כותרות TheMarker >
    ';

    כי האדם עץ השדה

    כי האדם עץ השדה / נתן זך

    כי האדם עץ השדה.
    כמו האדם גם העץ צומח
    כמו העץ האדם נגדע.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא שואף למעלה
    כמו האדם הוא נשרף באש.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    אהבתי וגם שנאתי
    טעמתי מזה ומזה.
    קברו אותי כחלקה של עפר
    ומר לי, מר לי בפה.
    כמו עץ השדה.


    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא צמא למים
    כמו האדם גם הוא נשאר צמא.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    ארכיון : 3/2014

    4 תגובות   יום ראשון, 30/3/14, 06:21

    ''

     

     

    אדם מואר מקבל את המציאות כפי שהיא

     

     מצבו הטבעי של האדם הינו להיות  מואר באור האלוקי ומחובר למקור נשמתו ,כך שיכול הוא לשמוע את ההדרכה הפנימית ולצעוד בעולם, כהוויה שלמה שסלחה לעצמה.

     

    הארה הינה מושג דתי, שמקורו בבודהיזם ומתאר את יציאתו של האדם ממחזור הלידה והמוות הנצחי המקובל בדתות הודו. שבירה זו של המעגל הנצחי של גלגול הנשמות, נובע משינוי אישיות חריף [בדרך כלל גם פתאומי ומיידי] המעביר את האדם ממצבו הרגיל -למצב תודעתי עליון ונשגב ,שהינו המושא המרכזי של הדת הבודהיסטית.

     

    'הארה' הינה תנועה חיובית. האדם אינו שופט את עצמו או את עולמו אלא מנסה להוסיף בהם אור.

    הארה הינה מצב תודעה ,בו המציאות מתקיימת בזמן הווה, ואינה מושפעת מהעבר או העתיד, שהינם פרי יצירתו של האגו. הארה הינה מצב בו הדואליות מתקיימת בהרמוניה יחסית וללא קונפליקט פנימי.

     

     אדם שחווה הארה מכונה "נאור" או "מואר". בכדי להגיע להארה ,על האדם לצאת מעצמו ולבחון את עצמו מבחוץ מכול הזויות,לחזור לעצמו להסתכל החוצה ולהפנים לתוכו את כול מה שראה,ומתוך כך להאיר עצמו,זאת הארה.

     

    אדם מואר מקבל את המציאות כפי שהיא ונמצא במצב קבלה מוחלט של הקיים. הוא אינו מוותר על האגו שלו ואינו נמצא במצב של הכנעה, הוא יודע לשלוט באגו האנושי ,ומשתמש בו כדי להאיר את חבריו בני האדם ואינו נכנע לקולו התובעני של האגו הפנימי.

     

     ישנו סיפור זן: תלמיד ביקש מרבו להורות לו את הדרך לנירוונה. ענה לו המורה: "על ידי שאוכלים וישנים". התלמיד תמה "והרי כולם אוכלים וישנם?" והמורה ענה: "ההבדל הוא בכך שכאשר אני אוכל, אני אוכל וכאשר אני ישן, אני ישן". היכולת להיות "נוכח" בכל מעשה באופן מוחלט, יוצר חיבור למהות החיים, מגע עם הקיום, וחיבור זה הוא ההתעוררות[הארה] אליה כל-כך משתוקקים.

     

    ככל שהאדם מבדיל בין דברים, הוא רחוק יותר מההארה, וככל שהאדם מוצא קווי דמיון, ובצורה זהה, אם הוא מבין כיצד דבר ודבר קרובים ומאוחדים, ידע שהוא קרוב להארה. ויותר יחווה את האחדות למרות שחי בנפרדות. ההארה היא החיבור לשורש של המציאות.

     

    הדרך של האדם להגיע לאחדות היא על ידי כך,שהאדם מחפש את הסיבה של כל דבר: עליו לשאול, מה הסיבה של כל מחשבה או רגש שעולים בו, למה דבר זה או אחר פועלים או נעשים בצורה כזו או אחרת? למצוא את האחדות בין דברים שונים, פשוט לשאול למה ההוא אומר ככה והשני אומר אחרת? ואם אדם ישאל מספיק פעמים, יגיע לנקודה של אחדות שכל הדעות שווים, וכך גם אם יחקור את הרצונות שלו, יגלה שהם בסופו של דבר מאותו המקור.

    כמו כן גם אם אדם יחקור את החומר, ויבדוק את מקור מימד הזמן ומרחב המקום, הוא יגלה שכל האירועים נמצאים באותו המקום ובאותו הזמן. וכשאדם בודק לעומק, הוא יגיע לשאלה, האם זה באמת משנה? ומה הסיבה שזה משנה?

    ומי שיתמיד לחקור את הדברים לעומקם, יגלה איך הדברים זהים אחד לשני, ובסופו של דבר הוא מגיע לתפישת מציאות כזו, שאין לו הפרדה בין הנפרדות לבין האחדות וזו ההארה.

     

    ברבות השנים הועתק מושג ההארה ממקורו, אל דתות מזרחיות אחרות כמו ההינדואיזם והג'ייניזם ובשנים האחרונות הפך מושג זה למקובל מאוד בספרות העידן החדש.

    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום שבת, 29/3/14, 00:43

      צטט: עומר רגב 2012-05-18 10:35:42

       

      יש לכם לפטופ ישן, מקולקל או מיותר ? יש ילד חולה שזקוק לו

      '' 

       

      אין זו בקשה לתרומה כספית

       

      אם בידיכם לפטופ שאינו בשימוש - אנא המשיכו לקרוא מייל זה...והעבירו לכל מכריכם.

      ---------------------------------------------------------------------------------------------------

      עמותת "אור מנחם" מנסה להקל במהלך כל ימות השנה על ילדים בבתי חולים ככלל וילדי המחלקה האונקולוגית בתל השומר (שיבא) בפרט.

      הילדים אינם יכולים לקום מן המיטה בעת האשפוז ואחת הדרכים היחידות לבדר אותם, היא באמצעות מחשב נייד.

      המחשב טומן בחובו אפשרויות רבות: ממשחקים לקטנטנים ועד למיילים, אינטרנט ולימוד מרחוק לתלמידי התיכון.

       מרבית משפחות החולים הינן במצב כלכלי קשה.

      כיום הדרך היחידה לספק מחשבים ניידים לילדים, הנה באמצעותכם.

      כל לפטופ ישן שלכם הוא מתנה ענקית לילד המרותק למיטתו.

       

      גם אם המחשב מקולקל, אנו נעבירו לתיקון בעזרת מעבדות מחשבים שירתמו למשימה הקדושה הזו (גם פה נשמח לעזרה)

       

      באם תבחרו - נצמיד למחשב מדבקה עם שמכם כתורמים.... ובמחלקה יצויין שמכם על תעודה מיוחדת.

       

      ושוב אנו מבקשים בכל לשון של בקשה - העבירו מסר זה הלאה.

       

      בואו נעלה חיוך על שפתותיהם של הילדים, אשר מזלם לא שפר עליהם והם מנועים מלשבת כרגע בניחותא (כמונו) ולגלוש להנאתם באינטרנט.

      -------------------------------------------------------------------------------------------------------------

       

      לפרטים נוספים:

      אורית  מוסינזון – www.orit@gmail.com

      יואש טרוקמן - yoasht@elad.co.il

       יו"ר קבוצת אלעד מערכות תכנה

       

       

      נשמח לקבל תגובתכם פה בפוסט

      המון תודה על הזמן שהקדשתם.

      אנא, נקטו

      דרג את התוכן:
        0 תגובות   יום שבת, 29/3/14, 00:36

        ''

         

        ‏שבת 29 מרץ 2014

         

        עולם ורוד ענוג

         

        יש המתמיד ושולח

        תילי מילות אהבה

        זורקם מבעד חלון אל הרוח

        תישא אותם לכל עבר

        תכוון ללב האחת

        אשר תשיב לו מחדש

        ניצת פקיעת הדובדבן.

         

        יושב בעליית גג

        פניו שטופות דמע

        לשונו פניני זהב

        בתווי צבעי הקשת

        תחוללנה

        תשטופנה

        תיצורנה

        ענני גישמי מור

        לעולם ורוד

        ענוג

        דרג את התוכן:
          2 תגובות   יום שישי , 28/3/14, 14:38

          ''

           

          ראש חודש ניסן -חודש ההשתחררות וההתעלות.


          משמעותו של ראש החודש ,לפי דברי הרב אורי שרקי,היא התבוננות בערך החידוש. אנו יכולים לראות בעינינו כיצד הירח מתחדש בכל חודש. הירח מופיעה בצורה מוקטנת, ואז במשך כשבועיים הוא הולך וגדל עד שמגיע לשיא גודלו, ואחר כך שוב הולך וקטן עד שנעלם וחוזר חלילה. תהליך זה מעורר בנו את רעיון החידוש. לכן גם שמו של הירח במקרא הוא: חודש, כלומר שהוא מחדש את עצמו.

          מהותו הפנימית של חודש ניסן הוא שפע של אור שניתן לנו בחודש זה בשפע.

          בתורה מכונה חודש ניסן "החודש הראשון" וכן "ראש חדשים", כי בחודש זה יצאו בני ישראל ממצרים,חודש זה הוא הזמן להתחדשות, להשתחררות, להתעלות. חודש בו הראשוניות מתבטאת בחופשי, עצמאות, אי תלות באחרים. אין דבר לפניו שהוא תלוי בו ונמשך ממנו. הוא ראשון, הוא מוביל, יש לו תכונה של ראש. תכונותיו המיוחדות של חודש ניסן-הופכות אותו לחודש המסוגל ביותר לתהליך של גאולה שמיימית. 

          חודש ניסן הוא החודש השביעי בלוח העברי בשנה המתחילה בחודש תשרי, והחודש הראשון בשנה המתחילה בחודש ניסן לפי מניין החודשים במקרא. בחודש ניסן יש 30 ימים. ראש חודש ניסן, שימש בתקופת התנ"ך ובתקופה התלמודית, כראש השנה למלכים, ובו התחילו למנות את שנות מלכי יהודה. בחודש זה חל חג הפסח, שהוא הראשון מבין שלושת הרגלים ובזמן בית המקדש היו כל ישראל עולים בהם לירושלים. 

          שמות החודש:
          א. השם ניסן:
          1. בשפה האכדית פירושו:אנשי הצבא או דגלי הצבא - זהו החודש הראשון לאחר חודשי החורף הגשומים, בו יכול הצבא לצאת לדרכים ולהתכונן לקרבות.
          2. "ניסנו"-מלשון ניצן שפריחתו באביב- בחודש זה מניצים העצים והטבע כולו עומד ופורח. זהו חודש האביב שבו הכל פורח, הכוחות הפנימיים פורצים החוצה. תקופה בה השמש - המסמלת את גילוי האור האלוקי, יוצאת מנרתיקה ומאירה וזורחת בכל עצמתה, והבריאה כולה נמצאת במצב של התחדשות, פריחה ושגשוג. 

          3. ניסן מהמילה ניסיון: על שם הניסיונות אשר עמדו בפני בני ישראל בצאתם ממצרים.

          4.ניסן מלשון נס- משום שנעשו בו ניסים לישראל. "נס" פירושו גילוי פתאומי של הארה אלוקית הנעלית יותר מהטבע.

          ב.שמו האחר של החודש הוא "חודש האביב": מסמל את התקופה המשמעותית בטבע תקופת האביב המסמלת פריחה והתחדשות.

          ג.חודש ניסן נקרא גם "חודש הגאולה"-על שם אחד האירועים הבולטים בחודש זה - "יציאת מצרים" וגאולת עם ישראל מגלות מצרים.

          חג הפסח ,על פי הקבלה,אותו אנו חוגגים בחודש ניסן, מהווה את יצירת הכלי הנדרש להכיל ולקלוט בפנימיות את כל אותם ההשפעות הניתנות לנו מלמעלה. עלינו להתנקות מהחמץ הרוחני, על מנת שנהיה זכאים ומזוככים לקבלת השפע ולאכול מצה, על מנת שנכיל ונקלוט בפנימיותנו - כמזון גשמי, את כל אותם ההשפעות. בכך נזכה לגאולה הסופית והמוחלטת, שבניגוד לגאולת מצרים בה נאלצנו לברוח מהרע בריחה לא מסודרת ,הרי שהגאולה העכשווית תתרחש כגאולה פנימית, מסודרת וסופית.

          מזל החודש - טלה. על פי המסורת השם בא כרמז לקורבן הפסח אשר הקריבו בני ישראל במצרים, קורבן אשר בזכותו נגאלו ויצאו מעבדות לחירות. המצריים ,האלילו את הטלה והפכו אותו לאל זאת בעקבות השפע והעשירות שהטלה מסמל, ובפרט בחודש ניסן שהוא תקופת הרבייה של הטלה. לכן נצטוו בני ישראל להביא את קרבן הפסח מן הטלה דווקא, על מנת לסמל כי העם היהודי אינו מחשיב את העושר והפריון החומרי, ולהפך, מקדש אותו והופכו לעושר רוחני כאשר אנו זובחים את הטלה ומקדישים אותו להשם. 

          בחודש זה ניתנה למשה רבנו ,מצות קידוש החודש וכל מבנה לוח השנה העברי.הוא החודש בו נולד יצחק וכן החודש בו נעקד ויעקב קיבל את הברכות ונקבע שהוא העיקר, הוא הנבחר. על פי אחת הדעות בתלמוד ,נברא העולם בחודש ניסן .בו נגאלו בני ישראל ממצריים, ובו עתידים להיגאל עם ביאת המשיח. בחודש זה אירעו מאורעות כבירים בדברי ימי ישראל כגון: יציאת מצרים, הקמת אוהל מועד - המשכן, קריעת מי הירדן בדומה לקריעת ים סוף בשעה שבני ישראל עברו לארץ ישראל, כיבוש יריחו ועוד.

          חודש טוב לכולנו.

          דרג את התוכן:
            6 תגובות   יום שישי , 28/3/14, 06:40

            ''

             

            בראיה לאחור...

             

            אתה הולך ומאבד את התום,האמון,סיפורי סבתא ללא כיסוי,אהבת מולדת עיוורת,ערכי מולדת מקודשים ועוד.

             

            תהליך הגדילה וההתפכחות משך השנים הולך לאט או מהר ומוכיח לך שמכרו לך לוקשים כשהיית צעיר ותמים.

             

            האמון באהבה נצחית,האמון בבטחון באנשים,בעצמך.

             

            האמון שמדינתך תמיד צודקת ובכל בעיה הצדק יהיה נר לרגליה.

             

            האמון שאם תהיה אדם טוב,בעל טוב,אישה נאמנה,אם טובה-מישהו יבוא ויודה לך על כך ולא שלפעמים יבקרוך על דברים הזויים שכל כך לא התכוונת.

             

            הכל נארז במעטפת שנות החיים,נגנז בנהר האשליות והגוזמאות ועם עשרות השנים הנערמות,אתה רואה שכמעט לא נותר דבר.

             

            אתה מפוכח,תוהה,רגליך כבר לא מחזיקות אותך משהו,חלומותיך מחייכים בבקשת סליחה מפני שברון האשליה ועכשו לך תחבק את עצמך............

            דרג את התוכן:
              2 תגובות   יום חמישי, 27/3/14, 08:24

              ''

               

              "חד גדיא" הינו המזמור הנועל את הגדת פסח. יש הסוברים ,כי הוא מצטרף אל הדרכים השונות הקיימות בהגדה כדי להשאיר את הילדים והקוראים עירניים עד סופה [כמו חיפוש האפיקומן ]. זה הוא שיר בשפה הארמית והרעיון הראשי בו  הוא  שהאל שולט בעולם וסופו של הרשע שיבוא על ענשו ,דבר  המשלים את הרעיון העומד בבסיס תג הפסח .

               

              המזמור מופיע כמזמור צביר [לכל בית חדש נוספות ומצטברות שורות הבית הקודם] שהילדים מחכים לו ומשתתפים בהשמעתו ברצון ובהנאה. מסיבה זו ניתן לומר, כי זהו השיר הראשון בעולם שנכתב ונדפס במטרה מפורשת להנאתם ולבידורם של הילדים. [שירי הילדים הראשונים באירופה הופיעו רק כמאה שנה מאוחר יותר].

               

              הנוסח הקדום של המזמור מופיע בסידור תפילה מפרובנס [צרפת]- כשיר חולין.כנראה שעם גירוש יהודי צרפת במאה ה- 14 הגיע המזמור לאשכנז ותורגם ליידיש, הפך לשיר קודש, שוכתב ונכתב בשילוב של ארמית ועברית ונכנס להגדת פראג שנדפסה בשנת 1590.

               

              ככל הנראה, היהודים אשר מצאוהו כשיר להיכנס להגדת פסח, ראו בגדי ייצוג של עם ישראל המצוי בסכנה מתמדת ומצפה להשלטת הצדק על ידי אלוהים וקושר את הגאולה ממצרים עם תקווה לגאולתו של עם ישראל שבגולה על ידי אלוהים. במזמור ה'חד גדיא' התכנית משתבשת כשמגיע השונרא [חתול או נמר]- וטורף את הגדי .

               

              במשך השנים התפתחו גרסות רבות לשיר חד גדיא המסורתי ששרים בהגדה. כל שיר עושה שימוש אחר בדמויות ומעניק לעלילה כיוונים אחרים לגמרי. לפעמים חסרות דמויות, לפעמים נוספות חדשות. כל שיר מסמל על הדור:

               1.חד גדיא – מובא מן ההגדה והוא שיר ארמי הנאמר בסוף סדר ליל פסח.מופיע לראשונה בדפוס פראג ש"ן בהגדת האשכנזים, ובהגדות הספרדים אינו. השיר נתחבר בשביל התינוקות שלא יישנו.

              מפרשי ההגדה תלו בו רמזים נסתרים ופרשוהו בדרך אלגורית:

               

              הגדי- רמז לישראל. לפי פירוש ר"י עמדין- המשיל חד גדיא לנשמה היחידה שזזה (מלשון זוזים) ממקומה מעולם המלאכים,

              האב -הוא הקב"ה;

              שני זוזים- הם משה ואהרן או שני הלוחות.

              שונרא- הוא אשור. לפי פירוש ר"י עמדין המשילה לנשמה הבאה אל החומר המתאווה, כמו שונרא.

               כלבא – בבל. לפי פירוש ר"י עמדין המשילה לנשמה שתאותה תתפתח ותעשה ככלב עז נפש לא ידע שבעה.

              חוטרא – פרס. לפי פירוש ר"י עמדין -וחוטרא או מקל שקד הוא לרעה.

               נורא – יון. לפי פירוש ר"י עמדין -עד כי שהנשמה תתגבר בו רתיחות הנערות כמו נורא.

               מים – רומי. לפי פירוש ר"י עמדין -ואח"כ יתחילו ימי הירידה והזקנה ויעלו המים הזדונים כנחל שוטף לכבות את נר ה' נשמת אדם.

              תורא - כובש ארץ ישראל.לפי פירוש  ר"י עמדין- ולא לקח מוסר כי עודנו כשור המועד.

              השוחט - נוסעי הצלב. לפי פירוש ר"י עמדין -ושוחט ומושך הנשמה בחבלי עונות.

              מלאך המות – שלטון המציק לישראל. לפי פירוש ר"י עמדין -עד בוא המות להפריד הנשמה מן הגוף.

              ולבסוף יגאל הקב"ה את החד גדיא ישראל גוי אחד. ר"י עמדין -ותבוא לפני הקב"ה לתת דין וחשבון [סדור שער השמים ובית יעקב].

               

              2.גרסת החד גדיא של  איציק מאנגר

               3.גרסת חד גדיא - לוין קיפניס

               


              ולפנינו גרסת החד גדיא של איציק מאנגר 
              (תרגום: יעקב שבתאי)

              קנה אבינו גדי לבן,
              קנה אותו מכבר
              ב"חד גדיא" כלא אותו
              עם חבל על צוואר.

              עצוב בגדי ומר לו מר
              במרי לבו יגנח,
              בקיץ לא יראה דשאים
              בחורף - שלג צח.

              אומר אחי לי: "איציק, שמע
              הרי זה אי אפשר,
              על גדי לבן שלא חטא
              הלב ממש נשבר."

              משיב אני לנאטל: "כן,
              מה יש פה לדבר?"
              וזה היה בליל אביב
              צלול ומסחרר.

              אבי ישן, אמי נמה,
              בבית דומיה;
              בלאט הוצאנו את הגדי מתוך ה"חד גדיא".

              הולכנו את הגדי חיש קל,
              משכנו בקרניו,
              ואם הוא פה או אם הוא שם
              לא נגלה עכשיו.

              הסדר בא, מוזגים כוסית,
              אבי מביט אלי,
              שואל אותי:"היכן הגדי?"
              אני מושך כתפי.

              שואל אבי את נאטל: "נו?"
              משיב אחי שלי,
              כי מן הפסח שעבר
              הוא לא ראה שום גדי.

              אבי שותק, אמי בוכה,
              ודמעתה מרור;
              שרים כולם את "חד גדיא"
              אך אוי לו למזמור.

              וגדי לבן בשדה הבר
              קופץ לו כה וכה
              ונהנה מן החמה
              והעולם כולו.

              דרג את התוכן:
                2 תגובות   יום רביעי, 26/3/14, 07:07

                ''

                 

                בראיה לאחור...

                 

                כל הדברים שאנו עושים בכאן ועכשו,מחליטים,מאמינים בצדקת הדרך,נאבקים,מזילים דמעות,דם ויזע-ייבחנו לאחר שנים בעיין אוביקטיבית ובזכוכית מגדלת.

                 

                הראיה מרחוק מלמדת אף מחנכת:


                לעולם פעולה הנעשית היום משפיע על הקארמה של העתיד.

                 

                 

                גם אם חשבנו שנקפנו אצבע רק מכוחנו..ישנם גורמים רבים אשר פעלו מסביב[בראיה אחורה עם נשכיל-נבין].

                 

                לעולם אלו שישפטו את מעשיך אחורנית -יביעו דעתם ממקומם הם, מבלי להבין את גודל הסיטואציה שגרמה לך להחליט החלטה מסויימת.

                 

                 

                ולעזאזל...זה כל כך מקומם שמישהו מאשים החלטה גורלית ממקום מתחכם,מוסכמתי,ידעני,מוסרי ומבין כזה.........

                 

                ''

                דרג את התוכן:
                  4 תגובות   יום שלישי, 25/3/14, 18:14

                  ''

                   

                  ואהבת לרעך כמוך...


                  רבי לוי יצחק מברדיצ'ב נהג לספר על אדם שלאחר מותו מבקר בגן עדן ובגיהינום. 

                  בגיהינום, הוא רואה את כולם יושבים יחד סביב שולחן ערוך מכל טוב. ביד כל אדם כף כל כך ארוכה עד כי אינו יכול להכניס אותה לפיו. האנשים מנסים ומנסים להכניס את הכף לפיהם, אך ללא הועיל. כולם גוועים ברעב. הגיהינום הוא מקום בו האדם שקוע בעצמו.

                   

                  לעומת זאת, כשכל אחד דואג לרעהו, זהו גן עדן. בגן-עדן, הוא רואה את אותה התמונה - אנשים יושבים סביב שולחן ערוך לתפארת ובידם אותן כפות ארוכות. אך כאן כל אחד משתמש בכף שלו על מנת להאכיל את חברו היושב מולו. כולם נהנים מהאוכל המשובח ואין אחד שנשאר רעב. הגיהינום הוא מקום בו האדם שקוע בעצמו. לעומת זאת, כשכל אחד דואג לרעהו, זהו גן עדן.

                  מה פירוש "כמוך" ? האם האדם מחויב למלא את צרכי רעהו כמו שהוא ממלא את צרכי עצמו ? הרי האדם, עם כל המחויבויות שיש לו, לא מספיק אפילו לממש את רצונותיו עצמו, איך אתה דורש ממנו למלא צרכי הזולת?

                  במשפט "ואהבת לרעך כמוך" הכוונה היא ואהבת לרעך-כמוך.תאהב את החבר שלך כמו שאתה אוהב את עצמך.

                  כלומר,נקודת הפתיחה היא לאהוב את עצמך.לקבל את היתרונות והחסרונות שלך.לא לבקר את עצמך בצורה כזו שלא יהיה לך כוח לשינויים.

                  דאג לעצמך,פרגן והחמא לעצמך על הדברים שאתה עושה...

                  ומהמקום הזה של אהבת עצמך תוכל גם לאהוב את רעך.

                  במידה ותהיה ביקורתי וקפדן כלפי עצמך- כך תנהג גם כלפי רעך.

                  ולכן-קודם כל אהוב ודאג לעצמך ומהמקום הזה כבר תדע ותוכל גם להעניק לרעך.


                  דרג את התוכן:
                    10 תגובות   יום ראשון, 23/3/14, 06:27

                    ''

                     

                    בראיה לאחור...

                     

                    תופעת ההגמדה בין בני זוג ומשפחה,היכולת להרשות לעצמך לבקר את זולתך כמו שאתה אומר לו:

                    "אני מושלם...ראה כמה אתה אפס".

                     

                    מאיפה העוז,החוצפה והיכולת להעביר ביקורת על אהובך במעטה של "מותר לי כי אני כביכול רוצה לתקן אותך שתהיה מושלם לפחות כמוני?עד היכן מגיעה חוסר המודעות של האדם המגמד?

                     

                    ומתי יתפוס המגומד שהוא בסך הכל צריך לנער מעליו עלוקה רוחנית המורידה אותו מטה בהערכה העצמית שלו.

                     

                    תובנות:כמה שתהיה בעל בטחון ומאמין ביכולותך,נבירה יומיומית בנקודות שלדעת אהובך אתה לא טוב בהם,תערער בסוף את חומות ההגנה העצמית שלך.

                     

                    דבר עם האדם ובמידה והוא ממשיך בכך התרחק ממנו .כן,אפילו תצא ממקום מגורים משותף איתו.

                    דרג את התוכן:
                      6 תגובות   יום שישי , 21/3/14, 06:37

                      ''

                       

                      יכולת הגוף לרפא את עצמו היא מופלאה.

                       

                      "הגוף ...יודע איך לרפא את עצמו", אומרת ירדן כרם, מנחה מוסמכת להתמקדות מהמכון האמריקני. "ריפוי קורה כשיש תשומת לב והקשבה לגוף עצמו ולמה שמפריע. ...מתחת לדפוסים שלנו, ההתנהגויות, הרגשות או המחשבות המקובעות שלנו שוכן מעיין פנימי של אינטליגנציה וחיוניות שיודע להרגיע את הלחץ ואת המתח, לרפא טראומות ולתת לגוף תחושת השלמה גם במצבים לא גמורים. המעיין הפנימי הזה הוא הגוף. "

                       

                      עם ההבנה שיש לנו השפעה ישירה על יכולת הריפוי של גופנו,וביחד עם ההסכמה לקבלת האחריות על יצירת תנאי ריפוי מתאימים - מתחיל תהליך הריפוי העצמי. כאשר אדם עושה עבודה עם עצמו ולוקח אחריות על המחלה ועל ההחלמה, הוא מתחיל לגעת באמת הפנימית - בגורם ,וכאן מתחיל תהליך ריפוי אמיתי ,וזה לא נס. זו עבודה ודרך שאותה אדם בחר לעשות -כדי לשנות את מצבו ולהביא על עצמו ריפוי שלם.

                       

                      לגוף האדם, אשר הוא מכונה תבונית משוכללת ביותר, יכולת לרפא את עצמו. כאשר אנרגיית החיים זורמת בו ללא הפרעה-היא  מאפשרת זאת. השפעה גדולה יש לכוח הכוונה ביצירת המציאות, כולל בריאת הבריאות. גדול כוחה של אמונה בכך, כמובן. כדי להביא את האדם/מטופל למצב של איזון, מצב שבו הגוף ירפא את עצמו ומקורות האנרגיה יזרמו ללא הפרעה – יש לאבחן את מצבו האנרגטי, בראש ובראשונה.

                       

                      שינוי התודעה של האדם, קפיצה קוונטית של התודעה לרמה אחרת, יביא את האדם ליצירת  שינוי ולהחלמה ממחלות. ישנם בתי חולים אשר במחלקות הלב מלמדים מדיטציה כחלק מתהליך הריפוי, חולי סרטן רבים נרפאו עם בעזרת עבודה עם אנרגיית הרייקי או דרך ענפיה הרבים של הרפואה המשלימה.

                       

                      כשאנחנו נפצעים באצבע ויש חתך, כל המערכות נרתמות ,ואחרי זמן קצר ביותר יהיה גלד על מקום הפציעה. איחוי של שבר בעצמות, במקומות שאין באפשרות הרפואה הקונבנציונלית לגבס או לקבע- כמו כתף או צלעות, הוא בלתי מוסבר מדעית והרפואה לא יכולה להעתיק אותו.

                       

                      מכיוון שלא הוכשרנו להיות רופאים, לא נחליט על דעת עצמנו להפסיק טיפולים קונבנציונליים. החלטה כזו יש לשקול ולבדוק עם הרופא המטפל. טיפולים קונבנציונלים יפתרו את הכאב או המחלה או המצב בו נמצא אותו אדם, הם לא יטפלו בגורם שהביא אותם לאותו מצב.

                       

                      לסיכום,האתגר הגדול ביותר העומד בפני האדם המעוניין להתחבר אל גופו ולרפאו,לתת לגוף להתחדש מבפנים.מכיוון שרבים התנתקו מגופם והדגש המושם היום הוא על ההגיון ,והתנתקות מהאינטואיציה ומתחושות הבטן-אין אנו מבחינים ומקשיבים לגופינו ולאותות אשר הוא משדר לנו.

                       

                      אדם אינטליגנט נחשב אינטלקטואל.שכחנו שגם לגופנו יש אינטליגנציה משלו.הקשבה לאינטליגנציה זו ,הכרה בה ופעולה לפיה היא תנאי ראשון להתחלת דרך חדשה עם גופנו  והתחברות לריפוי עצמי.

                      דרג את התוכן:
                        6 תגובות   יום חמישי, 20/3/14, 05:29

                        ''

                         

                        הרצון לשלוט באחר

                         

                        שליטה היא ההיפך מחופש. דרמות שליטה- הן דפוס מוכר מידי במציאות היום יומית שלנו. תחושת השליטה הינה תמיד אשליה, כמו לנסות לשאת מים בידיים. זה לא מחזיק מעמד. כל דבר שננסה להקפיא, כל זמן שנרצה לעצור, אנשים שבכוח ננסה להחזיק בחיינו, פעולות שנתאמץ שלא ייפסקו, מצב רוח, רגשות ותחושות שננסה להחיות לנצח, סופם להשתנות.

                         

                        שליטה עצמית היא התנהגות שביצועה מחייב התגברות על מצבים לא נעימים ומציאת פתרון יעיל המסייע לאדם להתגבר כאשר הוא נתקל בבעיה מסוימת.שליטה היא היכולת, להתחיל משהו, להמשיך אותו ולעצור אותו.

                         

                        חיה אליהו* בכתבתה אומרת כי "שליטה מתבטאת בצורך התמידי שלנו לדעת הכול, להיות בעניינים, השליטה מעניקה לנו בטחון, אי אפשר להפתיע אותנו וגם אי אפשר לפגוע בנו! אנו שולטים במצב, שולטים בחומר ומסוגלים לשלוט באנשים אחרים, כשאנחנו שולטים באנשים אחרים אנחנו נהנים מהעוצמה הרבה שיש לנו ומהביטחון הזמני עד אשר אנו צונחים לפחד תהומי שאולי משהו ייקח לנו את הכתר או ימשוך מידנו את השרביט מבלי שהרגשנו ואז נרגיש פגיעים, חשופים - מה עושים ? אוספים את כל חיצי הביקורת שלנו כדי להחליש את כל מי שעומד מולנו, שידע החצוף מול מי הוא עומד ומה הוא שווה בכלל ושוב מחזירים שליטה".

                         

                        השליטה האמיתית בחיים היא אי- השליטה. בהבנה העמוקה שההשפעה היחידה שיכולה להיות לנו על האחר ועל הסביבה היא דרכינו. אנו יכולים לשנות את עצמנו, את ההתייחסות שלנו, את המחשבות והפירושים שלנו על המציאות.ככל שנתאמץ לשנותו, להחזיק אותו או למשוך אותו אלינו, העולם  יתנגד יותר לשינוי, יקשיח עצמו וייסגר, עד שייעלם. ככל שננסה לכופף את העולם שלנו לתוך כלים וחוקים שישמרו על המערכת מוכרת ועקבית, כך אנו מטפחים את אשליית השליטה.

                         

                         

                        אם אנו רוצים באמת להיות חופשיים בחיינו ,עלינו להבין קודם כל כי עלינו לקחת אחריות מלאה על עצמנו. להבין שיכולת ההשפעה של האחר עלינו, תלויה רק בדבר אחד. בנו. אם לא נרצה  אף אחד לא יוכל לומר לנו מה עלינו לעשות.אין מילה ,שאדם אחר  יכול לכנות אותנו אשר בכוחה להעליב אותנו או לחליפין להעצים אותנו. הכול תלוי בנו.

                         

                        האינסטינקט שלנו מעדיף להתנער מאחריות ולהפנותה לאדם האחר. אין טעם לשפוט את עצמנו על כך, רק לתת לתובנה לחלחל. המפתח לחופש נמצא אצל כל אחד מאיתנו באמת הפנימית שלו ובאותנטיות שלנו אל מול עצמנו, ובאחריות ובהתמסרות לאמת שלנו, בקבלה עצמית, בתחושת שלמות, בתחושת אהבה העצמית.

                         

                        מומלץ להתרחק מאנשים השואבים מאתנו אנרגיה ,דרך הרצון לשלוט בנו.

                        ניתן לדבר ולהסביר את המצב.אם מדובר במישהו קרוב שמוכן להשתנות בשביל היחסים המשותפים . עלינו  להיות מודעים ולא לשתף פעולה עם מלחמת השליטה שלו. במידה והוא מנסה לפגוע בך- פשוט לא להיפגע. אם הוא שולט בך בכך שמראה לך פנים "נעלבות" -אל תכנס לאנרגיה זו או כל מניפולציה אחרת.

                         זה עובד, אך לא מיד .כאשר האדם מרגיש שהוא לא מקבל את האנרגיה שלו הוא משתנה .

                         

                         

                         

                        *חייה אליהו מייסדת חב' קשתות ולהדרכה והעמותה לאנשים מאושרים, מטפלת מוסמכת ברפואה איורוודית ובוגרת שיטת סילבה ומודעות עצמית יצירתית

                        דרג את התוכן:
                          4 תגובות   יום רביעי, 19/3/14, 03:11

                          ''

                           

                          בראיה לאחור...

                           

                          העוני הנופל על אישה חד הורית ממוצעת...קונבנציונאלית...

                           

                          זהו הפחד הגדול ביותר של האישה שהקדישה/הקריבה עצמה למען הבעל/הילדים.

                           

                          פתאום את נותרת עם חובות שמאותו רגע יובילו אותך עד הקבר אלא אם כן נקטת באמצעים כמו למצוא שוב גבר להסתמך עליו...

                           

                          אבל אם את גרושה גאה,עקרונית -הרי את נותרת לבד מול המילה הזו עוני ומנסה לשרוד אותו.

                           

                          הכי נחמד כשהאקס גם טרח לקחת את החסכונות והותיר אותך עם אלוקייך בפני נסיון "המצאת" פת לחם לילדיו ולעצמך,נוסף לכאב,להשפלה ולהושטת היד לעזרה.

                           

                           

                          אז ככה-

                          במחלקה הסוציאלית יש רבים כמוך-ואם את משחקת אותה חזקה ועצמאית את פחות זכאית.אז תלמדי לבכות...

                           

                          המשפחה עוזרת ואח"כ נחרדת למחשבה שתפלי עליה בכל כובדך וכובד ילדים ומוצאת תירוצים להתרחק ולהאשים אותך בכל מה שקורה.

                           

                          את רואה מנגד את האיש שפעם אהבת,בונה בית,לומד ומשתמש בכספים שהם גם שלך וזורק רפש על כבודך ועל שמך.

                           

                          את אוספת את האגורות כדי לקנות שקית חלב...

                           

                          מה שאני גאה בתובנות מאוחרות:


                          לא ויתרתי על כבודי.לא חיפשתי משענת גברית בכל מחיר.

                           

                          מה שאני חווה לעת זקנתי...

                           

                          כולם סביבך שוכחים את מה שעשית למען..מאשימים,מתרחקים ולעת זקנה את הולכת לעבוד –כדי שכאשר יטש כוחך,ישארו פרוטות -בארץ בה לתת לזקנים לסיים חייהם מותירה בידם פרוטות למצער.

                           

                          סתם כי בא לי להקיא את שנצבר משקית צואת חיים לשעבר...


                          כמה יגיבו על כתבה כזו?כמה ימשכו בכתפם וימשיכו הלאה כאילו לא נאמר דבר?כמה פיות ידברו,ישפטו,וישפילו עיני הכותבת ולא עיניהם?כמה יצקצקו וימשיכו בעניינהם וישכחו את שנכתב אם בכלל יטרחו לזכור?

                          דרג את התוכן:

                            תגובות אחרונות

                            פרופיל

                            אסתר רבקה
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS