כותרות TheMarker >
    ';

    כי האדם עץ השדה

    כי האדם עץ השדה / נתן זך

    כי האדם עץ השדה.
    כמו האדם גם העץ צומח
    כמו העץ האדם נגדע.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא שואף למעלה
    כמו האדם הוא נשרף באש.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    אהבתי וגם שנאתי
    טעמתי מזה ומזה.
    קברו אותי כחלקה של עפר
    ומר לי, מר לי בפה.
    כמו עץ השדה.


    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא צמא למים
    כמו האדם גם הוא נשאר צמא.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    ארכיון : 11/2014

    2 תגובות   יום ראשון, 30/11/14, 22:49
    אדם מתרגל.לבדידותו,למיטתו,להרגליו. תן לאדם אפשרות חדשה-אדמתו תזדעזע... לרוב לחורו המוכר יברח עם חתיכת הגבינה המוכרת
    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום ראשון, 30/11/14, 06:49

      ''

       

      הציפיות שלך והציפיות של אחרים -ממלאים את חלל האוויר.האמת שאלו בלוני חלומות מנופחים באוויר.

       

      גם בלון צבעוני לא מנופח-יכול לקשט את עולמנו התחתון-והוא האמת לאמיתה.

       

      ועכשיו-זמן לבחירה.

      דרג את התוכן:
        6 תגובות   יום שבת, 29/11/14, 12:15

        ''

         

        אז הבנתי

        בסופו של יום כמעט

        כי הייתי גשר

        עליהם הלכו צאצאי.

         

        לא קל היה

        להיות גשר איתן

        מול סופות,רעמים

        ואוכלי אדם.

         

        מודה,לא קל היה

        לילדי

        להלך על גשר נע

        מזועזע ומזדעזע

        לא תמיד איתן.

         

        אך למרות ועל אף-

        ניתן היה לחצותי

        ולהגיע לאדמה איתנה.

        לא מעט -בזכותי.

         

        אז שאו חוזק וברכה

        ילדי היקרים.

        וכשתגיעו להיות גשרים

        לנכדי היקרים

        זכרו כי גם אם לעיתים

        יזועזע הגשר

        יעברו האוצרות

        להמשיך את שושלת

        עלילת הגשר.

        דרג את התוכן:
          1 תגובות   יום שבת, 29/11/14, 08:31

          ''

           

          סביבון זה- על שום מה?

          אני זוכרת כילדה את ההתרגשות לקראת חנוכה.את הסביבונים שהורי רכשו לנו ובעיקר סביבון העץ, ששימש למשחק משפחתי שלנו -ביננו הילדים ולפעמים יחד עם ההורים.אור הנרות,הסופגניות הטעימות של אמי והלביבות.

          אמי היתה קונה שקית ענקית של סוכריות והיינו שוקעים במשחק לשעות ארוכות..

          ובכן -מהו הסביבון?

          סביבון הוא צעצוע מסתובב..

          הסבר טכני מויקפדיה:
          הסביבון מקבל תנע זוויתי התחלתי באמצעות סיבוב התחלתי, וממשיך להסתובב ("לרקד") הודות לחוק שימור התנע הזוויתי והודות למידת החיכוך הקטנה שיש לסביבון עם המשטח עליו הוא מסתובב, מכיוון שהוא רוקד על חוד דק. משך סיבובו של הסביבון תלוי במספר גורמים:

          המהירות הזוויתית הראשונית הניתנת לו. 
          מידת החיכוך שלו עם המשטח עליו הוא מסתובב. 
          מומנט ההתמד שלו באופן יחסי למסתו - ככל שמומנט ההתמד שלו גדול יותר, כך תישמר מהירותו לאורך זמן רב יותר. סביבון גבוה יחסית יוכל להתמיד בסיבובו פחות מאשר סביבון שטוח יותר בו רוב המסה מפוזרת רחוק יחסית מציר הסיבוב.

          המילה "סביבון" היא מילה מן העברית החדשה, אבל משחק הסביבון הוא משחק עתיק מאוד:מוצאו של הסביבון ככל הנראה בהודו העתיקה,לפי דעה אחת. סביבוני משחק רומיים מן העת העתיקה נמצאו באי סרדיניה (ליד איטליה). אחרי כמה מאות שנים התגלגל משחק הסביבון לגרמניה, ויהודי אשכנז "אימצו" אותו כחלק ממשחקי החנוכה ביידיש (ובאנגלית) נקרא הסביבון דריידל, ובערבית - פורפרה: שמות המציינים את תנועתו הסיבובית של הסביבון. הם נתנו לאותיות את ראשי התיבות העבריות המוכרים: נס גדול היה שם. בארץ החליפו את ה-ש' באות פ', המייצגת את המילה "פה". 

          ביידיש, האותיות הן:

          נ' = נישט = לא (לא זכייה ולא הפסד) 
          ג' = גוט = טוב (זכייה) 
          ה' = האלב = חצי (חצי זכייה) 
          ש' = שלעכט = רע (הפסד) 

          במשך הזמן התפתח המנהג של מתן דמי חנוכה לילדים. מעות אלו שימשו להימורים במשחק הסביבון.למשחק הסביבון המסורתי היו משתמשים בדמי חנוכה או בסוכריות ואגוזים, ובימינו - גם במטבעות שוקולד...

          ולהלן שיר אותו שר בחנוכה מתי כספי:

          הסביבון שלי/מילים: לאה אור

          הסביבון שלי מרגיש נורא חשוב
          הוא מסתובב ומסתובב לו שוב ושוב
          סביב סביב ימינה שמאלה או ישר
          ולא איכפת לו כלום הוא מאושר.

          הוא רוקד לו סתם נהנה מן העולם
          אם הוא מתעייף לו קצת 
          הוא נופל לו על הצד
          בום טרח בום טרח הוא נח.
          הסביבון רוקד, רוקד לו כל היום
          הוא לא עסוק לא ממהר לשום מקום
          על הרצפה על הספסל על כף היד
          הוא לא חושב על כלום, לו לא איכפת.

          הוא רוקד לו סתם...

          עוד לא ראיתי סביבון לא מאושר
          לא מצונן ולא חולה, לא שום דבר
          הוא כך רוקד רוקד רוקד וקצת גם שר
          סביב סביב ימינה שמאלה או ישר.

          הוא רוקד לו סתם...

          שיהיה לנו הרבה שמחה ואור ושנמצא את הזמן לשחק עם ילדינו בסביבונים ובעוד משחקים, כמו שעשו אתנו בעבר- בעידן בו הטלביזיה והמחשב לא לקחו אותם מאיתנו לעידן טכנולוגי אחר...

          דרג את התוכן:
            0 תגובות   יום שבת, 29/11/14, 04:42
            זאת הנפש הנחבאת המדברת ביננו בעטיפת חיי יום יום אפורים.למה שלא נהיה אמיצים ונסיר הצלופן לטובת יין החיים?מה שעוד נותר לנו מהם כמובן.וללא היסוס!
            דרג את התוכן:
              0 תגובות   יום שישי , 28/11/14, 03:28
              כל יום שעובר מלמד אותי על זה שעבר ונותן לי תקוה על זה שיגיע. החוכמה שבגיל הגבוה היא להעריך את הרגעים את החסד שבהם וגם את השיעור.
              דרג את התוכן:
                2 תגובות   יום חמישי, 27/11/14, 09:14

                זה שהתעוררתי כחדשה עם מסר מרענן חדש-לא שווה את היום החדש והמרענן שנושב לקראתי?

                 

                אופטימיות זאת התשובה המנצחת.

                דרג את התוכן:
                  0 תגובות   יום רביעי, 26/11/14, 20:59
                  03

                  ''

                   

                  סופגניה זו-על שום מה?

                  חג החנוכה מביא את ניחוחות בית אמא.
                  את הסופגניות הגדולות ,החמות והטעימות שהיתה מכינה.את הלביבות העשויות מתפו"א.
                  חלק רואים בה סמל וזכרון חם וטעים,וחלק רואה בה..."אויב" משמין... 

                  מיהי אותה אויבת המגיחה אלינו בימים אלו?כדאי שנכיר את תכונותיה ונתכונן לקראתה:
                  סופגנייה היא מאכל בצק מטוגן בשמן עמוק והיא אחת מסמליו של חג החנוכה. 

                  הסופגנייה ידועה כמאכל משמין ביותר: סופגנייה בינונית מכילה לפחות כ-350 קלוריות.
                  העיתונות מלאה כתבות המזהירות מפני סופגניות. כולם מדברים על כמות השמן שבסופגניה, המכילה כ-450 קלוריות. 

                  את הסופגניות יוצרים מכדורי בצק שמרים קטנים המטוגנים בשמן עמוק לאחר תפיחתם. בדרך כלל הסופגנייה ממולאת בריבת תות שדה, אך ניתן למצוא סופגניות במילויים נוספים, כגון: שוקולד וריבת חלב. לאחר טיגון ומילוי הסופגנייה, בוזקים מעליה אבקת סוכר. 

                  המילה סופגנייה נוצרה במהלך המאה ה-20 על ידי הוספת סיומת ההקטנה "-יה" אל המילה "סופגן". סופגן נזכרת במשנה, ומשמעותה סוג של מאפה בצק קטן וספוגי: "משיסיקנו (את התנור) כדי לאפות בו סופגנים" (מסכת כלים, ה', א'). מקור המילה סופגן ביוונית ספונגוס, ומשמעותה "ספוג". שורש השם, ספ"ג, מותאם למהותה של הסופגנייה, הסופגת לתוכה את רובו של שמן הטיגון.

                  עובדת ספיגת השמן היא גם העילה לכך שהסופגנייה היא מסמלי את חג החנוכה, המציין את נס פך השמן.

                  אז איך עוברים את חנוכה בשלום?שואלת רחל גרנות התזונאית בכתבתה. 

                  ראשית, בואו נזכור שהבעייה היא לא סופגניה, אלא סופגניות....
                  שנית, אני ממליצה לאכול את הסופגניה רק כשהיא חמה וטרייה ובאמת מעוררת תיאבון. כל כך חבל לאכול בערב סופגניה שנקנתה בבוקר. לצערי, למרות היותה כבר די עלובה, הקלוריות לא התנדפו.


                  קשים הם חייה של סופגניה 

                  חשבתם כבר פעם ולו לשנייה
                  כיצד מרגישה לעצמה סופגניה?

                  היא נולדת תמיד לאותם ההורים
                  (כלומר מר בצק וגברת שמרים)
                  ותמיד מגיעה במזל של קשת
                  ותמיד באותה שבת פרשת...

                  היא שומעת שירי חנוכה מקסטה
                  ותופחת המון בלי סיכוי לדיאטה
                  ואחר כך נזרקת לשמן רותח
                  (ככתוב: לעת אכין מטבח...)

                  ואחרי הטיגון - חוויה מכאיבה:
                  מקבלת זריקה - ומדממת ריבה
                  ועל הפצעים עוד בוזקים לה סוכר
                  ואחר כך חוזרים לפזמון המוכר:

                  ואומרים: הו, עד כמה שהיא משמינה,
                  וכמה שהיא התייקרה השנה...
                  ועוד מוציאים עליה דיבה,
                  ואומרים: יש צבעי מאכל בריבה!

                  והיא עצובה, נבוכה ושותקת
                  (אח! לו לפחות הם אמרו זאת בשקט)
                  ויורדת דימעה שמנונית על לחיה.
                  קשים הם חייה של סופגניה!

                  (מתוך הספר: "לפעמים חגים, לפעמים מועדים" מאת אורי עמירם,
                  הוצאת הגורן) 

                  דרג את התוכן:
                    8 תגובות   יום רביעי, 26/11/14, 09:33
                    אני מסרבת להרים ידיי.משוכנעת-שעוד רבות ההפתעות המונחות על הדרך...
                    דרג את התוכן:
                      2 תגובות   יום שני, 24/11/14, 03:16

                      ''

                       

                      "נר ה' -נשמת אדם" 

                      הקשר שלי אל הנרות, מתחיל בימי שישי בערב, בהם אמי המנוחה הדליקה את נרות השבת והקפידה בהם עד יומה האחרון.אולי התמדתה זו הדליקה אצלי ואצל אחי את אור הנשמה והכין אותי אל החיבור אל הרוחני והמתעלה.
                      אולי חלק מחזרתי למקורות, היה טמון בזרע אשר זרעה בי אמי- בעת הדלקת הנירות.


                      אני זוכרת בערבי שבת, עת אני הדלקתי את הנרות הייתי חשה את כנפי השכינה יורדות אל הבית וממלאות אותו.
                      מאז עברה נשמתי מסעות הרבה,אך הקשר המהותי עם להבת האש המרצדת נשאר ,וניגונים מדליקים את הנרות ללוותנו בכל נסיון הנקרה בדרכי.

                      ומהו הנר הגשמי?

                      נר הוא אמצעי תאורה, המורכב מפתילה בתוך חומר דלק מוצק או נוזלי, בדרך כלל שעווה, פרפין או שמן.

                      לפני המצאת הנורה החשמלית היה הנר מקור האור העיקרי. כיום עדיין משתמשים באור הנר לשם יצירת אווירה חמה, רגועה או רומנטית. לעתים משתמשים בנרות גם בעת הפסקת חשמל.

                      מצוות התורה להדליק נרות תמיד באוהל מועד (ואחר כך בבית המקדש), שבע נרות במנורה: "צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלת נר תמיד. מחוץ לפרכת העדת באהל מועד יערך אתו אהרן מערב עד בקר לפני אדני תמיד חקת עולם לדרתיכם. על המנרה הטהרה יערך את הנרות לפני אדני תמיד." (ויקרא, כ"ד ב'-ד').

                      על פי ההלכה היהודית, יש להדליק לפחות שני נרות בערבי שבת ויום טוב. במוצאי שבת מדליקים נר הבדלה. בחג החנוכה מדליקים נרות בחנוכייה בכל אחד מימי החנוכה, לזכר חנוכת בית המקדש

                      נוהגים להדליק נרות בימי הולדת כמספר השנים של החוגג, או בתוספת נר אחד "לשנה הבאה". יש הנוהגים לכבות את הנרות בנשיפה ולבקש משאלה. אחרים סוברים שאין לכבות את הנרות, משום ש"נר ה' נשמת אדם" (משלי, כ', כ"ז).

                      משמעות הנר ביהדות:

                      "כי נר מצווה ותורה אור" (משלי ו', כג')
                      האור הוא הדבר הראשון שנברא מתוך התוהו ובוהו. בספר משלי קיימת הקבלה בין 
                      האור לתורה כבריאה הראשונה. והבעל שם טוב מסביר כי הקב"ה גנז את האור בתורה. 

                      הנשמה היא ניצוץ של אור שהתנתק משורשו האלוהי. במקור היה נעוץ ניצוץ זה בעץ 
                      של אור או בדמות אור בצורת אדם.

                      בתוך כל אדם קיים מוקד אור, אור של תוך. לעתים אור זה כמעט ואינו נראה כלפי חוץ 
                      בגלל מעטה העור העבה, שהוא הגשמיות. אך אצל אנשים מסוימים בולט האור הפנימי 
                      ומשליך החוצה ומקיף את האדם כהילה. 

