כותרות TheMarker >
    ';

    כי האדם עץ השדה

    כי האדם עץ השדה / נתן זך

    כי האדם עץ השדה.
    כמו האדם גם העץ צומח
    כמו העץ האדם נגדע.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא שואף למעלה
    כמו האדם הוא נשרף באש.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    אהבתי וגם שנאתי
    טעמתי מזה ומזה.
    קברו אותי כחלקה של עפר
    ומר לי, מר לי בפה.
    כמו עץ השדה.


    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא צמא למים
    כמו האדם גם הוא נשאר צמא.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    ארכיון : 6/2014

    0 תגובות   יום שני, 30/6/14, 10:45

    ''

     

    חודש תמוז -זמן ההארה האלוקית העליונה

    חודש זה הוא החודש העשירי בלוח העברי בשנה המתחילה בחודש תשרי, והרביעי בשנה המתחילה בחודש ניסן. החודש מונה 29 ימים.

    חודש תמוז הוא זמן ההתגלות ההארה האלוקית העליונה המשולה לשמש, בכל העולמות. תכונת השמש הבולטת, להבדיל מן הירח, היא באי השתנותה. בעוד שהירח משתנה בגודלו מיום ליום, גודלה ועצמתה של השמש הינם ללא השתנות. עובדה זו משתלשלת מן המדרגה האלוקית הנעלה שאיננה משתנה, הפועלת בעולמות את תחושת הביטול. בחודש תמוז מאיר שם ה' שמעל הטבע בעוצמה רבה יותר מאשר בכל השנה, וכתוצאה מכך נובע החום הרב בחודש זה.

    במסורת היהודית חודש תמוז קשור להסתכלות הפנימית, לראיית הדברים שמתחת לפני השטח. חודש תמוז בחיצוניותו מראה על העלם והסתר על הגילוי האלוקי, אמנם בפנימיותו, הוא מלמד על הגילוי האלוקי הנעלה ביותר - שמש ה'.

    בחודש תמוז ניתנת לנו היכולת המיוחדת לראות את הפנימיות שבכל מצב, ובכך להפוך את העניינים בלתי חיוביים, לחיוביים. זאת ע"י שאנו מאפשרים להארה העליונה להיכנס לחיינו ולפעול בעולמנו. במילים אחרות,אנו מכניסים את ה'א' - 'אלופו של עולם'(הקב"ה), בתוך העולם, ובכך הופכים את הגולה לגאולה. 

    בחודש תמוז אנו ניצבים בפני הזדמנות קוסמית מיוחדת - מזל סרטן - סר "טן", ההזדמנות להסיר כאוס ('טן' בארמית) מקרבנו, ולקבל חיסון מפני סרטן גשמי ורוחני.

    חודש תמוז עמוס באירועים קשים, מלבד יום ג` בתמוז, היום בו העמיד יהושע בן נון את השמש והירח, כדי לעשות נקמות בגויים. בהתאם למסורת היהודית החודשים תמוז ואב הינם ימי פורענות לישראל ויש לנהוג בהם משנה זהירות.

    מקור שמו של החודש בגלות בבל:
    1.השם "תמוז" מוזכר בתנ"ך כשמו של אליל בבלי הקדום "דומוזו", הוא אל הצמיחה והפריון , שמת לפי האגדה בחודש תמוז . לפי המיתוס הקדום של העמים מולך האל דומוזי בשלושת חודשי האביב: ניסן, אייר, וסיוון, ומת בחודש תמוז, עם כמישת הצומח בחום הקיץ הלוהט. סביב מותו התנהל פולחן שבו הנשים היו מבכות את יום מותו. כנראה שגם נשים יהודיות אימצו פולחן זה, כפי שמשתמע מדברי הגינוי של הנביא יחזקאל באומרו: "הנה שם הנשים יושבות מבכות את התמוז, ויאמר אלי עוד תשוב תראה תועבות גדולות מאלה." (יחזקאל ה פסוקים י"ד-ט"ו)

    2.על שמו של החום נקרא גם החודש, שמסמל את תוקפו של הקיץ. לפי החוקרים, השם הארמי תמוז הגיע מהשם האכדי תמוזי (Tamuzi) "....ובתקופת תמוז יוצא השמש מתיקו בשביל לבשל את הפירות ואין העולם יכול לעמוד בו. למה? שאורו קשה." ( תנחומא תצווה , ח')

    3.רושמי רשומות דרשו: אותיות תמו"ז - ראשי תיבות של זמני תשובה ממשמשים ובאים. הכוונה כמובן לימי בין המצרים, חודש אלול וימים נוראים.

    4. בלוח גזר מכונה חודש תמוז "ירח זמיר" , כלומר חודש זמירות הגפנים . בתלמוד נאמר עליו שבו "יוצאת החמה מנרתיקה לבשל את הפרות" .

    בספר הזוהר כתוב כי "ימי תמוז וכן אב שלאחריו הם ימי סכנה ואשרי האיש הזוכה להינצל הימנה".

    תמוז הוא גם השם הערבי והטורקי לחודש יולי בלוח השנה הגרגוריאני.

    מזל החודש הוא סרטן, על שם מערכת כוכבים דמויי סרטן המופיעה בשמיים בחודש זה, או משום שבחודש זה מתרבים סרטני המים בשל החום.

    מאורעות החודש:
    -ט' בתמוז- הובקעה העיר ירושלים לראשונה על ידי נבוכדנצאר(בשנת 586 לפני הספירה) .
    -צום י"ז בתמוז, שנקבע לדורות עקב חמישה אירועים קשים שאירעו לעם ישראל בתאריך זה: נשתברו הלוחות, בטל קורבן התמיד בבית המקדש הראשון, הובקעה העיר בחורבן בית שני, אפוסטמוס הרשע שרף את התורה והועמד צלם בהיכל.

    כל חודש ומזל ומזמור התהלים שלו,


    תהלים חודש תמוז, מזמור צ':

    א תפלה, למשה איש-האלהים: אדני מעון אתה, היית לנו; בדר ודר.
    ב בטרם, הרים ילדו ותחולל ארץ ותבל; ומעולם עד-עולם, אתה אל.
    ג תשב אנוש, עד-דכא; ותאמר, שובו בני-אדם.
    ד כי אלף שנים, בעיניך- כיום אתמול, כי יעבר; ואשמורה בלילה.
    ה זרמתם, שנה יהיו; בבקר, כחציר יחלף.
    ו בבקר, יציץ וחלף; לערב, ימולל ויבש.
    ז כי-כלינו באפך; ובחמתך נבהלנו.
    ח שת (שתה) עו?נתינו לנגדך; עלמנו, למאור פניך.
    ט כי כל-ימינו, פנו בעברתך; כלינו שנינו כמו-הגה.
    י ימי-שנותינו בהם שבעים שנה, ואם בגבורת שמונים שנה ורהבם, עמל ואון: כי-גז חיש, ונעפה.
    יא מי-יודע, עז אפך; וכיראתך, עברתך.
    יב למנות ימינו, כן הודע; ונבא, לבב חכמה.
    יג שובה יהוה, עד-מתי; והנחם, על-עבדיך.
    יד שבענו בבקר חסדך; ונרננה ונשמחה, בכל-ימינו.
    טו שמחנו, כימות עניתנו: שנות, ראינו רעה.
    טז יראה אל-עבדיך פעלך; והדרך, על-בניהם.
    יז ויהי, נעם אדני אלהינו עלינו: ומעשה ידינו, כוננה עלינו; ומעשה ידינו, כוננהו.

    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום שני, 30/6/14, 08:20

      30/06/2012

       

      ''

       

      וזה קורה

      במעלה

      הזרוע פרחי בר.

       

      שמש מפזזת

      תכול שמים

      ניקיון בכל

      בנשמה,באוויר,בסביבה.

       

      וזה קורה לעיתים.

      האופק נראה קרוב

      העתיד מונח צחור

      בין כנפי יונה ענוגה.

      הכל שלו,רגוע,מתוק.

       

      ובתוך כל ניגוני המרחב

      אשב מבודרת שמלה

      ואראה

      את הצופן

      עין בעין

      חובק,מפתיע

      ומלטף.

      דרג את התוכן:
        2 תגובות   יום חמישי, 26/6/14, 08:17

        הלל הזקן היה אומר "אם אין אני לי-מי לי"

         

        הלל הזקן נקרא בתואר הכבוד "זקן" בשל היותו חבר במועצת הזקנים ונשיא הסנהדרין, חי במאה ה-1 לפנה"ס. במסורת  הלל נחשב לצאצא של בית דוד(משפטיה בן אביטל) מצד האם ומשבט בנימין מצד האב.

         

        הלל עלה לארץ ישראל בגיל ארבעים והיה בין המנהיגים הגדולים ביותר שקמו  לעם ישראל עם שקיעת כוחו המדיני תחת שלטון הרומאים והתנכרות מלכותו של הורדוס למסורת היהדות, כמאה שנה לפני חורבן הבית.

         

        הוא ייסד את שושלת נשיאי הסנהדרין, אשר התקיימה במשך 15 דורות ו-450 שנה עד לביטול מוסד הנשיאות במאה ה-5, גם לאחר חורבן ירושלים. הלל  היה האחרון בתקופת הזוגות. הוא קיבל תורה מפי שני חכמי הדור: שמעיה ואבטליון. בן זוגו העיקרי היה שמאי הזקן, שהיה אב בית הדין באותה התקופה, והוא היה בר-הפלוגתא הקבוע שלו. הלל נודע באופיו כענוותן, וכסבלן בהלכותיו ובהנהגותיו, ואילו שמאי היה קפדן יותר, וחמור סבר.

         

         הלל היה אישיות גדולה, בעל חזון ומידות תרומיות והייתה לו השפעה חזקה על בני דורו . בדורו לא ניתן היה לרתק את המוני ישראל אל התורה - חוץ מחוקיה המוסריים האנושיים ואל המצוות המבדילות בין ישראל לעמים הוא הורה את ישראל להחזיק בתורת משה ולקיימה גם בהשתנות העתים, ומסבות החיים.הלל נתן בפירושיו צורה חדשה שנתקבלה על לב הדור, ונעשה על ידי כך למייסד הקבלה, היא "תורה שבעל פה".

         

        הלל הינו האישיות הבולטת ביותר בין החכמים בתקופת הורדוס ,מגדולי החכמים הן בהשקפותיו המוסריות והן בתרומתו להלכה. הוא פיתח את כללי מדרש ההלכה ואף השתמש בהם בצורה עקרונית ועקבית כדי לברר ולפתור בעיות בהלכה.

         

        הלל הבין את החוקיות של המציאות כולה, הוא ידע שיותר קל לנו לאהוב את עצמנו, אבל לימד אותנו לאהוב את הזולת. הלל הזקן היה המקובל שביקש לעורר מחדש את אור האהבה והורה לנו את הדרך אליה.הוא התפרסם ביחסו אל האדם, כאוהב האדם ויותר מזה, בתפיסתו היחודית של ה"אני" של כל אדם ובהתחשבותו בכל אדם כהוויה בפני עצמה. תפיסתו של הלל את הייחוד האנושי של כל אדם כהוויה לעצמה משתקפת גם בשיטתו בהלכה, ובמידה רבה, גם בשיטתם של חכמי בית הלל מאוחר יותר. הייתה לו יכולת להתגמש לפי בעיות מיוחדות, בכוח שלא לראות רק את כללי האמת המובהקים, אלא גם את היוצאים מן הכלל.

         

        הלל היה ענוותן וסובלני ויחד עם זאת יש בדבריו ובנהגיו גם מידה של הומור. חלק מסבלנותו היתרה של הלל נבע מכך שיכול היה לראות את המציאות שלא ברצינות כבדה כל כך, שיכול היה לראות בתוך אנשים ובתוך דברים גם את הצד המגוחך או החביב שבהם.

         

        כשהגיע ארצה היה עני מאוד, והשתכר מטבע אחת ביום, ואת הכנסותיו היה מחלק לשתיים. חצי נתן לשומר בית המדרש כדי שיוכל ללמוד תורה מפי רבותיו, ובחצי השני השתמש לפרנסת בני ביתו. מסופר כי יום אחד לא הצליח להשתכר כסף כלל, ושומר בית המדרש סירב לאפשר לו להיכנס. הוא עלה על גג בית המדרש והקשיב לדברי רבותיו מפתח הארובה. הלומדים, שלא הבינו מדוע התמעט האור שנכנס לבית המדרש, עלו לגג ומצאו את הלל מכוסה בשלוש אמות של שלג. מיד הורידו אותו מהגג, ולמרות שהיה ערב שבת רחצו והושיבו אותו כנגד המדורה. "אמרו: ראוי זה לחלל עליו את-השבת" (יומא לה)".

         

        קברו של הילל הזקן, שוכן במערה סמוך לקברו של ר` שמעון בר יוחאי שבמירון.

         

        דבריו של הלל הזקן במשנה, מסכת אבות, פרק א, משנה יד:

         

        "הוא היה אומר, אם אין אני לי, מי לי. וכשאני לעצמי, מה אני. ואם לא עכשיו, אימתי".

         

        במשפט זה גלומה פילוסופיית חיים שלמה שמטרה ללמדנו כיצד יש לחיות את חיינו . בימיו של הלל הזקן ידעו לומדי התורה שמטרת הלימוד היא אחת ויחידה: לרומם את האדם מעל טבעו האגואיסטי ולבנות בו טבע חדש, טבע של אהבה ונתינה, הדומה לטבעו של הבורא. את האגו הטבוע באדם, אפשר לבטל רק על ידי אור התורה המביא לאהבה.

         

        פירוש ברטנורא:אם אני לא אדאג לעצמי – מי יעשה זאת במקומי? אבל כשאני דואג רק לעצמי ולא לטובת אחרים – מה ערכי? ואם איני עושה את חובתי עכשיו – מתי אעשה אותה? (אין לדחות דברים.)

        אם אין אני לי – ברטנורא:"אם אין אני זוכה לעצמי מי יזכה בשבילי".

         

        הביטוי מדבר בשבח ההסתייעות העצמית, ועל כך שאדם צריך לסמוך על עצמו ועל יכולותיו, פירוש ציני אומר:"אין על מי לסמוך".

        אם אני לא אתקן את עצמי , ואת מידותיי ואשפר את עצמי להיות אדם טוב יותר המקרין על סביבת חייו בדרכו להגשמת ייעודו בעולם , מי יעשה זאת  עבורי ?......... הן זה תפקידי שלא לומר מחויבותי ?.

         

         

        וכשאני לעצמי – פירוש ברטנורא:ואפילו זכיתי לעצמי, מה הוא הזכות הזה, ובמה נחשב הוא, כנגד מה שאני חייב לעשות.

        מילים הבאות לומר שאדם יכול לפעול וליצור אך ורק במסגרת של חברה וקהילה.

         

        ואם לא עכשיו – פירוש ברטנורא:"בעולם-הזה. אימתי - כי אחר המוות אי-אפשר לזכות עוד. פירוש אחר, אם לא עכשיו - בימי הבחרות".

         

        אימתי – ברטנורא:שמא בימי הזקנה לא יעלה לידי

        הלל הזק אומר שאהבת הזולת היא מטרת קיומנו בעולם הזה וכלפי זה הדגיש, "ואם לא עכשיו, אימתי" .

        דרג את התוכן:
          0 תגובות   יום חמישי, 19/6/14, 09:32
           יום שבת, 27/6/09

          המיוחד בדרך

           

             

          המיוחד שבדרך

            

          הוא המהמורות

            

          עליהם עליך למהר ולגבור.

           

           

           

            

          המיוחד בדרך

            

          אלו הפרחים

            

          שבילים זוהרים בתקוות.

           

           

           

            

          המיוחד בדרך

            

          שבילי הכלניות

            

          אדומות מונחות על הכביש

           

           

           

           

            

          ואת כל הייחוד הזה חפנתי

            

          טבלתי בהם ראשי

           

          דמעותיי נספגו בתוכם...

           

          והמשכתי בדרכי כרגיל...

          דרג את התוכן:
            4 תגובות   יום שני, 16/6/14, 08:09

            הרוח כמתווכת בין הנפש לנשמה

             

            האדם בנוי מעבר לגוף הפיזי מנשמה .על פי חוכמת הקבלה חלקי הנשמה הם : נפש , רוח ,נשמה , חיה ויחידה. רוח אחראית על ההתפתחות הרוחנית של האדם - רגש , התעלות , ביטול האגו העצמי לטובת הזולת . רוח האדם לפי תורת הקבלה נובעת מצ'אקרת הלב. היא מתווכת בין הנפש לנשמה.

             

            במילה "רוח" אנו מתכוונים למשהו שלא נראה אך יש לו, או בו, כוחות אנרגטיים מיוחדים.

            מעצם מהותה, הרוח איננה ניתנת לתפיסה פשוטה. היא ערטילאית, היא נכנסת לדבר או מתלווה לדבר. משהו נטול רוח הוא משהו מת. נראה שהרוח היא לא רק מאפיין של הדבר שאליו היא מתייחסת, היא משהו שנמצא מעליו, מעין השראה, תנועת החיים שלו.

             

            "רוח"- היא אנרגיה הזורמת בחזה, בלב בריאות ובידיים. הרוח אחראית על תפקודם הפיזי של האיברים הנ"ל ועל התפקוד הרוחני של האדם. הפרה באיזון אנרגיית הרוח תפגע באיברי הריאות, הלב והידיים או בתפקודו הרגשי רוחני של האדם, דבר שיתבטא בהפרעות רגשיות או בתעוקה ליבית. הרוח זורמת בתוך מרכזי האנרגיה- ספירות: חסד, גבורה, תפארת.

             

            לפי התורה הסינית,רוח זוהי אנרגיה – חומר קוסמי הקיים גם בתוך האדם וגם מחוצה לו -בסביבה שלו. וכאשר דבר זה עוזב את האדם, האדם הופך למת. גם כאשר אדם עדיין בחיים והצ''י נמצא בתוכו, הוא יכול להיות יותר חזק או יותר חלש. הצ''י יכול להיות יותר חזק או יותר חלש, כלומר כאשר אדם בריא ואנרגטי, רמת הצ''י שלו מאוד גבוהה, כאשר האדם חולה או עייף, רמת הצ''י שלו נמוכה.

             

            בשפה היפנית, כאשר רוצים לשאול מישהו לשלומו, שואלים אותו: "מה שלום הקי שלך", והתשובה על שאלה זו: "הקי שלי טוב" או "הקי שלי לא טוב", זוהי השפה היום יומית המקובלת ביפן, קי הנה מילה מאוד רווחת בשפה ובתרבות היום יומית ביפן. כאשר רוצים להגיד על מישהו שהוא בריא ומלא מרץ, אומרים עליו: "יש לו קי חזק".

             

            ברגע שהרוח מתעוררת, ניתן להתחבר לנשמה שהיא מקור האדם ובבחינת ניצוץ אלוקי. נשמת האדם עשויה מחומר רוחני רב ערך. ברגע שהאדם מחובר לעצמו, כלומר- פיתח את הרוחניות שלו על מנת להתחבר לנשמתו- הוא מחובר למקור הידע. רק אז יוכל לגלות את המיסטיקן שבתוכו.

             

            רוח האדם איננה מפותחת אצל חלק מהאנשים אך בעידן החדש – עידן הדלי- מתרחשת התעוררות פלנטארית של גוף הרוח ומכאן ההתעניינות ההולכת וגוברת ברוחניות.

             

            חיבור רוחני לאדם אחר,מקנה חברות, הבנה, ידידות ושלווה. אופציה להתפתחות וצמיחה. רעות. חיבור רוחני הינו אדם "במזל שלנו" – מביא לנו מזל. כאן קיימת התאמה. מרחב אישי. 

             

            קריאה קלפים ברמה רוחנית היא בתדר הירוק- הדרכה רוחנית.  על אותם קלפים נוכל להדריך את השואל בהתבסס על האנרגיות שיצאו בפריסה.

             

            איזו רוח אנחנו מצפים שתימצא במנהיג, באיש אשר רוח בו? ממנהיג אנחנו  מצפים לשאר רוח, לרוח יתרה. וכיוון שרוח היא משהו מן החוץ, שנכנס באדם -  איש שיש בו שאר רוח הוא כנראה מישהו שמשתדל להיות כלי נקי, שמאפשר לרוח גדולה לנשב בו ולמלא אותו. החוש המוסרי שלו וכוח הבחירה שלו, ימשוך אליו רוח טובה ובונה.

             

            הרוח הוא הלב, ומבקש שררה גדולה ומלכות בלב בני אדם לרדוף אחר הכבוד. על כן גאות הלב נקראת "גסות הרוח". והוא המגביה דעת בני אדם להשתרר ולהתגדל.

             

            ולפנינו שירו של משורר דגול על רוחו של האדם:

            אני מאמין/ שאול טשרניחובסקי

             

            שחקי, שחקי על החלומות,

            זו אני החולם שח.

            שחקי כי באדם אאמין,

            כי עודני מאמין בך.

             

            כי עוד נפשי דרור שואפת,

            לא מכרתיה לעגל-פז,

            כי עוד אאמין גם באדם,

            גם ברוחו, רוח עז.

             

            רוחו ישליך כבלי-הבל,

            ירוממנו במתי-על;

            לא ברעב ימות עובד,

            דרור – לנפש, פת – לדל.

             

            שחקי כי גם ברעות אאמין,

            אאמין כי עוד אמצא לב,

            לב – תקוותי גם תקוותיו,

            יחוש אשר, יבין כאב.

             

            אאמינה גם בעתיד,

            אף אם ירחק זה היום,

            אך בוא יבוא – ישאו שלום

            אז וברכה לאם מלאם.

             

            ישוב יפרח אז גם עמי,

            ובארץ יקום דור,

            ברזל-כבליו יוסר מנו,

            עין-בעין יראה אור.

             

            יחיה, יאהב, יפעל, יעש,

            דור בארץ אמנם חי,

            לא בעתיד, בשמים –

            חיי-רוח לו אין די.

             

            אז שיר חדש ישיר משורר,

            ליפי ונשגב לבו ער;

            לו, לצעיר, מעל קברי

            פרחים ילקטו לזר.

            דרג את התוכן:

              תגובות אחרונות

              פרופיל

              אסתר רבקה
              1. שלח הודעה
              2. אוף ליין
              3. אוף ליין

              ארכיון

              פיד RSS