כותרות TheMarker >
    ';

    כי האדם עץ השדה

    כי האדם עץ השדה / נתן זך

    כי האדם עץ השדה.
    כמו האדם גם העץ צומח
    כמו העץ האדם נגדע.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא שואף למעלה
    כמו האדם הוא נשרף באש.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    אהבתי וגם שנאתי
    טעמתי מזה ומזה.
    קברו אותי כחלקה של עפר
    ומר לי, מר לי בפה.
    כמו עץ השדה.


    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא צמא למים
    כמו האדם גם הוא נשאר צמא.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    ארכיון : 3/2016

    0 תגובות   יום רביעי, 30/3/16, 06:49

    יומן סבתוש 10;

     

    כבת הדור השני לשואה

     

    המצאתי את תפקיד הסתבתאות.

     

    בדור שלי ברובו -לא היו סבים.

     

     

    היינו דור יתומי משפחה מורחבת.

     

    יכולנו רק לקנא באלו שזכו לסבים

     

    ולפנטז את הסבים שהיו יכולים להיות לנו

     

    לולי המרושעים שהעלו אותם באש

     

    בכיבשנים.

     

     

    ולכן,

     

    גידלנו הורים קצוצי נשמה

     

     

     

    ולא מצאנו את החיק החמים

     

    של הסבים

     

    שבקושי נראו ברחובות ארצנו.

     

     

    אז היום אני סבתוש "קולית"-

     

    כדברי נכדי

     

    לומדת לתת באהבה

     

    את מה שכל כך

     

    היה חסר לי.

     

     

    לעטוף ולהגן עליהם.

     

     

    לתת להם את הכתף

     

    שלעיתים שהם צריכים .

     

    להקשיב,

     

    לחבק

     

    להמציא סבתוש ,שמעולם לא חוויתי.

     

     

    וזה התענוג והפיצוי הגדול ביותר שזכינו בו.

     

    אני סבתוש גאה ומסופקת.

     

     

    תודה.

    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום שלישי, 29/3/16, 03:06

      תוצאת תמונה עבור השינה בזקנה

       

      יומן סבתוש 9

       

      המעניין הוא שבגילנו ה"מופלג" השינה לא בראש מעייננו.

      אולי בגלל שנת הנצח הקרבה יותר אלינו.

      כך יוצא,שיש לנו הרבה יותר שעות פנאי.

       

      העניין הוא לנצל אותם ולהוסיף שטחי עניין נוספים.

      לא לוותר על חברים וחברות.

      לשתף במחשבות,לבטים וגם בשמחות.

       

      והעיקר לא לצפות שזה יגיע אלינו ללא יוזמה מצידנו.

      דרג את התוכן:
        0 תגובות   יום שני, 28/3/16, 14:04

        ''

         

        ניקיון הבית מחמץ-על שום מה?

        הסתיים פורים,בשעה טובה- והחל מסע הציד אחרי כל פירור חמץ בכל מקום שהוא! 

        בימים שלפני חג הפסח מנקים את הבית היטב ,מכל דברי החמץ שבו. על המקפידים במצוות, להקפיד בבדיקת המקומות שבהם סיכויי הימצאותו של החמץ גבוהים, כמו במטבח, בפינת האוכל, בחדר הילדים ובמקומות נוספים שבהם עשוי להימצא חמץ. עליו לזכור גם את החנות, המחסן, המכונית ושאר האתרים שבבעלותו.

        חמץ הוא כל אחד מחמשת מיני דגן (חיטה, כוסמת, שעורה, שיבולת שועל, שיפון) שבא במגע עם מים, לאחר שנתלש מן הקרקע ושהה מעל שמונה עשרה דקות ללא לישה. גם המאכלים והמשקאות הנעשים ממינים אלה (בירה, שמרים, ויסקי, עוגיות, ופלים וכו') הם חמץ.

        "חמץ" ברוחניות זה האגו, הרצון לקבל של האדם. "חמץ" ברוחניות זוהי , ישות והתנשאות. 

        הרב לייטמן אומר:"בזמן שהאדם רוצה להיפטר מהאגו שלו, לצאת מעל האגו שלו, לעבור מאהבה עצמית ושנאת הזולת לאהבת הזולת, הוא כאילו מנתק את עצמו מהרצונות האגואיסטיים שלו, ועובר לרצונות של נתינה, השפעה ואהבת הזולת. וזה נקרא "פסח", שבעצם האדם יוצא מהגלות שלו מרוחניות לרוחניות, לאהבת הזולת. 
        ולכן החג הזה מסמל התנתקות מ"החמץ", מהאגו שלנו. לכן הוא כל כך שנוא עלינו בזמן הפסח, בזמן החג הזה, שהוא כולו סמל של היציאה לחירות. לחירות מ"מלאך המוות", מהאגו שלנו, שכל הזמן סוגר אותנו בעולם הזה, ולא מרשה לנו לראות את העולם הרוחני, את נצחיותנו, את שלמותנו. לכן אנחנו כל כך מקפידים בחג הזה, דווקא כסמל לכך שאנחנו רוצים לצאת לעולם אחר, למצב אחר, משנאה לאהבה."


        בכתבתה של רותם גקסון, אומרת הרבנית עידית לנסר כי אין כמעט הבדל מבחינת חומרים בין המצה לחמץ. למעט השמרים- ההתפחה. למעשה, ההבדל היחידי ביניהם הוא האוויר. בחמץ יש אוויר ובמצה לא. והאוויר שווה לכלום. ברוחניות נמשל האוויר לרוח-אגו. ולפיכך, נמשל החמץ לגאווה שבאדם, להבלטת האני.
        המצה, לעומת זאת, נקראת גם לחם עוני, מלשון ענווה-צניעות. העיסוק ב'עצמי', הוא מהות העבדות. כשאנו אוכלים מצה בפסח, אנו מרפים מהאגו שלנו ומשתחררים.
        פסח זו התזכורת השנתית שלנו לצניעות. לזכור מה עיקר ומה טפל.
        בוודאי שצריך להיות חזקים ולהכיר בכוחנו ובמעלותינו, אבל יחד עם זאת לזכור מאיפה קיבלנו את הכוח הזה".
        ובכן,נשנס מותננו לקראת ניקיון בגוף ובנפש...חג אביב שמח!


        דרג את התוכן:
          0 תגובות   יום שני, 28/3/16, 03:08

          תוצאת תמונה עבור כיבוד הורים

           

          יומן סבתוש 8

           

          "כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימך "

           

          למה יש פה איום מופגן.?

           

           

          אם באמת היה זה טבעי

           

          לכבד את ההורים

           

          לא היתה התורה

           

          יוצאת באיום למוות

           

          לאלה שלא יעשו זאת.

           

           

          זה לא מספיק לצפות לרצון טוב מהילדים,

           

           

          אלא רצתה התורה

           

          שיכבדו אותם

           

          מתוך קבלת עול.

           

           

          ההורים הולכים ומזדקנים.

           

          משתנים.

           

          תלויים.

           

          מתיילדים .

           

           

          ובדור פרוץ זה

           

          שבו נושבות רוחות הגשמה

           

          קרירה

           

          ואגירת כספים,

           

          קשה לברוח מחובת ההגינות

           

          לדאגה להורים

           

          אחרי שגידלו אותם,

           

          ולא משנה מה מתרץ הילד

           

          לסיבה שאין לו

           

          את הזמן והכוח

           

          לתת גם להוריו.

           

          תשומת לב,

           

           

          טלפון שכה פשוט ונגיש בימנו וכו.

           

           

          לא פלא

           

          שהזקנים הופכים להיות משום כך

           

          ליותר ויותר שקופים,

           

          מוכים ועניים.

           

          אפילו הממשלה מזניחה את קצבתם

           

          ולא יוצאת בפירסום צו התורה וההומניות.

           

           

          לא פשוט להיות מזדקן בחברתנו.

          דרג את התוכן:
            0 תגובות   יום שבת, 26/3/16, 23:38

            תוצאת תמונה עבור ספר זכרונות

             

             

            יומן סבתוש 7

             

            לו היינו מבינים

             

            כשהיינו צעירים

             

            בשלב ההכרעות הגורליות-

             

            עד כמה הן גורליות,

             

            לא היינו ממהרים

             

            אולי

             

            להכריע בסוגיות

             

            בקלות דעת

             

            האופיינית לצעירים

             

            המוגדרים בתקופת ״רתיחת הדמים״.

             

             

            היום,

             

            בערוב שנותנו

             

            אנו פותחים את ספר זכרונותינו-

             

            אנו מבינים עד כמה

             

            מפתח ההחלטות

             

            פתח או סגר בפנינו

             

            אפשרויות שונות

             

            שאולי היו מביאות אותנו

             

            למקום אחר.

             

             

            מצד שני,

             

            הרי כיוון החיים לא ידוע

             

            ויד מכוונת מהלכינו.

             

            גם ממש לא הוגן

             

            שהיינו צריכים להחליט

             

            ללא נסיון חיים

             

            ובתקופת מרדנות

             

             

            . אז יש מה להצטער-או שלא?

            דרג את התוכן:
              0 תגובות   יום שבת, 26/3/16, 03:15

              תוצאת תמונה עבור סבא מרדן

               

              יומן סבתוש 6:

               

              בגילנו ה"מופלג" לא חייבים לשחק.אפשר להרפות.

               

              בביגוד-אפשר להרפות ולא לרדוף את האופנה.הרי לא מצפים שישרקו אחרינו כמו פעם.אז....

               

              בדיבור-לא חייבים לעשות את אותו חשבון.של מציאת חן.להיות קול ה"על גוון אחד "-כדי להתקבל לחברה.

               

              למעשה,חוץ מלהשתדל לא לנסות לעקוף את הסמכות ההורית של ילדנו אצל ילדיהם-איננו מחוייבים למשחק "מציאת החן".

               

              יש לזה יתרון עצום.

               

              בעיקר למרדנים שביננו.

              דרג את התוכן:
                0 תגובות   יום חמישי, 24/3/16, 23:23

                תוצאת תמונה עבור אבוקה דולקת

                 

                יומן סבתוש 4:

                 

                נולדים והאבוקה נמסרת לידנו.אנו עוברים איתה את הילדות,הבגרות,חיים שלמים עם ילדים,עבודה,אישה,בעל.צוברים נכסים.קונים,אוספים.

                 

                האבוקה בשיא אורה ואז....

                 

                מתחיל שחרור.

                 

                שחרור הילדים מהקן.שחרור איטי מחובות עשיה מלבד סבתאות והתמודדות עם ההאטה.קבלת נצנוץ האור ההולך ודואך באבוקה.

                 

                ולבסוף מסירת הלפיד לבאים בשקט,בקבלת אור.

                 

                ובחשיכה מוחלטת לסיים את העברו להולכים בשרשרת האינסופית.

                 

                אפ תכלית?או שלא!

                דרג את התוכן:
                  0 תגובות   יום רביעי, 23/3/16, 06:49

                  תוצאת תמונה עבור זקן שקוף

                   

                  יומן סבתוש 3

                   

                  הגוף נסוג-הנשמה מתגלית

                   

                  עם השנים אתה חש שהגוף נסוג.בוגד.נחלש.ההרגלים שלו משתנים ומשנים את תחושותך בתוכו.

                   

                  נופל,נחבט,מתקמט.

                   

                  הולכים איתו יותר לרופא ומתעמקים בו.

                   

                  וכך כוחות הנפש חייבים להכנס לפעולה.

                   

                  אני מאמינה שאם טרחת בערב שבת תבוא על גמולך.

                   

                  למה הכוונה?

                   

                  אם עבדת על מידת הסבלנות-זה יעזור לך בסבתאות.

                   

                  אם אינך נרגן-יקדמו את פניך ביתר משוא פנים ה"צעירים"במשפחתך ובכלל.

                   

                  אם היית מודע לטוב ובעיקר לחסרון וקיבלת אותו ברמה הפילוסופית-זה בהחלט יכול לעזור לך כעת שגופך בך בוגד.

                   

                  כשאתה מתקרב להגדרה המרושעת:

                   

                  שקוף....

                  דרג את התוכן:
                    1 תגובות   יום שלישי, 22/3/16, 07:06

                    תוצאת תמונה עבור קשישים באוטובוס

                     

                    יומן סבתוש 2

                     

                    והיום אני רואה תמונות של סבים וסבתות עפים כמעט באוטובוסים העירוניים.

                     

                    נהג זחוח או עצבני שדרכו אצה לו ודי אדיש למה שקורה עם נוסעיו.

                     

                    תשלום מהיר ועודף ומיד הוא לוחץ על הקלאץ להספיק לקחת את עצמו ונוסעיו לדרך.

                     

                    אתה רואה את הקשישים מנסים להיאחז כל עוד נפשם בם.

                     

                     

                     

                     

                    והדרך מתארכת עד הכיסא והישיבה במקום.

                     

                    הקשה ביותר אם חלילה באמת נפגעת בידך,וההיאחזות קשה יותר.

                     

                    ולנהג לא איכפת.

                     

                    הגיע הזמן שמשרד התחבורה יתן דעתו על רווחת האזרחים הותיקים ויתן הנחיות לנהגיו.

                     

                    דקה נוספת לא תפחית את "נוחותו של הנהג".

                    דרג את התוכן:
                      0 תגובות   יום שני, 21/3/16, 05:16

                      תוצאת תמונה עבור הגוף מרפא את עצמו

                       

                      יכולת הגוף לרפא את עצמו היא מופלאה.

                       

                      "הגוף ...יודע איך לרפא את עצמו", אומרת ירדן כרם, מנחה מוסמכת להתמקדות מהמכון האמריקני. "ריפוי קורה כשיש תשומת לב והקשבה לגוף עצמו ולמה שמפריע. ...מתחת לדפוסים שלנו, ההתנהגויות, הרגשות או המחשבות המקובעות שלנו שוכן מעיין פנימי של אינטליגנציה וחיוניות שיודע להרגיע את הלחץ ואת המתח, לרפא טראומות ולתת לגוף תחושת השלמה גם במצבים לא גמורים. המעיין הפנימי הזה הוא הגוף. "

                       

                      עם ההבנה שיש לנו השפעה ישירה על יכולת הריפוי של גופנו,וביחד עם ההסכמה לקבלת האחריות על יצירת תנאי ריפוי מתאימים - מתחיל תהליך הריפוי העצמי. כאשר אדם עושה עבודה עם עצמו ולוקח אחריות על המחלה ועל ההחלמה, הוא מתחיל לגעת באמת הפנימית - בגורם ,וכאן מתחיל תהליך ריפוי אמיתי ,וזה לא נס. זו עבודה ודרך שאותה אדם בחר לעשות -כדי לשנות את מצבו ולהביא על עצמו ריפוי שלם.

                       

                      לגוף האדם, אשר הוא מכונה תבונית משוכללת ביותר, יכולת לרפא את עצמו. כאשר אנרגיית החיים זורמת בו ללא הפרעה-היא  מאפשרת זאת. השפעה גדולה יש לכוח הכוונה ביצירת המציאות, כולל בריאת הבריאות. גדול כוחה של אמונה בכך, כמובן. כדי להביא את האדם/מטופל למצב של איזון, מצב שבו הגוף ירפא את עצמו ומקורות האנרגיה יזרמו ללא הפרעה – יש לאבחן את מצבו האנרגטי, בראש ובראשונה.

                       

                      שינוי התודעה של האדם, קפיצה קוונטית של התודעה לרמה אחרת, יביא את האדם ליצירת  שינוי ולהחלמה ממחלות. ישנם בתי חולים אשר במחלקות הלב מלמדים מדיטציה כחלק מתהליך הריפוי, חולי סרטן רבים נרפאו עם בעזרת עבודה עם אנרגיית הרייקי או דרך ענפיה הרבים של הרפואה המשלימה.

                       

                      כשאנחנו נפצעים באצבע ויש חתך, כל המערכות נרתמות ,ואחרי זמן קצר ביותר יהיה גלד על מקום הפציעה. איחוי של שבר בעצמות, במקומות שאין באפשרות הרפואה הקונבנציונלית לגבס או לקבע- כמו כתף או צלעות, הוא בלתי מוסבר מדעית והרפואה לא יכולה להעתיק אותו.

                       

                      מכיוון שלא הוכשרנו להיות רופאים, לא נחליט על דעת עצמנו להפסיק טיפולים קונבנציונליים. החלטה כזו יש לשקול ולבדוק עם הרופא המטפל. טיפולים קונבנציונלים יפתרו את הכאב או המחלה או המצב בו נמצא אותו אדם, הם לא יטפלו בגורם שהביא אותם לאותו מצב.

                       

                      לסיכום,האתגר הגדול ביותר העומד בפני האדם המעוניין להתחבר אל גופו ולרפאו,לתת לגוף להתחדש מבפנים.מכיוון שרבים התנתקו מגופם והדגש המושם היום הוא על ההגיון ,והתנתקות מהאינטואיציה ומתחושות הבטן-אין אנו מבחינים ומקשיבים לגופינו ולאותות אשר הוא משדר לנו.

                       

                      אדם אינטליגנט נחשב אינטלקטואל.שכחנו שגם לגופנו יש אינטליגנציה משלו.הקשבה לאינטליגנציה זו ,הכרה בה ופעולה לפיה היא תנאי ראשון להתחלת דרך חדשה עם גופנו  והתחברות לריפוי עצמי.

                      דרג את התוכן:
                        1 תגובות   יום שני, 21/3/16, 04:27

                        תוצאת תמונה עבור סבתא בבגדי חווה

                         

                        יומן  סבתוש

                         

                         

                        ‏יום שני 21 מרץ 2016

                         

                         

                        מתעוררת סביבות השעה 4. עירנית לגמרי.מחליטה על כתיבה יומיומית ביומן סבתוש.לדבר על ההזדחלות החשאית הזו של הזיקנה.הארורה?לאו דווקא!

                         

                        זה תלוי בהרבה גורמים:

                         

                        א.האם אני בתקופת שבר?כלומר פירקתי את עצם הכתף,לאחר ניתוח .תקופה שלטראומה מהכאב,התלות.למשל להתרחץ ולהיעזר בבגדי חווה?

                         

                        בוא נדבר על זה:


                        א.התלות-אני חסרת אונים עם גפה צמודה לחזה ללא יכולת להזיזה.

                        ב.חייבים להתרחץ!על בסיס יומיומי-אי אפשר בלי המים החמים המבורכים האלה....

                        ג.מישהו חייב להפשיט ולהלביש,לסבן....ולראות את בגדי החווה ההולכים ומתבלים שלי.

                         

                        להתרחץ או לא להתרחץ!

                        ברור שלהתרחץ!


                        או קיי.אספי כוחותייך וצניעותך ובקשי עזרה!

                         

                        ואת הרי כל כך אוהבת את עצמאותך....

                        דרג את התוכן:
                          2 תגובות   יום ראשון, 20/3/16, 00:08

                          צטט: אסתר רבקה 2013-03-01 13:31:13

                          ''

                           

                          חידת זן עתיקה

                           

                          שור עובר דרך שער. הראש עובר, הגוף עובר ורק הזנב לא עובר.


                          איך זה יכול להיות?

                           

                          מהו השער?

                          השער הוא שער ריק והוא אותו שער בו אנחנו עוברים כל הזמן - הרגע הזה. השער של הרגע הזה הוא ריק כי הוא יכול להכיל כל דבר. כל התרחשות אפשרית ברגע הזה והוא לא מוגבל בשום צורה.

                           

                          מהו השור?

                          השור הוא אנחנו. כל מה שאנחנו בכל רגע נתון: הגוף הפיזי עם כל התחושות שבו והתודעה עם כל התכנים שלה. והשור הזה עובר בכל רגע נתון בשער הריק של הרגע הזה.

                           

                          מהו הזנב?

                          בחידת הזן נאמר שכל הגוף של השור עובר בשער ורק הזנב לא עובר. כלומר הזנב הוא אותו חלק שנמצא בקונפליקט או בפרדוקס אל מול המציאות של הרגע הזה. ולמה הוא לא עובר?

                          כי הוא נאחז בעבר. הזנב של השור נאחז בעבר, כלומר הזנב הוא הניסיון שלנו לתפוס את המציאות או את עצמנו בהווה על סמך ניסיון העבר או במילים אחרות ההאחזות שלנו בזהות עצמית כוזבת המבוססת על נסיון העבר. הזנב המזדנב הזה הוא הניסיון "להבין" את המציאות של הרגע הזה על סמך מה שכבר חלף והניסיון הזה מייצר קונפליקט וסבל מכיוון שכל רגע הוא חדש, אותנטי ובלתי מוגבל.

                           

                          בכל רגע נתון אנו נמצאים אך ורק ברגע ההווה ועם זאת הזהות העצמית שלנו תמיד מבוססת על חוויות העבר. הצמדות לחוויות העבר מייצרת תבניות מחשבתיות שמקבלות פרשנות רגשית: אני לא מספיק חכם או חכם יותר מאחרים, לא מספיק יפה או יפה יותר מאחרים, יותר מידי שחצן או יותר מידי מופנם, אשם במשהו או לא מספיק מוצלח, לא מספיק אהוב, נערץ או כל דבר אחר. כל השפיטות העצמיות האלה מבוססות על חוויות העבר והצמדות לזהות כוזבת המבוססת על זהויות אלה היא הזנב של השור.

                           

                          אם כך מהו הפתרון?


                          חידות זן לא נועדו לפתרון אינטלקטואלי או תאורטי. הן נועדו להביא את האדם להכרה עמוקה בטבע הקונפליקט שלו עם המציאות של הרגע הזה. הייתכן שהזנב באמת לא עובר? הזנב כן עובר בשער כל הזמן כי הרגע הזה מכיל הכל כולל את הזנב, ועם זאת אנחנו נמצאים באשליה שהזנב לא עובר כי הרי הוא עסוק בהצמדות לעבר.

                           

                          אז מה עושים? איך "פותרים" את הזנב הזה? האם אפשר לקטוע את הזנב הזה? כנראה שלא. אבל יש פתרון הרבה יותר קל: עצם העדות שלנו לכך שהזנב הזה קיים, משחררת אותנו מההזדהות עם הזנב, וההזדהות שלנו עם הזנב היא זו שגרמה לו להתכווץ ולאחוז בעבר. שחרור ההזדהות שלנו עם הזנב משחררת את הזנב עצמו ובו זמנית מאפשרת לו לנו לגלות שהזנב מעולם לא היווה בעיה! אנחנו תמיד עוברים בשלמות בשער של הרגע הזה ונולדים מחדש בכל רגע ללא כל מאמץ.

                           

                          במדיטציה אמיתית, שהיא פשוט הסכמה טוטאלית עם המציאות של הרגע הזה, ללא ניסיון לשנות משהו, לבדוק משהו או להבין משהו, מרפים מהזדהות עם הזנב התקוע של השור. כשמרפים ומפסיקים לייצר התכווצויות חדשות, הזנב נהיה רפוי, מרפה מהעבר ועובר בשער בקלות. וכל זה מאפשר לנו חווית אחדות ודיוק מדהימה עם המציאות של הרגע הזה.

                           

                          בהצלחה בחילוץ זנב השור שלכם .

                          דרג את התוכן:

                            תגובות אחרונות

                            פרופיל

                            אסתר רבקה
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS