כותרות TheMarker >
    ';

    כי האדם עץ השדה

    כי האדם עץ השדה / נתן זך

    כי האדם עץ השדה.
    כמו האדם גם העץ צומח
    כמו העץ האדם נגדע.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא שואף למעלה
    כמו האדם הוא נשרף באש.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    אהבתי וגם שנאתי
    טעמתי מזה ומזה.
    קברו אותי כחלקה של עפר
    ומר לי, מר לי בפה.
    כמו עץ השדה.


    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא צמא למים
    כמו האדם גם הוא נשאר צמא.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    ארכיון : 10/2016

    0 תגובות   יום שישי , 14/10/16, 11:17

    תוצאת תמונה עבור ניקוי רעלים

     

    אחרי כיפור 2:

     

     

    לכבוד סיום ניקוי הרעלים בפעם המי יודע כמה

     

    התעורר בי רצון חדש

     

    לשנות בתזונה.

     

     

    ראשית חוכמה קניתי מכונה למיצים.

     

    שנית,שבתי לשתות על הבוקר מתכון עתיק...

     

    [שקיבלתי מזמן]...

     

    מים פושרים+מיץ חצי לימון+כף שמן זית+מעט דבש...

     

    לסיכוך המעיים ,הכבד,העצמות....

     

     

    כמעט ובאמצע השבוע לא טורפת בעלי חיים ודגים...

     

    לשמחת הטבעונים,הצימחונים והחיות...

     

     

     

    וכן ,

     

    מרץ לשנות ולחדש....

     

     

    הידד לשינוי ולמרץ החדש.

    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום חמישי, 13/10/16, 03:48

      תוצאת תמונה עבור כיפור

       

      אחרי כיפור 1:

       

       

       

      לאחר הסליחות מתחילים שנה חדשה.

       

      על פי היהדות.

       

       

      פעם צמתי והתפללתי

       

      וחשתי..

       

      עצמי...

       

      נכונה.

       

      נאותה.

       

      מוכנה.

       

      צדיקה..

       

      חלק ממערכת בקרה אלוקית...

       

       

      ממש כמו שצריך....

       

       

      אבל אחרי...

       

      כשהדרך התמשכה לי

       

      הבנתי שזה שכנוע עצמי.

       

       

      כמו להרגיש שאתה ילד טוב.

       

      שההורים מרוצים ממך.

       

      מלטפים ראשך.

       

      מעודדים ללכת בקו ישר שהתווה.

       

       

      אתה בסדר.

       

      אתה כמו כולם.

       

      אתה הולך נכון.

       

       

      אבל מי קבע את זה?

       

      אנשים "חכמים"

       

      מביני דרך...

       

      אלה שחשים שאלוקים שלח אותם להורות לעמך

       

      את הנתיב.

       

      נתיב מילוט למעוניינים

       

      להגיע לבושי קיטל צחור

       

      לבור של הסוף?

       

       

      כמה אפשר להאמין להם שהמפתח טמון בידיהם?

       

      בידי הרשות הנתונה....

       

       

      לא יודעת!הכיפור הזה לא הלך לי לישר קו.

       

      הכיפור הזה כיפרתי בדרכי.

       

      לא בדיוק הייתי ילדה טובה ומרצה....

       

       

       

      שהשם ישמור וירחם...

      דרג את התוכן:
        0 תגובות   יום רביעי, 12/10/16, 22:28

        תוצאת תמונה עבור ארבעת המינים

         

        ארבעת המינים בסוכות במאוחד הם עם ישראל לגווניו

         

        מצות ארבעת המינים  מזכירה את הקשר של חג הסוכות לטבע ואת היותו חג האסיף - הקשור המחזור החקלאי של השנה. לקיחת ארבעת המינים במחובר, באגודה אחת ,מסמלת את הצורך בחיבור כל חלקי עם ישראל. הקב"ה אינו מותר על שום חלק מבניו, אלא אוגדם יחדיו, כי רק כך הם גוף שלם.

         

        בספר ויקרא כתוב:" ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר, כפת תמרים, וענף עץ עבת, וערבי נחל ושמחתם לפני ה' אלוהיכם שבעת ימים". פרי עץ הדר זהו האתרוג, כפת תמרים זהו הלולב, ענף עץ עבות הוא ההדס וערבי נחל זוהי הערבה. על מנת לקיים את המצווה, על ארבעת המינים להיות כשרים ולעמוד במספר תנאים.

        חז"ל למדו מהפסוק הנ"ל כי יש ליטול את ארבעת המינים בכל מקום רק ביום הראשון ואילו במקדש בלבד התורה מצווה לקחתם כל שבעת ימי החג . לאחר חורבן בית המקדש השני, הרחיבו חז"ל את המצווה ותיקנו שיש ליטול גם מחוץ למקדש כל שבעת הימים, זכר למקדש. לפיכך קיום המצווה כיום בשאר ימי החג, מוגדר כמצווה מדברי סופרים .

        בנוסף לכך גזרו חז"ל שארבעת המינים לא יינטלו בשבת [כמו שגזרו על שופר ועל קריאת מגילה בשבת], מחשש שיעבירו אותם ארבע אמות ברשות הרבים [שזהו אחד מאיסורי שבת].

         

        בחג הסוכות ,מאגדים את כל ארבעת המינים יחד. שתי ערבות מצד שמאל, כף-תמרים אחת באמצע ושלושה ענפי הדס מצד ימין. אוחזים בצרור ביד ימין ואז מרימים אותו עם האתרוג ומנענעים אותם יחד, שלוש פעמים לכל כיוון: קדימה, ימינה, אחורה, שמאלה, למעלה ולמטה. [אצל הספרדים והחסידים הסדר שונה]. את המצווה יש לקיים במשך שעות היום, בכל יום משבעת ימי החג [חוץ מבשבת].

         לפני שמנענעים את ארבעת המינים, מברכים את הברכה הבאה:

        "ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על נטילת לולב".

        שמא תאמר: רוצה אני רק את בעלי התורה ובעלי המעשים הטובים; אין רצוני במי שאין בו תורה או מעשים טובים, ובוודאי איני רוצה שום קשר עם מי שאין לו לא תורה ולא מעשים טובים.

         

        אומרת לך התורה: באתרוג בלבד אינך יכול לקיים את המצווה; אף לא בצירוף הלולב וההדס. עליך לקחת איתך גם את הערבה, זו שאין בה לא טעם ולא ריח, ולהצמידה אל הלולב וההדס והאתרוג. רק כאשר כל הסוגים הללו יהיו חבוקים ומאוחדים _ תוכל לגשת אל הבורא ולקיים את המצווה. אין יהודי שהוא 'מחוץ למחנה'!

         

        אתרוג-"ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר..."מלשון דירה, שדר באילן משנה לשנה, כלומר אין עונה לאתרוג ובכל השנה הוא מצוי על העץ, טעם אחר הדר - מלשון הדור ויופי, האתרוג מצטיין במבנה מיוחד האומר כבוד וחשיבות. האתרוג מסמל את תלמידי החכמים שהם יודעי התורה (ריח) ומקיימי המצוות (טעם). הבורא מחבר את כולם ואוגדם לאגודה אחת, ונמצא זה מכפר על זה וזה משלים את זה. כך מלמדת היהדות על היחסים שבין האדם לחברו.

         

        כפות תמרים - למרות שנכתב בלשון רבים - כפות. מסורת ביד חכמים כי הכוונה לאותו ענף בראש הדקל טרם שנפרדו העלים. התמר הוא מלך באילנות. המילה לו-לב מתחלקת, לתמר יש לב אחד. בעוד שאר האילנות יש בהם לבבות רבים [מקום פיצול וגדילת הענפים] כך לנו יש לב אחד לאבינו שבשמים. הלולב מסמל את אלה שלא למדו די תורה ואינם ידענים ומעמיקים, אך מעשיהם נאים ובעלי טעם.

         

        ענף עץ עבות - הכוונה להדס שהוא מעובה בעלים, כלומר שהעלים שלו רצופים ומכסים את הקנה -אלו ההדסים המשולשים. ההדס: סמל ההצלחה ונצחיות החיים. "הרואה הדס בחלום נכסיו מצליחין לו. ואם אין לו נכסים- ירושה נופלת לו ממקום אחר" [ברכות ]. ההדס מסמל את הדורשים יפה אך אינם מקיימים.

         

        ערבי נחל -ערבות הגדלות בד"כ על שפת הנחל, אך גם אלו הגדלות בחצרות הבתים ראויות למצווה. תנו רבנן:  "ערבי נחל איזוהי ערבה ואיזוהי צפצפה?- ערבה קנה שלה אדום ועלה שלה משוך ופיה חלק. צפצפה: קנה שלה לבן ועלה שלה עגול ופיה דומה למגל. [סוכה]. הערבה מסמלת את אלה שלא למדו תורה ושאינם מקיימים את המצוות.

        ארבעת המינים כנגד איברי האדם. הם דומים לאיברי האדם:

        -האתרוג: דומה ללב שהוא משכן השכל, לרמוז שיעבוד את בוראו בשכלו.

        -הלולב דומה לעמוד השדרה שהיא העיקר שבאדם, לרמוז שיישיר כל גופו לעבודתו ברוך הוא.

         -ההדס דומה לעיניים, לרמז שלא יתור אחר עיניו ביום שמחת לבו.

        -הערבה דומה לשפתיים, שבהן יגמור האדם כל מעשהו בדבור, לרמוז שישים רסן בפיו ויכוון דבריו, ויירא מהשם אף בעת השמחה.


        דרג את התוכן:
          2 תגובות   יום שני, 10/10/16, 06:56

          תוצאת תמונה עבור חשבון נפש

           

          כיפור בפתח.

           

          גל של רצון טוב

           

          לערוך שינוי,מהפך.

           

          להיות אדם טוב יותר.

           

          איכותי

           

          מתחשבן עם עצמו.

           

          מתחרט.

           

          סולח....

           

           

          ימים כאלה.

           

           

          אולי לחשב על שתיקה ליומיים.

           

          התבוננות למצולות הגיל.

           

           

          לשלות פנינים שהתאספו עם השנים...

           

          ואולי לא?!

           

           

           

          להשיל את כל הזוהמה

           

          שסתמה את נקבוביות האיוורור במוח

           

          בגוף?

           

           

          מין כיפור כזה...

           

           

          דרג את התוכן:
            2 תגובות   יום ראשון, 9/10/16, 13:27

            צטט: אסתר רבקה 2011-10-04 04:32:00

            ''

             

            ספר יונה הוא אחד מספרי תרי עשר.גיבור הספר הוא הנביא יונה בן אמתי אשר מקורו בגת חפר.הוא  מופיע בספר כנביא בימי המלך ירבעם בן יואש[ירובעם השני] במאה השמינית לפני הספירה.לפי המדרש, יונה משח את יהוא למלך.

             

            ספר יונה נקרא כהפטרה ליום הכיפורים, בשל גילויי החזרה בתשובה של ציבור שלם כפי שמסופר על התשובה שעשתה עיר שלמה.

             

            קורותיו של יונה בלב ים לימדו אותו ואותנו-כי אין בידי אדם להתחמק משליחות שניתנת משמים.

            יונה נשלח ע"י הקב"ה לנינוה בירתה של אשור, להודיעם כי אם לא יעשו תשובה וישפרו את דרכיהם הרעות נידונה העיר לכליה. הנביא מסרב לבצע את השליחות משני טעמים:

            א) הוא יודע כי עתידה ממלכת אשור לעלות על ישראל ולפגוע בה, ולכן העדיף לראות בכיליונם.  חז"ל אומרים כי יונה לא הסכים למסור נבואה לנינווה מתוך מחשבה תחילה והעדיף למות ולא לתת לנינווה את האפשרות לחזור בתשובה ולהינצל, ובעתיד להילחם בישראל. יונה פעל מתוך מסירות נפש למען עם ישראל.

            ב) כיון שגם ישראל חוטאים הוא מפחד שמידת הדין תקטרג עם ישראל במידה ואנשי נינווה יעשו תשובה     וישראל לא יעשו. לכן בחר יונה לעזוב את ארץ ישראל משום שמחוצה לה כי להשקפתו לא קיימת נבואה וה' לא יתגלה בפניו ויורה לו להתנבא.

             

             על פי פשט , נחשב הנביא יונה לכובש נבואתו מכיוון שנצטווה ללכת לנינווה ולהתנבא על ידי ה' על נינווה בירת אשור- נבואת פורענות, ולבשר לתושביה כי  עשו את הרע בעיני האלוקים. יונה מסרב לציווי ומנסה לברוח מה' על ידי בריחה תרשישה. יש אומרים, שיונה ברח לתרשיש מחשש, שמא יחשבוהו לנביא שקר.

             הפרשנים טוענים כי מעשהו של יונה אינו סותר את ההלכה בעניין כובש נבואתו ולא הייתה כאן עבירה שעונשה מיתה בידי שמיים, מאחר ובריחת יונה לא הייתה בריחה מאת ה', אלא מהשראת השכינה.

             

            הוא מחליט לנוס מחוץ לגבולות ישראל .יונה ברח לתרשיש [ככל הנראה טרסוס שבאסיה הקטנה ,אך ישנן דעות שמדובר על עיר בשם דומה בחצי האי האיברי]. הנביא מנסה להתחמק משליחותו ובורח לכיוון ההפוך, לים, הוא שוכר אוניה שלמה על מנת שתיקח אותו .הגמרא במסכת נדרים מספרת כי הנביא שילם סכום עצום של 4,000 דינרי זהב. שכר רב מאוד, ולבסוף הוא לומד בדרך הקשה שאין להתחמק משליחות אלוקית.

             

            מרגע שהאוניה מפליגה ,פורצת בים סערה עזה. הייתה זו סערה פלאית שהתחוללה רק סביב האוניה שלהם, הם ראו מסביבם אוניות אחרות שטות על ים שקט .המלחים מטילים גורל כדי לראות מי הוא זה שבגללו הקב"ה מנסה להטביע את האוניה. הפור נופל על יונה - הוא מגלה להם את זהותו ואומר להם שרק אם יטילו אותו לים הסערה תירגע וחייהם ינצלו.המלחים חסו על חייו של יונה ובתחילה רק הורידו אותו לים עד ברכיו והים שקט, הם העלו אותו חזרה ושוב זעף הים. לכן הורידו אותו ליד עד טבורו ושוב נרגע הים. והם העלו אותו חזרה לאוניה והסערה חזרה. בפעם השלישית הורידו אותו עד צווארו ושוב שקט הים ואז העלו אותו והים שב לסעור - "הטילוהו כלו ומיד עמד הים מזעפו" [פרקי דרבי אליעזר] .

             

            במים נבלע יונה על ידי דג ושהה בקרבו שלושה ימים ולילות. אותו דג שבלע את הנביא נברא בששת ימי בראשית, המדרש מספר על המסע המופלא שעשה יונה עם הדג: "והראו נהר גדול של מימי אוקיינוס.. והראו ים סוף שעברו בתוכו ישראל. והראהו מקום משברי ים ולגיו יוצאים ממנו.. והראהו עמודי ארץ ומכוניה.. והראהו גיהינום.. והראהו שאול תחתית.. והראהו היכל השם.. הראהו אבן שתייה קבועה בתהומות תחת היכל ה' ובני קרח עומדים ומתפללין עליה.." [פרקי דרבי אליעזר].

            רש"י מסביר שהיה זה דג כל כך גדול עד שיונה עמד בתוכו ושהותו שם הייתה נוחה ועל כן לא התפלל לקב"ה להצילו. מיד הורה הקב"ה לדג לפלוט את יונה ואז בלעה אותו דגה מעוברת שהיו בתוכה עוברים רבים ויונה סבל בתוכה והתפלל אל הקב"ה להצילו. "ויתפלל יונה, אל-יהוה אלהיו, ממעי, הדגה" "ויאמר יהוה, לדג; ויקא את-יונה, אל-היבשה" [יונה].

             

             

            אלוקים ביקשו שילך לנינווה וינבא עליה. יונה מסר לתושבי העיר שמקץ ארבעים ימים תהפך העיר. תושבי העיר ובראשם המלך שבו בתשובה. הם חדלו מלחטוא, צמו והתפללו לאל, ואכן ה' מחל להם.

            [נינווה אינה עיר אגדית, היא עיר עתיקת יומין המוזכרת כבר בתורה, אשר נבנתה ע"י אשור בן שם וכשם שהעיר אינה אגדית כך יונה הנביא וסיפורו אינם אגדתיים. הסיפור מתייחס לנינוה, העיר ההיסטורית, ונבואתו של יונה, על חורבנה, נתקיימה 40 שנה מאוחר יותר]. הירושלמי מגנה את חזרתם בתשובה, וטוען שהייתה זו תשובה של רמאים ואחיזת עיניים. המשנה במסכת תענית אומרת שהייתה זאת תשובת אמת. והקב"ה סלח לאנשי נינווה לאחר שראה את מעשיהם.

             

            יונה שראה את התשובה שעשו בני נינווה והמחילה שבעקבותיה, נפגע מאוד .הוא טען לפני הקב"ה, כי עכשיו הוא ייתפס בעיני אומות העולם כנביא שקר וכי בעתיד יפגעו האשורים בבני ישראל. 

             

            הנביא עוזב את העיר ויוצא למדבר ומקים לו סוכה וצופה על העיר לראות אולי בכל זאת תתגלה אחיזת העיניים שלהם והם ישובו לסורם. באורח ניסי מצמיח הקב"ה עץ קיקיון שפורש את עליו מעל יונה ומצל עליו מהשמש היוקדת. יונה שמח שמחה גדולה. באותו לילה שלח הקב"ה תולעת לתוך העץ, שאכלה אותו מבפנים והוא מת. בבוקר כשהתעורר יונה קפחה על ראשו שמש עזה ורוח קדים חמה מאוד החלה לנשוב. יונה לא עמד בחום הלוהט וביקש את נפשו למות.

             בעקבות זאת, מוכיח הקב"ה את יונה ומלמדו על מידת הרחמים, העומדת מעל מידת הדין. כאן עומד הנביא בפני פרדוקס טראגי – שכאשר הוא מצליח בנבואתו וגורם לתיקון המידות – הרי שנבואתו אינה מתקיימת והוא מוצג כבדאי.

             

            לסיכום:מוסר השכל מספר "יונה" הוא :אדם צריך לשמוע בקול יוצרו וחייב לעשות תשובה. שמירת החוקים, שהבריאה מתנהלת על פיהם, יכולה להביא לאדם ולחברה האנושית אושר מלא, וסטייה מהם מביאה לעבריינים עונש טבעי. חוקים אלו הם יסוד האמונה, ומי שעובר עליהם צריך לחזור בתשובה . נקודה חשובה אחרת היא: האמונה בהבטחת ה'- כאשר ה' מבטיח באמצעות נבואה כי המצב יהיה טוב- יש חובה להאמין בכך.

            דרג את התוכן:
              0 תגובות   יום ראשון, 9/10/16, 08:57

              תוצאת תמונה עבור יונה הנביא

              קום לך אל נינווה

              מילים: יורם טהרלב


              הלך לו יונה עם תרמיל על השכם
              הלך לו יונה עם כד מים ולחם
              הלך לו עליז כדרכו במשעול
              לפתע שמע מעליו את הקול:

              קום לך אל נינווה, אל נינווה העיר הגדולה
              קום לך אל נינווה יונה!
              קום לך אל נינווה, אל נינווה העיר הגדולה
              קום והינבא, יונה!

              ברח אז יונה, את הצעד החיש הוא,
              ירד בספינה ההולכת תרשישה,
              אך פתע נגעש גם הים הכחול
              ומן הסופה אז הבקיע הקול:

              קום לך אל נינווה, אל נינווה העיר הגדולה
              קום לך אל נינווה יונה!
              קום לך אל נינווה, אל נינווה העיר הגדולה
              קום והינבא, יונה!

              שלושה ספנים אדירי כתפיים
              כמו אבן זרקו את יונה אל המים
              ושמה בלעהו הדג הגדול
              אך גם בקרבו עוד שמע את הקול:

              קום לך אל נינווה, אל נינווה העיר הגדולה
              קום לך אל נינווה יונה!
              קום לך אל נינווה, אל נינווה העיר הגדולה
              קום והינבא, יונה!

              היתה סערה איזה יום או יומיים
              לפתע הדג חש בבני המעיים
              ואז הוא הקיא את יונה על החול
              ושוב מעליו הוא שמע את הקול:

              קום לך אל נינווה, אל נינווה העיר הגדולה
              קום לך אל נינווה יונה!
              קום לך אל נינווה, אל נינווה העיר הגדולה
              קום והינבא, יונה!

              הלך אז יונה לנינווה והודיע:
              העיר תחרב! אבל זה לא השפיע,
              ואז הוא אמר: די! אינני נביא!
              זה לא בשבילי, לא, זה לא בשבילי!

              קום לך אל נינווה, אל נינווה העיר הגדולה
              קום לך אל נינווה יונה!
              קום לך אל נינווה, אל נינווה העיר הגדולה
              קום והינבא, יונה!

               

              שיר בסגנון ה"גוספל" האמריקני, מספר את הסיפור התנכ"י על יונה מנקודת מבט מודרנית. דמותו של יונה בשיר היא דמותו של שליח-ציבור, שהוטלה עליו משימה חשובה אך הוא אינו מאמין בכוחו לבצע אותה (ממש כפי שהוא מתואר בתנ"ך). השיר מסתיים קצת אחרת מאשר בתנ"ך ב"התפטרותו" של יונה מתפקידו: די, אינני נביא, זה לא בשבילי!

              דרג את התוכן:
                2 תגובות   יום שישי , 7/10/16, 12:10

                ''

                 

                בראש השנה יכתבון וביום צום כיפור יחתמון

                 

                בתלמוד הבבלי ראש השנה ט"ז ג כתוב:

                אמר רבי כרוספדאי בשם רבי יוחנן: שלושה ספרים נפתחים בראש השנה. אחד של צדיקים גמורים, ואחד של רשעים גמורים, ואחד של בינוניים:

                של צדיקים גמורים - נכתבים ונחתמים מיד לחיים.

                של רשעים גמורים - נכתבים ונחתמים מיד למיתה.

                ובינוניים -תלויים ועומדים מראש השנה עד יום הכיפורים. זכו - כותבים אותם לחיים. לא זכו - כותבים אותם למיתה.

                 

                אם כך למדנו, כי בראש השנה שלושה ספרים נפתחים ובהם נכתבים ונחתמים צדיקים, בינוניים ורשעים. ולאחר הימים הנוראים מגיע כיפור ואז נחתם גזר הדין לשנה הבאה עלינו לטובה... כל באי עולם נחתמים, אך אף אחד אינו יודע מהו גזר דינו. אין אנו יודעים במה אנו מואשמים, אין אנו יודעים האם קבלנו הארכה, ואין אנו יודעים אם נגזר הדין, ומהו פסק הדין. ענינו של יום הדין של ראש השנה- שכל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון, וכל יחימם יד עומד לבדו לפני קונו.

                 

                ב"ימים נוראים" אנו במצב של חוסר וודאות בעת העמידה לדין ובנוגע לעתיד- וזהו "מצב נוראי". על כך אומר שלמה המלך: "תוחלת ממושכה מחלה לב".

                ישנו חולי גדול, כאב לב עמוק וקשיים נוראים בתקופה ארוכה וממושכת של ציפייה וחוסר ידיעה.בימים רגילים,על אחת כמה וכמה בימים אלו של עשרת ימי תשובה,בהם  אנו "תלויים ועומדים".

                 

                יתכן זאת מהטעם, שכאשר אדם יודע את גזר דינו, הקב"ה תופס פחות מקום באישיותו, אך אי הידיעה מפנה מקום לבקשת ה' מתמדת ומאפשרת את הקשר החי והדינמי עמו.

                 

                "עכשיו נחפש דרך חדשה/ ש"י עגנון "ימים נוראים  

                פעם אחת אמר ר' חיים מצאנז, משל על אדם תועה כמה ימים ביער ולא היה יודע איזוהי דרך נכונה. פתאום ראה אדם אחר הולך לקראתו. באה שמחה גדולה בלבו, עתה בוודאי ידע הדרך הנכונה. כיוון שפגשו זה בזה שאל אותו:

                -"אחי, אמור לי היכן הדרך הנכונה, זה,כמה ימים אני תועה".

                אמר לו:

                -"אחי, אף אני איני יודע שאף אני תועה כאן כבר כמה ימים, אלא אומר לך בדרך שהלכתי אני, יכול לומר לך, שבדרך זו תועים. ועכשיו.נחפש דרך חדשה".

                כן אנחנו, דבר זה אני יכול לומר לכם, שבדרך שהלכנו עד עכשיו אין לנו ללכת, שבדרך זו תועים.

                אלא עכשיו נחפש דרך חדשה.

                דרג את התוכן:
                  0 תגובות   יום שישי , 7/10/16, 11:55

                  תוצאת תמונה עבור יבלת ברגל

                   

                  דור שלם עבר

                   

                  ועדין הכעס והעלבון

                   

                  נשאר.

                   

                  הדיבור המתנשא,הרגוז

                   

                  הביטחון באמת שלך

                   

                  וההחלטות

                   

                  שאתה מחליט

                   

                  ואין בהם מקום לערעור.

                   

                   

                  האמת שלך

                   

                  ואין בלתה.

                   

                   

                  דור שלם 

                   

                  ואין שינוי.

                   

                   

                  תוהה על העניין

                   

                  משתוממת מהדריכה

                   

                  על אותן יבלות

                   

                  ללא מודעות.

                   

                   

                   

                  מה שנאמר"אין חדש תחת השמש"

                  דרג את התוכן:
                    0 תגובות   יום רביעי, 5/10/16, 03:28

                    צטט: אסתר רבקה 2013-10-07 10:11:21

                    ''

                     

                    האהבה היא עיוורת והשיגעון מלווה אותה

                     

                    [מתוך המאמר:האושפיזין שבתוכנו/סנדרה אליאש]


                    מספרים שפעם נפגשו במקום כלשהו על פני האדמה כל הרגשות והתכונות של בני האדם. כשהשעמום פיהק בפעם המי יודע כמה, השיגעון, כהרגלו כל כך משוגע, הציע לכולם:

                     

                    -"בואו נשחק מחבואים!" הספקנות הרימה גבה והסקרנות, שלא ידעה להתאפק, שאלה:

                     

                    -"מחבואים? איך משחקים את המשחק הזה?"

                     

                    -"הוא משחק", הסביר השיגעון, "בו אני מכסה את פני ומתחיל לספור עד מיליון ואתם מסתתרים, וכשאני אגמור את הספירה, הראשון מביניכם שאמצא ייקח את מקומי כדי להמשיך את המשחק."
                    ההתלהבות רקדה עם האופוריה, השמחה קפצה כל כך הרבה ששכנעה לגמרי את הספק וגם את האדישות, שלעולם לא נהגה להתעניין בשום דבר, אך לא כולם רצו להשתתף: האמת העדיפה שלא להסתתר, בשביל מה? תמיד מוצאים אותה בסוף. הגאווה אמרה שמדובר במשחק מטופש ביותר (אבל מה שהפריע לה באמת היה שהרעיון לא היה שלה) והפחד החליט שלא לסכן כלום.


                    -"אחת, שתיים, שלוש..." התחיל השיגעון לספור.


                    הראשונה שהסתתרה הייתה העצלנות, מתחת לאבן הראשונה שמצאה בדרכה. האמונה עלתה לשמיים והקנאה הסתתרה מאחורי צל ההצלחה, אשר במאמצים ענקיים מצאה מקום בצמרת של העץ הכי גבוה. הנדיבות כמעט שלא יכול היה להסתתר, כי כל מקום שמצא היה נפלא בשביל אחד החברים שלו. מה עם אגם שקוף? אידיאלי בשביל היופי. חור בגזע העץ? מושלם בשביל הצניעות. מאחורי כנפי הפרפר? הכי טוב בשביל החושניות. מה עם הרוח? יוצא מן הכלל בשביל החופש. כך מצא הנדיבות מקום צנוע אבל מתאים לו בקרן שמש קטנה. האגו לעומתו, מצא מקום מצוין מלכתחילה, גדול, מאוורר, נוח, אבל אך ורק בשביל עצמו בלבד.
                    השקר הסתתר בעומק הים (אבל האמת היא שהסתתר מאחורי הקשת). התשוקה והחשק במרכז הרי געש, השיכחה שכחה אפילו איפה הסתתרה.


                    כשהשיגעון ספר 999,999, האהבה עוד לא מצאה מקום להסתתר, כי כל המקומות היו תפוסים.

                     

                    -"מיליון!!!" הכריז השיגעון והחל בחיפושים. הראשונה שמצא הייתה העצלנות, רק שלושה צעדים ממנו מתחת לאבן. אח"כ שמעו את האמונה מתווכחת עם האלוהים על זואולוגיה, את התשוקה והחשק שמעו מרעידים את הרי הגעש. באופן פתאומי הופיע לו הקנאה, וכך הצליח לפענח איפה ההצלחה. את האנוכיות לא היה צורך לחפש, היא בעצמה ולבדה יצאה ממחבואה, שהיה קן דבורים.
                    מרוב שהלך, השיגעון הרגיש צמא, כך הגיע לאגם ומצא את היופי. עם הספק היה קלי קלות, כי מצא אותו יושב על הגדר בלי להחליט עדיין באיזה מקום להסתתר. כך מצא אחד אחד את כולם. את הכישרון בין העשבים הטריים, את החרדה במערה חשוכה, את השקר מאחורי הקשת ואת השיכחה שכבר שכחה ששיחקה מחבואים.
                    רק האהבה לא הופיעה בשום מקום. השיגעון חיפש מאחורי כל עץ, מתחת לכל אבן, בפסגות ההרים, וכשעמד להיכנע הבחין בשיח ורדים והתחיל להזיז את הענפים. לפתע פתאום, נשמע צעקה איומה וכואבת: קוצי הוורדים פצעו את האהבה בעיניים... השיגעון לא ידע מה לעשות כדי להתנצל, בכה, התחנן, ביקש סליחה ואפילו הבטיח לאהבה להיות המלווה הצמוד שלה.


                    מאז אותם ימים בהם שיחקו מחבואים בפעם הראשונה על האדמה, האהבה היא עיוורת והשיגעון מלווה אותה...

                    דרג את התוכן:
                      1 תגובות   יום שלישי, 4/10/16, 22:27

                      צטט: אסתר רבקה 2012-09-25 01:23:19

                      ''

                       

                       

                      כן לעשות כפרות כמנהג אבות/ לא לעשות?   


                      כפרות... זאת ממש התלבטות.

                       

                      לא לאדם החרדי .שנה שנה מקדש הוא תרנגול או תרנגולת לצורך כפרתו ושילך באמצעותם... לחיים טובים ארוכים ולשלום וזה התרנגול ילך למיתה,במקומו.[ניתן לעשות על דג או לתת צדקה]. 

                       

                       ואני זוכרת שנים בהם השכמתי קום עם משפחתי.קהילה שלמה בו זמנית, פקחה עיניה.בוקר יום  כיפור... 

                       

                        באותו זמן אפרוחי ילדי, היו תחת כנפי.כולם מתעוררים השכם, טרם נץ.מתלבשים,לוקחים את תרנגול הכפרות הגדול מבריסטול שעשו בגן ביד אחת,שופר וצפצפה מחוברת אליו מבריסטול ביד השניה.  קהילה שלמה על גבריה ,נשיה וטפה עולים לרגל לכפר "על חטא שחטאנו על...ועל..." 

                       

                       מעל כל ילד אביו מסובב:לבן תרנגול לבת תרנגולת מבוהלת ומצעקת.לעיתים מפחד משלשלת...

                       

                       והאישה לרוב כרסה בין שיניה, זוכה בכבוד לשלושה.אחת-תרנגולת לעצמה.ואח"כ,עוברה –מי ידע אם זכר הוא או נקבה?זוכה לכפר עוד טרם נולד בעזרת תרנגול ותרנגולת[אולי על גלגוליה הקודמים של נשמתו?][זה זמן טוב לקהילה ,לקבל מושג, בכמה ילדים היא מתרחבת השנה..] 

                       

                       וכשמסיימים אחר כבוד -לוקחים את הארגזים לבית במטבחיים...זה החלק שמשאירים לגבר...


                       

                       ושוב, משפחה וקהילה שלמה יורדים חזרה לכיוון הבית.


                       

                       השמש מפציעה ביתר שאת ,חושפת את המעשה לעין כל. 


                       

                       עניים יחגגו על כל בעלי הכנף שהקריבו עצמם מדעתם ושלא מדעתם ,לכפר על מה שאנו עשינו... 

                       

                       ואנו מתחילים בישולים שבסוף היום יהיו סעודה מפסקת בין אוכל לצום..


                       

                      הגברים ילבשו לבן וידמו למלאכים.והאישה תגיע עם כל הילדים לעמוד ולהתפלל לפני ריבון העולמים:"חטאנו לפניך רחם עלינו...על חטא שחטאנו....מחל לנו ,סלח לנו...כפר לנו..."

                      דרג את התוכן:
                        0 תגובות   יום שלישי, 4/10/16, 06:33

                        תוצאת תמונה עבור נפילה

                        אחרי הנפילה

                         
                        מילים ולחן: עלמה זהר



                        אחרי הנפילה 
                        אחזור אל עצמי 
                        לאסוף מחדש 
                        את שברי עולמי 
                        לזכור מה רציתי 
                        להבין מי אני 
                        לא תהיה דרך קלה 
                        אחרי הנפילה 

                        אחרי הנפילה 
                        יבוא שקט גדול 
                        לא יהיה בי עוד פחד 
                        אחרי שאפסיד את הכל 
                        אתחיל בקטן 
                        בגרגר של חול 
                        אבקש מחילה 
                        אחרי הנפילה 

                        אחרי הנפילה 
                        יהיה לנו זמן 
                        חכה לי כאן 
                        אחרי הנפילה 
                        אני בדרכי 
                        אל התהילה 
                        חכה לי כאן 
                        אחרי הנפילה 

                        אחרי הנפילה 
                        אשלם את המחיר 
                        על דברים שהפסדתי 
                        ואין מי שיחזיר 
                        חלומות שקרסו 
                        מגדלים באוויר 
                        סימני שאלה 
                        אחרי הנפילה 

                        אחרי הנפילה 
                        יהיה לנו זמן... 

                        אחרי הנפילה 
                        אזכר בך פתאום 
                        בדברים הפשוטים 
                        שאמרת היום 
                        ואני לא יכולתי 
                        לשמוע עד תום 
                        בדעה צלולה 
                        אחרי הנפילה 

                        אחרי הנפילה 
                        יהיה לנו זמן... 

                        אני בדרכי 
                        אל התהילה 
                        חכה לי כאן 
                        אחרי הנפילה 

                        אחרי הנפילה 
                        יהיה לנו זמן... 

                        בשעת נעילה 
                        אחרי הנפילה 

                        דרג את התוכן:
                          2 תגובות   יום ראשון, 2/10/16, 04:23

                          צטט: אסתר רבקה 2012-11-22 20:48:35

                          ''

                           

                          אני נופל וקם...אוטוביוגרפיה בחמישה פרקים

                          באוטוביוגרפיה זו, מיוצגים חיינו והדרך בה אנו לומדים, שלא לשוב וליפול שוב ושוב -באותן בורות.איך לצמצם את מספר הנפילות שלנו למינימום ,באותו נושא- ע"י זהירות שלא ליפול שוב במקומות שכבר נפלנו -אלא לעקוף אותם ללא כאב נוסף שוב ושוב....אפשר לעקוף בורות אלו ולשחרר אותם,את כולם.כל זאת ע"י מודעות .

                          ניקח לדוגמא את נושא האהבה.בתחילה אתה מתאהב בפעם הראשונה ובאופן טבעי -אתה נופל לבור הראשון - עם סיום הזוגיות.אתה חסר ניסיון,חסר ישע ובאמת אינך אשם.

                          שוב אתה מוצא זוגיות חדשה ,וכמה מעניין -הזוגיות נכשלת שוב בגלל סיבות דומות.אתה לא רוצה לראות זאת,למרות שבתוך תוכך אתה יודע, שלא למדת מהניסיון.אתה לא מאמין ששוב קרה לך אותו דבר- בדומה אהבה הראשונה.ושוב לוקח לך זמן לצאת מהפרידה והשלכותיה.

                          בפעם השלישית במודע לגמרי אתה חוזר על שגיאות האהבה ועל אותם דברים מתוך הרגל,הפעם אתה מתאושש מהר יותר.

                          בפעם הרביעית אתה סוף סוף מבין עניין ,ועוקף את האהבה הלא מתאימה.
                          לאחר מכן אתה בכלל עובר לרחוב אחר-וזאת אחרי שנפגעת שוב ושוב...

                          האם לא פשוט יותר להיות מודע לסיבות שבהם אתה נכשל שוב ושוב באהבתך ופשוט לשנותם מתוך מודעות ורצון לצמוח ולא לשוב- שוב ושוב על אותן דפוסי התנהגות?

                          וברור, שזה לא רק בנושא האהבה...


                          (מתוך "ספר המתים והחיים הטיבטי")

                          אני הולך ברחוב.
                          במדרכה יש בור עמוק.
                          אני נופל לתוכו.
                          אני אבוד...אני חסר ישע.
                          אין זו אשמתי.
                          לוקח לי נצח למצוא דרך החוצה.

                          אני הולך באותו רחוב.
                          במדרכה יש בור עמוק.
                          אני מעמיד פנים שאיני מבחין בו.
                          אני נופל לתוכו שוב.
                          אני לא יכול להאמין ששוב הגעתי לכאן.
                          אבל אין זו אשמתי.
                          ושוב לוקח לי נצח לצאת.

                          אני הולך באותו רחוב.
                          במדרכה יש בור עמוק.
                          אני רואה אותו.
                          אני נופל לתוכו בכל זאת...כוחו של הרגל.
                          עיני פקוחות.
                          אני יודע היכן אני.
                          זוהי אשמתי.אני יוצא מיד.

                          אני הולך באותו רחוב.
                          במדרכה יש בור עמוק.
                          אני עוקף אותו.

                          אני הולך ברחוב אחר.

                          מקווה שמספר הבורות ילכו ויתמעטו,מתוך מודעות מלאה ורצון אמיתי לשינוי וצמיחה

                          דרג את התוכן:

                            פרופיל

                            אסתר רבקה
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS