ברצועות של ים ויבשה המקיפות זו את זו וזאת בכדי להגן עליה. בנוסף לכך, בנה מעברים תת-קרקעיים כדי שיוכל להגיע אליה. מיקום האי היה מאחורי "עמודי הרקולס" הלא הם מיצרי גיברלטר. הוא עבר לגור אתה בבית במרכזו. את האי הוא הקיף בטבעות של ים ויבשה כדי להגן עליו, במרכז הוא סידר לעצמו מעיין אחד עם מים חמים ומעין אחד עם מים קרים ואדמה ממנה יוצאים כל-מני מאכלים .

                    קלייטו ילדה 5 זוגות תאומים זכרים שהפכו לשליטים הראשונים של אטלנטיס. פוסידון חילק את האי

                    ל- 10 חלקים בכדי שיתאפשר לכל אחד מבניו למלוך על עיר- מדינה עצמאית ומעל כולם המליך את אטלס, בנו הבכור.

                     אנשי היבשת למדו לנצל את מחצבי הטבע הרבים וחפרו מהאדמה מתכות יקרות רבות , עולם החי שלהם היה מגוון וכלל, בין השאר, פילים. היו בה גם אגמים, נהרות , יערות ומזון בשפע. במהלך השנים הוקמו גשרים במרכז האי ובמקום הארמון המלכותי הישן נבנה ארמון חדש ומפואר, שהיווה את פאר היצירה הארכיטקטונית. כאן היה גם מקדשו של פוסידון עצמו, שכוסה בכסף ושנהב ובתוך המקדש היו פסלי זהב. המקדש הכיל פסל ענק של האל רוכב במרכבה עם שישה סוסים.

                    פתח הים הורחב ושימש כנמל לספינות ומסביב לרצועות האדמה נבנו חומות עם צריחים.

                     

                    תרבות אטלנטיס,כבשה את כל עמי המזרח התיכון, למעט תושבי אתונה, ורשמה הישגים טכנולוגיים מדהימים. זאת הייתה עיר קסומה, בה כולם חיים בשלום ובשגשוג.בכתביו תיאר אותה אפלטון, כאי רחב-ממדים [גדול מלוב ואסיה הקטנה גם יחד], שנמצא מעבר ל"עמודי הרקולס" [מצר גיברלטר]. האי הפך למרכזה של אימפריה מתקדמת [מבחינת שיט, מסחר, תעשיה ושלטון] ששלטה על כל האיים באזור וגם על חלקים מיבשות קרובות, ובראשה עמדו צאצאיו של פוסידון.

                     

                    במשך דורות רבים חיו אנשי אטלנטיס חיים מוסריים ופשוטים אולם אלו החלו אט אט להשתנות וכללי המשחק שונו. בצע הכסף ושאיפה לכוח תפסו מקום נכבד בחייהם והחלו לגרום לשחיתויות ושינוי באורח חייהם: ניצול מעמדות , בזבוז משאבים , מותרות , סיאוב מיני וקורבנות אדם , אלמנטים אשר החלו את רצף החורבן של התרבות בסדרת רעידות אדמה עצומות אשר העלימו את היבשה ואת התרבות האטלנדית אל מתחת לפני המים באופן ומיקום לא ידועים  . זה קרה כעונש על חטאיהם .אטלנטיס שקעה במעמקי הים, תוך יום אחד כולו על תושביו.

                     

                    כאשר ראה שחיתותם זאוס ,הלך וכינס את שאר האלים על מנת להחליט על עונש הולם, זמן מה לאחר מכן נבלע האי כולו על יושביו על ידי הים בהתפרצות של גלי ענק ורעידות אדמה.

                     

                    מאז שאפלטון כתב את תיאורו המופלא בדבר היבשת ששקעה, ''ביום ולילה אחד נעלמה מתחת לפני הים'' [אפלטון, מתוך ''קריטיאס''],העסיקה קושייה זו את דמיון האדם בוויכוחים עד לאין ספור האם זאת אמת היסטורית או אגדה.

                     

                    פליניוס, הרומאי מחבר ההיסטוריה הנטורלית [במאה הראשונה לספירה], אף הוא מתייחס לאטלנטיס, ואנשי גיאוגרפיה ערביים קדומים אף הם ציינו את אטלנטיס על מפת העולם.

                     

                    סופרי ימי הביניים קיבלו אותה כעובדה קיימת מבחינה היסטורית, כאשר אמונותיהם נשענו על אין ספור עובדות  מן המסורות של איים מן המזרח. במסורות של כל העמים מופיע סיפור המבול, המציין שמוצאו משותף.

                     

                    פרנסיס בייקון כתב את האלגוריה האוטופית שלו "אטלנטיס החדשה" שיצאה לאור בשנת 1627, בה הוא מתייחס לאספקט המדעי של אטלנטיס.

                     

                    רבים חיפשו אחר מקום אפשרי למקמה, זיהו אותה למשל עם אמריקה, ארצות סקנדינביה, האיים הקנריים, אבל על פי רוב היא שוייכה לצפון האוקיינוס האטלנטי.

                     

                    הדיון ביבשת האבודה עלה שוב לכותרות רק בשנת 1882 עם פרסום ספר "אטלנטיס, העולם העתיק" מאת איגנשיוס דונלי, שבנה תיאוריה לפיה אטלנטיס הייתה הציוויליזציה הראשונה בעולם ושאר התרבויות על פני כדור-הארץ התפתחו מתרבות זו. בספרו טען ,כי  הייתה יבשת  אטלנטיס הציוויליזציה הראשונה אשר שלטה בעולם , ציוליזציה אשר שלטה בכול אזור הים התיכון , מרכז ודרום אמריקה , הים הבלטי ,הודו וחלקים ממרכז אסיה .

                    החוקר והסופר האמריקאי צרלס ברליץ , בן המאה ה-20 אשר התפרסם בעולם כמחברו של הספר משולש ברמודה כתב ספר נוסף אטלנטיס שמו , בספרו מציין ברליץ 270 השערות מיקום שונות של חוקרים שונים בדבר מיקומה האפשרי של יבשת אטלנטיס האבודה.

                    קייסי, חוקר אטלנטיס מפורסם נוסף מדבר  על אטלנטיס ומציין טכנולוגיות ביקוע גרעיני , טכנולוגיות לייזר ופלסטיק.כאשר כתב קייסי על לייזר ופלסטיק כעל טכנולוגיות מתקדמות המשויכות לאטלנטיס , לא היו טכנולוגיות אלו קיימות בעולם ופותחו רק בתקופה מאוחרת יותר ,לטענת קייסי למדו ורתמו האטלנדים את החוקים של האנרגיות היצירתיות ביקום , את מהותם של כוחות הטבע והשפעתם על הסביבה הפיזית והרוחנית והצליחו לתעל ידע מעמיק זה ליכולות גבוהות ביותר בריפוי באמצעות קריסטלים ואור , שימוש בהנדסה גנטית , יכולת ביטול כוח המשיכה והבנה עמוקה בדבר מוצא האדם .

                     

                    ייתכן וכמו דברים רבים אחרים בטבע המוכר לנו, גם האבולוציה מתקיימת בצורה מחזורית , מחזורים קטנים ומחזורים גדולים בני אלפי שנים ומאות אלפי שנים , וקיומה של אטלנטיס שייך לאנושות הקדומה יותר מהאנושות המוכרת בת ימינו ובעקבות שינויים גיאולוגיים ואקלימים משמעותיים אין בנמצא עדויות אשר ישפכו אור על תרבות קדומה זאת אשר קיומה היה בזמן בו גיאוגרפית כדור הארץ היה שונה מזה המוכר לנו כיום.

                     

                    יש הטוענים כי מדובר בפיקציה בלבד בה השתמש אפלטון בכדי להמחיש את דבריו ודעתו בנוגע לחברה ושלטון אידיאלים, לעומתם ישנם אנשים המאמינים כי הסיפור אכן מייצג מקרה אמיתי אשר התרחש לפני אלפי שנים.

                     

                    מהזווית היהודית יש לציין שסיפורה של אטלנטיס שימש לא אחת כתחליף לעם היהודי. לתרבויות הפגניות שעברו התנצרות הייתה בעיית זהות מרכזית - החלפת כל המסורות ההיסטוריות והמיתוסים במיתוס היהודי של בריאת העולם ובריאת האדם. המיתוס של אטלנטיס וקישורו למיתוס היהודי איפשר להחזיר אל מרכז הבמה את המיתוסים הפגניים הקדומים ולהפחית מחשיבותם של היהודיים. לפעמים עד כדי ציון הזוי שמקורותיו של ישו עצמו הם ביבשת אטלנטיס הקדומה.

                     

                    מרגלית איילון בשיעורי ההילינג מציינת כי ישנם הפרעות מאטלנטיס שנותרו אצל אנשים שהיו בתקופה זו והם מתגלים כשתלים המופיעים בכמה צורות:

                    א.         דיסק שיוצא ועליו מידע

                    ב.         מיקרופילם עדין.

                     

                    עד מותו טען אפלטון ואף הצהיר כך בכתביו כי הסיפור המתואר בדיאלוג אכן אמיתי.

                     

                    האם הייתה יבשת אטלנטיס חלק מרצף ההיסטוריה האנושית או הינה יציר דמיונו של המוח האנושי  , אין באפשרות המחקר ההיסטורי המודרני לתת מענה חד משמעי לשאלה זאת  , מספר הדעות העצום וכיווני המחקר הרבים  שונים זה מזה כך שכל אחד היום יכול להחליט במה הוא מאמין.

                    דרג את התוכן:
                      0 תגובות   יום ראשון, 19/1/14, 09:24

                       

                       

                      ''

                       

                      המוות בפרספקטיבה הלוגותרפיה


                       

                      קיקרו,בספרו "על הזקנה", באמצעות קאטו הזקן גיבור ספרו אמר:


                      "באמת עלוב אותו זקן שלא גילה בחייו הארוכים כי יש לזלזל במוות.

                      כי ממה עלי לפחד?

                      שלא אהיה מסכן אחרי המוות,או אפילו מאושר?

                      מי יכול להיות כל כך חסר בינה לחשוב כדבר מובטח שיחיה אפילו עד הערב-אף אם הוא אדם צעיר?כאשר המוות מגיע,וגם אם הוא מגיע אחרי 120 שנה,כל מה שהיה נעלם.

                      נשארות רק התוצאות של מעשיך הנכונים והאמיצים בלבד.

                      ואין ספק שהסוף היפה ביותר של החיים הוא כאשר מחשבתו של האדם עדיין צלולה.חושיו פועלים ללא דופי,ופתאום בא הטבע ומפרק במו ידיו את מפעלו שהוא עצמו הרכיב".

                       

                      אדם בריא בנפשו מקבל את המוות כדבר מה בריא.כפונקציה אחת מן הפונקציות של החיים.

                       

                      באמת עלוב הוא אותו אדם אשר לא למד בחייו הארוכים שאין לפחד מן המוות.

                      שוטה הוא אותו אדם אשר חרד מעצם המחשבה על המוות בעודו בשיא פריחתו וכוחו.

                      אדם כזה איננו יכול להבין את המוות,בדומה לשבע שאינו מבין את מושג הרעב.

                       

                      קיקרו אמר כי מה שצריך להישאר אחרי מות האדם הוא מעשיו הגדולים והאמיצים של האדם.


                      אולם לא די בכך.

                       

                      לדעת מחבר הספר –עלינו להפוך את מושג המוות לחג של פרידה מן החיים,כמו במקסיקו.

                      אם הזקנה היתה נתפסת אצל האדם המזדקן כתקופה מאושרת,ואילו היו תנאי חיים הוגנים ומספקים לכל אדם-ניתן היה להתייחס גם למוות בהיעדר חרדה ופחד.

                      יש לראות במוות הזדמנות להיפרד מן האדם שנפטר,ולהתייחס לאדם זה כמי שיצא למסע לקראת עולם הנצח.

                      אין להתייחס אל המת כמי שהפסיד במשחק החיים.

                       

                      אילו היינו תופסים את המוות בצורה חיובית באמת,היה ניתן לשמוח עם המת,שכבר סיים את דרכו בעולם הזה וכעת מצפות לו הרפתקאות חדשות שאין אנו אפילו מסוגלים לדמיין.

                       

                      רבי שמחה בונם,אחד מצדיקי החסידות הגדולים אמר:

                      "האדם תמיד עובר דרך שתי דלתות:כאשר הוא עוזב את העולם הזה וכאשר הוא נכנס לעולם הבא,וגם משם פנימה והחוצה".

                       

                      רבי בונם הוסיף:

                      "בראש השנה העולם מתחיל מחדש,ולפני שהוא מתחיל,מסתיים.כשם שלפני המוות הגוף משתדל בכל כוחו להחזיק בחיים,כך האדם שומר בראש השנה את חיי העולם בכל כוחו"

                       

                      כשהיה על סף מותו אמר לאשתו הבוכיה:

                      "מדוע את בוכה?הרי כל חיי היו רק צורך ללמוד למות.."

                       

                      לו היינו משווים את חיי האדם לשמש-היינו חוזים במעגל.בבוקר עולה השמש ואוספת כוח עד הגיעה לצהריים במלוא אונה וחומה.ואז נוצר המשבר.

                      מכאן ואילך התקדמותה אינה מוסיפה לה כוח כי אם ירידה לעבר השקיעה.הסוף.

                      דרג את התוכן:
                        0 תגובות   יום שבת, 18/1/14, 08:24

                        ''

                         

                        ‏שבת 18 ינואר 2014

                         

                        החיבור

                         

                        החיבור בנפש

                        כשהגוף כבר לא מבקר.

                         

                        הערגה לליטוף ההבנה

                        הנוכחות הנעלמה.

                         

                        דני דין

                        קופץ לביקור

                        מביא לתחושותי

                        את הנעלם

                        את הלא נודע.

                         

                        ורק נותר שובל הגעגוע

                        המעורר חלומות

                        רצון לליטוף ידוע

                        לעירבול שנות דור.

                        דרג את התוכן:
                          2 תגובות   יום שבת, 18/1/14, 07:36

                          ''

                           ''

                          רגשות שליליים החוזרים על עצמם מכילים לפעמים מסר ,כמו שמחלות מכילות מסר.


                          כל שינוי שנעשה-בעבודה,במערכת יחסינו,או בסביבתנו-מצריך מצידנו לא שינוי קוסמטי-אלא שינוי הנובע משינוי רמת התודעה שלנו.


                          כלומר:

                           

                          עלינו להפוך לנוכחים יותר.


                          כאשר נגיע לרמת נוכחות מסויימת-לא נזדקק יותר לשליליות כדי שתאמר לנו מה דרוש לחיינו.

                          כל זמן שהשליליות תהיה שם-נשתמש בה כסימן להיות נוכחים יותר.

                           

                          בכל פעם שנחוש שהשליליות מתעוררת בנו-מקורה יכול להיות:


                          - בגורם חיצוני

                          -במחשבה

                          -או בדבר שאיננו מודעים אליו


                          נסתכל על השליליות כעל קול קטן האומר לנו:


                          שימו לב!

                          כאן ועכשו!

                          תתעוררו!

                           

                          אפילו הרוגז הקטן ביותר-משמעותי.

                          יש להכיר ברוגז זה.

                          יש להתבונן בו.

                          אחרת יצטברו תגובות שלא שמנו לב אליהם.

                           

                           

                          יתכן שנוכל פשוט לוותר על השליליות,ברגע שלא נרצה לחוש שדה אנרגיה זה בתוכנו.

                          כשנפנים שהשליליות  לא משרתת שום מטרה.

                           

                          אם איננו מסוגלים לוותר על השליליות-נקבל את העובדה שהיא שם ,ונמקד את תשומת ליבנו ברגשותנו.

                          דרג את התוכן:

                            תגובות אחרונות

                            פרופיל

                            אסתר רבקה
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS