כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    כי האדם עץ השדה

    כי האדם עץ השדה / נתן זך

    כי האדם עץ השדה.
    כמו האדם גם העץ צומח
    כמו העץ האדם נגדע.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא שואף למעלה
    כמו האדם הוא נשרף באש.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    אהבתי וגם שנאתי
    טעמתי מזה ומזה.
    קברו אותי כחלקה של עפר
    ומר לי, מר לי בפה.
    כמו עץ השדה.


    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא צמא למים
    כמו האדם גם הוא נשאר צמא.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    ארכיון : 6/2020

    0 תגובות   יום רביעי, 10/6/20, 07:54

    יונה וולך | 'חיים של אחרים'

     

    יונה וולך1944 –1985) הייתה משוררת ישראלית בולטת בהשפעתה ובייחודה.

    יונה וולך נולדה בכפר אונו למיכאל ואסתר וולך, שעלו מבסרביה, והיו ממייסדי הכפר.

    אביה נהרג במלחמת העצמאות ויונה חיה כל ימיהברחוב הקרוי על שם אביה והיתה לה אחות אחת.

    "משמעת חברתית הייתה עבור וולך ככלוב לציפור דרור. היא הייתה נערה סוערת וחסרת מנוח, בוגרת מכפי גילה ובעלת נטייה למרדנות ואקסהיביציוניזם.

    היא סירבה להתנהג על פי המוסכמות המגדריות באותה תקופה ואימצה לעצמה התנהגויות שנחשבו אז לגבריות, ולפיכך גם חריגות לנערה.

    למשל, היא קראה בשקיקה את מערבוני קרל מאי, עישנה סיגריות בשרשרת, התהלכה יחפה, לבשה מכנסי ג'ינס גבריים, חולצה פרומת כפתוריםכובע מצחייה ושיער מפוזר ומרושל.

    הממסד החינוכי התקשה להתמודד אתה והיא סולקה מתיכון חדש בסוף הכיתה השישית. סמוך לסילוקה נכנסה להיריון ועברה הפלה ראשונה.

    בקיץ 1961, בגיל 17, החלה ללמוד במכון אבני לאמנות הציור והפיסול בתל אביב, מוסד שאהבה ושהגביר בה את דחף היצירה הלירית..

    המשורר מקסים גילן הכיר את שיריה לעורך גבריאל מוקד, ובשנת 1964 פרסם את שיריה לראשונה בכתב העת "עכשיו".

    לאחר מכן, באותה שנה, פרסם גילן את שיריה בכתב העת האוונגרדי "קילטרטן".

    החל מ-1972 הייתה מקורבת לכתב העת "סימן קריאה" ולעורכומנחם פרי, שהוציא לאור שניים מספריה ואת המבחר תת הכרה נפתחת כמו מניפה שראה אור לאחר מותה. וולך הייתה ממייסדי כתב העת פשיטא, שביקש להכניס אל השירה את השפה היומיומית.

    בשנות השישים, שבהן התגברו בחברה הישראלית מגמות מתירנות וליברליות בכל הנוגע למין ושימוש בסמים, הייתה וולך דוגמה נועזת ויוצאת דופן, נועזות שבאה לידי ביטוי גם בשירתה, המביעה חילופי מגדר וזהות מינית.

    בגיל 21 התאשפזה וולך מרצון בבית החולים הפסיכיאטרי בשכונת טלביה הירושלמית, שם טופלה בין השאר בסם הפסיכדלי LSD, כפי שהיה מקובל בטיפול הפסיכיאטרי בשנות השישים. את חוויותיה תיארה בשיריה, בהם השיר "אם תלך למסע אל אס די".

    בשנות העשרים והשלושים לחייה התגוררה וולך בתל אביב.

    בשנותיה האחרונות חזרה וולך לגור עם אמה אסתר, אותה סעדה נפשית ופיזית כמעט עד יום מותה (אמהּ נפטרה כ-10 שבועות לפניה).

    כ-4 שנים לפני מותה התגוררה יחד עם בן זוגה, המוזיקאי יובל ריבלין, במתחם הידוע כיום כהוסטל איילון.

    ב-1981 התגלתה אצל וולך מחלת סרטן השד, שממנה נפטרה כ-4 שנים אחר כך, כשהיא בת 41.

    ריבלין נשאר איתה וסעד אותה עד יומה האחרון.

    שירתה

    וולך עסקה בנושאים חדשים חסרי קשר לזמן, למקום, לתרבות ולסביבה, ובנושאים מנותקי קונטקסט תרבותי, בניגוד לשירה המקובלת, ולמשוררים שיצרו באותה העת, ואת אלו שילבה עם "שפת הרחוב" ולעיתים גם במילים גסות "אנטי-פואטיות"

     



    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום חמישי, 4/6/20, 05:32

      סוקרטס ה"מעשי" | אתנחתא | אוניברסיטת ת"א

       

      סוֹקְרַֿטֶס 4 ביוני 470 [או 469] – 7 במאי 399 לפנה"ס) /

       

      היה פילוסוף יווני.

       

      הוא נחשב בעיני רבים לאבי הפילוסופיה המערבית, והיה הוגה כה משמעותי מתקופתו והלאה עד כי את כל שאר הפילוסופים שקדמו לו כינו בשם "קדם-סוקרטיים".

       

      הוא לא הותיר אחריו כתבים כלשהם, וידיעותינו עליו מגיעות מתיאורים חיצוניים, בעיקר תיאוריו כפי שהוא מופיע ביצירותיו אצל תלמידיואפלטון וקסנופון.

       

      סוקרטס התפרסם ונודע כחכם מכל אדם;

       

      סוקרטס נהג ללכת ברחובות אתונה, ולשאול כל אדם שפגש שאלות פילוסופיות ומוסריות - לדבריו, כדי להוכיח שחכמתו המוזכרת בנבואתה של האורקל נובעת מהעובדה כי "את אשר לא ידעתי - אין אני מדמה לדעתו", בניגוד לאנשי אתונה, אשר כל אחד מהם בגלל כשרונו או מעמדו "דימה את עצמו חכם מאוד גם בשאר עניינים חשובים ביותר, וחסרונם זה הסתיר את חכמתם ההיא.

       

      הדבר עורר את חמתם של מכובדי אתונה.

       

      בשנת 399 לפנה"ס, בשנתו השבעים של סוקרטס, הוצא הפילוסוף להורג באשמת כפירה באלים והשחתת מידותיו של הנוער באתונה, אשר נהנה לצפות בסוקרטס מוכיח לבן שיחו כי אינו יודע דבר וחצי דבר בהליכות העולם.

       

      סוקרטס הוצא להורג בשתיית רעל.

       

      כתב ההגנה שנשא במשפטוהאפולוגיה הוא אחד מהדיאלוגים המפורסמים שכתב תלמידו אפלטון.

       

      סוקרטס נחשב לדמות מוערכת גם בקרב הוגים יהודיים רבים, ביניהם הרמב"ם, רבי יוסף אלבו, וריה"ל ששם בפי ה'פילוסוף' בספרו הכוזרי את המילים: "...זאת היא מדרגת סוקרטס והדומים לו, אבל אלה אינם כי אם יחידי סגולה, שכיום אין תקווה להגיע למדרגתם"

       

      הוא התכוון בדברים אלו להציג במערומיה את דעתו של סוקרטס כי אין לאדם ממוצע הבנה ויכולת לדבוק בבוראו (בניגוד לטענת ריה"ל כי לא תיתכן דת אמת המושתתת על כישורים אנושיים יוצאי דופן).

       

      מתוך הויקפדיה

      דרג את התוכן:

        פרופיל

        אסתר רבקה
        1. שלח הודעה
        2. אוף ליין
        3. אוף ליין

        ארכיון

        פיד RSS