כותרות TheMarker >
    ';

    כי האדם עץ השדה

    כי האדם עץ השדה / נתן זך

    כי האדם עץ השדה.
    כמו האדם גם העץ צומח
    כמו העץ האדם נגדע.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא שואף למעלה
    כמו האדם הוא נשרף באש.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    אהבתי וגם שנאתי
    טעמתי מזה ומזה.
    קברו אותי כחלקה של עפר
    ומר לי, מר לי בפה.
    כמו עץ השדה.


    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא צמא למים
    כמו האדם גם הוא נשאר צמא.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    ארכיון : 10/2017

    3 תגובות   יום שלישי, 31/10/17, 04:15

    צטט: אסתר רבקה 2015-11-30 08:50:14

    ''

     

    ברוך שלא עשני אישה...ברוך שעשני כרצונו...

    הרב שי פירון מפרש את הפסוק מברכת הבוקר:"ברוך אתה...שלא עשני אישה" כך:

    "את האישה היהודית פטר אלוקים מקיומן של מצוות עשה מרובות. היא בייחוד חייבת לראות בשחרור זה מחלק ניכר של אמצעי החינוך -שכולם יפים כלפי הגברים, הבעת האמון האלוקי במשמעותה המוסרית העצמית.

     
    החוק היהודי מבוסס אפוא על ההנחה שלנשים יש בדרך כלל יותר נכונות פנימית להתמסר לעצם מטרתן, יותר אמונה נלהבת לגבי תפקידן היהודי וסכנת הפיתויים המזדמנת להן בעת מילוי תפקידן קטנה יותר. 

     
    לכן אין צורך להשתמש כלפיהן בכל התקנות המרובות המיועדות להזהיר אנשים...האישה מסמלת את המלאך השומר על ניצוץ הקדושה, על גחלת הטהרה והמוסר במשמעותה העליונה. ברוח זו אומרת האישה היהודית בכל בוקר ובוקר את הברכה:"שעשני כרצונו" לא רק מתוך הכנעה סבילה כקבלת החלטת ה´.. כי אם ברגשות חיוביים בהחלט, בתודה עמוקה ובשמחה כנה שבוראה עשה אותה "כרצונו", כלומר, לפי הרצון והחפץ שלו יתברך בצורה שמצאה חן בעיניו". שעשני כרצונו- משום שהאישה יותר כרצונו של השם מהאיש.

     
    לכן, היא חייבת בפחות מצוות שנועדו להשלים את האדם ולהביאו למצב מתוקן. הבסיס הרוחני של האישה מתוקן יותר, מושלם יותר ולכן היא חייבת בפחות מצוות". 

    השאלה המתבקשת היא: האם היחס כלפי הברכה לא בא מתוך שאיפת שיווין שאין מקורה בעולמנו היהודי. 

    ולמה כוונתי?

     

    אין לי ספק שהשדר של העולם המערבי עלול להוביל לתחושות של ניכור כלפי רוח הדברים המשתמעים מנוסח ברכה זו. השאלה היא ,

    -האם תחושת העלבון לא באה כתוצאה מהשוואה לא נכונה בין האיש לאישה.

    -האם אין לדבר על שוויון מהותי ושונות רוחנית המביאה גם לידי שונות תפקודית?

    -האם תפיסת השוויון כפי שהיא באה לידי ביטוי בחברה המודרנית לא מזיקה לאיש ולאישה?

    -האם לא מדובר על טשטוש של שונות חיונית הבונה את העולם?

    עד כאן דבריו.

    בברכות השחר האישה וגם האיש מברכים -זה מברך ש"עשני גבר" והאישה משנה ל"שעשני כרצונו".
    ברכה זו תמיד נתנה סיבות לתמיהה למה הכוונה?האם האישה נחותה מהגבר?
    הוא מברך בהתלהבות שעשני גבר ושמח בחלקו-והיא צריכה לשנות את הכתוב ולקבל את הדין-"שעשני כרצונו"

    כפי שאנו רואים במובאה שהבאתי מהרב פירון -רבים מנסים לתרץ ברכה זו ולסבר את אזן האישה התמהה-על מה ולמה אומר כך?האם איני שווה לגבר?ולמה לא לברך "שעשני אישה" ולא" שעשני כרצונו"?

    בשנים בהם התפללתי ,לא חשתי כל נחיתות להתפלל כך.האישה בהחלט לא נחותה בתפילה זו- אלא מקבלת את השונות שבין שני המינים,ולראייה:

    1.אכן יצרה קטן מיצרו של הגבר, והיא ניחנה בתכונות של איפוק וריסון ומחשבה כוללת לגבי תוצאות מעשה "לא מוסרי".יצרו של הגבר גובר עליו מהר יותר מאשר לאישה(לפחות משום שדורות לימדו אותה את מצוות האיפוק...זה כבר עבר אליה בגנים...)

    2.האישה אכן עסוקה יותר מהגבר.היא מתעוררת בלילה לרוב לשמע בכי תינוקם.היא ממהרת להכין את הדייסה ולהלביש את הילדים ולקחת אותם לגן,וללכת לעבודה כדי לעזור בפרנסה ואח"כ לרוץ להוציא את הילדים ואח"כ להכין אוכל לבית ואח"כ להיות ביביסיטרית לילדים ואח"כ לנקות ואח"כ להכין ארוחה לבעלה ואח"כ להכין מקלחות ואח"כ...ואח"כ... ואח"כ...-איך יהיה לה זמן ללכת שלוש פעמים לביה"כ גם ולהניח תפילין,( ולחפש מישהו כדי להתפתות כשהיא כבר חסרת כוחות) ועוד...לכן אין עליה מצוות שהזמן גרמא(שתלויות בזמנים).

    ובאמת כאן שאלת השוויון היא הכרחית.האם באמת יש שוויון בין המינים?
    אין שיווין וכל שוויון הוא כפוי.

    האישה מעצם בריאתה ,במבנה האנטומי שלה מביאה את התשובה הניצחת.
    היא נועדה להכיל(את התינוק ברחמה)ולתת(את האוכל מדדיה)-בזה כל אדם שיש לו עיניים בראשו יודה-עובדה.

    הגבר-נועד להעניק מזרעו אך בתוצאות מעשיו הוא תלוי באישה.לאישה יש עליונות עליו.היא היחידה היכולה להעיד האם באמת הוא האב וסומכים עליה....

    הגבר הוא הברק המבריק הוא החוכמה .האישה היא הבינה-היא מפרקת את מה שהגבר נתן(הזרע)ובונה יצור חדש ומפליא ברחמה.הכול נבנה בתוכה,הכול תלוי בתהליך המתהווה בה-גם הגבר-עיניו נשואות אליה.

    אין ספק שכוחותיה של האישה - גדולים יותר.לא בכדי אומרים שתינוקות נקבות שורדות יותר וגם בזקנותינו, נשים רבות קוברות את בעליהן לפניהן וחיות שנים רבות יותר.
    אז מה לנו כי נלין?-

    ומה עוד אומרים?כי בבוא המשיח אישה תמשול בגבר...כלומר שהעתיד מובטח לנו בנות המין החלש-אז למה להרגיש נחותות?

    ברוך שעשני כרצונו...אמן...

    דרג את התוכן:
      1 תגובות   יום שישי , 27/10/17, 06:21

      ''

       

      לפעמים צריך האדם להעביר ביקורת על מישהו (גם על עצמו). והשאלה היא, איך אפשר להעביר ביקורת בצורה בונה? ביקורת המתחשבת בצרכים של האדם השני, והמספקת מענה טוב יותר, לצרכים של זה שמעבירים עליו את הביקורת.ביקורת כזו הסיכוי שלה להתקבל גדול יותר, מאחר שהיא טובה יותר לשני הצדדים.

       

      רוב האנשים מוכנים לקבל ביקורת, אבל רק במידה מתונה.כדי שהביקורת תועיל, צריך לשלב בה גם מחמאות. הנטייה הטבעית היא לדחות את דברי הביקורת  ולהתעלם מהם, ולפעמים גם לתקוף את מי שאמר אותם.

       

      ספר משלי ממליץ למתוח ביקורת בזהירות ולהתאים את הביקורת לאופיו של האדם אשר מדברים איתו ובפרט, יש לקחת בחשבון את מידת ההבנה שלו: "תחת גערה במבין, מהכות כסיל מאה" [משלי יז]. כאשר גוערים באדם מבין היודע להסיק מסקנות, הדבר עלול לגרום לו נזק נפשי. הוא רגיש מאד לדברים שנאמרים לו, גערה לא זהירה עלולה להביא אותו למסקנה שהוא חסר-ערך, להשפיל אותו ולשבור אותו מבחינה נפשית יותר ממה שמאה מכות ישברו את הכסיל. הדרך הטובה ביותר להעביר ביקורת על אדם נבון היא ברמז דק, שהרי הנבון יודע להבין, מתוך רמזים דקים, מה כוונתו של הדובר. הרעיון שיש לדבר עם חכמים ברמזים נמצא כבר בדברי חז"ל: "די לחכימא – ברמיזא".

       

      כדאי להקדים לדברי-הביקורת כמה דברי-שבח ומחמאות, כך שהאדם ירגיש טוב ולא ייפגע מהביקורת. כדי להשיג תוצאה חיובית ,יש להדגיש את הצדדים החיוביים של הזולת, כך שיהיה ברור שהפגם שעליו מותחים ביקורת מתגמד לעומתם. ולהוסיף שכוונת הביקורת, להוסיף עוד יותר חיוביות לחיוביות שכבר נמצאת בו.זאת מכיוון  שכשאדם שומע דברי ביקורת, הם תמיד פוגעים בכבודו ובביטחונו העצמי .העברת ביקורת עלולה לפגוע בדימוי העצמי של הזולת ולגרום לו להרגיש פגום ופסול.

       

       

      אנשים חכמים יודעים להעביר ביקורת באופן שמשיג תוצאה הפוכה - הזולת מרגיש שהביקורת מחמיאה לו ומייפה אותו.עצם העובדה, שאדם חכם טרח למתוח עליו ביקורת מראה, שהוא ברובו טוב, שהרי אילו היה ברובו רע, לא היה "משתלם" להשקיע ולנסות לתקן אותו.

       

      אדם שכל דבריו הם תוכחות וממתיחת ביקורת על אחרים - מקשה את עורפם של השומעים, גורם להם להתעלם מדברי הביקורת שלו ואולי אף מדברי ביקורת בכלל, כי הם רואים שלביקורת שלו אין סוף - לא משנה מה יקרה, תמיד יהיה בזה משהו רע, ולכן אין טעם להתאמץ ולשפר.

       

      מעבר לנזק שהוא גורם לשומעים, איש ביקורתי גורם נזק גם לעצמו: מכיוון שהוא רואה בכל אירוע את הצד השלילי, הרגשות השליליים מצטברים בליבו, אין לו שמחת חיים, והוא יכול פתאום להישבר וליפול לדיכאון שממנו לא יוכל לצאת .

      .

      המסקנה היא :ככל שהדיבור אותו מוציא האדם מפיו ,מחובר יותר אל הדעת והמחשבה, כך הדיבור הביקורתי  עצמו הופך להיות טוב יותר.חשוב בטרם תדבר. חשוב טוב על כל התמונה המלאה. שים את עצמך במקומו של חברך. נסה להבין את הצד השני. ואל תדון את חברך עד שתגיע למקומו. רק כאשר תבין את הצד השני בדיוק כפי שאתה מבין את עצמך, רק אז באפשרותך להעביר אליו ביקורת בונה וחיובית.

      דרג את התוכן:
        1 תגובות   יום שני, 23/10/17, 07:46

        צטט: אסתר רבקה 2015-06-24 05:53:38

        תוצאת תמונה עבור פחד

         

        הפחד

        פחד הינו כוח הרסני במיוחד. הוא הורג התלהבות, הוא מחסל את הביטחון העצמי, מרוקן את האנרגיות מתוכך ופוגע ביצירתיות שלך.

         

        מדוע קיים בנו הפחד מלכתחילה? חוסר החלטיות וספקנות מהווים כר פורה להתפתחות הפחד.


        לאדם הפשוט,לפי דברי הרב לייטמן, יש שני סוגי פחד:

         

        -מהעולם הזה (להסתדר בחיים, בריאות, דור ההמשך, וכו')

        -ומהעולם הבא (להכין לעצמו גן עדן ולא גיהינום).

         

        אבל, כל סוגי הפחד האלה באגו המתפתח, מביאים את האדם לסוג השלישי של הפחד, שהוא הפחד האמיתי

         

        - האם אני אוכל להידמות לבורא בתכונת הנתינה והאהבה כלפי האחרים וכלפיו. אם האדם מרגיש הכרחיות להשיג את התכונה הזאת, אז הפחד הזה דוחף ומביא אותו למחסום, ל"תשובה מיראה" לבורא. 


        בכתבתה של סילביה עבר,היא מגדירה את הפחד" כמחסור באהבה.פחד הוא ההיפך מאהבה. פחד זו אנרגיה שלילית, המתבטא בצורת רגש, מחשבה ו/או תגובה פיזית. לעומתו, אהבה זו אנרגיה חיובית המתבטא באותה דרך. 
        פחד: "הרצון להימנע (או לברוח) מפני הגורם לתחושה בלתי נעימה". 


        אהבה: "הרצון למשוך אלינו והתייחד עם הגורם לתחושה נעימה, השאיפה לאחדות". 


        פחד = בעיה, חושך, רצון להתרחק. 
        אהבה = פתרון, אור, שאיפות לאחדות. 
        לכן, פחד ואהבה הם הפכים."

        מרגלית איילון מתארת את הפחד כ"מפלצת מנטאלית שהאדם יצר לעצמו-זרם תודעה שלילית.הפחד הוא המצאה שלך .אם אתה זוקף את ראשו המכוער -תן לו מכה.קל למוטט אותו בדיוק כמו שקל ליצור אותו.


        תודעה של אדם יכולה להיות לגמרי ללא פחד.


        כשאתה מסלק את הפחד מן התודעה-אתה מתחיל להיראות צעיר והבריאות שלך הולכת ומשתפרת.
        כשליבך מלא פחד ימשכו אליך אנשים שגם המניע שלהם הוא פחד,ויחד תגבירו את הפחד אחד של השני. דווקא אותו נושא שאנו דואגים ומפחדים ממנו, דווקא הוא "קורה" לנו."


        ברוחניות קיים מושג - דומה מושך דומה. אם יש בי אמונות שליליות לגבי עצמי הן מושכות אלי - התייחסות דומה שלילית של אנשים אחרים אלי. אנשים אחרים בסביבתנו הם כמו מראה בשבילנו. 

        ממשיכה ואומרת מרגלית:"אם תמלא את ליבך באהבה ימשכו אל חייך עוד ועוד אנשים שיאירו אותך באהבה שלהם ויוארו מהאהבה שלך,וכך תעצימו זה את האהבה של זה.
        זאת משום שאנו מושכים אלינו בדיוק את מה שאנחנו צריכים ללמוד.כל עוד אנחנו לא לומדים נמשוך אלינו עוד ועוד ניסיונות דומים.כל עוד אנו לומדים אנחנו לא צריכים לחזור שוב אל הניסיון הזה,ואנחנו מוכנים לשלב הבא של מסענו."
        מרבית האנשים חשים כי הם תוצאה של תהליכים, שאין להם שליטה עליהם. תאונה, מחלה, ניתוק מאדם אהוב, מערכות יחסים שמתפרקות, כל המקרים האלה נחשבים בעיני רוב האנשים לגורל, מזל, משהו שאין להם שליטה עליו.הם חשים כקורבנות של נסיבות חיים.


        ככל שאנחנו מתפתחים ברמת המודעות שלנו ,אנחנו מבינים שהיכולת להשפיע על חיינו גדלה והולכת. ככל שאנחנו לוקחים יותר אחריות על חיינו- אנחנו הופכים להיות בעלי שליטה ויכולת השפעה רבים יותר במסע חיינו. אנחנו מתקדמים אל החופש שלנו, החופש להיות מי שאנחנו, בעלי יכולת,בעלי זכות ההכרעה על מהלך חיינו.


        לפחד יש גם מטרה חיובית: הפחד גורם לאדם לפתח כישורים חשובים ולהתעורר משאננות והרס עצמי . לכן, כדי להתגבר על פחד, יש קודם להיות בו, להתפתח ורק אז אפשר ללמוד להתמירו לאהבה. זאת אומרת, ברמת התפתחות פרימיטיבית של האדם ,הפחד עוזר לבניית האגו והייחודיות. אבל כשאדם הגיע לרמה זו, עליו להתפטר מהפחד מהר ככל האפשר, לפני שיתחיל להרוס ולחסום את התפתחותו אל האחדות והשלם. 


        כך אנו למדים, שמה שהיה "טוב" בשלב מסוים של האדם, הופך ל"רע" בשלב אחר. 

        ודבריו של הרבי מברסלב מלמדים אותנו שיעור אמיתי:
        כל העולם כולו גשר צר מאוד/ מילים: רבי נחמן מברסלב 

        כל העולם כולו 
        גשר צר מאוד 
        והעיקר, והעיקר 
        לא לפחד, לא לפחד כלל.

        דרג את התוכן:
          1 תגובות   יום ראשון, 22/10/17, 05:03

          צטט: אסתר רבקה 2015-07-01 04:18:08

          ''

           

          שינויים בתודעה ובדפוסי החשיבה מביאים לצמיחה רוחנית

           

          תודעה [=הכרה]- תודעה היא אחת מתכונות הנפש, ובדרך כלל מייחסים אליה תכונות כמו סובייקטיביות, הכרה-עצמית, כושר חישה והבנה, והאפשרות לקלוט את היחס בין הזהות האישית לסביבה.

           היא מעין לוח, בו נחקק מידע אותו אנו קולטים. המידע נשמר בתודעה - או נמחק ממנה, בהתאם למשמעותו וחשיבותו עבורנו, ובהתאם לגישה של כל אדם לגבי סוגים אלו או אחרים של מידע.

           

          בקונטקסט פילוסופי משמעות המילה 'תודעה' היא מודעות. כשאנו חשים, אנו מודעים לכך שאנו חשים. כשאנו חושבים, אנו מודעים לכך שאנו חושבים.

           

          תרבויות ודתות רבות גורסות כי התודעה נמצאת בנשמה, הנפרדת מהגוף. לעומתם,מדענים רבים רואים את התודעה כקשורה באופן הדוק לתפקוד הניורוני של המוח.

           

          התודעה ערה 24 שעות ביממה, גם כשאנו ערים וגם כשאנו ישנים, במטרה לקלוט את המתרחש סביבה:  -כשהאדם ישן, קליטת התודעה פורצת גבולות ואין לה כל מעצורים.

          -כשהאדם ער, הוא קולט עשרות דברים בו זמנית, אך העניין שהוא מגלה בדבר מסוים בזמן מסוים, מציב דבר זה במקום מרכזי בתודעתו.

           

          התודעה, בדומה למחשב, מקבלת מידע במצבים של יש או אין. או שאנו יודעים או שלא. איננו נכנסים לעומק - ואיננו חושבים יותר מדי. ככל שהאדם מתורבת יותר ומלומד יותר, תודעתו מקובעת יותר - וקשה יותר לשינוי.

          תודעת האדם סופגת ללא הרף - דעות, הארות, מחשבות, רעיונות, מושגים, המשתחררים לאוויר העולם, בהתאמה לאוויר אותו נושם כל אדם:

          - אדם הגדל בסביבה של פחד, תודעתו תהיה רוויה בדעות ובמחשבות של פחד.

          -אדם הגדל בסביבה אוהבת, תודעתו תהיה רוויה במושגים, במילים, במחשבות של אהבה וכך הלאה.

           

          במקרים בהם המידע מתקבל מאהבה, השינויים בתודעה ובדפוסי החשיבה יביאו לצמיחה רוחנית, העשויה לשפר באופן משמעותי את איכות החיים ואת מצבו הבריאותי של הגוף.

           

          את התודעה מעצבים באמצעות הכוונה, תוך טיפוח תחושות ודיכוי תחושות כלפי גירויים שונים, בתהליך של הטמעת מידע המתמשך לאורך כל החיים. בהתאם לעיצוב התודעה, נבנית אישיותו של כל אדם, ונקבעים דפוסי חשיבתו, גישתו, אופן התנהגותו, תפיסת עולמו, רגישותו - ותחושותיו כלפי כל גורם בחייו.

           

          מכיוון שהתודעה היא הגורם המכוון את התנהגותו של כל אדם, גורמים רבים - בעלי אינטרסים וכוח, נאבקים על השליטה בתודעה הקולקטיבית - ועל האפשרות לעצב ולתכנת אותה, בדרכים שונות. בעיצוב התודעה הקולקטיבית, שותפים גורמים רבים, כמו: בית, חברה, תקשורת, ממשל, מערכת חינוך, מערכות הסברה, מנגנוני אכיפה, דת, מסורת, חוק, פרסום, יחסי ציבור ועוד.

           

          האינטנסיביות של הטמעת המידע והערכים במסגרת החינוך, מביאה לכך שהתודעה עלולה להיות כה מקובעת, שמידע הנוגד את הדפוסים שבה, עלולה להביא לזעזועים ולמשברים, לעוינות, במקרים רבים לעייפות, לכאבי ראש ולתופעות פיזיולוגיות כמו בחילה - ואף להפרעות תפקודיות שאנו מגדירים כמחלות שונות.

           

          ניתן לנקות את תודעתנו מאמונות, רעיונות, דעות ומחשבות שאיננו מאמינים בהם וגורמים לנו

          סבל, ומאמץ -באחרים תחתם, שישרו עלינו שלווה ונועם ויאפשרו לנו חופש אישי בבחירות שנעשה ונאמין בהם.

          ניתן לעשות זאת במידה ונאפשר לעצמנו להכניס לתודעתנו "סיפור חיים" אשר אינו נשלט ע"י דעות אחרים והכוונתם. עלינו להתמקד במידע החדש, להציב אותו במקום מרכזי בתודעתנו, לתרגל אותו ובכך נחליף בו את ה"סיפור" הקודם.

          מהלך כזה ייצור כמובן, כאוס עצום בתודעה, כאשר מחשבות, רעיונות וערכים סותרים ילחמו

          זה בזה, אך בסופו של דבר נרוויח את הבחירה החופשית להשתמש בתודעתנו האישית  וללכת בעקבות ליבנו.

           

          הבחירה חופשית באה כדי  לציין את התפיסה האומרת שלאדם יש כושר החלטה וחופש בחירה לגבי

          חייו. הם אינם קבועים מראש, אינם מוכתבים בידי הגורל, הסיבתיות או כוחות עליונים.

           

           חז"ל ביטאו יפה תפיסה זו בביטוי הידוע: "הכול צפוי והרשות נתונה" [ר' עקיבא]. כלומר, על אף שהכול צפוי בעיני האל, הרשות ניתנת לאדם לפעול לפי רצונו.

          דרג את התוכן:
            2 תגובות   יום שבת, 21/10/17, 19:04

            צטט: אסתר רבקה 2016-04-21 04:20:56

            צטט: אסתר רבקה 2013-01-31 09:30:00

            ''

             

             

             טובה ישנה השפעה גדולה על עיצוב אישיותו של הילד

             

            מוסיקה היא אומנות הצלילים, היא מכלול של רגשות, היא שפה המעמידה את הצלילים לרשות הרעיונות. אנו יכולים לשער עד כמה רוממה את הנפש נגינת הלווים בבית המקדש, ואנו חווים בעצמנו את ההתרגשות האוחזת בנו בעת האזנה ליצירה מוזיקלית או לשיר יפה.

             

            לניגון חשיבות מכרעת בעיצוב האישיות. כבר חכמי יוון הכירו בכך ,שהמוזיקה שאדם שומע מעצבת את אישיותו לא פחות מאשר הדעות שהוא שומע. פילוסופים, סוציולוגים ואנשי חינוך, מאמינים שלמוסיקה טובה, בטונציה ובריתמוס הנכון, ישנה השפעה גדולה על עיצוב אישיותו של הילד, והיא תורמת לפיתוח כישורים קוגניטיביים יצירתיים ורגשיים.

             

            ידוע לכול ,כי תזונת האם משפיעה על התפתחות תינוקה, ומצב נפשה משפיע על מצבו .כך גם לצלילים [שירים, ניגונים, קולות וכו'] אשר שומעת האם בזמן ההיריון, ואשר משמיעים לתינוק מרגעו הראשון - השפעה מכרעת ואדירה על כוחות הרצון שלו, נטיותיו [''אופיו''], מחשבותיו, צמיחתו, אמונתו בעצמו והתנהלותו.

             

            ניגון מוזיקה מרגיעה ומוכרת בחדר התינוק לאחר הלידה, בחודשי חייו הראשונים ירגיעוהו כבמטה קסם, ובדרך כלל תיפול עליו תרדמה עמוקה.

            השפעותיה המבורכות של האזנה יומיומית להנחיה של הרפיה וברקע מוזיקה מרגיעה, יתעצמו ויתחזקו בכל פעם יותר ויותר.

             

            ביהדות תמיד היה שימוש נרחב במוסיקה כמכשיר פנימי אשר אינו שייך רק לעניינים של הוואי, בידור, שמח, קונצרטים וכו'. משתמשים במוסיקה בתשומת לב גבוהה יותר.היהדות רואה את המוסיקה כתקשורת לכל דבר וכשפה ייחודית. המוסיקה מסוגלת להעביר את עומק החוויה שהאדם חווה.

             

            המוסיקה מסוגלת להעביר את עומק החוויה שהאדם חווה יותר מאותיות הדיבור, יש לאותיות המוסיקה אפשרות להגיע לזולת. כלומר, אין את החיסרון של אותיות המחשבה, ויש את המעלות של אותיות הדיבור שהן מגיעות לזולת.

             

            חלק בלתי נפרד מהוואי עם ישראל היה מוסיקה, אשר נוגנה בעיקר ע"י הלוויים אשר שרו גנו בבית המקדש עם כלי נגינה. ללוויים היו מספר תפקידים,בניהם שיר קבוע כל יום בזמן קבוע,בחגים וזמנים מיוחדים ובשבתות.

             

            דר מוטי פרידמן" המסורת של החזנות אשכנזית הולכת אחורה מדורי דורות כשבעצם במקור יש מי שמייחסים אותה לשירת הלוויים בבית המקדש. אחרי זה, כשגלו בני ישראל לכל מיני תפוצות הם לאט לאט פיתחו מסורות שונות שמצד אחד נסמכו על המסורת היהודית הנקראת  'ניגונים מסיני' – הניגונים העתיקים שכביכול ירדו מסיני עם משה רבינו , ומצד שני נסמכו על השפעות זרות.  

             

             

             

            http://www.habama.co.il/Pages/Description.aspx?Subj=3&Area=1&ArticleId=15595* מאת: כתב של הילה אהרון בריק

            דרג את התוכן:
              1 תגובות   יום שבת, 21/10/17, 03:20

              צטט: אסתר רבקה 2017-05-22 10:37:32

              צטט: אסתר רבקה 2015-07-26 11:27:02

              תוצאת תמונה עבור קלטת פנימית

               

              אלוקים לא ברא זבל

               

               

              יש לך כישרונות,חכמה ,חמלה-הכל נמצא בפנים.אתה צריך לפגוש ולהכיר את האני הפנימי  האמיתי שלך.

               

              להפסיק לקחת החלטות מתוך פחד.

               

               

              להפסיק לרדת על עצמך.

              להפסיק להיות עם ספקות עצמיים.

               

              ברגע שתאמר אני עיף,נמאס לי כבר.אני לא מוכן יותר עוד אף רגע אחד מחיי להמשיך עם זה.נמאס לי לברוח.נמאס לי לפחד....-זה הזמן לשינוי.


              הקלטות השליליות שנשמעות בראש שלנו שוב ושוב-צריך להפסיק אותן.

               

              אם אתה צריך שמישהו אחר יגיד לך תמיד שאתה בסדר-אלה סימני אזהרה.


              בדוק:מה הקלטת השלילית שלי?איזה דברים עוברים שוב ושוב בראש שלי?הן עובדות נורא מהר עד שכמעט לא מרגישים.אלה מחשבות אוטומטיות.

               

              אם בקלטת יש משפט כמו-לא מגיע לי יותר.אני לא רצוי.לא אוהבים אותי.זה משפיע על כל התפיסה.כל הגוף מתאים את עצמו לקלטת הזאת.כל המערכת.

               

              [ד"ר פיל]

              דרג את התוכן:
                1 תגובות   יום שישי , 20/10/17, 11:26

                צטט: אסתר רבקה 2016-01-11 06:38:33

                ''

                 

                צטט: רונה חטב

                 

                ארבע נשים ומלך 

                 

                היו היה מלך עשיר ולו ארבע נשים.

                את האישה הרביעית הוא הכי אהב, הוא פינק אותה עם בגדים יפים והביא לה את המאכלים הכי משובחים

                הוא לא הסתפק עבורה במשהו שהוא פחות מהטוב ביותר.

                גם את אשתו השלישית מאוד אהב, תמיד הקפיד להציג אותה לממלכות השכנות,אך בליבו קינן החשש שיום אחד תעזוב אותו למען אחר.

                גם את אשתו השניה אהב מאוד,הוא היה מספר לה את כל אשר בליבו ומתייעץ איתה בפתרון כל בעיה שעמה התמודד.

                והיא תמיד היתה אדיבה,מתחשבת,סבלנית,מייעצת בחוכמה,תומכת ועוזרת לו לעבור זמנים קשים.

                את אשתו הראשונה המלך לא אהב. על אף שהיתה בת זוג נאמנה מאוד ופעלה רבות וגדולות לשימור כספו וממלכתו ועל אף שאהבה אותו מאוד,הוא בקושי שם לב אליה.

                 

                יום אחד חלה המלך וידע שזמנו הגיע.הוא חשב על החיים הנפלאים שלו ותהה:

                יש לי ארבע נשים וכשאני אמות אהיה לבד?????

                 

                שאל המלך את אשתו הרביעית :"אהבתי אותך הכי הרבה וטפלתי בך נהדר. עכשיו אני גוסס האם תבואי איתי ותארחי לי חברה ?"

                "אין סיכוי" היא ענתה והלכה מבלי לומר עוד מילה.

                תשובתה פילחה את ליבו כסכין !

                 

                המלך שאל את אשתו השלישית :"אהבתי אותך כל חיי והצגתי אותך בפני כולם.עכשו כשאני גוסס, האם תבואי איתי לארח לי חברה ?"

                "לא" היא ענתה "החיים טובים מדי! כשאתה תמות אני אתחתן מחדש"

                ליבו שקע והפך לקר !

                 

                הוא שאל את אשתו השנייה :"תמיד פניתי אליך לעזרה ואת תמיד היית שם בשבילי , כשאמות האם תבואי איתי ותארחי לי חברה?"

                "אני מצטערת אני לא יכולה לעזור לך הפעם " ענתה "המקסימום שאני יכולה לעשות זה ללכת איתך עד פתח הקבר".

                תשובתה הכתה בו כברק והמלך היה הרוס.!

                 

                פתאום :

                קול קורא : "אני אבוא איתך, אני אלך איתך לאן שתלך"!!!

                 

                המלך הסתכל ומולו עמדה אישה כחושה ורזה, תוצאה של הזנחה ממושכת, אשתו הראשונה.

                 

                בסבל רב אמר המלך "עכשיו אני מבין שהייתי צריך לטפל בך טוב יותר כשהיתה לי ההזדמנות".......

                 

                ובכן לכולנו יש ארבע נשים בחיינו:-

                 

                הרביעית  -  היא גופנו, לא משנה כמה זמן , מאמץ נשקיע בלעשות אותו יפה, הוא יעזוב אותנו כשנמות.

                השלישית – היא רכושנו, מעמדנו וכספנו. כשנמות כולם יעברו לאחרים.

                השנייה    – היא המשפחה והחברים שלנו. לא משנה כמה הם היו שם בשבילנו, הכי רחוק שהם ילכו איתנו זה רק עד פתחו של הקבר.

                והראשונה – היא הנשמה שלנו שתלך איתנו לכל מקום, למרות שהזנחנו אותה לטובת מרדף אחר הכסף ,הכוח ושאר הנאות העולם.

                חזקו וטפחו אותה כיוון שהיא החלק היחיד שילך איתכם לכל מקום.

                דרג את התוכן:
                  1 תגובות   יום רביעי, 18/10/17, 07:45

                  צטט: אסתר רבקה 2016-04-22 10:00:25

                  תוצאת תמונה עבור כיכר זהב

                   

                  כוחה של אמונה - סיפור קצר ויפה\ישראלטשע
                   

                  עשיר גדול היה נוהג לצאת מפעם לפעם לטייל בשוק, לראות מה קורה בקרב העמך. 


                  יום אחד לבש את מיטב בגדי המעצבים שלו ונעל את הנעליים החדשות והיוקרתיות שלו ויצא לטייל והנה באמצע השוק, מעשה השטן, נעל ימין נקרעה. 

                  מצא העשיר סנדלרייה עלובה ונכנס פנימה, הסנדל לקח את הנעל, חתך הדביק ותפר, העשיר בא לנעול את הנעל והנה הוא מבחין שהתפירה של הסוליה עקומה והתיקון מכוער. 

                  "מה קורה לך, זאת עבודה של בעל מקצוע, אתה סנדלר אתה?" גער בו העשיר, "אנא סלח לי" פונה אליו הסנדלר,"אני עני ובקושי מתפרס למחייתי, יש לי שמונה בנים ובנות שיהיו בריאים והנה הבת הגדולה הגיעה לפרקה ואין לי במה לחתן אותה. ראשי מלא דאגות עד כי אינני מסוגל להתרכז בעבודה". כך אמר לו הסנדלר ומירר בבכי. 

                  לקח אותו העשיר לביתו, נכנסו לבית, העשיר ניגש לכספת והוציא משם כיכר זהב,"כל פעם שתצטרך לחתן מישהו מילדך פרוס לך פרוסת זהב". 

                  אחז הסנדלר בהתרגשות בכיכר הזהב, הלך לביתו ושמר אותה במקום מסתור. מאותו היום החל הסנדלר לעבוד בשמחה כשהוא חסר כל דאגה ליום המחר. שמע עבודתו המדויקת יצא למרחקים, והחלו לבוא אליו אנשים מכל הכפרים והעיירות שמסביב, ובמשך הזמן הקים הסנדלר מפעל לנעליים והפך לאחד מעשירי הארץ. 

                  יום אחד יצא הסנדלר העשיר לטייל בשוק והנה הוא רואה אדם ממרר בבכי. שאל אותו על מה ולמה הוא בוכה וכשהאיש הסביר לו שהוא עני ואין לו מה לאכול לא לו ולא לילדיו הזמין אותו לביתו ונתן לו את כיכר הזהב, "כשתצטרך כסף פרוס לך פרוסת זהב מכיכר זו מכור אותה וכך לא תצטרך לדאוג יותר". 

                  הבן אדם לקח את כיכר הזהב מלא בספיקות וכשהגיע לביתו לקח פטיש והכה על כיכר הזהב ולהפתעתו אכן רק ציפוי דק של שכבת זהב הייתה בכיכר ומתחת למעטה הזהב הדק היה גוש ברזל חלוד. 

                  נדהם וכועס רץ לביתו של הסנדלר העשיר וקרא בכעס - "למה רימית אותי, כיכר זו כולה ברזל ורק הציפוי שלה זהב", התבונן הסנדלר באיש ובכיכר הברזל שבידו ולאחר רגע של שקט אמר לו - מעניין גם אני קיבלתי ברגע של ייאוש את כיכר הזהב הזו, אלא שהגישה שלי הייתה שונה משלך. אני האמנתי במתנה ואילו אתה הִטלת ספק במתנה. אתה מבין פנה הסנדלר לאיש, "האמונה היא כיכר הזהב האמיתית, ובזכות אמונתי הצלחתי להגיע למה שהגעתי". 

                  שימו לב במה אתם בוחרים להאמין, כי האמונות שלכם מעצבות את המציאות שלכם.

                  דרג את התוכן:
                    1 תגובות   יום שני, 16/10/17, 06:02

                    צטט: אסתר רבקה 2016-01-28 05:38:44

                     

                     

                    ''

                     

                    הכול משתנה בעולם מלבד השינוי עצמו

                     

                    פעמים רבות נאמר, שהכול משתנה בעולם- מלבד השינוי עצמו.החיים משתנים ללא הפסקה.אנחנו מתפתחים,מתים ונולדים.כל הניגודים לוקחים חלק בתבנית מעגלית זו. נתון אחד המשותף לכולם הוא העובדה כי שינוי מתרחש מידי יום ביומו,בכל שעה לכולם. באם העולם זרק אותנו לשינוי בעל כורחנו  או שיזמנו אותו , התחושה היא שלעשות שינוי הינה משימה קשה, שמרגישה ומשדרת בדידות.

                     

                    שינוי אמיתי הוא כמו דלת הנפתחת רק מבפנים.כלומר שרק אנחנו אשר נמצאים בפנים יכולים לפתוח אותה. שינוי אמיתי -הוא שינוי בפנימיות בתכונות אופי, בדפוסי התנהגות וחשיבה. שינוי כזה הוא מרפא אמיתי ומחזיק מעמד לאורך זמן. השינוי נעשה במחשבה. המחשבות העולות בדעתנו והמילים שאנו משמיעים, יוצרות את  המציאות שלנו ואת כל הנוכחים בתוכה-גשמית ורוחנית.

                     

                      אנו זקוקים לשינוי כדי להתחיל לאהוב את עצמנו, כדי להשתחרר מהעבר, לחיות חיים טובים בהווה ולהיפתח לעתיד נפלא ,כדי להפסיק להאשים אחרים במה שקרה וקורה לנו ,כדי לקחת אחריות על חוויותינו,מעשינו, דיבורינו ומחשבותינו, כדי לסלוח ולהיפתח לאהבה.

                     

                    כאשר אנו יוצרים שלום ושלווה ואיזון במוחנו, נמצא יסודות אלו גם בחיינו. אנו זקוקים לשנוי כדי להכניס לחיינו רוגע, שמחה, בריאות, זוגיות טובה, יחסים נפלאים  עם כל הסובב אותנו.

                     

                    אנשים רבים נאבקים זמן רב מלבצע שינויים בחייהם- למרות ששינויים אלו נדרשים מסיבות רבות. אנרגיה רבה מתבזבזת בהתנגדות לשינוי, במקום בזרימה עימו. החיים הם שינוי בלתי פוסק. החיים הם זרימה ותנועה מתמדת.אם רק נפתח להכיר את טבענו האמיתי, כחלק מהותי בזרימת החיים- נכיר בזרימה הטבעית שלנו- ונקדם שינויים המתרחשים ,ונסכים לראות את האמת אודות התנסויות אלו- יפתח בפנינו ידע ואנרגיה רבה.

                     

                    אנשים רבים מעידים על כך, כי לפני השינוי שהתרחש בחייהם- הם היו המומים, פגועים וחשו כמו קורבנות- אך לאחר ההתנסות הם יצאו מחוזקים יותר. החיים מציעים לנו לא רק לצאת מחוזקים יותר אלא להבין את השיעור.

                     

                    התת-מודע יוצר עבורנו התנסויות ,המתבססות על חוויות מעברנו ומשכפל אותם בכל פעם עם שחקנים שונים .כל עוד לא נבין את המקור ולא נסיר את המסכה, נסתובב במעגלים רבים- עד שנהיה מודעים לכך שאנו האחראים על חיינו.

                     

                    כדי להתגבר על פחד משינוי עלינו:

                    -עלינו לבצע את השינוי כמערך רחב של שינויים זעירים,ולא בבת אחת.

                    -עלינו להיות אמיצים ולא לפחד לעשות טעויות.

                    -עלינו להכניס את החדש בתוך הישן.

                    -עלינו לבדוק את כל האלטרנטיבות העומדות לפני שאתם מבצעים שינוי.

                    -עלינו לוותר  על העבר. שחרור הישן מהחיים בכל דרך אפשרית.

                    -עלינו להבין כי הישן חלף ומת כי אין בו כל ברכה .

                    -עלינו להיות משוחררים ופתוחים לעמדות ולדעות שונות ,מאלה שמורגלים אליהם.

                    -עלינו להיות אופטימיים ונחושים .זו סגולה לשינויים קלים וכייפיים.

                     

                    העצה היא לא לאחוז בקצה הגלגל בעת שקורה השינוי ,אלא להיכנס אל תוך תהליך השינוי.לנוע לעבר מרכז הציקלון- ולנוח שם, מתוך ידיעה שגם השינוי הזה יעבור.

                     

                    החיים חוזרים על עצמם ,ועלינו לשים לב לכך ולהיות ערניים,כדי שלא נחזור על אותם שגיאות שוב ושוב- אלא נשכיל לעשות שינויים בהנהגות שלנו ובדפוסי התגובה שלנו עם בוא השינוי.

                     

                    כל שינוי בחיים הינו מנוף לגדילה והרחבת המודעות שלנו אודות עצמנו והחיים סביבנו, עד שמגיע שלב שבו שינויים מתקבלים בברכה, ויוצרים אותם באופן מודע לגמרי.

                     

                    כשאנו חיים, חיים מודעים -הרבה מאוד דברים משתנים .אנו מוכנים לעשות כל שינוי בחיינו ללא חשש.

                     

                    דרג את התוכן:
                      1 תגובות   יום ראשון, 15/10/17, 23:45

                      צטט: אסתר רבקה 2015-12-21 09:23:29

                      תוצאת תמונה עבור מסר

                       

                      היום לאחר שיחה לא קלה,קיבלתי מסר מתוך קבוצה יקרה וברצוני להעניק אותה גם לכם:

                       

                       

                      כותבת נווית מ"רוח דרומית":

                       

                       

                       

                      מסר יפה שכדאי לאמץ לחיים:

                       

                       

                       

                      האדם צריך להסתכל  כל חייו לחמישה כיוונים!!!

                       

                       

                      קדימה-כדי לדעת לאן הוא הולך...

                       

                      אחורה-כדי להיזכר מאיפה הוא בא...

                       

                      למטה-כדי לראות שהוא לא דורך על אף אחד בדרך...

                       

                      לצדדים-כדי לראות מי תומך בו בשעת צרה...

                       

                      למעלה-כדי להיזכר שיש מי שתמיד מסתכל ושומר עליו!!!!

                       


                       

                      *החיים הם מתנה-חיו אותם!

                       

                      *היום,לפני שאתם אומרים מילה רעה,חשבו על מי שלא יכול לדבר.

                       

                      *לפני שאתם מתלוננים על טעם המזון,חשבו על מי שאין לו מה לאכל.

                       

                      *לפני שאת מתלוננת על בעלך/חברך ואתה צועק על אשתך/חברתך-חשבו חשבו על מי שישן לבד בלילה ומתפלל לאהבה.

                       

                      *היום לפני שאתם מתלוננים על החיים,חשבו על מי שהלך בטרם עת.

                       

                      *לפני שאתם כועסים שהבית מלוכלך,חשבו על האנשים הגרים ברחובות.

                       

                      *לפני שאתם מתעצבנים על המרחק שאתם צריכים לנהוג,חשבו על מי שמשלים את אותו המרחק ברגל.

                       

                      *וכאשר אתם עייפים ומתלוננים על העומס בעבודה,חשבו על המובטלים,הנכים ומי שרוצה אך לא מסוגל לעבוד.

                       

                      *לפני שאתם חושבים להפנות אצבע מאשימה או לגנות אדם אחר,זכרו שאף אחד מאיתנו לא מושלם,וכולנו בני אדם.

                       

                      *ובמקום שהמחשבה המדכאת תוריד את מצב הרוח,לבשו חיוך על הפנים ואמרו תודה שאתם בחיים.

                       

                      החיים הם מתנה-חיו אותם...

                       

                      שבוע מלא אהבה ונתינה.

                      דרג את התוכן:
                        1 תגובות   יום שישי , 13/10/17, 06:42

                        צטט: אסתר רבקה 2015-10-19 19:34:32

                        ''

                         

                        תוצאת תמונה עבור לקחת אחריות

                         

                        אז מי פה קורבן?

                         

                        החיים  הם תמרון בין הבחירה להיות קורבן או אדם שלוקח אחריות על חייו ופועל למענם באסרטיביות.

                         

                        לא פעם אנו עוברים קושי בחיינו ומיד מחפשים את האשמים במה שקורה אתנו:הסביבה,החברה,אלוקים,הגורל וכו.זה הצד הקורבני שבנו שמנסה להטיל את האשמה בגורם חיצוני ,במקום לקחת את האחריות על עצמנו למה שקורה ולדברים שאנו יכולים לעשות לשינוי המצב.

                         

                        ביכולתנו,להחליט להפסיק להיות קורבנות.נעצור רגע ממרוץ החיים ניקח נשימה ונתבונן מה עומד לפנינו.לא נחשוש לקבל החלטות גם אם נטעה או נכשל נבין כי זה חלק מהכלים שבידנו ומותר לנו לא להצליח לצורך המשך לימודנו בעולם הזה.

                         

                        ההתנהגות הקורבנית מביאה תחושות של פחדים ,כעסים,רגשי אשם וכו ,שאנו במו ידינו עזרנו ליצירתם. כעס פנימי ממגנט כעס חיצוני.כל תחושת קורבן ממגנטת סיטואציה דומה.דומה מושך דומה.

                         

                        אם נתבונן לתוכנו,נחווה ,נלמד להכיר את פנימיותנו ורבדינו המודחקים וננסה להאיר בתוכנו את המקומות החשוכים האלה-נגיע לסליחה עצמית ולטיפול ב"שכבות החלשות" שבתוכנו.למענינו ולמען יצירת סביבה פנימית וחיצונית חיובית לנו ולסובבים אותנו.

                         

                        בקלפי הטארוט נמצא קלף התלו[הקורבן],אשר יוצא פעמים רבות לרוב אלו שבאים להתייעץ בקלפים.מכאן שרובנו "נהנים" מתחושת הקורבנות ולהעביר את האחריות על חיינו למקור חיצוני במקום למקום של אחריות ושיפור עצמי.

                         

                        קלף זה מדבר על התעוררות משינה תודעתית, הגוררת אחריה שחרור וויתור על דפוסי חשיבה, אמונות וצורות התנהגות שאינם נחוצים או אינם מתאימים יותר.

                        עם שחרורם אנו נפתחים לכניסה של חכמה חדשה, מקדמת ומפתחת המביאה עמה שינוי פנימי עמוק וצמיחה ברמה החשיבתית, הנפשית והרוחנית. זהו "תשליך עמוק" בכל הרמות. כשחוכמה אחת מפנה מקומה לחכמה אחרת חדשה ונכונה יותר- ניתן להיפתח לרמות אחרות גבוהות יותר של תודעה, המתעלה מעל לאגו הפרטי של האדם. האדם לומד שעליו לשנות את עצמו ולא את האחר ובזה מתמקד.

                        בהיותו של התלוי הפוך הוא מסוגל לראות את המציאות מזווית שונה ומפרספקטיבה רחבה יותר ממה שראה עד עתה, גם מנקודת מבטו של האחר עיני האדם מופנות אל המתרחש בנפשו ,ולא רק החוצה -כפי שקורה אצל אדם שעדיין לא התעורר.

                         

                        חכמה דרך הקרבה עצמית, לצעוד בעקבות האמונה האישית, תקשורת עם החלקים התת-הכרתיים של האדם, שימת לב לפרטים החשובים באמת לאדם, מוח אסטרלי, ממלכת הנפש, המעמקים החבויים של הנשמה, ברית עם ישות עליונה למרות פחד ארצי.

                         

                        קלף המתאר קורבן או ויתור, בדרך כלל מרצון. נכונות לוותר על נכסים (בעיקר חומריים) לצורך השגת מטרות ארוכות-טווח, שהן חשובות יותר לשואל. תבונה הנקנית במחיר נטישה של הישגי העבר.

                         

                        חיובי: ויתור על דברים משניים כדי לשמור על העיקר. נדיבות עד כדי הקרבה עצמית, למען אדם או עניין החשובים לשואל. אפשרות לראות את כל ההיבטים של מצב מסוים, ולהתייחס אליהם בשוויון-נפש. כוח השיפוט של השואל במיטבו, משום שהוא איננו צמוד לתבניות קשיחות ולדעות-קדומות. הצלחה לטווח ארוך, משום שהשואל הסכים להיות בעמדת חולשה ולא לכפות את מהלך העניינים. אי-אלימות מנצחת. דרגה רוחנית גבוהה.

                         

                        שלילי: נטייה מופרזת להקרבה עצמית ומילוי תפקיד של קורבן נצחי. קשייו של השואל מדומים, משום שהוא מתעקש להיצמד אליהם ולהמשיך להתלונן במקום להחליט ולעשות משהו לפתרונם. הוא רואה את עצמו כמרכז היקום ועסוק רק בבעיותיו האישיות. חופש-פעולה מוגבל. שקיעה ברחמים-עצמיים.

                         

                        נאחל לעצמנו להשכיל ולהבין איך להתבונן נכון ומוך מודעות לגשת לחיים ולשנותם ממקום של כוח ויכולת התמודדות פנימית שתלויה בנו.

                        דרג את התוכן:
                          2 תגובות   יום שלישי, 10/10/17, 21:31

                          צטט: אסתר רבקה 2014-12-31 21:13:45

                          ''

                           

                          לפעמים צריך האדם להעביר ביקורת על מישהו (גם על עצמו). והשאלה היא, מחמאות? ביקורת המתחשבת בצרכים של האדם השני, והמספקת מענה טוב יותר, לצרכים של זה שמעבירים עליו את הביקורת.ביקורת כזו הסיכוי שלה להתקבל גדול יותר, מאחר שהיא טובה יותר לשני הצדדים.

                           

                          רוב האנשים מוכנים לקבל ביקורת, אבל רק במידה מתונה.כדי שהביקורת תועיל, צריך לשלב בה גם מחמאות. הנטייה הטבעית היא לדחות את דברי הביקורת  ולהתעלם מהם, ולפעמים גם לתקוף את מי שאמר אותם.

                           

                          ספר משלי ממליץ למתוח ביקורת בזהירות ולהתאים את הביקורת לאופיו של האדם אשר מדברים איתו ובפרט, יש לקחת בחשבון את מידת ההבנה שלו: "תחת גערה במבין, מהכות כסיל מאה" [משלי יז]. כאשר גוערים באדם מבין היודע להסיק מסקנות, הדבר עלול לגרום לו נזק נפשי. הוא רגיש מאד לדברים שנאמרים לו, גערה לא זהירה עלולה להביא אותו למסקנה שהוא חסר-ערך, להשפיל אותו ולשבור אותו מבחינה נפשית יותר ממה שמאה מכות ישברו את הכסיל. הדרך הטובה ביותר להעביר ביקורת על אדם נבון היא ברמז דק, שהרי הנבון יודע להבין, מתוך רמזים דקים, מה כוונתו של הדובר. הרעיון שיש לדבר עם חכמים ברמזים נמצא כבר בדברי חז"ל: "די לחכימא – ברמיזא".

                           

                          כדאי להקדים לדברי-הביקורת כמה דברי-שבח ומחמאות, כך שהאדם ירגיש טוב ולא ייפגע מהביקורת. כדי להשיג תוצאה חיובית ,יש להדגיש את הצדדים החיוביים של הזולת, כך שיהיה ברור שהפגם שעליו מותחים ביקורת מתגמד לעומתם. ולהוסיף שכוונת הביקורת, להוסיף עוד יותר חיוביות לחיוביות שכבר נמצאת בו.זאת מכיוון  שכשאדם שומע דברי ביקורת, הם תמיד פוגעים בכבודו ובביטחונו העצמי .העברת ביקורת עלולה לפגוע בדימוי העצמי של הזולת ולגרום לו להרגיש פגום ופסול.

                           

                           

                          אנשים חכמים יודעים להעביר ביקורת באופן שמשיג תוצאה הפוכה - הזולת מרגיש שהביקורת מחמיאה לו ומייפה אותו.עצם העובדה, שאדם חכם טרח למתוח עליו ביקורת מראה, שהוא ברובו טוב, שהרי אילו היה ברובו רע, לא היה "משתלם" להשקיע ולנסות לתקן אותו.

                           

                          אדם שכל דבריו הם תוכחות וממתיחת ביקורת על אחרים - מקשה את עורפם של השומעים, גורם להם להתעלם מדברי הביקורת שלו ואולי אף מדברי ביקורת בכלל, כי הם רואים שלביקורת שלו אין סוף - לא משנה מה יקרה, תמיד יהיה בזה משהו רע, ולכן אין טעם להתאמץ ולשפר.

                           

                          מעבר לנזק שהוא גורם לשומעים, איש ביקורתי גורם נזק גם לעצמו: מכיוון שהוא רואה בכל אירוע את הצד השלילי, הרגשות השליליים מצטברים בליבו, אין לו שמחת חיים, והוא יכול פתאום להישבר וליפול לדיכאון שממנו לא יוכל לצאת .

                          .

                          המסקנה היא :ככל שהדיבור אותו מוציא האדם מפיו ,מחובר יותר אל הדעת והמחשבה, כך הדיבור הביקורתי  עצמו הופך להיות טוב יותר.חשוב בטרם תדבר. חשוב טוב על כל התמונה המלאה. שים את עצמך במקומו של חברך. נסה להבין את הצד השני. ואל תדון את חברך עד שתגיע למקומו. רק כאשר תבין את הצד השני בדיוק כפי שאתה מבין את עצמך, רק אז באפשרותך להעביר אליו ביקורת בונה וחיובית.

                          דרג את התוכן:

                            תגובות אחרונות

                            פרופיל

                            אסתר רבקה
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS