כותרות TheMarker >
    ';

    כי האדם עץ השדה

    כי האדם עץ השדה / נתן זך

    כי האדם עץ השדה.
    כמו האדם גם העץ צומח
    כמו העץ האדם נגדע.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא שואף למעלה
    כמו האדם הוא נשרף באש.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    אהבתי וגם שנאתי
    טעמתי מזה ומזה.
    קברו אותי כחלקה של עפר
    ומר לי, מר לי בפה.
    כמו עץ השדה.


    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא צמא למים
    כמו האדם גם הוא נשאר צמא.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    ארכיון : 1/2018

    1 תגובות   יום שבת, 27/1/18, 09:46

    תוצאת תמונה עבור מרכז

     

    דברים משתנים לאורך חיינו.

     

    בתחילה אתה המרכז

     

    אח"כ אתה ממורכז בעצמך

     

    מאוחר יותר אהבתך מתרכזת בשניים.

     

     

    ילדיך מרכז עולמך

     

    ואח"כ הם מרכז עולמם.

     

     

    אתה פורש ממרכזיות החברה

     

    ומוצא עצמך בצל מאורעות

     

    החולפים מעלך,מצידדיך

     

    ולבסוף המרכז בלוויתך...

     

     

     

    ונעלמת.

    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום חמישי, 25/1/18, 05:43

      ''

       

       

      כוח הדמיון כאספקלריא של המציאות לחיוב ולשלילה

       

      ''

       

      "אל תהיה קלה בעיניך התפתחותו של כוח המדמה, גבורתו וצחצוחו, שהוא מקושר בקדושתו וטהרתו. כי הוא הכסא שאור החכמה והחיים העליונים שורים עליו" [הראי"ה קוק].

       

      בכל אדם ואדם שוכנת שכינה, שהיא נציגה של אור אין סוף בחדרי נשמתו ומתחננת שיתקשר איתה. כשהאדם אינו עונה לקריאות אלה, אזי נעשה נתק בינו ובין נשמתו ומופיעות הצרות - מבחוץ או מבפנים.

       

      האדם מכיל את כל העולמות - הנקראים גם נר"ן[נפש,רוח,נשמה] ח"י[חיה,יחידה]. הכוח המדמה הוא הכוח היכול לחבר את האדם לכל מקום שיחפוץ. ככל שהאדם זך יותר, הכוח המדמה שלו זך יותר ויכול לראות דברים יותר גבוהים.

       

      דרך הכוח המדמה,שהוא תחום של בין אדם לעצמו , צדיקים ונביאים יכלו לראות דברים גבוהים מאוד. הכוח המדמה אינו כוח המתעתע בנו, אלא הוא כוח שנתברכנו בו, ובא לעזור לנו על מנת להתחבר חזרה אל שורש הכוחות שבנו למצוא את הכלים לעזור לנו כאשר אנו מאבדים חלילה, את האיזון בעצמנו.

       

      אם האדם טהור ודמיונו טהור [נקי מחשיבה שלילית] מכניסים אותו דרך הדמיון שלו אל העולמות האלה. אם אינו זכאי או שלא רגיל או שמפחד, אזי לא יראה כלום. לשם כך האדם צריך ללמוד לסלק את השליטה .בכדי לפתח את כוח הדמיון עלינו לאמן עצמנו ולנטרל את השליטה במוח וכך,להרשות לנשמה שלנו להראות לנו מה שהיא רוצה להראותנו בתוך מסך הדמיון. הואיל וכך, על האדם להתמיד בפעולות ההתבוננות, מדיטציה, על מנת להמשיך להתחבר דרך הכוח המדמה אל כל העולמות שחפץ בהם .

       

      תפקידו של הכוח המדמה:

      -לעזור לנו בחיי היומיום שלנו. ע"י כך שאנו מעלים ומדמיינים בעיני רוחנו את החיים היותר טובים, מדמיינים עצמנו חיים נכון יותר חסר בטחון ידמיין שהוא בעל ניסיון והדבר ישפיע על תפקודו בביטחון או כשאדם מדמיין אוכל, מופיעים מיצי עיכול בקיבה!].

      -לרפא אותנו ולהחזיר אותנו לאיזון ולכן אפשר ע"י הכוח המדמה לרפא את עצמנו, כל זאת ברובד היומיומי.

      -לעזור ולרפא את עצמנו, מפני שעל האדם ללמוד לאזן ולרפא את עצמו ללא הזדקקות לאחרים, כדי שכל אדם עלי אדמות יהיה עצמאי ובעל יכולת למימוש הפוטנציאל האישי שבו. לכן, המחלות שבאות על האדם באות על מנת ללמדו את הקשר והקשב והתקשורת בינו לבין עצמו.

      -לחבר את האדם לעצמו, לנשמתו ואף לעולמות עליונים יותר. כשאדם מדמה שנכנס לגן עדן עליון או תחתון, הרי בתוכו נמצאים כל העולמות כולם, ואזי כשהוא מבקש להיכנס לגן עדן יכול להיכנס דרך הכוח המדמה "זה השער לה' צדיקים יבוא בו".

      אם האדם לא קשור לנשמתו ולעצמותו יגיעו אליו צרות כניסיונות להביאו להקשבה פנימה, ובסיימם את תפקידן הן מסתלקות .

       

      מעבר למחלות, ישנן צרות שהנשמה "מזמינה" לעצמה כ"עונש" ומיועדות לקרב את האדם לנשמתו ועל כן האדם מצווה לעשות כל אשר ביכולתו על מנת לגלות את האני השוכן בקרבו, את הניצוץ האלוקי ששוכן בו, השכינה, כי ממנה האור.

       

      בעלי ההשגה הגדולים, כוח המדמה שלהם הוא גדול נשגב מאד, והוא מקושר עם החזיונות היותר כלליים שבמציאות, ולפי גודל הרוחניות והטהרה הנפשית שלהם, פועל בהם כוח המדמה את פעולתו לצייר ציורים עליונים ונשגבים, שאור האמת העליונה מתגלה על ידם, בגילויים כאלה, שאין שום שכל הגיוני יכול להגיע אליהם.

       

      יש מנהיגים רוחניים ביהדות החוששים מהכוח המדמה:

      הרב קוק אמר כי "כל התרבות הזמנית בנויה על יסוד כוח המדמה". אנו חיים היום בתרבות אודיו ויזואלית, בתרבות המתמקדת בכוח הדמיון - עד כדי כך, שהשאלה אם אדם ראוי להיות ראש ממשלה או לא נקבעת מול מצלמת הטלוויזיה. שאלת אישיות המנהיג מתמצית ברושם החזותי שאותה אישיות עושה על דמיון הצופה.

       

      בחסידות מובא הכוח המדמה מצד אחד  כמקור התאוות והיצר הרע , ומאידך גיסא: "כל הארת הנשמה היא בלתי אפשרית ללא כוח המדמה שבמחשבתה" .

       

      ר' חיים ויטאל בספרו שערי קדושה מוסיף, כי כוח המדמה הוא כוח חשוב מאוד שיכול לקדם את האדם, ולהוביל אותו לדרגות גבוהות עד כדי נבואה; אך מאידך כוח זה יכול להיות הרסני ביותר ולהפיל את האדם לשאול תחתיות.

       

      רק נחמן כותב בליקוטי מוהר"ן "כל החטאים באים ע"י כוח המדמה שמשמם נמשכין כל התאוות".

      דרג את התוכן:
        1 תגובות   יום חמישי, 25/1/18, 02:36

        תוצאת תמונה עבור היה הווה ויהיה

         

        מתבוננת בנקודת האחיזה שלי היום.

         

        למטה הדפים שנכתבו

         

        למעלה לובן הקלף האמור להכתב

         

        והחלל שבין שני המצבים.

         

         

        תרצה-הכאן ועכשו

         

        לא תרצה

         

        נקודת הקפיאה

         

        בין ההיה

         

        ל....

         

        יהיה

        דרג את התוכן:
          3 תגובות   יום ראשון, 21/1/18, 04:32

           

          תוצאת תמונה עבור גופנפש

           

          נקודה מעניינת להתבוננות...גופנפש...

           

           

          אנחנו רגילים לקום בבוקר ולראות את העטיפה החיצונית שלנו משתקפת אלינו בראי. פשוט התרגלנו כל כך, עד שמבלי לחשוב, אנחנו קוראים לעטיפה הזו - "אני."

           

          אנחנו מאוד מודאגים מכל כתם וקמט שיש לעטיפה, ועלולים אפילו לקבל דיכאון אם העטיפה הזו שוקלת כמה קילוגרמים יותר מעטיפות של אנשים אחרים…

           

          כן אנחנו נותנים חשיבות מוגזמת לעטיפה של הגוף, והורגלנו לטפח אותה עד אבדן חושים או ליתר דיוק עד אבדן כל פרופורציה.

           

           

          כמות עצומה ביותר של אנרגיה מושקעת בהחלקת קמטיה של העטיפה, בהגמשת שריריה, ובקישוטה בבדים תפורים היטב ואפילו לא 10% מתוך כל האנרגיה הזו - מושקעת בטיפוח מה שיש בתוך העטיפה, או לפחות בהכרות עם המהות הפנימית הזו. האם כאשר עטיפת הגוף נפגעת באופן קריטי, חלילה, בתאונה, או בפיגוע – האם האדם נעלם ?

          בודאי שלא.

           

           

          אבל מה בכל זאת קורה, כאשר הגוף נפגע ?

           

           

          מה שקורה הוא שאותו גוף - כבר לא יכול לשמש כלי לנפש, ולשאר החלקים הרוחניים ששכנו באותה עטיפה, ועליהם לצאת ממנה. אנחנו מכנים את התהליך הזה בשם מוות.

           

           

          אבל האדם- שהיה קודם בתוך הגוף הזה לא נמס, לא התאדה, לא נעלם בהוקוס פוקוס. כי בתוך הגוף הזה הייתה אנרגיה.יי

          אנרגיה חזקה, שאנשים רבים חשו בה.

          ואנרגיה, כפי שאמר אלברט איינשטיין- איננה יכולה להעלם – היא יכולה רק לשנות צורה.

          זהו חוק שימור האנרגיה.

           

           

          כלומר- אם הייתה באדם החי אנרגיה כלשהי, וכולנו נודה שהיא אכן הייתה בו - הרי שהיא לא יכולה למות. רק הגוף יכול למות.


          דרג את התוכן:
            2 תגובות   יום חמישי, 18/1/18, 05:35

            צטט: אסתר רבקה 2017-04-01 15:30:24

            ''

             

            דומה מושך דומה-חסר מושך חסר

             

            "חוק המשיכה" תמיד עובד, לעולם לא נוכל להתחמק ממנו. כל מה שבא אל תוך חיינו, אנחנו מושכים  אותו. כשאנחנו מבינים את הסוד, אנחנו יכולים לשבת ולהכתיב בדיוק מה אנו רוצים שיכנס לחיינו, ועם ודאות מוחלטת שזה יגיע  [בוב פרוקטור]

             

            דומה מושך דומה.כפי שנראה את עצמנו-כך תראה אותנו הסביבה. חוק הזה, מציע משואה האומרת שמה שאנחנו משדרים אל העולם-זה מה שחוזר אלינו. מכיוון שכל דבר ביקום נושא תדר -התדר הזה מהדהד, או ממגנט, תדר זהה לו. לפי חוק זה כל דבר, בין אם חי, צומח או דומם נושא תדר מסוים בתוכו ומושך אליו תדרים דומים . לפיכך מחשבה בעלת תדר מסוים ,תמגנט דברים ומחשבות בעלי תדר דומה והתוצאה היא שהעולם החיצוני לנו מתהווה על פי המחשבה שלנו.

             

            לכן,אם נאמין שמגיע לנו שפע, נדמיין אותו , נחיה כאילו הוא כבר פה, הוא אכן יגיע אלינו בצורת כסף, הצלחה, בן זוג או כל דבר אחר שמתפרש בעינינו כשפע. אם נסתובב עם תחושה פנימית מתמדת של "אין לי" , "חסר לי " , זה מה שנמשוך אלינו בחזרה.

             

            אנחנו ממגנטים אלינו את אותה אנרגיה שאנו משדרים אל העולם.כאשר אדם נמצא במקום של חסר-הוא משתמש בתפקיד הקורבן.

             

            זהו מקום של חוסר באנרגיה, חוסר בידע, חוסר ביכולת להתבטא, מקום של חוסר. כשאדם נמצא במקום של חוסר הוא מנסה למשוך אליו אנרגיה או ידע ומתחיל לשאוב אנרגיה מהסביבה שלו, מכיוון  שיש אצלו ואקום, מקום חסר, ולמקום החסר הזה האדם מרגיש שהוא זקוק לאנרגיה ואז הוא  מושך אותה אליו.

             

            ככל שיהיו במקום נמוך יותר וימשוך  יותר אנרגיה יהיה  זקוק ליותר אנרגיה. המקום הזה ריק מהיסוד, זה משהו מאוד בסיסי. אדם שמרגיש קורבן, יש בו אנרגיה אשר לא ממומשת שנים רבות: מהילדות, מגלגול קודם .לאנשים המרגישים שחסר להם- יכולת ועוצמה ואז הם מנסים למשוך אותה מאחרים. דבר הגורם לכך שנוצרת מלחמת אגו, כי אחד רוצה למשוך והשני לא רוצה לתת ואז נוצר קונפליקט. זה יכול להיות בתוך המשפחה, בין עובד ומעביד או בין חברים ועוד.

             

            הנושא הזה של רודן וקורבן זה שתי אנרגיות המשלימות זו את זו. כי איפה שיש מקום של קורבנות זה מושך אנרגיה ואז הרודן בא ומשלים את המקום החסר.

             

            גיל טטרו בכתבתו "חוקי היקום: דומה מושך דומה" מציע:מכיוון שאנו הופכים להיות מה שאנחנו חושבים עליו[רייך]  ,הדבר הראשון שכדאי לעשות הוא :

             

            1.למפות את העולם הפנימי שלנו ולשים אותו על נייר למולנו בכדי שנהיה מודעים למה שמתחולל בתוכנו.

            2. לרשום את האמונות לגבי אנשים, עצמנו, משפחה, כסף, מערכות יחסים, הצלחה, כישלון, חופש, אחריות, ביטחון אהבה ועוד. לבחור לפחות חמישה עשר נושאים עיקריים, ולפחות עשר אמונות או מחשבות על כל נושא. אפשר שנהיה  מופתעים שיש נושאים מסוימים שרוב האמונות שלנו  לגביהם שליליות.

            3. אחרי שרשמנו את האמונות שלנו מולנו, אנחנו מוכנים ליצור את השינוי. ליד כל אמונה יש לכתב אמונה חילופית, שתשרת אותנו ואת ואת חיינו בצורה טובה יותר.

            דרג את התוכן:
              1 תגובות   יום חמישי, 18/1/18, 05:23

              תוצאת תמונה עבור לבת אש

               

              לתוך נהר הדינור

               

              אנו נזרקים

               

              עם היוולדנו.

               

               

               

              בתוך לבת הזמן הנצרחת

               

              עם לידתנו

               

              אנו גדלים בחסות

               

              אש החיים

               

              בין הלהבות

               

              ולאט לאט דועכים

               

              ונמשכים ע"י כוחות אימתניים

               

              אל מחוץ

               

              להם...

               

               

              ודועכים.

              דרג את התוכן:
                2 תגובות   יום חמישי, 18/1/18, 05:18

                תוצאת תמונה עבור זמן

                 

                הזמן נוגס בנו

                 

                נגיסות רכות

                 

                נגיסות גסות

                 

                נגיסות מוזרות

                 

                נגיסות קשות.

                 

                 

                 

                הזמן חודר לתוכנו

                 

                ומשנה בנו

                 

                תכונות

                 

                בגוף

                 

                בנפש

                 

                ובנשמה.

                דרג את התוכן:
                  2 תגובות   יום רביעי, 17/1/18, 08:02

                  צטט: אסתר רבקה 2015-05-23 23:06:53

                  ''

                   

                  האם אנו לא אמורים להיות צמחוניים על פי היהדות ?

                   

                  היהדות מצווה אותנו להתייחס יפה לבעלי חיים, אבל מתירה לנו לשחוט אותם.

                   

                  השאלה הנשאלת ע"י הצימחונים והטבעונים:

                  "האם אנו לא אמורים להיות צמחוניים? על פי היהדות רצוי מאוד לאכול מאכלי בשר ודגים בשבתות וחגים.

                  לדברי הרב בצרי:אפשר להיות יהודי דתי צמחוני למרות  שישנה אמנם מצווה לשמוח בבשר ויין בשבתות, אבל מי שלא שמח - שלא יאכל.

                   

                  מדוע היהדות מתירה אכילת בשר בעלי חיים? וגם אם הבשר חיוני מסיבה מסוימת, מדוע להשתמש גם בעורם ובאבריהם של בעלי חיים להכנת פריטי קודש, דוגמת קלף לספר תורה, שופר וכן הלאה?                       

                  היחס של היהדות כלפי בעלי החיים הוא אמנם כזה שמנסה למנוע מהם צער מיותר, אבל היא אינה אוסרת על אכילת בשר, ובמקרים מסוימים [כמו שבתות]- אפילו ממליצה על כך מפורשות.

                  הרב בצרי אומר כי רק לאחר המבול קיבל נח את הרשות לאכול בשר חיות, באמצעות הציווי "ומוראכם וחיתכם יהיה על כל חיית הארץ". לולא האישור הזה - לא היינו יכולים לאכול בשר.

                   

                  הרב זמיר כהן, יו"ר ארגון הידברות, אמר כי השחיטה היהודית לא גורמת לבעל החיים שום סבל.

                  וטרינר בשם ד"ר רוברטו קליין ערך מחקר המוכיח ש:

                  בעלי החיים אשר התורה התירה לאכילה, ונשחטים על פי כללי השחיטה היהודית, אין בהם צער בעלי חיים אפילו לשנייה אחת מכיוון שלכל בעלי החיים ישנם שני עורקים המזרימים דם למוח - עורק קדמי ועורק אחורי. עם הפסקת אספקת הדם למוח אין תחושות ואין כאבים, ועצם החיתוך החד והמהיר אינו כואב.

                  מכאן :

                  מסקנתו של ד"ר קליין ברורה: שיטת השחיטה היהודית היא היחידה בעולם שלא גורמת צער בעולם, אפילו לא לשבריר שנייה".

                   

                  אכילת בשר לא נועדה רק להשביע את התאווה האנושית, ויש לה תכלית רוחנית. התלמוד מלמד, שהסיבה שבבריאת העולם נבראו אדם וחווה אחרי כל שאר היצורים היתה כדי ללמד אותם לקח כפול:

                  -בני אדם יכולים להוות או את שיא הבריאה

                  או

                  - היצור החי הנמוך ביותר.

                  אם  בני האדם מתנהגים כראוי, אז הכל נברא לכבודם.

                  אך-

                   אם הם משפילים את עצמם, אזי עליהם לזכור ש"אפילו היתוש נברא לפניך".

                   

                  האדם הוא הנברא היחיד שיש לו בחירה חופשית. אנו יכולים לעבוד על עצמנו ולהפוך לטובים יותר מן הטבע שלנו, או להשתמש לרעה במתנות השמיים שקיבלנו ולהפוך לגרועים יותר. רק בן אדם יכול להיות נדיב, נחמד, חסר אגו, ולפעול נגד התכונות הטבעיות שלו.

                  כמו כן, רק האדם יכול להיות אכזר, הרסני ורצחני [למרות שלפעמים נראה שבעלי חיים מבצעים פעולות של חסד או הרס, הם בעצם רק הולכים אחר אינסטינקט ההישרדות שלהם – לא מתוך רשעות ורוע].

                   

                  כאשר אנו משתמשים בחופש שלנו כדי לפעול בדרך נטולת אנוכיות, דרך של חסד או קדושה, אזי אנו נעלים מכולם, ושאר הברואים נמצאים שם כדי לשרת אותנו. על ידי אכילת יצורים אחרים, אנו למעשה מרוממים אותם למקומות שאליהם לא היו יכולים להגיע בעצמם.

                   

                  "בתורת הקבלה"-ההתייחסות לכל הבריאה הינה התייחסות רוחנית, כשכל החומר בעולם הוא רק מעטפת לרוחניות הפנימית.

                   

                  אומר הרב בדוש :

                  "בספרי הקבלה כתוב שיש כמה דרגות בבריאה:

                  -דומם

                  -צומח

                  -חי

                  -מדבר

                  -והדרגה החמישית היא היהודי.

                   כל אחד מהכוחות בטבע משתוקק להתעלות לדרגה שמעליו:

                  -הצומח נאכל על ידי הבעל חי, וכך מתעלה לדרגה של חי.

                  -הבעל חי מתאווה לעלות למדרגה של האדם.

                  לכן –

                  התורה מתירה לאכול את בשר בעלי החיים הכשרים. בכך הבעל חי מתעלה והופך להיות חלק מהמדבר.

                  עם זאת, אסור לאכול חיות מסוימות, שאם תשים לב הן יותר עזות, חצופות, רעות או בעלות תכונות שליליות אחרות. כשבשרן נכנס בגוף, זה משנה גם את האדם עצמו.

                   

                  ידוע שכאשר האדם ניזון מהמרכיבים הקיימים בבריאה - הוא מתקן אותם ומרומם אותם מדרגת צומח או חי לדרגת מֵדבר, עד כדי כך שהרמ"ק, מגדולי המקובלים של לפני כ-500 שנה, כתב שדווקא אדם שהגיע למדרגת צדיק הוא זה שצריך להקפיד לאכול בשר, כי בכך הוא מתקן את הבריאה".

                   

                  לגבי העניין של עלייה בדרגה הדבר חל גם על שופרות, קלפים וכן הלאה למרות  שהשימוש הוא חיצוני.

                  זאת מכיוון:

                  ש"אם אותו פריט משרת ומשמש את האדם, מדובר בהתעלות לדרגה אחרת. וכשמדובר בחפץ של מצווה, כמובן שההתעלות שלו גדולה".

                   

                  "זו זכות לבעלי החיים שיכתבו עליהם את התורה הקדושה",

                   

                   

                   

                  מקורות:

                  http://www.mako.co.il/spirituality-popular_culture

                  http://www.hidabroot.org/ARDetail

                  http://www.he.chabad.org/library

                  דרג את התוכן:
                    1 תגובות   יום שישי , 12/1/18, 08:07

                    צטט: אסתר רבקה 2016-09-17 04:50:26

                    ''

                     

                    לדעת לקבל את  האמת 

                    אחת מהסיבות לכך שאנשים נתקעים בטעויות שלהם, נובעת מכך שהאגו שלהם גורם לכך שהם לא יהיו מסוגלים להעביר על עצמם ביקורת באובייקטיביות, מה שגורר לכך, שהם אינם מסוגלים לקבל את העובדה שאולי הם טועים, דבר הגורר לכך שאינם יודעים לקבל את האמת ,ממי שאמרה.

                    הפחד לומר או לשמוע את האמת, אומר הרב ברג, הוא המחסום המכשיל הגדול ביותר שאתו אנו מתמודדים, כשאנו משתוקקים לחוות מערכות יחסים ממלאות, כנות ומלאות אהבה. כשאנחנו מסתירים דבר מה, אותו דבר מה יוצר פירוד בינינו לבין האדם האחר. אם אנחנו לא פתוחים לשמוע את מה שיש לאחרים לומר לנו מבלי להגיב או לקחת אותם באופן אישי, אנחנו מרחיקים את עצמנו מאנשים אלה.

                    תמיד קל יותר לומר לאנשים את מה שהם רוצים לשמוע. לעיתים קרובות יותר נוח להסכים עם מישהו, גם אם אנחנו לא באמת מסכימים עמוק בפנים. ומכיוון שההתמודדות עם אמיתות כואבות בנוגע לעצמנו מפחידה במידה זהה, החברים ובני המשפחה שלנו יכולים להרגיש שעליהם לומר לנו רק מה שאנחנו רוצים לשמוע.

                    החכם- רוצה כל הזמן להיות טוב יותר. הוא מקבל את האמת ממי שאמרה, לא כדי לתת קרדיט לאומר אותה אלא בשביל עצמו. החכם- רוצה לשפר את עצמו בשביל עצמו, הוא הראשון שמרוויח מכך. לכן החכם-ידע לוותר על הכבוד והאגו של עצמו ,וידע לקבל את האמת ממי שאמרה.

                    לא לחינם נאמר "מכל מלמדי השכלתי" (תהילים) ולא לחינם נאמר "איזהו חכם, הלומד מכל האדם" (מסכת אבות). כי החכם יודע ומסוגל ללמוד מכל דבר. החכם מוצא בכל דבר את ההזדמנות להחכים. החכם שמח מכך שיש לו הזדמנות להחכים ולהשתפר.

                    היום, כשעליכם לומר את האמת, אזרו את האומץ לפתוח את לבכם כמו גם את פיכם. וכאשר עליכם לשמוע את האמת, אזרו את הכוח לפתוח את אוזניכם ולסגור את פיכם.


                    אמרות כנף על אמת ושקר:

                    *השימוש בשקר או בהעלמת עובדות נועד לחפות על שגיאה - להגן על תדמית עצמית, על אגו, מפני חשיפתו בציבור של מי ששגה.(דיוגינס) *מדבר שקר תרחק(שמות)

                    *להשיג את האמת אפשר בשעה אחת, להחזיקה - דרוש מאבק כל החיים.(הסבא מנוברדהוק)

                    *בערות פחות רחוקה מהאמת מאשר דעה קדומה.(דידרו)

                    *השקרים האכזריים ביותר נאמרים לעיתים קרובות בדממה.(דיוגינס)


                    דרג את התוכן:
                      1 תגובות   יום רביעי, 10/1/18, 05:48

                       

                      ''

                       

                      לפעמים צריך האדם להעביר ביקורת על מישהו (גם על עצמו). והשאלה היא, איך אפשר להעביר ביקורת בצורה בונה? ביקורת המתחשבת בצרכים של האדם השני, והמספקת מענה טוב יותר, לצרכים של זה שמעבירים עליו את הביקורת.ביקורת כזו הסיכוי שלה להתקבל גדול יותר, מאחר שהיא טובה יותר לשני הצדדים.

                       

                      רוב האנשים מוכנים לקבל ביקורת, אבל רק במידה מתונה.כדי שהביקורת תועיל, צריך לשלב בה גם מחמאות. הנטייה הטבעית היא לדחות את דברי הביקורת  ולהתעלם מהם, ולפעמים גם לתקוף את מי שאמר אותם.

                       

                      ספר משלי ממליץ למתוח ביקורת בזהירות ולהתאים את הביקורת לאופיו של האדם אשר מדברים איתו ובפרט, יש לקחת בחשבון את מידת ההבנה שלו: "תחת גערה במבין, מהכות כסיל מאה" [משלי יז]. כאשר גוערים באדם מבין היודע להסיק מסקנות, הדבר עלול לגרום לו נזק נפשי. הוא רגיש מאד לדברים שנאמרים לו, גערה לא זהירה עלולה להביא אותו למסקנה שהוא חסר-ערך, להשפיל אותו ולשבור אותו מבחינה נפשית יותר ממה שמאה מכות ישברו את הכסיל. הדרך הטובה ביותר להעביר ביקורת על אדם נבון היא ברמז דק, שהרי הנבון יודע להבין, מתוך רמזים דקים, מה כוונתו של הדובר. הרעיון שיש לדבר עם חכמים ברמזים נמצא כבר בדברי חז"ל: "די לחכימא – ברמיזא".

                       

                      כדאי להקדים לדברי-הביקורת כמה דברי-שבח ומחמאות, כך שהאדם ירגיש טוב ולא ייפגע מהביקורת. כדי להשיג תוצאה חיובית ,יש להדגיש את הצדדים החיוביים של הזולת, כך שיהיה ברור שהפגם שעליו מותחים ביקורת מתגמד לעומתם. ולהוסיף שכוונת הביקורת, להוסיף עוד יותר חיוביות לחיוביות שכבר נמצאת בו.זאת מכיוון  שכשאדם שומע דברי ביקורת, הם תמיד פוגעים בכבודו ובביטחונו העצמי .העברת ביקורת עלולה לפגוע בדימוי העצמי של הזולת ולגרום לו להרגיש פגום ופסול.

                       

                       

                      אנשים חכמים יודעים להעביר ביקורת באופן שמשיג תוצאה הפוכה - הזולת מרגיש שהביקורת מחמיאה לו ומייפה אותו.עצם העובדה, שאדם חכם טרח למתוח עליו ביקורת מראה, שהוא ברובו טוב, שהרי אילו היה ברובו רע, לא היה "משתלם" להשקיע ולנסות לתקן אותו.

                       

                      אדם שכל דבריו הם תוכחות וממתיחת ביקורת על אחרים - מקשה את עורפם של השומעים, גורם להם להתעלם מדברי הביקורת שלו ואולי אף מדברי ביקורת בכלל, כי הם רואים שלביקורת שלו אין סוף - לא משנה מה יקרה, תמיד יהיה בזה משהו רע, ולכן אין טעם להתאמץ ולשפר.

                       

                      מעבר לנזק שהוא גורם לשומעים, איש ביקורתי גורם נזק גם לעצמו: מכיוון שהוא רואה בכל אירוע את הצד השלילי, הרגשות השליליים מצטברים בליבו, אין לו שמחת חיים, והוא יכול פתאום להישבר וליפול לדיכאון שממנו לא יוכל לצאת .

                      .

                      המסקנה היא :ככל שהדיבור אותו מוציא האדם מפיו ,מחובר יותר אל הדעת והמחשבה, כך הדיבור הביקורתי  עצמו הופך להיות טוב יותר.חשוב בטרם תדבר. חשוב טוב על כל התמונה המלאה. שים את עצמך במקומו של חברך. נסה להבין את הצד השני. ואל תדון את חברך עד שתגיע למקומו. רק כאשר תבין את הצד השני בדיוק כפי שאתה מבין את עצמך, רק אז באפשרותך להעביר אליו ביקורת בונה וחיובית.

                      דרג את התוכן:
                        1 תגובות   יום שלישי, 9/1/18, 04:19

                         

                        הנשמה שלנו יורדת לצורך עליה מחדש

                         

                        הנשמה היא ביטוי פילוסופי לחלק הרוחני שבאדם על פי תפיסות דתיות או רוחניות. כאשר אנו שואלים מהי נשמה, אנו  מקבלים  תשובות חלקיות, הבנות שונות ומשונות שנוצרו במהלכי השנים על ידי אלה אשר תהו על קנקנה .

                         

                        ב-1859, צ'ארלס דארווין הציג תיאוריה טבעית, חומרית לחלוטין על היווצרות היצורים החיים, בלי להיזקק להיפותזת הבורא .התגלית כי שינויים כימיים וביולוגיים בלבד הם שגרמו לכל הגיוון הרב שאנו רואים ביצורים החיים על-פני כדור הארץ, הטביעה את התפיסה כי אין ביקום שום שמץ של דבר על-טבעי, כי הוא טבעי לחלוטין.

                        הגישות  השונות לתפיסת מהות הנשמה:

                        תיאוריה טבעית, חומרית: הנפש אינה נפרדת מהגוף; עם מות הגוף מתה הנפש, ואין לנו חיים מלבד אלה כאן על פני האדמה. מכאן ברור כי החיים יקרים עד מאוד וחובה לשמור עליהם ככל האפשר, ולא להקריב אותם על מזבח הבטחות העולם הבא. 

                        -נשמה כמהות החיים: על-פי תפיסה זו, נשמה היא עצם העובדה כי אדם מסוים הנו חי, ולא גורם פיזיקאלי פשוט. האדם מסוגל למצוא משמעות במציאות שסביבו.

                         

                        -נשמה כביטוי לתודעה: הנשמה היא ביטוי לחלק של תודעת האדם אשר מבטא את יכולתו של האדם להתבונן בעצמו ובעולם ולהיות במצב של מודעות סביבתית, בניגוד לחלקים בתודעה שמהותם להגיב כלפיו. במקרה זה, מזוהה הנשמה עם מושג הנפש, כביטוי לפן הרגשי והחוויתי, המעיד על כך שישות מסוימת היא יצור חי, השונה מבחינה פילוסופית ממנגנון פיזיקאלי מורכב אחר. על פי תפיסה זו, נשמה היא הגורם המבדיל בין אדם למכונה מורכבת, ומציבה אותו כגורם סובייקטיבי, בעל ערכים אותם הוא מסוגל להשליך על המציאות החיצונית.

                         

                        -נשמה כישות עצמאית: הנשמה היא ישות ממשית, חסרת צורה, המסוגלת לקיום שאינו מחויב ותלוי בקיומו הגופני של האדם. כאשר היא נמצאת בגוף היא מהווה המנוע הפנימי ומרכז הבקרה והשליטה שלו, וכאשר היא עוזבת אותו -הגוף מאבד את חיוניותו והופך לחפץ דומם, שאין לו זרם תודעה סובייקטיבי. על פי תפיסה זו, לנשמה קיום במישורים שאינם פיזיים, ועל כן היא כפופה לחוקיות שונה מהחוקיות הפיזיקאלית (למשל היא יכולה להיות בכמה מקומות בו זמנית).

                         

                        הנשמה היא החכמה, והיא יושבת במוח כמלך בגדוד, ודומה לכבוד בוראה, ומואסת בתענוגי בני אדם והבלי שעשועיהם. ומחכמת ומשכלת דעת, וכל מחשבותיה לעבוד להקדוש ברוך הוא ביראה, ומחשבת מה יהיה בסוף בעת שימות הגוף ויכלה, ואיך תשוב בטהרה למי שבראה והכניסה בגוף?

                         

                        בהיוולדה בגוף,הנשמה באה לחוות רשימה  של משימות שנוצרו מגלגולים קודמים, חוויות שלא השלימה, או שלא ידעה להתמודד עמן ולא למדה מהן,  היא מחלקת את עצמה למספר רב של זרועות המהוות ניצוצות חווים בהתאם לגודל הרשימה ותכולתה.

                         

                        לפנינו ניגון ידוע של חסידות חב"ד. הניגון מתאר את ירידת הנשמה לגוף, ירידה המסבה לה סבל ומצוקה; היא צועקת ומבקשת לשוב למקורה הראשון האלוהי, ואינה חפצה כלל להיות שקועה בחומר. אולם למצוקה זו מענה בצידוק מפתיע: "ירידה זו צורך עליה". הנשמה יורדת אל הגוף משום שדווקא בו, בעולם המעשה הארצי, יש משמעות לחיים השואפים להתדבק ברוחני ולהתמזג עימו.

                         

                         התפיסה החסידית ,היא תפיסה מורכבת יותר, המבקשת להעניק פשר קיומי לחיים עצמם – לא רק כתחנת-ביניים בדרך לעתיד טוב יותר, לא רק כשלב נחות ובלתי-נמנע, אלא גם כתקופה בעלת ערך סגולי מיוחד. דווקא בעולמנו הארצי, על פיתוייו ואתגריו, על כשליו ומכאוביו, טמונה אפשרות להתעלות.

                         

                        הנשמה יורדת לתוך הגוף  /מחבר לא ידוע

                        הנשמה יורדת לתוך הגוף 

                        וי צועקת וי וי 

                        ירידה זו צורך עליה 

                        עד שכל זה הוא כדאי 

                         

                        דרג את התוכן:
                          1 תגובות   יום שני, 8/1/18, 03:48

                          תוצאת תמונה עבור אבוקה

                           

                          כשאנחנו צעירים,

                           

                          איננו מבינים שכל פעולותנו

                           

                          הנובעים מהחלטותינו

                           

                          ירשמו לדורי דורות

                           

                          מילדינו

                           

                          והמשך לנכדינו וניננו.

                           

                           

                          זה החל מראשון אבותנו לקורותיו

                           

                          וימשיך עד סוף העולם.

                           

                           

                          כל אחד מאיתנו

                           

                          משאיר חותמו

                           

                          לטוב ולרע

                           

                          אח"כ יוצא מעולמנו

                           

                          מותיר נס 

                           

                          לדור ההמשך...

                          דרג את התוכן:

                            תגובות אחרונות

                            פרופיל

                            אסתר רבקה
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS