כותרות TheMarker >
    ';

    כי האדם עץ השדה

    כי האדם עץ השדה / נתן זך

    כי האדם עץ השדה.
    כמו האדם גם העץ צומח
    כמו העץ האדם נגדע.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא שואף למעלה
    כמו האדם הוא נשרף באש.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    אהבתי וגם שנאתי
    טעמתי מזה ומזה.
    קברו אותי כחלקה של עפר
    ומר לי, מר לי בפה.
    כמו עץ השדה.


    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא צמא למים
    כמו האדם גם הוא נשאר צמא.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    ארכיון : 3/2019

    2 תגובות   יום שבת, 30/3/19, 20:01

     

    ''

     

    אימון לחשיבה חיובית-קבל ותן מחמאות לעצמך

    אין זה משנה מה אתה חושב או מרגיש- חפש תמיד את העובדות. את הנתונים. את המידע.


    ‎התחל להקשיב למחמאות. רק למחמאות. שנן אותן מידי יום. אמור לעצמך מידי בוקר את אותן מחמאות, עד ששניכם, גם אתה וגם עצמך ת א מ י נ ו.


    הענקת מחמאה עצמית היא גרסה אחרת של שיחה עצמית חיובית.זהו הרגל מצוין ומבורך התורם לשיפור הביטחון העצמי. אם מתאמנים בעקביות, הדבר הופך לחלק מהשיחות העצמיות היום יומיות ,ונקלט בתת מודע שלנו .


    אתה מוצא את אשר אתה מחפש ? אם תחפש יופי בתוכך ובאנשים מסביבך- תמצא אותו. אם תחפש כישלונות .... ובכן- תמצא גם אותם.


    מהי מחמאה?
    מחמאה אמיתית היא כנה ובאה מתוך הלב. היא יכולה לבוא בצורת מילים או מחווה, כמו טפיחה על השכם.אפשר לקבל מחמאה ממישהו או לתת אותה בעצמך. המחמאה פשוט מודיעה לאדם האחר שיש בו משהו שאתם אוהבים ומעריכים.


    ישנם שני סוגים של מחמאות :

    -האחד הוא לגבי דבר שמישהו אחר עשה, על עבודה טובה למשל.

    -השני הוא פחות ברור, ומדבר על דרך התנהגות או משהו פחות מוחשי, למשל על כך שמישהו התנהג בצורה מתחשבת ותומכת, או מחמאה מן הסוג "אני מעריך את חוש ההומור שלך" שני הסוגים חשובים.

    מה קורה כאשר מישהו מעניק לכם מחמאה? האם אתם מקבלים אותה ופשוט מודים . האם אתם נינוחים או לא? יתכן שאתם מסמיקים או מתוחים מעט, אבל זכרו,

     

    מחמאה היא מתנה מילולית . אם מישהו נותן לכם מתנה יפה ועטופה בהידור, לא תחזירו אותה ותאמרו "מצטער, אינני יכול לקבל זאת". זה מה שקורה כאשר מישהו אומר לכם "אתה נראה נהדר", ואתם אומרים, "לא נכון עליתי במשקל".


    קבלו ותנו מחמאות.העולם יהיה צבוע בצבעים ורודים יותר ואנשים יהיו מאושרים יותר.

    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום שלישי, 26/3/19, 02:06

       

      ''

       

      דאגה היא חשש מפני מצב שלילי אשר עלול לבוא.היא מכילה פחד וחשש מפני אבדן של דברים חשובים ויקרים הקשורים אל עצם החיים ומשמעותם. הדאגה היא תכונה טבעית של אכפתיות ורצון התגוננות, המוצאת את משכנה בליבו של כל אדם שפוי הנוטל על עצמו אחריות.

       

      מאידך, מי שאינו דואג ואינו אחראי לשמור נכון את רכושו, מכנה אותו שלמה המלך,כאדם חסר לב. ישנם אנשים ירודים, שהם חסרי אחריות לחלוטין, אין להם כל דאגה .סילוק כל זיק דאגה מהלב, מוביל לאבדון, מפני שנטילת אחריות חייבת לבוא בעקבות דאגה בסיסית לקיום החיים.

       

      הדאגה מדלדלת הרבה מכוחה של התודעה,ובמוקדם או במאוחר היא גורמת נזק נפשי[הנזיר שמכר את הפאררי שלו] צורתה הקיצונית של הדאגה גם היא אינה נכונה, כי דאגות יתר מוגזמות מובילות את הדאגן אכול הדאגה לאיבוד טעם החיים, בפרט היכן שאין הדאגות מובילות לתוצאה חיובית כלשהי.

       

      הדאגה הופכת לנטל, כאשר מתגובה נקודתית לאירוע מסוים, היא הופכת להרגל תגובה קבוע ומתמשך, כלומר, הופכת מדאגה לדאגנות. האדם הנוטה להגיב בדאגנות, דואג מכל דבר, יחפש וימצא לו מיד סיבה טובה לדאגה.

       

      כאשר אנו דואגים למישהו, אנו למעשה מתעסקים בעצמנו, במילוי הצורך שלנו בוודאות, בצורך לחוש כי אנו שולטים במהלך חיינו.

       

      השפעת הדאגנות על תפקודו התקין של הגוף היא שלילית. הרפואה הסינית מזהה בדאגנות גורם להחלשת מערכת העיכול, דבר המתבטא בתחושת עייפות לאורך זמן, חוסר ריכוז, עיכול לא תקין, בעיות שינה ועוד.

       

      טענה נפוצה שנאמרה על ידי ליברט ומוריס מציעה, שחרדה נגרמת כתוצאה משני מרכיבים:

       -דאגה -דאגה מיוחסת כהפרעה שלילית שמסיחה את הדעת מפתירת הבעיה. לדוגמה, כאשר תלמידים נהיים מודאגים בזמן מבחן, הם לעתים יחזרו ויאמרו לעצמם שהם ייכשלו, או שהם אינם זוכרים את החומר למבחן או שהמורה שלהם יכעס עליהם. מחשבות אלו משתמשות בחלק מהמוח שאמור להיות בשימוש בחלקים מהמבחן ולכן נוצר ליקוי בביצוע המבחן.

       -רגשנות-רגשנות מיוחסת לתסמינים פסיכולוגים כמו זיעה, דופק לב מואץ ולחץ דם גבוה.

       

      תפילה להצלחה ולהחלמה או תרגול מדיטציה-יכולים להיות תחליף בריא ומצויין לדאגה.

      הגמרא במסכת יומא אומרת כך:

       

      דאגה בלב איש ישיחנה:

       

      - ישיחנה לאחרים - דהיינו ,יספר אותה לאחרים ובכך יקל מדאגתו.

       

      - ישיחנה מדעתו -מלשון " הסח הדעת ".

       

      ר' אשר מסטולין זצוק"ל אומר: ידוע ממסכת ברכות ששיחה זו תפילה שמשם לומדים שיצחק תיקן תפילת מנחה - "ויצא יצחק לשוח בשדה". ועל זה אומר ר' אשר צדיק:ישחינה - דהיינו יתפלל עליה !!! - שבתפילה ישפוך ליבו על דאגתו !!!

      דרג את התוכן:
        1 תגובות   יום חמישי, 21/3/19, 16:22

         

        ''

         

        השיעורים בחיינו

         

        אוסף החוויות אותם אנו עוברים משך מסע חיינו,אותם התנסויות טובות,קשות,מכעיסות,מפתיעות וכו-הם למעשה שיעורים הנשלחים אלינו ולשמם הגענו לכאן,אל החיים בגלגול הזה.

         

        אדם נכנס לחיינו ומחולל בהם סערה.לאחר זמן מה עוזב אותם,ומותיר אותנו עם אנרגיות מעשינו המשותפים.אנו מתבוננים תוהים,על חוויותינו עימו.ניתנת לנו  אפשרות לכעוס עליו ועל "מזלנו" - אם החוויה נושאת טעם רע ,או להיפך-לאתגר את עצמינו ולבדוק מהו  השיעור שהוא בא ללמדינו.

         

        כל מפגש בחיינו מכיל בתוכו לימוד על עצמנו. ישנם מקרים עוצמתיים -בהם אותו מפגש יכול להשפיע עלינו למשך כל חיינו וישנם רגעים, במפגש אחר שילמדו אותנו על כך שעברנו כברת דרך אמיתית, השתנינו, התקדמנו. לעיתים אנשים באים להראות לנו את ה"אני הקודם" שלנו, את המקום בו היינו לפני כן, המקום ללא עבודה עצמית והתקדמות מודעת. לעיתים מראים לנו את עתיד נתיבנו. את המקום אליו אנו רוצים ושואפים להגיע.

         

        לא פעם אנו יוצאים מתוסכלים,כואבים ומתרעמים על השיעור שחווינו.האגו הפגוע שלנו רוצה את ההסבר כאן ועכשיו על מה שקרה .אך מכיוון שעיננו עיני בשר ודם,לא תמיד תגיע התשובה המיידית לתודעתנו על הסיבה והמטרה של השיעור שזה מקרוב עברנו.

         

        חוויות השיעור הזה והשיעורים שיגיעו כמובן אחריו, אלו הן המעצבות את אשיותינו ואת תפיסת עולמינו.תודעתנו צורבת אותם ברמות שונות של מודעות והן שקובעות ,במידה רבה,את הדרך בה נעצב את דרכינו להבא.

         

         הבחירה שלנו איך להתמודד עם החוויה ,היא שתקבע את הבגרות והבשלות שלנו ללמוד ולהפיק לקחים ולהמשיך הלאה.במידה ולא נעשה עבודת מודעות על החוויה איתו נמגנט שיעור דומה עד שנשנה את אורח חיינו או מעשינו אותם בא האדם ללמדנו ,ולא השכלנו,ללמוד את שיעורו.

         

        עצם הידיעה וההכרה שלנו ,שאין דבר קורה במקרה ,והכול הוא שיעור אחד גדול שעלינו לעבור, או שהוא כבר מאחורינו או לזה שאנו  מצפים אחריו.כמו גלים ,נשלחות אלינו חוויות הלימוד,וכל החוכמה היא לגלוש ולחוות את הגל ,ללמוד את ליקחו.לא לחמוק ממנו והאמת היא,שגם לא ניתן.

         

        במקום זאת אנו יכולים:

        -לבחור ולהסתכל מעבר לקושי ולתסכול העכשווי.

        -להביט על האתגר שבשיעור ולא על הקושי בו. חשוב שנדע שאף אחד לא מקבל קושי ,אם הוא לא מקבל במקביל גם את הכוחות להתמודד איתו.

        -לראות בניסיון הטוב או הרע –שיעור מאתגר ולא עונש. את הקשיים ניתן לראות כמתנה שקיבלנו שמטרתה לעזור לנו להתעורר אל מה שבאמת חשוב ונכון ולא כעונש ומטרד.

        -לראות אל השיעור כהזדמנות מצוינת לצמיחה רוחנית ולשינוי.

         

        אם נלך בדרך החיובית ונלמד את אוסף השיעורים הרוחניים ,שנשמתנו בחרה לעבור לטובתנו,למען המטרות שלשמם הגענו לכאן,גבולות תודעתנו יתרחבו ונפנה מקום לאור שיכנס לתוכנו במקום לאפלת חוסר הבנת תכלית השיעורים.נקבל בשלווה את פני השיעורים וכך נרגיש שאנו מגשימים את עצמנו.

        דרג את התוכן:
          1 תגובות   יום שבת, 16/3/19, 06:27

           

          תוצאת תמונה עבור קלטת פנימית

           

          תוצאת תמונה עבור אלוהים לא ברא זבל

           

          אלוקים לא ברא זבל

           

           

          יש לך כישרונות,חכמה ,חמלה-הכל נמצא בפנים.אתה צריך לפגוש ולהכיר את האני הפנימי  האמיתי שלך.

           

          להפסיק לקחת החלטות מתוך פחד.

           

          להפסיק לרדת על עצמך.

           

          להפסיק להיות עם ספקות עצמיים.

           

          ברגע שתאמר אני עיף,נמאס לי כבר.אני לא מוכן יותר עוד אף רגע אחד מחיי להמשיך עם זה.נמאס לי לברוח.נמאס לי לפחד....-זה הזמן לשינוי.


          הקלטות השליליות שנשמעות בראש שלנו שוב ושוב-צריך להפסיק אותן.

           

          אם אתה צריך שמישהו אחר יגיד לך תמיד שאתה בסדר-אלה סימני אזהרה.


          בדוק:מה הקלטת השלילית שלי?איזה דברים עוברים שוב ושוב בראש שלי?הן עובדות נורא מהר עד שכמעט לא מרגישים.אלה מחשבות אוטומטיות.

           

          אם בקלטת יש משפט כמו-לא מגיע לי יותר.אני לא רצוי.לא אוהבים אותי.זה משפיע על כל התפיסה.כל הגוף מתאים את עצמו לקלטת הזאת.כל המערכת.

           

          [ד"ר פיל]

          דרג את התוכן:
            0 תגובות   יום שבת, 16/3/19, 06:24

            מאת ד"ר אבישי גרשוני

             

            תפיסת המחלה כיום ובעבר

             

             

            בעבר שונים היו הדברים. בחברות מסורתיות שבשולי התרבות המודרנית, אפשר גם היום לחוש שהמחלה, ואפילו המוות, הם חלק מהחיים.

             

            זאת היתה המציאות רק לפני שמונים או מאה שנים גם בחברות המתקדמות ביותר של אז, בלב התרבות האירופית - מערבית.

             

            את ההבדל הבולט ביותר בין ראשית המאה העשרים והיום, אפשר לזהות בהתקדמות האדירה של הידע והטכנולוגיה הנמצאים ברשותו של האדם, במיוחד בכל הקשור לתחום הרפואה. כל אותן מגיפות איומות שפרצו אל תוך החיים, בלי שתהיה לאדם כמעט שום דרך להתגונן מפניהן, נעלמו ואינן. צריך רק להזכר בנגיף הפוליו הגורם למחלת שיתוק הילדים, שהיכה בארץ ובעולם המערבי כולו עוד בסוף שנות החמישים ושלא ניתן היה לעשות כנגדו כמעט כלום, מלבד להמתין ולהתפלל.

             

            כיום אותו נגיף מהווה מטרה למבצע חיסונים כלל עולמי שנועד להביא להכחדתו המוחלטת, כפי שכבר נעשה בסוף שנות השבעים לנגיף האבעבועות השחורות שאיים על האנושות אלפי שנים.

             

            ההתפתחות של החיסונים והאנטיביוטיקה גרמה לשינוי עצום בכל הקשור למחלות הנגיפיות והחיידקיות, אולי השינוי הגדול ביותר בתחום הרפואה מאז ומעולם.

             

            כיום, עם פיענוח הגנום האנושי, נעורה שוב וביתר שאת התקווה שיתכן ונזכה לראות את שאר החוליים האנושיים - ובעיקר הסרטן - הולכים בעקבות המחלות הזיהומיות והופכים להיות נשלטים, ולו חלקית, על ידי האדם.

             

            חווית העוצמה האנושית שנסמכת על ההתקדמות המדעית שונה לחלוטין מתחושת חוסר האונים בפני המחלה שליוותה את האנושות, וגם את הרופאים, במשך מאות שנים. אחת האסכולות המרכזיות ברפואה במאה התשע עשרה, גרסה שמלבד השמירה על תנאים היגיניים ותזונתיים טובים אין בכוחה של הרפואה לעשות דבר על מנת להשפיע על המהלך והתוצאה הסופית של מחלה. האסכולה שנקראה 'הניהיליזם התראפויטי', העניקה את הכסות המדעית לתחושת חוסר האונים המתוארת. 

            דרג את התוכן:
              4 תגובות   יום שבת, 16/3/19, 02:06

              תוצאת תמונה עבור מחלה

               

              המחלה מקבילה לתחושת תבוסה.

               

              איך יכול להיות

               

              שהיא הגיעה אלי

               

              למרות מאמצי

               

              ללכת בדרך הנכונה

               

              לתחזוקת הגוף והנפש.

               

               

               

              ואתה שואל את עצמך

               

              איפה פעלת לא נכון.

               

              מה פיספסת....

               

               

               

              וברגע שאתה מבין

               

              שהשליטה אינה בידך

               

              וכל האורים והתומים

               

              שפרופסורים ומיעצים כותבים

               

              בעצם משווקים לקהל הרחב והצמא לחיי נצח ולצעירות

               

              ומתורגמים בכיסם לכסף...

               

              אתה  יכול לחזור לקרקע המציאות

               

              להבין שאתה רק בן אדם

               

              ארעי ותלוי בכוחות חזקים

               

              שהם מעבר לך

               

              מצויים בידי כוח או כוחות

               

              שאתה יכול לקרא להם כרצונך

               

              אך עדין הם קיימים

               

              והם הם המוליכים אותך

               

              לכיוון שלהם 

               

              מרצונך או לרוב

               

              שלא מרצונך.

              דרג את התוכן:
                0 תגובות   יום שבת, 16/3/19, 01:58

                מאת ד"ר אבישי גרשוני

                תפיסת המחלה כיום ובעבר

                הרגע שבו מחלחלת לתודעתו של אדם הידיעה שהוא חולה, שבגופו השתכנה מחלה העלולה להגביל אותו באופנים שונים ואולי אף לאיים על חייו, מעולם לא היה קשה כל כך כמו היום.

                 

                האדם בן זמננו, שגדל על ברכי תרבות החומר המערבית, חי בסביבה שמשתדלת להרחיק את החולי מעין התודעה.

                 

                הוא אינו פוגש אנשים חולים או נכים ליד פתח ביתו, כפי שהיה בעבר וכפי שעדיין קורה בחברות שלא אישפזו את חוליהן במוסדות, מסיבות תרבותיות או כלכליות.

                 

                כבר בילדותו, כשחלה במחלה חולפת זאת או אחרת, קיבל מיד תרופות שהרחיקו ממנו במהירות וביעילות כל אפשרות לחווית כאב או סבל. הוא הטמיע במשך שנים את הידיעות המציפות בתכיפות את אמצעי התקשורת, אודות תרופות חדשות ואמצעי ריפוי חדשים המתגלים בלי הרף ומביסים את המחלות. הוא חי בסביבה שמקדשת את העלומים ואת 'תרבות הגוף' ומקווה מאד שהמדע המתקדם ללא הרף יצליח להכחיד סופית את המחלות ואת הזקנה, אולי גם את המוות, לפני שיצא לו לפגוש באופן אישי בצללים האלה מן העבר האפל של האנושות. 

                 

                 
                אותו רגע של ידיעה חושף, לכן, בפני האדם עוצמות של רגש שאינו רגיל לשכמותן בשגרת חייו. האדם מתקומם נגד אי הצדק - הרי המחלה תופסת אותו ברגע הכי פחות מתאים ובכלל, למה דווקא הוא. במיוחד אם הקפיד על תזונתו, כושרו, ולא חטא בעישון ובצריכת אלכוהול. אבל בעיקר האדם פוחד. הוא פוחד מן הסבל, מאבדן החירות לעשות ככל העולה על רוחו, ובראש וראשונה הוא פוחד מן המוות, מן החידלון הסופי.

                דרג את התוכן:

                  תגובות אחרונות

                  פרופיל

                  אסתר רבקה
                  1. שלח הודעה
                  2. אוף ליין
                  3. אוף ליין

                  ארכיון

                  פיד RSS