כותרות TheMarker >
    ';

    כי האדם עץ השדה

    כי האדם עץ השדה / נתן זך

    כי האדם עץ השדה.
    כמו האדם גם העץ צומח
    כמו העץ האדם נגדע.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא שואף למעלה
    כמו האדם הוא נשרף באש.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    אהבתי וגם שנאתי
    טעמתי מזה ומזה.
    קברו אותי כחלקה של עפר
    ומר לי, מר לי בפה.
    כמו עץ השדה.


    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא צמא למים
    כמו האדם גם הוא נשאר צמא.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    ארכיון : 9/2014

    0 תגובות   יום שלישי, 30/9/14, 21:23

    ''

     

    ‏יום שלישי 30 ספטמבר 2014

     

    גנוז

     

    משהו בי גנוז

    נמצא בבית גניזה.

    גם חרדים השתתפו

    במלאכה.

     

    אור גנוז

    נשמה גנוזה.

    ידע גנוז.

     

    מתי יצא לאור

    הגנוז הזה.

    ואם בכלל...

    דרג את התוכן:
      2 תגובות   יום שלישי, 30/9/14, 18:19

      ''

       

      כן לעשות כפרות כמנהג אבות/ לא לעשות?   


      כפרות... זאת ממש התלבטות.

       

      לא לאדם החרדי .שנה שנה מקדש הוא תרנגול או תרנגולת לצורך כפרתו ושילך באמצעותם... לחיים טובים ארוכים ולשלום וזה התרנגול ילך למיתה,במקומו.[ניתן לעשות על דג או לתת צדקה]. 

       

       ואני זוכרת שנים בהם השכמתי קום עם משפחתי.קהילה שלמה בו זמנית, פקחה עיניה.בוקר יום  כיפור... 

       

        באותו זמן אפרוחי ילדי, היו תחת כנפי.כולם מתעוררים השכם, טרם נץ.מתלבשים,לוקחים את תרנגול הכפרות הגדול מבריסטול שעשו בגן ביד אחת,שופר וצפצפה מחוברת אליו מבריסטול ביד השניה.  קהילה שלמה על גבריה ,נשיה וטפה עולים לרגל לכפר "על חטא שחטאנו על...ועל..." 

       

       מעל כל ילד אביו מסובב:לבן תרנגול לבת תרנגולת מבוהלת ומצעקת.לעיתים מפחד משלשלת...

       

       והאישה לרוב כרסה בין שיניה, זוכה בכבוד לשלושה.אחת-תרנגולת לעצמה.ואח"כ,עוברה –מי ידע אם זכר הוא או נקבה?זוכה לכפר עוד טרם נולד בעזרת תרנגול ותרנגולת[אולי על גלגוליה הקודמים של נשמתו?][זה זמן טוב לקהילה ,לקבל מושג, בכמה ילדים היא מתרחבת השנה..] 

       

       וכשמסיימים אחר כבוד -לוקחים את הארגזים לבית במטבחיים...זה החלק שמשאירים לגבר...

       

       ושוב, משפחה וקהילה שלמה יורדים חזרה לכיוון הבית.

       

       השמש מפציעה ביתר שאת ,חושפת את המעשה לעין כל. 

       

       עניים יחגגו על כל בעלי הכנף שהקריבו עצמם מדעתם ושלא מדעתם ,לכפר על מה שאנו עשינו... 

       

       ואנו מתחילים בישולים שבסוף היום יהיו סעודה מפסקת בין אוכל לצום..

       

      הגברים ילבשו לבן וידמו למלאכים.והאישה תגיע עם כל הילדים לעמוד ולהתפלל לפני ריבון העולמים:"חטאנו לפניך רחם עלינו...על חטא שחטאנו....מחל לנו ,סלח לנו...כפר לנו..."

      דרג את התוכן:
        0 תגובות   יום שלישי, 30/9/14, 07:25

        ''

         

        השודד האדיב והאומצה המאוסה

         

        הקיסר הרומי, קורא לנשיא ישראל, רבן גמליאל מיבנה, ומטיח בפניו : "אלוהיכם גנב הוא". הטחה הנתמכת כמובן בפסוק מפורש. הסיפור התלמודי,המשך הפסוק משלים את מסכת העובדות המרשיעות: "ויקח אחת מצלעותיו ויסגור בשר תחתנה"

         

        כביכול, בא הקב"ה כגנב בלילה ונטל ללא רשות אחת מצלעות האדם.

         


        בת הקיסר מחליטה לענות במקום רבן גמליאל. לתמיהתו של האב, היא משיבה בדיווח על מעשה גניבה - באו גנבים בלילה, גנבו את כוס הכסף המלכותית והחליפוה בכוס של זהב. הקיסר, קולט במהירות את הפוטנציאל הכלכלי הטמון בסוג כזה של קורבן שוד, מתפתה לפרובוקציה ועונה: גנבים כאלה? שיבואו עלינו כל יום! אם כך, חוגגת הבת את ניצחונה, מה לך להלין על העוול שנעשה לאדם הראשון? הלוא בסך הכל איבד צלע אחת ותמורתה קיבל "שפחה לשמשו"! מה שם אף כאן, הלקיחה היא לברכה ולא לקללה.


        הקיסר, איש נבון ועקבי, אינו נכנע, ומסביר מדוע הקפיד לצטט ולהדגיש דווקא את חציו הראשון של הפסוק. אין הוא מלין על עצם הנטילה והנתינה שבאה במקומה, אלא על אופי הלקיחה שנעשתה בסתר, בעת תרדמה, כ"גנב בלילה". אם אינו גנב, צריך היה לעשות את מעשיו בגלוי, בעת עירות, לעין השמש!


        כעת מגייסת הבת את מיטב האמצעים המתודיים, ומבקשת לה עזרי-המחשה. אם בתו של הקיסר דורשת אומצה חיה, חיש קל מתמלאת בקשתה, מיד אצים רצים ציידים ומשרתים ומניחים לפניה פיסת בשר מדממת. "מנגל" פוקדת הנסיכה; "גחלים"; "כף בחישה". בעוד הקיסר ורבן גמליאל משתאים למעשיה, נערכת לפניהם התפאורה כולה. כשהכל ערוך ומוכן, נוטלת הבת את חתיכת הבשר השומנית ונוטפת הדם ומניפה אותה באוויר לעין כל. בתנועה מהירה היא טומנת את האומצה ברמץ, תחת התרווד, ולאחר זמן קצר מוציאה משם סטייק עסיסי עשוי היטב וראוי להתכבד בו.


        "אכול", היא מציעה ממעשי-ידיה לאביה. אך זה, שהיה עד לתהליך כולו, מעווה את פניו בתיעוב ומסרב: "מאוסה היא בעיני". אהה! מריעה בת הקיסר ומשיבה את קהל הצופים ההמום לויכוח שפתחו בו, אף אדם הראשון כך - אם היה עד בגלוי לתהליך הפיכת צלעו לאישה - גם הוא היה מואס בה!

         

        על תשובה ניצחת זו, לאחר מופע הפעלולים הקולינרי שעבר עליו, אין בידי הקיסר להשיב דבר. הבת, שניצחה על תהליך ההמחשה כולו, ניצחה את אביה בויכוח, לטובתו של רבן גמליאל.

         

        הגויים מתווכחים - אומר הפתגם - והיהודים מרוויחים.

        דרג את התוכן:
          0 תגובות   יום שלישי, 30/9/14, 05:50

          ''

           

          בראש השנה יכתבון וביום צום כיפור יחתמון

           

          בתלמוד הבבלי ראש השנה ט"ז ג כתוב:

          אמר רבי כרוספדאי בשם רבי יוחנן: שלושה ספרים נפתחים בראש השנה. אחד של צדיקים גמורים, ואחד של רשעים גמורים, ואחד של בינוניים:

          של צדיקים גמורים - נכתבים ונחתמים מיד לחיים.

          של רשעים גמורים - נכתבים ונחתמים מיד למיתה.

          ובינוניים -תלויים ועומדים מראש השנה עד יום הכיפורים. זכו - כותבים אותם לחיים. לא זכו - כותבים אותם למיתה.

           

          אם כך למדנו, כי בראש השנה שלושה ספרים נפתחים ובהם נכתבים ונחתמים צדיקים, בינוניים ורשעים. ולאחר הימים הנוראים מגיע כיפור ואז נחתם גזר הדין לשנה הבאה עלינו לטובה... כל באי עולם נחתמים, אך אף אחד אינו יודע מהו גזר דינו. אין אנו יודעים במה אנו מואשמים, אין אנו יודעים האם קבלנו הארכה, ואין אנו יודעים אם נגזר הדין, ומהו פסק הדין. ענינו של יום הדין של ראש השנה- שכל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון, וכל יחימם יד עומד לבדו לפני קונו.

           

          ב"ימים נוראים" אנו במצב של חוסר וודאות בעת העמידה לדין ובנוגע לעתיד- וזהו "מצב נוראי". על כך אומר שלמה המלך: "תוחלת ממושכה מחלה לב".

          ישנו חולי גדול, כאב לב עמוק וקשיים נוראים בתקופה ארוכה וממושכת של ציפייה וחוסר ידיעה.בימים רגילים,על אחת כמה וכמה בימים אלו של עשרת ימי תשובה,בהם  אנו "תלויים ועומדים".

           

          יתכן זאת מהטעם, שכאשר אדם יודע את גזר דינו, הקב"ה תופס פחות מקום באישיותו, אך אי הידיעה מפנה מקום לבקשת ה' מתמדת ומאפשרת את הקשר החי והדינמי עמו.

           

          "עכשיו נחפש דרך חדשה/ ש"י עגנון "ימים נוראים  

          ,פעם אחת אמר ר' חיים מצאנז, משל על אדם תועה כמה ימים ביער ולא היה יודע איזוהי דרך

          נכונה. פתאום ראה אדם אחר הולך לקראתו. באה שמחה גדולה בלבו, עתה בוודאי ידע הדרך הנכונה. כיוון שפגשו זה בזה שאל אותו:

          -"אחי, אמור לי היכן הדרך הנכונה, זה,כמה ימים אני תועה".

          אמר לו:

          -"אחי, אף אני איני יודע שאף אני תועה כאן כבר כמה ימים, אלא אומר לך בדרך שהלכתי אני, יכול לומר לך, שבדרך זו תועים. ועכשיו.נחפש דרך חדשה".

          כן אנחנו, דבר זה אני יכול לומר לכם, שבדרך שהלכנו עד עכשיו אין לנו ללכת, שבדרך זו תועים.

          אלא עכשיו נחפש דרך חדשה.

          דרג את התוכן:
            0 תגובות   יום שני, 29/9/14, 07:39

            ''

             

            ביום ראשון 20/10/14-אני מתחילה בתהליך של ניקוי רעלים ואתם מוזמנים להצטרף לתהליך חינמי זה בשמחה.


            ניקוי וטיהור הגוף מרעלים מומלץ אחת לכמה חודשים גם לאלו שאינם סובלים מבעיה מסויימת וגם לסובלים מבעיות בריאות.

             

            גם אם אנו שומרים על אורח חיים בריא, תזונה נכונה ופעילות גופנית אנו עדיין חשופים לרעלנים ונאלצים להתמודד עימם. הרעלנים מגיעים ממקורות פנימיים אותם הגוף מייצר וממקורות חיצוניים.העומס האדיר של רעלנים הקיימים כיום בכל מקום, מכביד על הגוף ועל מערכות ההפרשה שלא מצליחות להשתלט על סילוקם ולעמוד בקצב. רמת הרעלנים בגוף עולה, הם מצטברים, מפריעים לספיגת ויטמינים ומינרלים מהמזון, מהווים מצע נהדר להתפתחות פטריות וחיידקים וגורמים להופעת בעיות ומחלות שונות.

             

            בנוסף, עם ההזדקנות הגוף מאבד מיעילותו ומכושרו להרחיק רעלנים וחומרים מזיקים.

             

            בזמן ניקוי עלולים לצוף גם רגשות ותחושות, דברים עולים לפני השטח ולעיתים בשלבים הראשונים עלולים להופיע חוסר שקט ועצבנות, לכן אל תשכחו בזמן ניקוי לטפל גם בצד הנפשי, לכו לשבת או לטייל בטבע, בים, בהרים.

             


            המעוניינים מוזמנים לשלוח לי הודעה בפרטי.להשתמע.

            דרג את התוכן:
              0 תגובות   יום שני, 29/9/14, 01:42

              ''

               

              הנחש הרדום הוא קונדליני

               

               [מוקדש לחברי לבלוג נאדאר בעקבות שאלתו]

               

              התעוררות קונדליני היא בריאה של הוויה חדשה, מרגע שמתעוררת אנרגיית קונדליני בתוככי הגוף הזה, נוכל לחוות חופש מוחלט"/גורומאי ציטוילאסאננדה

               

              קונדליני [נקראת גם:שאקטי, צ'י, קי ]היא האנרגיה הקוסמית האוניברסאלית, אנרגיית הבריאה והיצירה, 
              השימור והקיום, אנרגיית האהבה והתבונה שבקוסמוס ובתוכנו. היא הביטוי לפוטנציאל הרוחני הטמון בהווייתו הרוחנית של כל אדם.

               

              פרוש המילה קונדליני בסאנסקריט הינה מגולגל (כמו חבילה), מלופף כמו קפיץ או סליל. הכוונה היא שאנרגיה רוחנית זאת הרדומה בתוכנו היא כמו קפיץ מלופף ודרוך המסוגל להשתחרר ולזנק למעלה. במצב רדום זה היא שוכנת בצ'אקרת הבסיס .
              כשאנו מוכנים ובשלים להתחיל את התהליך הרוחני נוצרת הסיטואציה הנכונה והקונדליני מתעוררת בתוכנו. הקפיץ ממשתחרר, והיא עולה "במעלה השושומנה " פותחת ופועלת במרכזי האנרגיה בצ'אקרות מהאדמה ועד השלם - שבכתר הראש, שם היא מתחברת עם בן זוגה שיווא- הווית השלם, האנרגיה הקוסמית שבתוכנו ומאפשרת לנו לחוות את השלם. לחוות את מי שאנחנו באמת: תודעה ניצחית שמהותה אושר עילאי.

               

              קונדליני שאקטי היא הכוח הרוחני ,הנשי, הנסתר השוכן בבסיס עמוד השדרה שלנו, גברים ונשים כאחד. לא רק אצלנו בני האדם, אלא בכל היקום. היא האנרגיה של הבריאה והיצירה. היא כוחה של התודעה לדעת את עצמה. היא איננה מתגלית לעינינו הפיזיות. כוחה אינו נגיש לחושים שלנו. כוח זה שוכן בגוף הפראני שלנו, גוף האנרגיה. אין הוא בהישג יד בחיי היומיום שלנו. יתכנו מצבים בהם האנרגיה של קונדליני תישאר רדומה לאורך כל חייו של האדם.

               

              קונדליני שאקטי מתאחדת עם שיוה לאורך כל ימי חיינו בתוכנו. באמצעות מדיטציה ותרגול היא יכולה להתעורר. כאשר קונדליני שאקטי מוכנה להתעורר, היא עולה עד לכתר הראש כדי להתאחד עם שיוה שהוא התודעה הטהורה והיא, שאקטי, ביטויה של התודעה. קונדליני אינה כוח פיזי וגם אין לה קיום פיזי. קונדליני היא אנרגיה רוחנית אבל מתייחסת כאמור למיקום פיזי. היא שוכנת בבסיס עמוד השדרה.

               

               

               לאנרגיית הקונדליני שבתוכנו שני אספקטים המשלימים זה את זה: 


              -באספקט הראשון :הקונדליני מקיימת את כל תהליכי החיים בגוף הפיזי, מודעות, חשיבה, נשימה, חילוף חומרים, זרימת הדם, פעימות הלב, מיניות, פריון, חולי וריפוי כל אלה ורבים אחרים מתקיימים באיכות ובעוצמה בהתאם לאיכות ועוצמת השאקטי בתוכנו. באספקט זה קונדאליני נקראת שאקטי והיא ערה ופועלת אצל כל יצור חי ברמות ועוצמות שונות. בהתאם לאיכות ולעוצמת השאקטי בתוכנו כך חוויית הבריאות, היצירתיות ויכולת ההתחדשות הפיזית והנפשית כאחד.

              שינוי זה, לפי דרך היוגה הטנטרית, אפשרי דרך החיבור והמודעות למרכזי האנרגיה שבתוכנו הצ'אקרות.

               

              -אספקט נוסף והוא האנרגיה הרוחנית המחברת אותנו לשלם, לעצמי הפנימי, ומאחדת אותנו עם השלם הקוסמי .חיבור זה של האני הפרטי  the self עם האני הגבוה the SELF הוא מטרת היוגה. והוא גם החוויה שנותנת טעם וחיוניות לכל תהפוכות החיים.

               

              . מדיטציית קונדליני/ אושו.

               

              זמן דרוש: 60 דקות.מוסיקה מתאימה ברקע

              שלב א': 15 דקות

               

              עמדו עם הרגליים ברוחב הכתפיים. פזרו את אצבעות רגליכם על הרצפה וקרקעו את הרגלים לרצפה. כופפו מעט את הברכיים והרשו לבטן, לישבן ולכל השרירים להשתחרר ולצאת. שחררו את הידיים , הכתפיים, הלסת, הצוואר.

              כעת עימדו כך והרשו לגוף להיכנס לקצב של המוסיקה ולרעוד מבפנים החוצה, מהרגלים כלפי מעלה. חושו כיצד המוסיקה והמקצב נכנס לגופכם ויוצר רעידה שנובעת החוצה כמו מעיין, כמו מזרקה. הרשו לכל הגוף לרעוד כמו עלה ברוח.

               

              שלב ב': 15 דקות

              התחברו למקצב ולמוסיקה החדשה והרשו לגוף להתחיל לרקוד בחופשיות ובטבעיות. הרשו לגוף לעשות תנועות רחבות עם הידיים, הרגליים ועם כל הגוף. ריקדו בעיניים עצומות כפי שילדים רוקדים, היו עם עצמכם והגוף הרוקד שלכם.

               

              שלב ג': 15 דקות

              שבו בישיבת מדיטציה והתבוננות בגוף כולו, עברו מכפות הרגליים ועד הראש והתבוננו בתחושות הגוף שנוצרו.

               

              שלב ד': 15 דקות

              שכבו על הגב, הניחו לתחושות, הניחו למחשבות והניחו להכל. פשוט שכבו בשקט, במנוחה שלמה והרשו לעצמכם להיות היכן שאתם וללא מאמץ.

               

              היו כך עד שתשמעו את קריאת הסיום.קחו נשימה עמוקה ועדינה וחיזרו.

              דרג את התוכן:
                0 תגובות   יום ראשון, 28/9/14, 12:40


                ''

                 

                מאז וממתמיד ליווה אותה השיר בחייה.החירות חשובה היתה ועודנה חשובה לה- וכיום היא שומרת עליה בקנאות רבה יותר.

                אכן היו לה שלוש אהבות גדולות בחייה, בהם סוהר יפה בתנועה רחבה, סגר את השער-אך לאחר שנתנה לסוהר האחרון לנהוג בבית כלאו כרצונו כמעט-נמלטה ועורה בין שיניה ,וכיום היא מחזיקה בחירותה כבאוצר בלום-ולשאלות מכריה ,היא אומרת -ששום סוהר לא יורשה יותר לקחת את המפתח כדי לסגרה בבית כלאו, וגם בשם האהבה...

                מתי מגיעה אישה להחלטה שהיא מעדיפה חירות וחופש על פני זוגיות?

                *אם הסוהר לא ידע לשמור על מפתח ליבה וזכויותיה בצורה הוגנת.
                *אם כבל ידיה באזיקי אהבה-במקום שתשלב ידיה בידיו...
                *אם לקח על עצמו את תפקיד המבקר וניסה לשנותה ולהתאימה לגחמותיו...
                *אם ניסה לפעמים אפילו בכוח להשיג את מטרותיו...

                אישה לא ממהרת להחזיר את חירותה עם הסוהר הוא חבר,ידיד נפש וגם הוא מסר את מפתח חירותו בידיה...אישה אוהבת את האהבה-עד שהאהבה גובה ממנה תשלום דמים...עד שהיא מתישה אותה,מוחקת את אישיותה...עד שהקורבן מוחק את נשמתה.

                כשאישה פורצת את שער כלאה ומחזיקה בחירותה בחוזקה...הסוהר היה בוודאי נאמן לתפקידו באובססיביות...

                קראו את השיר המקסים...ודעו תמיד לשמור לכם פינת חירות גם בכלא האהבה-כדי שלא תחפצו לפרצו בכל מחיר..

                את חירותי/ ג'ורג' מוסטקי

                את חרותי שמרתי לי אותך
                כמו כוכב בסער
                את חרותי עזרת לי לעמוד
                בכל כאב וצער
                ולצעוד בדרכי גורלי
                עד תבוא גם עלי השלכת
                ולרקום חלומות על קרני הלבנה
                וללכת ללכת.

                את חרותי למען רצונך
                את שבועתי הפרתי
                את חרותי לשמור בריתי איתך
                את חולצתי מכרתי
                סבלתי הרבה וכאבתי בלי די
                למען אמון בי תתני
                נטשתי ארצי וטובי ידידי
                ושלך רק הנני.

                את חרותי הורית לי לוותר
                על תפנוקים ונועם
                את חרותי למדת את ליבי
                גם בבדידות לשמוח
                את שלמדת אותי לחייך
                למראה הרפתקה שחלפה לה
                ללקק את פצעי במסתור
                ולקום וללכת לי הלאה.

                את חרותי בללילה קר אחד
                הפרתי את בריתנו
                כך לבדי ערקתי מהשביל
                עליו פסענו שנינו
                בגדתי בך חרותי הטובה
                אל הכלא פסעתי בצער
                אל הכלא החם אשר שמו אהבה
                נאספתי כמו נער
                וסוהרת יפה בתנועה רחבה
                נעלה את השער

                דרג את התוכן:
                  0 תגובות   יום ראשון, 28/9/14, 06:20

                   

                   

                  ''

                   

                  יהודי מקבל הזדמנות להפוך למלאך ביום הכיפור

                   

                  בחודש השביעי בעשור לחודש תענו את נפשותיכם..." "...כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם,לפני ה' תטהרו[ויקרא ], מכאן שליום הכיפור– שתי פנים: מצד אחד – זהו יום של חרדה ופחד מגזר הדין, ומן הצד האחר – זהו יום של תקווה והבטחה לסליחה ולמחילה. על פי חז"ל, ביום כיפור לאחר שמשה רבנו שהה בהר סיני 40 יום, שהחלו מראש חודש אלול, נמחל ונסלח לישראל על חטא העגל, ומשה ירד מסיני עם הלוחות השניים .

                   

                  זהו הצום היחיד שאינו נדחה מפני השבת. במקרא מכונה "שבת שבתון", ובמשנה יום טוב .

                   

                  ביום כיפור, כל יהודי הופך להיות מלאך. המהר"ל מפראג מסביר, שמטרת כל המצוות הקשורות ביום זה, היא להרחיק את האדם ככל האפשר מהגשמיות, עד שיהיה דומה למלאך ממש. כפי שהמלאכים "עומדים" סביב לכסא הכבוד, כך גם אנחנו עומדים בבית הכנסת במשך רוב היום. כמו שהמלאכים "לבושים בלבן", כך גם אנחנו נוהגים ללבוש בגדים לבנים; וכמו שהמלאכים אינם זקוקים למזון ושתייה, כך גם אנחנו, לא אוכלים ולא שותים. כוחו של ה"יצר הרע" המעכב את התקדמותנו הרוחנית, נחלש ביום כיפור ומאפשר את התחדשות הכמיהה לעליה רוחנית. כמיהה שהיטשטשה משך השנה בשל ריבוי העברות, וביום כיפור, מביאה אותנו לרמה גבוהה יותר של סליחה וכפרה.

                   

                  יום הכיפורים הוא חג מקראי ואחד ממועדי ישראל, נחשב ליום הקדוש ביותר בשנה  וחל בעשרה בתשרי. הוא חלק מן "הימים הנוראים" – והוא החג השני בחודש תשרי.הוא אולי היום הקדוש ביותר במסורת היהודית. אם השבת היא קדושה, הרי שיום כיפור הוא שבת שבתון- קודש קודשים. אם באופן כללי עומדים החגים בסימן היותנו בני-אדם, סובבים סביב המשפחה והאוכל, הרי שיום-כיפור עומד סביב הניסיון להתעלות מעל הטבע האנושי- להיות מלאך ולא איש. במוקד היום עומדות התשובה והסליחה, ועל פי ציווי התורה נדרש להתענות ביום זה. "עינוי הנפש" – הצום – הוא הציווי המרכזי והמיוחד ליום הכיפורים.

                   

                  יום כיפור הוא יום בו בורא העולם מוחל וסולח לעוונות שביצענו במשך השנה החולפת.לפי חז"ל, הוא מכפר רק על עבירות שבין אדם לבורא העולם ולא על עבירות שבין אדם לחברו. לפיכך, אם פגענו במישהו במשך השנה החולפת, זה הזמן להתנצל בפניו ולבקש את סליחתו. כאשר אדם שפגע בכם מבקש את סליחתכם, כדאי למחול לו בלב שלם ולא לנטור לו טינה.

                   

                  בבית-המקדש היה יום הכיפורים יום חשוב במיוחד שכן בו ורק בו נכנס הכהן הגדול לקודש הקודשים שם התוודה והתפלל בעבורו ובעבור העם. אירוע מרגש זה שמתואר לווה במתח מתמיד שכן כהן שלא היה ראוי אחד היה דינו למות. כפי שמתואר ב"סדר העבודה" העם היווה שותף מלא לתהליך זה: "והכוהנים והעם העומדים בעזרה, כשהיו שומעים את השם הנכבד והנורא מפורש יוצא מפי כהן גדול, בקדושה ובטוהרה, היו כורעים ומשתחווים ונופלים על פניהם ואומרים: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" .

                   

                  ערב יום כיפור נחשב ליום טוב. מצווה להרבות באכילה ובשתייה ביום זה, ובמשך היום אוכלים שתי סעודות. הראשונה נקראת "סעודת יום טוב", והשנייה הנאכלת לפני כניסת הצום נקראת "סעודה המפסקת" שכן בה מפסיקים לאכול. בסעודה זו אוכלים מאכלים קלים בלבד ונמנעים משתיית משקאות הכוללים אלכוהול. ניתן לאכול את הסעודה עד הדלקת הנרות.הגברים נוהגים לטבול במקווה טהרה, על-מנת להיטהר לקראת היום הקדוש.

                   

                  חז"ל מפרשים במשנה את מהות העינוי הכולל חמישה איסורים‏‏:

                  -אכילה

                  -שתייה

                  -סיכה (סיכת הגוף בשמן)

                  -רחיצה

                  -נעילת הסנדל (נעילת נעל עור)

                  -תשמיש המיטה (קיום יחסי אישות).

                   

                  כזכר לטקס מיוחד בשם "שעיר לעזאזל" שהיה נערך בבית המקדש, אנו מקיימים את מנהג הכפרות. במצווה זו, באופן יוצא דופן ,היו משלחים תיש למדבר, ולא היו מקריבים אותו כקורבן על גבי המזבח כנהוג. הכהן הגדול היה מטיל גורל על שני שעירי עזים (תיישים). אחד השעירים היה נבחר להיעשות קורבן לה' בבית המקדש והשני היה נשלח על ידי שליח מיוחד הנקרא "איש עיתי" ל"עזאזל" במדבר, לאחר שהכהן הגדול סומך את ידיו על ראשו ומתוודה על כל חטאי ופשעי עם ישראל "ונתן אותם על ראש השעיר", והשעיר כביכול נושא אותם איתו. על פי פרשנות חז"ל השעיר לעזאזל היה מושלך מצוק גבוה וגופו היה מתרסק במורד ההר עד שנעשה איברים איברים.

                  רבים נוהגים לערוך את מנהג "כפרות" בערב יום כיפור דווקא. במנהג זה מביעים את השתוקקות הלב שה' יסלח לעוונותינו ונשאר נקיים מחטא ועוון. נהוג לקחת ל"כפרות" תרנגול. יש נוהגים לקיים מנהג זה בבעלי חיים אחרים, כגון דגים. כמו כן ניתן להשתמש בכסף למטרת כפרות, ואחרי השימוש בו

                  נותנים אותו לצדקה. גם אלה העורכים כפרות בתרנגול, רגילים היו לתורמו, או את תמורתו, לאנשים נצרכים.

                   

                  לדברי הרבי מלובביץ:אם נגזר עלינו, חלילה, להצטרך למתנת בשר ודם במשך השנה הבאה, אנו מעדיפים לבצע זאת באופן סמלי בערב יום הכיפורים. לפיכך אנו מבקשים – ומקבלים – עוגת דבש[לקאח]. בנוסף, הבקשה מזכירה לנו כי כל מה שנקבל בשנה הקרובה נקבל מבורא העולם בחסד ולא בזכות.

                   

                  ושיר לכיפור:

                  אבינו מלכנו/אורן חן וסטאלוס

                   

                  אבינו מלכנו אלוקי בורא עולם

                  קרב בינינו ותן אהבת חינם

                  אליך המלך בוחן הלבבות

                  כרענו על ברך שתחבר בין הקצוות

                   

                  אבינו מלכנו תפילתנו תקבל

                  ברך את ביתנו תן שלום על ישראל

                  טהר את ליבנו שנדע רק אהבה

                  ואת ידינו מלא בפרנסה טוב.

                   

                  לכן הגענו אין לנו מקום אחר

                  ישראל שלנו ומעל אתה שומר

                  אם נושיט ידיים ונהיה מאוחדים

                  ייפתחו שמים לקולם של ילדים

                   

                  אבינו מלכנו תפילתנו תקבל

                  ברך את ביתנו תן שלום על ישראל

                  טהר את ליבנו שנדע רק אהבה

                  ואת ידינו מלא בפרנסה טוב.

                  דרג את התוכן:
                    2 תגובות   יום שישי , 26/9/14, 07:00

                    ''

                     

                    הרצון לשלוט באחר

                     

                    שליטה היא ההיפך מחופש. דרמות שליטה- הן דפוס מוכר מידי במציאות היום יומית שלנו. תחושת השליטה הינה תמיד אשליה, כמו לנסות לשאת מים בידיים. זה לא מחזיק מעמד. כל דבר שננסה להקפיא, כל זמן שנרצה לעצור, אנשים שבכוח ננסה להחזיק בחיינו, פעולות שנתאמץ שלא ייפסקו, מצב רוח, רגשות ותחושות שננסה להחיות לנצח, סופם להשתנות.

                     

                    שליטה עצמית היא התנהגות שביצועה מחייב התגברות על מצבים לא נעימים ומציאת פתרון יעיל המסייע לאדם להתגבר כאשר הוא נתקל בבעיה מסוימת.שליטה היא היכולת, להתחיל משהו, להמשיך אותו ולעצור אותו.

                     

                    חיה אליהו* בכתבתה אומרת כי "שליטה מתבטאת בצורך התמידי שלנו לדעת הכול, להיות בעניינים, השליטה מעניקה לנו בטחון, אי אפשר להפתיע אותנו וגם אי אפשר לפגוע בנו! אנו שולטים במצב, שולטים בחומר ומסוגלים לשלוט באנשים אחרים, כשאנחנו שולטים באנשים אחרים אנחנו נהנים מהעוצמה הרבה שיש לנו ומהביטחון הזמני עד אשר אנו צונחים לפחד תהומי שאולי משהו ייקח לנו את הכתר או ימשוך מידנו את השרביט מבלי שהרגשנו ואז נרגיש פגיעים, חשופים - מה עושים ? אוספים את כל חיצי הביקורת שלנו כדי להחליש את כל מי שעומד מולנו, שידע החצוף מול מי הוא עומד ומה הוא שווה בכלל ושוב מחזירים שליטה".

                     

                    השליטה האמיתית בחיים היא אי- השליטה. בהבנה העמוקה שההשפעה היחידה שיכולה להיות לנו על האחר ועל הסביבה היא דרכינו. אנו יכולים לשנות את עצמנו, את ההתייחסות שלנו, את המחשבות והפירושים שלנו על המציאות.ככל שנתאמץ לשנותו, להחזיק אותו או למשוך אותו אלינו, העולם  יתנגד יותר לשינוי, יקשיח עצמו וייסגר, עד שייעלם. ככל שננסה לכופף את העולם שלנו לתוך כלים וחוקים שישמרו על המערכת מוכרת ועקבית, כך אנו מטפחים את אשליית השליטה.

                     

                     

                    אם אנו רוצים באמת להיות חופשיים בחיינו ,עלינו להבין קודם כל כי עלינו לקחת אחריות מלאה על עצמנו. להבין שיכולת ההשפעה של האחר עלינו, תלויה רק בדבר אחד. בנו. אם לא נרצה  אף אחד לא יוכל לומר לנו מה עלינו לעשות.אין מילה ,שאדם אחר  יכול לכנות אותנו אשר בכוחה להעליב אותנו או לחליפין להעצים אותנו. הכול תלוי בנו.

                     

                    האינסטינקט שלנו מעדיף להתנער מאחריות ולהפנותה לאדם האחר. אין טעם לשפוט את עצמנו על כך, רק לתת לתובנה לחלחל. המפתח לחופש נמצא אצל כל אחד מאיתנו באמת הפנימית שלו ובאותנטיות שלנו אל מול עצמנו, ובאחריות ובהתמסרות לאמת שלנו, בקבלה עצמית, בתחושת שלמות, בתחושת אהבה העצמית.

                     

                    מומלץ להתרחק מאנשים השואבים מאתנו אנרגיה ,דרך הרצון לשלוט בנו.

                    ניתן לדבר ולהסביר את המצב.אם מדובר במישהו קרוב שמוכן להשתנות בשביל היחסים המשותפים . עלינו  להיות מודעים ולא לשתף פעולה עם מלחמת השליטה שלו. במידה והוא מנסה לפגוע בך- פשוט לא להיפגע. אם הוא שולט בך בכך שמראה לך פנים "נעלבות" -אל תכנס לאנרגיה זו או כל מניפולציה אחרת.

                     זה עובד, אך לא מיד .כאשר האדם מרגיש שהוא לא מקבל את האנרגיה שלו הוא משתנה .

                     

                     

                     

                    *חייה אליהו מייסדת חב' קשתות ולהדרכה והעמותה לאנשים מאושרים, מטפלת מוסמכת ברפואה איורוודית ובוגרת שיטת סילבה ומודעות עצמית יצירתית

                    דרג את התוכן:
                      4 תגובות   יום רביעי, 24/9/14, 04:46

                      ''

                       

                      ‏יום רביעי 24 ספטמבר 2014

                       

                      ויהי ערב ויהי בוקר-ראש השנה.....

                       

                       

                      ומה יום מיומיים?

                       

                      למה העצב הזה

                      קורע אותי מבפנים?

                       

                      מה יום מיומיים

                      מלבד שופר מרעים

                      בתוכי

                      זועק שברו

                      מהדהד ספרי זכרונותי

                      מפזר בדיהם

                      בפראות עזה.

                       

                      מהו צונאמי תחושות זה

                      הסוחף רגשותי לתהום?

                       

                      והרי השמש זורחת

                      כמידי יום ביומו?

                       

                      לאלוקים הפתרון.

                      דרג את התוכן:
                        0 תגובות   יום רביעי, 24/9/14, 03:05

                        ''

                         

                        ותשליך במצולות ים כל חטאתם-התשליך

                         

                        תשליך הוא מנהג יהודי לראש השנה. שורשי המנהג נעוצים עמוק בקרקע האגדה, המזינה את רגשות נפש האומה בכוח חיוני המרחף לעילא ולעילא בחביוני רזיהם של העולמות העליונים, ושגם מהותו הטמיר ונעלם לא נתגלה אלא לבני עליה מועטים .זאת  תפילה הנאמרת בראש השנה ליד מקור מים, והיא נקראת כך בשל הפסוק "ותשליך במצולות ים כל חטאתם"[מיכה], הכלול בתחילת תפילה זו.

                         

                         נהוג ללכת ביום הראשון של ראש השנה, אחרי הצהריים, לשפת הים או לנהר שבהם מצויים דגים. מקובל לנער את שולי הבגדים כסמל להתנערות מהעוונות.

                         

                        עצם רעיון התשליך אינו רק, התנקות מהחטאים אלא התחדשות התנהגותית כשם שהעולם ממשיך את תהליך הבריאה כך בתהליך התשובה אנו משתתפים בבריאה.

                         

                        מהו ההבדל בין להשליך ולשלוח?

                        -משליכים מעלינו את החטאים, את המטען העודף, את הדברים השליליים. במילון "מילה במילה" איתן אבינאון,: "השלכה" - דחיפה, הדיפה, הוצאה, הזזה, הטחה, הטלה, הסרה, העפה, הפיכה, הפלה, הפשלה, הרחקה, הרמה, השלה, התנערות, זריקה, טלטול, טלטלה, יידוי, נשירה, סקילה, רגימה, רגם, שימה, שפיכה.

                        -שולחים לקראת שליחות, ממנים שליח או מקבלים עלינו שליחות. מוביל התפילה בבית הכנסת נקרא שליח ציבור, אדם המקבל על עצמו להיות השליח של הקהילה, הציבור.

                         

                         אחר מנחה, קודם שקיעת החמה הולכים אל שפת הנהר שיש בו דגים או לבאר מים חיים ואומרים פסוקים ופרקים מסויימים.

                        במידה ואין ים או באר מים חיים:

                         -נהוג לעלות למקום גבוה שממנו צופים על המים.

                        -בלית ברירה,ניתן להסתפק בפתיחת ברז המים בכיור בית הכנסת ולומר על מים אלו את התפילה.

                         

                        אמירת "תשליך" על המים בראש השנה מנהג פשוט הוא ברוב תפוצות ישראל, נוהגים בו יהודי אשכנז וכן בני העדות הספרדיות, כולל יהודי בבל ואפגניסטן, התימנים חלוקים בנוגע לאמירת תשליך.

                         

                        טעמים למנהג ה"תשליך":

                        א. נהגו בעבר להמליך מלכים ליד מעיין מים [מל"א],וביום ראש השנה אנו ממליכים עלינו את ד'.

                        ב. זכר לעקדת יצחק-האגדה מספרת כי בעת שאברהם הלך להקריב את בנו, ניסה השטן להכשילו ובין השאר "נעשה כמו נהר להעכיב אותו מן העקדה". (מהרי"ל)

                         ג. במצולות הים ניכר מעשה הבריאה, ובר"ה מן הדין שכל אחד יהרהר על בריאת העולם ועל הבורא.

                         ד. רגילים ללכת למקום שיש בו דגים מכיוון ש:

                        -בני ישראל נמשלו לדגים - כמו שהדגים נשפטים על ידי הדייג ורשתו, כך נשפטים בני ישראל בראש השנה על ידי אלוהים. דגים הללו אין להם גבינים ועיניהם פקוחות תדיר, כך עין של מעלה פקוחה עלינו תמיד לטובה.

                        -דגים, מהווים סימן ברכה ש'אין עין הרע שולטת בהם' 'ושיפרו וירבו כדגים'.

                        -על מנת להמתיק את הדין של ראש השנה באמצעות חסד, שכן מים מסמלים בקבלה חסד.

                         ה."הרי לבנו לפניך כמים הללו הנשפכים". "תשליך" אצל מקור מים הוא אפוא עניין של הכנעה ושברון לב.

                        ו. יש סברה האומרת, שתשליך בא להזכיר את יום ראש השנה שאותו חגגו שבי ציון לפני שער המים, כמסופר בספר נחמיה (ח', א'): "וייאספו כל העם כאיש אחד אל הרחוב אשר לפני שער המים". בו ביום (א' בתשרי) קראו עזרא ונחמיה לפני העם בספר תורת משה.

                         

                        סדר התשליך:

                        אומרים "מי אל כמוך נושא עוון ועובר על פשע לשארית נחלתנו, לא החזיק לעד אפו כי חפץ חסד הוא.ישוב ירחמנו יכבוש עוונותינו וישליך במצולות ים כל חטאתם. תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם" (מיכה ז' יח'-כ') ומוספים עוד פסוקים מתהילים:

                         ספר תהילים פרק קיח:

                        מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה:

                         (ו) יהוה לי לא אירא מה יעשה לי אדם:

                         (ז) יהוה לי בעזרי ואני אראה בשנאי:

                         (ח) טוב לחסות ביהוה מבטח באדם:

                         (ט) טוב לחסות ביהוה מבטח בנדיבים.

                         

                        תשליך   /אסתי שפר

                         

                         

                          אעמוד מול ים

                        אדוות חיי

                        אשליך בתשליך

                        את כל חטאותיי.

                         

                         

                        אכה על חזי

                        אשליך פיתי.  

                        על חטא שעשיתי

                        עם לידתי

                         

                         

                        על חטא הדיבור

                        שמיהרתי להגיד

                        על חטא הריצה

                        למקומות לא נכונים

                        על חטאים שחטאתי

                        ביודעין ושלא ביודעין.

                         

                         

                         עפה יונה

                        עף גם הנץ

                        פיו של הדג השבע

                        חייך. 

                         

                         

                        לקחתי תיק חיי

                        שבעה ומרוצה

                        נשאר מקום רב

                         

                        לחטאי השנה...

                        דרג את התוכן:
                          0 תגובות   יום שלישי, 23/9/14, 03:33

                          ''

                           

                          קלף ה"השוואה"-אצל אושו



                          האם הבמבוק שואל את עצמו אם הוא יפה מהאלון, או יקר ממנו?

                          האם האלון היה רוצה גזע חלול ,כמו שיש לבמבוק?

                          האם הבמבוק מקנא באלון על גודלו,או עליו המשתנים בין עונה לעונה?

                          הרעיון ששני עצים ישוו את עצמם אחד לשני מגוחך-אך אנו בני האדם רגילים להשוות את עצמנו לאחרים,קשה לנו מאד לשבור הרגל זה.

                          בוא ונקבל אחת ולתמיד אמיתות אלו:

                          *תמיד יהיה מישהו יפה מאיתנו,מוכשר מאיתנו,חזק,אינטליגנטי או מאושר יותר מאיתנו.
                          *ולהיפך-תמיד יהיו כאלה שהם פחות מאיתנו באותם דברים שמניתי למעלה.

                          הדרך לגלות מי אנחנו היא לא דרך השוואתנו לאחרים-אלא ע"י בחינת הגשמת הפוטנציאל שלנו בדרך הטובה ביותר שאנחנו מכירים.

                          בתמונת הקלף "השוואה" ,של קלפי אושו אנו רואים שני גזעים השונים לגמרי אחד מהשני, בסוג,בצבע, במרקם,בהיקף,בגיל,בגמישות,בהזנה ,בהוויה שלהם. ועדיין - שניהם גזעים .
                          יש לנו נטייה להשוות את עצמנו לאחרים דבר היכול להוביל להרסנות,הגבלה ושיתוק. אנו משווים את גופינו, יופיינו,רכושנו,יוקרתנו,מעמדנו,השכלתנו,ידיעותינו,כישורינו, מעשינו, ועד למחשבותינו, מילותינו, כוונותינו ,צחוקינו וחלומותינו. אנו בודקים כל הזמן מה יש לשני ולי אין,מה חסר לי. 

                          כאשר נפסיק להשוות עצמנו לאחרים ונתחיל להשוות "עצמנו לעצמנו"- נתחיל לגדול באמת.
                          אין טעם להשוות עצמי לאדם אחר כיוון שלכל אחד היופי המיוחד לו .לכל אדם יש את הצדדים החזקים והפחות חזקים שלו. כל אחד נוצר בידי הבורא בדיוק כפי שצריך היה להיווצר- כאן ועכשיו .

                          ההשוואה מביאה לנחיתות או עליונות.כשלא משווים -הנחיתויות והעליונויות מתפוגגים.אנחנו פשוט אנחנו.המים צריכים כוס כדי שישתו אותם-המים חיוניים וגם הכוס חיונית.כל אחד בתפקידו.אין מקום להשוואה.

                          אם אתה לא תהיה בעולם -העולם יהיה חסר את המיוחד שבך.אין אדם אחד שיש לו תחליף.כל אחד מביא אוצר ייחודי לעולם ומעניק אותו לסביבתו.

                          זה מה שאתה תורם ומאחרים אתה נתרם.אין צורך בהשוואה.

                          כשמגיע קלף ההשוואה אצל הפונה אלינו אנו מבהירים לו את הרעיון המסתתר בתוך הקלף ובודקים מדוע עלה נושא זה אצלו-ועוזרים לו לפתח מודעות בדבר הייחוד שבו והייחוד בכל פרט בסביבתו.

                          דרג את התוכן:

                            תגובות אחרונות

                            פרופיל

                            אסתר רבקה
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS