פוליטיקה לפעמים קצת מסריחה, לפעמים אנשים שוכחים כי הם בפוליטיקה לקדם תפיסות עולם ורעיונות שחשובים להם. פעמים רבות קורה שהאגו האישי של הפוליטיקאי שולט בו וכך אנחנו מקבלים לא פעם את תחושת הגועל שיש בציבור מפוליטיקאים.

לצערי התככים הפוליטיים נמצאים גם בפוליטיקה הירוקה ושוב ושוב אני נאלץ לתת הסברים לאנשי תקשורת על כל מיני הודעות והצהרות שמפלגה יריבה שלנו מוציאה שעיקרם בחישה בלתי פוסקת בענייניה הפנימיים של מפלגת הירוקים.

אבהיר כמה דברים, מפלגת הירוקים קיימת משנת 1997 ותמשיך להיות קיימת עוד שנים רבות. אכן יש כמה חברי מועצות עיר שנבחרו בסייעו הירוקים אשר פרשו ממנה ובשנתיים האחרונות עושים שופינג פוליטי בין המפלגות. את החבורה הזו מובילה גב' הדס שכנאי, שהייתה אחת מן המנהיגות של המפליגה, הפסידה בשנת 2008 בהליך פנימי במפלגה, ומאז החליטה לפועל להזיק לנו.

לא אלאה אתכם בתככים שספגנו מגב' שכנאי, אבל חשוב להבהיר כי שכנאי אינה חלק ממפלגת הירוקים כבר יותר משלוש שנים.

אותה מפלגה יריבה כנראה מפעילה את הגב' שכנאי כבר כמה שנים כדי למשוך חברי מועצה שרצו מטעמנו בשנת 2008 בבחירות המוניציפאליות, היא הקימה איתם פורום כביכול לא פוליטי אבל פוליטי מאוד. ראו מה כותב אלון טל על העניין לפני שנה:

במקביל הקימו כמה חברי מועצה יחד עם גב' שכנאי גוף פוליטי שנקרא "ישראל הירוקה", הגוף התחיל לעשות שופינג פוליטי, ולבחור לעצמם מפלגה.  הם ניסו את מזלם בליכוד, וגם אצל מופז כפי שפורסם בהארץ כאן. לאחרונה גם ללפיד . שימו-לב שזו הייתה התגובה של המפלגה היריבה לכתבה בהארץ:

אותם אנשים המשיכו לצערי להתל וליצר מהומות בתוך המפלגה ואפילו היינו צריך לפנות לבית המשפט כדי למנוע לגורם נזקים.

בכל אופן, פנו אליי השבוע כמה אנשי תקשורת בעקבות הודעות שיצאו מן המפלגה היריבה שמנסות להציג מצג שווא כי כביכול אנחנו מתאחדים איתם, התברר שאותם עסקנים מ"ישראל הירוקה" הפכו לפתע לטהורים וזכים והם "מתאחדים" עם המפלגה היריבה שלנו. לא ברור מי הם האנשים שמרכבים את "ישראל הירוקה" אבל לפי מה שאני מבין מיצגים אותם ארבע אנשים: הדס שכנאי, יורם פומרנץ, יפעת מאירוביץ-יפת, ויורם שפר.

יורם פומרנץ, ויפעת מאירוביץ-יפת מעולם לא היו חברים מפלגת הירוקים, וכמובן באף מוסד שלה.

הדס שכנאי הושעתה מכל פעילותה במפלגה כבר לפני שלוש שנים, ומאז משתפת פעולה באופן הדוק עם אותה מפלגה יריבה שלנו. ואילו יורם שפר פרש מן המפלגה לפני שנתיים והצטרף בערך באותו זמן למפלגה היריבה.

אותה חבורה מציגה את עצמה כמייצגת חלק גדול מחברי המועצה של הירוקים, לי אין מושג את מי הם מייצגים, מבירור שערכתי עם אנשים שהם טוענים שהם מיצגים, אלו בכלל לא יודעים זאת ולא יודעים כי מישהו משתמש בשמם כדי לצבור נקודות פוליטיות באותה מפלגה, הכי מוזר החבורה הזו רמזה שהם מיצגים אותי.

בקיצור מפלגת הירוקים לא מתאחדת עם אף מפלגה, והיא תמשיך לפועל עצמאית עוד שנים רבות, אנחנו עובדים קשה למצוא אנשים מתאמים לבחירות המוניציפאליות של 2013, ומכנים את עצמנו לבחירות לכנסת. 

מצד אחד אני שמח שאותו "מקור" אנרגיה לתככים ומזימות הסתלק סופית מאיתנו ועכשיו נמצא במפלגה היריבה. אבל מצד שני אני מאוכזב ששוב מתגלה שהמפלגה היריבה שלנו אשר מציגה עצמה "כטהורה" "ונקייה" מגלה את פרצופה המכוער מטעה ומשקרת (כמו בפרשת התינוק)  ומוכרת לתקשורת דברים שאינם נכונים.

לסיכום אפשר לומר "מצא מין את מינו". 

סיפור שלמה מעוז הוא סיבה טובה לאופטימיות, פעם אנשים כמוהו לא היו מעיזים לומר דברים כאלו מפחד, ואם היו אומרים לא היו משדרים אותם, היום הדברים משודרים וזכו לתהודה מרשימה וגם לאהדה. אני לא אהבתי את הסגנון שלו אבל הוא צודק ברוב דבריו, הנה תיאור תמצתי של האוליגרכיה הישראלית(האשכנזית), מנקודת מבט שלי. איך התפתחה האוליגרכיה

שורשי האוליגרכיה הישראלית הוא בתנועת השכלה, בניתוק של יהודים החל מהמאה ה19 מהקהילות המסורתיות. כתוצאה מכך קובצה גדולה של יהודים הרגישה תלושה הן מן המשפחות שלהם בקהילות היהודיות הדתיות, והן מן האוכלוסייה האירופית האנטישמית. במקביל אומצה אצל רבים מהם התפיסה הסוציאליסטית/מרקסיסטית. חלק מיהודים אלו היגרו לארה"ב. חלק לישראל, בעליה השנייה והשלישית, בשל הקריבה האידיאולוגית, בשל העובדה שרבים הגיעו ללא משפחה התפתחה כאן קהילה מאוד הומוגנית/שבטית שבעצם סיפחה לעצמה את ארץ ישראל. זאת חרף העובדה שבישראל חיו מאוד שנים קהילות יהודיות שמוקרם בערים השונות במזרח התיכון(בגדד, חאלב, קהיר וכדומה) ואף מומנו על-ידם מאות שנים.

בקיצור, יכולת ארגון וגיוס כספים מעולה, להט אידיאולוגי, ונסיבות שלטוניות מיוחדות הפכו את הקבוצה הזו אשכנזית-חילונית-סוציאליסטית לקבוצה הגמונית בקרב היהודים בארץ ישראל המנדטורית. עם סיום מלחמת העולם השנייה, התברר כי אלו שברחו מאירופה והגיעו לישראל עשו צעד נכון ולמעשה הצילו את חייהם, וכך אותה קהילה יהודית(בישראל) שפעם הייתה נחותה לעומת הקהילות באירופה הפכה לקהילה מובילה בכל העם היהודי במערב. כך נולד האוליגרכיה הישראלית. לפני שמדברים על המזרחיים, צריך להזכיר שבשנות ה50 הייתה התנשאות גם כלפי ניצולי השואה מצד אותם "צברים", למשל בכינוי הגנאי הנפוץ "סבונים" שמראה על הדרך בה נתפס "הגלות" באירופה.

האוליגרכיה לאחר הקמת המדינה

עם גלי העלייה הגדולים בשנות ה50, היו שתי קבוצות גדולות שהגיעו לכאן, העולים ממדינות ערב, והעולים מאירופה, והאוליגרכיה הישראלית הפכה למיעוט. בשל הקרבה המשפחתית והתרבותית הסתפחו העולים מאירופה וצאצאים באופן הדרגתי לאוליגרכיה (נישואים, לימוד באוניברסיטאות וכדומה). כלפי העולים ממדינות ערב הופעלו אמצעי "דיכוי" מתחכמים להלן:

• דיכוי תרבותי - התרבות הערבית/המזרחית היא נחותה וצריך למחוק אותה, שידורים ברדיו וטלוויזיה רק כנישה, אי-אזכור בספרי היסטוריה, חשיפה שלילית בתקשורת, ובוז למסורתיות.
• דיכוי בחינוך - נמנע מרוב יוצא מדינות ערב להגיע לתיכונים עיוניים, ולאוניברסיטאות. לדוגמא הדודים שלי שהגיעו מעירק מעבר לגיל תיכון באו עם תואר אקדמי, אבל אף אחד מאלו שלמדו כאן לא קיבל תואר אקדמי. רק אציין שדוד של אימא שלי(אברהם תווינה) היה מעין "שר החינוך" של הקהילה היהודית בבגדד. קשה לי להאמין שרוחות הים התיכון גרמו לטמטום בקרב יוצאי מדינות ערב, לכן אני מניח שהיית אפליה בחינוך.
• דיכוי במגורים- הקמת שכונות וערים שאליהם נותבו בני עדות המזרח באופן שרירותי כדי להיות פועלים "שוחרים" של מפעלים גדולים ושל החקלאות בקיבוצים ובמושבים.
• דיכוי בתעסוקה - מניעת השכלה אקדמית גרמה לחסימה בקבלת תפקידים, הקמת מפעלים ואזורי תעסוקה בישובי שקושרים לאוליגרכיה(קיבוצים ומושבים) ע"ח "ערי פיתוח", הממסד ההסתדרותי קבע באופן שרירותי ושבטי מקומות תעסוקה כמעט בכל המשק.

אציין כי העולים מעירק "אומצו" ע"י האוליגרכיה מכמה סיבות, הם באו מרקע של המשטר הבריטי, ברובם היו עירוניים ולא היו דתיים ולכן השתלבו טוב בדרגים הנמוכים של הפקידות בארץ. אגב, הסתפחות לאוליגרכיה הייתה מותנה במחיקת סממנים של זהות מזרחית, כמו שם משפחה. אי-שינוי שם המשפחה נתפס לא פעם כהתרסה נגד האוליגרכיה ואנשים היו נפגעים, ולדעתי עד היום יש יחס שונה בשל סיבה זו.

המהפך

עד שנת 1973 החלוקה בין האוליגרכיה ולשאר האוכלוסייה הייתה ברורה, למרות שכאמור מבחינה מספרית האוליגרכיה הייתה מיעוט. ב1973 הייתה מלחמת יום כיפור שרבים מההורגים היו מזרחיים, והנהגה(האוליגרכיה) נתפסה כמנותקת וכושלת. בעצם חל מהפך תפסתי מן הזמן הזה, המזרחיים "קנו" בדם את זכותם במדינה, והדיכוי נתפס כעיוות ושקר.

מכאן החלה תהליך של 20 שנים שהאוליגרכיה נשחקה מרוב "נכסיה" להלן תקציר של הדברים הבלוטים:

1. הפסד השלטון - המהפך השלטוני של 77
2. הפסד השליטה בתעסוקה
   1. מהפכת ההיי-טק בשנות ה80 וה90 (בלי כוונה, המזרחיים קיבלו עמדות מפתח בתחום בזכות הלימודים המקצועיים)
   2. הנפילה של ההסתדרות
3. הפסד אידיאולוגי
   1. הנפילה הפיננסית של הקיבוצים ומשבר בעקבותיו
   2. התפרקות הקומוניזם וברה"מ
4. הפסד דמוגרפי - העלייה מברה"מ שלמרות שרובם אשכנזים לא השתייכו לאוליגרכיה, והתנתקות מן הציבור הדתי האשכנזי.
5. הפסד המונופול בחינוך - הקמת המכללות והצלחה של בוגרי התיכונים המקצועיים
6. הפסד המונופול על התקשורת - פתיחת התחרות בשוק התקשורת האלקטרונית והאינטרנט.
7. הפסד המונופול על כוחות הביטחון - בעצם "האליטה" של המזרחיים אשר נחסמה דרכם בכל שאר התחומים הגיעו לעמדות מפתח דווקא בכוחות הביטחון.

האוליגרכיה היום

בשנים האחרונות האוליגרכיה קצת שינתה את פניה המאופיין האתני/שבטי נשאר ברובו (יוצאי אירופה וצאצאים מקום המדינה ועד שנות ה70) אבל אופן הפעולה השתנה. מזרחיים עדיין המשיכו להיות מודרים מן האוליגרכיה למרות שמידי פעם מקבלים מזרחיים תפקידים ששייכים לאוליגרכיה, אבל בלי שתהיה יכולות להביא לסיום הדומיננטיות לתחומים שבשליטתה ובעצם אותם מזרחיים משרתים את האוליגרכיה הן כעלה תאנה והן בשירות שהם נתונים להמשך ההגמוניה שלה. וכמובן מי שלא הולך בתלם כמו ירון זליכה ואחרים נבעטים.

כאמור הייתה שחקיה מהירה בשליטה של האוליגרכיה הביא לכך שהיא נשארה עם כמה תחומים מרכזיים, והם:

• הקרקעות
• הפקידות הממשלתית הבכירה
• אמצעי התקשורת המרכזיים
• הפרקליטות
• בית המשפט העליון

על מנת לשמור על ההגמוניה ולמנוע שחיקה נוספת, החלה האוליגרכיה בשימוש מסיבי ומעוות בתחומים שבשליטתה, וזה נעשה בשתי דרכים עיקריות: האחת, הפרטה וחלוקות משאבי המדינה לאנשי מפתח באוליגרכיה בעיקר הקרקעות, באמצעות ממ"י, ובאמצעות הפקידות הממשלתית. והשנייה הוא סילוק ברוטאלי של אנשי ציבור(גם אשכנזים) שנתפסו כאיום על תחומי השליטה של האוליגרכיה. רק אציין כי ישנו פלג מסיום באוליגרכיה שמנסה להחזיר את הגמוניה לידיו גם ע"י פעילות בעולם נגד ישראל, והפיכתה למדינה מצורעת. העסקנים הללו ממונים היטב, ולצערי חלקם נמצאים במה שנקרא ארגוני הסביבה.

אדגיש עד אשר נכנסתי לפעילות ציבורית ופוליטית, לא הרגשתי כמעט שום קיפוח מכוון אישית אליי בשל העדה שאני משתייך אליה. להפך, בבתי הספר קיבלתי יחס סלחני במיוחד, למרות שלחלוטין לא התאמתי לתבנית לפס היצור של מערכת החינוך. גם בתחום המקצועי לא הרגשתי אף פעם אפליה ברורה, ולמרות שלא הייתה לי שום השכלה פורמאלית עבדתי בפיתוח תוכנה בחברות מובילות וקיבלתי שכר יפה, אבל מן הרגע שנכנסתי לתחום הציבורי התחלתי להרגיש ואחר-כך גם להבין שיש כאן משהו משובש (בעיקר מן הרגע שהתחליתי לפועל בנושא קרקעות הקיבוצים והמושבים).

למשל, מצד רבים מן העסקנים בארגוני הסביבה הרגשתי כתף קרה, חוסר רצון לסייע לפעילותי ולפעמים אפילו עוינות. ראיתי אישית איך חופים וקרקעות נגזלות ע"י הקיבוצים בחסות הרשויות, ראיתי אישית איך שוב ושוב בתי המשפט פוסקים לטובת אותם קיבוצים וגורמים אשר משתייכים לאוליגרכיה. חוותי אישית כיסוי מעוות של התקשורת. חוויתי אישית איך מערכת אכיפת החוק סוגרת תיקים לעבריינים אשר קשורים לאוליגרכיה והכי חמור איך צדים אנשים אשר נחשבים ליריבים ישירים לגורמים מתוך האוליגרכיה ומסלקים אותם מן המערכת הן ע"י התקשורת והן ע"י מערכת אכיפת החוק.

האוליגרכיה לאן?

אתן רק דוגמא אחת , יש בישראל ביטאון לאוליגרכיה שמו "ידיעות אחרונות", לפני שנתיים כאשר הבינו בידיעות ש"ישראל היום" מאיים על הגמוניה שלהם, הם יזמו שני חוקים אנטי דמוקרטיים האחד נגד חלוקת עיתונים בחינם והשני נגד בעלות זרה של עיתון. רק לפני חודשיים אותו גוף תקשורת לא התבייש וכינה את התיקון לחוק לשון הרע כחוק ההשתקה.(שימו לב לעמדה של דב חנין לגביהם) הנה לכם חוקים שנועדו לפוגע בחופש הביטוי של יריבי האוליגרכיה הם כמובן "לגיטימיים" ואלו שנועדו להגן על אנשים פרטיים מן הבריונות התקשורתית הם אנטי חופש הביטוי. רק אציין שגם ערוץ 2 משמש שופר של האוליגרכיה והסיקור החדשותי שם מוטה באופן מובהק וכתבתי על זה בעבר.

לא אלאה בדברים שחוותי, על חלקם כתבתי בבלוג שלי על השאר אולי אכתוב בעתיד אבל הנקודה היא כי הגמוניה של אוליגרכיה שחלק קוראים לה "מדינת ת"א" נחלשת ונחשלת, כאשר אין לאף אחד מונופול על מקורות המידע, וכאשר שוב ושוב בצעד נואש האוליגרכיה שולחת אנשים כמו יאיר לפיד לפוליטיקה במטרה להציל איזה שביב בהגמוניה המתפוררת אפשר להיות אופטימיים.

משפט לגבי ש"ס, ש"ס פשוט ניזונה מן הדיכוי של מזרחים הלא חרדים, ולכן יש שיתוף פעולה ואפילו זהות אינטרסים עם האוליגרכיה. למי שתוהה כיצד ב25 האחרונות שש"ס שותפה לשלטון לא הוכנסו למערכת החינוך תכנים שקשורים ליהדות המזרח? לדעתי הסיבה כפולה, אחת שהמזרחים לא ידעו כי המסורות האמיתית שלהם הייתה מתונה ולא חרדית פנאטית. והשנייה, הדיכוי התרבותי הוא הדלק שמושך הן מצביעים והן אנשים למערכת הדתית. בקיצור ש"ס היא לא הפתרון אלא הבעיה של המזרחיים.

ולא, אני לא חושב שיש כאן קונספירציה אלא נורמה מעוותת של המדינה זה "אנחנו" ואנחנו זה המדינה, מזה נגזרות אמירות כמו "גנבו לנו את המדינה", הנורמה הזו גורמת לאנשים טובים כאינדיבידואלים לפועל בצורה פטרוניסטית, מפלה ואף מושחת, מתוך תחושה שהם "מצילים" את המדינה מידי חבורת ברברים נחותה.

לסיום, אני לא חושב שיש כאן גזענות מאף צד, יש כאן בהחלט שבטיות שלעצמה אינה דבר פסול והינה הבסיס להתפתחות האנשות, מה שכן פסול זה העיוותים והעוולות שגורמים "השבטים" כדי לזכות ביתרון. זה כמו שתי קבוצות כדורגל משחקות בניהן ואחת תקבע מי יהיו השפוטים, וגם תשים אבקת גירוד בתחתונים של הקבוצה היריבה וכך תזכה ליתרון.

לפתע פתאום התקשורת הישראלית גילתה את הפרדה בין נשים לגברים, הנושא הפך לכותרות ראשיות ושוב מככב במאבק האין סופי בין חילוניים לדתיים. אבל משום מה הכפייה הדתית האמיתית, אי הפעלת התחבורה ציבורית בשבת, הודרה משיח הציבורי הזה. מדובר בנוהג מוזר וטיפשי שהמדינה אמיצה לה במשך עשרות שנים וכמעט אף-אחד לא מפקפק בנוהג הזה.

נכון יש בישראל קהילה המאפשרת לפלגים קיצוניים מתוכה לכפות עליה התנהגות מוזרה, בה זוגות אינם יכולים לשבת יחד על ספסל אחד באוטובוס, בה עצם נוכחות נשים בקרבת גברים במהלך נסיעה יכולה להביא את הגברים הללו למחשבות מיניות. מה לנו כי נלין על אותה קהילה, הרי אותן נשים מרשות את ההתנהגות הזו, וגברים רבים באותה קהילה נכנעים לאותם פלגים קיצוניים.

וברור כי הפרדה זו נאכפת בעיקר באותה קהילה עצמה, ואולי בשוליים לגבי אנשים שלא מאותה קהילה. לעומת זאת, הכפייה הדתית בנוגע לאי-הפעלת תחבורה ציבורית בשבת, פוגעת אך ורק בקהילות אחרות, ביהודים חילוניים, במוסלמים, בתיירים וכמעט בכולם ומשום מה זה מקובל וכמעט אף-אחד לא פצה פה ומצייץ וזאת בשם הסטוס-קוו המקודש!

הנזקים של אי-הפעלה של תחבורה ציבורית בשבת הם עצומים, מאות אלפי אנשים חסרי רכב לא יכולים ליהנות מבילוי בים או בפארק ביום המנוחה שלהם, סבתא ללא רכב שרוצה לבקר את נכדיה אינה יכולה לעשות זאת, נערים שרוצים ללכת לים הופכים את הוריהם לנהגי הסעות.

אי-הפעלת התחבורה הצבירות בשבת לא רק שפוגעת באיכות החיים היא גם פוגעת בחיים עצמם, כמעט מדי סוף שבוע נהרגים ונפצעים אנשים בתאונות בחזרה מבילויים, בשל עייפות או שכרות.

לא רק זאת, אי-הפעלת תחבורה ציבורית מעודדת קניית כלי רכב, וכך יש עוד גודש בדרכים, עוד הרוגים בתאונות ועוד מתים בגלל זיהום האוויר.

הרי ידוע שיש הלכה הקובעת כי "פיקוח נפש דוחה שבת", אבל הנה נפש אחר נפש נעלמות, שהיו יכולים להינצל אילו הייתה תחבורה ציבורית בשבת, אבל אותם רבנים ועסקנים דתיים מקריבים אותם כזבח לשמירה על הסטוס-קוו "הקדוש".

עכשיו נשאלת השאלה מדוע בכלל חל איסור הפעלת תחבורה ציבורית בשבת? הרי אותו ציבור דתי ממילא לא נוסע בשבת, וממילא החרדים אינם משתמשים בתחבורה ציבורית "חילונית" שאין בה הפרדה בין נשים לגברים?

גם קשה להבין מה הגיון בו, הרי חשמל וטלפון פועלים, ערוצי הטלוויזיה והרדיו משדרים, מסעדות, בתי קפה, בתי קולנוע פתוחים, יש משחקי כדורגל, החניונים גובים דמי חנייה, ואפילו יש פקחים שנותנים דוחות חנייה. למה אלו כן ותחבורה צבירות לא?

לאור ההמולה התקשורתית הזו, אין לי אלא לתהות למה החילונים רוצים לכפות נסיעה מעורבת בבני ברק, ולמה הדתיים/החרדים כופים עלינו החילוניים אי-הפעלת תחבורה ציבורית בשבת בתל-אביב.

אני מוכן ונראה שרבים בציבור יצטרפו אלי, בקריאה לשינוי לסטוס-קוו חדש, שהחרדים לא יכפו עצמם על החילונים וחילונים לא יכפו עצמם על החרדים.

שר התחבורה וראש הממשלה יעשו חסד גדול אם ינצלו ההמולה שנוצרה ויקבלו החלטה היסטורית להפעיל את תחבורה הציבורית בשבת, ובאחת גם יעניקו לנו גם צדק חברתי וגם צדק סביבתי.

בעשור שאני בחיים הציבוריים אני נתקלתי בשני צידיו שלא חוק לשון הרע, החוק היום פושט לא ממלא את מטרתו. מחד הוא משמש ככלי הפחדה מצד בעלי הון וחברות נגד פעילים חברתיים וסביבתיים שחוותי אותם בעצמי ומאידך הוא נותן כר נרחב לבריוניות תקשורתית מצד חלקים נרחבים בתקשורת וגם את זה חוותי בעצמי.

אני לא קונה את דמועות התנין של גופי התקשורת בנוגע לחוק, המצב היום הוא שיש לרוב התקשורת חסינות מול רוב נשואי הסיקור שלה. למעט, באמת אותם בעלי הון/טייקונים שמהם התקשורת פוחדת וכמעט לא נוגעת.

בשל התהליכים המשפטיים היקרים, שאין שום סיכוי שהפיצוי הכספי יכסה את עלות הייצוג, היום רוב תביעות לשון הרע מסתיימות בפשרה של התנצלות כלשהי שגם היא בא אחרי שנים של מאבק משפטי.

בסופו של דבר הפרסום המקורי נשאר הרבה זמן בתודעה, והתנצלות עושה תיקון מזערי אם בכלל.

גם מועצת העיתונות היא גוף מנוון, שהינו יותר גוף יחצ"ני של התקשורת מאשר גוף שאוכף אתיקה, אני יכול לומר מניסיון אישי שהיום אין שום טעם להגיש תלונה למועצת העיתונות, זה פשוט בזבוז זמן. אפשר לומר שהאתיקה שנאכפת על שחקני כדורגל היא הרבה יותר קשוחה מן האתיקה על כלי תקשורת.

בקיצור היום חוק לשון הרע בעיקר תורם לפרנסה של עורכי דין, לא רק שהוא לא תורם למניעת דיבה אלא שהוא באמת מסרס את חופש הביטוי כלפי גופים חזקים ועשירים שאין להם בעיה לאיים באמצעות החוק. וברור שעצם האיום בפתיחה בהליכים משפטיים הוא משתק, ואם אתה פעיל סביבתי או חברתי ואין לך מיליונים בנק, אז אתה יודע שגם אם אתה צודק ההליכים משפטיים יעלו לך עשרות אלפי שקלים אז אתה מעדיף לשתוק. באנגלית זה נקרא תביעות SLAPP.

החוק הוא חוק רע ודורש תיקון, בעיקר בעידן שלנו שכל אחד הוא יצרן תוכן ולכן הוא יכול להיתבע על כל שורה בפייסבוק. בקיצור יש לתקן את החוק שיחמיר עם גופי תקשורת אבל יקל על חופש הביטוי של הציבור הרחב בעידן האינטרנט ויגן מפני תביעות SLAPP.

להלן העקרונות לשינויים שהייתי מציע לחוק:

במספר מקרים אני מציע שיהיה הליך מקדים להגשת תביעת לשון הרע, כלומר הגשת בקשה לתביעת לשון הרע בדומה לתביעה ייצוגית. להלן המקרים שאני חושב שבהם צריך להיות ההליך הזה:

1. כאשר התובע הוא תאגיד והנתבע הוא אדם פרטי
2. כאשר התובע הוא נבחר ציבור והנתבע אדם פרטי
3. כאשר התביעה נוגעת לפרסום באזור אישי באינטרנט(בלוג פייסבוק וכדומה)
4. כאשר הנתבע התנצל בצורה ראויה
5. כאשר בית המשפט סבור שהפרסום נשוא התביעה היא הבעת דעה

בית המשפט יכול לדחות בקשה כזו על הסף בלי לבקש תגובה מן הנתבע, לבקש תגובה מגוף ציבורי כידיד בית המשפט, לבקש תגובה מן המדינה או הסנגוריה הציבורית וכמובן מן הנתבע עצמו.  

הבקשה לתביעה תאושר במקרים הללו רק אם בית המשפט סבור שנגרם נזק משמעותי לתובע שבגינו יהיה זכאי לפיצוי כספי.

לגבי התקשורת הייתי מציע להשתמש בשיטת המקל והגזר. אני מציע להעניק "חסינות" לכלי תקשורת מפני הגשת תביעות לשון הרע וזאת בתנאי שכלי התקשורת יהיה "מנוי" במוסד לבוררות של מועצת העיתונאות.(כלומר יהיה שותף למימונו בהתאם לתפוצתו)

כלפי כלי תקשורת "שמנוי" במוסד לבוררות לא תהיה אפשרות הגשת תביעת לשון הרע, אלא אפשרות הגשת קובלנה לשון הרע למוסד לבוררות, הבוררים יהוה כמובן שופטים בדימוס.

בנוסף לאפשרות לחייב פרסום התנצלות המוסד לבוררות יהיה יכול לפסוק פיצויי כספי עד 50 אלף שקל. הגשת קובלנה תהיה כרוכה בתשלום אגרה של 100 ₪, ואין צורך בייצוג של עורכי דין.

תהיה כמובן אפשרות להגיש ערעור לבית המשפט על החלטה בקובלנה, כמו-כן אם לא התקיים דיון בקובלנה תוך 3 חודשים תהיה אפשרות להגיש תביעת לשון הרע.

המוסד לבוררות יהיה רשאי לאשר הגשת תביעת לשון הרע אם יש הוכחות לנזק שהינו גדול מ50 אלף שקל.

כמובן כלי תקשורת שלא יהיה מנוי במוסד לבוררות יהיה חשוף להגשת תביעות לשון הרע ולפיצוי של מאות אלפי שקלים ללא הוכחת נזק בדומה למה שמציעים היום. 

אני חושב שהרעיון שאני מציג כאן מצד אחד ממתן את אפשרות להגיש תביעות לשון הרע קנטרניות שפוגעות בחופש הביטוי אבל מן הצד השני מפעיל שוט אמיתי ואפקטיבי נגד הבריונות התקשורתית שקיימת בלא מעט כלי תקשורת ונותנות אפשרות שהדברים יתבררו זמן קצר לאחר הפרסום ולא שנים.

באותו שבוע שהלך לעולמו סטיב ג'ובס הלך לעולמו דניס ריצ'י, אבל בניגוד לג'ובס כלי תקשורת כמעט לא דיווחו על-כך, וריצ'י נשאר אנונימי לרוב העולם זאת למרות שהשפעתו על עולם המחשבים גדולה משל ג'ובס.

ריצ'י ושותפו תומסון למעשה המציאו את אחת מאבני היסוד של עולם התוכנה המודרני שפת C, השפה הזו בפשטותה גרמה להאצה יוצאת דופן בתחום פיתוח התוכנה החל מסוף שנות ה70, בתחילה של מערכות הפעלה אבל לאחר מכן לכלל תעשיית התוכנה.
הייחוד של שפת הC הוא היותה יעליה במיוחד אבל פשוטה ביותר, לפני שפת C אם מישהו רצה יעילות אז הוא היה נאלץ לכתוב תוכנה בשפת אסמבלי, שפה שקשה ביותר לתכנות בה, אם מישהו רצה פשטות הוא הצריך להשתמש למשל בקובול, שפה מסובכת וגם לא הכי יעילה.

החיבור הזה בין יעילות לבין פשוטת עשה פלאים לתחום התוכנה של סוף שנות השבעים ותחילת שנות השמונים, אפשרה ריצה על מעבדים חלשים, אבל גם נתן אפשרות לשדרוג מהיר של תוכנות, לי אין ספק שלשפת C יש זכויות רבות בהתפתחות המחשבים האישיים.
דניס ריצ'י לא הסתפק רק בהמצאת שפת C אלא היה בין מפתחי מערכת הפעלה יוניקס, שהיא בעצם הבסיס של מערכות הפעלה רבות בין השאר של אפל עצמה.

בשבועות האחרונים נקשרו לג'ובס בתקשורת כתרים טכנולוגיים שלא בצדק, אין ספק שג'ובס היה גאון שיווק, וגאון בשימושיות, אבל רוב החידושים הטכנולוגיים המיוחסים לו אינם שלו, את העכבר והממשק הגרפי הוא העתיק מזירוקס, גם קטגורית מחשבי הטאצ' נצרו באפל כאשר ג'ובס לא בה(ניוטון), וע"י חברת פאלם.

האמת שריצ'י וג'ובס משני צידי המתרס של עולם הטכנולוגיה, ריצ'י מיצג את התפיסה שטכנולוגיה צריכה להיות חופשית, כמו יוניקס, ושפת C אשר שוחרר לעולם ולא נותרו בידי תאגידים או אנשים פרטיים, לעומת זאת אפל וג'ובס עצמו עסקו ברדיפה אובססיבית של מי שהם חשבו כמעתיקיהם, כמו מאבקי הפטנטים המטופשים היום מול סמסונג.

אם תרצו תפיסה אחת גורסת שצריך להפיץ זרעים לכל עבר ונותנים להם להתפתח, והתפיסה השנייה גורסת שמשבחים זרעים אבל שומרים אותם בכספת.

לי אין ספק שתפיסתו של ריצ'י היא הנכונה, הטכנולוגיה ובעיקר התוכנה צריכות להיות חופשיות, הכבלים שהיום חברות קושרות את הטכנולוגיה פשוט גורמים נזק להתפתחות האנושות.
כל המהות של טכנולוגיה היא הוספת של נדבך על פני נדבך, בדיוק כמו שעשה סטיב ג'ובס בתחילת שנות השמונים עם העכבר, והממשק הגרפי של זירוקס.

כשאנחנו היום מעביר את האצבע על אייפון ופותחים אפליקציה, שווה לזכור כי התוכנה הזו, ובעצם כל תוכנה, מכילה בתוכה מאמץ של רבים שהושפעו אחד מן השני. כמו שריצ'י עצמו אמר "מערכת שסביבה יכולים ליצור אחווה"

אולי בנקודת הזמן הזו נדמה לרבים כי הסתלקותו של ג'ובס, תגרום להאטה בחדשנות ובקידום הטכנולוגיה. אני חושב שבעוד עשור או שניים, כאשר המוצרים של ג'ובס ייעלמו מן המדפים, יתעמעם גם זכרו של ג'ובס וסביר להניח שהזרעים ששמורים בכספת של אפל יישארו שם.
ריצ'י אולי לא זכה לתהילת עולם ולא למיליארדי דולרים כמו ג'ובס, אבל הזרעים שהוא זרע נמצאים היום בכל מערכת ממוחשבת בעולם, כל יום וכל שעה הם מתפתחים. וזה הרבה, הרבה מאוד.

הויכוח שאנו נחשפים בימים האחרונים לוקה לדעתי בחד צדדיות, הרי מי לא רוצה שעובדי הקבלן ישתכרו שכר הוגן. ואין ספק שחלק מעובדי הקבלן מנוצלים ויש צורך בתיקון העוולות שנגרמים להם, אבל על גבם של עובדי הקבלן המנוצלים, קפצה ההסתדרות ומנסה לגרום לביטול השיטה של קבלני המשנה, ולהפוך את עובדי הקבלן לעובדי הרשויות המקומיות.

ראשית, ברור לכולם שארגון כמו עירייה אינו יכול להחזיק עובדים שיענו על כל הצרכים שלו, ברור שעירייה לא תעסיק מתכנתים כדי לפתח לעצמה תוכנה, או טכנאי מזגנים או כל שירות אחר. בעולם שהטכנולוגיה משתנה ללא הרף, ויש צורך בהתמחות וניסיון, אין שום סיכוי לבטל את השיטה של קבלני משנה, ובזה עירייה לא שונה מכל ארגון אחר, שצריך להתמקד בליבה של תפקידו.

שנית, הצורך בקבלני משנה בעיריות בא לתקן כשל בסיסי שקיים בישראל ברשויות המקומיות והוא הפיצול של השלטון המקומי לעשרות רבות של רשויות מקומיות. כבר היום הפיצול הזה עולה לציבור מיליארדי שקלים בשנה, וברור שאם כל עובדי הקבלן יהפכו לעובדי עירייה זה יעלה לנו עוד מיליארדים.

למעשה קבלני המשנה בתחומים השונים באים לתקן קצת מן הכשל הבסיסי הזה, זאת על מנת לקיים מה שנקרה איגום משאבים. למשל, אם יש צורך בגיזום עצים יומיים בשבוע ברור שזה יהיה בזבוז להחזיק עובדים וציוד למטרה זו, אבל באמצעות קבלני משנה הציוד והעובדים מנוידים בין הרשויות ומבצעים את העבודה ביעילות. וכך כמעט בכל התחומים.

ברור לי שביטול או צמצום השיטה של קבלני המשנה יהיה פשוט אסון לתושבים, התוצאה תהיה שאנחנו נאלץ לשלם יותר, נקבל שירות יותר גרוע, וגם על הדרך נגביר את השחיתות.

איך משפרים את תנאי העבודה של עובדי הקבלן?

במסגרת תפקידי כחבר מועצת עיר יצא לא פעם לשוחח עם עובדי קבלן, בעיקרון רוב עובדי הקבלן שיש להם התמחות זוכים לתנאי עבודה נאותים. הבעיה הינה בעובדים שאין להם התמחות, בעיקר בעובדי הניקיון והמאבטחים.

העובדים האלו בד"כ מקבלים שכר מינימום, ותנאי עבודה גרועים, לא פעם הקבלנים נוקטים בשיטה של פיטורין אחרי תשעה חודשים כדאי לחסוך כמה עשרות שקלים בחודש להפרשות סוציאליות. 

כחבר ועדת מכרזים בעיריית הרצליה, לא פעם אני נתקל בדילמה בנוגע לעובדי הקבלן כאשר יש מציע זול במיוחד ואני חושש שהמחיר הזו יבוא על חשבון העובדים. למען האמת אין לי שום כלי שבו אוכל לבחור או להעניק ליתרון לקבלן שלא מנצל את עובדיו.

למעשה שיטת המכרזים של היום נותנת יתרון ברור לקבלנים שמנצלים את עובדיהם, בעיקר במכרזים שהם לשירותים עתירי עבודה לא מיומנת כמו אבטחה וניקיון.

הדרך הנכונה לדעת לפתור את הבעיה היא לשכלל את שיטת המכרזים, ואפרט את המלצתי:

1. לקבוע תקנה לשכר מינימום לעבודות ניקיון ואבטחה ברשויות שיהיה גבוה משכר המינימום.
2. במכרזים שעיקר השירות הינו כוח עובדה לא מיומן לקבוע שיהיה שקלול. כלומר, המחיר יהיה רק חלק מהחלטה לקביעת הזוכה.
3. חלק מן השקלול יהיה בדיקה של משך העסקת העובדים, כך שלאלו עם העסקה ארוכה יהיה יתרון.
4. חלק נוסף מן השיקול יהיה לגבי העסקה לא פוגענית, וזה יהיה בצורת המלצות של מעסקים קודמים, פסקי-דין של בתי דין לעבודה וכדומה.

לדוגמא: השקלול למכרז ניקיון יהיה 50% למחיר, 20% להמלצות ו30% למשך העסקה.

את השקלול של המחיר אפשר לעשות כך: נקודת 25% תהיה האומדן(שצריך להיות כמובן חסוי) מציע שהצעה שלו זולה ב10% מן האומדן יקבל 35% ואילו מציע שהצעתו יקרה ב10% מן האומדן יקבל 15%. בכל מקרה אני לא פוסל שיטת הערכה אחרות.   

לגבי עניין משך העסקת העובדים: גם כאן אפשר לקובע את נקודת האמצע למשל: 3 שנים, וכך מי שממוצע זמן העסקה שלו יהיה 6 שנים יקבל 30%, ומי שהממוצע הוא 9 חודשים יקבל 0%.

לגבי עניין העסקה לא פוגענית: אפשר ליצור בסיס נתונים בו יחויבו כל הרשויות המקומיות לפרסום דוחות שנתיים לגבי העסקת עובדים של הקבלן. דוח שלילי ב5 שנים האחרונות יורד אחוז מתוך 20% כך גם פסק דין שלילי.

בסך הכול תחרות הינה דבר חיובי וכמו שנאמר כאן במצב של פיצול בין הרשויות המקומיות יש יתרון לקבלני משנה, הבעיה היחידה שלדעתי דורשת תיקון הינה שיפור שיטת המכרזים שכיום בכל הנוגע למכרזים עתירי עבודה נותנים יתרון למעסיקים מנצלים, ולמעשה אין לועדות מכרזים ברשויות מקומיות שם יכולת לתת יתרון למעסיקים לא מנצלים.

החודש מלאו שבע שנים לאישור הסופי של חוק החופים, ואין ספק שהחוק היה גולת הכותרת של הפעילות הסביבתית בשני העשורים האחרונים. ואולם כל התקוות שתלינו בחוק התנפצו לרסיסים על עוד ועוד חופים הרוסים.

אין לטעות, זהו חוק טוב. עם זאת, הוא נכשל במבחן התוצאה, מכיוון שהרשויות, ובראשן המשרד להגנת הסביבה, אינן אוכפות אותו - הוועדה לשמירת הסביבה החופית נהפכה למכשירת שרצים סדרתית ובתי המשפט שמים עליו פס.

לעתים חוקים מתבטלים בפסק דין מהדהד, ולפעמים חוקים מתבטלים משום שבית המשפט מוצא אמתלות לאי אכיפתו. כך קרה עם חוק החופים. רוב הציבור לא יודע זאת, אבל חלקים ניכרים מהחוק למעשה בוטלו בסוף 2009 על ידי בית המשפט העליון.

בסוף 2009 עירערנו לבית המשפט העליון בנוגע לחוף אפולוניה. עיריית הרצליה החליטה להרוס את החוף ולבנות במקומו סוללת סלעים אדירת ממדים - ללא תוכנית, ללא בדיקה סביבתית ובהתנגדות של רוב המומחים בתחום. לצערנו הרב, הדיון בבית המשפט המחוזי התנהל כמה שבועות לאחר מותו של בחור כתוצאה ממפולת כורכר, ובשל כך נדחתה עתירתנו תוך שאנו מחויבים בקנס של 30 אלף שקל. לא נכנעו ועירערנו לבית המשפט העליון. לצערנו, אף ששופטות העליון ראו את העיוותים בסיפור, נכפה עלינו למחוק את הערעור.

משמעות פסק הדין היא שרשויות מקומיות יכולות לפגוע ככל העולה על רוחן בסביבה החופית, ואין להן כל צורך בהליך תכנוני מוקפד. מהלכים אלה ניתנים בניגוד לכתוב בפירוש בחוק בדבר איסור על פגיעה בסביבה החופית, ואם יש בה צורך היא צריכה לעבור הליך תכנוני מוקפד.

הרשויות המקומיות בהחלט מיישמות את היד החופשית שניתנה להן. חוף בית ינאי נהרס בדומה לחוף אפולוניה, בימים אלה חוף הסלע בבת ים נהרס, וחופים אחרים ודאי יהרסו בקרוב.

אם אתם תוהים היכן המשרד להגנת הסביבה, התשובה לכך היא שבגחמה של רגע אישר מנכ"ל המשרד הקודם, ד"ר יוסי ענבר, את הרס חוף אפולוניה. בכך ביטל המשרד את סמכותו למנוע הרס חופים בידי עיריות - וכיום אנשי המשרד חסרי אונים מול יוזמות ההרס הללו.

לא אמרנו נואש ושוב ניסינו לבלום בנייה הרסנית בחוף הרצליה של מגדל בטון מכוער המתנשא לגובה של 22 מטר, שנבנה גם הוא באותה שיטה. גם הפעם עתרנו לבית המשפט המחוזי, אלא שהפעם, שלא כמו בתיק אפולוניה, עתירתנו נדחתה וזכינו לקנס של 60 אלף שקל. עתירה אחרת שהגישה עמותת אדם טבע ודין בנוגע לחוף בנתניה נדחתה גם היא, וגם במקרה זה בית המשפט המחוזי הטיל קנס של עשרות אלפי שקלים על העמותה.

הרשויות המקומיות יודעות כי פסקי דין אלה מתירים להן להפר את העקרונות המרכזיים בחוק, וברור כי לאחר פסקי הדין אין אדם שפוי שיסתכן בהגשת עתירות.

בדיעבד, נראה כי חוק החופים יותר הזיק מאשר הועיל. כיום יש ועדה שמכשירה את השרצים הסביבתיים בחוף, בתי המשפט הפכו את החוק לנכה, חסר חשיבות ומיותר, ובכך, באופן אבסורדי, החופים מוגנים פחות משהיו לפני שבע שנים.

הדרך היחידה שעשויה לתקן את המצב היא הקמה של רשות חופים לאומית, שתיקח את כל הסמכויות לפעילות בחופים מידי הרשויות המקומיות, כך שכל פעולה הנדסית ברצועה של 100 מטר מקו המים תחייב בחינה סביבתית מדוקדקת.

החלטתי לעשות השוואה בין הסיקור התקשורתי בארץ של גלן בק לזה של תומס פרידמן ונועם חומסקי. באופן לא מפתיע הסיקור של פרידמן וחומסקי די אוהד, ואילו של בק שלילי.  

תומס פרידמן מתואר כך: "העיתונאי המוערך"(ע"י מי?), "בעל הטור הנחשב בעולם", "הפרשן המדיני הבכיר" וכדומה

נועם חומסקי מתואר כך: "האינטלקטואל היהודי", "הבלשן היהודי-אמריקני"

גלן בק מתואר כך: "איש התקשורת האמריקני הקיצוני", "השדרן האמריקני השנוי במחלוקת",  "פעיל הימין האמריקני", "הבדרן האמריקני"

אם מסתכלים לאורך זה על הסיקור של גלן בק, רואים שעד לפני חודש הסיקור שלו היה נטרלי ואפילו אוהד, לפני חודש התברר כנראה לאנשים כי הוא מחובר למתנחלים וזה באחת הפך אותו לקיצוני, שנוי במחלוקת וכדומה.

גלן בק הוא איש ימין ונוצרי מאמין וזה באופן לא מפתיע קומם עליו מלחמה משתי קבוצות בציבוריות הישראלית הדתיים, שדוחים גויים, והשמאל כולל התקשורת שלא אוהבת אנשי ימין.

הקטע העצוב כל הסיפור שפעילותו האדירה של גלן בק בתקשורת האמריקנית אין לה שום קשר בין המאבק ימין-שמאל בארץ, הוא פשוט הסביר ברהיטות ובכישרון רב מדינת ישראל ואת העם היהודי. גלן בק הוא אחד מאנשי התקשורת הכי מחוננים שיש. הוא רחוק מלהיות הזוי, מי שיצפה בתוכניות שלו יראה שהוא מגבה את עצמו בהמון מידע, שאפילו בישראל לא נחשפים אליו. כל מי שרואה את הטקסט הזה ולא מסכים איתי מוזמן להציץ בחלק מן הקליפים שלו בענייני ישראל והמזרח התיכון כאן למטה.

בקיצור, מן הכתבות שאספתי ומובאות כאן עולה בבירור הטיה פוליטית קשה בתקשורת הישראלית, חומסקי ופרידמן שתקופים ללא הרף את ישראל מקבלים סיקור אוהד עד מחבק, ואילו בק שמאוד אוהד את ישראל מקבל סטירות מילוליות בלתי פוסקות. אגב, אני מביא כאן גם כמה מאמרים של פרידמן מן העשור האחרון שאפשר להגדיר אותם כהזויים. ואני בטוח שאפשר למצוא עוד הרבה.  

להלן כתבות בוואינט על תומס פרידמן:

09/11/2009 - תומס פרידמן לאובמה: שישראל תתקשר אליך

בעל הטור הנחשב בעולם שולח חיצים לעבר ישראל והפלסטינים, וקורא לנשיא אובמה למשוך את ידיו מהנעשה במזרח התיכון. "כשתהיה רציניים, התקשרו לבית הלבן ובקשו את ברק. עד אז, צאו מהחיים שלנו - יש לנו מדינה משלנו לתקן"

12/12/2010 - פרידמן שוב תוקף את י-ם: "לא הסבא מאמריקה"

במאמר תקיף במיוחד, הפרשן המדיני הבכיר מהניו-יורק טיימס, מטיח ביקורת חריפה בהנהגה הישראלית: "הסיוע האמריקני שמוענק לישראל הוא סם הזיה שמאפשר להם לחשוב שהם יכולים להפר את חוקי ההיסטוריה. היינו צריכים לפני זמן רב להפסיק להיות ספקי הקראק שלהם. הם צריכים להתבייש"

20/10/2010  - תומס פרידמן: ישראל מפונקת, משוגעים בממשלה

בעוד ישראל והפלסטינים ממתינים שאובמה יתפנה אליהם מהבחירות, בטור נוקב קובע העיתונאי המוערך תומס פרידמן ש"ישראל של היום מתנהגת כמו ילד מפונק. אחרי מיליארדים על מיליארדים של סיוע, היא אינה חשה נקיפות מצפון לדחות בזלזול הקפאה ארוכת טווח"

14/02/2011- פרידמן: ישראל מנותקת. בבית הלבן נגעלים מכם

הפרשן הבכיר של הניו-יורק טיימס מגדיר את ממשלת ישראל "חסרת דמיון, מונעת על-ידי קלישאות, תוצאה של נישואי קרובים". לטענתו, היא לא מסוגלת להסתגל לשינויים במצרים

דוגמה נוסף איך התייחסה התקשורת לנועם חומסקי אחד מאנשי השמאל הקיצוניים בעולם ובין המנוולים שבהם הנה שוב כתבות מוואינט:

04/03/2010 - שבוע האפרטהייד בארה"ב: ישראל על הכוונת

ארגוני שמאל בעולם עורכים אירועי מחאה והרצאות תחת הכותרת "שבוע האפרטהייד הישראלי". נציגי משרד החוץ סבורים כי אין סיבה לבהלה, והאינטלקטואל היהודי נועם חומסקי אמר ל-ynet כי ישראל חייבת להפסיק להיות מדינה יהודית

28/05/2010 - חומסקי אצל חיזבאללה: לישראל תסביך רדיפה 

הבלשן היהודי-אמריקני נפגש עם המנהיג הרוחני העליון של השיעים בלבנון, האייתוללה פדלאללה, ואמר כי "מנטליות של שיגעון שולטת ברבים בישראל"

הנה דוגמה ליחס של ערוץ 2 לנועם חומסקי

פרופסור נועם חומסקי הגיע לביקור במזרח התיכון, וכחלק ממנו רצה לבקר ולהרצות גם באוניברסיטת ביר - זית שבשטחים. משרד הפנים אסר עליו להיכנס לשטחי המדינה והוא נאלץ להישאר בירדן עד לנסיעתו השבוע לביירות. היום ב-17:00 ישודר בפגוש את העיתונות ראיון מיוחד מעמאן עם הפרופסור הידוע כאחד המבקרים הגדולים של ישראל

וכאן הראיון המלא המלטף והמאוד מביך

וכך התייחס ערוץ 2 לגלן בק

איש התקשורת האמריקני הקיצוני גלן בק עורך בשעה זו את עצרת "השבת האומץ" המתוקשרת שלו. העצרת מתקיימת במרכז דוידזון בירושלים, בסמוך לכותל המערבי. פעילים "שלום עכשיו" יפגינו כנגדו.

והנה מבחר כתבות בואינט על גלן בק:

24/08/2011 - גלן בק בארץ: "חייל צה"ל אמיץ יותר מהאו"ם כולו"

יותר מאלף איש התכנסו בירושלים לשמוע את השדרן האמריקני השנוי במחלוקת, שיזם עצרת תמיכה בישראל. "מה שקורה כאן משפיע על הגלובוס כולו", קרא בק.

24/08/2011 - פעיל הימין האמריקני גלן בק בירושלים: "המתרחש כאן משפיע על העולם"

15/08/2011 – גלן בק על מחאת האוהלים: לבנות ביהודה ושומרון

הבדרן האמריקני שהגיע ארצה לקידום מפגן התמיכה שלו בישראל, הגיע למסקנה בתוכנית הרדיו שלו שהמוחים ברחובות ת"א הם אנשי שמאל קיצוני ותמה האם חברו לאיסלאמיסטים. על הדרישה לעיגון הזכות לדיור בחוק הסכים בק: "עבד יפה בברית המועצות"

שווה גם לבחון את התבטאויותיו של תומס פרידמן מתוך הניו-ירוק טיימס האם הזוי?

10/07/2001 תומס פרידמן מציע לבוש לחדש את היחסים עם סדאם

If we're not going to go to war against Saddam, let's at least put a serious offer on the table that puts all the focus on him: let's offer Iraq full diplomatic relations with the U.S. in return for full intrusive U.S. inspections of Iraq's weapons facilities.

03/04/2002 תומס פרידמן מציע שחיילים אמריקאים יגנו על ישראל מפני הפלסטיניים

People say that U.S. troops there would be shot at like U.S. troops in Beirut. I disagree. U.S. troops that are the midwife of a Palestinian state and supervise a return of Muslim sovereignty over the holy mosques in Jerusalem would be the key to solving all the contradictions of U.S. policy in the Middle East, not new targets.

20/02/2002 תומס פרידמן משבח את החינוך הסעודי

The good news is that a move was already afoot before Sept. 11 to begin English education -- and more teaching about the world beyond the domain of Islam -- in the fourth grade instead of the seventh, which will start next year.

והנה מה שגלן בק אומר, מי כאן ההזוי?

אפריל 2011 גלן בק מסביר שהמהפכה במצרים היא מהפכה אסלאמית

יוני 2010 גלן בק מסביר את הסיפור האמיתי מאחורי המשט הטורקי

פברואר 2011 גלן בק חוזה שתוניס תצית מהפכות אסלאמיות בעולם הערבי

פברואר 2011 מסביר על האחים המוסלמים

אפריל 2011 תוכנית מיוחדת של גלן בק על ישראל

פברואר 2011 גלן בק על תפיסת העולם המשיחיסטית באירן

יוני 2011 גלן בק מלמד את אמריקה על ההיסטריה של ישראל       

יוני 2011 גלן בק מסביר את ההיסטוריה של המזרח התיכון

בימים האחרונים פתחה התקשורת הישראלית במתקפה על גלן בק, לצערי המתקפה כוללת סילופים של דבריו ועיוותים קשים של פעילותו למען ישראל.

לכאורה אני האחרון שצריך לתמוך בבק "שהקורבנות" למתקפה הציבורית שלו הם הירוקים באשר הם, אבל אי-אפשר להתעלם מקולו הברור והצודק נגד העוול הבלתי מתקבל על הדעת שנעשה לישראל וליהודים בתקשורת בעולם המערבי, במוסדות האו"ם ובכלל בעולם המערבי.

בעשור האחרון ישראל נמצאת במלחמה קשה, המלחמה על התודעה, אני לא יודע מי ומה גרם לזה אבל בעשור האחרון מתקיים קמפיין מנוול ושיקרי נגד ישראל. מטרת הקמפיין הינה לגרום לעולם המערבי לחייב את מדינת ישראל להתאבד "ולשחרר" את המזרח התיכון מן "הכיבוש הקולוניאליסטי" של היהודים.

רבים בישראל חושבים כי הכעס של המערב נוגע לשליטת ישראל בשטחים, לדעתי זה לא הסיפור, מי שעוקב אחרי הניואנסים מגלה שישראל נתפסת בעיקר בעולם הערבי וגם בעולם המערבי כקולוניה "אימפריאליסטית" מערבית בתחום העולם הערבי כדי לשלוט על הערבים ולהפיץ את תרבות המערב "הקלוקלת" ברחבי המזרח התיכון.

הקמפיין הזה הוא בעיקר תקשורתי והסברתי, המטרה להפך את ישראל והישראלים לנבלים העולמיים ואת מדינות ערב והאסלאם לאנשים הטובים בסיפור. בקווים כללים היהודים הם טרוריסטים אימפריאליסטים רצחניים, ואילו "הערבים" והמוסלמים הם קורבנות שזכויותיהם נגזלות ע"י פולש זר.

איך עושים את זה? הרבה שקרים בתקשורת, מימון אנשי אקדמיה, וסיקור מאוד מסולף של המצב במזרח התיכון. למשל, כל הפרה ולו הקטנה ביותר של זכויות אדם מצד ישראל זוכה להבלטה וסיקור חסר תקדים ואילו הפרות זכויות אדם קשות ביותר, גזענות, וחינוך לרצחנות במדינות ערב והאיסלם זוכים כמעט להתעלמות.

כאשר כל אלו נעשים באופן יומיומי במשך עשור התוצאה היא שמדינתה ישראל נמצאת בניחתות מדינית קשה ביותר, אפשר להגיד שהמערב כבר מכין את האקדח שיוגש לישראל כדי להתאבד.

בקטע הזה נכנס גלן בק, אני עוכב אחרי שידוריו בחצי שנה האחרונה, גלן בק מבין את העיוות הזה. בו הקמפיין הנבזי הזה, שהפך שחור ללבן ולבן לשחור. בק מבין היטב את העולם הערבי ואינו ניזון מן המידע שהתקשורת במערב מפיקה אלא הולך למקור עצמו. בק לא מסתפק רק בזה הוא לא מרחם על הזרם המרכזי בתקשורת המערבית ושוב מצביע על קלונם ועל העיוותים הקשים בסיקור המזרח-התיכון.

הביקורת המרכזית על בק היא תיאורית הקונספירציה שלו כי השמאל במערב ואיסלמסטים עושים יד אחד כדי לסלק את ישראל ואת היהודים מן המזרח-התיכון. אני מצטער להגיד שלא מדובר בתיאורה אלא בעובדות, השמאל בעולם וגם בארה"ב אימץ לחלוטין את עמדות האיסלמיסטים בנוגע לישראל וליהודים, ושוב המטרה המשותפת שלהם היא סילוק יהודים מן המזרח התיכון, השמאל במערב רואה בישראל שריד לקולוניאליזם האירופי, ואילו האיסלמיסטים פשוט רוצים לגרש את הכופרים(גם נוצרים) מטריטוריה ערבית.     

קשה להאמין אבל אנשים שבעייני עצמם נתפסים כליברלים בעצמם מקדמים תפיסה חשוכה(איסלמית) שמטרתה היא להשמיד את אותם ליברלים(הרי הם כופרים).

גלן בק הוא פשוט אחד הקולות הבודדים בתקשורת שאומר לציבור את האמת, "מה קרה לנו? השתגענו? אנחנו עוזרים לקבוצה רצחנית חשוכה שרוצה להשמיד אותנו" ואילו אנחנו דורשים לחסל עם שרק לפני 60 שנים אירופה כולה ניסתה לחסלו.

יש כאן שיבוש מוסרי קשה ביותר, אני לפעמים נדהם איך אנשי תקשורת ליברלים ונאורים הולכים יד ביד עם מנהיגים איסלמים רצחניים וחשוכים, איך הם מתייחסים בשיווין נפש לרטוריקה נאצית, אין מילה אחרת, היום הרטוריקה במדינות האיסלם היא פשוט נאצית.

אני פשוט מגנה את המתקפה שיש בימים האחרונים בתקשורת על גלן בק והיא נובעת מן העובדה שגלן בק פשוט מסרב להיכנע לתפיסת הפוליטיקלי-קורקט הרווחת בתקשורת, ופשוט מתקיף ללא רחם את אותם גופי תקשורת כושלים.

אותם גופים שנמצאים בצד השני מול בק בארה"ב מנצלים את העובדה שהציבור בישראל כמעט ולא נחשף לגלן בק ויצרו לו דימוין שטני ומטרלל.

למרות שאני לא מסכים עם כל דעותיו אבל אני יכול לומר, שתפיסתו והבנתו בענייני המזרח התיכון היא מציינת, והוא אחד הקולות השפויים ביותר בתקשורת המערבית ורחוק מלהיות מטורלל.      

לקריאה נוספת:

מאמר של אלן דרשוביץ

מאמר בארי רובין

אני מתנגד מאוד להחרמת ההתנחלויות, אבל אני מתנגד הרבה יותר להגבלת חופש הביטוי. מבחנתי הגבלת חופש הביטוי כפי שמתבטא בסעיף 2 לחוק החרם היא פשוט בלתי נסבלת.

אני רחוק מאנשי השמאל ההזוי והסהרורי שקוראים לחרם על המתנחלים ומוצרי ההתנחלויות ואני מגנה את הקריאות הללו. לטעמי המתנחלים הם אזרחי המדינה כמו כולם ולכן הענשה כלכלית התרבותית שלהם לא תקדם שום פתרון מדיני ובכלל אני נגד החרמת קבוצות/קהילות.

תומכי החוק הזה טוענים כי אין בחוק סעיף הפללה כלפי תומכי החרם אלא סעיף תביעה אזרחית ולכן אין בו הגבלה של חופש הביטוי.
לטעמי סעיף 2 לחוק בו מתאפשר לקורבן לחרם להגיש תביעה פיצוי ללא הוכחת נזק נגד אדם הקורא לחרם הוא יותר גרוע מסעיף ההפללה, כי לא רק שיש בו פגיעה חמורה בחופש הביטוי אלא הוא מעודד את הסכסוך הפנימי בתוך המדינה שהוא נותן נשק משפטי וכלכלי לבעלי דעה מסוימת להשתיק בעלי דעה אחרת.

לא ברור לי למה לנבחרי הציבור כל-כך בוער לעודד קבוצות וקהילות בתוך המדינה לתבוע אלו את אלו ולקיים בניהם סכסוך ולהחמיר אותו עוד ועוד. מעבר לכך אם היום החוק מאפשר הגשת תביעת פיצוי לקהילה מסוימת בגלל הבעת דעה, למה שבעתיד לא יהיו חוקים נוספים דומים. למשל, חוק שיאפשר לאדם לתבוע פיצוי ללא הוכחת נזק נגד אדם שיש לו עסק כלכלי או דירה בשטח שאינו מדינת ישראל.
אני יכול להמשיך עוד ועוד ולתת דוגמאות לחוקים שיבוא לכך שכל מה שאזרחי יעשו זה לתבוע אלו את אלו.
אני חייב להדגיש שאין לי בעיה עם שאר סעיפי החוק בו המדינה לא מאפשרת השתתפות במכרזים ומתן הטבות לגופים שקוראים לחרם או גופים שמחרמים את המדינה ואת ההתנחלויות.

אני שואל את עצמי מה אפשר לעשות כדי לגרום לביטול סעיף 2 לחוק, לטעמי הדרך הטובה ביותר היא להעניש את מי שהולך להרוויח מן הסעיף הזה בחוק. כלומר להחרים את התנחלויות ואת המוצרים מן התנחלויות למרות שהם לא אלו שחוקקו את החוק והטענות שלי היא לא אליהם.
אבל אני חושב שמי שצריך לבוא לאותם מחוקקים שאישרו את הסעיף הטיפשי הזה ולדרוש את ביטולו אל המתנחלים עצמם, וכמה שיעשו זאת מהר יותר כך הנזק שיגרם להם יהיה קטן יותר.
המתנחלים חייבים לזכור שהיום הכנסת מאפשרת תביעה ללא הוכחת נזק נגד אנשי שמאל מחר יהיה חוק שיאפשר תביעה ללא הוכחת נזק נגד מתנחלים.

אני קורא לאנשים ימין ומרכז שפויים להצטרף אליי לקריאה הזו, זו לא קריאה נגד המתנחלים זו קריאה בעד חופש הביטוי זו קריאה נגד חקיקה שמטרת לעודד סכסוך פנמי וזו קריאה לשפיות.

מעתה אני מתכוון להחרים את מוצרי התנחלויות, אני קורא לכולם לעשות כמוני ואני מקווה מאוד שהמתנחלים יבנו את הטיפשות שיש בסעיף הזה והם אלו שיפנו ליוזמי החוק וידרשו את ביטול סעיף 2 לחוק.

לינק לרשימת החברות שיש להחרים

הסיקור המוגזם, חסר הפרופורציות והמגמתי של גלעד שליט מביא אותי למחשבה שהעניין כאן לא גלעד שליט אלא מאבק הורדות ידיים בין התקשורת לבין ממשלת ישראל בשאלה הבלתי פתורה מי יותר חזק.

המזרח התיכון הוא שוק, ובשוק כמו בשוק צריך לדעת לנהל מו"מ. דוגמא, זוג מגיע לחנות שטיחים רואים שטיח נחמד שרוצים לקנות הגבר שואל כמה המוכר אומר תשמע זה שטיח מיוחד ונדיר שווה הרבה כסף, האישה מתלהבת אומרת בקול אני רוצה רק את השטיח הזה אם לא אני עוזבת אותך. המוכר שומע ומפנים מרים את הטלפון ומדבר, מסתכל לאישה ואומר, גברת כרגע קיבלתי טלפון ממישהו שרוצה לקנות את השטיח ב10,000 $ ואני מוכר לו או שאתם מביאים לי עכשיו במזומן אותו סכום.

אולי זה יראה לא ראוי להשוואת בין גלעד שליט לשטיח, אבל במזרח התיכון חיי אדם הם סחורה בדיוק כמו שטיח.

כאשר המוכר מבין שיש לו ביד סחורה שהקונה מאוד רוצה, ולא רק שהוא מאוד רוצה אלא הוא יכול בלי הסחורה הזו, אז המחיר עולה ואין שום סיכוי להתגמשות.

היום נמצא בידי החמאס האיש הכי מפורסם בישראל, למה שהם ישחררו אותו?  לפי ההיגיון הזה המחיר שלו צריך רק לעולת.

אפשר להשוואת את היחסים בין האישה לגבר בסיפור השטיח לבין היחסים בין הממשלה לתקשורת.

כמו במקרה השטיח במקום לשתף פעולה ולקבל מחיר סביר התקשורת והממשלה נאבקים להוכיח מי יותר חזק.

הדרך של התקשורת לעשות זאת היא להעלות את המחיר הפוליטי של שחרור שליט, כזה מחיר שלממשלה לא תהיה ברירה אלא לשלם אותו.

במשחק הזה יש עוד שחקן מרכזי והוא הציבור, אני מעריך שיש סקרים שמראים כי עד היום הציבור לא קנה את מה שהתקשורת מנסה למכור.

אז מה עושה התקשורת? את מה שהיא יודעת לעשות לגרום לציבור לשנות את דעתו, וכל האמצעים כשרים, שימוש בסלבס, בפרובוקציות מתכננות, סיקור שגובל בפסיכוזה ועוד ועוד.

המטרה להפעיל את הציבור, כך הממשלה תתקפל ונדע שהתקשורת כאן היא הריבון, כמו שהתקשורת גרמה לנסיגה מלבנון כמו שהתקשורת גרמה לעוד כמה וכמה שינוי מדיניות כך גם עניין שליט.

אני חושב שהמדיניות צריכה להיות בדיוק כמו של ארה"ב לא מנהלים מו"מ עם חוטפים, לדעתי המדיניות הזו הצילה עשרות חיילים אמריקנים. כולם הבינו שהמחיר של חייל אמריקני חטוף הוא אפסי אז הפסיקו לנסות לחטוף.

מה היה קורה אילו זו הייתה המדיניות והיו באמת עומדים מאחוריה, אני משער שהחמאס היה נותן לגלעד שליט להופיע כל שבוע בטלוויזיה כדי להעלות את מחירו, אולי היה נותן לצלב האדום לפגוש אותו אולי היה מקבל יחס של שבוי.

אם החמאס היה באמת מבין שהוא לא יקבל כלום על החייל, אני משער שהייתה נרקמת עסקה חשאית בה בפעולה "נועזת" החייל היה משחורר והחמאס היה אולי מקבל תמורה סמלית.

אני לא אומר זאת סתם, היה את המקרה של גבריאל דוויט, החיזבאללה עשה עסקת חילפי גופות בלי שהתקשורת עסקה בנושא ומחיר ששילמה מדינת ישראל היה מידתי.

בסופו של דברים אם אויבנו יבנו שהם יכולים לחטוף אנשים ומדינת ישראל תשלם להם שוב ושוב מחיר מופרז אז ברור שהם ינסו לחטוף עוד ועוד אנשים.

קל לשבת מן הצד ולנהל את המדינה בתיאוריה, ברור לי שמכבש הלחצים שמפעילה התקשורת והסחיטה הרגשית שעושה המשפחה למקבלי ההחלטות היא קשה ביותר. אבל אסור למקבלי החלטות לקבוע מדיניות על סמך חייל אחד, חשוב ככל שיהיה, מקבל החלטות שישים את חייו של החייל האחד בראש סדר העדיפויות לא יהיה יכול לקבל שום החלטה צבאית.

בסיפור של גלעד שליט נוצר מצב שיש כאן דילמות גדולות מאוד מצד אחד פרס פוליטי ותקשורתי אבל מן הצד השני איבוד הלגיטימיות לקבל החלטות צבאיות. איך אפשר לשולח טייס להפציץ באיראן? האם חייו של הטייס שווים פחות מחייו של גלעד שליט.

הערה אחת לסיום, לכל אורך ההיסטוריה האנושית צעירי השבט הם חוד החנית לשמירה על השבט מפני איומים חיצוניים, ואם צריך צעירים אלו מקריבים את עצמם למען הקהילה שלהם. היום במדינת ישראל נדמה שהנוסחה הזו היא הפוכה, הקהילה מקריבה עצמה למען החיילים.