כותרות TheMarker >
    ';

    כי האדם עץ השדה

    כי האדם עץ השדה / נתן זך

    כי האדם עץ השדה.
    כמו האדם גם העץ צומח
    כמו העץ האדם נגדע.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא שואף למעלה
    כמו האדם הוא נשרף באש.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    אהבתי וגם שנאתי
    טעמתי מזה ומזה.
    קברו אותי כחלקה של עפר
    ומר לי, מר לי בפה.
    כמו עץ השדה.


    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא צמא למים
    כמו האדם גם הוא נשאר צמא.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    ארכיון : 8/2014

    6 תגובות   יום שני, 11/8/14, 10:05
    • ''

    • בראיה לאחור ההחלטה לחיות עם בן זוג תחת קורת גג צריכה אומץ או חוסר ניסיון בפעם הראשונה.

    • האומץ שיש לנו כשאנו צעירים לוותר על חירותנו וחיינו החופשיים ולחלקם עם זה שאהבה נפשינו –הוא אומץ של נאיביות וחוסר נסיון עם הרבה אופטימיות ושק של סיפורי סבתות,סופרים ומבטיחי הבטחות ....וכמובן הרצון להורות וילדים.
    •  
    • האומץ לשוב ולחיות שוב תחת קורת גג בפעם השניה עם בן זוג בעיקר אחרי גירושים ועוד כואבים-הוא ממש אומץ אמיתי אם אתה לא משופע באינטרסים כלכליים או נוחות פיזית.

    • והאמת-לא חבל לותר על ההישגים של עצמאות,חופש הפרט ונוחות לשכב באלכסון במיטה?!
    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום שני, 11/8/14, 06:55

      ''

       

      בחירות נכונות מביאות לאיזון בחיים

       

      האיזון הוא היכולת שלנו לנהל מספר תחומים בחיינו במקביל ולתפקד בכל אחד מתחומים אלו במידה הנחוצה. הזנחה של אחד התחומים או לחלופין התמקדות יתר באחד התחומים תפר את האיזון התפקודי שלהם כגוף אחד ובכך תפגע בתוצאה המבוקשת.

       

      אם נדמיין את איזוננו כמוט המונח על כתפינו  ולשתי הקצוות שלו קשורים דליים מלאים במים ועלינו ללכת עם המוט והדליים המלאים מבלי שתישפך אפילו טיפה אחת מהם,נפנים כי הדרך היחידה בה נוכלו לעמוד במשימה הינה ע"י השגת איזון בין שני הדליים לבין אחיזתנו במוט ולבין הליכתנו.

       

      איזון אמיתי הוא כאשר האדם מסוגל להכיל את סך כל הרצונות שלו באמת, ולהביא לכך שהאיזון שלו הוא כלפי חוץ ופנים כאחד.האיזון הפנימי מגיע על ידי הבנה. מלחמה נוצרת עקב  חוסר הבנה, בגלל רצון להיות תמיד בסדר, לרצות את כולם,  או להיות תמיד צודק. דבר זה יוצר מאבק פנימי אשר מפר את האיזון. ככל שהאדם מבין טוב יותר את עצמו ואת המציאות, כך הספקות נעלמים, התמונה מתבהרת והמאבקים נעלמים. זהו איזון אמיתי.

       

      להגיע לאיזון משמעו,לחיות את חייך מבלי לסבול.המדד האולטימטיבי למצב של חוסר איזון הוא הסבל שאנחנו חווים בחיינו.

       

      ההתכוננות לחיים מאוזנים רגשית מתחילה בבחירותיו של האדם. לכל אחד מאיתנו יש מטרות גלויות וסמויות ושאיפה לנהל את חיינו נכון יותר ביחס למציאות בה אנו חיים. האדם מבקש לבחור תחילה ולקבוע לעצמו סדר עדיפויות מתוך סביבת חייו.

       

      בחירותיו של אדם ויישומם באות לידי ביטוי במחויבות האדם לבחירותיו ולעוגנים של חייו. כאשר אדם מתחייב כלפי עצמו וכלפי האחר הוא למעשה מקדם בצעד נוסף את דבקותו בבחירותיו. מחויבות פנימית בין האדם לבין יושרתו של האדם מתחזקת באופן תמידי כאשר המחויבות הופכת למחויבות אמת מתוך מחשבה ושיקול דעת.

       

      ישנם ארבעה עולמות בהם אנו מתנהלים בחיים,ועלינו לחיות אותם באיזון שביניהם ובמידה ואנו מרגישים "תקועים" בחיינו עלינו לבחון אותם ולמצוא היכן הופר האיזון בניהם:

      :

       -העולם הרוחני –הוא עולם האמונות שלנו. העולם המבקש לדעת את סיבת קיומנו ומשמעות חיינו, הערכים והמצפון שלנו,עשייה בתחום שאנו אוהבים,סיפוקים שלנו ואמנות בהם אנו מאמינים.

      -העולם המנטאלי –עולם המחשבות שלנו אשר קובעים ומכתיבים את החזון של חיינו. הדרך בה אנו חושבים, יוצרים.צורת המחשבות שלנו ומודעות אליהם,האם הן מונעות פעולה או דוחפות אליה.

      -העולם הרגשי/חברתי – עולם הרגשות שלנו. עולם ההתגשמות שלנו כיצורים רגישים וחברתיים. כלומר, ההוויה שלנו כרגשות וכחלק מחברה. היכולת להיות מודעים לרגשותינו ולנהל אותם, היכולת להקשיב לאחרים ולהתנהל מבחינה חברתית,התפקוד שלנו  בתוך מערכות היחסים שבחיינו.

      -העולם הפיזי –ההתגשמות הפיזית שלנו,ההוויה שלנו במימד הגשמי-פיזי. עולם העשייה והתוצאות שלנו, ההישגים שלנו במונחים גשמיים.המשמעת העצמית שלנו, המחויבות והדבקות למטרות שהצבנו לעצמנו,מיקוד,החלטיות ועצמאות בהתנהלותנו.

       

      חוסר איזון אישי יוביל לחוסר איזון זוגי המוביל לכישלון זוגי .זוגיות מחייבת חלוקת הנטל בצורה שוויונית בין בני הזוג. כשיש חוסר שוויון בזוגיות - תמיד יש צד שמתוסכל מאוד מכך. איזון בזוגיות נוצר כשאחד רוצה לתת את מה שהשני רוצה לקבל:למשל, הערצה תמורת פינוק ודאגה. אפשר גם להשיג מטרות אישיות דרך קורבנות ורחמים- לזכות בתחושת ערך באמצעות סבל. בלא מודע, יש ערך רב לסבל.

      דרג את התוכן:
        0 תגובות   יום ראשון, 10/8/14, 10:08

        ''

         

        קשה כשאול קנאה- רשפיה רשפי אש שלהבתיה

         

        "קשה כשאול קנאה- רשפיה רשפי אש שלהבתיה" נאמר בשיר השירים. קין והבל היו מהראשונים שמסופר על קנאה של קין שהובילה לקיצוניות של "רצח מתוך קנאה". חכמים אמרו כי "הקנאה התאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם", האדם באשר הוא אדם - גדול ככל שיהיה.

         

        הקנאה היא מצוקה וכעס עצמי שאדם חש כאשר הוא מרגיש נחות לעומת זולתו והנו בעל רצון לשפר את מעמדו. [בעברית, לפועל "לקנא ל-" יש משמעות אחרת. היא מציינת תמיכה מוגזמת בדבר מסוים או ברעיון מסוים, והתנגדות קשה לכל מי שמנסה לפגוע בדבר זה. שם הפעולה של פועל זה הוא קנאות].

         

        -בפאן החיובי- הקנאה נובעת, מהרצון הטוב של האדם לא להרגיש חסר כלשהו. הצד החיובי שממנו נובעת הקנאה, הוא הרצון של האדם להרגיש שלמות. כל זמן שהאדם מרגיש שהוא חסר דבר מה ,יחוש תמיד קנאה כלפי מה שנדמה לו כטוב יותר ממה שיש לו.

         

        -בפאן השלילי-רגש הקנאה בעל כוחות הרס העוברים דרך זעמו של קנאי המכלה כל חלקה טובה באדם וסביבתו.המקנא חומד תענוגים גשמיים ורוחניים שנפלו בחלק חברו השווה לו בעיניו.הקנאה מוציאה את האדם מן העולם. הקנאה ממררת את חייו של האדם. הקנאה אינה נותנת לאדם מנוח.

         

        הקנאה מתעוררת באדם כשהוא מוצא אצל הדומה לו יתרון גופני, שכלי, נפשי, או רוחני, ובשל כך נכנס הוא לעצבות ומועקה, התסכול הנגרם ממצב זה מביאו לתגובות זועמות המופנים הן כלפי עצמו והן כלפי סביבתו, ובמקרים רבים אף לכדי פגיעה בגוף ונפש במושא קנאתו. קנאה בזולת היא רגש המתעורר אצל אנשים[וכנראה גם אצל בעלי חיים מסוימים], בשל הצלחתו של פרט אחר ובשל תחושת נחיתות יחסית לפרט זה. בהקשר של יחסים בין בני זוג, קנאה היא חשד בבגידה, שמתעורר במקרה שבו בן הזוג מביע סימני חיבה כלפי זרים.

         

        בבסיס הקנאה נמצאת ההסתכלות על מה ששיך לשני ,שגורמת לנו לרצות את אותו הדבר. תחושת הקנאה נובעת מטעות בסיסית בצורת החשיבה. מבוגרים וילדים כאחד נוטים לחשוב שהם יכולים וצריכים לקבל תמיד את מה שהם רוצים. כשאינם מצליחים לקבל את מבוקשם בשעה שמישהו אחר כן מצליח בכך, הם חושבים: זה פשוט לא הוגן!

         

        במסורת הפסיכואנליטית מקובל להבחין בין שני סוגים של קנאה:

        -envy (צרות עין, חמדנות) -קנאה מהסוג של "אני רוצה מה שיש לך, ולא מוכן שיהיה לך את זה"

        - jealousy (קנאה תחרותית)-קנאה פחות פוגענית, מסוג "קנאת סופרים" שמשמעה – "אני רוצה מה שיש לך, ולא מפריע לי שגם לך יש".

         

        היהדות מלמדת ,שאלוקים נותן לכל אחד בדיוק את מה שדרוש לו. לכל נשמה יש ייעוד - סיבה להיותה כאן. לכן, כל אחד מאתנו ,מצויד בהתאם למטרה הייחודית שלו. לפי הדברים שיש או אין לנו -נקבל רמזים. לדוגמה, כשרון מוסיקלי מכוון אותנו לדרך מסוימת; יכולות אינטלקטואליות ,עוני עשוי להניע אותנו להגיע להישג משמעותי בעולם העסקים וכו. היכולות והכישרונות שיש לנו, הם הכלים הנחוצים לנו למימוש ייעודנו. אין שום טעם לחשוק בדברים שישנם לאחר, כיוון שהם לא יכולים לסייע לנו למלא את המשימה שלשמה נשלחנו הנה. יתר על כן, הדברים שחסרים לנו, מייצגים את האתגרים הספציפיים הדרושים לנו, כדי לפתח את הגדולה הייחודית שלנו.

         

        כדי להימנע מן הסוג השלילי של הקנאה מוטב שנשאל את עצמנו:

        -האם מה ששייך לשני הוא באמת הדבר שנחוץ לנו ביותר?

        -האם הסתכלות כזאת משרתת באמת את מטרותינו החיוביות?

        -האם אנו באמת נהנים ממנה?

         

        ולפנינו שיר המבטא את הקנאה :

        קנאה /אהובה קליין

         

        יש קנאה מונעת אסון

        מצילה נפשות מביזיון,

         מונעת נחל דמעה

        ים התבוללות מעלימה.

         

        דוגמת פינחס בן אלעזר,

         ברמ"ח אבריו נלחם,

         למען טיהור העם

        וקינאת בורא עולם.

         

        יש קנאה הרת אסון

        מעל כל הגיון-

        צומחת מתוך אש התאווה

        מטפסת בסולם הגאווה.

         

        דוגמת קורח והנשיאים

        בחיצי כבוד נאבקים,

         קשתם תבוא בליבם

        בעמקי עפר קבורתם!

        דרג את התוכן:
          4 תגובות   יום שבת, 9/8/14, 08:15

          ''

           

          הרפיה היא פתיחות וביטחון ביקום שכל מחסורנו ימולא

           

          התקשרות והיאחזות מקורן בתודעה של עוני וחוסר, התנתקות והרפיה מקורן בתודעה של עושר ושפע. כשאנו מרפים ומתנתקים מהישן, אנו מאפשרים לחומרי דישון והזנה חדשים להיכנס ליישותנו ובעזרתם מתאפשרת צמיחה חדשה נוספת.

           

          כשאנו מרפים מאחיזתנו ומשחררים דבר מה ישן, אנו מחקים את דרכו של הטבע. כשגרגר חול מתגלגל – מגיע אחר במקומו. כשענן נע ממקומו – יתפוס אחר את מקומו, כשטיפת מים זורמת במורד הנחל – תבוא במקומה חדשה וכן הלאה. כשאנו מרפים או מתרוקנים יגיע בהכרח דבר מה חדש. זו דרכו של הטבע – זרימה וארעיות.

           

          לפי גישתו של טולקו תונדופ, חכם בודהיסטי של מסדר הנינגמה שבבודהיזם הטיבטי, מחוברים הגוף, התודעה והרוח לבלי הפרד.ככל שתגדל יכולתנו להרפות את עוצמת האחיזה, כלומר, ככל שנאמן את עצמנו להיפטר מהטרדות, קטנות כגדולות, המגבילות את ראייתנו, ובמקום זאת -להתרגע בתוך תפישה רחבה יותר של העולם ומקומנו בו - כך תגדל יכולתנו לתמרן את כוח הריפוי של התודעה ולהפיק מסגולותיה לטובתנו.

           

          אחד האתגרים הגדולים הוא להצליח במצבים אלה "לשחרר אחיזה".אחד המשפטים המסייעים לשחרר אחיזה לקוח מספרו של דיפאק צו'פרה," כוחם של צירופי מקרים":"דברים לא מתנהלים כפי שאני רוצה .

          מוטב שארפה מן האשליה שאני יודע איך הם אמורים להתנהל".

           

          שחרור אחיזה היא לרצות ולפעול להשגת המטרה, ממקום של בחירה ורצייה -כשאנו נשארים פתוחים ופנויים למגוון האפשרויות שמזמן לנו ההווה .

           

          שחרור האחיזה מפנה מקום, יוצר חלל [ווקום], המאפשר לדברים נוספים להיכנס , חלל המתמלא בכאן ועכשיו. כשאנו נמצאים במירוץ להשגת המטרה שהצבנו לעצמנו, וכל כולנו מגויסים וממוקדים במטרה [מתוך עיוורון למגוון ההזדמנויות הקיימות בהווה] ,לא נותר מקום למתרחש בכאן ועכשיו.

           

          בכל פעם שאנו מוצאים עצמנו "נאחזים" בדבר מה האתגר הגדול הוא להחליט להניח , להרפות, לשחרר אחיזה , להיות מוכנים לוותר על החלום ותוך כך למצוא את האיזון בין להיות בכאן ועכשיו במלוא העוצמה ולהישאר מכוונים מטרה. למצוא את האיזון בין הצבת מטרה והרצון להשיגה לבין המוכנות והערנות למתרחש בהווה.

           

          הרפיה היא פתיחות, ביטחון ביקום שכל מחסורנו ימולא. לאחר שביצענו פעולות לצורך יצירת המציאות שבה אנו חפצים, נאפשר לאינטליגנציה של הטבע להביע את עצמה, בדרכה שלה, ובדרך כלל יהיה זה בשונה ממה שאנו חושבים שייעשה. מתוך הכרה מלאה בטובתנו העליונה היא מביאה את עצמה לידי ביטוי.

          דרג את התוכן:
            2 תגובות   יום שישי , 8/8/14, 07:46

            ''

             

            מי הבטיח ל"ילדי 73 " יונה עם עלה של זית?

             

             

            חורף 73` הוא שיר אשר נכתב בידי שמואל הספרי, הולחן על ידי אורי וידיסלבסקי ובוצע לראשונה בידי להקת חינוך מיוחד.

             

            השיר מדבר על הילדים אשר נולדו אחרי ובעקבות מלחמת יום הכיפורים, כשהם כבר גדולים עם מדים, למרות שהבטיחו להם את יונת השלום כשנולדו, הם עדיין נלחמים, אך מבקשים לחדש את ההבטחה לקיים- מהוריהם.

             

            השיר "חורף 73" הוא שיר מחאה אשר נכתב בשנות ה-80. זהו שיר המייצג עמדה פוליטית שמאלנית. שמואל הספרי אשר כתב שיר זה בראיון אותו קיים -אמר ,כי היום הוא לא היה כותב את השיר הזה.

            בשיר נאמר :כי  הילדים אשר נולדו אחרי מלחמת יום כיפור באים בטענות אל הוריהם[דהיינו,המנהיגות] כי הבטיחו להם שלום אך לא קיימו ולא עשו מספיק עבורו.

             

            אלון כשר* מאתר פייסבוק כותב:"השיר למעשה מביע עמדה מובהקת שמלחמת יום כיפור, ושאר מלחמות ישראל וסיכסוכיה הם באשמתנו היחידה, ולכן הילדים בשיר מזכירים להוריהם בנימת תלונה: הבטחתם יונה, עלה של זית, הבטחתם שלום... השיר הזה אם כבר, מתאים שישירו אותו כפנייה לערבים שהם הסיבה האמיתית שבגללה אין שלום!! ישראל עושה מאמצים שאף מדינה מתוקנת בעולם לא

            הייתה חושבת עליהם אפילו אם היו במקומנו!

            פשוט דוחה שבטקס לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה אנחנו שרים את השיר חורף 73 הזה -אשר נוקט עמדה ברורה ביותר, שהשלטון לא עושה מספיק ולא מנסה לקיים הבטחות של שלום, כאילו שמישהו הבטיח משהו כזה..."

             

             

            חורף שבעים ושלוש /מילים: שמואל הספרי

             

            אנחנו הילדים של חורף שנת שבעים ושלוש

            חלמתם אותנו לראשונה עם שחר, בתום הקרבות

            הייתם גברים עייפים שהודו למזלם הטוב

            הייתן נשים צעירות מודאגות ורציתן כל כך לאהוב

            וכשהריתם אותנו באהבה בחורף שבעים ושלוש

            רציתם למלא בגופכם את מה שחיסרה המלחמה.

             

            כשנולדנו היתה הארץ פצועה ועצובה

            הבטתם בנו, חיבקתם אותנו, ניסיתם למצוא נחמה

            כשנולדנו ברכו הזקנים בעיניים דומעות

            אמרו הילדים האלה הלואי לא ילכו אל הצבא

            ופניכם בתצלום הישן מוכיחות דיברתם מכל הלב

            כשהבטחתם לעשות בשבילנו הכל להפוך אויב לאוהב.

             

            הבטחתם יונה

            עלה של זית

            הבטחתם שלום בבית

            הבטחתם אביב ופריחות

            הבטחתם לקיים הבטחות

            הבטחתם יונה

             

            אנחנו הילדים של חורף שנת שבעים ושלוש

            גדלנו, אנחנו עכשיו בצבא עם הנשק, קסדה על הראש

            גם אנחנו יודעים לעשות אהבה, צוחקים ויודעים לבכות

            גם אנחנו גברים, גם אנחנו נשים, גם אנחנו חולמים תינוקות

            ולכן לא נלחץ, ולכן לא נדרוש, ולכן לא נאיים

            כשהיינו קטנים אמרתם: הבטחות צריך לקיים

            אם דרוש לכם כח ניתן, לא נחסוך, רק רצינו ללחוש

            אנחנו הילדים של החורף ההוא שנת שבעים ושלוש

             

            הבטחתם יונה...

             

             

             

            תגובה לשיר "חורף 73"[מתוך הבלוגיה ב"תפוז"של בני עקיבא@]

             

            הי, אתם הילדים של חורף 73,

             

            אתם שנושאים את קולכם בטענה

             

            שהבטיחו לכם שלום ועלה של זית -

             

            והבטיחו לכם יונה

             

            אתם הילדים של חורף 73,

             

            ששרים על כך בקול ועיניים לחות

             

            שמישירים מבט תם ושואלים

             

            פויה, למה לא קיימתם הבטחות?

             

            כן, אתם שנולדתם בחורף 73,

             

            תינוקות המלחמה והאש

             

            מה אתם בוכים "הבטחתם, הבטחתם"

             

            הרי אתם היום בני שלושים ושבע.

             

            כל כך הרבה שנים מאז כבר חלפו

             

            אתם בגרתם, אתם כבר גדולים

             

            אתם גברים, אתם נשים,

             

            ואתם עדיין מתלוננים ומייללים?

             

            הבטיחו לכם ולא קיימו?

             

            הצהירו, ולא עמדו בהתחייבות?

             

            או קיי, אז שנו אתם את פני הדברים,

             

            קדימה, מספיק עם היבבות.

             

            לא הגיעו יונה ועלה של זית?

             

            ברור לכם שעבדו עליכם בעיניים?

             

            אז קומו והשפיעו על מהלך העניינים

             

            קחו אתם את המושכות לידיים.

             

            אתם הילדים של חורף 73,

             

            אתם בגיל המתאים ובתקופה הנכונה.

             

            אתם לא צריכים את הטובות של האבות -

             

            אתם יכולים להביא, ענף זית ויונה.

             

            בכל העולם משנים את ההיסטוריה,

             

            צעירים כמוכם, צעירים בגילכם,

             

            ואתם ממשיכים "הבטחתם, הבטחתם" -

             

            ומחכים שאחרים יעשו זאת בשבילכם.

             

            אתם בורחים ממאבק, מפנים לפוליטיקה עורף,

             

            שום דבר אתכם, לא מזיז או מכעיס.

             

            לא מפגינים, לא מצביעים,

             

            אלא אם הדבר נוגע לכיס...

             

            אתם הילדים של חורף 73,

             

            והישישים של תחילת חורף 99,

             

            אתם שיכולים להזיז הרים,

             

            ומתגלים כחסרי כל ישע,

             

            נמאס לנו לשמוע את שירת קיטוריכם.

             

            אף אחד לא יביא לכם שלום לבית

             

            עליכם להביא אותו, בעצמכם!!!

             

             

             

             

            http://www.facebook.com/group.php?gid=26525646704   http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?entryID=1554133&r*  -אלון כשר

            דרג את התוכן:
              2 תגובות   יום חמישי, 7/8/14, 14:33

              ''

               

              הטלת אשם 

              הטלת אשם -היא פעולה של בחירת אדם או קבוצת אנשים והצבעה עליהם כ"שעיר לעזאזל", כאשמים ונושאים באחריות למצב שלילי, בין אם הוא הגורם לו ובין אם לא.

              ביהדות, מקור המונח "שעיר לעזאזל" הוא בטקס שילוח השעיר (זכר העז) ביום הכיפורים אל הצוק המכונה "עזאזל". השעיר כיפר על חטאי בני ישראל ביחד עם השעיר האחר, שהוקרב בבית המקדש.

              שימוש בשעיר לעזאזל נפוץ גם כיום, בתקופה המודרנית. בפוליטיקה למשל, מהווה הטלת אשם כלי חשוב בתעמולה, המיועדת לגבש את התומכים מסביב לאדם או לרעיון.

              רבים מאיתנו גודלו בדרך של הטלת אשמה על כתפיהם .יתרה מזאת-מלמדים אותנו, לפי מיטב המסורת הרציונאלית, שהעולם הוא שרשרת אינסופית של סיבה ותוצאה. הוא העליב אותי - אני נעלבתי, אני לא הייתי רגישה מספיק - היא אבדה את הבטחון העצמי שלה... אנחנו לומדים שעלינו מוטל עולו של הסדר העולמי הנכון. אם נתנהג כראוי, אם תמיד נדבר בנימוס, אם אף פעם לא נצעק או לא נכעס, אם נהיה שמחים בכל מצב - כולם יהיו מרוצים והעולם יהיה מקום טוב לחיות בו. ואם נהיה ההורים המושלמים האלה שעושים הכל "כמו שצריך" הילדים שלנו יגדלו "כמו שצריך". 

              אמונה זו מתיישבת אם הגישה הרווחת שרואה בהורים מכשיר לגידול הילדים "הנכונים". תפיסות פסיכולוגיות מודרניות, שזיהו את ההשפעה המכריעה של תקופת הילדות על מבנה נפש האדם, מטילות את האחריות להתנהגותו ולאופיו של הילד על ההורים. ומאז עומדים הורים בכלל ואמהות בפרט בפני האשמות המופנות כלפיהם תדיר. כשמתגלים קושי או בעיה אצל ילד מיד פונים לברר כיצד השפיעו ההורים על כך ומה חלקם במצב, ואף יותר מכך - אומרים הפסיכולוגים ומטפלים שונים: אל תטפלו בילד, טפלו בהורים, הם יתאזנו, גם מצבם של הילד ישתפר.

              ד"ר עוז מרטין בכתבתו , אומר כי בקרב זוגות רבים קיימת נטייה אינסטינקטיבית, מעין אוטומטית, להשתמש בשפה מאשימה במצבים מעוררי בעיה או קונפליקט. מדוע זה כך? נראה כי הנטייה לחשיבה ודיבור מאשים, הינה טבעית ומוטבעת בתוכנת החשיבה שלנו.היא מופעלת בעיקר כאשר פונים אל האחר/ת באופן מאשים, תלונתי ומתקיף. משמעותה בהקשר זה היא: "את/ה אשם/ה במה שקרה"!
              ההמשך "ההגיוני" לגישה זו קובע ש"אלמלא התנהגת כפי שהתנהגת, אני לא הייתי מרגישה כפי שאני מרגישה" (כועסת, מתוסכלת, עצובה). 

              היא נועדה, בראש ובראשונה לדווח לבן הזוג על הרגשה, מחשבה או חוויה שהתנסינו בה.

              הבעיה מתחילה כשהאדם מאמין שהוא לא בסדר ומקבל עליו את האשמה.הבטחון מתערער וכתוצאה מכך גם העשיה לוקה ובאמת אתה מתחיל לתפקד גרוע.

              הטלת אשמה חוזרת מוטבעת כה עמוק במערכת החשיבה והתגובות, עד כי קשה להבין ולקבל את חוסר התועלתיות שבהפעלתה.

              יתירה מזאת, כאשר הבעל מגיב בהאשמה-נגדית ("גם את לא מקשיבה לי"), מוחו אומר לו שהוא מגיב ופועל בהיגיון צרוף שלא ניתן לערעור.

              זהו אותו הגיון המאפיין הליכים בבית משפט, ולפיו אין לך (לאישה) זכות להאשים את בעלך בשעה שאת עצמך אשמה באותו עניין. מהר מאד עובר הויכוח לפסים אחרים לגמרי: למי מהשנים "זכאות" גדולה יותר להאשים ולהתלונן, לבעל או לאישה? או, מי מהשניים התחיל בכך ראשון? מי מהשניים יותר "לא מקשיב", הבעל לאשתו, או ההיפך, האישה לבעלה. זוהי חשיבה התוקעת את הזוג במעגל סגור ואין סופי של תסכול ומצוקה.

              מי לא יודע, שחיזוקים גורמים למוטיבציה להתקדמות ולהיפך,האצבע המאשימה- גורמת לירידה במוטיבציה ולביצוע כושל.

              מוטב שכל אחד ייקח אחריות על מעשיו וגם אם זולתו "אשם",לא יטיח בו אשמה,אלא יבקש הסברים וילמד לסלוח לו או לקבל שאין זו "אשמתו".

              לא כולנו יודעים לסנן את הדברים שמטיח בנו זולתנו ,ולעיתים קרובות אנו משתכנעים שאנו אשמים.התפקוד שלנו יורד,ואני חשים מגומדים וחסרי ערך.

              וקצת הומור תמיד טוב-שיר ישן על אדם הטוען לחפותו:
              אדוני השופט /מילים: חיים חפר

              פעם ראיתי מרפסת בלי אור,
              טיפסתי אליה לאורך צינור,
              רציתי רק לבדוק את מצב המנורה -
              לפתע מי מופיע? המשטרה.

              אדוני השופט! אדוני השופט!
              זאת האמת וכל האמת,
              אז למה אתה לי בית סוהר רושם?
              אינני אשם, אינני אשם.

              לגברת אחת באוטובוס
              פיניתי מקום מתוך נימוס,
              אבל מרוב צפיפות ומחנק -
              הכנסתי לה את היד לתוך הארנק.

              אדוני השופט...

              יום אחד פוגש אני בתייר
              שרצה להשקיע באיזה דבר,
              אז מכרתי לו בית שלא היה שלי -
              כי לא רציתי שיסע מפה עם יחס שלילי.

              אדוני השופט...

              היה לי שכן נורא ואיום
              שלא רצה לחיות איתי בשלום,
              כשחטבתי עצים
              בא פתאום המסכן
              והכניס את הראש מתחת לגרון.

              אדוני השופט...

              אדוני השופט, אל תהיה כזה מן...
              למה באדם אתה לא מאמין?
              רק לא בית סוהר, למען השם -
              אינני אשם, אינני אשם.

              אדוני השופט...

              דרג את התוכן:
                2 תגובות   יום חמישי, 7/8/14, 09:05
                ''
                יום ראשון, 5/8/12

                 

                 

                להעיף בלונים ברוח

                 

                 

                התרגלנו

                להעיף ברוח בלונים

                פורחים ,צבעוניים

                מכסים מבושים חשופים

                של כאב,פחד,חרדות.

                 

                מילים בבדיחותא קורצות

                מנסות לחייך את הכאב

                להסוות מפני אויב אוהב

                את האמת הפשוטה:

                "אני כל כך זקוק להבנה

                לאהבה,לליטוף,לעזרה".

                 

                פוחדים לבקש באמת-

                שמא נשמע חלשים

                ילדים גדולים קטנים

                נחבאים מאחורי הרים

                של פחדים,בדידות

                "מוגות לב" להחשף בכנות.

                 

                התרגלנו

                להעיף ברוח בלונים

                פורחים ,צבעוניים

                מכסים מבושים חשופים

                של כאב,פחד,חרדות.

                דרג את התוכן:
                  4 תגובות   יום שני, 4/8/14, 06:55

                  ''

                   

                  בחשיבה השלילית יש גם מהחשיבה החיובית ולהיפך

                   

                  "אתה נמצא במקום  בו נמצאות מחשבותיך.ודא שמחשבותיך נמצאות במקום בו אתה רוצה להיות"/     רבי נחמן מברסלב.

                   

                  חשיבה שלילית קורית, כאשר האדם רואה את השלילי , הרע , החסר שיש בכל דבר.חשיבה "שלילית" שוללת את זרימת אנרגיית החיים החיוביות, הטבעית. היא כוללת ביקורתיות עצמית, כעסים, פחד, שנאה, קנאה, טינה, רגשות אשם, רחמים עצמיים וכדומה,זאת משום שאנו רוצים מציאות שונה מכפי שהיא.

                  מחשבה שאינה טובה זורמת אצל האדם לאורך כל היום והופכת את החוויה שלו את האירועים השונים לחוויה שאינה טובה. לכן,על האדם  לטפל בראש ובראשונה במחשבותיו.הן חודרות לתוך חייו וכל השאר יסתדר מעצמו.

                   

                  מאידך-

                  מי שינסה לחשוב רק חיובי, יגלה שכאשר הוא יצליח לעשות זאת, הוא עדיין ירגיש רע ותחושת חסר. כי האדם תמיד יהיה חסר את השלמות. שהיא הכלת ההפכים של החיוב והשלילה.

                   

                  כל דבר שנקרא רע בעיני האדם- נמצא בקטגוריה של חשיבה שלילית. וכל דבר שנקרא טוב בעיני האדם, הרי שזו חשיבה חיובית. כל אדם בכל רגע מכיל בתוכו רמה מסוימת של דברים שהוא חושב שהם רעים ושל דברים שהוא חושב שהם טובים לכן,כל אדם בכל רגע ,יש בתוכו רמה מסוימת של חשיבה חיובית ורמה מסוימת של חשיבה שלילית.העניין הוא שהאדם יכול לשנות את רמת המינון של החשיבה החיובית והשלילית שלו, אבל האדם לא יכול בו זמנית גם לחשוב רק חיובי וגם לחשוב שלילי תוך כדי. זה בלתי אפשרי.

                   

                  חשיבה חיובית אמיתית, היא כאשר האדם רואה את הטוב שיש בכל דבר, דהיינו כאשר האדם חושב כ"כ חיובי, עד שהוא יכול לחשוב שלילי ממש, ועדיין הוא יחווה את זה כמשהו טוב וחיובי. ומי שפוסל את החשיבה השלילית בעולם, הוא בעצם בעצמו חושב שלילי, כי הוא לא מוצא את הטוב שיש בלראות את הרע שיש בכל דבר. כי גם בלראות את הרע שיש בכל דבר, גם בכך יש טוב.

                   

                  כל הסבל שנגרם לנו בחיים  קורה אך ורק בגלל מחשבות אשר רוצות שהמציאות תהיה שונה מכפי שהינה. חשיבה שלילית מתמקדת בחלק של מה חסר בכל דבר. חשיבה שלילית שורשה בחיפוש השלמות .שורשה בחיפוש האמת. החשיבה שלילית נוצרת מכיוון שלב האדם אינו מרגיש שלמות בשום דבר.

                  כדאי שנשכיל להבין שכשם שלא ניתן  ללמד חתול לנבוח כך לא ניתן לרצות שהמציאות תהיה שונה .זה חסר-תוחלת.

                   

                  לאדם בעל חשיבה חיובית אמיתית, יש צורך לראות את החיובי שיש גם בחשיבה שלילית. כי גם לחשיבה שלילית יש את זכות הקיום שלה. וגם להסתכל על חצי הכוס הריקה וגם לחפש מה רע, גם בזה יש משהו טוב. ומי שיש לו חשיבה חיובית אמיתית, הוא יודע מה הדבר הטוב שיש בכך שהאדם חושב בצורה שלילית ורואה את הרע במקום לראות את הטוב. כאשר האדם מדבר על כמה טוב לחשוב חיובי, עליו להבין שבעצם בכך הוא מדבר שלילי על החשיבה השלילית. לחפש את הרע שיש בכל מיני דברים, כדי שעל ידי זה יהיה לאדם רצון לשנות דברים בחייו,שעל ידי זה האדם בעצם משתתף במשחק החיים.

                  לכן על האדם לחפש את האמת במציאותו –ולקבל אותה בצורה חיובית גם אם הוא מוצא בה שליליות.

                   

                  המחשבה הנכונה חודרת למערכת החיים של האדם ולאט לאט הופכת את כל החיים שלו לטובים יותר.

                   

                  מכאן,הדבר היחיד החשוב בחיים, הוא איך האדם חווה את האירועים השונים בחיים שלו. החוויה של האדם את האירועים השונים בחייו, היא תוצאה של צורת החשיבה שלו. כאשר האדם חושב נכון,החשיבה הנכונה זורמת באדם תוך כדי כל האירועים השונים אותם הוא חווה וגורמת לאדם לחוות אותם בצורה חיובית.

                  "אילו היית מבין את הכוח הטמון במילים ובמחשבות שלך, היית נזהר בדבריך ובמחשבותיך. היית מדבר וחושב כל הזמן בהצהרות חיוביות. היקום תמיד אומר "כן" לכל מה שאתה אומר, ואין זה משנה במה אתה בוחר להאמין. אם בחרת להאמין שאינך שווה הרבה, שהחיים לא יהיו טובים וכי לעולם לא תשיג את מה שאתה רוצה, אזי היקום יגיב, וזה בדיוק מה שתקבל. ברגע שבו תתחיל להשתנות, ברגע שתהיה מוכן להכניס טוב לחייך, אזי היקום יגיב בהתאם."[ לואיז היי] .

                   

                   והשיר האופטימי לפנינו:

                  בשנה הבאה /מילים: אהוד מנור

                   

                  בשנה הבאה נשב על המרפסת

                  ונספור ציפורים נודדות.

                  ילדים בחופשה ישחקו תופסת

                  בין הבית לבין השדות.

                   

                  עוד תראה, עוד תראה

                  כמה טוב יהיה

                  בשנה, בשנה הבאה.

                   

                  ענבים אדומים יבשילו עד הערב

                  ויוגשו צוננים לשולחן.

                  ורוחות רדומים ישאו אל אם הדרך

                  עיתונים ישנים וענן.

                   

                  עוד תראה, עוד תראה...

                   

                  בשנה הבאה נפרוש כפות ידיים

                  מול האור הניגר הלבן

                  אנפה לבנה תפרוש באור כנפיים

                  והשמש תזרח בתוכן.

                   

                  עוד תראה, עוד תראה...

                  דרג את התוכן:
                    0 תגובות   יום ראשון, 3/8/14, 07:56

                    ''

                     

                    "גדול המלבין שיניים לחברו יותר מן המשקהו חלב"

                     

                     

                    כדי לצאת ממעגל של עצבות ,תנו חיוך! קשה לחייך במצב של עצבות, אבל זה יכול לשנות לכם את מצב הרוח מקצה לקצה. כי כמו שמי ששמח מחייך, כך מי שמחייך שמח .החיוך עצמו הוא לא רק תוצאה של שמחה פנימית הוא גם גורם לשמחה פנימית.

                     

                    אמר ר' יוחנן: טוב המלבין שינים לחברו יותר ממשקהו חלב, שנאמר: "ולבן שינים מחלב", אל תקרי "לבן שינים" אלא "ליבון שינים" (כתובות קיא).

                     

                    "ולבן שניים מחלב" - המלבין שיניים לחברו כאילו משקהו חלב.

                     

                    המסר הוא:גדול חיוכו של אדם לחברו יותר מאשר שייתן לו כוס חלב קר לדוגמא במזג אוויר חם. כאשר אדם מחייך אל חברו ,חיוכו מחייה את חברו מבפנים ונותן לו חיות למשך זמן רב.לעומת זאת ,אם אדם נותן לחברו דבר גשמי כגון :כוס חלב-חברו נהנה  באותו רגע אבל אחר כך התענוג נגמר מידית לאחר סיום שתייתו.חיוכו של אדם זה נשמר בזיכרון חברו זמן רב ונותן לו הרבה שמחה וכוחות .

                     

                    בוויקפדיה כתוב ,כי חיוך בפיזיולוגיה הוא הבעת פנים הנוצרת על ידי מתיחת שרירים, במיוחד אלה הנמצאים משני צידי הפה, אבל גם סביב העיניים. בין בני אדם חיוך הוא בדרך כלל ביטוי להנאה, או שעשוע.מחקריים מצביעים על כך ,שחיוך הוא תגובה נורמלית לגירויים מסוימים, המתרחשת ללא קשר לתרבות. תחושת שמחה גורמת בדרך כלל לחיוך. מחקרים רבים מצביעים על כך שחיוך הוא תגובה הטבועה באדם מעת לידתו .ילדי-פרא, אשר גדלו בניתוק מוחלט מחברה אנושית, אינם מחייכים.בין החיות חשיפת שיניים, הדומה לעתים לחיוך, היא בדרך כלל סימן לאיום, או להכנעה. לחלק מן האנשים, בעת חיוך, נוצרות גומות בצידי הלחיים.

                     

                    חיוך אינו רק משנה את הבעת הפנים ,אלא יכול אף לגרום למוח לייצר אנדורפינים, המפחיתים תחושת כאב פיזי ונפשי ויוצרים תחושת רווחה. החיוך מכווץ את שרירי הפנים ומשפיע על זרימת הדם בפנים ובעקבות כך על זרימת הדם ועל הטמפרטורה במוח. כל אלה מובילים לשחרור חומרים הגורמים לפעילות מוחית שקשורה ברגש חיובי. במחקרים שונים בקשו מאנשים "לעשות פרצופים" שמחים או כועסים. ואחר כך עשו בדיקות שונות כדי להעריך את מצב רוחם ומצאו שהאנשים שעשו הבעות שמחות היו שמחים יותר מאלו שעשו הבעות כועסות.

                     

                    חשוב מאוד לחייך לכל אדם וזה חלק מהמצוות שבין אדם לחברו ותורם הרבה לנותן ולמקבל,מרבה אהבת חינם בין איש לרעהו.

                     

                    "נצייר לעצמנו, איזה הנאה גורם אדם לחבירו, בשעה שהוא משקהו חלב, ובפרט בזמן שחברו מעולף מצימאון או קופא מקור, והלה בא ומשקה אותו חלב חם ומרווה... ויותר מזה, אם נראה אדם שכד חלב על שכמו, ומחזר מידי יום ביומו על בתי עניים וחולים ומשקה אותם בכוס חלב - כמה נעריך את האדם הזה ובאיזה תארים של "טוב ומיטיב" נכתיר אותו. והנה באים חכמינו ז"ל ומגלים לנו, שבלא טרחה יתירה, יש לכל אדם היכולת לגמול חסד עם הבריות במידה יותר גדולה מזו - בכך שיחייך ויראה להם פנים מסבירות, מאירות ושמחות, ומתוך כך נראות שיניו הלבנות. חסד זה גדול במעלתו יותר מלהשקותו חלב" [בעל "אור הצפון"].

                     

                    ולפנינו השיר:

                    חיוך של מלאכים/ מילים: אברהם לוי

                     

                    מתבדר לו שיערך ברוח

                    מהלכת את בין שושנים

                    את ליבי הותרת שבור פצוע

                    מאותו חיוך של מלאכים

                     

                    מחייכת את

                    כשאותך רודפים המבטים

                    האהבות כך לי אמרת

                    מן הסתם פורחות רק בסרטים

                     

                    מתבדר לו שיערך ברוח

                    מהלכת את בין החוחים

                    את ליבי הותרת שבור פצוע

                    מאותו חיך של מלאכים

                     

                    ואולי אולי

                    את מקסם חולף שלא נתפש

                    את חומקת מידי

                    ופתאום חוזרת שוב בלי חשש

                     

                    מתבדר לו שיערך ברוח

                    מהלכת את בין החוחים

                    את ליבי הותרת שבור פצוע

                    מאותו חיך של מלאכים 

                    דרג את התוכן:
                      2 תגובות   יום שבת, 2/8/14, 03:11

                      ''

                       

                       

                      העבר אין, העתיד עדיין, וההווה כהרף אין, דאגה מנין?

                       

                      בעייתנו כבני אדם היא בתפיסת מושג הזמן. בציר הנע בין עבר, הווה ועתיד- איננו מוצאים את עצמנו באף מקום. כשאנחנו תפוסים בעבר, איננו נמצאים באמת, כי העבר כבר עבר ולא ישוב עוד. כשאנחנו חושבים על העתיד אנחנו עדיין לא נמצאים באמת, כי העתיד עדיין לא בא.

                       

                      הסיבה להרבה מאד צער ומכאוב, נובעת משום שהאדם מתחרט על העבר או שדואג לעתיד. על ידי כך שהאדם חי בהווה, הוא חוסך מעצמו- הרבה צער מיותר. אחד הרבנים שאל פעם את תלמידו

                      -          "היכן היית היום?"

                      -          "בבית המדרש" ענה הבחור.

                      -           "לא שאלתי היכן היה גופך", הרב ענה, "אלא שאלתי היכן הראש שלך היה כל היום" ...

                       

                      אדם אשר מצליח לחיות את הכאן ועכשיו, מסוגל למצות את הרגע עד תום ובכך, הוא הופך את החוויה שלו מהחיים ,להרבה יותר מלאה ומספקת. אדם זה שם את הדגש, על מטרות אשר מספקות לו את הדברים החשובים לו ביותר בכדי לחיות כרגע, ללא חשש מידיעת העבר או אי ידיעת העתיד.

                       

                      למעשה, עלינו להבין כיצד אנו חיים את חיינו, גופנו נמצא כאן ועכשיו אך מחשבותינו עוסקות בעבר או בעתיד,אנו מעלים, ממחזרים זיכרונות או מצפים לעתיד. דבר זה יוצר אי שקט תמידי בתוכנו. כשאנו חיים במחשבותינו בעבר או בעתיד, גופנו מייצר בהתאם למחשבה רגש המציף אותנו ואנו חיים מחדש סיטואציות שחווינו, כאב עולה שוב, פחדים אכזבות ועוד. אין אנו מצליחים להבין שמחשבות ורגשות אלו גורמים לנו לחיות באשליה של קיום, כיוון שהעבר כבר עבר ולא ניתן להשפיע עליו יותר בשום עשייה והעתיד עדיין לא הגיע ומה שאנו חושבים לגביו יכול להשתנות בכל רגע.

                       

                      עלינו לעכל עובדה אחת פשוטה: כל מה שקורה ומתקיים בחיינו קורה ברגע נתון אחד בכל נקודת זמן – וזהו רגע ההווה.  

                       

                      אם נתרכז בעתיד, יתכן שנחווה תחושה של ציפייה או חרדה מהבאות, והגוף הרגשי שאמרנו שהוא מחובר במיידי למחשבות שלנו - יחווה חיים של חרדה מתמשכת, מכיוון שהמחשבה שלנו משדרת דאגה או סכנה מהבאות, מדברים אשר אין לנו מושג אם יקרו בכלל . אם נאפשר לסיטואציות מהעבר להציף אותנו ,יתכן שנחווה כאב רגשי מנוסטלגיה עקב אכזבה כעס או פגיעה שחווינו, אך כאב זה כרגע אף הוא אשליה, כי אין זו האמת של פגיעה שאנו חווים ברגע הזה, אלא רק שחזור של העבר שממשיך לחיות בתוכנו ולהפעיל אותנו רגשית ופיזית .

                       

                      שתי האופציות הללו – חיים בזיכרונות העבר או חיים בציפייה לעתיד- אינן טובות עבורנו ,שכן הם לא יכולים לקדם את חיינו כעת לשום מקום. כל זה הוא רק משחק של האני האשלייתי שלנו המופעל ע"י גוף המחשבות.

                       

                      ר' נחמן מברסלב אמר:"העבר אין, העתיד עדיין, וההווה כהרף אין, דאגה מנין?" כמו שהזמן הוא דבר בלתי נמצא בפעל, כי העבר אינו נמצא והעתיד לא יצא עדיין אל הפועל, וההווה -אינו אלא העתה הקושר בין העבר והעתיד.

                       

                      ככל שהאדם חי יותר את הרגע הזה בלבד, כך הוא חי טוב יותר, כך הוא מחובר יותר לעצמו ולמציאות האמיתית וכולי. כי באמת העבר אין, והעתיד עדיין, וההווה כהרף עין וחבל לחשוב על אתמול או על מחר- אם אפשר לחשוב רק על הרגע הזה בלבד.

                       

                       וכמו שאמר רבי נחמן מברסלב, כי האדם צריך לשכוח כל זאת [לשכוח את העבר], ויהיה נדמה לו כאילו היום נברא, והוא יחיד בעולם... כי אין לאדם בעולמו כי אם אותו היום ואותו השעה שעומד בו, כי יום המחרת הוא עולם אחר לגמרי , כי אין לו לאדם אלא את הרגע הזה בלבד.

                      דרג את התוכן:

                        פרופיל

                        אסתר רבקה
                        1. שלח הודעה
                        2. אוף ליין
                        3. אוף ליין

                        ארכיון

                        פיד RSS