כותרות TheMarker >
    ';

    כי האדם עץ השדה

    כי האדם עץ השדה / נתן זך

    כי האדם עץ השדה.
    כמו האדם גם העץ צומח
    כמו העץ האדם נגדע.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא שואף למעלה
    כמו האדם הוא נשרף באש.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    אהבתי וגם שנאתי
    טעמתי מזה ומזה.
    קברו אותי כחלקה של עפר
    ומר לי, מר לי בפה.
    כמו עץ השדה.


    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא צמא למים
    כמו האדם גם הוא נשאר צמא.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    ארכיון : 11/2019

    0 תגובות   יום שלישי, 19/11/19, 15:13

    מתוך ספרו של מיץ אלבוים\ימי שלישי עם מורי

     

    בראיון טלביזיוני שנערךלמורי ,הוא שוחח עם המראיין פרד קופל שמורי כבש אותו באישיותו על החיים שלאחר המוות .הם דיברו על התלות ההולכת וגוברת של מורי באנשים אחרים.על נזקקותו לעזרה באכילה,בישיבה,בתנועה ממקום למקום.

     

    המראיין שאל אותו מה הדבר שמפחיד אותו ביותרמכל ההתנוונות האיטית וההרסנית שלו.

     

    מורי שאל אם הוא יכוללהתבטא בחופשיות.

     

    משקיבל אישור הביט הישר בעיני מראיינו ואמר שהפחדהגדול ביותר שלו ש"מישהו יצטרך לנגב את ישבנו...”.

     

    ואכן פחד התלות ככל שגילנו עולה הוא גדול ביותר.

     

    אנו לא תינוקות מתוקים שלאנשים כיף לטפל.אנחנו אנשים זקנים ללא החן בו ניחנו בצעירותנו.

     

    ולמרות הפחד הזה כלום יש לנוברירה מלבד לקבל את המצב כשחלילה נזדקק לעזרה?

     

    ובכלל,האם נעים לנו לשוחח על כך בכלל?

    דרג את התוכן:
      2 תגובות   יום שני, 18/11/19, 09:59

      תוצאת תמונה עבור מיץ אלבוים

       

      פרק שני מתוך ספרו של מיץ אלבוים:ימי שלישי עם מורי

      מורי שמחלתו הלכה והחריפה ונזקק כבר להליכון ולעזרה בעשיית צרכיו,לא התבייש לבקש את עזרת מבקריו

      "תשמע,אני צריך להשתין.אכפת לך לעזור לי?זה בסדר מבחינתך?"

      ולרוב ולהפתעתם הם הסכימו.

      למרות מצבו זרם מבקריו הלך וגבר.

      הוא ניהל קבוצות דיון על המוות:מה פירושו האמיתי,איך חברות לאורך כל ההסטוריה פחדו מפניו מבלי להבינו ממש.

      הוא אמר לחבריו שאם באמת הם רוצים לעזור לו,אל להם לרחם עליו אלא לבקר אותו,לטלפן אליו ולחלוק עמו את בעיותיהם-כבעבר-משום שהוא היה מאזין נפלא.

      למרות מה שהתרחש בגופו,הוא היה נחוש בדעתו להוכיח שהמילה "גוסס"-אינה מילה נרדפת ל"חסר תועלת".

      לאחר הלוויה של עמית מעבודתו חזר ואמר:”איזה בזבוז"”כל האנשים שאמרו עליו דברים טובים שהנפטר לא זכה לשמוע".

      ועל כן טלפן לכמה אנשים וקבע תאריך ל"לוויה לאיש החי"יחד עם בני משפחה וחברים וכל אחד דיבר וחלק לו כבוד.חלק בכו.חלק צחקו ואפילו אחת המוזמנות קראה שיר לזכרו.

      מורי צחק ובכה איתם.הוא זכה לשמוע את כל אותם דברים הנאמרים לאחר שאדם נפטר.הוא הגדיר את הלוויתו כהצלחה מסחררת.

      אבל הוא עדין לא מת .

      החלק המיוחד בתהליך לקראת מותו עמד להתגלות.

      האם הייתי רוצה להיות נוכחת בהלוויתי?בהחלט כן.

      לפעמים אני מפנטזת על איך ,מתי ובאיזו סיטואציה אסיים חיי ומבקשת שזה לא יקרה למשל כשאני לבד עם נכד בבית.שאהיה לבושה בצורה מכבדת.והכי טוב שיקרה תוך כדי שינה.

      חשה את העצב שיהיה אצל ילדי ונכדי ומנסה לחשוב מה כל אחד יחוש ויגיד.

      האם זה קורה גם לכם הקוראים?ספרו...

      דרג את התוכן:
        0 תגובות   יום ראשון, 17/11/19, 08:53

        הוסף לסל את ימי שלישי עם מורי - איש זקן איש צעיר ומשמעות החיים / מיץ' אלבום

         

        פרופסור מורי החליט החלטה נחושה כשהתבשר על מחלתו האנושה :ניוון שרירים.מחלה הממיסה את העצבים ומותירה את הגוף כמו גוש שעווה.מתחילה בד"כ ברגלים ועולה במעלה הגוף.מאבדים שליטה של שרירי הירכיים ויחד עמה את יכולת הישיבה,התמיכה בעמידהמאת השליטה בשרירי הישבן וכך מזדחלת לה עד שהאדם קופא בגופו והרופאים קבעו שתוך שנתיים ימות.תחושתו של מורי היתה שיחיה פחות מזה.

         

        והוא החליט החלטהנחושה:

        האם אני אדעך עד שאעלם או שאעשה כמיטב יכולתי בזמןשנותר לי?שאל את עצמו.

         

        ןהחליט:

        אני לא אדעך.אני לא אתבייש למות.

        במקום זה אהפוך את המוות לפרויקט אחרון.

        לנקודה מרכזית בחיי.

        מאחר שכולם הולכים למות אני יכול להביא תועלת.

        אני יכול להיות נושא למחקר.

        ספר לימוד אנושי.

        חקור אותי בזמן מותי האיטי והסבלני.

        תראה מה קורה לי.תלמד איתי.

         

        אני אצעד בגשר הסופי העובר בין חיים למוותותראו מה קורה איתי.

        אני אספר על הדרך.

         

        גם אני החלטתי ללכת בדרכו לעת זיקנתי.כאן אמשיך לספר על דרכו ולשלב בה את דרכי עד שיוכרז שגם זמני לעבור לקצה השני...

         

        המון חוכמה ותובנות של אדם חכם שהיה והלך והשאיר עקבותיו להולכים אחריו וגם לי.

        דרג את התוכן:
          0 תגובות   יום חמישי, 14/11/19, 12:09

          תוצאת תמונה עבור ספרים

           

          ברחוב הולכת ורואה ספרים

          בלבוש בני אדם.

          ספרים דקים,עבים בינוניים

          כרוכים בעטיפות שונות.

           

          סיפורי חיים שלימים

          כתובים בתוכם.

           

          בבוא היום יגיעולסיום כתיבתם

          וינוחו בסיפריית בני האדם.

          דרג את התוכן:
            0 תגובות   יום שלישי, 12/11/19, 13:37

             

            ''

             

            הטלת אשם 

            הטלת אשם -היא פעולה של בחירת אדם או קבוצת אנשים והצבעה עליהם כ"שעיר לעזאזל", כאשמים ונושאים באחריות למצב שלילי, בין אם הוא הגורם לו ובין אם לא.

            ביהדות, מקור המונח "שעיר לעזאזל" הוא בטקס שילוח השעיר (זכר העז) ביום הכיפורים אל הצוק המכונה "עזאזל". השעיר כיפר על חטאי בני ישראל ביחד עם השעיר האחר, שהוקרב בבית המקדש.

            שימוש בשעיר לעזאזל נפוץ גם כיום, בתקופה המודרנית. בפוליטיקה למשל, מהווה הטלת אשם כלי חשוב בתעמולה, המיועדת לגבש את התומכים מסביב לאדם או לרעיון.

            רבים מאיתנו גודלו בדרך של הטלת אשמה על כתפיהם .יתרה מזאת-מלמדים אותנו, לפי מיטב המסורת הרציונאלית, שהעולם הוא שרשרת אינסופית של סיבה ותוצאה. הוא העליב אותי - אני נעלבתי, אני לא הייתי רגישה מספיק - היא אבדה את הבטחון העצמי שלה... אנחנו לומדים שעלינו מוטל עולו של הסדר העולמי הנכון. אם נתנהג כראוי, אם תמיד נדבר בנימוס, אם אף פעם לא נצעק או לא נכעס, אם נהיה שמחים בכל מצב - כולם יהיו מרוצים והעולם יהיה מקום טוב לחיות בו. ואם נהיה ההורים המושלמים האלה שעושים הכל "כמו שצריך" הילדים שלנו יגדלו "כמו שצריך". 

            אמונה זו מתיישבת אם הגישה הרווחת שרואה בהורים מכשיר לגידול הילדים "הנכונים". תפיסות פסיכולוגיות מודרניות, שזיהו את ההשפעה המכריעה של תקופת הילדות על מבנה נפש האדם, מטילות את האחריות להתנהגותו ולאופיו של הילד על ההורים. ומאז עומדים הורים בכלל ואמהות בפרט בפני האשמות המופנות כלפיהם תדיר. כשמתגלים קושי או בעיה אצל ילד מיד פונים לברר כיצד השפיעו ההורים על כך ומה חלקם במצב, ואף יותר מכך - אומרים הפסיכולוגים ומטפלים שונים: אל תטפלו בילד, טפלו בהורים, הם יתאזנו, גם מצבם של הילד ישתפר.

            ד"ר עוז מרטין בכתבתו , אומר כי בקרב זוגות רבים קיימת נטייה אינסטינקטיבית, מעין אוטומטית, להשתמש בשפה מאשימה במצבים מעוררי בעיה או קונפליקט. מדוע זה כך? נראה כי הנטייה לחשיבה ודיבור מאשים, הינה טבעית ומוטבעת בתוכנת החשיבה שלנו.היא מופעלת בעיקר כאשר פונים אל האחר/ת באופן מאשים, תלונתי ומתקיף. משמעותה בהקשר זה היא: "את/ה אשם/ה במה שקרה"!
            ההמשך "ההגיוני" לגישה זו קובע ש"אלמלא התנהגת כפי שהתנהגת, אני לא הייתי מרגישה כפי שאני מרגישה" (כועסת, מתוסכלת, עצובה). 

            היא נועדה, בראש ובראשונה לדווח לבן הזוג על הרגשה, מחשבה או חוויה שהתנסינו בה.

            הבעיה מתחילה כשהאדם מאמין שהוא לא בסדר ומקבל עליו את האשמה.הבטחון מתערער וכתוצאה מכך גם העשיה לוקה ובאמת אתה מתחיל לתפקד גרוע.

            הטלת אשמה חוזרת מוטבעת כה עמוק במערכת החשיבה והתגובות, עד כי קשה להבין ולקבל את חוסר התועלתיות שבהפעלתה.

            יתירה מזאת, כאשר הבעל מגיב בהאשמה-נגדית ("גם את לא מקשיבה לי"), מוחו אומר לו שהוא מגיב ופועל בהיגיון צרוף שלא ניתן לערעור.

            זהו אותו הגיון המאפיין הליכים בבית משפט, ולפיו אין לך (לאישה) זכות להאשים את בעלך בשעה שאת עצמך אשמה באותו עניין. מהר מאד עובר הויכוח לפסים אחרים לגמרי: למי מהשנים "זכאות" גדולה יותר להאשים ולהתלונן, לבעל או לאישה? או, מי מהשניים התחיל בכך ראשון? מי מהשניים יותר "לא מקשיב", הבעל לאשתו, או ההיפך, האישה לבעלה. זוהי חשיבה התוקעת את הזוג במעגל סגור ואין סופי של תסכול ומצוקה.

            מי לא יודע, שחיזוקים גורמים למוטיבציה להתקדמות ולהיפך,האצבע המאשימה- גורמת לירידה במוטיבציה ולביצוע כושל.

            מוטב שכל אחד ייקח אחריות על מעשיו וגם אם זולתו "אשם",לא יטיח בו אשמה,אלא יבקש הסברים וילמד לסלוח לו או לקבל שאין זו "אשמתו".

            לא כולנו יודעים לסנן את הדברים שמטיח בנו זולתנו ,ולעיתים קרובות אנו משתכנעים שאנו אשמים.התפקוד שלנו יורד,ואני חשים מגומדים וחסרי ערך.

            וקצת הומור תמיד טוב-שיר ישן על אדם הטוען לחפותו:
            אדוני השופט /מילים: חיים חפר

            פעם ראיתי מרפסת בלי אור,
            טיפסתי אליה לאורך צינור,
            רציתי רק לבדוק את מצב המנורה -
            לפתע מי מופיע? המשטרה.

            אדוני השופט! אדוני השופט!
            זאת האמת וכל האמת,
            אז למה אתה לי בית סוהר רושם?
            אינני אשם, אינני אשם.

            לגברת אחת באוטובוס
            פיניתי מקום מתוך נימוס,
            אבל מרוב צפיפות ומחנק -
            הכנסתי לה את היד לתוך הארנק.

            אדוני השופט...

            יום אחד פוגש אני בתייר
            שרצה להשקיע באיזה דבר,
            אז מכרתי לו בית שלא היה שלי -
            כי לא רציתי שיסע מפה עם יחס שלילי.

            אדוני השופט...

            היה לי שכן נורא ואיום
            שלא רצה לחיות איתי בשלום,
            כשחטבתי עצים
            בא פתאום המסכן
            והכניס את הראש מתחת לגרון.

            אדוני השופט...

            אדוני השופט, אל תהיה כזה מן...
            למה באדם אתה לא מאמין?
            רק לא בית סוהר, למען השם -
            אינני אשם, אינני אשם.

            אדוני השופט...

            דרג את התוכן:
              1 תגובות   יום שישי , 8/11/19, 04:38

              שמו של הנרי פורד מוכר. הוא חי בתחילת המאה הקודמת, והפך את המכונית לכלי זמין לכל אדם. אחד הסיפורים עליו הוא הסיפור הבא:
               
              יום אחד הוא ערך ריצה על שפת הים, וראה דייג נח משתזף בשמש להנאתו. לידו חכת הדיג תקועה בחול, ודגים מקפצים בתוך סל. דגים שנידוגו זה עתה.

              מר פורד עוצר את מרוצתו פונה אל הדייג המנומנם, ושואלו מדוע הוא נרדם ואינו דג דגים?

              הדייג תוך שהוא מצביע על הדגים אשר מקפצים בסל השיב שהוא כבר דג היום דגים.

              ממשיך מר פורד ושואל: ''אבל אם יש לך זמן, מדוע שלא תמשיך לדוג''?

              שואל הדייג: ''בשביל מה להמשיך''?

              משיב פורד: ''אם תדוג עוד דגים ותמכרם, תוכל לרכוש רשת דיג ולדוג בבת אחת דגים רבים, במקום לדוג עם החכה רק דג אחד בכל פעם שאתה משליך אותה לים''.

              שואל הדיג: ''ואם אדוג דגים רבים באמצעות הרשת, מה התועלת שתהיה בכך''?

              משיב פורד: ''תוכל לרכוש סירה, ולאחר מכן סירות רבות ותדוג דגים רבים''.

              ''ואז מה יקרה''? שואל הדייג.

              ''תקים מפעל לעיבוד דגים ותהיה עשיר''.

              ''ואז מה יהיה''? שואל הדייג.

              ''לאחר שיהיו לך מפעלים רבים ותצבור כסף רב, תוכל לנוח באתרי נופש, להשתזף בשמש, ולהיות סוף סוף רגוע וניחוח''.

              משיב הדייג: ''הרי זה בדיוק מה שאני עושה עכשיו, ולמה לי לעבור את כל סדרת העבודות הקשות והמתחים הנדרשים כדי שבסופה של הדרך אוכל לנוח''?

              מי צודק? הדייג העצלן, הרגוע, המסתפק במה שיש לו, או הנרי פורד אשר ניצל כל רגע מרגעי חייו כדי שבסופם של החיים יוכל לשבת על מי מנוחות?

              דרג את התוכן:
                0 תגובות   יום חמישי, 7/11/19, 05:01

                 



                פחד הינו כוח הרסני במיוחד. הוא הורג התלהבות, הוא מחסל את הביטחון העצמי, מרוקן את האנרגיות מתוכך ופוגע ביצירתיות שלך.

                 

                מדוע קיים בנו הפחד מלכתחילה? חוסר החלטיות וספקנות מהווים כר פורה להתפתחות הפחד.


                לאדם הפשוט,לפי דברי הרב לייטמן, יש שני סוגי פחד: מהעולם הזה (להסתדר בחיים, בריאות, דור ההמשך, וכו') ומהעולם הבא (להכין לעצמו גן עדן ולא גיהינום). אבל, כל סוגי הפחד האלה באגו המתפתח, מביאים את האדם לסוג השלישי של הפחד, שהוא הפחד האמיתי - האם אני אוכל להידמות לבורא בתכונת הנתינה והאהבה כלפי האחרים וכלפיו. אם האדם מרגיש הכרחיות להשיג את התכונה הזאת, אז הפחד הזה דוחף ומביא אותו למחסום, ל"תשובה מיראה" לבורא.
                בכתבתה של סילביה עבר,היא מגדירה את הפחד" כמחסור באהבה.פחד הוא ההיפך מאהבה. פחד זו אנרגיה שלילית, המתבטא בצורת רגש, מחשבה ו/או תגובה פיזית. לעומתו, אהבה זו אנרגיה חיובית המתבטא באותה דרך.


                פחד: "הרצון להימנע (או לברוח) מפני הגורם לתחושה בלתי נעימה".
                אהבה: "הרצון למשוך אלינו והתייחד עם הגורם לתחושה נעימה, השאיפה לאחדות".
                פחד = בעיה, חושך, רצון להתרחק.
                אהבה = פתרון, אור, שאיפות לאחדות.
                לכן, פחד ואהבה הם הפכים."

                מרגלית איילון מתארת את הפחד כ"מפלצת מנטאלית שהאדם יצר לעצמו-זרם תודעה שלילית.הפחד הוא המצאה שלך .אם אתה זוקף את ראשו המכוער -תן לו מכה.קל למוטט אותו בדיוק כמו שקל ליצור אותו.
                תודעה של אדם יכולה להיות לגמרי ללא פחד.
                כשאתה מסלק את הפחד מן התודעה-אתה מתחיל להיראות צעיר והבריאות שלך הולכת ומשתפרת.
                כשליבך מלא פחד ימשכו אליך אנשים שגם המניע שלהם הוא פחד,ויחד תגבירו את הפחד אחד של השני. דווקא אותו נושא שאנו דואגים ומפחדים ממנו, דווקא הוא "קורה" לנו."
                ברוחניות קיים מושג - דומה מושך דומה. אם יש בי אמונות שליליות לגבי עצמי הן מושכות אלי - התייחסות דומה שלילית של אנשים אחרים אלי. אנשים אחרים בסביבתנו הם כמו מראה בשבילנו.

                ממשיכה ואומרת מרגלית:"אם תמלא את ליבך באהבה ימשכו אל חייך עוד ועוד אנשים שיאירו אותך באהבה שלהם ויוארו מהאהבה שלך,וכך תעצימו זה את האהבה של זה.
                זאת משום שאנו מושכים אלינו בדיוק את מה שאנחנו צריכים ללמוד.כל עוד אנחנו לא לומדים נמשוך אלינו עוד ועוד ניסיונות דומים.כל עוד אנו לומדים אנחנו לא צריכים לחזור שוב אל הניסיון הזה,ואנחנו מוכנים לשלב הבא של מסענו."
                מרבית האנשים חשים כי הם תוצאה של תהליכים, שאין להם שליטה עליהם. תאונה, מחלה, ניתוק מאדם אהוב, מערכות יחסים שמתפרקות, כל המקרים האלה נחשבים בעיני רוב האנשים לגורל, מזל, משהו שאין להם שליטה עליו.הם חשים כקורבנות של נסיבות חיים.
                ככל שאנחנו מתפתחים ברמת המודעות שלנו ,אנחנו מבינים שהיכולת להשפיע על חיינו גדלה והולכת. ככל שאנחנו לוקחים יותר אחריות על חיינו- אנחנו הופכים להיות בעלי שליטה ויכולת השפעה רבים יותר במסע חיינו. אנחנו מתקדמים אל החופש שלנו, החופש להיות מי שאנחנו, בעלי יכולת,בעלי זכות ההכרעה על מהלך חיינו.

                 
                לפחד יש גם מטרה חיובית: הפחד גורם לאדם לפתח כישורים חשובים ולהתעורר משאננות והרס עצמי . לכן, כדי להתגבר על פחד, יש קודם להיות בו, להתפתח ורק אז אפשר ללמוד להתמירו לאהבה. זאת אומרת, ברמת התפתחות פרימיטיבית של האדם ,הפחד עוזר לבניית האגו והייחודיות. אבל כשאדם הגיע לרמה זו, עליו להתפטר מהפחד מהר ככל האפשר, לפני שיתחיל להרוס ולחסום את התפתחותו אל האחדות והשלם.


                כך אנו למדים, שמה שהיה "טוב" בשלב מסוים של האדם, הופך ל"רע" בשלב אחר.

                ודבריו של הרבי מברסלב מלמדים אותנו שיעור אמיתי:
                כל העולם כולו גשר צר מאוד/ מילים: רבי נחמן מברסלב

                כל העולם כולו
                גשר צר מאוד
                והעיקר, והעיקר
                לא לפחד, לא לפחד כלל.

                דרג את התוכן:
                  0 תגובות   יום חמישי, 7/11/19, 04:50

                   

                  ''

                   

                  הנשר שלמד להיות נשר בעזרת האור

                   

                  איש אחד שוטט ביער ומצא נשר צעיר ופצוע.הוא לקחו לביתו ,טיפל בו והניחו בלול התרנגולות.שם למד הנשר לאכל ולהתנהג כתרנגול.הוא גם האמין שהוא תרנגול.

                   

                   יום אחד עבר חוקר טבע במקום ושאל את האיש:

                   

                  "איך זה שנשר נמצא בכלוב עם תרנגולות,שהרי הוא מלך העופות.ומדוע אינו פורש כנפיו ועף?"

                   

                   ענה האיש:"אילפתי אותו להיות תרנגול הרי שהוא יישאר לעולם תרנגול למרות כנפיו והיותו נשר".

                   

                   ביקש החוקר לבדוק אם אכן כך יהיה.הרימו על ידיו ואמר לו:

                   

                  "נשר,נשר הנך,בשמים מקומך ולא על האדמה הזאת.פרוש כנפיך ועוף!"

                   

                   השפיל הנשר ראשו לאדמה וראה את התרנגולות אוכלים וירד לאכל.

                   

                  ניסה המדען בפעם השנייה למחרת.לקחו על גג גבוה ואמר לו:

                   

                  "נשר,נשר הנך,פרוש כנפיך ועוף "

                   

                  אך שוב התבלבל הנשר לא ידע זהותו ואת מקומו וחזר ללול התרנגולות.

                   

                  למרות שהבעלים סנט במדען החליט למחרת השכם בבוקר לקחת את הנשר להרים בזמן הזריחה ואמר אל הנשר:"נשר ,נשר מקומך בשמים ולא על האדמה פרוש כנפך ועוף" הנשר הסס.אז הפנה אותו היישר אל מול השמש.לפתע פרש את כנפיו,ובצווחת נשר פרש כנפיו ונסק למעלה לצוקים מתעופף לו בגאווה מעבר לעננים..נשר היה זה אף כי אולף להיות תרנגול

                   

                  [גימס אגרי] 

                   

                   אנשים רבים חשים כי ישותם זרה להם כמו הנשר בלול התרנגולות.הם אינם מבינים את עצמם ושוקעים בתוך הבלי העולם הזה למרות שכולם מצוידים בכלים המתאימים למנף את עצמם,להרקיע אל על ולממש את חייהם ואת הפוטנציאל שלהם.

                   

                   בידי האדם המסוגלות לחקור את עצמו ולהבין את מהותו.לעיתים בכוחות עצמו ולעיתים בהכוונה ועזרה. צריך לחפש,לבדוק ולהגיע ל"שמש" המיוחדת של כל אחד מאיתנו...ולרצות בכך..בהצלחה. 

                   

                   

                  [מסתמך על ספרו של אביחי כהן-אני ,הרוח והנפש שבי]

                  דרג את התוכן:

                    פרופיל

                    אסתר רבקה
                    1. שלח הודעה
                    2. אוף ליין
                    3. אוף ליין

                    ארכיון

                    פיד RSS