                      נר ה' נשמת אדם" (משלי כ', כז')
                      במיסטיקה היהודית, כמו בספר הזוהר ובכתבי מקובלים רבים, מייצג ומסמל הנר את 
                      נשמת האדם. 

                      סמליות האור היא צבעונית ושלהבת אור הנר כוללת שני אורות: 
                      האור הלבן וסביבו חלקה העליון של השלהבת (ההילה המרחפת) מסמלים את ההתקרבות 
                      למגע עם האלוהי או הרוחני, החלק התחתון של האור, שצבעו שחור או תכלת, מסמל 
                      מגע עם הגשמי, ההתבוננות באור הנר ובריבוי צבעיו, המתלכדים לכדי אחדות, מבטאת 
                      דרגות במערכת האלוהות. הספירה התחתונה (צבעי התכלת והשחור) מייצגת את מגע 
                      האלוהות בגשמי ואת היפוך החיים והמוות, בעוד האור העליון ("אור סתום המקיפו") 
                      מייצג את הספירות העליונות, המתקרבות לאלוהות הנחבאת בתוך עצמה. 

                      והנה לפנינו שירה של חווה אלברשטיין:

                      הדליקו נר/מילים: זלדה מישקובסקי

                      הדליקו נר
                      שתו יין.
                      השבת קטפה בלאט
                      את השמש השוקעת.
                      השבת יורדת בלאט
                      ובידה שושנת הרקיעים.

                      איך תשתול השבת
                      פרח עצום ומאיר
                      בלב צר ועיוור?
                      איך תשתול השבת
                      את ציץ המלאכים
                      בלב בשר משוגע והולל?
                      התצמח שושנת האלמוות
                      בדור של עבדים
                      להרס,
                      בדור של עבדים
                      למוות?!
                      למוות,
                      בדור של עבדים
                      להרס, למוות.

                      הדליקו נר!
                      שתו יין!
                      השבת יורדת בלאט
                      ובידה הפרח,
                      ובידה
                      השמש שוקעת...

                      דרג את התוכן:
                        0 תגובות   יום שישי , 21/11/14, 09:57

                        ''

                         

                         

                        ושוב מקל הנדודים

                        מוטל על סף ביתי.

                         

                        יש האומרים תחביב לה

                        מעבר ממעון למעון.

                         

                        יש סופדים על מצבה

                        ואוחזין בחוזקה ביציבות ביתם.

                         

                        ואני מודה לך אלוקי

                        על הכוחות שבראת בי

                        לנדוד מפה לשם

                        מתפאורה לתפאורה

                        מפינת במה

                        לפינה אחרת.

                         

                        ואני אומרת לך בוראי תודה

                        על יכולת שינוי שנצרת בי

                        על בטחונך ביציבות פסיעותי

                        על כל אדמה תחוחה או יבשה.

                         

                        אז אקח מקל נדודי

                        ושלום 

                        לא אביט לאחור

                        ואדאה לי

                        עד יקלו המים

                        וביתי האחרון יקבלני

                        בזרועות פתוחות

                        ובחיוך.

                        דרג את התוכן:
                          0 תגובות   יום שישי , 21/11/14, 05:28

                          ''

                           

                          ואתה

                          אהבתי

                          האיש

                          שבגופו

                          נשמה

                          ומוביל

                          נשמתי

                          כרוכה

                          במיתרי עדנה

                          עמך

                          בידיעה 

                          ושלא בידיעה.

                           

                          ועתה

                          שידע

                          והידיעה

                          מתוקה

                          מפחידה

                          דוחה

                          מקרבת

                          ובעיקר

                          מבלבלת.

                           

                          כמה קונפליקטים

                          לדבר פשוט

                          חי

                          בועט

                          קיים

                          וצורח נוכחותו

                          לעולם.

                           

                          ככה.

                          סתם.

                          דרג את התוכן:

                            תגובות אחרונות

                            פרופיל

                            אסתר רבקה
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS