כותרות TheMarker >
    ';

    כי האדם עץ השדה

    כי האדם עץ השדה / נתן זך

    כי האדם עץ השדה.
    כמו האדם גם העץ צומח
    כמו העץ האדם נגדע.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא שואף למעלה
    כמו האדם הוא נשרף באש.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    אהבתי וגם שנאתי
    טעמתי מזה ומזה.
    קברו אותי כחלקה של עפר
    ומר לי, מר לי בפה.
    כמו עץ השדה.


    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא צמא למים
    כמו האדם גם הוא נשאר צמא.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    ארכיון : 8/2016

    1 תגובות   יום שלישי, 30/8/16, 02:40

    הנשמה שלנו יורדת לצורך עליה מחדש

     

    הנשמה היא ביטוי פילוסופי לחלק הרוחני שבאדם על פי תפיסות דתיות או רוחניות. כאשר אנו שואלים מהי נשמה, אנו  מקבלים  תשובות חלקיות, הבנות שונות ומשונות שנוצרו במהלכי השנים על ידי אלה אשר תהו על קנקנה .

     

    ב-1859, צ'ארלס דארווין הציג תיאוריה טבעית, חומרית לחלוטין על היווצרות היצורים החיים, בלי להיזקק להיפותזת הבורא .התגלית כי שינויים כימיים וביולוגיים בלבד הם שגרמו לכל הגיוון הרב שאנו רואים ביצורים החיים על-פני כדור הארץ, הטביעה את התפיסה כי אין ביקום שום שמץ של דבר על-טבעי, כי הוא טבעי לחלוטין.

    הגישות  השונות לתפיסת מהות הנשמה:

    תיאוריה טבעית, חומרית: הנפש אינה נפרדת מהגוף; עם מות הגוף מתה הנפש, ואין לנו חיים מלבד אלה כאן על פני האדמה. מכאן ברור כי החיים יקרים עד מאוד וחובה לשמור עליהם ככל האפשר, ולא להקריב אותם על מזבח הבטחות העולם הבא. 

    -נשמה כמהות החיים: על-פי תפיסה זו, נשמה היא עצם העובדה כי אדם מסוים הנו חי, ולא גורם פיזיקאלי פשוט. האדם מסוגל למצוא משמעות במציאות שסביבו.

     

    -נשמה כביטוי לתודעה: הנשמה היא ביטוי לחלק של תודעת האדם אשר מבטא את יכולתו של האדם להתבונן בעצמו ובעולם ולהיות במצב של מודעות סביבתית, בניגוד לחלקים בתודעה שמהותם להגיב כלפיו. במקרה זה, מזוהה הנשמה עם מושג הנפש, כביטוי לפן הרגשי והחוויתי, המעיד על כך שישות מסוימת היא יצור חי, השונה מבחינה פילוסופית ממנגנון פיזיקאלי מורכב אחר. על פי תפיסה זו, נשמה היא הגורם המבדיל בין אדם למכונה מורכבת, ומציבה אותו כגורם סובייקטיבי, בעל ערכים אותם הוא מסוגל להשליך על המציאות החיצונית.

     

    -נשמה כישות עצמאית: הנשמה היא ישות ממשית, חסרת צורה, המסוגלת לקיום שאינו מחויב ותלוי בקיומו הגופני של האדם. כאשר היא נמצאת בגוף היא מהווה המנוע הפנימי ומרכז הבקרה והשליטה שלו, וכאשר היא עוזבת אותו -הגוף מאבד את חיוניותו והופך לחפץ דומם, שאין לו זרם תודעה סובייקטיבי. על פי תפיסה זו, לנשמה קיום במישורים שאינם פיזיים, ועל כן היא כפופה לחוקיות שונה מהחוקיות הפיזיקאלית (למשל היא יכולה להיות בכמה מקומות בו זמנית).

     

    הנשמה היא החכמה, והיא יושבת במוח כמלך בגדוד, ודומה לכבוד בוראה, ומואסת בתענוגי בני אדם והבלי שעשועיהם. ומחכמת ומשכלת דעת, וכל מחשבותיה לעבוד להקדוש ברוך הוא ביראה, ומחשבת מה יהיה בסוף בעת שימות הגוף ויכלה, ואיך תשוב בטהרה למי שבראה והכניסה בגוף?

     

    בהיוולדה בגוף,הנשמה באה לחוות רשימה  של משימות שנוצרו מגלגולים קודמים, חוויות שלא השלימה, או שלא ידעה להתמודד עמן ולא למדה מהן,  היא מחלקת את עצמה למספר רב של זרועות המהוות ניצוצות חווים בהתאם לגודל הרשימה ותכולתה.

     

    לפנינו ניגון ידוע של חסידות חב"ד. הניגון מתאר את ירידת הנשמה לגוף, ירידה המסבה לה סבל ומצוקה; היא צועקת ומבקשת לשוב למקורה הראשון האלוהי, ואינה חפצה כלל להיות שקועה בחומר. אולם למצוקה זו מענה בצידוק מפתיע: "ירידה זו צורך עליה". הנשמה יורדת אל הגוף משום שדווקא בו, בעולם המעשה הארצי, יש משמעות לחיים השואפים להתדבק ברוחני ולהתמזג עימו.

     

     התפיסה החסידית ,היא תפיסה מורכבת יותר, המבקשת להעניק פשר קיומי לחיים עצמם – לא רק כתחנת-ביניים בדרך לעתיד טוב יותר, לא רק כשלב נחות ובלתי-נמנע, אלא גם כתקופה בעלת ערך סגולי מיוחד. דווקא בעולמנו הארצי, על פיתוייו ואתגריו, על כשליו ומכאוביו, טמונה אפשרות להתעלות.

     

    הנשמה יורדת לתוך הגוף  /מחבר לא ידוע

    הנשמה יורדת לתוך הגוף 

    וי צועקת וי וי 

    ירידה זו צורך עליה 

    עד שכל זה הוא כדאי 

     

    דרג את התוכן:
      4 תגובות   יום שני, 29/8/16, 03:28

      תוצאת תמונה עבור זיקנה

       

      אתם רציניים?

       

       

       

      באמת אתם בני. שישים שבעים

       

      מרגישים כמו בני ארבעים חמישים?

       

       

      מי ששכח את ההבדל

       

      רק הוא יאמין בזה...

       

       

      יפה לקבל את המציאות

       

      ואין מה ליפותה...

       

       

       

      למה להשלות את הצעירים

       

      כדי להקל על פחד הזדקנותם?!

      דרג את התוכן:
        1 תגובות   יום שבת, 27/8/16, 10:48

        תוצאת תמונה עבור מילים

         

        יומן סבתוש 38-סייג לחוכמה שתיקה

         

         

         

        מצטערת ידידי,מוקירי ואהובי

         

         

        לא יכולה יותר לשמוע מילים

         

        הנאמרות ממקום של אי מודעות

         

        חוסר שליטה

         

        משמשות ככדורים מרובה בית הבליעה

         

        כתרופה מלב דואב ומתוסכל

         

        כהגנה ממוח יוקד מחשבות שליליות.

         

         

         

         

        מצטערת מכירי ולא יודעת אם מוקירי

         

        עיפתי מהמילים מצופות בצוף הצביעות

         

        במילים עטופות קוצי צבר

         

        בחוסר שליטה על המהומה הנמצאת בתוך הדובר

         

        המשליך אותה כזבל אישי

         

        למקום ציבורי או פרטי של אדם אחר.

         

         

        מצטערת....

         

        עייפתי ממילים אלה....

        דרג את התוכן:
          1 תגובות   יום שבת, 27/8/16, 08:12

          תוצאת תמונה עבור ספריה עירונית

           

          שלהי אוגוסט

           

           

           

          הימים שלפני שנת הלימודים החדשה.

           

          הימים שבהם כבר מחכים לבית הספר.

           

          סקרנות,פחדים,על יד מי אשב?

           

          האם אסתדר עם המחנכת?

           

           

           

          מחכה להפסקות למשחק החבל

           

          הכדור,הקלס....

           

           

           

          זוכרת אותי יושבת בכיתה א

           

          גומעת אותיות ולומדת לקרא.

           

          איזה סקרנות,עניין

           

          הבטחה לתולעת הספרים שאהיה.

           

           

          ההתרגשות מבחירת ספרים חדשים לרוות מהם.

           

           

          כן,זה היה לפני תקופת הטלביזיה בהרבה.

           

          קצת לפני שאבי רכש את הטרנזיסטור החום הראשון.

           

           

          שוכבת על הבטן וקוראת ספרים.

           

          איזו הנאה!

           

           

          ימים חדשים עם רוחות חדשות

           

          שלהי אוגוסט.

          דרג את התוכן:
            0 תגובות   יום שבת, 27/8/16, 08:05

            צטט: אסתר רבקה 2012-10-01 19:40:54

            ''

             

            השיעורים בחיינו

             

            אוסף החוויות אותם אנו עוברים משך מסע חיינו,אותם התנסויות טובות,קשות,מכעיסות,מפתיעות וכו-הם למעשה שיעורים הנשלחים אלינו ולשמם הגענו לכאן,אל החיים בגלגול הזה.

             

            אדם נכנס לחיינו ומחולל בהם סערה.לאחר זמן מה עוזב אותם,ומותיר אותנו עם אנרגיות מעשינו המשותפים.אנו מתבוננים תוהים,על חוויותינו עימו.ניתנת לנו  אפשרות לכעוס עליו ועל "מזלנו" - אם החוויה נושאת טעם רע ,או להיפך-לאתגר את עצמינו ולבדוק מהו  השיעור שהוא בא ללמדינו.

             

            כל מפגש בחיינו מכיל בתוכו לימוד על עצמנו. ישנם מקרים עוצמתיים -בהם אותו מפגש יכול להשפיע עלינו למשך כל חיינו וישנם רגעים, במפגש אחר שילמדו אותנו על כך שעברנו כברת דרך אמיתית, השתנינו, התקדמנו. לעיתים אנשים באים להראות לנו את ה"אני הקודם" שלנו, את המקום בו היינו לפני כן, המקום ללא עבודה עצמית והתקדמות מודעת. לעיתים מראים לנו את עתיד נתיבנו. את המקום אליו אנו רוצים ושואפים להגיע.

             

            לא פעם אנו יוצאים מתוסכלים,כואבים ומתרעמים על השיעור שחווינו.האגו הפגוע שלנו רוצה את ההסבר כאן ועכשיו על מה שקרה .אך מכיוון שעיננו עיני בשר ודם,לא תמיד תגיע התשובה המיידית לתודעתנו על הסיבה והמטרה של השיעור שזה מקרוב עברנו.

             

            חוויות השיעור הזה והשיעורים שיגיעו כמובן אחריו, אלו הן המעצבות את אשיותינו ואת תפיסת עולמינו.תודעתנו צורבת אותם ברמות שונות של מודעות והן שקובעות ,במידה רבה,את הדרך בה נעצב את דרכינו להבא.

             

             הבחירה שלנו איך להתמודד עם החוויה ,היא שתקבע את הבגרות והבשלות שלנו ללמוד ולהפיק לקחים ולהמשיך הלאה.במידה ולא נעשה עבודת מודעות על החוויה איתו נמגנט שיעור דומה עד שנשנה את אורח חיינו או מעשינו אותם בא האדם ללמדנו ,ולא השכלנו,ללמוד את שיעורו.

             

            עצם הידיעה וההכרה שלנו ,שאין דבר קורה במקרה ,והכול הוא שיעור אחד גדול שעלינו לעבור, או שהוא כבר מאחורינו או לזה שאנו  מצפים אחריו.כמו גלים ,נשלחות אלינו חוויות הלימוד,וכל החוכמה היא לגלוש ולחוות את הגל ,ללמוד את ליקחו.לא לחמוק ממנו והאמת היא,שגם לא ניתן.

             

            במקום זאת אנו יכולים:

            -לבחור ולהסתכל מעבר לקושי ולתסכול העכשווי.

            -להביט על האתגר שבשיעור ולא על הקושי בו. חשוב שנדע שאף אחד לא מקבל קושי ,אם הוא לא מקבל במקביל גם את הכוחות להתמודד איתו.

            -לראות בניסיון הטוב או הרע –שיעור מאתגר ולא עונש. את הקשיים ניתן לראות כמתנה שקיבלנו שמטרתה לעזור לנו להתעורר אל מה שבאמת חשוב ונכון ולא כעונש ומטרד.

            -לראות אל השיעור כהזדמנות מצוינת לצמיחה רוחנית ולשינוי.

             

            אם נלך בדרך החיובית ונלמד את אוסף השיעורים הרוחניים ,שנשמתנו בחרה לעבור לטובתנו,למען המטרות שלשמם הגענו לכאן,גבולות תודעתנו יתרחבו ונפנה מקום לאור שיכנס לתוכנו במקום לאפלת חוסר הבנת תכלית השיעורים.נקבל בשלווה את פני השיעורים וכך נרגיש שאנו מגשימים את עצמנו.

            דרג את התוכן:
              0 תגובות   יום שישי , 26/8/16, 07:06

              תוצאת תמונה עבור בערוב היום

               

              הגיגים בערוב היום:

               

               

              כל שנה פותחת צוהר נוסף.

               

              סדק אור לראייה חדשה.

               

              להבנה ייחודית.

               

              מפתח לעבר.

               

               

               

              הדרך מתערפלת ומתבהרת.

               

              הסיבות מתנקות וצפות למעלה.

               

               

              לא,אין מקום לחרטה.

               

              יש מקום לראיה פילוסופית.

               

               

              אותם דרכים שפסענו בהם צעירים

               

              והיו מלאים טללי חידוש

               

              מקבלים עיבוי הבנה.

               

              מתקשטים בחוכמה חדשה.

               

               

              מרתק להזדקן.

              דרג את התוכן:
                0 תגובות   יום רביעי, 24/8/16, 11:06

                תוצאת תמונה עבור שליטה

                 

                הרצון לשלוט באחר

                 

                שליטה היא ההיפך מחופש. דרמות שליטה- הן דפוס מוכר מידי במציאות היום יומית שלנו. תחושת השליטה הינה תמיד אשליה, כמו לנסות לשאת מים בידיים. זה לא מחזיק מעמד. כל דבר שננסה להקפיא, כל זמן שנרצה לעצור, אנשים שבכוח ננסה להחזיק בחיינו, פעולות שנתאמץ שלא ייפסקו, מצב רוח, רגשות ותחושות שננסה להחיות לנצח, סופם להשתנות.

                 

                שליטה עצמית היא התנהגות שביצועה מחייב התגברות על מצבים לא נעימים ומציאת פתרון יעיל המסייע לאדם להתגבר כאשר הוא נתקל בבעיה מסוימת.שליטה היא היכולת, להתחיל משהו, להמשיך אותו ולעצור אותו.

                 

                חיה אליהו* בכתבתה אומרת כי "שליטה מתבטאת בצורך התמידי שלנו לדעת הכול, להיות בעניינים, השליטה מעניקה לנו בטחון, אי אפשר להפתיע אותנו וגם אי אפשר לפגוע בנו! אנו שולטים במצב, שולטים בחומר ומסוגלים לשלוט באנשים אחרים, כשאנחנו שולטים באנשים אחרים אנחנו נהנים מהעוצמה הרבה שיש לנו ומהביטחון הזמני עד אשר אנו צונחים לפחד תהומי שאולי משהו ייקח לנו את הכתר או ימשוך מידנו את השרביט מבלי שהרגשנו ואז נרגיש פגיעים, חשופים - מה עושים ? אוספים את כל חיצי הביקורת שלנו כדי להחליש את כל מי שעומד מולנו, שידע החצוף מול מי הוא עומד ומה הוא שווה בכלל ושוב מחזירים שליטה".

                 

                השליטה האמיתית בחיים היא אי- השליטה. בהבנה העמוקה שההשפעה היחידה שיכולה להיות לנו על האחר ועל הסביבה היא דרכינו. אנו יכולים לשנות את עצמנו, את ההתייחסות שלנו, את המחשבות והפירושים שלנו על המציאות.ככל שנתאמץ לשנותו, להחזיק אותו או למשוך אותו אלינו, העולם  יתנגד יותר לשינוי, יקשיח עצמו וייסגר, עד שייעלם. ככל שננסה לכופף את העולם שלנו לתוך כלים וחוקים שישמרו על המערכת מוכרת ועקבית, כך אנו מטפחים את אשליית השליטה.

                 

                 

                אם אנו רוצים באמת להיות חופשיים בחיינו ,עלינו להבין קודם כל כי עלינו לקחת אחריות מלאה על עצמנו. להבין שיכולת ההשפעה של האחר עלינו, תלויה רק בדבר אחד. בנו. אם לא נרצה  אף אחד לא יוכל לומר לנו מה עלינו לעשות.אין מילה ,שאדם אחר  יכול לכנות אותנו אשר בכוחה להעליב אותנו או לחליפין להעצים אותנו. הכול תלוי בנו.

                 

                האינסטינקט שלנו מעדיף להתנער מאחריות ולהפנותה לאדם האחר. אין טעם לשפוט את עצמנו על כך, רק לתת לתובנה לחלחל. המפתח לחופש נמצא אצל כל אחד מאיתנו באמת הפנימית שלו ובאותנטיות שלנו אל מול עצמנו, ובאחריות ובהתמסרות לאמת שלנו, בקבלה עצמית, בתחושת שלמות, בתחושת אהבה העצמית.

                 

                מומלץ להתרחק מאנשים השואבים מאתנו אנרגיה ,דרך הרצון לשלוט בנו.

                ניתן לדבר ולהסביר את המצב.אם מדובר במישהו קרוב שמוכן להשתנות בשביל היחסים המשותפים . עלינו  להיות מודעים ולא לשתף פעולה עם מלחמת השליטה שלו. במידה והוא מנסה לפגוע בך- פשוט לא להיפגע. אם הוא שולט בך בכך שמראה לך פנים "נעלבות" -אל תכנס לאנרגיה זו או כל מניפולציה אחרת.

                 זה עובד, אך לא מיד .כאשר האדם מרגיש שהוא לא מקבל את האנרגיה שלו הוא משתנה .

                 

                 

                 

                *חייה אליהו מייסדת חב' קשתות ולהדרכה והעמותה לאנשים מאושרים, מטפלת מוסמכת ברפואה איורוודית ובוגרת שיטת סילבה ומודעות עצמית יצירתית


                דרג את התוכן:
                  5 תגובות   יום שני, 22/8/16, 11:41

                  ''

                   

                  לשון הרע

                  הקב"ה שם מחסומים וגדרים לשמור על הלשון: את השיניים ואת השפתיים שתי חומות בצורות היכולות לסגור על הלשון. אך חומות אלו יכולות בנקל להתמוטט אם לא יודעים כיצד לשמור עליהן ועל האדם לשלוט עליהן.

                  המגיד מדובנא בספרו "אהל יעקב" מסביר את העניין עפ"י משל:

                  משל לשני שכנים עניים, אחד מהם היה חוטב עצים והשני היה גנב, והיו לזה בנות ולזה בנות.

                  כאשר הגיעו בנותיו של חוטב העצים לפרקן השיא אותן אביהן ברוב פאר והדר, ואילו הגנב לא היה לו ממון להשיא את בנותיו ונשארו בתולות זקנות.

                  הפציר הגנב בשכנו שיסביר לו איך הצליח להשיא את בנותיו ולתת להן נדוניא, בשעה שהוא עני ואביון כמוהו?

                  השיב לו חוטב העצים, שמנהגו הוא שבו שנולד לו ילד, עושה לעצמו תיבה קטנה (קופה) סגורה במסגר, ויום יום הוא נותן בתוכה אגורה אחת, ועד שיגיע לפרקו כבר יש לו עבורו כל צרכי הנישואין. חוטב העצים הציע לשכנו שיעשה כן גם הוא, דהיינו שיעשה ארגז קטן סגור במסגר וייתן בתוכו מידי יום מטבע עד שיתמלא.

                  כששמע הגנב את דבריו ואת עצתו, צחק מאוד ואמר: "העצה הזאת טובה רק עבורך, כי כאשר תיתן את המטבע לתוך הארגז הסגור, יהיה מונח עד שיגיע הילד אל פרקו, ואין חשש שתפתח אותו לפני הזמן גם אם תהיה דחוק, אבל אנכי הלא גנב אני, ואני פותח מסגרות נעולות אשר סגרו אחרים, וכל שכן מסגר קטן זה אשר אני עשיתיו, שבוודאי שאני אפתח אותו כאשר אהיה דחוק לכסף".

                  והדברים ברורים: מי ששומר על תורה ומצוות יכול לעשות לעצמו מסגרת גם לפיו, והוא בוודאי גם יוכל לשמור אותו. אך מי שעובר על מסגרות אשר גדרה התורה, גם את שתי החומות הבצורות הבאות להגן על הלשון ישבור בקלות (אור דניאל). 
                  היום שהדור הולך ופוחת,גם שומרי תורה וגם מי שלא שומר-מדבר לשון הרע.
                  בעיקר אנו רואים זאת בעיתונות ובכלי התקשורת שהם ביטוי רחב של לשון הרע חסר המעצורים בין אדם לרעהו.

                  ‎אברהם פריד שר את דברי רבי אלימלך מליזנסק ,בשירו אדרבא:

                  ‎אדרבא,
                  תן בלבנו שנראה כל אחד מעלות חברינו ולא חסרונם
                  ושנדבר כל אחד את חברו בדרך הישר והרצוי לפניך,
                  ואל יעלה שום שנאה מאחד על חברו חלילה...
                  ותחזק אותנו באהבה אליך
                  כאשר גלוי וידוע לפניך שיהא הכל נחת רוח אליך...
                  אמן כן יהי רצון!!!

                  לשון הרע היא כשפיכות דמים, וכואבת לאדם עליו היא מדוברת,יותר מהמכה הפיזית.יש החוברים יחד- כשהמכנה המשותף בינהם, הוא שיחה על אחרים-דבר הגורם למרכלים תחושה ש"הם בסדר".
                  מה קורה לאדם המוכפש?איך הוא חש?
                  למילה יש ערך רב -וכדאי. כמו בסיפור, שכל אחד ידע לשמור על המילים בפיו -ולהוציא רק את הטובות שבהם, כי מלבד להשפעה המידית -יש להם השפעה אנרגטית על האדם עליו מדברים וכן על המדבר וכן גם על שומע דבר הרכיל.
                  אז בואו נקבל את הצעתו של הרבי אלימך ונדבר אך ורק טוב זה על זה.
                  לפחות נשתדל...


                  דרג את התוכן:
                    0 תגובות   יום רביעי, 17/8/16, 07:08

                    ''

                     

                    התנהגות קורבנית נוגדת את עקרון הבחירה החופשית

                     

                    האדם כקורבן של נסיבות, נוגד את עקרון הבחירה החופשית. עקרון הבחירה אומר, שבידי האדם היכולת לבחור בדרכו, לבחור בייעודו, לשאוף לנהוג בהתאם לבחירתו, להשפיע על הבחירה ולהצליח בה. במקרה זה, האדם אינו קורבן של הנסיבות, אלא אישיות המחליטה החלטות לגבי מהלך חייה ושואפת לבצעם.

                     

                    קורבנות הינה חוויה אישית לגמרי, בה האדם חווה פגיעה על ידי אדם אחר, גוף אחר, ישות אחרת, באופן חד צדדי, ללא הצדקה מבחינתו, ותולה את האשם במישהו או משהו אחר מלבדו. האדם הקורבני מעריץ את הסמכות, נוטה להכפיף עצמו אליה, נמשך לתנאי חיים המגבילים את החופש האנושי. הוא מאמין בגורל המכוון את חייו, אינו פועל לשינוי הגורל, אלא בהתכופפות נכנעת בפניו.

                     

                    האדם הקורבני,בוחר למעשה בעמדה אשר תגן עליו מפני כל תוצאה שתקרה בעקבות מעשיו.הוא תמיד יכול לומר - "פגעו בי", "עשו לי",  "זה בגללם". אדם כזה הוא פסיבי, אינו השליט על עצמו ועל גורלו. הוא קורבן. הוא לא לוקח אחריות על חייו ולא מממש את עצמו, אלא מאשים את האחר בחוסר הצלחתו.

                     

                    הדרך היחידה לעזור לאדם קורבני ,היא להביאו לנקודה בה הוא יבחר לקחת את גורלו בידיו, ובאופן חד צדדי לוותר על הקורבנות. זו הדרך להוציאו ממעגל הקסמים הזה, בו מישהו אחר אחראי לתחושות שלך, לפחדים שלך, מישהו אחר בגלל היותו הפוגע, ינתב את שארית חייך.

                     

                     הקורבן מצפה לפיצוי, להכרה כקורבן, וכשהכרה כזאת לא מגיעה,הוא נשאר לבדו, בתחושה שהוא קורבן לעולם, אין מושיע והוא נדון להישאר כך לשארית חיו. ההחלטה לוותר על המקום הזה, היא הדרך להחלמה, לשיקום וחיים חדשים.

                     

                    אריך פרום בספרו:"הבריחה מהחופש" אומר כי להיות קורבן-זוהי בחירה מאד כואבת ורבים נוקטים בה, שכן זו בחירה בדרך הקלה של השלמה, של להיות צודק בשעה שכולם כביכול אשמים.

                     

                    בקלפי הטארוט נמצא קלף התלוי [הקורבן],אשר יוצא פעמים רבות ,לרוב אלו הבאים להתייעץ בקלפים.מכאן שרובנו "נהנים" מתחושת הקורבנות והעברת האחריות על חיינו למקור חיצוני במקום למקום של אחריות ושיפור עצמי.

                    קלף זה מדבר על התעוררות משינה תודעתית, הגוררת אחריה שחרור וויתור על דפוסי חשיבה, אמונות וצורות התנהגות שאינם נחוצים או אינם מתאימים יותר.

                    עם שחרורם אנו נפתחים לכניסה של חכמה חדשה, מקדמת ומפתחת המביאה עמה שינוי פנימי עמוק וצמיחה ברמה החשיבתית, הנפשית והרוחנית. זהו "תשליך עמוק" בכל הרמות. כשחוכמה אחת מפנה מקומה לחכמה אחרת חדשה ונכונה יותר- ניתן להיפתח לרמות אחרות גבוהות יותר של תודעה, המתעלה מעל לאגו הפרטי של האדם. האדם לומד שעליו לשנות את עצמו ולא את האחר ובזה להתמקד.

                     

                    נאחל לעצמנו להשכיל ולהבין איך להתבונן נכון ומתוך מודעות לגשת לחיים ולשנותם ממקום של כוח ויכולת התמודדות פנימית התלויה בנו.


                    דרג את התוכן:
                      0 תגובות   יום שלישי, 16/8/16, 02:39

                      תוצאת תמונה עבור משיח בן דוד

                       

                      ברור

                       

                      שהאילן

                       

                      אשר צמח

                       

                      מהגדוע

                       

                      עליו הירוקים

                       

                      נבעו

                       

                      מעומקו

                       

                      של כאב

                       

                      השפלה

                       

                      ושברי חלום מנופצים

                       

                      עדויות ללילות בדולח

                       

                      ותלישת זקנים.

                       

                       

                      עדות לצריחת אמהות

                       

                      שהובילו ילדיהם למות מפלצתי.

                       

                      עדות לזעקת ההיפרדות

                       

                      ימינה או שמאלה.

                       

                       

                      ולא שהעולם למד.

                       

                      ולא שהסכין אינה מבתרת

                       

                      בידי מרצחים חסרי אור...

                       

                       

                      איך?

                       

                      איך גדלנו עם שירת התקוה

                       

                      מופלא ממני.

                       

                       

                      איך ישנם חולמי חלומות

                       

                      המאמינים

                       

                      שתקומת חורבן הבית

                       

                      תתעופף משמים

                       

                      ותנחת

                       

                      על הר הבית

                       

                      וידי נשים חסודות

                       

                      תעטופנה בפרוכת

                       

                      אגדת עם נצחי

                       

                      השר שירי חמור לבן

                       

                      ומשיח בן דוד?

                      דרג את התוכן:
                        1 תגובות   יום שני, 15/8/16, 05:26

                        תוצאת תמונה עבור צללים

                         

                        המוות.

                         

                        שכן בין קירות בית הורי

                         

                        כאורח מוכר

                         

                        מובן.

                         

                         

                        הצללים של המשפחה,האישה,הבן

                         

                        הסתופפו אתנו

                         

                        מתבוננים מכל חגוו וחגוו

                         

                        ודורשים זכויות.

                         

                         

                        ככה זה היה

                         

                        אצל הורי.

                         

                         

                        הם בנו את ביתנו

                         

                        על ערימות כאבם.

                         

                        על ערימות אבידותיהם.

                         

                         

                        ןאני רק היום אחרי ששים ושש שנה

                         

                        הבנתי למה הפחד ממנו

                         

                        ומהקילשון שלו

                         

                        לא מרשים

                         

                        אותי.

                        דרג את התוכן:
                          0 תגובות   יום שבת, 13/8/16, 00:09

                          ''

                           

                          התמודדות עם כאב-תחשוב טוב יהיה טוב

                           

                          כאב הינו מערכת ההתרעה של הגוף שתפקידה להעיר אותנו בעזרת תחושת יתר ,הבאה לידי ביטוי ע"י עצבים המפוזרים בכל הגוף. במקום שאין עצבים לא יהיה כאב כמו בציפורניים, שיער או פרסת הסוס.

                          הכאב מראה שדבר מה מתחולל בגופנו,ועלינו לשים לב אליו.בלעדיו לא היינו שמים לב אליו ומטפלים בבעיה.הוא  גורם לנו לזהות את המחלה ולטפל בה.כשתחלוף המחלה, יחלוף גם הכאב.

                          הכאב צריך לגרום להפסקת הפעילות של אותו איבר שנפגע כדי שהגוף יוכל לתקן את הנזק, אחרת ימשיך את הפעילות ועלול לגרום  לנזק לכל החיים.  

                          תפקיד הכאב הוא: ללמד אותנו לקח.אם יש לנו כאב בטן לדוגמא,הכאב לעיתים,יכול להתריע על אכילה לא נכונה ,כדי שנמנע ממנה בעתיד.

                          ד"ר ראומה לוי במאמרה :"התמודדות עם כאב ללא תרופות" אומרת כי:"חלק מן הכאב הוא אובייקטיבי וחלק הוא סובייקטיבי. ההתייחסות שלנו לכאב, הפחד ממנו, התסכול והסבל קובעים במידה רבה את דרגת הסבל מהכאב. יש הבדל לסבול את הכאב ומהכאב. לסבול מהכאב מגביר אותו כי כשאדם סובל מהכאב הוא מתעצבן, נאנח וזה מכניס אותו ללחץ ומתח, מתח גורם להתכווצויות שרירים, עליה בלחץ הדם ובסופו של דבר לעליה מוגזמת של הכאב.

                          אפשר לעזור לכאבי ראש ע"י תרגיל נשימה וזה מייד עוזר, בזמן נשימה הגוף נכנס להרפיה ואז הדם זורם יותר טוב ויש חמצן. בדרך כלל באופן טבעי אדם שם את היד במקום הכאב. בגוף יש חשמל ובאיבר חולה וכואב, המתח החשמלי הוא מינימאלי ובאיבר בריא יש יותר חשמל. היות ובידיים יש הכי הרבה אנרגיה, כי הן כל הזמן בפעילות, סוגרים מעגל חשמלי - חום על מקום הכאב. לכן גם כשעושים תרגיל נשימה לכאב ראש מכסים את הראש בתוך הידיים".[ניתן ללמוד "רייקי" ולהשתמש באנרגיה זו,להקלה על הכאבים ע"י הנחתם במקום הכאב].

                           

                          ניתן גם להתמודד עם הכאב בעזרת מדיטציה ודמיון מודרך, המעוררת את המוח אשר ברשותו כלים לטיפול והקלה בכאב ושחרורנו  ממנו,לצד הרפואה הרגילה המציעה כדורי הרגעה. תרופות משתקות כאבים ופועלות כמו סמים . הן עובדות על מנגנונים שונים,על מנגנון הפחתת כאב וגם נוגדי דיכאון שמגבירים את דיכוי הכאב.שימוש מופרז בהם ,יהפוך בעצמו  לסיבה לכאבים.

                           

                          האמונה שיש לנו את היכולת להתמודד עם הכאב הנה  השלב ראשון לריפוי עצמי. עלינו לבטא את רגשותינו ולתת ביטוי למצוקה: לבקש עזרה,לא להתבייש או לחשוש. לשתף אחרים בקושי שלנו יוריד את המועקה,הפחדים והבדידות בהתמודדות מול הכאב. וכן,להיחשף לסוגי טיפולים נוספים אותם לא הכרנו קודם.

                           

                          אומרת יעל רוזנברג במאמרה "להתמודד עם הכאב":לחשוב מחשבות חיוביות, כי התודעה היא הבסיס של החוויה. אנו חווים את הכאב בהתאם למה שאנו חשים כליו. אם נעבוד על המחשבה שלנו ונראה את הדברים בצורה חיובית,העולם יאיר לנו את פניו בחזרה,ועוצמת הכאב תפחת אפילו אם אובייקטיבית נוכל לבדוק עוצמת כאב והיא בעצם לא השתנתה.לפי תורת הסוד-דומה מושך דומה .כלומר תחשוב רע -יגיע רע.תחשוב טוב,יגיע טוב.

                           

                          למוחנו ישנה היכולת לטפל כמעט בכל מחלה.עלינו למעשה להשתמש בתרגילים המטפלים בכאב וכך לעורר את המוח לשחרר משככי כאבים ובכלל ולטפל בגורם לכאב.

                          מומלץ ללמוד את הדרך לא בזמן כאב המסיח את הדעת,אלא לפני שהוא מגיעה וכך נוכל להפעיל את המדיטציה עם תחילת זיהוי בואו של הכאב[עמו מגרנה למשל],ולהיכנס להרפיה אשר תרגיע בזמן אמת את הכאב.המוח המתורגל לדרך יפעל מידית ויפעל את פעולתו.

                          דרך אחת מביאה לפנינו במאמרה "התמודדות עם כאב"- דורית קרסו,והריהי לפניכם:

                           

                          תרגיל ראשון להקלה על מגרנה:

                          -נעצום עיניים ונחשוב על מקום שקט בטבע, למקום זה יש איכויות של שלווה, אותו מקום מרגיע, רגוע ושליו, עכשיו, נפעיל את כל החושים: נריח, נאזין, נביט ונמשש כדי להתחבר אל המקום.

                          -כאשר אנו שרויים בשלווה במקום השקט שלנו, נביט לצד שמאל, נמצא שם בריכה, גדולה במעט מאמבטיה, בריכה המותאמת לגודל הגוף שלנו. הבריכה מלאה במים שצבעם זהב. אלו מים בעלי תכונות ריפוי והקלה על כאב.

                          -אנו פושטים את הבגדים ונכנסים אל הבריכה, נותנים לעצמנו להירגע בתוך הנוזל המוזהב אשר חומו בדיוק כחום גופנו. לאט, לאט, האטומים הזהובים של מי הריפוי נכנסים, מפעפעים דרך העור אל תוך הגוף. מיליוני אטומים זעירים זהובים עושים את דרכם אל תוך הגוף דרך העור.

                          -בתוך הגוף, האטומים הזהובים מחפשים את דרכם אל המקום הכואב, מצטופפים סביבו בהמוניהם, מקיפים אותו מכל עבר וחודרים לתוכו, כל אטום זהוב נוגס פיסה זעירה מהכאב ומעלים אותה. כך מיליוני אטומים זהובים מתקבצים להם סביב מוקד הכאב ומעלימים אותו פיסה קטנה אחרי פיסה, עד שהכאב נעלם כולו.

                          -אפשר לשהות באמבט הזה חצי שעה ואף יותר, עד שחשים הקלה. אז יוצאים מהאמבט, העור זהוב כולו בשל המים הזהובים, מתייבשים בשמש ומתוך המקום השקט חוזרים לאט אל החדר.

                           

                          אז ,שנהיה בריאים!


                          דרג את התוכן:

                            תגובות אחרונות

                            פרופיל

                            אסתר רבקה
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS