כותרות TheMarker >
    ';

    כי האדם עץ השדה

    כי האדם עץ השדה / נתן זך

    כי האדם עץ השדה.
    כמו האדם גם העץ צומח
    כמו העץ האדם נגדע.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא שואף למעלה
    כמו האדם הוא נשרף באש.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    אהבתי וגם שנאתי
    טעמתי מזה ומזה.
    קברו אותי כחלקה של עפר
    ומר לי, מר לי בפה.
    כמו עץ השדה.


    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא צמא למים
    כמו האדם גם הוא נשאר צמא.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    ארכיון : 11/2017

    1 תגובות   יום שלישי, 28/11/17, 05:14

    צטט: אסתר רבקה 2015-01-19 06:04:08

    התמודדות עם כעס''

     

     

    הכעס הינו רגש עז אשר יכול להביא לתוקפנות ולאלימות מילולית ופיזית, הוא נקרא אף בשם "חימה" מכיוון שהינו מתולדות האש.על כך אמרו חז"ל :"כל הכועס כל מיני גהנם שולטין בו".

     

     

    המחשבה הרווחת היא שהכעס הוא תגובה טבעית למאורעות שאינם עולים בקנה אחד עם צפיותינו, נדמה לנו , כי הכעס הוא חלק מאיתנו. חברתית מקובל לחשוב שכעס הוא הכרחי כדי  להשיג את רצוננו. כעס נותן תחושה מדומה של עוצמה וכוח.  הוא מזוהה כהתפרצויות או התלקחויות בין אם הן חיצוניות או פנימיות ,כעס חם מתפרץ או כעס קר – ביטויים כמו  ציניות, סארקזם, סלידה, דחייה, ביטול, שיפוט, האשמה, אשמה, תסכול, וכיו"ב. יש כעס חם מתפרץ וכעס קר או מופנם (טינה, מחשבות נקם, דחיה, שנאה) ושניהם הוכחו מדעית כהרסניים לבריאותנו.

     

    בשעת כעס ישנה פעילות מואצת של הלב והריאות, התרחבות פתאומית של כלי הדם, שחרור חומרים כימיים המעלים את רמת הסוכר,לחץ הדם עולה, שחרור מופרז של אדרנלין ונוראדרנלין ועוד. חומרים אלו נשארים בגוף גם בחלוף הכעס, בכמויות גבוהות בהרבה מהנדרש ובטווח הארוך ומקשרים אותם למחלות כרוניות (דלקות, סרטן, כאבים, וכו") .

    אנחנו מרגישים מרוקנים, מותשים, לא מובנים ומבודדים .כשכועסים על משהו או מישהו כועסים על כל העולם – ונדמה שכל העולם נגדנו.

     

    האמת היא, שהכעס הוא רגש משני לרגש אחר עמוק יותר.הבעיה נמצאת במהותה בעצם ההרגשה שדברים חייבים להיות כפי הציפייה שיהיו.הרגשה זו יסודה במידת הגאווה ,המבטא את עליונותו של האחד כלפי האחר, ובשימת האדם את עצמו לפחות בתת מודע כמשקל "שווה" עם כוח עליון בהנהגת הדברים וסידור מקריותם בעולם.

     

    מסיבה זו,היהדות סולדת סלידה טוטאלית מהגאוותן, עד שהבורא מצהיר עליו "אין אני והוא יכולים לדור בכפיפה אחת". הלקוי במידה זו אינו סובל תקרית שאינה לפי תוכניתו, תגובתו תהיה בהתקפת זעם, לכן נמצא שורש כל כעס גאווה, וכגודל הגאווה עומק הכעס כתגובה.

     

    האדם הכועס מתנתק מעצמו ומסביבתו, מאבד שליטה על ערכיו ועקרונותיו, התנהגותו נעשית לא ראציונלית ואף הרסנית- עד שפעמים מגיע בשל כך גם לשפיכות דמים.על פחות מזה קבעו חכמים כי "המשבר כלים בחמתו יהיה בעינך כעובד עבודת כוכבים" .זאת משום שהאדם הכועס מאבד את כוח שליטתו על מעשיו ודרכו פתוחה לשליטה חיצונית שתוכל להביאו גם לכפירה ולחוסר אמונה.

     

    איך מתמודדים עם כעס?

     

    בשנות ה-60 היו תיאוריות, שעברו לפסיכולוגיה הפופולארית, שאומרות: תבטא את הכעס שלך, זה טוב.

     

    היום אנחנו יודעים שביטוי כעס מוגזם פוגע בנו ובזולת. אמפתיה, כלומר הבנת האדם השני ו"כניסה לנעליו", עוזרת מאוד להתגבר על הכעס. חשוב להביע כעס, אבל במקום, בזמן ובדרך הנכונה. מחשבות אוטומטיות, לא רציונאליות, מוגזמות עולות בנו בשעת כעס. אחרי כמה זמן אנחנו נרגעים, וחושבים אחרת, בצורה ראציונלית ונכונה יותר.

     

    עצת היהדות להסרת הכעס ,היא התמודדות עם הרגשת הגאווה, אפשרות מיעוטם הוא ע"י חשיבה אנושית בעת הרצון להגיב, חשיבה שלפחות הינך שווה בין שווים, זוהי חשיבה העומדת בגבול שבין הגאווה לענווה, ככל שתלמד עצמך ענווה, שלמותך האישית תפרח ותשגשג יותר, דחיית הכעס הוא בחינת "סור מרע" ממידת הגאווה, הקודם ל"עשה טוב" של מידת הענווה

     

    מה עושים כשכועסים :

    1. מגיבים תגובה קצרה ומאופקת, מונעים מה שדחוף -ומתרחקים.

    2. מדברים על מה שמפריע במצב רגוע יחסית – כאשר יש זמן,במקום נעים, אפשר במקום ציבורי שלא מאפשר צעקות , כמו בית-קפה או שפת-הים.

    3. פותחים השיחה נעימה.לתת אפשרות לשני לבטא את נקודת מבטו על הבעיה.משתדלים להיות אמפאתיים ולהבין את השני. משתדלים לוודא שגם השני הבין אותנו.  בסופו של דבר,מנסים להגיע לפשרה מעשית, שמתחשבת בשני הצדדים. פשרה זמנית, שניתן לפתוח אותה מחדש כעבור זמן מה.

     

    הרמב"ן באיגרתו מגלה לבנו סוד גדול "תתנהג תמיד לדבר כל דבריך בנחת לכל אדם ובכל עת" הדיבור בנחת עם כל אדם ואפילו השונא לך ביותר, ולא זו בלבד אלא אף בכל עת ואפילו בשעה שמבטא את שנאתו כלפיך, היא אצילות הנפש הגבוהה, וניצחון מוחץ של ה"אני" האמיתי על ה"אני" המדומה.

     

    עצה נוספת:השתמש בחכמתך על מנת לזהות את מיקומם של  מוקדי הכעס הבאים, במקום להפעיל את ראשך בתוך המלחמה, הפעילו שעה קודם, כך תדע כיצד ליצור מצב בו לא תצטרך להתמודד עם יכולות האיפוק.לעתים מצב של אי חיבור לאדם או לסיטואציה, היא החכמה הגדולה ביותר של ההתגברות על רגש הכעס.

     

    ועצה אחרונה:כעסים באים מצפיות שלא התגשמו לבסוף, פעמים רבות אנו "סומכים בעיניים עצומות" על כל האנשים הקרובים אלינו "כל עוד לא הוכח אחרת" .אם תלך מראש עם הבנה ברורה שבשר ודם הוא בסך הכול בשר ודם, ונסיבותיו יכולות להשתנות מרגע לרגע ופעמים שאין רגע זה אחראי למשנהו, לא תפתח צפיות גבוהות ומיותרות שסופם עלול להביאך בין היתר אף לכעס - הפחת את רמת הצפיות שלך מאחרים! 

    דרג את התוכן:
      2 תגובות   יום שישי , 24/11/17, 05:15

      צטט: אסתר רבקה 2015-07-29 05:38:56

      תוצאת תמונה עבור נקודת מבט

       

      סטיב רוטר ,הדובר ומתקשר את ה"קבוצה" של משואות האור ,מציע מטאפורה פשוטה לשינוי החשיבה.


         דמיינו שאתם בחדר בו מצלמים תוכנית טלוויזיה ומסביב נמצאות שלוש מצלמות..הרי כל מה שנדרש כדי לשנות את התפיסה הוא פשוט להסתכל על החדר ממצלמה אחרת,כאשר אתה משנה את המבט ממצלמה אחת לאחרת כל תפיסת המציאות משתנה ועם שינוי זווית הראייה מיד משתנה הדרך שבה המציאות מופיעה לפניך,ולפיכך אתה משנה את המציאות שלך. 


      אנו רגילים כל כך להציב את המצלמה שלנו על החיים בכל פעם באותו מיקום ולכן קשה לנו לשנות את התפיסה ובעקבותיה את המציאות.


       

      אך אם אינך מרוצה מן המציאות שיצרת לך.. כל מה שצריך לעשות הוא לשנות את נקודת המבט לראות את הדברים אחרת ולהתחיל להזרים למוח מחשבות שונות ואף הפוכות מאילו שהזרמת עד היום.. על כל מחשבה רעה מיד הפוך אותה למחשבה טובה,וממנה קצרה הדרך לשינוי ההרגשה ,התחושה הפיזית ולשינוי המציאות לטובה. 

      דרג את התוכן:
        1 תגובות   יום רביעי, 22/11/17, 04:30

        צטט: אסתר רבקה 2014-02-13 05:48:53

        ''

         

        כל הנשים הם ניצוצות נשמת חווה

         

        חווה היא האישה הראשונה בעולם. ומקור שמה הוא מלשון "חי", כיוון שהייתה "אם כל חי".

         

        אלוקים ברא את האדם, ואז אמר אלוהים: "לא-טוב היות האדם לבדו; אעשה-לו עזר, כנגדו" .לכן ברא אלוהים את האישה מצלעו:

        ולאדם, לא-מצא עזר כנגדו. ויפל יהוה אלהים תרדמה על-האדם, ויישן; ויקח, אחת מצלעתיו, ויסגר בשר, תחתנה. ויבן יהוה אלהים את-הצלע אשר-לקח מן-האדם, לאשה; ויבאה, אל-האדם. ויאמר, האדם, זאת הפעם עצם מעצמי, ובשר מבשרי; לזאת יקרא אשה, כי מאיש לקחה-זאת. על-כן, יעזב-איש, את-אביו, ואת-אמו; ודבק באשתו, והיו לבשר אחד.  [בראשית, ב, פסוקים כ-כד].

         

         אדם וחוה הוצבו עם בריאתם בגן העדן, וצוו מפי אלוהים לטפח את הגן ,אולם נאסר עליהם לטעום מפרי עץ הדעת. לאחר שחטאו אדם וחוה באכילה מעץ הדעת ,הם גורשו מגן עדן, וקוללו מפי אלוהים.

         

        כך יוצא שאת החטא הראשון בהיסטוריה - החטא שממנו אנחנו סובלים עד היום - חטאה של חוה אמנו - נופל על הנשים שנולדו מצאצאיה. הגאווה העומדת בבסיס חטאה של חוה ,הינה גאווה טבעית, תמימה, שגררה אחריה שובל של אסון לכל האנושות.

         

        החטא התחיל מכך שחווה לא הבחינה בין דברי ה' לבין דברי אדם. ה' ציוה על האדם "ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו ; כי ביום אכולך ממנו - מות תמות". אבל חוה עדיין לא היתה קיימת בזמן הציווי, וכשהיא הגיעה - אדם סיפר לה את המצווה בתוספת קטנה: "ומפרי העץ אשר בתוך הגן - אמר אלוהים לא תאכלו ממנו ולא תיגעו בו ; פן תמותון". ע"פ רש"י, הנחש ניצל את התוספת הזאת כדי להכשיל את חוה: הוא דחף אותה עד שהיא נגעה בעץ, ואז אמר לה "את רואה? נגעת בעץ ולא קרה כלום; אז גם אם תאכלי ממנו לא יקרה כלום..."

         

        לאדם הייתה כוונה טובה - הוא רצה להרחיק את אשתו מהחטא: הוא רצה שהיא לא תיגע כדי שלא תתפתה לאכול. במילים אחרות, הוא עשה "סייג" לדברי ה'. אבל הוא שכח לציין שזה רק סייג - הוא לא הבחין בין דברי ה' לבין דברי אדם. וחוסר-ההקפדה הזה גרם לאסון עליו שלמו בני האדם בעבודה קשה ובלידות כואבות.

         

        האישה נבראה להיות לאדם לעזר כנגדו. אולם האדם, כפויי טובה הוא, ניצל טובה זו בהתנערו מחטאו. "וטעם האישה אשר נתת עמדי", מסביר הרמב"ן, "לאמור, האישה אשר אתה בכבודך נתת אותה לעזר, היא נתנה לי מן העץ".


        גם האישה ניצלה מעמדה זו לרעה ונתנה לאישה עמה ויאכל, לכך היא נענשה מידה כנגד מידה. "ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך" - מסביר הרמב"ן "שהעניש אותה שתהיה נכספת מאד אל בעלה, ולא תחוש לצער ההיריון והלידה, והוא יחזיק בה כשפחה, ואין המנהג להיות העבד משתוקק לקנות אדון לעצמו, אבל יברח ממנו ברצונו. והנה זה מידה כנגד מידה, כי היא נתנה לאישה ויאכל במצוותה, ונענשה שלא תהיה היא מצווה עליו עוד, והוא יצווה עליה כל רצונו".

         

        "אל אישך תשוקתך והוא ימשול בך", כדברי הרמב"ן "האישה תהיה נכספת מאד אל בעלה" אבל הוא: "אם אחרת ייקח לו",יכול לקחת נשים נוספות עליה. אין סימטריה והדדיות ביחסים בין הבעל לאישה.

         

        לפני החטא היה הרע מחוץ לעולם, לא היה מוות, ע"י האכילה מהפרי האסור יצרה חוה מציאות של מוות בעולם. בכך שהדיחה את אדם לחטוא היא קלקלה את חלתו של עולם והורידה אותו למציאות חומרית.

        עם החטא נפל כל העולם ממדרגתו והשכינה שהיא גילוי האלוקות הסתתרה (שכינה גמטריה חלה).

        מאחר וכל הנשים הן ניצוצות מנשמת חוה אימנו וכל הגברים ניצוצות מנשמת האדם הראשון ניתנו לאישה

        שלושת המצוות, כדי להחיות את אור נשמתו של בעלה.

         

        עפ"י חז"ל שלושת המצוות האלה, מהוות מידה כנגד מידה לחטאה של חוה אמנו:

        -בשביל שגרמה לחלתו של עולם להיטמא - נתחייבה בחלה  - תיקון הגוף.

        -בשביל שגרמה למציאות המוות - פגמה בדמו שלעולם - נתחייבה בנידה - תיקון וטהרת הנפש.

        -בשביל שגרמה לנרו של עולם שיכבה - נתחייבה בהדלקת הנר שהוא תיקון השכל.

         

        שלושה מילדיהם של אדם וחוה נזכרים במקרא: קין, הבל ושת. על פי המסורת היהודית נולדו לאדם וחוה בנות נוספות שהיו נשותיהם של הבנים. לפי בראשית רבה נולדה עם קין תאומה אחת ועם הבל שתי תאומות‏

         

        זהבה פישר מתוך עלון קולך מספר 26,מספרת על התייחסותה של חווה להולדת בניה:

        "כאשר חוה יולדת את בנה הבכור היא כה מאושרת מההישג הזה, היא כל כך אוהבת אותו, עד שמפיה פורצות המילים: 'קניתי איש את ה'' - גם אני יצרתי איש כשם שה' יצר את האדם. גם אני עשיתי איש. גם לי יש עכשיו איש. המילה המרכזית היא 'איש'. קין לא נולד כביכול תינוק אלא מיד עם היוולדו נתפש בעיני אמו כמושלם. כבר היה איש.

         

        הילד השני שנולד הוא הבל. משמעות שמו היא 'הבל' - לא כלום. ההבל הזה נוכחותו כמעט ולא מורגשת מול האח האחר, הוא עומד בצלו של האח הנבחר - האיש.

        ייתכן שדווקא הוא, הבל, גודל באופן הרמוני יותר, כי אם הוא כל כך אפסי, כל כך 'לא כלום', צריך לטפל בו כמו שמטפלים בתינוק על מנת שבכל זאת יגדל.

         

         'וידע אדם עוד את אשתו ותלד בן ותקרא את שמו שת כי שת לי אלוקים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין'. חווה למדה את הלקח. הבן שנולד לה עכשיו הוא מתנה שה' נותן לה. לא 'קניתי' ולא 'עשיתי' ולא 'יצרתי', אלא 'קיבלתי'. ומהבן הזה שיש לחווה, מכוח הקשר עם אלוקים, יימשך המין האנושי כאשר בנו של שת נקרא 'אנוש'. לא מן הרוצח ולא ממי שהיה 'לא כלום', אלא מהקשר עם אלוקים".

         

        על פי ספר המסורת -נקברו אדם וחוה במערת המכפלה שבחברון.

        דרג את התוכן:
          1 תגובות   יום שלישי, 21/11/17, 07:51

          תוצאת תמונה עבור אסימונים

           

          כשאני מאייתת לעצמי

           

          את העבר

           

          מתגלות שגיאות הבנה

           

          שזה פשוט מטורף....

           

           

          למה האסימונים לא ירדו לי אז?!

          דרג את התוכן:
            2 תגובות   יום שני, 20/11/17, 02:50

            תוצאת תמונה עבור ספסל עץ

             

            על הספסל

             

            מול ים סוער

             

            פגשה אותו.

             

             

            יחד ישבו

             

            בשקט ,ללא מילים

             

            והידיים האוחזות זאת בזה

             

            ניגנו את תווי 

             

            נימי נפשם.

             

             

            והספסל לא קרס...

            דרג את התוכן:
              1 תגובות   יום שני, 20/11/17, 02:47

              תוצאת תמונה עבור כל אחד בעולם

               

              לכל אחד בעולם סיפור

               

              אותו הוא מספר לעצמו

               

              על חיין וחיי האחרים

               

              המצויירים בתוכו.

               

               

              לכל אחד יש זכות

               

              לפרש חוויות

               

              לפי מאוויי ליבו

               

              ויכולות מוחו.

               

               

              לכל אחד יש

               

              מניפת חוויות

               

              הצובעת את חלומותיו

               

              בעפרונות צבעי אהבתו.

              דרג את התוכן:
                0 תגובות   יום ראשון, 19/11/17, 08:59

                צטט: אסתר רבקה 2011-12-08 08:31:02

                ראש חודש כסלו''

                בסוף השבוע יגיע ראש חודש כסלו, אשר הינו החודש התשיעי למניין החודשים במקרא, מניין אשר מונים מניסן, והשלישי למניין שאנו מונים מתשרי.במרכזו של החודש נמצא חג החנוכה, חג המסמל את ניצחונם של היהודים על היוונים ואת עצמאותה של ישראל לאחר שנות שיעבוד.

                ראש חודש -הוא היום הראשון של החודש בלוח העברי -והוא תמיד עוקב אחר מולד הירח. כשם שהזרע מכיל בתוכו את הדנ"א של העץ כולו, כך היום הראשון של החודש -מכיל את הכוחות השונים שיתגלו באותו חודש. באותו היום יש לכולנו הזדמנות למשוך אנרגיה וכוח מכל ההיבטים החיוביים של החודש.
                כסלו הוא חודש של ניסים, יכולת להפוך מצבים של כאוס למצבים של שליטה וברכה.

                השם כסלו, כמו שאר שמות החודשים -איננו שם עברי,אלא שם אכדי ,אשר עלה יחד עם עולי בבל בתקופת שיבת ציון (תחילת ימי בית שני) מהגולה.

                פירוש השם כסלו:
                1. באכדית ,נקרא החודש "כיסלימו" שפירושו עבה, שמן.כלומר חודש אשר מרובה (שמן) בגשמים.
                2. "כסיל" זהו השם העברי של קבוצת כוכבים הנקראת אוריון. קבוצה זו זורחת בשמים בעיקר בחודש זה.
                3. "כסיל" זהו שם הקשת של אוריון . דבר המסביר גם את מזלו של החודש - הקשת. בחודש זה מרובים הימים בהם מתערבבים הגשם והשמש ונראות קשתות רבות בשמים.בחודש זה על פי המסורת נראתה הקשת הראשונה בעולם לאחר המבול. על פי הכתוב בתורה, לאחר יציאת נח מהתיבה הבטיח לו האל כי לא יהיה עוד מבול על הארץ וכסימן נתן "את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ "
                4. על פי החסידות, כסל = ביטחון על פי הפסוק "אם שמתי זהב כסלי". בחודש זה גברה מידת הביטחון של היהודים בעת מלחמת המכבים.

                בחודש כסלו, קרה נס גדול. כאשר היוונים שלטו על ארץ ישראל תקופה ממושכת, בכה' בכסלו הגיעה המלחמה לסיום מפתיע, כאשר משפחה אחת, משפחת החשמונאים - המכבים, ניצחו את היוונים. נצחון המעטים על הרבים. כאשר באו החשמונאים לבית המקדש מצאו פך שמן זית טהור אשר עדיין נשא את חותם הכהן הגדול. באמצעות שמן זה ,הם הדליקו את המנורה הכבויה כדי להודיע על הנצחון. השמן שהיה אמור להספיק ליום אחד, דלק שמונה ימים.
                בכל שנה, בכה' בכסלו אנחנו מתחברים במשך שמונה ימים למאגר קוסמי של אנרגיית חיים, בריאות, הצלחה, ביטחון והמשכיות.

                מדוע שמונה ימים? שמונה מקושר לספירת בינה. שבע הספירות מחסד עד מלכות, והספירה השמינית - בינה, שהיא מחסן האנרגיה הקוסמית האין סופית. איך מתחברים לאנרגיה זו, על ידי הדלקת המנורה - חנוכיה, שיש בה שמונה קנים ועוד השמש, בכל יום מדליקים נר בסדר עולה, ביום הראשון נר אחד, ביום השני שני נרות, ביום השמיני את כל שמונת הנרות והכוונה היא שבכל יום משמונת ימים חנוכה אנחנו מגלים יותר אור עד לשלמות המלאה ביום השמיני שבו כאמור מדליקים את כל הנרות, וזה יום של אור שלם ומושלם.

                מזל החודש הוא קשת , מזל מיסוד האש, השלישי מבין מזלות האש.הוא מצטיין באופטימיות ושמחת חיים. ידוע כבר מזל, כל מה שהוא עושה בדרך כלל מצליח. פילוסוף מטבעו, אוהב נסיעות, לימודים, מוסיקה, אוהב להנות מהחיים, אוהב חברה, מצויין כמורה, עורך דין, מוסיקאי, טבח, ספורטאי, איש עסקים שמרבה לנסוע ולסחור עם ארצות רחוקות.
                לקשת יש פוטנציאל רוחני, וכשהוא באמת נוטה לרוחניות, גם מסוגל לחולל ניסים ולכן נקרא בר מזל. הצד הפחות סימפטי, הוא הנטייה לסמוך על הנס והכל כבר איכשהו יהיה בסדר, קצת נטיה לקלות ראש, הימורים, נשים וקלות ראש למינה. מזל קשת מסתדר טוב מאוד עם מזלות האש האחרים, וגם עם מזלות האויר.

                מנהגי ראש חודש:
                *בכל ראש-חודש לומד כל אחד פסוק או מספר פסוקים מפרק התהילים המסומן במספר שנות חייו. הלימוד הוא בעיון בפירושיהם של רש"י ואחרים.
                *השבת שלפני ראש-חודש, בה מברכים את החדש, נחשבת לשבת חגיגית. ברכת החדש נאמרת בהתלהבות ובחגיגיות.
                *עם צאת הכוכבים של ערב ראש-חודש מדליקה האישה את נר ראש-חודש, ויש הנוהגות להדליקו גם למחרת, בבוקר. 
                *אין הנשים עוסקות בראש חודש במלאכות כגון תפירה, רקימה וכיו"ב.
                הערב בבית

                שירי חנוכה/אלמוני

                הערב בבית נר חג מלבלב 
                לזכר הפלא בירח כסליו 
                הנר הדולק 
                בו רמז ואות 
                לימי גבורה ניסים ותשועות 
                ראו והביטו בנות ובנים 
                הנר מתלקח באלף גוונים 
                הוא נר ישראל העתיק וחדש 
                מדור ועד דור אורו יתקדש. 

                דרג את התוכן:
                  1 תגובות   יום ראשון, 19/11/17, 04:49

                  צטט: אסתר רבקה 2014-05-28 07:16:15

                  1

                  ''

                   

                   

                  להרחיב התודעה משמעו לפתוח פתח לכניסת האור למקומות חשוכים בחיינו

                   

                  לכל אחד מאיתנו מגיעים חיים מלאי חסד, אושר ואהבה. אנו זכאים לסיפוק, לרוגע, לשפע, לשלווה. אך,

                  רבים מאתנו יוצרים את מציאות חייהם בהתאם לאגו. האגו "מסנן" את ראיית עולמם,לפי תועלתו ולא מאפשר להם לראותה, דרך עיני התודעה. הוא כולא, מכווץ אותה, סוגר עליה ורק לעיתים רחוקות הם יזכו לרגעים של חסד ,בהם ירגישו את אותה "התעלות נפש".

                   

                  עלינו לפתח את "שרירי" הנפש שלנו. את יכולתנו לחשוב אחרת, את כישורי ההסתכלות על העולם מעבר למשקפי האגו. ההישג הגדול שלנו יהיה חיבור אמיתי ל"אני האמיתי" שלנו.

                   

                   לפי תפיסת היהדות ,הנשמה הינה ביטוי לחלק של תודעת האדם, אשר מבטא את יכולתו להתבונן בעצמו ובעולם ולהיות במצב של מודעות סביבתית, בניגוד לחלקים בתודעה אשר מהותם להגיב כלפיו. במקרה זה, מזוהה הנשמה עם מושג הנפש, כביטוי לפן הרגשי והחוויתי, המעיד על כך –כי ישות מסוימת היא יצור חי, השונה מבחינה פילוסופית ממנגנון פיזיקאלי מורכב אחר.

                  על פי תפיסה זו, נשמה היא הגורם המבדיל בין אדם למכונה מורכבת, ומציבה אותו כגורם סובייקטיבי, בעל ערכים אותם הוא מסוגל להשליך על המציאות החיצונית[ויקפדיה].

                   

                  כאשר נרחיב את התודעה, נוכל להיות מודעים יותר לעצמנו, לערכנו,ליכולותינו, ליחסינו עם הסביבה, לתרומתנו ולייעודנו. נוכל ליצור מציאות מיטיבה עבורנו ועבור יקירנו. כך נפתח את הפתח לכניסת האור לכל אותם מקומות חשוכים בחיינו. זה המקום הטבעי שלנו. זה המקום בו אנו בוחרים לחיות- יחד באור.

                   

                  תודעה ערה ,היא מצב קרוב יותר למה שאנו מכנים שינה, מאשר למה שאנו מכנים ערות:  כשאדם רק מתחיל להתעורר בבקר, התודעה שלו מצויה בשיאה בכל שלושת הממדים.

                   ברגע שהוא פוקח עיניו, הוא בדרך כלל מאפשר לעצמו להיכנס מיד נכנס למצב של מאמץ ולחץ וזה הרגע בו התודעה נרדמת. במצב של מאמץ או לחץ נפשי, כשהרגשות מצויים במצב של מהומה והיצרים עובדים על גירוי יתר, התודעה נעשית צרה, נמוכה, שטוחה ועכורה. היא נכנסת לבית סוהר, ממנו המציאות רק נשקפת מבעד לצוהר חסום בסורגים.

                   

                   מבחינת גלי המוח, מצב המהומה הפנימית אותו אני מכנים ערות, הוא הוא מצב שנקרא: גלי ביתא. ואילו המצב שבין השינה המלאה של הלילה, ובין ההתעוררות המלאה של יציאה אל היום ההומה, היא מצב של גלי אלפא. מצב האלפא, שבו שלושת הממדים מצויים במצב פעיל,  הולך לאיבוד ברגע שמהומת היום מצליחה להיכנס פנימה ולעשות בפנים בלאגן.

                   

                  *גבריאל רעם בכתבתו אומר כי התודעה של רוב בני האדם נוטה להיסטריה -ברגע שיש ביטוי רגשי.הדבר אשר גורם לתגובות ולתנודות חזקות במיוחד, הם הרגשות השליליים ...

                  מטרת האדם השואף להגיע לרמת תודעה והתפתחות רוחנית גבוהה יותר - היא לגרום לתודעתו להיות כמה שיותר שקטה, כמה שיותר פאסיבית. אדם בעל תודעה גבוהה הוא בעל תודעה שקטה, אבל הוא גם בעל עצמה חזקה העוברת דרך התודעה הצלולה שלו".

                  אדם בעל תודעה רחבה, מתייחס לתודעה שלו כמו אל חומר נפץ. שומר מכל משמר שלא לטלטל אותה, ולכן הוא נראה לסביבה שקט ואנמי, אבל השקט הזה הוא כיסוי למידת הזהירות שבה אותו אדם מתייחס לתודעה שלו, ולחשש שלו לפגום באיזשהו אופן בצלילות תודעתו.

                   

                   

                   

                   

                  http://www.idan-**גבריאל רעם

                  דרג את התוכן:
                    3 תגובות   יום שישי , 17/11/17, 14:03

                    צטט: אסתר רבקה 2015-12-26 19:46:41

                    תוצאת תמונה עבור מחלה

                     

                    המחלה כהזדמנות לשינוי

                    לפי ההשקפה הסינית,המחלה מתרחשת בתוך הגוף הרגשי והנפשי של האדם.הגוף כולו חולה ,בלי קשר למקום בגוף ,שבו התפתחה המחלה בעקבות מחשבות שליליות. שלא בדומה להשקפה המערבית-שלפיה המחלה היא ישות מבודדת בגוף.

                    המחלה היא תוצאה של חוסר איזון .הסיבות למחלה הן בדרך כלל ברמות נפשיות,מנטליות ורוחניות עמוקות.המקום שבו יש לחיידקים הזדמנות להתפתח ולפרוח-הוא המקום בו אין איזון.יש לשפר את הגוף והנפש בצורה כזו שלא יהיה מקום לחיידקים להתפתח.

                    מרביתנו מעדיפים להאמין ,שסיבתה של המחלה שבה אנו חולים נעוצה בסביבתנו החיצונית ואינה קשורה במחשבותינו ,רגשותינו או להתנהגותנו.בד"כ אנו מניחים, כי המחלה שחלינו בה היא תורשתית או נגרמת מזיהומים,או עצם זה שאנו חולים במחלה מסוימת הרבה פעמים-הוא דבר מה שאין לנו שליטה עליו.דהיינו,אנו קורבנות חסרי ישע של המחלה.
                    כשדבר מה משתבש בגופינו ,נדמה לנו שאנו חיים בתוכו של זר גמור.אנחנו לא מחוברים לגופנו,איננו יודעים לרוב, כיצד הוא פועל ,או מדוע איבר מסוים חדל לפעול.

                    מספר מועט של אנשים- בקי במיקומם של האיברים בגוף או באשר לתפקידם ותפקודם בו-לכן אנו מעצימים את הרופאים, היודעים כיצד גופינו פועל.אנחנו מאמינים שידע זה לרוב מעבר להשגה שלנו.

                    המחלה מבלבלת מאד.היא דוחקת הצידה את שאר הדברים.היא מרכזת את האנרגיה שלנו חזק סביב עצמנו.

                    מצד אחד-זאת יכולה להיות הזדמנות לוותר על כל אותם הדברים שהם באמת חסרי חשיבות ואינם הכרחיים.המיותר יוצא מחיינו -ונשארים אך ורק הדברים המהותיים ביותר עבורנו ועבור מצב רווחינו.שום דבר כבר לא מובן מאליו.החיים הופכים ליקרים יותר מכיוון שהם שבירים וקצרים.אם נכנס פנימה לתוך מודעות חדשה זו,המחלה תפתח את ליבנו ,ותקשר אותנו לדברים החשובים באמת לנו ולחיינו.

                    הבעיה היא שלפעמים אנחנו מעדיפים להתמקד ברחמים עצמיים. המחלה עוזרת לנו להימנע ממצבים הבעייתיים בחיינו.אנחנו יכולים להסיר אחריות מעל כתפינו,להרגיש חשובים ומיוחדים.

                    עלינו לשאול את עצמנו: האם לא חלינו מכיוון שאנו לא מודעים עד כמה אנו זקוקים לאהבה,לתשומת לב ולטיפול. האם אנו מענישים מישהו שאנחנו כועסים עליו ,לרבות את עצמנו.המחלה יכולה לחלץ את החולה משעמום,מאובדן הערך העצמי. היא ממלאת את חיינו בעניין חדש.אפשר תמיד לדבר ולדון בה ולהיות במרכז הבמה.אפשר להתלונן וללכת לרופא לביקורים,תרופות...אוי כמה תשומת לב אפשר למשוך ... המחלה משמשת כאמצעי למניפולציה של אהובך ע"י הענקת אפשרות לעצמך ,להיות תלוי ומטופל ,וכן למנוע גם עזיבת בני משפחה את הבית. 

                    עליך לשאול את עצמך אם באמת לא ידאגו לך אוהבך -גם מבלי שתצטרך להיות חולה.אולי אתה חושש מהשינויים שיגיעו עם הבראתך.אולי החזקת את אהובתך בעזרת המחלה?או אולי להיפך כך אתה מרחיק את מי שרוצה להתקרב אליך ואתה לא מעוניין בקרבתו?

                    כל שעלינו לעשות הוא לבדוק את עצמנו בקפידה ולראות- אם איננו משחקים באשמה ובהאשמה.המחלה יכולה להוציא החוצה את התיעוב העצמי והבושה.

                    יתכן והחיים קשים להתמודדות, וזוהי דרך מכובדת להתחמק מציפיות גבוהות של אחרים ושלנו מאיתנו.
                    כשאנחנו חולים-אין לנו שליטה על העתיד.

                    המחלה יכולה לספק מוצא מאומללות באווירת הבית או בעבודה.בגלל תחושה של לכידות במצב ללא מוצא.מחלת בן משפחה עלולה למלא צרכים מסוימים,במשפחה שאינה מתפקדת כראוי.משפחות אלה עלולות לרצות ללא יודעין,לקיים את מחלת בן המשפחה,כי היא מבטיחה איזון ואושר בקרב שאר בני המשפחה.

                    כשהאדם מזהה את עצמו באחד מהמצבים האלה ,ביכולתו להימנע ממחלה וממוות -ע"י בחירה בחיים.גישתו של האדם תנבע מהידיעה שהוא בוחר בבריאות וכן נושא באחריות לה.לשם כך עליו להאמין כי יש בכוחו להשפיע על נסיבות חייו.

                    ישנה הפסקה.זמן לנשום ולהתחבר מחדש ,ולזכור מי אנחנו.אנחנו מתפנים לצייר או לכתב.יש זמן להגות,לחשוב,ללמוד,זמן לעצמנו.הזדמנות להכיר את עצמנו מחדש.אלו יתרונות עצומים.

                    אם נזהה את התסמינים מהם אנו סובלים ,זאת תהיה תחילת תהליך ההחלמה שלנו.להתחייב אל וויתור הישן לטובת החדש לוותר על דפוסים הרסניים ולהביא לחיינו התנהגויות חדשות.
                    עלינו לרצות באמת להבריא.

                    הגוף מנסה לזכות שוב בשלמותו.הוא מבקש להתרפא.אם לא נאחז בטובות הנאה של המחלה, הרי נוכל לצמוח ולרפא את עצמנו- ולהיות במקום אחר לגמרי ,מלפני שחלינו במחלתנו.אנחנו צריכים את האומץ להשתנות.

                    אז שנהיה בריאים ונהנה מבריאות אמיתית מתוך רצון לשינוי ולחיים מלאים ומודעים.

                    דרג את התוכן:
                      3 תגובות   יום ראשון, 12/11/17, 04:58

                      צטט: אסתר רבקה 2014-04-29 03:07:27

                      ''

                       

                      הנשר שלמד להיות נשר בעזרת האור

                       

                      איש אחד שוטט ביער ומצא נשר צעיר ופצוע.הוא לקחו לביתו ,טיפל בו והניחו בלול התרנגולות.שם למד הנשר לאכל ולהתנהג כתרנגול.הוא גם האמין שהוא תרנגול.

                       

                       יום אחד עבר חוקר טבע במקום ושאל את האיש:

                       

                      "איך זה שנשר נמצא בכלוב עם תרנגולות,שהרי הוא מלך העופות.ומדוע אינו פורש כנפיו ועף?"

                       

                       ענה האיש:"אילפתי אותו להיות תרנגול הרי שהוא יישאר לעולם תרנגול למרות כנפיו והיותו נשר".

                       

                       ביקש החוקר לבדוק אם אכן כך יהיה.הרימו על ידיו ואמר לו:

                       

                      "נשר,נשר הנך,בשמים מקומך ולא על האדמה הזאת.פרוש כנפיך ועוף!"

                       

                       השפיל הנשר ראשו לאדמה וראה את התרנגולות אוכלים וירד לאכל.

                       

                      ניסה המדען בפעם השנייה למחרת.לקחו על גג גבוה ואמר לו:

                       

                      "נשר,נשר הנך,פרוש כנפיך ועוף "

                       

                      אך שוב התבלבל הנשר לא ידע זהותו ואת מקומו וחזר ללול התרנגולות.

                       

                      למרות שהבעלים סנט במדען החליט למחרת השכם בבוקר לקחת את הנשר להרים בזמן הזריחה ואמר אל הנשר:"נשר ,נשר מקומך בשמים ולא על האדמה פרוש כנפך ועוף" הנשר הסס.אז הפנה אותו היישר אל מול השמש.לפתע פרש את כנפיו,ובצווחת נשר פרש כנפיו ונסק למעלה לצוקים מתעופף לו בגאווה מעבר לעננים..נשר היה זה אף כי אולף להיות תרנגול

                       

                      [גימס אגרי] 

                       

                       אנשים רבים חשים כי ישותם זרה להם כמו הנשר בלול התרנגולות.הם אינם מבינים את עצמם ושוקעים בתוך הבלי העולם הזה למרות שכולם מצוידים בכלים המתאימים למנף את עצמם,להרקיע אל על ולממש את חייהם ואת הפוטנציאל שלהם.

                       

                       בידי האדם המסוגלות לחקור את עצמו ולהבין את מהותו.לעיתים בכוחות עצמו ולעיתים בהכוונה ועזרה. צריך לחפש,לבדוק ולהגיע ל"שמש" המיוחדת של כל אחד מאיתנו...ולרצות בכך..בהצלחה. 

                       

                       

                      [מסתמך על ספרו של אביחי כהן-אני ,הרוח והנפש שבי]

                      דרג את התוכן:
                        1 תגובות   יום חמישי, 9/11/17, 06:12

                        צטט: אסתר רבקה 2014-08-21 10:00:16

                        ''

                         

                        בראיה לאחור

                         

                        הדרך לרוחניות הינה מפותלת ומלאה בפיתויי אגו.

                         

                        אתה חייב לשים לב היכן מדברת האמת המתחברת לכל רמ"ח אבריך וש"ס גידך ואיזו אמת היא אמת להמון כדי לשכנעו לפתוח את ארנקו ולהזרים כסף לגורואים ומסטרים המעריצים את יכולותיהם הגבוהות וממרום מושבם מסתכלים על הנוהים אחריהם כעדר בור הזקוק לכל מילה פלצנית הנזרקת כעצם לעברם.

                         

                        בתחילת הדרך אתה שומע,מתפעל ורואה מחזות אמת או מקסמי דמיון ומתפעל מיכולות הזולת ומיכולותך.

                        ככל שאתה מתחבר לדופק האמת הפנימית שלך אתה מתרחק מקלישאות ומחכה לסימני אמת להארה פרטית.

                         

                        ככל שהדרך ארוכה יותר בנתיב האמת שלך אתה מגלה את הפשטות של ההארה ומתרחק מההמון הסואן המפיץ תקשורים ואמיתות שנזרקו אליהם מעולמותיהם העליונים.

                         

                        להיות רוחני זה לחיות בפשטות וכל צעד מוכיח את האמת לאמיתה שלך שהתחברת אליה ולא האמת בה מנסים להאכילך רבים ו"רוחניים".

                        דרג את התוכן:
                          2 תגובות   יום רביעי, 8/11/17, 06:35

                          צטט: אסתר רבקה 2014-01-01 17:45:04

                           

                           

                          האדם הוא מבנה אנרגטי המורכב מסדרת שדות של כוחות המוכרים כ"שדה אנרגטי אנושי".שדה זה הוא ביטוי של שדה אנרגטי אוניברסלי הקרוי:"אאורה".מחלקים שדה זה לסדרה של גופים הבאים לידי ביטוי ופועלים הדדית בתוכנו, מבצעים פעולות שונות ועובדים בתדרים שונים.

                           

                          קיימים 7 גופים וביחד הם מהווים את האנטומיה של הגוף האנרגטי:


                          הגוף האתרי, האמוציונאלי, המנטאלי, האסטרלי, האתרי הגבוה (רוחני), השמימי והסיבתי.

                          -הגופים אתרי, אמוציונאלי ומנטאלי ביחד עם הגוף הפיסי יוצרים את האישיות של האדם.

                          -האסטרלי, הרוחני , השמימי והסיבתי ביחד יוצרים את הנשמה.


                           על הגוף המנטאלי שולט "האני עליון" ועל הגוף האתרי "האני הנחות".הגופים שיוצרים את האישיות מוכרים כ: "הישות הנחותה" ואלו של הנשמה כ: "ישות עליונה".

                           

                          הגוף הקרוב ביותר לגוף הפיזי הוא הגוף האתרי, ''

                           

                          הגוף האתרי הינו האדריכל של הגוף הפיסיהמורכב מחומר שהוא עדין יותר מאשר החומר שממנו עשוי  הגוף הפיזי. בצורתו הוא דומה לחלוטין לגוף הפיזי ולכן הוא קרוי גם הכפיל האתרי.

                           

                          תפקידו של הגוף האתרי הוא לספק אנרגיית חיים לגוף הפיזי באמצעות ערוצים ומרכזים של אנרגיה, המרידיאנים והצ'קרות, וכמו כן, לחבר את הגוף הפיזי לגופים האחרים: הגוף האתרי קולט את ההשפעות של הגוף הרגשי והגוף השכלי, והן מוטבעות בו ומועברות באמצעותו אל הגוף הפיזי.

                           

                          גוף החיים [הוא הגוף האתרי]- הופך את הגוף הפיסי מחומר מינרלי לישות חיה. גוף זה בנוי מאוסף חלקיקים הנעים בזרמים אינסופיים לכל הכיוונים ונמצאים בתנועה מתמדת. בתוך השטף הזה מתקיימים למעשה תהליכי החיים באורגניזם. גוף זה הינו האדריכל של הגוף הפיסי, מעצב את צורתו והמבנה המינרלי שלו לכדי גוף חי. הגוף האתרי ממלא את תפקיד המבנה הנותן חיים ואנרגיה לגוף הפיסי ,ומצד שני-משלב את האדם עם השדה האנרגטי של האדמה.

                           

                          גוף החיים אחראי על:

                          -         תהליכי החיים וההתחדשות.

                          -         שומר על ההרמוניה.

                          -          מרפא בהתמדה את האדם.


                           גוף זה הינו מהות על-פיסית, שרק בזכותה מתעוררים חומרים פיסיים לחיים. מהות החיים באדם לא ניתנת להתבוננות בחושים, מאחר והיא בנויה מכוחות על חושיים, אך את קיומה ניתן לחשוב באמצעות הגיון צרוף.

                          גוף האתר הפרטי של אדם, הינו מהות השייכת לממלכת כוחות החיים הכללית ביקום. הוא נארג אל תוך האדם מהאתר הקוסמי הכללי והמשכיותו בתוך האורגניזם האנושי הוא גוף החיים האינדיבידואלי, בעל צורה ותכונות ייחודיות [בדומה לאינדיבידואליות של הגוף הפיסי].

                          הגורם שאוסף את כוחות החיים מן המאגר הכללי ויוצר את גוף החיים הנפרד, הוא הגרעין הרוחני שבאדם. 

                           

                          כל אירוע בו התנסה האדם, מוטבע כדימוי בגוף החיים של האדם מתחת לסף התודעה. הוא ממשיך לפעול בגוף זה ויכול להחלותו. מול דימויים אלה נותר האדם חסר אונים, אלא אם הם מועלים לתודעתו ואז מהווים נקודת מאחז, דרכה יכול האדם לשנות את גופו זה ולעצב מחדש את בריאותו.

                           

                          לגוף האתרי 3 פעילויות משלימות:

                           

                          -פועל כמערכת גדולה לקבלת אינפורמציות ואנרגיות.

                           

                          -פועל לניתוח וספיגת האלמנטים האנרגטיים/אינפורמטיביים.

                           

                          -גוף זה פועל כמעביר.

                           

                          גוף החיים אינו גוף תחושתי ושינויים בגוף זה אינם ניתנים לחישה רגילה. מכיוון שכך, גם הגישה הפונה לרפא במישור גוף החיים, מחייבת תהליך השגת יכולות על חושיות. גוף זה יכול להיות כפוף לסמכות האדם ולרצון האנושי, באמצעות התפתחות רוחנית מודרנית.

                           

                          מצבו הבריאותי של הגוף הפיזי הוא תולדה של מצבו של הגוף האתרי, והגוף האתרי משקף את מצבו של הגוף הפיזי. לכן, אם נטפל בגוף האתרי מבעוד מועד, נוכל למנוע היווצרות בעיות בגוף הפיזי[טיפול בגוף האתרי, הוא העיקרון היסודי העומד מאחורי טיפול בעזרת פרחי באך.המטרה היא "לתפוס" את המחלה לפני שהיא מתגלמת בגוף הפיסי,כבר בהתהוותה בגופים הרגשיים,המנטליים ובגוף האתרי].

                           

                           הגופים האתרי והפיזי מחוברים באמצעות חוט אנרגיה דקיק בצבע כסף. הרגע שבו חוט זה ניתק מהגוף הפיזי הוא רגע המוות. מוות קליני הוא מצב שבו חוט הכסף עוד לא ניתק, וכל עוד החוט אינו מנותק, האדם עוד יכול לחזור לחיים. כשהחוט ניתק, הצ'קרות, שהן מרכזי אנרגיה בגוף האתרי, מפסיקות להעביר אנרגיה לגוף הפיזי, והוא מתחיל להתכלות. 

                          דרג את התוכן:

                            תגובות אחרונות

                            פרופיל

                            אסתר רבקה
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS