כותרות TheMarker >
    ';

    כי האדם עץ השדה

    כי האדם עץ השדה / נתן זך

    כי האדם עץ השדה.
    כמו האדם גם העץ צומח
    כמו העץ האדם נגדע.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא שואף למעלה
    כמו האדם הוא נשרף באש.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    אהבתי וגם שנאתי
    טעמתי מזה ומזה.
    קברו אותי כחלקה של עפר
    ומר לי, מר לי בפה.
    כמו עץ השדה.


    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא צמא למים
    כמו האדם גם הוא נשאר צמא.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    ארכיון : 5/2015

    0 תגובות   יום ראשון, 31/5/15, 03:36

    תוצאת תמונה עבור מנהרת אור

     

    כשאתה נולד

     

    על במת חייך

     

    וחיי שותפך

     

    להרפתקת החיים,

     

    האורות הולכים וbדלקים

     

    ואתה מתחיל

     

    לראות ולתפוס

     

    את הקורה בך וסביבך.

     

    עם חלוף השנים

     

    האורות שבים וכבים סביבך

     

    עד האפילה המוחלטת.

     

    או אז -

     

    מספרים נבונים

     

    כי צפויה מנהרת אור

     

    בדרך להתחברותך

     

    למאור הגדול.

     

    לא נותר אלא לחכות ולראות..

    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום ראשון, 31/5/15, 03:00

      ''

       

      יחסי אהבה –נטישה, בין ילדים שהתבגרו והוריהם, מאת גבריאל רעם

       

      ההורה אוהב את שאנושי בילד (כי, כאמור, זה הדבר היחד שניתן להתאהב בו) ואילו הילד שהתבגר נעשה עיוור וחרש למה שאנושי בהורה. וזו הטרגדיה הגדולה ביחסי הורים-ילדים מתבגרים או בוגרים, טרגדיה שנותרת כפצע פעור בליבות ההורים. פצע שלא מגליד, פצע שהילדים שהתבגרו, לרוב, כלל לא יודעים על קיומו. (גם משום חוסר רגישות להורים וגם משום שההורים מאוד לא רוצים להכאיב לילדיהם, אז הם לא מספרים להם על כך).

       

       

      חלק א':

      כל הזמן זה קורה;  ילדים מתבגרים ונוטשים את הוריהם ולא דווקא פיסית.

      עד גיל מסוים (של הילד) הקשר הוא דו כיווני; אהבה (ותמיכה טיפולית) מצד ההורה לילד ואהבה (והזדקקות רגשית ופיסית) מצד הילד להורה. אך מגיל מסוים ואילך הדו כיווניות הופכת לחד כיווניות; רק מן ההורה אל הילד. הילד המתבגר (כבר לא זקוק לטיפוליות ולתמיכה של ההורה) מחפש עתה אובייקטים חדשים להפנות כלפיהם את אהבתו. ומבחינת  ההורה זו נטישה רגשית. נטישה שלאחריה הוא נותר כמעט תמיד – פצוע ומדמם. וכל שנותר לו מעתה, הוא לשמוח בשמחת ילדיו ולסבול בצערם. וכל זאת מבעד לזכוכית הניכור שהקימו מגיל מסוים ואילך.  ההורים מקישים על הזגוגית, אך מקבלים מיוצא חלציהם מבט ריק וקר. הוא לא רואה (מבעד למסכת ההורה) את האנוש הזקוק לאהבה הנוקש על הזגוגית.

      ואכן זה לב הבעיה, הילדים שהתבגרו לא רואים את האדם שבהורה, הם רואים את התפקיד, את מסכת ההורה – ונותרים קרים רגשית אליו כאדם בפני עצמו.  ואילו האמת היא שלהיות הורה זה רק חלק  (וחלק חיצוני) ממנו, הרי עד לרגע ההורות הוא היה אדם, עם רצונות, שאיפות, חולשות, מאווים אכזבות, השתוקקויות וכו'. עצם הפיכתו להורה לא בלם אותם, או 'כיווץ' אותו כאדם בפני עצמו, פשוט נוסף לו תפקיד. אך בעיקר נוספה לו אהבה חדשה. וזה הסוד של  ההורים, הם מאוהבים בילדיהם ואילו הם, מגיל מסוים ואילך לא מחזירים להם אהבה עוד.

      תהליך ההיתנקות הריגשית מתחיל בגיל העשרה, מתעצם לקראת סוף גיל העשרה ומתקבע בדרך כלל בשנות העשרים. ומאז כמעט כל הורה נותר אסיר תודה על כל חיבוק,  על אות של חיבה – מצד ילדיו הגדלים, (או הגדולים כבר).

      ההסבר שההורים נותנים לניתוק הרגשי הזה של ילדיהם מהם, הוא אחד מכמה, תלוי באיזה גיל מדובר; בגיל ההתבגרות, זה כמובן 'הגיל הזה', אחר כך, כמובן הם כבר נשואים וברור שאהבתם מסורה לבן/ת הזוג, ואחר כך, זו העבודה; הוא פשוט עסוק, אין לו, או לה רגע פנאי, מגיעים הביתה הרוסים, למי יש כוח להרים טלפון.

      עם זאת, צריך להגיד כי זו לא נטישה מוחלטת, פיסית. אלא 'רק' רגשית ונפשית. שהרי אחריות יש, דאגה כנה לשלומם – יש, ומחויבות מוסרית – יש ויש. אך חום אנושי –חסר. הם נותרים לרוב קרים ונוקשים כלפי ההורים, חסרי רכות מאפשרת.

      כך מן הצד הפעיל של הילדים הבוגרים או המתבגרים. מן הצד הסביל הם עדיין מנסים להפיק תועלת מן ההורים, להעזר בהם פונקציונלית או כספית. לינוק מן השדיים ההוריות הצמוקות עוד כמה טיפות.

      מלכתחילה קיים חוזה לא כתוב בין הורים לילדיהם. וכמו בכל חוזה, כל צד אמור לספק משהו לצד השני, וכל צד צורך משהו מן הצד השני; הילד צורך פונקציונליות מן ההורה, וההורה צורך חיבה ואהבה. בדרך כלל ההורה עומד בחוזה ולרוב עוזר פונקציונלית וכספית וממתין לתגמול של חום ואמפטיה שבדרך כלל מבוששים.

       

      חלק ב':

      כל זה הוא בדרך כלל סיפור שחוזר על עצמו; הורים תמיד מאוהבים בילדיהם. קצת כמו הפסל היווני שהתאהב בפסל האישה שיצר: פיגמליון. * והתאהבות ביצירה שלך (בניגוד לאהבות רבות אחרות) היא אהבה שלעולם לא תדעך.

      וכמו בטרגדיה קלאסית משובחת – הסוף ידוע מראש; הילד יגדל וינטוש את ההורים המאוהבים בו לטובת אהבות חדשות. מנקודת מבט ביולוגית אבולוציונית, זה נראה אך טבעי: לעזוב את אהבת ההורים כדי למצוא אהבה אישית ולהמשיך את השושלת. אך לא כך ברמת הנפש והלב. ברמות אלו זה לא המשך אבולוציוני טבעי ורצוי, אלא נטישה, תמיד נטישה. ולא, זה לא חייב להיות כך. זה, כאמור, חייב להיות כך פיסית, אך ניתן לעבור משלב האהבה הנזקקת של הילד חסר האונים, לשלב האהבה הבוגרת של האדם הבוגר נפשית; לגלות את האדם שמאחורי ההורה. וכשמגלים את האדם, ובתוך האדם מגלים את החלק האנושי שלו -  בדרך כלל מתאהבים בו. שהרי, רק במה שאנושי ניתן להתאהב, לא ניתן להתאהב בתפקיד. תפקידים לא ניתן לאהוב, רק בני אנוש. אך האדם שבהורה נותר לרוב עלום ומוסתר מאחורי מסכת התפקיד של היותו הורה. וההורה עושה העוויות מאחורי המסכה, וצועק: 'אני אדם, אדם עם רגשות, אני אוהב אותך', אך הילד הבוגר לא שומע, מסכת התפקיד מסתירה לו את הקולות והמראות.

      זה היה יכול להיות תהליך טבעי, לעבור מפאזה אינפנטילית לפאזה בוגרת. מהזדקקות טיפולית – לאהבה אנושית. אך זה קורה רק לעיתים רחוקות. לרוב, לאחר שהזדקקותו של הילד להורה פגה – הוא פושט מתנתק רגשית.

      לאחר שהילד כבר לא זקוק להורה כקביים והוא עומד והולך בזכות עצמו – נוצר חלל, ובמקום שהחלל יתמלא באנושיות שוקקת, ** הוא מתאכלס בניכור. *** . ויכול היה להיות אחרת, שלאחר השלב של:  נזקק – מטפל, יבוא השלב של:   אדם  -אדם, אנוש - אנוש; יחסים שיש בהם זיקה של רוך, חום אנושי, אמפטיה אל האדם באשר הוא אנוש.  אך כאמור זה  אינו תהליך אוטומטי, וכאילו קל יותר לנער ולנערה הגדלים להאטם כלפי ההורה מאשר להיפתח אליו רגשית ונפשית.

      הנערים והנערות שהתבגרו היו יכולים להגיד: 'עכשיו שאנו לא נזקקים להם יותר , אנו יכולים לפתח כלפיהם יחס רגשי של חום, חיבה ואהבה'. אך לרוב הניכור בתוספת תחושת אחריות ומילוי חובה – הם שמאפיינים את היחס להורים. 

      ההורה אוהב את שאנושי בילד (כי, כאמור,  זה הדבר היחד שניתן להתאהב בו) ואילו הילד שהתבגר נעשה עיוור וחרש למה שאנושי בהורה. וזו הטרגדיה הגדולה ביחסי הורים-ילדים מתבגרים או בוגרים, טרגדיה שנותרת כפצע פעור בליבות ההורים. פצע שלא מגליד, פצע שהילדים שהתבגרו, לרוב,  כלל לא יודעים על קיומו. (גם משום חוסר רגישות להורים וגם משום שההורים מאוד לא רוצים להכאיב לילדיהם, אז הם לא מספרים להם על כך).

      ולעיתים, כשמגיע הרגע וההורים נפטרים, חווים ילדיהם רגשות חרטה וצער עמוקים. רגשי חרטה שרק מעמיקים בשנים שעוד יבואו. זכר ההחמצה הגדולה לא מרפה; הייתה הזדמנות אנושית, פעם אחר פעם, אחר פעם, אחר פעם: לפתוח את סגור הלב, להכיר את האדם שהוליד אותנו. להתייחס אליו דרך הלב ולא דרך תווית ההורה, להעביר את היחסים לפסים של אינטימיות וקירבה נפשית. לשאול, לפגוש להכיר מבפנים. ההזדמנות הוחמצה, היא לא תשוב עוד ועתה זה מאוחר מדי.

      דרג את התוכן:
        0 תגובות   יום שישי , 29/5/15, 13:17

        תוצאת תמונה עבור צמיחה רוחנית

         

        צמיחה רוחנית הינה הכלת יותר אנרגיה בחיינו

         

        צמיחה רוחנית,היא גדילה הטומנת בחובה שינוי. שינוי בתפיסות, באמונות בערכים, אבל בעיקר שינוי בדרך ההסתכלות שלנו על החיים.היא למעשה, תהליך המתמשך על פני כל מסע חייו של האדם.

         

        המילה צמיחה מרמזת על כך שיש משהו שכבר ישנו, ואשר ממנו צומח משהו. צמיחה רוחנית היא התהליך בו מודעותו של האדם הולכת ומתרחבת, הולכת ומתעמקת, בעיקר למה שהוא איננו, ושטבעו האמיתי, מהותו האמיתית הם לא מה שהוא חשב שהוא.

         

        צמיחה רוחנית היא הכלת יותר אנרגיה בחיים שלנו. היא המעבר מחומרניות מרובה ,לחיים בהם משולבים גם חומר וגם אנרגיה, בדרגות שונות.ככל  שהאנרגיה היא חלק גדול יותר מחיינו,אנו אנרגטיים יותר ופחות חומריים, על כל המשתמע מכך.

         

        הצמיחה היא מתוך פנימיותו של האדם, ממצב הוויה מסוים למצב הוויה אחר. ממודעות חיצונית או שטחית למודעות פנימית או עמוקה. לעיתים מכנים זאת מודעות גבוהה.

         

        צמיחה רוחנית הינה השלב שמגיע לאחר התפתחות המודעות רוחנית. היא מצביעה על שינוי אשר נעשה  בפועל ,והינה פועל יוצא של  מודעות שהטמענו. כשיש לנו ראיה רחבה יותר על החיים, הבנה עמוקה יותר של עצמנו, של תהליכים ושימוש רחב יותר ביכולות שלנו ליצור בפועל את המציאות עליה אנו חולמים.

         

        כאשר אדם מתפתח רוחנית מה שמשתנה בו הינה  הגישה שלו למציאות -  הדרך בה הוא תופש את אשר  מתרחש בחייו הפרטיים, ובעולם בכלל. המציאות הגשמית סביבו נשארת בעינה, מי שמשתנה היא פנימיותו , הוא עצמו- ואז הוא רואה הכל בעיניים שונות.

         

        התפתחות רוחנית ניתנת לחלוקה לשלושה חלקים עיקריים שלאו דווקא מגיעים בסדר כרונולוגי:

        - הרגשת חיסרון ותחושת ריקנות וחוסר יכולת למלא אותו בצורה חומרית.

        -שינוי הגישה למצבים המשתנים במציאות היומיומית.

        -מעבר מאהבה עצמית לאהבת הזולת ,מקבלה להשפעה.

         

        כדי למדוד האם חלה צמיחה רוחנית עלינו להתבונן במשך תקופה על שני פרמטרים:

        -התגובות האינסטינקטיביות שלנו

        -יחסנו אל הזולת.

         

        *אם נמצא שדברים העוברים עלינו, פחות מרגיזים אותנו מאשר בעבר, קשה יותר להוציא אותנו מאיזון ובאופן כללי אנו הרבה יותר סבלניים-וזאת לא מכיוון שהפכנו אדישים, אלא בזכות המודעות הרוחנית שהטמענו, אשר באה לידי ביטוי בהבנה ששום דבר לא קורה ללא  סיבה, ושיש לנו תמיד בחירה כיצד להגיב למה שקורה.

        *אנו מגלים שיש לנו את היכולת ליצור הפרדות בינינו לבין האחר ולהפסיק לרצות לשלוט על גורלו, גם כשהוא מאוד קרוב אלינו. ההבנה שלכל נשמה יש את הדרך שלה ואת הניסיון המצטבר שהיא אמורה לבטא כאינדיבידואל בחיים -ואנו מסוגלים לאפשר לה ללכת בדרך שלה.

        *היכולת לשים דגש על היש בחיינו, לקבל ולאהוב את עצמנו כמו שאנחנו הרבה יותר ומתוך כך לאהוב ולקבל את הסביבה שלנו בהתאם.

        *ההבנה שהדגש בחיים שבחרנו הוא על מי שאנחנו ולא על מי שהיינו או מי שנהיה. כשאנחנו ממצים את הכאן ועכשיו ומסוגלים "להסתכל לפחד בעניים" ולהחליט במודע לא לתת לו לשלוט בנו.

        דרג את התוכן:
          0 תגובות   יום שלישי, 26/5/15, 06:05

          תוצאת תמונה עבור עלה

           

          רכה,נינוחא

           

           

          נישאת לרחש רוח שקטה

           

           

          אל מרחבי יקום אוהד

           

           

          חבוקה בחום עוטף

           

           

          מתמסרת,לוחשת

           

           

          אוהבת.

          דרג את התוכן:
            1 תגובות   יום ראשון, 24/5/15, 23:27

            ''

             

            מהותנו הפנימית היא העצמי הגבוה שלנו

             

            צמיחה רוחנית מעניקה לנו כלים, אשר יגרמו לחיי היום יום שלנו להצליח.היא מביאה לחיינו  סדר, הרמוניה, מיקוד, אהבה וחיבור. ככל שאנו צומחים רוחנית, אנו עוברים  מסע מופלא של גילוי עצמי. אנו חוברים אל העצמי הגבוה שלנו. אנו מתחברים  אל המהות הפנימית של עצמנו . כך,למעשה אנו מחוברים לנשמה שלנו- ומאידך, גם לאלוקים. כאשר אנו מחוברים  למהותנו הפנימית שהיא ה"עצמי הגבוה" שלנו ולנשמתנו, אזי אנו גם מחוברים לאלוקים, כי האלוקים נמצא כבר בתוכנו.

             

            ככל שנחזק את הקשר עם העצמי הגבוה, כך נחווה תובנות, התגלויות ומודעות נרחבת יותר ויותר.

            רבים מאיתנו אינם מודעים ל"עצמי הגבוה" שלהם או לנשמה. אינם מודעים למה שקורה להם ברבדים אחרים ,גבוהים יותר. כל ימי חיינו החלקים הרוחניים שבנו מנסים ליצור קשר עמנו,כולל ה"עצמי הגבוה" .

             

            אנו מקבלים מעצמנו ומתוכנו הדרכה פנימית , מהחלק הפנימי שלנו הנקרא :"העצמי הגבוה". לכולנו יש הדרכה פנימית, כולנו "שומעים" אותה יום יום, פעמים רבות אנו מתעלמים ממנה כי איננו מזהים אותה. ההדרכה הפנימית פעילה בדברים קטנים כגדולים, תמיד מחפשת את טובתנו הגבוהה ביותר. ההדרכה הפנימית הינה ידע פנימי אותה כולנו חווים.

             

            העצמי הגבוה הינו  התודעה הגבוהה והאינטליגנטית שלנו, המכילה בתוכה את כל מהותנו, את כל התוכנית שלנו לגלגול הזה ואת כל הידע שצברנו בגלגולים קודמים.תודעה זו יכולה לראות את המציאות שלנו מזווית ראיה אחרת,גבוהה יותר.זוהי ההוויה שלנו.  תקשור עם העצמי הגבוה מאפשר לנו לקבל החלטות נכונות יותר- מתוך ראית העבר והעתיד בצורה שונה ,מאשר אנו יכולים לראות בעזרת המודע או התת מודע .

             

             

            העצמי הגבוה מסייע לנו לפתח בטחון עצמי, אהבה עצמית, הערכה עצמית, בהירות, שלווה, שמחה. יכולת להיות ממוקדים בעשייה היומיומית -תוך שירות בעולם במקביל להתמקדות כלפי מעלה – היא המימוש של החיבור לעצמי הגבוה.

             

            העצמי הגבוה מופיע פעמים רבות בחלומות או במדיטציות.  כאשר אנו מתחילים  להיות יותר ערניים למצב האנרגטי והרוחני שלנו, אנו מתחילים  ליצור קשר איתו ולהתחבר אליו. אך,איננו חייבים להתנתק ולבלות זמננו במדיטציה לשם כך, העבודה והעשייה היומיומית תוך התמקדות – היא המדיטציה. העצמי הגבוה הוא המורה החכם שלנו. הוא התמצית שלנו ומכיל את הידע שהצטבר בכל תקופות חיינו. הוא יכול לרפא ולפתח אותנו. הוא מדבר אלינו בדרך כלל באמצעות האינטואיציה, התחושות, צירופי מקרים מוזרים – אנשים, עיתונים, ספרים, טלוויזיה או כלדבר שיכול להעביר לנו מסר.

             

            עלינו להיות קשובים להדרכה הפנימית המדברת אלינו, דרך המחשבות והרגשות שלנו -מכיוון שנשמתנו דוברת אלינו דרכם .עלינו ללמוד לזהות את קול ההדרכה הפנימית ,עלינו ללמוד להכיר את המחשבות והרגשות הרגילים שלנו.

             

             ברגע שהמחשבות שלנו והרגשות הינם יוצאי דופן -זהו מסר מההדרכה הפנימית. ההדרכה הפנימית יכולה להיות תחושה שלילית, אזהרה מפני פעולה אותה אנו רוצים לבצע, זה יכול לבוא כתחושה לא נוחה, ביטוי פיזי באזור הבטן. אם אתם לא שלמים עם החלטה מסוימת שביצעתם והנושא מציק יותר מהרגיל-זוהי כנראה אזהרה מההדרכה הפנימית.

            עם זאת, הדרכה הפנימית יכולה להיות תחושה חיובית המאשרת פעולה שעשינו, או תחושה העוזרת לנו להיות במקום הנכון בזמן הנכון. תחושות ודחפים היוצרים בנו הנאה או שמחה מקורם בדרך כלל בהדרכה הפנימית.

            דרג את התוכן:
              3 תגובות   יום חמישי, 21/5/15, 13:40

              תוצאת תמונה עבור הידרותרפיה

               

              זהו.

               

              שוב אני עם אנרגיות טובות

               

              להסתערות על שומני החורף.

               

              לצורך זה נרשמתי

               

              במיטב כספי

               

              לקנטרי  קלאב

               

              ובמרץ רב

               

              אני פוסעת בהליכון,

               

              מדוושת באופניים

               

              מותחת כל שריר מתדלדל.

               

              אבל לא זה מה שרציתי להדגיש.

               

              בשיעור ההידרוטרפיה

               

              מצאתי עשרות נשים

               

              קשישות,אלמנות

               

              חוגגות עם ספוג מאורך

               

              אחרי המורה הצעירה.

               

              מגעגעות משמחה.

               

              פה ושם גם בדיחה גסה

               

              מפיות הנשים החסודות.

               

              אלמנות אשר בעליהן

               

              עלו השמימה

               

              והותירו להם רכוש נאה.

               

              צאו וראו -

               

              כמה הנשים חזקות ומנצחות הן.

               

              יום יום מגיעות לחדר הכושר,

               

              חברות בגקוזי.

               

              מספרות על כדורים,

               

              רופאים קשובים

               

              ועל מחלות נפלאות

               

              אשר אפשר לספר עליהן נפלאות.

               

              מעניין מה אומרים על כך בעליהם

               

              בין סבכי עננים לבנים בגן העדן?!

              דרג את התוכן:
                1 תגובות   יום חמישי, 21/5/15, 05:17

                ''

                 

                האם אנו לא אמורים להיות צמחוניים על פי היהדות ?

                 

                היהדות מצווה אותנו להתייחס יפה לבעלי חיים, אבל מתירה לנו לשחוט אותם.

                 

                השאלה הנשאלת ע"י הצימחונים והטבעונים:

                "האם אנו לא אמורים להיות צמחוניים? על פי היהדות רצוי מאוד לאכול מאכלי בשר ודגים בשבתות וחגים.

                לדברי הרב בצרי:אפשר להיות יהודי דתי צמחוני למרות  שישנה אמנם מצווה לשמוח בבשר ויין בשבתות, אבל מי שלא שמח - שלא יאכל.

                 

                מדוע היהדות מתירה אכילת בשר בעלי חיים? וגם אם הבשר חיוני מסיבה מסוימת, מדוע להשתמש גם בעורם ובאבריהם של בעלי חיים להכנת פריטי קודש, דוגמת קלף לספר תורה, שופר וכן הלאה?                       

                היחס של היהדות כלפי בעלי החיים הוא אמנם כזה שמנסה למנוע מהם צער מיותר, אבל היא אינה אוסרת על אכילת בשר, ובמקרים מסוימים [כמו שבתות]- אפילו ממליצה על כך מפורשות.

                הרב בצרי אומר כי רק לאחר המבול קיבל נח את הרשות לאכול בשר חיות, באמצעות הציווי "ומוראכם וחיתכם יהיה על כל חיית הארץ". לולא האישור הזה - לא היינו יכולים לאכול בשר.

                 

                הרב זמיר כהן, יו"ר ארגון הידברות, אמר כי השחיטה היהודית לא גורמת לבעל החיים שום סבל.

                וטרינר בשם ד"ר רוברטו קליין ערך מחקר המוכיח ש:

                בעלי החיים אשר התורה התירה לאכילה, ונשחטים על פי כללי השחיטה היהודית, אין בהם צער בעלי חיים אפילו לשנייה אחת מכיוון שלכל בעלי החיים ישנם שני עורקים המזרימים דם למוח - עורק קדמי ועורק אחורי. עם הפסקת אספקת הדם למוח אין תחושות ואין כאבים, ועצם החיתוך החד והמהיר אינו כואב.

                מכאן :

                מסקנתו של ד"ר קליין ברורה: שיטת השחיטה היהודית היא היחידה בעולם שלא גורמת צער בעולם, אפילו לא לשבריר שנייה".

                 

                אכילת בשר לא נועדה רק להשביע את התאווה האנושית, ויש לה תכלית רוחנית. התלמוד מלמד, שהסיבה שבבריאת העולם נבראו אדם וחווה אחרי כל שאר היצורים היתה כדי ללמד אותם לקח כפול:

                -בני אדם יכולים להוות או את שיא הבריאה

                או

                - היצור החי הנמוך ביותר.

                אם  בני האדם מתנהגים כראוי, אז הכל נברא לכבודם.

                אך-

                 אם הם משפילים את עצמם, אזי עליהם לזכור ש"אפילו היתוש נברא לפניך".

                 

                האדם הוא הנברא היחיד שיש לו בחירה חופשית. אנו יכולים לעבוד על עצמנו ולהפוך לטובים יותר מן הטבע שלנו, או להשתמש לרעה במתנות השמיים שקיבלנו ולהפוך לגרועים יותר. רק בן אדם יכול להיות נדיב, נחמד, חסר אגו, ולפעול נגד התכונות הטבעיות שלו.

                כמו כן, רק האדם יכול להיות אכזר, הרסני ורצחני [למרות שלפעמים נראה שבעלי חיים מבצעים פעולות של חסד או הרס, הם בעצם רק הולכים אחר אינסטינקט ההישרדות שלהם – לא מתוך רשעות ורוע].

                 

                כאשר אנו משתמשים בחופש שלנו כדי לפעול בדרך נטולת אנוכיות, דרך של חסד או קדושה, אזי אנו נעלים מכולם, ושאר הברואים נמצאים שם כדי לשרת אותנו. על ידי אכילת יצורים אחרים, אנו למעשה מרוממים אותם למקומות שאליהם לא היו יכולים להגיע בעצמם.

                 

                "בתורת הקבלה"-ההתייחסות לכל הבריאה הינה התייחסות רוחנית, כשכל החומר בעולם הוא רק מעטפת לרוחניות הפנימית.

                 

                אומר הרב בדוש :

                "בספרי הקבלה כתוב שיש כמה דרגות בבריאה:

                -דומם

                -צומח

                -חי

                -מדבר

                -והדרגה החמישית היא היהודי.

                 כל אחד מהכוחות בטבע משתוקק להתעלות לדרגה שמעליו:

                -הצומח נאכל על ידי הבעל חי, וכך מתעלה לדרגה של חי.

                -הבעל חי מתאווה לעלות למדרגה של האדם.

                לכן –

                התורה מתירה לאכול את בשר בעלי החיים הכשרים. בכך הבעל חי מתעלה והופך להיות חלק מהמדבר.

                עם זאת, אסור לאכול חיות מסוימות, שאם תשים לב הן יותר עזות, חצופות, רעות או בעלות תכונות שליליות אחרות. כשבשרן נכנס בגוף, זה משנה גם את האדם עצמו.

                 

                ידוע שכאשר האדם ניזון מהמרכיבים הקיימים בבריאה - הוא מתקן אותם ומרומם אותם מדרגת צומח או חי לדרגת מֵדבר, עד כדי כך שהרמ"ק, מגדולי המקובלים של לפני כ-500 שנה, כתב שדווקא אדם שהגיע למדרגת צדיק הוא זה שצריך להקפיד לאכול בשר, כי בכך הוא מתקן את הבריאה".

                 

                לגבי העניין של עלייה בדרגה הדבר חל גם על שופרות, קלפים וכן הלאה למרות  שהשימוש הוא חיצוני.

                זאת מכיוון:

                ש"אם אותו פריט משרת ומשמש את האדם, מדובר בהתעלות לדרגה אחרת. וכשמדובר בחפץ של מצווה, כמובן שההתעלות שלו גדולה".

                 

                "זו זכות לבעלי החיים שיכתבו עליהם את התורה הקדושה",

                 

                 

                 

                מקורות:

                http://www.mako.co.il/spirituality-popular_culture

                http://www.hidabroot.org/ARDetail

                http://www.he.chabad.org/library

                דרג את התוכן:
                  1 תגובות   יום שלישי, 19/5/15, 09:49

                  תוצאת תמונה עבור סבתא

                   

                  הכי מרגש

                   

                  להתבשר על נכד/ה

                   

                  בדרך.

                   

                  אין גמול מקסים יותר

                   

                  לצמיחת ילדך.

                   

                  סבתא-

                   

                  זו המילה המקסימה ביותר

                   

                  שנאגרה ברחם האלוקית

                   

                  אשר בראה אותנו.

                   

                   

                  תודה.

                  דרג את התוכן:
                    1 תגובות   יום שלישי, 19/5/15, 05:57

                    תוצאת תמונה עבור תהילים

                     

                    תהילים לומר

                     

                    זאת הדרך

                     

                    לשחרר שיעור

                     

                    ולתת לעושה הכל

                     

                    אישור

                     

                    להתערב ולעזור

                     

                    בעיקר מול שיעור חיים

                     

                    קשה

                     

                    וכמעט בלתי ניתן

                     

                    שלא לכאוב ולזעוק

                    דרג את התוכן:
                      1 תגובות   יום שני, 18/5/15, 05:39

                      ''

                       

                      למה אוכלים מאכלי חלב בחג השבועות?

                       

                      מי לא מחכה לסעודת החג החלבית של שבועות?השאלה שאנו שואלים את עצמנו ,למה התברך חג השבועות מכל החגים במאכלי חלב במנהגיו?והרי לפנינו תירוצים רבים ושונים:

                       

                      ולפנינו מספר סברות:

                      א. בני ישראל אכלו מאכלי חלב באותו חג שבועות ראשון,בעת מתן תורה ולכן, וגם אנחנו אוכלים זאת היום. כאשר חזרו בני ישראל ממעמד הר סיני אשר חל ביום שבת לאוהליהם,לא יכלו עוד להשתמש בכלי האוכל  שלהם,מפני  חילול שבת ודיני הכשרות שאך זה נתודעו אליהם,וכן,מכיוון שעד אז הייתה אסורה עליהם אכילת איבר מהחי שכלל גם את החלב.

                      לפיכך נאלצו להסתפק בינתיים במאכלי חלב עד שיכינו לעצמם כלים מיוחדים לבשר. האפשרות היחידה לשמור כשרות הייתה לאכול מאכלי חלב, שאינם דורשים הכשרה מיוחדת ולא יצטרכו לחלל את השבת בהגעלת סירים ועוד.

                      סברה אחרת אומרת כי מאכלי בשר נקשרו לעגל הזהב ולחטא הקשור בו. והתורה הרי היא זכה וטהורה כחלב.

                       

                      ב. הארץ שממנה מביאים את הביכורים הלא היא: "ארץ זבת חלב ודבש".התורה נמשלה לחלב, כפי שאומר הפסוק,בדיוק כפי שהחלב יכול לסעוד ולקיים את הגוף האנושי (הנקת תינוק), כך גם התורה מספקת את התזונה הרוחנית הדרושה לנשמת האדם.

                       

                      ג. הגימטרייה של המילה חלב היא 40. אנחנו אוכלים מאכלי חלב בשבועות לזכר 40 הימים שבהם שהה משה על הר סיני ולמד את התורה כולה . גימטרייה של "חלבי" = 50 - כנגד חמישים ימים של ספירת העומר שבין פסח לשבועות.

                       לערכו המספרי של חלב, 40, יש משמעות נוספת והיא 40 הדורות שחלפו ממשה שהעלה את התורה על הכתב, עד לדורו של רבינא ורב אשי שכתבו את המהדורה הסופית של התורה שבעל פה, התלמוד.

                       בנוסף לכך, התלמוד נפתח באות מ' – גימטרייה 40 – ומסתיים באות מ'.

                       

                      ד. התורה אומרת: "ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלקיך; לא-תבשל ?גדי בחלב אמו". מכיוון שהיום הראשון להבאת הביכורים הוא שבועות (התורה קוראת לשבועות "חג הביכורים"), חציו השני של הפסוק – הימנעות מאכילת בשר בחלב – הוא מצוות ה'לא תעשה' המקבילה לחג השבועות. כך, בשבועות אנחנו אוכלים שתי סעודות, האחת חלבית והשנייה בשרית, ונזהרים שלא לערבב בין השניים, ובכך מקיימים את המצווה הזו.

                      נקודה נוספת: אנחנו מצווים לא להשתמש באותה כיכר לחם בארוחה בשרית ואחר כך בארוחה חלבית, שמא דבק בה משהו מהבשר. בכך שאנחנו אוכלים שתי סעודות, בשרית וחלבית – אנחנו משתמשים ממילא בשתי כיכרות. זאת, במקביל לקרבן "שתי הלחם" המיוחד שהוקרב במקדש בשבועות.

                       

                      ה. אוכלים בחג השבועות גבינה על שום הר סיני, שעליו נתנה התורה. על הר סיני נאמר "למה תרצדון הרים גבנונים" (תהילים ס"ח, טז). מנין באה המילה "גבנונים" אם לא מגבינה?הר סיני נקרא גם "הר גבנונים" מלשון גיבנות – פסגות. הר של שיאים נעלים. "גבינה" מזכירה לנו את הר סיני. מלבד זאת. גימטריית המילה גבינה היא 70, והיא מזכירה את 70 הפנים של התורה.

                       

                      ו. משה, כידוע, לא רצה במינקת מצרית והעדיף לינוק חלב ממינקת יהודיה, על כן העביר לדורות מסר הקשור לחלב. אבל תיכף ומייד התעוררה בעיה: במה להאכיל את התינוק? באותם ימים לא היו תחליפי חלב לתינוקות, אז כשהאם היולדת לא הייתה בנמצא או שלא יכלה להניק, היו שוכרים לו מינקת. מכיוון שסירב לינוק מהנשים המצריות. התלמוד מסביר שפיו היה חייב להישאר טהור, מכיוון שהוא עתיד לדבר עם השכינה. לבסוף מצאה בתו של פרעה אישה אחת שממנה הוא הסכים לינוק – יוכבד, אמו הביולוגית!

                      אכילת מאכלי חלב בשבועות מנציחה את התופעה המופלאה הזאת בחייו של משה, שהחלה בשישי בסיוון, היום שבו חל חג השבועות.

                       

                      ועוד פירושים סמליים:

                       

                      *כשם שהחלב הוא מזון קיומי לתינוק, כך התורה היא מזון רוחני קיומי לכל אדם

                      *החלב - צבעו לבן, והלבן מסמל טוהר. בני ישראל נצטוו להיטהר לקראת קבלת התורה.

                      *ילדי הגן לובשים בגדים לבנים בחג השבועות, כביטוי לטוהר לקראת חגיגת מתן תורה.

                       

                      ועל הגבינה שעושים מחלב:

                       האם ידעתם כי הגבינה נוצרה בדרך מקרה! לפני אלפי שנים קיבת בעלי החיים שימשה מיכל להחזקת נוזלים - הנאד. באחת הפעמים מילא רועה הצאן מיכל זה בחלב. כשהיגיע למחוז חפצו אחרי הליכה ממושכת בחום ובשמש פתח את הנאד ולתדהמתו מצא חומר לבן קרוש בתוך נוזל מימי. המאכל ערב לחיכו ולחיך חבריו. רועי הצאן היו הראשונים לגבן גבינה. הם הבינו כי בקיבת בעלי החיים ישנו חומר המסייע ליצירת הגבינה. הגבינה היא מאכל נפוץ ואהוב בין רועי הצאן. רבו האגדות עליה ושירי הלל על טעמה הטוב.

                      היוונים הכריזו כי הגבינה הומצאה ע"י האלים. עד היום מכבדים אורחים חשובים בגבינה והצרפתים אפילו מקנחים ארוחותיהם בגבינה צהובה.

                       

                      ונסיים בסיפור לשבועות:

                      תרנגול בסיר החלב /נכתב על ידי: שלמה ברנדווין. 

                      הרב פרנק גר בכרם אברהם. מדי פעם בפעם היו באות אליו נשים עם בעיית כשרות של תרנגול.

                      באה אליו אישה ואמרה לו: תראה, התרנגול שלי נפל בטעות לסיר החלב.

                      שואל אותה: מה עשית?

                      אומרת לו: הוצאתי אותו מהסיר.

                      שואל אותה: אצל מי את קונה את החלב?

                      עונה לו: אני קונה אצל זה וזה.

                      אומר לה: התרנגול שלך כשר.

                      שואלת: איך כשר?

                      עונה: החלבן הזה יש לו שמונים אחוז מים.

                      הרב ידע שהיא אישה ענייה, ואם יטריף לה, לא יהיה לה תרנגול אחר.

                      דרג את התוכן:
                        1 תגובות   יום שבת, 16/5/15, 11:22

                        תוצאת תמונה עבור סיום החיים

                         

                        חודש ימים

                         

                        הראו לי

                         

                        התנהלותה של רוקחת

                         

                        לכאורה,אשכנזיה גאה

                         

                        שלא הרפתה מדעותיה הגזעניות

                         

                        על מרוקאים,מגווני העור וכו.

                         

                        כבר כתשעה עשורים

                         

                        מתנהלת בשביל חיים

                         

                        ובסיום הקורץ בחיוך ובקור רוח אליה.

                         

                        והיא בין קפלי דמנסיה מתקדמת

                         

                        בשעות ערנותה זועפת

                         

                        בעזרת מקלה המגולף.

                         

                        בושה בגופה הבוגד בה

                         

                        ביציאות הפורצות

                         

                        גם ללא שליטה.

                         

                        את דפי זיכיונות דירותיה

                         

                        את חשבונות הבנק המרובים

                         

                         סמוך לראשה היגע על כרה

                         

                        היא מניחה

                         

                        ובלילות נוברת בם בקדחתנות...

                         

                        ובבתה, המטפלת בה

                         

                        היורשת היחידה

                         

                        היא רודה.

                         

                        מאשימה אותה בגנבה לפני מותה.

                         

                        היא עדין רוצה שליטה...

                         

                        מהדרך לא למדה דבר .

                         

                        ליוצר הכל בזה מעמקי ליבה.

                         

                        הוא לא נותן לה תשובות

                         

                        שיתאימו לדעות שלה.

                         

                        כך היא מתקדמת זעופה,

                         

                        כועסת אל הברור מאליו

                         

                        בחוסר מודעות נטל רב לסביבתה

                         

                        ובשינה מרובה...

                         

                        מנסה למלא כרסה

                         

                        עם גלולות רבות לכל תחלואיה.

                         

                        ואתה המתבונן שואל עצמך:

                         

                        האם לא ניתן אחרת

                         

                        לסיים בשלום את הדרך?

                        דרג את התוכן:
                          2 תגובות   יום שישי , 15/5/15, 09:10

                          תוצאת תמונה עבור מצבה בלב

                           

                          בגיל מסויים

                           

                          אתה רוצה להשאיר

                           

                          שלום

                           

                          ומזכרת מתוקה

                           

                          לפחות אצל יקירך.

                           

                          כי בסופו של דבר

                           

                          המצבה בלב האדם

                           

                          שהותרנו בלכתנו.

                          דרג את התוכן:

                            תגובות אחרונות

                            פרופיל

                            אסתר רבקה
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS