כותרות TheMarker >
    ';

    "שער הכניסה"

    ארכיון

    ארכיון : 3/2009

    9 תגובות   יום שני, 23/3/09, 12:15


    זהו סיפור קצרצר

    המבקש להיות מסופר,

    על אודות רגשות ותחושות מנוכרות,

    למי שמבקש לדעת, לאן נעלמות!

    בינות שמיים וארץ תלויה ועומדת

    על ענן שחור וגדול

    ארץ

    שאיש אליה לא מגיע

    ושמה שום מקום.

    בארץ שום מקום

    יש הכל

    ואין לא כלום,

    לשום דבר אין ערך.

    ראיתי חסדים מתגוללים על אדמה לחה,

    חמלה שסתם השתוללה,

    רוח של רצון שלא ניתן נכון,

    כוונות שאת המטרה החטיאו.

    אהבות אבודות ברחובות מסתובבות,

    באויר פורחות נשיקות,

    גשם מלוח של דמעות פורץ ביבבות.

    בינה שהסתתרה,

    ודעת אחת, כל כך מודעות,

    שממש בכתה.

    אל עצמה מדברת שנאה מבוזבזת לריק,

    על אם הדרך

    כבוד אבוד נלחם בכח בקנאה ירוקה ושתלטנית.

    אמונות תפלות מרגישות כה עלובות,

    דאגות מבקשות להתכווץ,

    כעס עצב וזעם צווחים לכאב שיסתלק.

    שלום, שוכב על הבטן, לגמרי מדוכא.

    בתוך מערבולת פעלתנים פחדים,

    מתרבים, מתרברבים,

    בלי שום שאון ובקול דממה,

    כובשים את העולם.

    עץ אחד שראשו בשמיים כמעט נוגע,

    בביצה סרוחה צומח,

    מלאו ענפיו פירות מרקיבים, באושים,

    שהצמיחו

    מחשבות האנשים.

    כל הזכויות שמורות לי.

    דרג את התוכן:
      14 תגובות   יום שבת, 21/3/09, 13:32


      והחומות הללו שביננו,

      אתה הרי יודע,

      אתה הרי שומע,

      את קול הזעקה שבקרבי.

       

      זוכרת שידעתי,

      זוכרת ששמעתי,

      את פעימות לבך

      הולם בעבורי.

      וכשלפעמים היו שם,

      גסות האמירה,

      שנאת המחשבה,

      ברקים של כאב,

      ניצוצות של קרעים,

      מעל לכל עטפה שם האהבה

      ביד רכה, רוטטת,

      ייבשה את הדמעות,

      נוטעת מחדש

       

      תמונות וזכרונות,

      צחות העור והשיניים,

      הברק בשיער

      והצחוק בעיניים,

      ידיים שלופתות את הרגע

      מסרבות לקמטי הזמן והכעס

      לחדור

      זרעים שנבטו בתוכנו,

      פרחו ביופיין של תקוות,

      ובקרבנו בבואות חיינו משתקפות

      מטאטאות מהקרביים

      את כל היסורים ואי-ההבנות

      מעל לכל עטפה שם האהבה

       

       

       

       

      הזכויות שמורות לי

      נכתב באוגוסט 2001




      דרג את התוכן:
        6 תגובות   יום שבת, 21/3/09, 00:24

                                             "  ת  ר  ק  ו  ד   "

                                 (כאילו שאף אחד לא רואה אותך!)

         

         

        אנו משכנעים את עצמנו שחיינו יהיו טובים יותר אחרי שנתחתן.

        אחרי שיהיו לנו ילדים.

        אנו מתוסכלים כי הילדים אינם מספיק גדולים, ושנהיה מאושרים

        יותר כשהם יגדלו. אחר כך אנחנו מתוסכלים כי הם מתבגרים

        וקשה אתם. אנו בטוחים שנהיה מאושרים יותר לאחר שהם

        יעברו את השלב הזה.

         

        אנחנו אומרים לעצמנו שחיינו יהיו טובים יותר ויהיו מושלמים

        שהכן/בת זוג שלנו יצליח יותר, כשתהיה לנו מכונית טובה יותר
        או בית יותר גדול, כשנוכל לנסוע לנופש, כשנהיה בפנסיה.

         

        האמת היא שאין זמן טוב יותר להיות מאושרים "מעכשיו!"

        אם לא עכשיו אז מתי?

         

        החיים תמיד מלאים באתגרים ומכשולים. עדיף לקבל זאת

        ולהחליט להיות מאושרים בכל מקרה.

         

        מישהו פעם אמר:

        "משך הרבה זמן היה נדמה לי ה'חיים האמיתיים' היו אמורים

        להתחיל עוד מעט. אך תמיד היה מכשול אחד. בעיה שעלי

        להתמודד אתה. פקס לא פתור. חוב שצריך לשלם. אז החיים

        היו אמורים להתחיל. עד שהבנתי שהמכשולים האלה הם הם

        החיים שלי".

         

        הפרספקטיבה הזאת עזרה לי להבין שאין דרך לאושר.

        האושר הוא הדרך לכך. יהי טוב אם תשמור כל רגע טוב שיש לך

        לב או עם מישהו מספיק מיוחד ששוה לבלות אתו את זמנך

        כי תזכור, הזמן לא מחכה לאף אחד!

         

        לכן, תפסיק לחכות עד סוף הלימודים, עד שתרד במשקל, עד

        שתתחתן, עד שהילדים שלך יעזבו את הבית, עד שתתגרש,

        עד יום שישי בערב או עד יום ראשון בבוקר, עד הקיץ, עד הסתיו,

        עד החורף או האביבי או עד שתמות, כדי להחליט ש........

        אין זמן יותר טוב להיות מאושר!

         

        האושר הוא דרך, לא גורל.

         

        תעבוד כאילו אתה לא זקוק לכסף,

        תאהב כאילו אף פעם לא פגעו בך,

        תרקוד כאילו שאף אחד לא רואה אותך.

         

         

        "תרקוד" נלקח ממגנט מיוחד (וארוך) כזה ששמים על המקרר.

        הוא נעשה על ידי בית מרקחת הומ-גליל ואין זכויות מיוחדות לכותב.

         

        אני בטוחה שגם אתם, בדיוק כמוני, קוראים, אוהבים ומהנהנים

        להסכמה, אבל עוד כמה שעות אולי יום או יומיים כבר תשכחו,

        ותמשיכו לחפש את האמת, זו שבעצם כרגע קראתם..!!!!

        דרג את התוכן: