כותרות TheMarker >
    ';

    כי האדם עץ השדה

    כי האדם עץ השדה / נתן זך

    כי האדם עץ השדה.
    כמו האדם גם העץ צומח
    כמו העץ האדם נגדע.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא שואף למעלה
    כמו האדם הוא נשרף באש.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    אהבתי וגם שנאתי
    טעמתי מזה ומזה.
    קברו אותי כחלקה של עפר
    ומר לי, מר לי בפה.
    כמו עץ השדה.


    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא צמא למים
    כמו האדם גם הוא נשאר צמא.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    ארכיון : 1/2020

    0 תגובות   יום שלישי, 7/1/20, 04:45

     

    ''

     

    פה אל פה עמך דברתי ואיך אמות –מות משה רבנו

     

     

    סיפור מותו של משה מעורר את האדם למחשבה על המוות הצפוי לכל חי, שהרי אם משה, בחיר המין האנושי, מת - מי לא ימות?

     

    שאלת אפשרותו של האדם לנצח את המוות ולזכות בחיי נצח העסיקה את המחשבה האנושית מראשיתה: במיתולוגיות ובאפוסים של עמי קדם אנו מוצאים אגדות על אישים שונים שזכו בכך. לא כן במקרא: אישי המקרא, לרבות הגדולים שבהם, ואף הגדול מכולם - משה רבנו, מתו ונקברו. סיפור מיתתו של משה מכריז ,כי אין שום אדם, אף לא זה שזכה לדרגה הגבוהה ביותר של קרבת אלוקים, חסין מפני המוות, וסוף כל אדם למות.

     

    בספרות המדרש ובספרות הפיוט מתארות בפירוט רב את שעותיו האחרונות של משה. בולט בהם,סירובו של משה להיפרד מן החיים. סירוב שאינו נזכר במקרא. ב"ספרי"[תקופת התנאים], מושמעת מפי משה השאלה – 'למה אני מת', ובפיו של הקב"ה ניתנת התשובה – 'גזירה היא מלפני שהיא שוה בכל אדם' .אמנם, כאן אין משה מתווכח ואין הוא בא בטרוניה כלפי קונו,אולם במקורות מאוחרים יותר הולך ומתפתח מוטיב הסירוב: משה אינו מוותר בנקל. הוא מנסה לשכנע את בוראו בראיות שונות. הוא מגייס לעזרתו את הבריאה והבריות כולם.

     

    משה רבינו כידוע,הנהיג את העם בכל משך ארבעים שנות הנדודים במדבר, לפני הכניסה לארץ ישראל. במשך תקופה זו, הוא התנסה פעמים רבות על ידי העם המרדן, ואף חולל נסים רבים.

     

    באחת מהפעמים, נענש משה, עם אהרן אחיו, שלא יוכל להיכנס לארץ ישראל. נסיבות העונש מסופרות בפרשת "מי המריבה": משה ואהרון אמורים היו לדבר אל הסלע ואז היה אמור הסלע לתת מים. במקום, היכה משה בסלע.

     

    וכך נכתב בחומש דברים:"וידבר ה' אל משה בעצם היום הזה לאמר: עלה אל הר העברים הזה הר נבו

    אשר בארץ מואב אשר על פני ירחו וראה את ארץ כנען אשר אני נתן לבני ישראל לאחזה. ומת בהר אשר אתה עלה שמה, והאסף אל עמיך... כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא אל הארץ אשר אני נתן לבני ישראל.

     

    משה נענש בעונש חמור זה,מכיוון  שהיה קטן אמונה והיכה בסלע במקום לדבר איתו. בעיני העם הצופה אותו אקט  נראה כחוסר אמון באל. ויש הטוענים כי כעסו של משה היה לא במקום והיה בו חילול ה'‏‏ .

     

    המדרשים והפייטנים שואלים: הייתכן שמשה ימות ככל האדם? ימות - אמנם כן, אך לא ככל האדם. גם משה מת, ואם כן "מי גבר יחיה ולא יראה מות"? דרך מותו של משה אינו נחלת כל אדם; אין בו מאותה מרירות אופיינית המתלווה למותם של שאר בני אדם.

     

    משה נפטר בגיל מאה ועשרים שנה, על סף הכניסה לארץ. למשה נתאפשר רק לצפות על ארץ ישראל מרחוק, מעל פסגת הר נבו בארץ מואב. עם מות משה הוא נקבר בגיא מול בית פעור, נעלם מקום קבורתו, והתורה מספרת ש"לא ידע איש את קבורתו עד היום הזה" .

     

    בפיוט של ר' אלעזר הקליר "אומן שלא קם כמותו":בפתיחה משה מבקש מה' שלא למות, שהרי "פה אל פה עמך דברתי - ואיך אמות?". בת קול משיבה למשה כי כל גדולי העולם מתו, "ואתה לא תמות?!", אולם משה אינו מקבל את השוואתו לאדם הראשון ולאבות האומה. אז משיבה לו בת הקול תשובה שונה, שנועדה לפייסו על מותו: מותו לא יהא כמות כל אדם.

     

    ומשה בן מאה ועשרים שנה במתו" הוא זכה  לאריכות ימים,זמן מספיק כדי  שהשיעור יספיק לטבעו של האדם, הרוחני והחמרי, האישי והמשפחתי, העולמי והמדיני.מאה ועשרים שנה הן "שיעור הזמן המספיק לטבעו של אדם", כמו שנאמר בספר בראשית "והיו ימיו מאה ועשרים שנה".

    "לא כהתה עינו ולא נס לחה" - לא מתוך תהליך של ירידה וניוון גופני מת משה, אלא כשהוא במלוא כוחו. החרפה המלוה את המוות קשורה גם בעיסוקם של החיים בגופתו נטולת רוח החיים של המת: בטיפול בה, בקבורתה ובקיומו של קבר שתחתיו שוכנות עצמותיו של מי שאך תמול שלשום היה איש חי ופועל. חרפת המוות הזאת אינה נחלתו של משה: איש לא היה נוכח במקום מותו, וה' בכבודו הוא שטיפל בקבורתו וגמל עמו חסד זה - "ויקבר אתו בגי" אף המפגש עם קברו של משה נמנע לנצח מכל אדם - "ולא ידע איש את קברתו עד היום הזה".

     

    על פי המסורת משה נולד ונפטר בז' באדר. מכיוון שמקום קבורתו לא נודע, נקבע יום מותו כיום הזיכרון לחללי צה"ל וקדושי השואה אשר מקום קבורתם לא נודע.

     

    פיוטו של ר' אלעזר הקליר "אומן שלא קם כמותו":

    ובת קול משיבה ואומרת:

     

    אדם כי ימות הוד פניו ישנה

    ואתה זיוך לא ישתנה

     

    אדם כי ימות מלאכי מות יבהילוהו

    ואתה מלאך המות לא יבהלך

     

    אדם כי ימות מטפלים בו בשר

    ואתה יטפל בך אלוה כל בשר

     

    אדם כי ימות מטל במטה

    ואתה תנטל בזרוע תולה מעלה ומטה

     

    אדם כי ימות בני אדם לפני מטתו ילכו

    ואתה מלאכי השרת לפניך ואחריך ילכו

     

    אדם כי ימות לקבר יובל

    ואתה לגן עדן תתעל ולמה תתאבל

     

    אדם בין קברים יתקבר

    ואתה בין צדיקים תתגבר

     

    אדם שכנו בקבר

    ואתה גנוז תהיה מכל שב ועובר

     

    אדם זיו תארו ישנה

    ואתה עיניך לא יכהו וזיוך לא ישתנה

     

    אדם מצוה ומוריש ירשה עוברת

    ואתה תצוה ירשה לא לעולם עוברת

     

    אדם כבודו אחריו לא ירד

    ואתה על מטתך כבודך ירד

     

    אדם מחשבותיו ועשתנתיו יאבדו

    ואתה תורתך ומחשבותיך לעולם יעמדו

     

    אדם מברך ברכה לשננה לעולם

    ואתה תברך 'וזאת הברכה' והיא תהיה לעולם

    דרג את התוכן:

      פרופיל

      אסתר רבקה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון

      פיד RSS