כותרות TheMarker >
    ';

    כי האדם עץ השדה

    כי האדם עץ השדה / נתן זך

    כי האדם עץ השדה.
    כמו האדם גם העץ צומח
    כמו העץ האדם נגדע.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא שואף למעלה
    כמו האדם הוא נשרף באש.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    אהבתי וגם שנאתי
    טעמתי מזה ומזה.
    קברו אותי כחלקה של עפר
    ומר לי, מר לי בפה.
    כמו עץ השדה.


    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא צמא למים
    כמו האדם גם הוא נשאר צמא.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    ארכיון : 8/2014

    6 תגובות   יום שני, 18/8/14, 07:55

    ''

     

    בראיה לאחור

     

    ההחלטה להתגרש גם אם היא המוצדקת ביותר משפיעה ומזעזעת לא רק את בני הזוג אלא את כל מי שקשור אליהם ןלפעמים החברה שסביבם שאינה בקרבת דם ולכאורה רחוקה יותר מהם מזדעדעת וגורמת לשרשרת גירושין או מחשבות על כך.

     

    כשחושבים בתחילה על גירושין הדבר נראה פשוט הרבה יותר ממה שהוא כשהתהליך מתגלגל ומתעצם.

     

    נכון שזה תלוי באמצעים בה ינקטו בני הזוג ובתגובת המשפחה הקרובה אליהם,אך רעידת האדמה ממשיכה להשפיעה על צאצאיהם וצאצאי צאצאיהם וכו.

     

    זה לא אומר שאני לא בעד גירושין של נישואים המאיימים לעיתים פיזית ממש על אחד או שני בני הזוג.

     

    פשוט צריך לעצור את גלגל האמוציות הענק שמתחיל לקבל תאוצה שלעיתים לצערינו מגיעה לנורא מכל –לרצח.

     

    אם תשאלו אותי אז למה התגרשת?

    -קודם כל כמו כל תהליך בחיינו איננו יודעים לאן יוביל ומה יהיה סופו

    -לעיתים אין ברירה ועליך לצאת לתהליך זה הקשה יותר מלהתלאמן מבן הזוג.

    -התקווה שאזכה לפחות לכמה ימי שקט ללא התלהטות היצרים היתה שווה את המאמץ.

    -האמנתי שהגירושין לטובת שני הצדדים והילדים.

     

    למרות התהליך הקשה והאירועים הלא פשוטים הצלחתי[הצלחנו] להגיע אל אדמה שקטה בה אף אחד לא ניצח אך כולנו צמחנו לאנשים אחרים ,לחיים בשלים וטובים יותר ולילדים מחוזקים ומקסימים.

     

    אין ספק שללא סייעתא דשמאיה הקושי והסוף יכלו חלילה להגמר אחרת.

     

    התהליך הושלם,התוצאות קיימות לטוב ולרע כמו בכל מצב ואני מברכת על המוגמר.

    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום שני, 18/8/14, 04:39


      ''
      יחסי בנות עם אמהותיהן


      הרבה שירים נכתבים על אמא.על הקשר עם האם.מהללים השירים שאימא יש רק אחת.אך בהתבוננות לעמקי הקשר עם האם,בעיקר אם ובתה נגלה שהמצב אינו בדיוק כמו בשירים....

      שרה ברסלמן בכתבתה אומרת כי,המילה אמא- מעלה רגשות סותרים : אהבה, רצון להיות מכורבלת, שמחה, רכות, בטחון, געגועים למגע, ובאותו הזמן רגשות כמו קנאה, שנאה, איבה, ריחוק, קור, קושי, עצב, נטישה, או סלידה.
      אצל כל אחת נמצאים רגשות כאלו או אחרים, ואל לנו לשפוט את הרגשות העולים מתוכנו. כל אם ובת עוברות את מסע חייהן תוך ההתחברות, התרחקות ולבסוף התחברות מחודשת - במידה ובחרו בכך. 
      יחסים מורכבים אלו הינם תוצאה של דיכוי הנשיות במשך שנים רבות ושינוי דפוסי ההתנהגות החברתית. הריפוי הנשי הכללי מחייב להעיר, להסיר את הכיסוי ולהתבונן ביחסי אם -בת.

      התפקיד האימהי,הינו בעל העוצמה הרבה ביותר בחיי האישה. הדבר נובע מתפיסת האישה כרוכשת את הגדרת ה"עצמי" שלה דרך יחסיה עם אחרים, כאשר האמהות הינה התפקיד בו יכולת הנתינה שלה באה לידי הביטוי הרב ביותר.

      רוב האמהות סברו שנשים שונות מגברים, בהיותן דואגות לאחרים, ותפסו את הקשר שלהן עם הבת כמייצג את הכשרתן כנשים הדואגות לאחרים, וכן כתמיכה הדדית וחברית בין נשים. רוב הבנות, לעומתן, תפסו את עצמן כדומות יותר לגברים, מאשר שונות מהן. פישר טענה שהבדלים אלו בין אמהות ובנות גרמו ליחסים בעייתיים ביניהן.

      יחסים בין אמהות ובנות נחשבו למורכבים ומסובכים מאז ומעולם: באגדות ילדים כמו היפיפייה הנרדמת, שלגיה וסינדרלה אף ניתן למצוא ביטוי ליחסי אם-בת כמאיימים, קשים ומסוכנים. הביטוי הסיפורי של יחסים אלו, גם אם הם מיוחסים באגדות בעיקר לאם חורגת רעה, מהווה השלכה לגיטימית לאותם רגשות שליליים בין אמהות ובנות- שאין לתת להם פומבי במציאות. 

      נשים הואשמו על היותן גם בעלות כוח וגם הרסניות. הדואליות של התפקיד האימהי באה לידי ביטוי עיקרי במיתוסים הסותרים שנקשרו אליו: מחד, תפקיד האם נתפס כתפקידה החזק ביותר של האישה במשפחה; מאידך, על ידי הצגת חשיבות התפקיד בחיי הילד, נוצרה גם תופעת "האשמת האם" .

      "האשמת האם", מתרחשת בדרגות שונות, החל מהאשמה פסיכולוגית בגרימה לחוסר בטחון או סכיזופרניה של ילדיה, בהיותה אם קרה, דוחה ונוירוטית, ה"אם היהודייה" והחותנת או החמות. כך קרה שהספרות המקצועית נטתה להאשים נשים בתפקידן כאמהות, גם אם תפקיד זה נחשב מרכזי במשפחה. לעומת זאת, גברים, כאבות, נתפסו כשומרים על הסטאטוס המיתולוגי שלהם בספרות, וכנערצים על ידי בניהם ובנותיהם. 

      היחסים עם האם- הם המשתנה החשוב ביותר להתפתחות העצמי וליצירת הבדלי אישיות בין המינים.
      הזדהות הבת עם אימה יוצרת אישיות נשית הבאה להגדרה דרך היחסים וקשרים עם אחרים, וגבולות אגו חדירים יותר וברורים פחות לעומת הגברים.

      יחסי אם-בת יוצרים את הבסיס לקשר העמוק בין נשים ,בעוד אצל הבנים - דווקא ההינתקות מהאם יוצרת בסיס ל-אחווה גברית. 

      החינוך השונה שנותנות אמהות לבניהן ולבנותיהן כדי להכשירם לתפקידיהם החברתיים, מטיל לחץ על יחסי אם-בת בארבע דרכים:
      1. אמהות נדרשות ללמד את בנותיהן להעניק. במודע או שלא במודע מעודדות האמהות ומחזקות את נטיית בנותיהן לפיתוח רגישות רגשית, להגיב לאחרים, להושיט יד ולתמוך בזולת.
      2. הבת רואה שיחסי אביה אימה אינה בעלי אותה איכות. האם עשויה לחשוף את תחושות הקיפוח של ביחסים הזוגים ישירות או בעקיפין באוזני בתה. רוב הבנות אכן קולטות את אכזבתה הרגשית של אימן. הן קולטות את הרעיון שאימא, כל אימא, רוצה דברים מאבא ואיננה מקבלת, ולכן מאוכזבת. 
      3.משום שהאישה-האם עצמה נזקקת במידה מסוימת, היא עשויה לחפש אצל בתה את הקשר הרגשי החסר בחייה. כאשר תלמד את בתה לתת לאחרים, היא עשויה- אולי לא במודע- להציע את עצמה כמועמדת לטיפול של בתה, ויחסיהן עלולים להפוך לנטל של צרכים שלא סופקו במקום אחר.
      4. האם בעצמה היא בת, ובת של בת. התפתחותה המוקדמת סומנה בצורות רגשיות זהות. אמה נאלצה ללמדה איך להפוך לאישה. מאבקים אלו צפים בהתייחסותה אל הבת. היא חשה באובדן הטיפוח של אמה, ועשויה לקוות שבתה תפצה אותה בדרך כלשהי.

      בגלל סיבות אלו, רצופים יחסי אם-בת בלחצים מיוחדים. האימא עשויה לגלות שבאופן בלתי מודע היא לפעמים מגיבה אל בתה באהבה, הקשבה, הגנה וניחום, ולעיתים היא מתייחסת בניכור, ריחוק, שיפוטיות ובקורת. ההתנהגות הבלתי עקבית והבלתי נשלטת (בהיותה בלתי מודעת) הזו יוצרת מצב בו הבת עוברת את חיי ילדותה ברגשות של אובדן ואי שלימות. בחפשה אחר קבלת הסיפוק הרגשי החסר, תפנה הבת לחיפוש יחסי קירבה אשר יבטיחו לה הגנה ובטחון וימלאו ריקנות זו. למרבה הצער, גברים אליהם היא פונה לא פיתחו, את כושר הטיפוח הרגשי. מנותקת ומאוכזבת מיחסי הקרבה, תגדל האישה ילד, כדי שימלא את החלל וכדי שיהיה לה מישהו עימו תפתח יחסי תלות.... ושוב, דור אחר דור של אמהות ובנות מנסה ומתאכזב.

      א מ א /מתוך הבלוג של תמר

      אני בוחנת את המילה 
      ואת משמעויותיה. 
      מהלך שנים לא קל בקשר ביני לבינך 
      ובכל זאת נלחמתי בשיניים לבנותו 
      מגלה סוג של תמיכה שלא ציפיתי לו 
      א מ א 
      עלינו על דרך הישר 
      ונהיה לנו עקום 
      אמרו לי שאת הולכת 
      א מ א 
      ובדרך הכאב 
      גיליתי בי כוחות שלא ידעתי שאפשר 
      להלחם עלייך וגם קצת במקומך 
      א מ א 
      וירא כי טוב, 
      ושיפר קצת את העקומה (עקומת המחלה) 
      שתתיישר 
      החליט שהוא מסכים להשאיר לי אותך עוד קצת 
      א מ א 
      ויש עוד דרך ארוכה בפנינו 
      אבל אני יודעת שגילית אותי 
      כמו שאף פעם קודם לא 
      ואת מה שהצלחנו לבנות בחודשים 
      אי אפשר יהיה להרוס עוד לעולם 
      זה תמיד יישאר שלנו 
      א מ א 
      (פוסט שלא היה לי אומץ לקרוא אותו שוב, והעפתי אחרי יום אחד. עכשיו מתאים לי יותר). 
      וזה מתאים לי לשיר של ריקי גל - 
      אמא, 
      שיר הערש ששרת מזמן רודף אותי לאן אברח לאן, 
      אילו יכולתי הייתי שוכחת איך באתי לכאן. 
      אמא, 
      לא אוכל להימלט מכישופך, עיני חשכו פתאום. 
      אילו יכולתי הייתי חוזרת אלייך היום. 
      אמא, הו אמא 
      איך בדמי בעמקי נשמתי דעתך נחושה. 
      אמא, הו אמא 
      את וגם אני בשנאה ואהבה בין כוח וחולשה. 
      אמא, 
      איך רציתי שתחבקי ותלטפי ותאמיני בי, 
      אילו יכולתי הייתי עוקרת אותך מליבי.
      אמא, 
      אין לי בית בחדרי במיטתי ואין לי מנוחה, 
      אילו יכולתי הייתי בוכה עוד דמעה מלוחה. 
      אמא, 
      את יודעת, אני זקופה וחזקה, כמוך בכל מצב, 
      אילו יכולתי הייתי רוצה להודות לך עכשיו.

      דרג את התוכן:
        0 תגובות   יום ראשון, 17/8/14, 08:54

         

        ''

         

        פרח הבאך: oak  [אלון]

         

        מיוחס לצאקרת המין

         

        תמצית זאת מייצגת את אלה אשר חשים אפיסת כוחות ולאות נפשית.אינם מסוגלים להיאבק יותר.אנשים אלה יהיו מעמודי התווך של החברה,הבית,העסק ויעבדו מעל ומעבר למצופה מהם.הם חרוצים ומבטלים את רצונותיהם וצרכיהם כשהם ממלאים את חובתם.חוסר הגמישות שלהם גורם להם להישבר ולחוש כי כוחם דועך.הם מובלים ע"י רגש חובה חזק ועובדים עד לדיכאון ולחץ,ולעיתים עד להתמוטטות.

         

        אדם שנופלת בחלקו תמצית זו מתאפיין בעקשנות ומאמץ חסר פשרות וכנגד כל הסיכויים. ידיד לעת צרה, חבר שלעולם לא יאכזב, לעולם לא יאבד תקווה ותמיד יעזור.

         

        נותנים טיפות פרח באך זה לאדם הנושא:


        - משא כבד על עצמו

        -לוקח על עצמו דברים כנגד כל הסיכויים

        -מוטרד בשל חשש ממחלות

        -לא מרוצה מעצמו

        -מתלונן לעיתים רחוקות

        -עלול לסבול מהתמוטטות עצבים

        -מזג אלים

        -חסר יציבות.

         

        מצבו הרוחני:כניעה

         

        השלילי מתבטא אצלו:

        -במאבק

        -קשיחות

        -בחוסר גמישות.

         

        עליו להיעזר בפרח הבאך על מנת להגיע למצב חיובי של:

        -איתנות

        -יציבות

        -שלווה.


        להביא את עצמו למצב של:

        -האדם החזק

        -המתמיד והסבלני שאין לו צורך להיאבק.

        -יודע לשמור על כוחותיו

        -דואג להינפש

         -נהנה מהחיים.

         

         

        דברים שניתן לאמר לזקוק לתמצית זו:

         

        אתה נלחם בחיים ומתייחס כאילו החיים הם מלחמת הישרדות. נכון שאתה אמיץ אך אינך יכול לצאת מנצח מכל מאבק. למרות שהמצב נראה חסר תקווה אתה ממשיך להלחם ומנסה דבר אחר דבר.

        אנשים אחרים נוטים להעמיס עליך אחריות נוספת ואתה כמובן תענה לאתגר אך לא מרשה לעצמך להיות מעמסה על אחרים… אתה עלול להגיע להתמוטטות נפשית מהלחץ. אתה בדרך כלל חזק מבחינה פיסית, אולי אפילו כתפיים רחבות.

         

        אם תה עדיין ילד:

        ילד- עובד קשה ורואה בלימודיו חובה קיומית שיש לעשותה בכל מחיר.

         

        מסר הפרח -

         

        למרות שהתיאור נראה חיובי - כאשר החוזק הפנימי מתחיל להיחלש והאדם מתעלם מקריאת הגוף למנוחה, נקודת השבירה תגיע כאשר העומס רב

        חלק את העומס עם אחרים. החיים הם לא התחייבות הם בחירה.

        עבודה קשה והשגיות הם לא המטרה היחידה בחיים החיים מורכבים גם מקלות דעת ודמעות עדינות.

         

        משפט המנטרה שלך יהיה - אני לא חייב אני רוצה.

        דרג את התוכן:
          2 תגובות   יום שבת, 16/8/14, 20:49

          ''

           

          אני נופל וקם...אוטוביוגרפיה בחמישה פרקים

          באוטוביוגרפיה זו, מיוצגים חיינו והדרך בה אנו לומדים, שלא לשוב וליפול שוב ושוב -באותן בורות.איך לצמצם את מספר הנפילות שלנו למינימום ,באותו נושא- ע"י זהירות שלא ליפול שוב במקומות שכבר נפלנו -אלא לעקוף אותם ללא כאב נוסף שוב ושוב....אפשר לעקוף בורות אלו ולשחרר אותם,את כולם.כל זאת ע"י מודעות .

          ניקח לדוגמא את נושא האהבה.בתחילה אתה מתאהב בפעם הראשונה ובאופן טבעי -אתה נופל לבור הראשון - עם סיום הזוגיות.אתה חסר ניסיון,חסר ישע ובאמת אינך אשם.

          שוב אתה מוצא זוגיות חדשה ,וכמה מעניין -הזוגיות נכשלת שוב בגלל סיבות דומות.אתה לא רוצה לראות זאת,למרות שבתוך תוכך אתה יודע, שלא למדת מהניסיון.אתה לא מאמין ששוב קרה לך אותו דבר- בדומה אהבה הראשונה.ושוב לוקח לך זמן לצאת מהפרידה והשלכותיה.

          בפעם השלישית במודע לגמרי אתה חוזר על שגיאות האהבה ועל אותם דברים מתוך הרגל,הפעם אתה מתאושש מהר יותר.

          בפעם הרביעית אתה סוף סוף מבין עניין ,ועוקף את האהבה הלא מתאימה.
          לאחר מכן אתה בכלל עובר לרחוב אחר-וזאת אחרי שנפגעת שוב ושוב...

          האם לא פשוט יותר להיות מודע לסיבות שבהם אתה נכשל שוב ושוב באהבתך ופשוט לשנותם מתוך מודעות ורצון לצמוח ולא לשוב- שוב ושוב על אותן דפוסי התנהגות?

          וברור, שזה לא רק בנושא האהבה...


          (מתוך "ספר המתים והחיים הטיבטי")

          אני הולך ברחוב.
          במדרכה יש בור עמוק.
          אני נופל לתוכו.
          אני אבוד...אני חסר ישע.
          אין זו אשמתי.
          לוקח לי נצח למצוא דרך החוצה.

          אני הולך באותו רחוב.
          במדרכה יש בור עמוק.
          אני מעמיד פנים שאיני מבחין בו.
          אני נופל לתוכו שוב.
          אני לא יכול להאמין ששוב הגעתי לכאן.
          אבל אין זו אשמתי.
          ושוב לוקח לי נצח לצאת.

          אני הולך באותו רחוב.
          במדרכה יש בור עמוק.
          אני רואה אותו.
          אני נופל לתוכו בכל זאת...כוחו של הרגל.
          עיני פקוחות.
          אני יודע היכן אני.
          זוהי אשמתי.אני יוצא מיד.

          אני הולך באותו רחוב.
          במדרכה יש בור עמוק.
          אני עוקף אותו.

          אני הולך ברחוב אחר.

          מקווה שמספר הבורות ילכו ויתמעטו,מתוך מודעות מלאה ורצון אמיתי לשינוי וצמיחה

          דרג את התוכן:
            0 תגובות   יום שבת, 16/8/14, 08:47

            ''

             

            אהבת נשים מול שנאת נשים

             

            מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה (שיר השירים)


            אהבה היא קבוצת רגשות וחוויות הקשורות לתחושה של חיבה עזה ו/או אחדות עמוקה כלפי אדם אחר, בעל-חיים או חפץ כלשהו. במקרה של אהבה לחפץ קיים עניין הבעלות, שבאהבה בין בני אדם פחות אפשרי. אהבה מאופיינת בגעגועים, חיפוש אחר קרבת הנאהב, דאגה לו ובקשת טובתו. כאשר האהבה אינה ממומשת, היא יכולה להיות גם מכאיבה ולא נעימה, וטרגדיות רבות עוסקות באהבות בלתי ממומשות ותוצאותיהן.

             

            המסורת היהודית מעלה על נס את מערכת היחסים בין הגבר לאישה, כמערכת של כבוד הדדי ואהבה. התלמוד למשל אומר, ש"על אדם לכפוף ראשו ולשמוע לאשתו". התלמוד אומר שעל הגבר לאהוב את אשתו כפי שהוא אוהב את גופו, ולכבד אותה אף יותר משהוא מכבד את גופו (יבמות ) ר' חיים ויטאל, אחד מחכמי הקבלה הגדולים, אמר: "נפשו של אדם (כנ"ל) נשפטת בעולם הבא על פי יחסו לאשתו".

             

            התלמוד והמיסטיקה היהודית מדברים על כך שבנישואין, שתי נשמות שמיועדות להתחבר זו לזו, מתאחדות עלי אדמות. היהדות מלמדת אותנו כי לנישואין יש, בראש ובראשונה, משמעות רוחנית, גם אם זו באה לידי ביטוי באמצעות שיתוף רגשי ואיחוד גופני.

             

            אהבת נשים על ידי גברים, נובעת מרצון פשוט וכנה לעשות לנשים טוב. גברים שאכפת להם מנשים באמת ומטרתם היא טובה הם גברים שאוהבים נשים ומוכנים לעזור, לתת ולפנק אותן מבלי שום רצון לנצל אותן ומבלי מניעים נסתרים כאלה או אחרים.

             

            גברים השונאים נשים, שונאים אותן כי הם נפגעו מנשים בעבר, משום שהם מקנאים בכוח, ביופי ובסקסיות של נשים או משום שהם חשים מתוסכלים מכך שהם תלויים בנשים ושהאושר והסיפוק הנפשי והפיזי שלהם נמצא בידיים של נשים.

             

            מיזוגיניה היא שנאת נשים .היא  שילוב של התנהגויות ותכונות אופי של גברים המתעללים בנשים. השנאה כלפי האישה יכולה להיות מוסווית או גלויה ומתבטאת בהתעללות נפשית, פיזית או משולבת. התנהגות זו מתאפיינת ביחסי תלות ושנאה.

             

            ההתנהגות המאפיינת מיזוגיניסטים מתחלקת לשני שלבים שאינם מוגדרים בזמן:

            -בשלב ראשון:שלב הפיתוי, מתבצעת בחירת האישה ופיתויה להיכנס למערכת רגשית. לרוב אין ההתעללות קיימת, או שהיא מוסוות ובלתי ישירה. מטרת שלב זה ליצור קשר רגשי חזק אצל האישה כהכנה לשלב השני.

            - בשלב השני: מתבצעת ההתעללות בה. שבו ההתעללות היא בוטה וישירה, כדי שלא תוכל להתנתק מהמיזוגיניסט.

             

            קנאה או תחושה של תלות ,הם הגורמים המרכזיים של שנאת נשים מצד גברים. קנאה ותלות מביאים גברים להשפיל נשים, לפגוע בהן, להחזיר להן, לנצל אותן מינית, לשקר להן, לזלזל בהן, לשחק איתן, להשלות אותן, להכות אותן או להשליך עליהן את כל התסכולים והבעיות האישיות שלהם.

             

            מה שנשאר לאישה זה להיות ערנית ולדעת לחוש, לאיזה סוג קשר אהבה היא נכנסת, וכשהיא רואה את הסימנים או שמעירים לה אוהביה על חשד להתנהגות לא נורמטיבית ,לדעת להקשיב ולהישמע לצו "ההיגיון",למרות הקושי שבויתור על "אהבה" הנראית לה לכאורה מתאימה ומיוחדת.

             

            תוצאות חוסר הערנות יכולות לעלות לה ביוקר כמו שאנו חווים יותר ויותר בדורנו, לצערנו.

            דרג את התוכן:
              0 תגובות   יום שבת, 16/8/14, 07:21

              ''

               

              שבת 16 אוגוסט 2014

               

              בראיה לאחור

               

              האירועים הקשים והחריגים בחיי ,שהיו כמעט בלתי פתורים בעיני בכאן ועכשו שלהם לאחר עשרות שנים נראים כחגבים,למרות כיווץ בבטן ובלב בעת היזכרות כתובה בהם.

               

              חוסר האונים,הבדידות,חוסר הפרגון וההבנה.הבריות אינם מבינים מה עובר מאחורי מסכת הבעת הפנים.

               

              העיניים מאומצות מכאב פנימי.

               

              אז ,זה היה נראה בלתי עביר ופתיר.

               

              וכעת...עשרות שנים אחרי את מבינה שהנורא מכל בעינייך:פתיר,עביר,מאבד מעוקצו הצורב.את מגלה עד כמה עומקים אלה צרובים בעומקייך ובנו את האדם שאת היום.

               

              איך צלחתי אותם?איזה כוחות נשגבים טמונים באדם.

               

              זה כוחם של שורדי שואה אישית.שואה של עם.

               

              אתה מביט לאחור וראה זה פלא:לא הפכת לנציב מלח...

               

              אתה בחיים מחזק ופיסות עברך וכאבך משורטטים בזכרונותיך,מגבים את בנייתך כאדם שאתה היום.

              דרג את התוכן:
                2 תגובות   יום חמישי, 14/8/14, 13:40

                ''

                 

                עבודת הבירורים

                 

                לעתים קרובות אנו שואלים את עצמנו מה מטרת המצאנו בעולם?מה מטרת המצאנו במקום מסויים?מה מטרת פגישתנו עם אדם מסוים?למה אני נמצא במפגש קבוצתי מסוים?

                 

                התשובה החסידית היא:יש לך שם מטרה עליונה.הובלת לשם לבצע עבודת בירורים.אפילו אם זה להרף עין או לתקופה ארוכה.

                 

                האדם אמנם גורש מגן עדן כתוצאה מן החטא, אבל הוא ממשיך לשאוף אליו.

                מה הם סיכוייו של האדם לזכות לשוב לגן עדן?

                נשים לב ,שהאדם אמנם גורש משם, אבל בשום מקום לא כתוב שגן עדן נחרב או אפילו שעבר למקום אחר. כלומר, הוא ממשיך להתקיים כמות שהוא והבעיה היא רק ביכולת של האדם להגיע אליו.

                 

                בירור הטוב מן הרע,כלומר, "עבודת הבירורים" בלשון החסידות- היא המשימה שהוטלה על האדם כתיקון לחטא. כאשר ישלים עבודה זו, ישוב לגן עדן ואף יזכה לאכול מעץ החיים.

                 

                על פי תורת החסידות,עבודת הבירורים היא -לברר נקודות של טוב מתוך תערובת עם החול ורע. תפקידה של "עבודת הבירורים" היא להבדיל ולהוציא את הרע הגלוי מהטוב הנסתר או במילים אחרות את השקר הנדמה מהאמת האלוקית. עבודה זאת נעשת בגלל המציאות העגומה של מציאות "שרובו רע ומיעוטו טוב" .

                 

                את היחס בין עבודת הבירורים להעלאת העולמות ניתן להמשיל לתהליך הכנת הלחם ואכילתו. תהליך ההכנה, החל בזריעה וכלה באפיה, הוא בעיקרו עבודת בירור. הזרע בורר מן הקרקע את החומרים שהוא צריך בלבד, ולאחר מכן - הפרדת הגרעינים מן המוץ, ניפוי הקמח וכן הלאה - אלו עבודות של בירור. גם בשלב זה יש מן ההעלאה, שכן הזרע מתעלה והופך ללחם, אך עיקר המגמה של עבודות הפת היא בירור.

                האכילה היא בחינת "העלאה". על ידי האכילה הופך האוכל ממדרגת צומח למדרגת חי ומדבר, ומתעלה בכך ממדרגתו הקודמת. גם כאן, מעורבת גם עבודת בירור בין דברים שהאדם משתמש בהם ,לדברים שהוא משליך, אך עיקר המגמה באכילה היא העלאת האוכל, והבירור הוא רק נספח. ניתן להגדיר את הבירור כ"סור מרע", שעל גביו נעשה שלב ההעלאה, "עשה טוב".

                 

                לכל יהודי יש ניצוצות שעליו לברר. ניצוצות אלה מחכים לו, שיבוא ויבררם, כשם שהאסיר החבוש בבית-האסורים מחכה לשחרורו. על-פי גזרת ההשגחה העליונה הולך האדם למסעיו במקום אשר הניצוצות שצריכים להתברר על-ידו מחכים לו.

                 

                עבודת הבירורים של בני-ישראל בכל חלקי תבל מכשירה את העולם כולו לגילוי מלכות שמים בגאולה העתידה.

                 

                בני-ישראל התפזרו בכל קצוות תבל, ואף באיים רחוקים, כדי לטהר את טומאת ארץ העמים. האמונה הפשוטה שבלב כל יהודי, אף אם היא בבחינת 'שינה', מטהרת טומאה זו. יהודי תועה לפעמים בדרך ומתהלך בעיירות בגלל מטרה זו. אדם צריך להגיע למקום פלוני כדי להיפגש עם פלוני, אך הוא מגיע למקום אחר. נדמה לו שתעה בדרכו. האמת היא שאין כאן שום טעות. יהודי אינו הולך; הוא מובל.

                יהודי צריך לדעת את הכוונה העליונה שגרמה להגעתו למקום פלוני, לזמן קצר או לזמן ארוך או כעובר-אורח בלבד. במקום הזה עליו לומר ברכה או להתפלל. מאז ששת ימי בראשית מחכה המקום לברכתו או לתפילתו.

                ויהי רצון שנברר את הטוב מהרע,כדי לחיות חיים טובים ללא מלחמות וכאב.אמן.

                דרג את התוכן:
                  4 תגובות   יום חמישי, 14/8/14, 09:16

                  ''

                   

                  בראיה לאחור...

                  להיות בהריון עם הילד הראשון זה מפליא באלפי נימים של תחושות ראשוניות.

                   

                  כיום ממרום גילי -

                  האמהות נראות לי ילדות וכך אני הייתי אישה נערה חולמנית תמהה על החיים הנרקמים בתוכה.

                   

                  היכולת להביא לעולם ילד קטן כולו שלי ומתוכי.אני המכונה המפתחת את החיבור המופלא של ביצית וזרע ושותף שלישי שלא כולם מכירים בו אלוקים שמוסיף נשמה לפלא של יצירת בן אנוש.

                   

                  ואז את יולדת את הרך הזה ואוהבת אותו בטירוף ונדמה לך שכמוהו אין בכל העולם,וזאת למרות שיש במעון ילדים שמתפתחים יותר מהר ממנו לעיתים.

                   

                  ההערצה הזו ליצור הקטן שמתחיל ללהג.מחבק אותך ותולה בך עיניים כאילו את עולם ומלואו ויותר.

                  והאמא מפיו...

                   

                  ואז הוא גדל ואת לא יכולה למנוע ממנו גם את הצד האפל של החיים.ואין לך מספיק צמר גפן לרפד את דרכו.

                   

                  והוא כמעט נושק לארבעים ובעצמו אבא וכבר גילה סודות רבים של התפכחות מהדרך...

                   

                  פלא שאסור לפספסו...

                  דרג את התוכן:
                    0 תגובות   יום חמישי, 14/8/14, 06:44

                    ''

                     

                    האם ה"אגו"-הוא תכונה חיובית ?


                     לו היינו מקשיבים לעצמנו ומחוברים לעצמנו היינו מאפשרים לאנשים להיות שונים מאתנו, בלי להיפגע. מותר להם להביע מחשבות שונות משלנו, להתנהג אחרת מאתנו ולהרגיש שונה.

                    אדם שמרגיש חלש, פגוע, חסר ביטחון ופגיע - אין לו שליטה על האגו שלו, וכשהתגובה מגיעה מתוך האגו ,אזי היא חסרת מעצורים ולעיתים חסרת פרופורציה למה שהניע את הפעולה. האדם עלול אז לצעוק, להכות או לבחור בדרך אלימה כתגובה, או לחילופין הוא עלול "להתקפל" ולא להגיב כלל ואת הכעס והעלבון לשמור בתוכו, מצב שעלול להזיק לבריאותו.

                    חיזוק הביטחון העצמי, יכול לאזן את האגו. בטחון עצמי נובע מהיות האדם שלם עם עצמו. זהו מצב שאינו תלוי בגורם חיצוני. הקשבה פנימית - אני מול עצמי. מפגש בין אנשים, כשהם מקשיבים במלוא מובן המילה אחד לשני, בלי להיות עסוקים באיך להגיב ובמה לומר, זהו מצב של העדר אגו. ברגע שאדם חושב איך להגיב ומה לומר, בזמן שהאחר מדבר, כאן האגו פועל.

                    האגו אינו אויבנו,הוא חלק מעצמנו ולכן הוא שייך לנו.אנו זקוקים לו בתחילת דרכינו הרוחנית,כדי להביא אותנו לבשלותה.במקום לראות את האשם בחוץ,לכל המתרחש בחיינו-עלינו להבין למה קורים לנו דברים.במקום להיפגע מאנשים ולהאשימם,עלינו לשאול-למה זימנו אותם וסיטואציות מסוימות לחיינו,ואיך נלמד מהם כדי להתפתח.איזה שיעורים אנו מזמנים לחיינו ומה תכליתם.ללמוד לשחרר שיעורים מתוכנו במקום להאשים אחרים ולא ללמוד לקחים.

                    האגו הוא משהו שנחוץ לנו כדי להתקדם בחיים. הוא מחזק ומתמרץ את מעשינו, מאפשר לנו להעריך מחדש את עצמנו ללא תלות באחר. האגו הוא בהחלט תכונה חיובית ואם נאפשר לו לחיות באיזון ובאפקטיביות בחיינו, נצא נשכרים.

                    דרג את התוכן:
                      0 תגובות   יום שלישי, 12/8/14, 13:22

                      ''

                       

                      ‏יום שלישי 12 אוגוסט 2014

                       

                      בראיה לאחור למדתי שקל לי יותר לתרץ התנהגותו הנבזית,או הלא מתאימה של האחר מאשר את התנהגותי שלי.

                       

                      תירצתי את מעשי אבי ילדי כתולדה של חיים עגומים שעבר.קוויתי והאמנתי שעם אהבה,הבנה והבלגה הוא ישתנה.הוא יהפוך לאחר.

                       

                      כך המשכתי עם ילדי,חברותי ובעבודה –ורק לתרץ ולקבל את מעשי באהבה לאור "סבלותי"-לא מצאתי לנכון.

                       

                      לימים הוספתי שנים,שלחתי כמה דמויות מחיי שהיו זקוקים להצדקת התנהגותם אצלי והחלטתי לא לתרץ עד כמה שניתן התנהגויות שלהם מלבד ילדי שאי אפשר שלא לעשות תהליך זה עמם.

                       

                      פשוט תהליך של קבלת ואהבת עצמי ולא ויתור על אמות המידה שאני רוצה אצל מקורבי...

                      דרג את התוכן:
                        0 תגובות   יום שלישי, 12/8/14, 11:31

                        ''

                         

                        התמודדות עם כאב-תחשוב טוב יהיה טוב

                         

                        כאב הינו מערכת ההתרעה של הגוף שתפקידה להעיר אותנו בעזרת תחושת יתר ,הבאה לידי ביטוי ע"י עצבים המפוזרים בכל הגוף. במקום שאין עצבים לא יהיה כאב כמו בציפורניים, שיער או פרסת הסוס.

                        הכאב מראה שדבר מה מתחולל בגופנו,ועלינו לשים לב אליו.בלעדיו לא היינו שמים לב אליו ומטפלים בבעיה.הוא  גורם לנו לזהות את המחלה ולטפל בה.כשתחלוף המחלה, יחלוף גם הכאב.

                        הכאב צריך לגרום להפסקת הפעילות של אותו איבר שנפגע כדי שהגוף יוכל לתקן את הנזק, אחרת ימשיך את הפעילות ועלול לגרום  לנזק לכל החיים.  

                        תפקיד הכאב הוא: ללמד אותנו לקח.אם יש לנו כאב בטן לדוגמא,הכאב לעיתים,יכול להתריע על אכילה לא נכונה ,כדי שנמנע ממנה בעתיד.

                        ד"ר ראומה לוי במאמרה :"התמודדות עם כאב ללא תרופות" אומרת כי:"חלק מן הכאב הוא אובייקטיבי וחלק הוא סובייקטיבי. ההתייחסות שלנו לכאב, הפחד ממנו, התסכול והסבל קובעים במידה רבה את דרגת הסבל מהכאב. יש הבדל לסבול את הכאב ומהכאב. לסבול מהכאב מגביר אותו כי כשאדם סובל מהכאב הוא מתעצבן, נאנח וזה מכניס אותו ללחץ ומתח, מתח גורם להתכווצויות שרירים, עליה בלחץ הדם ובסופו של דבר לעליה מוגזמת של הכאב.

                        אפשר לעזור לכאבי ראש ע"י תרגיל נשימה וזה מייד עוזר, בזמן נשימה הגוף נכנס להרפיה ואז הדם זורם יותר טוב ויש חמצן. בדרך כלל באופן טבעי אדם שם את היד במקום הכאב. בגוף יש חשמל ובאיבר חולה וכואב, המתח החשמלי הוא מינימאלי ובאיבר בריא יש יותר חשמל. היות ובידיים יש הכי הרבה אנרגיה, כי הן כל הזמן בפעילות, סוגרים מעגל חשמלי - חום על מקום הכאב. לכן גם כשעושים תרגיל נשימה לכאב ראש מכסים את הראש בתוך הידיים".[ניתן ללמוד "רייקי" ולהשתמש באנרגיה זו,להקלה על הכאבים ע"י הנחתם במקום הכאב].

                         

                        ניתן גם להתמודד עם הכאב בעזרת מדיטציה ודמיון מודרך, המעוררת את המוח אשר ברשותו כלים לטיפול והקלה בכאב ושחרורנו  ממנו,לצד הרפואה הרגילה המציעה כדורי הרגעה. תרופות משתקות כאבים ופועלות כמו סמים . הן עובדות על מנגנונים שונים,על מנגנון הפחתת כאב וגם נוגדי דיכאון שמגבירים את דיכוי הכאב.שימוש מופרז בהם ,יהפוך בעצמו  לסיבה לכאבים.

                         

                        האמונה שיש לנו את היכולת להתמודד עם הכאב הנה  השלב ראשון לריפוי עצמי. עלינו לבטא את רגשותינו ולתת ביטוי למצוקה: לבקש עזרה,לא להתבייש או לחשוש. לשתף אחרים בקושי שלנו יוריד את המועקה,הפחדים והבדידות בהתמודדות מול הכאב. וכן,להיחשף לסוגי טיפולים נוספים אותם לא הכרנו קודם.

                         

                        אומרת יעל רוזנברג במאמרה "להתמודד עם הכאב":לחשוב מחשבות חיוביות, כי התודעה היא הבסיס של החוויה. אנו חווים את הכאב בהתאם למה שאנו חשים כליו. אם נעבוד על המחשבה שלנו ונראה את הדברים בצורה חיובית,העולם יאיר לנו את פניו בחזרה,ועוצמת הכאב תפחת אפילו אם אובייקטיבית נוכל לבדוק עוצמת כאב והיא בעצם לא השתנתה.לפי תורת הסוד-דומה מושך דומה .כלומר תחשוב רע -יגיע רע.תחשוב טוב,יגיע טוב.

                         

                        למוחנו ישנה היכולת לטפל כמעט בכל מחלה.עלינו למעשה להשתמש בתרגילים המטפלים בכאב וכך לעורר את המוח לשחרר משככי כאבים ובכלל ולטפל בגורם לכאב.

                        מומלץ ללמוד את הדרך לא בזמן כאב המסיח את הדעת,אלא לפני שהוא מגיעה וכך נוכל להפעיל את המדיטציה עם תחילת זיהוי בואו של הכאב[עמו מגרנה למשל],ולהיכנס להרפיה אשר תרגיע בזמן אמת את הכאב.המוח המתורגל לדרך יפעל מידית ויפעל את פעולתו.

                        דרך אחת מביאה לפנינו במאמרה "התמודדות עם כאב"- דורית קרסו,והריהי לפניכם:

                         

                        תרגיל ראשון להקלה על מגרנה:

                        -נעצום עיניים ונחשוב על מקום שקט בטבע, למקום זה יש איכויות של שלווה, אותו מקום מרגיע, רגוע ושליו, עכשיו, נפעיל את כל החושים: נריח, נאזין, נביט ונמשש כדי להתחבר אל המקום.

                        -כאשר אנו שרויים בשלווה במקום השקט שלנו, נביט לצד שמאל, נמצא שם בריכה, גדולה במעט מאמבטיה, בריכה המותאמת לגודל הגוף שלנו. הבריכה מלאה במים שצבעם זהב. אלו מים בעלי תכונות ריפוי והקלה על כאב.

                        -אנו פושטים את הבגדים ונכנסים אל הבריכה, נותנים לעצמנו להירגע בתוך הנוזל המוזהב אשר חומו בדיוק כחום גופנו. לאט, לאט, האטומים הזהובים של מי הריפוי נכנסים, מפעפעים דרך העור אל תוך הגוף. מיליוני אטומים זעירים זהובים עושים את דרכם אל תוך הגוף דרך העור.

                        -בתוך הגוף, האטומים הזהובים מחפשים את דרכם אל המקום הכואב, מצטופפים סביבו בהמוניהם, מקיפים אותו מכל עבר וחודרים לתוכו, כל אטום זהוב נוגס פיסה זעירה מהכאב ומעלים אותה. כך מיליוני אטומים זהובים מתקבצים להם סביב מוקד הכאב ומעלימים אותו פיסה קטנה אחרי פיסה, עד שהכאב נעלם כולו.

                        -אפשר לשהות באמבט הזה חצי שעה ואף יותר, עד שחשים הקלה. אז יוצאים מהאמבט, העור זהוב כולו בשל המים הזהובים, מתייבשים בשמש ומתוך המקום השקט חוזרים לאט אל החדר.

                         

                        אז ,שנהיה בריאים!

                        דרג את התוכן:
                          2 תגובות   יום שלישי, 12/8/14, 08:10

                          ''

                           

                          ‏יום שלישי 12 אוגוסט 2014

                           

                          ציפיות

                           

                          ציפיות -

                          הן כל כך מאיימות

                          תובעניות

                          סוחטות

                          שואבות אנרגיות.

                           

                          לענות לציפיות...

                          למה לחוש מחוייבות

                          להענות להם?

                           

                          ההורים ציפו

                          בן הזוג ציפה

                          המשפחה המורחבת ציפתה

                          הילדים שבגרו ציפו...

                           

                          ואותנו לימדו

                          לענות לציפיות.

                           

                          לרצות.

                           

                          שהם יחייכו.

                           

                          לעזאזל התחושות

                          הרצונות שלנו.

                           

                          חיה תובענית

                          בנו

                          בנו

                          אוהבינו,

                          המצפים

                          מאיתנו.

                           

                          ואנו

                           כבובות על חוט

                           ככל שניסינו

                          קרענו חוטים רבים יותר

                          אשר קישרו ביננו לבינהם .

                           

                          לענות לציפיות

                          מאיתנו.

                          למה אנו חשים מחוייבים

                          להיענות

                          להם.

                          דרג את התוכן:

                            תגובות אחרונות

                            פרופיל

                            אסתר רבקה
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            תגובות אחרונות

                            פיד RSS