כותרות TheMarker >
    ';

    כי האדם עץ השדה

    כי האדם עץ השדה / נתן זך

    כי האדם עץ השדה.
    כמו האדם גם העץ צומח
    כמו העץ האדם נגדע.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא שואף למעלה
    כמו האדם הוא נשרף באש.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    אהבתי וגם שנאתי
    טעמתי מזה ומזה.
    קברו אותי כחלקה של עפר
    ומר לי, מר לי בפה.
    כמו עץ השדה.


    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא צמא למים
    כמו האדם גם הוא נשאר צמא.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    ארכיון : 12/2017

    2 תגובות   יום ראשון, 31/12/17, 11:04

    תוצאת תמונה עבור זקנה

     

    מי הזקנה המסתכלת עלי

     

    מבעד למראה?

     

     

     

    שאלה את עצמה

     

    הילדה הקטנה

     

    שהתחבאה בגופה

     

    ההולך ומתקמט

     

    שיערה

     

    ההולך ומלבין...

     

    ובא לא נפרט את כל הפרטים.

     

     

     

     

    מי הנשמה המתעצמת בתוכי

     

    הנותנת לי חוכמה בינה ודעת?

     

     

     

    שואלת וחוקרת

     

    האישה במראה

     

    ומחייכת.

    דרג את התוכן:
      1 תגובות   יום ראשון, 31/12/17, 04:04

      כל כך הרבה מילים

       

      עולות בדעתך.

       

       

      קלידי המחשב זמינים

       

      ואתה שופך תילי מילים

       

      המבקשות לפרוץ

       

      מחסום הדממה.

       

       

      סוג של

       

      "שלח הגיגך על פני הים

       

      גם אם ברוב ימים תמצאיהו"

       

      או שלא...

      דרג את התוכן:
        1 תגובות   יום שבת, 30/12/17, 02:02

        תוצאת תמונה עבור הצגת חיים

         

        העניין באריכות הימים

         

        הוא בראייה מהצד

         

        של תוצאות פועלך בעבר.

         

         

        אתה כאילו מקבל כיסא צופה

         

        ושמח,כואב,צוחק,מתענן

         

        ומצפונך מצליף בך

         

        או מלטפך....

         

         

        זה יכול להיות סוג של עונש

         

        או סוג של פרס

         

        הכל תלוי בכמה גבוהה

         

        תוכל להשקיף

         

        על במת

         

        חייך.

         

         

        בכל מקרה אל תבקש הדרן.

         

        מחא כפיים לתופעה

         

        להופעה

         

        ומחה דמעת

         

        דמע\צחוק.

         

         

        היה קהל מפרגן

         

        לבמאי,לשחקנים ולכותב  ההצגה.

        דרג את התוכן:
          2 תגובות   יום שישי , 29/12/17, 09:15

          תוצאת תמונה עבור אדם הולך ברחוב

           

          כל אדם ההולך ברחוב

           

          מסתיר סערות חייו

           

          רוחותיו אשר נשבו בתוכו

           

          שמש אשר חיממה ליבו

           

          צונמים שהסעירו אמות סיפיו..

           

           

           

          כל בשר ודם

           

          החולף על בימת חוצות

           

          חופן בחובו

           

          עברו,עתידו

           

          ואת הכאן ועכשו

           

          שלו.

          דרג את התוכן:
            0 תגובות   יום שישי , 29/12/17, 03:44

            צטט: אסתר רבקה 2015-05-31 03:00:50

            ''

             

            יחסי אהבה –נטישה, בין ילדים שהתבגרו והוריהם, מאת גבריאל רעם

             

            ההורה אוהב את שאנושי בילד (כי, כאמור, זה הדבר היחד שניתן להתאהב בו) ואילו הילד שהתבגר נעשה עיוור וחרש למה שאנושי בהורה. וזו הטרגדיה הגדולה ביחסי הורים-ילדים מתבגרים או בוגרים, טרגדיה שנותרת כפצע פעור בליבות ההורים. פצע שלא מגליד, פצע שהילדים שהתבגרו, לרוב, כלל לא יודעים על קיומו. (גם משום חוסר רגישות להורים וגם משום שההורים מאוד לא רוצים להכאיב לילדיהם, אז הם לא מספרים להם על כך).

             

             

            חלק א':

            כל הזמן זה קורה;  ילדים מתבגרים ונוטשים את הוריהם ולא דווקא פיסית.

            עד גיל מסוים (של הילד) הקשר הוא דו כיווני; אהבה (ותמיכה טיפולית) מצד ההורה לילד ואהבה (והזדקקות רגשית ופיסית) מצד הילד להורה. אך מגיל מסוים ואילך הדו כיווניות הופכת לחד כיווניות; רק מן ההורה אל הילד. הילד המתבגר (כבר לא זקוק לטיפוליות ולתמיכה של ההורה) מחפש עתה אובייקטים חדשים להפנות כלפיהם את אהבתו. ומבחינת  ההורה זו נטישה רגשית. נטישה שלאחריה הוא נותר כמעט תמיד – פצוע ומדמם. וכל שנותר לו מעתה, הוא לשמוח בשמחת ילדיו ולסבול בצערם. וכל זאת מבעד לזכוכית הניכור שהקימו מגיל מסוים ואילך.  ההורים מקישים על הזגוגית, אך מקבלים מיוצא חלציהם מבט ריק וקר. הוא לא רואה (מבעד למסכת ההורה) את האנוש הזקוק לאהבה הנוקש על הזגוגית.

            ואכן זה לב הבעיה, הילדים שהתבגרו לא רואים את האדם שבהורה, הם רואים את התפקיד, את מסכת ההורה – ונותרים קרים רגשית אליו כאדם בפני עצמו.  ואילו האמת היא שלהיות הורה זה רק חלק  (וחלק חיצוני) ממנו, הרי עד לרגע ההורות הוא היה אדם, עם רצונות, שאיפות, חולשות, מאווים אכזבות, השתוקקויות וכו'. עצם הפיכתו להורה לא בלם אותם, או 'כיווץ' אותו כאדם בפני עצמו, פשוט נוסף לו תפקיד. אך בעיקר נוספה לו אהבה חדשה. וזה הסוד של  ההורים, הם מאוהבים בילדיהם ואילו הם, מגיל מסוים ואילך לא מחזירים להם אהבה עוד.

            תהליך ההיתנקות הריגשית מתחיל בגיל העשרה, מתעצם לקראת סוף גיל העשרה ומתקבע בדרך כלל בשנות העשרים. ומאז כמעט כל הורה נותר אסיר תודה על כל חיבוק,  על אות של חיבה – מצד ילדיו הגדלים, (או הגדולים כבר).

            ההסבר שההורים נותנים לניתוק הרגשי הזה של ילדיהם מהם, הוא אחד מכמה, תלוי באיזה גיל מדובר; בגיל ההתבגרות, זה כמובן 'הגיל הזה', אחר כך, כמובן הם כבר נשואים וברור שאהבתם מסורה לבן/ת הזוג, ואחר כך, זו העבודה; הוא פשוט עסוק, אין לו, או לה רגע פנאי, מגיעים הביתה הרוסים, למי יש כוח להרים טלפון.

            עם זאת, צריך להגיד כי זו לא נטישה מוחלטת, פיסית. אלא 'רק' רגשית ונפשית. שהרי אחריות יש, דאגה כנה לשלומם – יש, ומחויבות מוסרית – יש ויש. אך חום אנושי –חסר. הם נותרים לרוב קרים ונוקשים כלפי ההורים, חסרי רכות מאפשרת.

            כך מן הצד הפעיל של הילדים הבוגרים או המתבגרים. מן הצד הסביל הם עדיין מנסים להפיק תועלת מן ההורים, להעזר בהם פונקציונלית או כספית. לינוק מן השדיים ההוריות הצמוקות עוד כמה טיפות.

            מלכתחילה קיים חוזה לא כתוב בין הורים לילדיהם. וכמו בכל חוזה, כל צד אמור לספק משהו לצד השני, וכל צד צורך משהו מן הצד השני; הילד צורך פונקציונליות מן ההורה, וההורה צורך חיבה ואהבה. בדרך כלל ההורה עומד בחוזה ולרוב עוזר פונקציונלית וכספית וממתין לתגמול של חום ואמפטיה שבדרך כלל מבוששים.

             

            חלק ב':

            כל זה הוא בדרך כלל סיפור שחוזר על עצמו; הורים תמיד מאוהבים בילדיהם. קצת כמו הפסל היווני שהתאהב בפסל האישה שיצר: פיגמליון. * והתאהבות ביצירה שלך (בניגוד לאהבות רבות אחרות) היא אהבה שלעולם לא תדעך.

            וכמו בטרגדיה קלאסית משובחת – הסוף ידוע מראש; הילד יגדל וינטוש את ההורים המאוהבים בו לטובת אהבות חדשות. מנקודת מבט ביולוגית אבולוציונית, זה נראה אך טבעי: לעזוב את אהבת ההורים כדי למצוא אהבה אישית ולהמשיך את השושלת. אך לא כך ברמת הנפש והלב. ברמות אלו זה לא המשך אבולוציוני טבעי ורצוי, אלא נטישה, תמיד נטישה. ולא, זה לא חייב להיות כך. זה, כאמור, חייב להיות כך פיסית, אך ניתן לעבור משלב האהבה הנזקקת של הילד חסר האונים, לשלב האהבה הבוגרת של האדם הבוגר נפשית; לגלות את האדם שמאחורי ההורה. וכשמגלים את האדם, ובתוך האדם מגלים את החלק האנושי שלו -  בדרך כלל מתאהבים בו. שהרי, רק במה שאנושי ניתן להתאהב, לא ניתן להתאהב בתפקיד. תפקידים לא ניתן לאהוב, רק בני אנוש. אך האדם שבהורה נותר לרוב עלום ומוסתר מאחורי מסכת התפקיד של היותו הורה. וההורה עושה העוויות מאחורי המסכה, וצועק: 'אני אדם, אדם עם רגשות, אני אוהב אותך', אך הילד הבוגר לא שומע, מסכת התפקיד מסתירה לו את הקולות והמראות.

            זה היה יכול להיות תהליך טבעי, לעבור מפאזה אינפנטילית לפאזה בוגרת. מהזדקקות טיפולית – לאהבה אנושית. אך זה קורה רק לעיתים רחוקות. לרוב, לאחר שהזדקקותו של הילד להורה פגה – הוא פושט מתנתק רגשית.

            לאחר שהילד כבר לא זקוק להורה כקביים והוא עומד והולך בזכות עצמו – נוצר חלל, ובמקום שהחלל יתמלא באנושיות שוקקת, ** הוא מתאכלס בניכור. *** . ויכול היה להיות אחרת, שלאחר השלב של:  נזקק – מטפל, יבוא השלב של:   אדם  -אדם, אנוש - אנוש; יחסים שיש בהם זיקה של רוך, חום אנושי, אמפטיה אל האדם באשר הוא אנוש.  אך כאמור זה  אינו תהליך אוטומטי, וכאילו קל יותר לנער ולנערה הגדלים להאטם כלפי ההורה מאשר להיפתח אליו רגשית ונפשית.

            הנערים והנערות שהתבגרו היו יכולים להגיד: 'עכשיו שאנו לא נזקקים להם יותר , אנו יכולים לפתח כלפיהם יחס רגשי של חום, חיבה ואהבה'. אך לרוב הניכור בתוספת תחושת אחריות ומילוי חובה – הם שמאפיינים את היחס להורים. 

            ההורה אוהב את שאנושי בילד (כי, כאמור,  זה הדבר היחד שניתן להתאהב בו) ואילו הילד שהתבגר נעשה עיוור וחרש למה שאנושי בהורה. וזו הטרגדיה הגדולה ביחסי הורים-ילדים מתבגרים או בוגרים, טרגדיה שנותרת כפצע פעור בליבות ההורים. פצע שלא מגליד, פצע שהילדים שהתבגרו, לרוב,  כלל לא יודעים על קיומו. (גם משום חוסר רגישות להורים וגם משום שההורים מאוד לא רוצים להכאיב לילדיהם, אז הם לא מספרים להם על כך).

            ולעיתים, כשמגיע הרגע וההורים נפטרים, חווים ילדיהם רגשות חרטה וצער עמוקים. רגשי חרטה שרק מעמיקים בשנים שעוד יבואו. זכר ההחמצה הגדולה לא מרפה; הייתה הזדמנות אנושית, פעם אחר פעם, אחר פעם, אחר פעם: לפתוח את סגור הלב, להכיר את האדם שהוליד אותנו. להתייחס אליו דרך הלב ולא דרך תווית ההורה, להעביר את היחסים לפסים של אינטימיות וקירבה נפשית. לשאול, לפגוש להכיר מבפנים. ההזדמנות הוחמצה, היא לא תשוב עוד ועתה זה מאוחר מדי.

            דרג את התוכן:
              2 תגובות   יום שישי , 29/12/17, 03:29

              תוצאת תמונה עבור מתג

               

              בכל אחד מאיתנו

               

              מתג הפעלה עם היוולדנו.

               

               

              בכל אחד מאיתנו

               

              בבוא היום

               

              מישהו יוריד את המתג

               

              ויכבה את האורות..

               

               

              כל אחד הוא עולם אשר נשלח

               

              אל תפאורת עולמינו.

               

               

              כל אחד בבוא יומו

               

              נשאב אל החידלון

               

              המצפה לכל באי העולם.

               

               

              רק תמתין בסבלנות

               

              מתי תגיע שעת כיבוי אורך....

               

              מי בהפתעה

               

              מי לאחר המתנה מורטת עצבים בגלל מחלה

               

              מי מתוך שינה מתוקה...

               

               

              מי...מי...מי....

               

              הסתיימה המנגינה.

              דרג את התוכן:
                1 תגובות   יום רביעי, 27/12/17, 05:46

                צטט: אסתר רבקה 2017-04-01 15:30:24

                ''

                 

                דומה מושך דומה-חסר מושך חסר

                 

                "חוק המשיכה" תמיד עובד, לעולם לא נוכל להתחמק ממנו. כל מה שבא אל תוך חיינו, אנחנו מושכים  אותו. כשאנחנו מבינים את הסוד, אנחנו יכולים לשבת ולהכתיב בדיוק מה אנו רוצים שיכנס לחיינו, ועם ודאות מוחלטת שזה יגיע  [בוב פרוקטור]

                 

                דומה מושך דומה.כפי שנראה את עצמנו-כך תראה אותנו הסביבה. חוק הזה, מציע משואה האומרת שמה שאנחנו משדרים אל העולם-זה מה שחוזר אלינו. מכיוון שכל דבר ביקום נושא תדר -התדר הזה מהדהד, או ממגנט, תדר זהה לו. לפי חוק זה כל דבר, בין אם חי, צומח או דומם נושא תדר מסוים בתוכו ומושך אליו תדרים דומים . לפיכך מחשבה בעלת תדר מסוים ,תמגנט דברים ומחשבות בעלי תדר דומה והתוצאה היא שהעולם החיצוני לנו מתהווה על פי המחשבה שלנו.

                 

                לכן,אם נאמין שמגיע לנו שפע, נדמיין אותו , נחיה כאילו הוא כבר פה, הוא אכן יגיע אלינו בצורת כסף, הצלחה, בן זוג או כל דבר אחר שמתפרש בעינינו כשפע. אם נסתובב עם תחושה פנימית מתמדת של "אין לי" , "חסר לי " , זה מה שנמשוך אלינו בחזרה.

                 

                אנחנו ממגנטים אלינו את אותה אנרגיה שאנו משדרים אל העולם.כאשר אדם נמצא במקום של חסר-הוא משתמש בתפקיד הקורבן.

                 

                זהו מקום של חוסר באנרגיה, חוסר בידע, חוסר ביכולת להתבטא, מקום של חוסר. כשאדם נמצא במקום של חוסר הוא מנסה למשוך אליו אנרגיה או ידע ומתחיל לשאוב אנרגיה מהסביבה שלו, מכיוון  שיש אצלו ואקום, מקום חסר, ולמקום החסר הזה האדם מרגיש שהוא זקוק לאנרגיה ואז הוא  מושך אותה אליו.

                 

                ככל שיהיו במקום נמוך יותר וימשוך  יותר אנרגיה יהיה  זקוק ליותר אנרגיה. המקום הזה ריק מהיסוד, זה משהו מאוד בסיסי. אדם שמרגיש קורבן, יש בו אנרגיה אשר לא ממומשת שנים רבות: מהילדות, מגלגול קודם .לאנשים המרגישים שחסר להם- יכולת ועוצמה ואז הם מנסים למשוך אותה מאחרים. דבר הגורם לכך שנוצרת מלחמת אגו, כי אחד רוצה למשוך והשני לא רוצה לתת ואז נוצר קונפליקט. זה יכול להיות בתוך המשפחה, בין עובד ומעביד או בין חברים ועוד.

                 

                הנושא הזה של רודן וקורבן זה שתי אנרגיות המשלימות זו את זו. כי איפה שיש מקום של קורבנות זה מושך אנרגיה ואז הרודן בא ומשלים את המקום החסר.

                 

                גיל טטרו בכתבתו "חוקי היקום: דומה מושך דומה" מציע:מכיוון שאנו הופכים להיות מה שאנחנו חושבים עליו[רייך]  ,הדבר הראשון שכדאי לעשות הוא :

                 

                1.למפות את העולם הפנימי שלנו ולשים אותו על נייר למולנו בכדי שנהיה מודעים למה שמתחולל בתוכנו.

                2. לרשום את האמונות לגבי אנשים, עצמנו, משפחה, כסף, מערכות יחסים, הצלחה, כישלון, חופש, אחריות, ביטחון אהבה ועוד. לבחור לפחות חמישה עשר נושאים עיקריים, ולפחות עשר אמונות או מחשבות על כל נושא. אפשר שנהיה  מופתעים שיש נושאים מסוימים שרוב האמונות שלנו  לגביהם שליליות.

                3. אחרי שרשמנו את האמונות שלנו מולנו, אנחנו מוכנים ליצור את השינוי. ליד כל אמונה יש לכתב אמונה חילופית, שתשרת אותנו ואת ואת חיינו בצורה טובה יותר.

                דרג את התוכן:
                  1 תגובות   יום שני, 25/12/17, 07:13

                  צטט: אסתר רבקה 2015-09-22 08:02:38

                  ''

                   

                  אימון לחשיבה חיובית-קבל ותן מחמאות לעצמך

                  אין זה משנה מה אתה חושב או מרגיש- חפש תמיד את העובדות. את הנתונים. את המידע.


                  ‎התחל להקשיב למחמאות. רק למחמאות. שנן אותן מידי יום. אמור לעצמך מידי בוקר את אותן מחמאות, עד ששניכם, גם אתה וגם עצמך ת א מ י נ ו.


                  הענקת מחמאה עצמית היא גרסה אחרת של שיחה עצמית חיובית.זהו הרגל מצוין ומבורך התורם לשיפור הביטחון העצמי. אם מתאמנים בעקביות, הדבר הופך לחלק מהשיחות העצמיות היום יומיות ,ונקלט בתת מודע שלנו .


                  אתה מוצא את אשר אתה מחפש ? אם תחפש יופי בתוכך ובאנשים מסביבך- תמצא אותו. אם תחפש כישלונות .... ובכן- תמצא גם אותם.


                  מהי מחמאה?
                  מחמאה אמיתית היא כנה ובאה מתוך הלב. היא יכולה לבוא בצורת מילים או מחווה, כמו טפיחה על השכם.אפשר לקבל מחמאה ממישהו או לתת אותה בעצמך. המחמאה פשוט מודיעה לאדם האחר שיש בו משהו שאתם אוהבים ומעריכים.


                  ישנם שני סוגים של מחמאות :

                  -האחד הוא לגבי דבר שמישהו אחר עשה, על עבודה טובה למשל.

                  -השני הוא פחות ברור, ומדבר על דרך התנהגות או משהו פחות מוחשי, למשל על כך שמישהו התנהג בצורה מתחשבת ותומכת, או מחמאה מן הסוג "אני מעריך את חוש ההומור שלך" שני הסוגים חשובים.

                  מה קורה כאשר מישהו מעניק לכם מחמאה? האם אתם מקבלים אותה ופשוט מודים . האם אתם נינוחים או לא? יתכן שאתם מסמיקים או מתוחים מעט, אבל זכרו,

                   

                  מחמאה היא מתנה מילולית . אם מישהו נותן לכם מתנה יפה ועטופה בהידור, לא תחזירו אותה ותאמרו "מצטער, אינני יכול לקבל זאת". זה מה שקורה כאשר מישהו אומר לכם "אתה נראה נהדר", ואתם אומרים, "לא נכון עליתי במשקל".


                  קבלו ותנו מחמאות.העולם יהיה צבוע בצבעים ורודים יותר ואנשים יהיו מאושרים יותר.

                  דרג את התוכן:
                    2 תגובות   יום שני, 25/12/17, 07:04

                    תוצאת תמונה עבור סוכריות

                     

                    ישנם בקרים כאלה 

                     

                    שדלת התובנות פרוצה

                     

                    ברגע היקיצה.

                     

                     

                    רגעים אותם אני אוספת

                     

                    ביראת קודש 

                     

                    בקבלה.

                     

                     

                    האני העליון מפזר תופיני ידע

                     

                    ואני עוטפת אותם

                     

                    במילים חמות

                     

                    בצלופני מתיקות

                     

                    בעונג הידיעה.

                    דרג את התוכן:
                      2 תגובות   יום ראשון, 24/12/17, 05:00

                      צטט: אסתר רבקה 2016-08-24 13:44:16

                      תוצאת תמונה עבור שליטה

                       

                      הרצון לשלוט באחר

                       

                      שליטה היא ההיפך מחופש. דרמות שליטה- הן דפוס מוכר מידי במציאות היום יומית שלנו. תחושת השליטה הינה תמיד אשליה, כמו לנסות לשאת מים בידיים. זה לא מחזיק מעמד. כל דבר שננסה להקפיא, כל זמן שנרצה לעצור, אנשים שבכוח ננסה להחזיק בחיינו, פעולות שנתאמץ שלא ייפסקו, מצב רוח, רגשות ותחושות שננסה להחיות לנצח, סופם להשתנות.

                       

                      שליטה עצמית היא התנהגות שביצועה מחייב התגברות על מצבים לא נעימים ומציאת פתרון יעיל המסייע לאדם להתגבר כאשר הוא נתקל בבעיה מסוימת.שליטה היא היכולת, להתחיל משהו, להמשיך אותו ולעצור אותו.

                       

                      חיה אליהו* בכתבתה אומרת כי "שליטה מתבטאת בצורך התמידי שלנו לדעת הכול, להיות בעניינים, השליטה מעניקה לנו בטחון, אי אפשר להפתיע אותנו וגם אי אפשר לפגוע בנו! אנו שולטים במצב, שולטים בחומר ומסוגלים לשלוט באנשים אחרים, כשאנחנו שולטים באנשים אחרים אנחנו נהנים מהעוצמה הרבה שיש לנו ומהביטחון הזמני עד אשר אנו צונחים לפחד תהומי שאולי משהו ייקח לנו את הכתר או ימשוך מידנו את השרביט מבלי שהרגשנו ואז נרגיש פגיעים, חשופים - מה עושים ? אוספים את כל חיצי הביקורת שלנו כדי להחליש את כל מי שעומד מולנו, שידע החצוף מול מי הוא עומד ומה הוא שווה בכלל ושוב מחזירים שליטה".

                       

                      השליטה האמיתית בחיים היא אי- השליטה. בהבנה העמוקה שההשפעה היחידה שיכולה להיות לנו על האחר ועל הסביבה היא דרכינו. אנו יכולים לשנות את עצמנו, את ההתייחסות שלנו, את המחשבות והפירושים שלנו על המציאות.ככל שנתאמץ לשנותו, להחזיק אותו או למשוך אותו אלינו, העולם  יתנגד יותר לשינוי, יקשיח עצמו וייסגר, עד שייעלם. ככל שננסה לכופף את העולם שלנו לתוך כלים וחוקים שישמרו על המערכת מוכרת ועקבית, כך אנו מטפחים את אשליית השליטה.

                       

                       

                      אם אנו רוצים באמת להיות חופשיים בחיינו ,עלינו להבין קודם כל כי עלינו לקחת אחריות מלאה על עצמנו. להבין שיכולת ההשפעה של האחר עלינו, תלויה רק בדבר אחד. בנו. אם לא נרצה  אף אחד לא יוכל לומר לנו מה עלינו לעשות.אין מילה ,שאדם אחר  יכול לכנות אותנו אשר בכוחה להעליב אותנו או לחליפין להעצים אותנו. הכול תלוי בנו.

                       

                      האינסטינקט שלנו מעדיף להתנער מאחריות ולהפנותה לאדם האחר. אין טעם לשפוט את עצמנו על כך, רק לתת לתובנה לחלחל. המפתח לחופש נמצא אצל כל אחד מאיתנו באמת הפנימית שלו ובאותנטיות שלנו אל מול עצמנו, ובאחריות ובהתמסרות לאמת שלנו, בקבלה עצמית, בתחושת שלמות, בתחושת אהבה העצמית.

                       

                      מומלץ להתרחק מאנשים השואבים מאתנו אנרגיה ,דרך הרצון לשלוט בנו.

                      ניתן לדבר ולהסביר את המצב.אם מדובר במישהו קרוב שמוכן להשתנות בשביל היחסים המשותפים . עלינו  להיות מודעים ולא לשתף פעולה עם מלחמת השליטה שלו. במידה והוא מנסה לפגוע בך- פשוט לא להיפגע. אם הוא שולט בך בכך שמראה לך פנים "נעלבות" -אל תכנס לאנרגיה זו או כל מניפולציה אחרת.

                       זה עובד, אך לא מיד .כאשר האדם מרגיש שהוא לא מקבל את האנרגיה שלו הוא משתנה .

                       

                       

                       

                      *חייה אליהו מייסדת חב' קשתות ולהדרכה והעמותה לאנשים מאושרים, מטפלת מוסמכת ברפואה איורוודית ובוגרת שיטת סילבה ומודעות עצמית יצירתית


                      דרג את התוכן:
                        1 תגובות   יום ראשון, 24/12/17, 04:50

                        תוצאת תמונה עבור יקום

                         

                        עוד מעט יתעוררו עולמות 

                         

                        להתחיל את היום החדש שלהם.

                         

                         

                        עןד מעט יפתחו דפים

                         

                        בספרים של כולם

                         

                        וירשמו מילים

                         

                        תילי תילים של אותיות

                         

                        בתוכם.

                         

                         

                        עוד מעט קרני השמש

                         

                        ילטפו חריצי חיים רבים.

                         

                        יספרו מי לחיים ומי למוות.

                         

                        מי לחיוך,מי לדמע

                         

                        יוסיפו עמודי אין סוף

                         

                        לכל אחד מאיתנו

                         

                        בהסטוריית האנושות.

                         

                         

                        בוקרטוב לכולנו

                         

                        שותפי הגורל

                         

                        בכדור הנע ביקום

                         

                        ארטילאי.

                        דרג את התוכן:
                          1 תגובות   יום שישי , 22/12/17, 05:54

                          צטט: אסתר רבקה 2016-07-26 14:41:23

                          ''

                           

                          האם ה"אגו"-הוא תכונה חיובית ?


                           לו היינו מקשיבים לעצמנו ומחוברים לעצמנו היינו מאפשרים לאנשים להיות שונים מאתנו, בלי להיפגע. מותר להם להביע מחשבות שונות משלנו, להתנהג אחרת מאתנו ולהרגיש שונה.

                          אדם שמרגיש חלש, פגוע, חסר ביטחון ופגיע - אין לו שליטה על האגו שלו, וכשהתגובה מגיעה מתוך האגו ,אזי היא חסרת מעצורים ולעיתים חסרת פרופורציה למה שהניע את הפעולה. האדם עלול אז לצעוק, להכות או לבחור בדרך אלימה כתגובה, או לחילופין הוא עלול "להתקפל" ולא להגיב כלל ואת הכעס והעלבון לשמור בתוכו, מצב שעלול להזיק לבריאותו.

                          חיזוק הביטחון העצמי, יכול לאזן את האגו. בטחון עצמי נובע מהיות האדם שלם עם עצמו. זהו מצב שאינו תלוי בגורם חיצוני. הקשבה פנימית - אני מול עצמי. מפגש בין אנשים, כשהם מקשיבים במלוא מובן המילה אחד לשני, בלי להיות עסוקים באיך להגיב ובמה לומר, זהו מצב של העדר אגו. ברגע שאדם חושב איך להגיב ומה לומר, בזמן שהאחר מדבר, כאן האגו פועל.

                          האגו אינו אויבנו,הוא חלק מעצמנו ולכן הוא שייך לנו.אנו זקוקים לו בתחילת דרכינו הרוחנית,כדי להביא אותנו לבשלותה.במקום לראות את האשם בחוץ,לכל המתרחש בחיינו-עלינו להבין למה קורים לנו דברים.במקום להיפגע מאנשים ולהאשימם,עלינו לשאול-למה זימנו אותם וסיטואציות מסוימות לחיינו,ואיך נלמד מהם כדי להתפתח.איזה שיעורים אנו מזמנים לחיינו ומה תכליתם.ללמוד לשחרר שיעורים מתוכנו במקום להאשים אחרים ולא ללמוד לקחים.

                          האגו הוא משהו שנחוץ לנו כדי להתקדם בחיים. הוא מחזק ומתמרץ את מעשינו, מאפשר לנו להעריך מחדש את עצמנו ללא תלות באחר. האגו הוא בהחלט תכונה חיובית ואם נאפשר לו לחיות באיזון ובאפקטיביות בחיינו, נצא נשכרים.

                          דרג את התוכן:

                            תגובות אחרונות

                            פרופיל

                            אסתר רבקה
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS