כותרות TheMarker >
    ';

    כי האדם עץ השדה

    כי האדם עץ השדה / נתן זך

    כי האדם עץ השדה.
    כמו האדם גם העץ צומח
    כמו העץ האדם נגדע.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא שואף למעלה
    כמו האדם הוא נשרף באש.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    אהבתי וגם שנאתי
    טעמתי מזה ומזה.
    קברו אותי כחלקה של עפר
    ומר לי, מר לי בפה.
    כמו עץ השדה.


    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא צמא למים
    כמו האדם גם הוא נשאר צמא.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    ארכיון : 6/2015

    1 תגובות   יום שלישי, 30/6/15, 18:41

    תוצאת תמונה עבור צינתור לב

     

    צינטור...

     

    נוגעים לך בלב.

     

    מנסים לאחות את השברים

     

    באמצעים אנושיים מתוחכמים.

     

    אתה יוצא בדמעות

     

    אחרי שפירפרת מול לבבך

     

    הזועק /

     

    נח המום במיטה

     

    מתפלל שסיימו רופאי בשר ודם

     

    את מלאכת התיקון

     

    כדי שתאחר

     

    לעלות לישיבתו הקדושה

     

    שם למעלה

    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום שני, 29/6/15, 20:45

      תוצאת תמונה עבור ניגון החליל

       

      לעיתים

       

      ניגון חליל

       

      קורע יריעות שכחה

       

      פורש שמיכת געגועים

       

      למקום הרגוע,

       

      החובק,

       

      הפורח.

      דרג את התוכן:
        1 תגובות   יום שני, 29/6/15, 05:20

        ''

         

        עייפות,לפי ויקפדיה, היא שם כולל לכמה סוגים של תחושות גופניות, או מנטאליות, אשר מעודדות את האדם, או בעל החיים, למתן את פעילותו הפיזית והמנטאלית, או להתארגן למעבר למצב של שינה. זוהי תחושת אי-נוחות שקשה לאפיין אותה במדויק ,או למקם את תחושתה באיבר או במקום מסוים בגוף.

        עייפות מופיעה בעיקר באופן מחזורי לקראת שעת השינה. אנשים שמנגנון השינה שלהם השתבש עקב פגיעה מוחית, מדווחים לעתים קרובות על היעדר תחושת עייפות, או על תחושת עייפות מתמדת. מכאן אפשר ללמוד כי תחושה זו מושרית על ידי מרכז מסוים במוח, כדי להביא למצב של שינה. חוקרים מאמינים כי תחושת העייפות מצויה במערכת הפעלה רשתית של המוח התחתון.

        לדברי המטפל אורי אלישר, הרפואה הסינית מתייחסת לעייפות כאל מסר טבעי הרומז לנו שמאגרי גופנו התרוקנו ועלינו להטעין אותם במרכיבים חיוניים.

        שלושת המטעינים העיקריים הם:
        - מזון -האם אתם נמנעים מאוכל מזין וצורכים במקומו אוכל דל ('דיאטטי') או מרעיל ('ג'אנק פוד')?
        - אויר -האם אתם נושמים באופן רדוד, מעשנים כבדים (אקטיבית או פסיבית) ומבלים מעט מדי זמן באוויר הצח?
        - מנוחה ושינה- מהו היחס בין היקף ועוצמת הפעילות שלכם (פיזית ומנטאלית) לבין היקף ואיכות המנוחה והשינה שלכם?".


        הרב ברג אומר:"כאשר מישהו מרגיש עייף, מה בדיוק מעייף את אותו אדם? הנשמה לא מעייפת והאטומים לא מעייפים גם הם. העייפות, כמו מגבלות אחרות של הגוף הגשמי, היא ביטוי של הרצון לקבל של הגוף. אבל, מגבלה זו לא מגבילה את האיכות הפנימית של האדם.
        הצעתו היא:
        התחילו היום, בכך שתשלטו על רצון אנוכי אחד- ייתכן שזהו רצון לקפה, לסיגריות, לאהדה, או הצורך לשמור מרחק בטוח מעמיתיכם לעבודה, והראו לגוף שלכם מי הבוס - הנשמה שלכם. עליכם לדעת שמטרתו של הגוף היא למנוע מהנשמה להישאר מחוברת. זה הזמן לקחת אחריות!"

        עייפות/איה שחר
        עייפות

        פשטה בי

        מתחפרת מכלה

        כל טיפה של רגע

        שיהיה או שהיה

        ואני כבר לא נלחמת

        זהו קרב מראש אבוד

        מלב עזוב

        מגב נבגד

        מכוח שאזל, שנגזל

        עד שחדל

        ועייף

        דרג את התוכן:
          1 תגובות   יום חמישי, 25/6/15, 11:12

          תוצאת תמונה עבור דמעה

           

          האם אמרתי לך

           

          שהמעבר

           

          מוירטואלי

           

          לאוריריות הניחוש

           

          לקבלה-

           

          נוחה?

           

          מוחה-

           

          צער ודימעה?

          דרג את התוכן:
            0 תגובות   יום חמישי, 25/6/15, 10:50

            תוצאת תמונה עבור סופו של האדם

             

            ככל שהשנים נערמות

             

            המסקנות והתובנות מצביעות

             

            על ״לשחרר ולזרום״-

             

            ביתר שאת.

             

            כאילו יש בררה אחרת?

             

            ככל שהשנים נוקפות

             

            אתה מבין את המסלול המוכן

             

            המוביל אותך

             

            ל״אין סוף מעורפל״-

             

            אחרית מסקרנת

             

            שמאופיינת " ברז האלוקי הגדול״...

             

            כאילו,

             

            לעג רחמני של בורא כול

             

            לשבריריותינו,לאפסיות ידיעתנו ולחולשתנו״

            דרג את התוכן:
              0 תגובות   יום חמישי, 25/6/15, 06:24

              תוצאת תמונה עבור בכיה של הנשמה


              פרק ח


              אצל אנשים בעלי רגישות גבוהה,היכולים לחוש את כאבי נפשם בצורה די ברורה ישנה לעיתים תגובת נגד מוקצנת.


              אצל אנשים אלה עשוי להצטרף לכל זה:

              -ספקנות

              -התמרדות

              -יאוש


              אנשים אלה לא רק שלא פועלים לטובת נשמתם,אלא נראה שהם פועלים נגדה.


              כמעט להכעיס.כמו להתריס כנגד תשוקת הנפש הפנימית.


              הם שומעים את ביכיה של הנשמה ,ובכוונה תחילה הם מעמיסים עליה יתר סבל,ביתר קיצוניות,בכל דבר שיכול להיות בגדר בריחה מן הנשמה.

              דרג את התוכן:
                0 תגובות   יום רביעי, 24/6/15, 05:50

                תוצאת תמונה עבור פחד

                 

                הפחד

                פחד הינו כוח הרסני במיוחד. הוא הורג התלהבות, הוא מחסל את הביטחון העצמי, מרוקן את האנרגיות מתוכך ופוגע ביצירתיות שלך.

                 

                מדוע קיים בנו הפחד מלכתחילה? חוסר החלטיות וספקנות מהווים כר פורה להתפתחות הפחד.


                לאדם הפשוט,לפי דברי הרב לייטמן, יש שני סוגי פחד:

                 

                -מהעולם הזה (להסתדר בחיים, בריאות, דור ההמשך, וכו')

                -ומהעולם הבא (להכין לעצמו גן עדן ולא גיהינום).

                 

                אבל, כל סוגי הפחד האלה באגו המתפתח, מביאים את האדם לסוג השלישי של הפחד, שהוא הפחד האמיתי

                 

                - האם אני אוכל להידמות לבורא בתכונת הנתינה והאהבה כלפי האחרים וכלפיו. אם האדם מרגיש הכרחיות להשיג את התכונה הזאת, אז הפחד הזה דוחף ומביא אותו למחסום, ל"תשובה מיראה" לבורא. 


                בכתבתה של סילביה עבר,היא מגדירה את הפחד" כמחסור באהבה.פחד הוא ההיפך מאהבה. פחד זו אנרגיה שלילית, המתבטא בצורת רגש, מחשבה ו/או תגובה פיזית. לעומתו, אהבה זו אנרגיה חיובית המתבטא באותה דרך. 
                פחד: "הרצון להימנע (או לברוח) מפני הגורם לתחושה בלתי נעימה". 


                אהבה: "הרצון למשוך אלינו והתייחד עם הגורם לתחושה נעימה, השאיפה לאחדות". 


                פחד = בעיה, חושך, רצון להתרחק. 
                אהבה = פתרון, אור, שאיפות לאחדות. 
                לכן, פחד ואהבה הם הפכים."

                מרגלית איילון מתארת את הפחד כ"מפלצת מנטאלית שהאדם יצר לעצמו-זרם תודעה שלילית.הפחד הוא המצאה שלך .אם אתה זוקף את ראשו המכוער -תן לו מכה.קל למוטט אותו בדיוק כמו שקל ליצור אותו.


                תודעה של אדם יכולה להיות לגמרי ללא פחד.


                כשאתה מסלק את הפחד מן התודעה-אתה מתחיל להיראות צעיר והבריאות שלך הולכת ומשתפרת.
                כשליבך מלא פחד ימשכו אליך אנשים שגם המניע שלהם הוא פחד,ויחד תגבירו את הפחד אחד של השני. דווקא אותו נושא שאנו דואגים ומפחדים ממנו, דווקא הוא "קורה" לנו."


                ברוחניות קיים מושג - דומה מושך דומה. אם יש בי אמונות שליליות לגבי עצמי הן מושכות אלי - התייחסות דומה שלילית של אנשים אחרים אלי. אנשים אחרים בסביבתנו הם כמו מראה בשבילנו. 

                ממשיכה ואומרת מרגלית:"אם תמלא את ליבך באהבה ימשכו אל חייך עוד ועוד אנשים שיאירו אותך באהבה שלהם ויוארו מהאהבה שלך,וכך תעצימו זה את האהבה של זה.
                זאת משום שאנו מושכים אלינו בדיוק את מה שאנחנו צריכים ללמוד.כל עוד אנחנו לא לומדים נמשוך אלינו עוד ועוד ניסיונות דומים.כל עוד אנו לומדים אנחנו לא צריכים לחזור שוב אל הניסיון הזה,ואנחנו מוכנים לשלב הבא של מסענו."
                מרבית האנשים חשים כי הם תוצאה של תהליכים, שאין להם שליטה עליהם. תאונה, מחלה, ניתוק מאדם אהוב, מערכות יחסים שמתפרקות, כל המקרים האלה נחשבים בעיני רוב האנשים לגורל, מזל, משהו שאין להם שליטה עליו.הם חשים כקורבנות של נסיבות חיים.


                ככל שאנחנו מתפתחים ברמת המודעות שלנו ,אנחנו מבינים שהיכולת להשפיע על חיינו גדלה והולכת. ככל שאנחנו לוקחים יותר אחריות על חיינו- אנחנו הופכים להיות בעלי שליטה ויכולת השפעה רבים יותר במסע חיינו. אנחנו מתקדמים אל החופש שלנו, החופש להיות מי שאנחנו, בעלי יכולת,בעלי זכות ההכרעה על מהלך חיינו.


                לפחד יש גם מטרה חיובית: הפחד גורם לאדם לפתח כישורים חשובים ולהתעורר משאננות והרס עצמי . לכן, כדי להתגבר על פחד, יש קודם להיות בו, להתפתח ורק אז אפשר ללמוד להתמירו לאהבה. זאת אומרת, ברמת התפתחות פרימיטיבית של האדם ,הפחד עוזר לבניית האגו והייחודיות. אבל כשאדם הגיע לרמה זו, עליו להתפטר מהפחד מהר ככל האפשר, לפני שיתחיל להרוס ולחסום את התפתחותו אל האחדות והשלם. 


                כך אנו למדים, שמה שהיה "טוב" בשלב מסוים של האדם, הופך ל"רע" בשלב אחר. 

                ודבריו של הרבי מברסלב מלמדים אותנו שיעור אמיתי:
                כל העולם כולו גשר צר מאוד/ מילים: רבי נחמן מברסלב 

                כל העולם כולו 
                גשר צר מאוד 
                והעיקר, והעיקר 
                לא לפחד, לא לפחד כלל.

                דרג את התוכן:
                  0 תגובות   יום שלישי, 23/6/15, 20:01

                  תוצאת תמונה עבור כאב הנשמה

                   

                  פרק  ו

                   

                  בני האדם עושים דברים רבים מאד,שבעיקרם באים כדי להשכיח את הנשמה שבתוכם.

                   

                  הבילוי,הבידור,המשחק והשעשועים-הם נסיונות להשכיח אותה.

                   

                  ישנם שלוקחים סמים,משתכרים –כדי להביא את עצמם לשיכחה גמורה.

                   

                  המטרה היא:


                  לא לחוש בכאב.

                   

                  שהרי-


                  אם יהיה לאדם זמן פנוי ולב פנוי-הוא עלול לחוש שיש לו נשמה ,וכי הנשמה אף תובעת ממנו דברים.

                   

                  מודע או לא-התוצאה היא כמעט תמיד אחת-נסיון לטשטש את הכאב.

                  דרג את התוכן:
                    0 תגובות   יום שלישי, 23/6/15, 10:06

                    תוצאת תמונה עבור מטרת הנשמה

                     

                    פרק ה

                     

                     

                    מה כואב לנשמה?

                    מתי וכיצד מתגלים כאבי הנשמה ל"אני" האנושי?

                     

                     

                    הנשמה אינה רק הוויה ערטילאית המתקיימת אי שם ברומו של עולם.

                     

                    הנשמה מודרכת ומכוונת מטרה.

                     

                    מטרתה היא לפעול בתוך המציאות בכללה ובתוך האדם בפרט.

                     

                    מן ההגיון נראה לחשוב כי כאבה של הנשמה נובע מאי יכולתה להגשים את מטרתה ולממש עצמה.

                    זהו כאבה של מהות שאינה מצליחה להתממש.

                     

                    כאב זה מתגבר ומציק יותר –כאשר האדם איננו מקשיב ואינו עושה על פי צו נשמתו,בתוכו או מחוצה לו,אלא פועל לעיתים בכיוון הפוך.

                     

                    כאבים אלו חש האדם בתודעתו הנפשית והגופנית.כאבים אלה הם מצועפים ומעוטפים והן נודעים לאדם בדרך עקיפה,בלי לזהות מקורן.

                     

                    הוא עשוי להרגיש שלא הכל מצוי במצב של שלמות ראויה,ואפילו לסבול מכך במידה מסויימת,אך לא לזהות שמקורם בנשמה ולא בגופו,במהלך חייו או בנסיבות קיומו.

                    דרג את התוכן:
                      0 תגובות   יום שני, 22/6/15, 08:12

                      תוצאת תמונה עבור כאבי הנשמה

                       

                      פרק ה

                       

                      רוב האנשים נוטים להניח,כי אם טוב להם והם מצליחים –זאת כתוצאה ממעלותיהם וכישרונותיהם-כיוון שזהו סדר הטבע וכך ראוי שיהיה.

                       

                      אנשים שכל כך טוב להם אינם שואלים את עצמם:"מדוע כל הטוב הזה מגיע לי?"

                      או מפני שהם אופטימיים באופיים,או מבפני שחונכו להאמין בכך.

                       

                      אך-


                      עלינו לזכור כי ימות המשיח מצויירים כימים ללא סבל ודאגה,ולמרות הכל יהיה לבני האדם את הפנאי לשים לב לנשמתם ולזה שבראה.

                       

                      שאלה פנימית יותר:האם יש לנשמה כאבים?

                       

                      ואם כן-


                      מה כואב לנשמה?

                      מתי וכיצד מתגלים כאבי הנשמה ל"אני" האנושי?

                      דרג את התוכן:
                        0 תגובות   יום שני, 22/6/15, 07:48

                        ''

                         

                        לא טוב היות האדם לבדו-האמנם?

                        כבר מראשית הבריאה,אומרת הדס יוספוביץ במאמרה ,מתמודדת התיאולוגיה עם שאלת היות האדם לבדו. בהמשך לסיפור בריאת העולם. ומיד אחרי ברית האדם בצלמו של האל, השתרשה התבונה והתודעה של צורך האדם לקיים זוגיות ולא להיות לבד. זוגיות זו מובילה לבניין התא המשפחתי הראשוני. כצאצאיהם של אדם וחוה, מרבית בני האדם חשים הזדקקות לבן או בת זוג בכדי להרגיש שלמים.

                        מגיל צעיר ביותר, אנו מקבלים את המסר, שחיים שלמים הם חיים עם בן זוג. כך למשל, בנות - מגיל צעיר מאוד מזינות את הפנטזיה של האביר על הסוס הלבן. הספרות, השירה, התיאטרון וכל ביטויי התרבות האחרים מרבים לדבר על אותה אהבה, על אותה התרוממות רוח וגוף, כשהאדם מוצא את האחד או האחת שנוצרו אך ורק עבורו.

                        אני מדברת על הגילאים הגבוהים.על התקופה שמתגרשים או מתאלמנים.כשכבר בנינו פעם קן וגם ילדים כבר יש.ונשאלת השאלה להיות או לא להיות לבד?ואם אהיה לבד האם אהיה "מסכן" או נהפוך הוא -אהיה סוף סוף חופשי לעשות דברים בדרכי המיוחדת,להכיר את עצמי ולהתפתח.

                        בשירו של נתן זך שרה יהודית רביץ:

                        לא טוב היות האדם לבדו/מילים: נתן זך

                        לא טוב היות האדם לבדו
                        אבל הוא לבדו בין כה וכה.
                        והוא מחכה והוא לבדו
                        והוא מתמהמה והוא לבדו.
                        והוא לבדו יודע
                        שגם אם יתמהמה
                        בוא יבוא

                        למה "לא טוב"?

                        לפי דעת התורה:
                        1. לא טוב לאדם - ה' ראה שהאדם בודד ועצוב ורצה לשמח אותו; 
                        2. לא טוב למילוי תפקידו של האדם בעולם - כל דבר שנשלמה בריאתו הוגדר בתואר " טוב " (ראו טוב = ממלא את תכליתו); כאשר האדם לבדו, הוא אינו יכול לפרות ולרבות, ואינו יכול לקיים את המטרה שלשמה הוא נברא - לכבוש את הארץ ולמשול בחיות, ולכן האדם לבדו הוא " לא טוב " ( שד"ל בשם תלמידו ר' איגל) 
                        3. לא טוב לעולם - כשהאדם לבדו, הוא עלול לחשוב שהוא אל, שהוא יחיד בארץ כמו שה' יחיד בשמים (רש"י) . 
                        גם במקומות אחרים בתנ"ך נזכר המושג "טוב" בהקשר של נישואין ומשפחה - ראו מצא אשה מצא טוב, טוב ינחיל בני בנים; 

                        ומצד שני - מתי טוב להישאר לבד? 

                        קלף ה"לבדות" של אושו, הינו קלף המתאר מצב קיומי של אהבה עם כל העולם.היא יכולה להתקיים ולהעדר בזוגיות כמו בלהיות לבד. הלבדות אינה תלויה בכמה אנשים נמצאים "איתך" או "שלך" , אלא תלויה בכמה נפרד אתה מרגיש מהם.הרי בכל אחד מאיתנו ישנם לפחות שניים אם לא 2 מליון ..

                        לפי אושו,האדם שאינו בזוגיות אינו מיובש , שכן גם בזוגיות תוכל להיות בדד, וגם לבדך. אתה יכול להית בודד ועצוב או ליהנות מהחופש של ההתבודדות.

                        הלבדות היא חיובית מאוד. אתה מלא בנוכחות שלך לעצמך, ואין כל צורך כרגע באף אחד אחר.

                        כשאתה לבד , אתה אף פעם לא חסר. ממקום כזה ,לא תוכל לעולם להיות באהבה , להיעלם באהבה , שכן המחסור שנמצא בתוכך יצעק תמיד ויחפש תמיד להתמלא. דרישה כזו (להתמלא, לקבל ) תבוא תמיד מהאגו.לאהבה אתה מגיע תמיד שלם. יותר נכון- האהבה קורית כשאתה שלם.

                        וזה לא שאנחנו מוארים ולא שאין בנו חוסרים , אבל יש לנו את הכלי הגדול מכולם- והוא הרגע. ברגע אנחנו יכולים להיות כל זאת. וברגע שתעמוד מול אותו אחד , וכלום בך לא יצעק לקבל , אלא רק תרצה לשפוע מטובך עליו , ורק להעלם בנוכחותו - שם פתאום תדע שאתה באהבה. שאתה אהבה. אהבה.


                        לפי הקלף כשהוא מגיע בפריסה,כרגע עדיף לך להיות לבד וללמוד להתחבר לעצמך,מאשר להיות בזוגיות שגורמת לך בדידות ועצב.עדיף לאט ובטוח, מאשר מהר ונגמר.כמובן שבסופו של דבר הבחירה בידיים שלך.

                        דרג את התוכן:
                          1 תגובות   יום ראשון, 21/6/15, 07:51

                          תוצאת תמונה עבור נתיב לנשמה

                           

                          פרק ד [מתוך "נשמה"/הרב עדין אבן ישראל[שטיינזלץ]

                           

                          אמרנו כי-

                           

                          בעיקר נובע כאב הנפש מחוסר יכולתה של הנפש למלא את תשוקתה ולאו דווקא מטיבה של התשוקה.


                          כל זה ,מה שמתרחש בנפש בדרגתה הבסיסית ביותר,בדרגה שבה הנפש היא בגילוי מסויים של ה"אני" האנושי.

                           

                          מכאובים אלה,גם אם הם עזים-מתרחשים לרוב בדרגה זו,ואין להם קשר לנשמתו של האדם.

                           

                          פעמים רבות קיבלנו מסר מהתנ"ך-כי הייסורים הם אמצעי להתעוררות,להכרה חדשה ולבחירת נתיב חדש.

                           

                          גם בכאבים גופניים שטחיים-יכולה להיות חיפוש שטחי וחלקי ליסורי נשמה-ומציאת פתרונות ללא מחשבה מעמיקה,או לאיזושהי התעוררות של מודעות עמוקה יותר.

                           

                          אך-

                           

                          כאשר הכאב ממושך יותר,עז ומציק –יתחיל האדם לחפש פתרונות עמוקים יותר לייסוריו.או אז יחל האדם להרהר גם בהוויות היסודיות של מציאותו-ולגלות שיש לו נשמה ,וראוי לו להתייחס אליה.

                          דרג את התוכן:

                            תגובות אחרונות

                            פרופיל

                            אסתר רבקה
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS