כותרות TheMarker >
    ';

    תכנים אחרונים

    13 תגובות   יום חמישי, 29/4/10, 14:46

    ראש השנה - לטורדנות כפייתית  ונטייה ל-עשיית יתר, ולמי שזקוקים לטקסים רפטטיביים. 

     

    יום כיפור - לאנורקטיות ובעלי הפרעות אכילה וכל מי שמוצף ברגשות אשמה. (לרוב בצדק). 

     

    סוכות -     זהו חגם של בעלי הזיות ודימיונות שווא על אורחים שלעולם כבר לא יגיעו לבקר. 

     

    שמחת תורה - למי  שנתקעו ליממה שלמה בשלבים העליזים במיוחד של הפרעה דו קוטבית. 

     

    חנוכה- ל"מוארים" המאמינים במספרים קדושים 8ולמי שפוחדים מחושך ומלילות ארוכים. 

     

    ט"ו שבט - תרפיה בגינון למי שזקוקים. "רון בלב ואת ביד", נשמע כמו התארגנות לפוגרום.

     

    פורים –  במיוחד עבור שתיינים, אלכוהוליסטים אנונימיים ולאלה ש"מתחפשים" את עצמם.  

     

    פסח -ללוקים בהפרעות סדר כפייתיות ומכורים לניקיון, שיפוצים, רכישות וכרטיסי אשראי. 

     

    מימונה – למי שאינם יכולים לראות את עצמם לבד, או למי שמשחיתים את גופם במתוקים. 

     

    יום העצמאות – תזכורת אבולוציונית לזמנים שבהם יצורים רעים הסתובבו בלילות בלהקות. 

     

    ל"ג בעומר -   לפירומנים ששמונת ימי החנוכה לא הספיקו להם.  וגם למתחתנים כפייתיים. 

     

    שבועות - לקסנופובים - שונאי זרים שאינם מאמינים כי סבתא של דוד המלך הייתה גוייה.

     

    תיקון שבועות - מיועד לחולי ירח וסובלים מהפרעות שינה חמורות ומתקשים להירדם בלילה. 

     

    תשעה באב – לדיכאוניים, לנקשרים למבנים ולחפצים (וכל זה בגלל פירומנים בני עַם אחר). 

     

               אז מה הפלא שתורת הפסיכולוגיה הומצאה ופותחה על ידי יהודים? 

            גילוי נאות:  הכותב חוגג עם משפחתו וחבריו את כל מועדי ישראל. (כולל י"א באדר).

    דרג את התוכן:
      25 תגובות   יום חמישי, 8/4/10, 01:05


       תעודת הלידה שאתה מחזיק במגירה,

      היא למעשה מכתב התנצלות מאת יצרנית הקונדומים. 

       

        

      ניסיתי כבר בחיים את כל סוגי הסקס אפילו סקס טלפוני,

      אבל החורים בחייגן היו קטנים מדי.

                   
      חכמים מדברים כי יש להם משהו שחייב להיאמר. 
      טיפשים - בגלל שהם חייבים לומר משהו.      
                   
      כאדם מאמין, אני חושב שאלוהים ממש אוהב אהבלים. 
       לכן הוא יוצר כל כך הרבה עותקים.      
                   
      "טעם" היא מילת מילוט, שבאה לפעמים לחפות על חוסר ידע 
      חוסר השכלה או אנלפבתיות.      
                   
       מה טוב בזה שאתה סלב?  שֶאִם  אתה מייבש מישהו משעמום 
       - הוא בטוח  שזוהי  אשמתו.      
                   
      כשהנשרים שקטים, התוכים מפטפטים . 
      והגלגל הרופף בעגלה, עושה את הרעש הכי גדול.      
                   
      האינטליגנטים  לא חושבים איך לקדם את החברה. 
      הם יודעים איך לקדם את עצמם בחברה.      
                   
       כשהאופק ברקע נראֶה לכם ורוד, 
      זה סימן בדוק שהמפעל ההוא ממולכם פולט גזים רעילים.      
                 

       כדי להתעשר אתה צריך להיות עשר שנים חזיר.

      אחר-כך אתה כבר מתרגל וחי עם זה בסדר. 

       

       היום אני כבר מבין את הביטוי ש"האהבה  עיוורת".

      הבעיה שאחרי החתונה רואים  מצוין. 

       

       אִישָה עם מספיק שֶֹכֶל

      צריכה לעשות איתו משהו יותר טוב מאשר לחשוב ולחשוב כל הזמן. 

       

       סקס עדיין לא הרג בעולמנו אף אחד.  

      אבל המירדף אחרי סקס,  הָרַס את החיים למיליונים.

       

       זקנים יודעים כמה הצעירים מטומטמים.

      צעירים עדיין לא יודעים כי בעתיד גם הם יחשבו כך.

       

       

          כדאי שתיזהרי, אמרה לי אימא.

      כי אם הגבר הזה פנוי - בטוח כי יש  לכך  סיבה  די טובה. 

       

       אני לא רוצָה לראות אותך מאושרת, אמרה לי אימא,

      אני רוצָה לראות אותך סוף סוף נשואה.

       

      הורשתי לך יופי וחוכמה,  אמרה לה אימא.

        מה שתעשי עם זה -  זו כבר לגמרי בעיה שלך.

       

      אם שחייה זה הספורט ששורף הכי הרבה קלוריות,

      תגידו לי למה הלווייתנים נראים ככה?

      נניח, לצורך הדגמה, שהצלחתם להוציא  צב מהשריון שלו, 

       האם הוא עירום או הומלס?

      מי האדם הראשון שהביט בתרנגולת ואמר:

       "בא לי  לאכול את הדבר שיוצא לה מלמטה"

       כשפנטומימאי נעצר ונאסר עליו לראות עורך דין,

      האם מותר לו לשמור על זכות השתיקה?

       למה מי שמדבר עם אלוהים בבית כנסת הוא דתי, 

       ומי שמדבר איתו ברחוב הוא סכיזופרן? 

       

      איך זה שגם חברות מחשבים וגם סוחרי סמים

      קוראים  לקליינטים שלהם "משתמשים"?

      למטיילים: נניח שאתם רואים בשדה חיה מוגנת אוכלת פרח מוגן,

      מה אתם אמורים לעשות?

      קראתי באיזה מקום שחמישה מכל ארבעה אנשים מתקשים במתמטיקה.

      עד כמה זה נכון?

      האם זה נכון  שעובדי  חברת  ויסוצקי נאבקו על זכותם 

       לצאת  פעם ביום להפסקת קפה?

      האם לא הגיע הזמן שהאקדמיה ללשון

       תגיש כמה הצעות ל-מילה נרדפת למילה נרדפת?

       

      כשנולדתי ניתנה לי הזדמנות לבחור בין זין גדול לבין זיכרון טוב.

       כבר לא זוכר במה בחרתי.

      נו אז חיכינו אלפיים שנה?

       לא קרה שום אסון, נוכל להמתין עוד חמש דקות.

       

          

      דרג את התוכן:
        9 תגובות   יום חמישי, 25/3/10, 14:44


        אומרים שלמותגים יש השפעה נוירולוגית על פעילות המוח. בעבר הפרסומאים נשענו על הטיות פסיכולוגיות כדי לגרום לנו לקנות  דברים שאנחנו לא צריכים, או להעדיף מוצר שהם משווקים על פני מוצר מתחרה זהה או טוב יותר. החל מ-2003 פועל ענף הנוירו-מרקטינג, אם תרצו: שיווק דרך המערכת העצבית.

        הנוירומרקטינג עתיד, למרבה הצער, לדחוק לשוליים את יתר מדעי ההתנהגות לצרכי הפרסומאים. הנערים הזריזים של עולם הפרסום מפעילים סורקי אם-אר-איי כדי ללחוץ על כפתור הצריכה הפנימי שלנו, ולמומחי השיווק ניתנת נגישות ישירה למעמקים הפנימיים של מוחנו באמצעות אותו שיווק מוחי מתקדם ביותר. בעזרת הגירוי המתאים הם ימצאו דרך לשחרר את דחף הקניות שלנו - מה שישמח מאוד את הקופות הרושמות.

          

        בארצות הברית יש חברות שמתמחות בייעוץ נוירולוגי, גיבוש של המלצה עם נתונים אמיתיים מהמדע. הנוירומרקטינג מספק מחקר מוחי מדעי לעולם הפרסום והפרסומאים יכולים לארגן לעצמם ימי עיון במלונות פאר, מפגשים וכנסים אודות הפוטנציאל של התחום. שמחה כזו לא מוצאים כל יום בסביבה מדעית. באחרונה השיטה עשתה עלייה לארץ. קסדה עם אלקטרודות עוקבת ומעבדת את את התגובה המוחית שלנו לתמונות המעוררות געגועים לנופי ילדות וקסם נעורים – רק לדוגמא: פרה שחורה לבנה בשדה ירוק, בית עם גג אדום בדרך אל הכפר -  ו"רותמת" אותם כדי לגרום לנו לא להתלבט בעמדנו רוחפים מִקוֹר מול מדף הכורע תחת שפע מעדני החלב ומוצריו. 

        אם הביטוי שיווק מוחי משאיר אצלכם טעם רע - אתם צודקים. הנוירומרקטינג משקף תחושות של אימה  עם פלישת טכנולוגיית קריאת המחשבות לעולם הפרסום, ומעוררת חשש שכוחות עוינים עלולים לנצל את הטכנולוגיה בצורה בלתי נשלטת ובלתי מוסרית. האח הגדול של סורקי המחשבות והנוירו-טכנולוגיות נועד לחשוף את המכניזמים הפנימיים של התנהגות הצרכן, ואת האופן שבו אנו מבצעים בחירות והחלטות הנוגעות לרכישה. למעשה נוירומרקטינג מנסה לנבא מה המוח שלנו רוצה.  השיווק המוחי הפך את הפרסום מ"שירה בחיפזון" ומאמנות - למדע מוכח ואמפירי.

        בד בבד במקביל מתעוררים גם זעם ודאגה בקרב ארגונים המתנגדים למניפולציות פרסומיות, ומן הסתם לסריקות מוח כאמצעי לקידום מותגים ומכירות באופן שבו מישהו שולט במחשבות של הצרכן  האם נאבד את השליטה על חיינו כאשר נכנסים אל נבכי מחשבתנו? מדוע שמישהו ירצה שמחשב יקרא את מה שמתרחש במוחו?

        כששואלים את הצרכן על העדפותיו במבחן טעימה הוא לא תמיד מבין מה רוצים ממנו. האלקטרודות פותרות חלק מהקושי. הן משדרות את התגובה שלו לתוך מחשבים ורושמות פלט על התגובה של הצרכן. כאשר הוא ידווח על  הבדל בין המוצרים, רצוי שמישהו יסביר לו כי הוא טועם  תדמית מותגית או סמל מסחרי ולא שום דבר אחר. בעזרת הדמיית תהודה מגנטית פונקציונאלית fMRI – תחת תנאים מבוקרים – מדעני המוח יוכלו לומר באילו מבין שתי תמונות הנבדק מביט,  האם הוא חושב על 300 הסמ"ק הנוספים בחזה של הדוגמנית, על בעל החיים ששר בלי לזייף, או על צבע הקיר שברקע.

        בכל פעם שנבדק רואה מוצר שהוא "אוהב", הדבר מתבטא בדם שזורם לאזור קטן בחלק הקדמי של המוח, הקורטקס הפרפרונטלי, שמואר לפתע כמו פצצת זרחן בדימותים הממוגרפיים שמתקבלים. הקורטקס הפרפרונטלי קשור במידה רבה בזהות העצמית שלנו, בבניית האישיות שלנו ובמחשבות מעמיקות. חלק זה באונות הקדמיות מעורב בקשר שלנו עם עצמנו ובזהות שלנו.  אנו מזדהים עם המוצר והמוצר מתאים לתדמית שלנו בעיני עצמנו. 

         

        בעתיד לא נצטרך לצאת החוצה ולשאול את האנשים: מה אתה חושב על מוצר זה או אחר, ולא נזדקק להישען על תשובותיהם המעורפלות או על תחושותיהם הפנימיות והלא ברורות של הצרכנים. פשוט נסרוק את מוחו של הצרכן הפוטנציאלי ונקבל תשובות ישירות ממוחו. נוכל בקלות להגביר את הבנתנו אודות האופן שבו הצרכן חושב, ובייחוד, כיצד הוא מפתח קשרים תת הכרתיים עם חברות וסמלים מסחריים. 

        בהקשר הזה ראוי להזכיר, בקיצור, את "פרדוקס הפפסי" של ריד מונטג  מהקולג' לרפואה ביילור אשר ביוסטון.  אצל אנשים שאכן העדיפו פפסי במבחן טעימה עיוור, ה- ventral putamen שבמוח, האחראי על פיצוי ותגמול, היה אקטיבי פי חמישה כאשר הם שתו את הפפסי . הרבה יותר מאשר אצל  אוהדי הקוקה כאשר הם שתו את המשקה החביב עליהם. אבל כשאמרו  לנבדקים לפני הטעימה איזו דגימה היא הקולה ואיזו היא הפפסי התוצאה הייתה הפוכה - הנבדקים אפשרו לרשמים תדמיתיים אחרים אודות המשקה להיכנס לשיקוליהם בעת ששתו אותו, ולהצביע עליו כעל "העדפתם". קוקה קולה הדליקה את האזור האמצעי בחלק הקדמי של הקורטקס, כאמור האזור שאחראי על חשיבה ברמה מעמיקה, והעדפותיהם נקבעו לא רק על פי הטעם נטו. 

        הניסוי הוכיח כבר אז שהסמל המסחרי רמס את ניצני הטעם. מאז אנשי השיווק מנסים לפענח את החידה:  אנשים ממשיכים לקנות מוצר שהם לא באמת אוהבים. ככל הנראה זה קורה משום שהמותג כבש לו פינה במוח והמידע האגור בה משפיע עלינו יותר מאשר ההעדפות החושיות. המוח נזכר מחדש בגירויים וברעיונות מפרסומות ואותם גירויים מאפילים על הגירוי של חוש הטעם.

         ומהו החלום העתידי של היצרנים? שסורקי אם אר איי יגלו למפרסמים מראש אילו רכיבים כדאי להכניס לסטורי-בורד, לעיצוב, לתסריט, ללוגו,  לקאסטינג, ללוקיישן, לעור ולשיער של הפרזנטורים, כדי שהאלמנטים האלה ינעצו את חיציהם בדיוק בקורטקס הפרפרונטלי. 

        ואם בלבלתי לכם את המוח, תשתו משהו קר.

        גילוי נאות : הכותב שותה להנאתו רק מאלט - (בירה שחורה)

        דרג את התוכן:
          13 תגובות   יום שלישי, 16/3/10, 14:37

          "אז את מבינה?" הוא מנסה, "זה משחק של טקטיקה, מגמות מנוגדות וסותרות בין שני מוחות של מאמנים שחייבים להגיב כל רגע על פי ההתפתחות ולהניע את השחקנים שלהם בהתאם..."

          "...מה, מאמנים צריכים מוח ?"

          לא מעט גברים עברו התנסות כזאת. אותו רגע של זוגיות מופלאה ומפרגנת שבו בת הזוג מוכנה להעמיד למענך למבחן את הנוראה שבדעותיה הקדומות, ולהתיישב לצפות יחד איתך במשחק כדורגל. מצוידת במה שהיא מכנה ראש פתוח ובאוקיינוס של סבלנות, היא משתדלת להבין מהו הדבר הזה שמרתק מאות מיליוני עיניים גבריות על הפלנטה, ודוחה הצידה אפילו תאוות יסוד כמו אוכל וסקס.

          בשלב החימום והשירה הפרועה, דקות ספורות לפני שהמשחק נפתח, היא עדיין צופה בעניין ואומרת שזה מזכיר לה משהו של דתיים, הערצת הקהל, קבלת הפנים ללוחמים ולמנהיג, הטקסים הקבועים, שירי העידוד לצד שלנו או הלעג למאנייקים, כלומר ליריבה ולאוהדיה, הנאצות ונבואות החורבן : "אתם קבוצה אתם? היום תחטפו ארבע חתיכות" - המשולבות בהטלת קללות המונית של מחנות האוהדים. הכל נראה לה כמו ריטואל פאגאני קדמון.

           "רק שסופו של הריטואל", הוא מזכיר לה, "לא קבוע למזלנו - והוא משתנה בכל משחק".

          "מה זאת אומרת?"

          "לא משנה נו. תקשיבי, הבטחתי שאני אסביר לך. רגל היא איבר לא מדויק ולכן במשחק יש הרבה מסירות מבוזבזות, איבודי כדור, החטאות וכמעטים. כל קבוצה מנסה לבצע סדרה של פעולות מסודרות ומוצלחות בהתאם להוראות הטקטיות של המאמן"...

          "המאמן זה עם המוח כן? ...

          "שנייה נו, אבל לקבוצה השנייה יש מטרות מנוגדות והיא תנסה להרוס להם את ההתקפות. הבנת?"

          "כן. ומי זה הבחור היפה שעומד ליד הווילון עם הטקסטורה של רשת דייגים?"

          "זה השוער, נו באמת אני צריך להסביר לך מה זה?"

          "הוא דומה לך..."

           "לי? איך בדיוק?"

           "הבגדים? "

          "טוב נו מה זה שייך עכשיו?"

          "באמת נורא יפה לו הסווצ'ר הזה עם הרוכסן".

          "זאת אפודת שוערים, נו, די. הלו? כאן לא תצוגת אופנה!"

          "מה לא? הנה תראה איך אצל כל אחד הזווית של הצווארון שונה וגם הגובה והקיפול של הגרביים..."

          "די בבקשה, אני לא מספיק להגיד לך דברים חשובים. המשחק כבר התחיל!"

          "התחיל אבל לא החמצנו כלום".

          "אבל הם החמיצו כבר פעמיים".

          "נראה לי שהם סתם בועטים,  כבר עשר דקות מנסים להוציא את האוויר מן הכדור. הנה ראית? הוא בעט בכוונה למלבן הלבן כדי שזה יפגע באיש עם הכפפות וכמעט פוצץ את הכדור..."

          "אוקיי. אז אני מבין שלא בא לך לראות איתי..."

          "למה אתה אומר את זה? זה מה שאני עושה כבר רבע שעה. תראה איזו השקעה מצידי. תגיד, מה יוצא להם מזה שהם בועטים לגובה?"

          "האמת? את זה גם אני הייתי רוצה להבין". 

          "רגע, על בעיטות לגובה לא מקבלים נקודות?"

           "לפי החוקה לא, אבל זה מועיל לקבוצה שלא סופגת, זו שפספסו גול ליד השער שלה".

          "יו ראית איך הוא נפל? למה דחפו אותו? לא יפה... הנה עכשיו השופט הראה לו כרטיס בצבע צהוב. מה זה אומר? רגע... יו, ראית? הצהוב לא מצא חן בעיניו אז הוא כעס וצעק משהו, ואז השופט הציע לו צבע אחר, אבל גם האדום לא מצא חן בעיניו אז הוא התעצבן ועזב את המגרש!"

          "אוי... נו..."

          "אז למה הם שמחים?"

          "מי?"

           "אלה שבטריבונה בלי החולצות, עם הצעיפים והאש בעיניים. רגע, תראה יש להם אש גם בידיים. רגע, מה זה, מה זרקו שם?"

          "כנראה אבוקה".

          "אבל זה לא חנוכה. אז למה הם יורים זיקוקים? כי הם ניצחו? המשחק עוד לא נגמר, נכון?"

          "לא, אבל את רואה את ההוא על ששוכב על הדשא?"

          "למה מראים כל הזמן את המשטרה והאמבולנס ליד הגדר? מה זאת העגלה המוזרה שנכנסה לדשא? איזה מגניב, זה כמו הקלנועית בקיבוץ של הדודה שלי.  מה, הפסיקו לשחק בגלל הזיקוקים?"

           "גם".

          חבל... בדיוק כשהתחיל להיות מעניין?

          דרג את התוכן:
            5 תגובות   יום רביעי, 3/3/10, 14:30

            מאז שהועלה הרעיון להטביע את דיוקנה של נעמי שמר על שטרות הכסף החדשים, ומאז שהשוק הפך לשיר - והשירה הפכה לשוק, כל יועצי האסטרטגיה ומפתחי הניהול פונים לאתר שירונט, לקושש מעט השראה להבלים שלהם. חוויית קנייה של הלקוח? 

             

            איך נשפכות אלפי מילים כאן,

             

            ונהרות מַשקֵר זורמים,

             

            ייעוץ נותנים ומקבלים כאן,

             

            לצד "זיהוי של מחסומים".

             

            ימי עיון, "מפגש דינאמי",

             

            ו"הסרת גורמי עירפול",

             

            שִטְפוֹן מילים, גלי צונאמי,

             מי מזהה את הבלבול,

            (פזמון)  

            על כן  מְכוֹר רק חול,

             

            ווּס מַאכְסְט די-זָיין,

             

            תרכוש, תצרוך, תקנה, תהיה זמין,

             

            כי רק היום בזול, מָכַר פי שניים,

             

            מלא שקים, על השקים...

              

            כאן נייצר בכשרוננו,

             

            "ארגון ריווחי", מוכֵר גללים,

             

            כי אין כל שוני (זה בינינו),

             

            עכשיו כולם מנהלים.

             

            נמציא עוד "חוויית לקוח",

             

            "חוכמת ניהול רגשית" כללית,

             

            למי בכלל נותר קצת כוח,

             לשמוע רעש בלי תכלית...
            דרג את התוכן:
              5 תגובות   יום שישי , 19/2/10, 23:09

              איך ומאיפה הגיעו ה"פילים בקנה" במסדרי הנשק בצה"ל? למה לא דובים או פרות? לכל דבר יש הסבר", אומר לי איגור, זה שאוסף בראשו כל מיני סיפורים פיקנטיים. "בני עמנו הפטריוטיים הרוסיים, שהקימו יחד עם יתר בני העלייה השנייה את מדינת ישראל, הביאו איתם כבר אז כל מיני ביטויים ברוסית, (בנוסף ל-קיבינימאט) והביטויים האלה זלגו לתוך העברית, ככה שהיום אף אחד לא זוכר ממה זה התחיל. אפשר שהיו אלה הלוחמים לצד היועץ הצבאי באיזור הגליל, אוסיה טרומפלדור, שהכניסו את השימוש במילה פְּל, שזה ברוסית אבק, בתוך הקנה.  ואחר כך, במקום פְּל, זה שובש בהגייה בעברית והפך ל-פיל, וכשהיטו את זה בצורת רבים... הנה לכם פילים - גרגירי אבק - בתוך הקנה".

              ואם דיברנו על טרומפלדור, גם הוא היה לוחם קווקזי, יליד פיאטיגורסק,  וגוייס כבר ב-1902 - למעשה היהודי הראשון בצבא הצאר הרוסי שהגיע לקצונה בלי שנאלץ לוותר על יהדותו, (כך מזכירה לנו באחת התגובות מרייה קזחוב, חברתנו לקפה). בתור מעריץ של טולסטוי הוא החזיק בהשקפות אנטי-מיליטריסטיות, אבל התגייס כדי שלא יגידו שהיהודים פחדנים.  אחרי פחות משנתיים הציבו אותו בחצי האי קמצ'טקה ופגז של היפנים ריסק את  ידו השמאלית והרופאים קטעו אותה מעל המרפק.  הוא חזר לחזית, הועלה לדרגת רב-סמל וזכה בצלב גיאורגי הקדוש במסדר חגיגי שערך הרג'ימנט לכבודו. כשהיפנים כבשו את פורט-ארת'ור, טרומפלדור נלקח למחנה שבויים ביפן, והפגישה עם למעלה מאלף יהודים שבויים עשתה לו בלב משהו ציוניסטי והוא הפך למנהיג החיילים היהודיים השבויים. אחרי שהשתחרר מהשבי וחזר הביתה, הצארינה באופן אישי ענדה לו את המדליות והעניקה לו זרוע תותבת מתנה, (כן אותה זרוע תותבת שעברה זמנית ממוזיאון תל יוסף לכפר גלעדי). הציעו לו להירשם לאקדמיה הצבאית ולהמשיך בקריירת קצונה, אבל בראש שלו כבר התרוצצה קומבינה אידיאולוגית חדשה: שילוב של קומוניזם, יהודים ופלשתינה.  

              (מישהו שחזר לא מזמן מהמזרח הרחוק  סיפר שהיפאנים הקימו בשנים האחרונות תערוכה בעיר השבויים עם תיעוד מצולם עם של הפעילות של הקצין היהודי בשבי).

               

               

              מכל מקום הוא ויתר על הרעיון ללמוד רפואת שיניים, עלה לארץ, התיישב בדגניה ומונה לאחראי על הביטחון בצפון. עברו  90 שנים מאז אותו פיגוע ממניעים לאומניים בחצר תל חי, וכל שנה, ארבעה ימים לפני פורים, עורכים בבתי הספר בישראל טקסים לזכר מיתוס הגבורה שהקווקזי היפונצ'יק הזה הביא איתו להתיישבות היהודית בגליל. עדיין אין החלטה סופית באשר למילים האחרונות שהצליח להגיד ב-1 במרס 1920 כשנפצע קשה בגליל בהתקפה של ערבים סורים על החווה, או לפחות באיזו שפה הוא אמר אותן.

              יכול להיות שהכנופייה הערבית שפצעה אותו קשה, באמת חיפשה חיילים צרפתים שנואי נפשם של מתנגדי הקולוניאליזם בסוריה. הצרפתים היו אמורים להיות מוצבים באיזור בהתאם לחוזה סייקס-פיקו שנחתם ארבע שנים קודם. ובכלל יש האומרים שהכל היה יכול להסתיים אחרת כשטרומפלדור הוזעק מכפר גלעדי הסמוך והסכים לפתוח את שער החווה בפני הסורים כדי שייווכחו שהמתיישבים היהודים אינם מעניקים מסתור לחיילי צרפת. וייתכן כל הבלגן שם התחיל כשאחת הבחורות היהודיות עמדה מול קצין הסורי עם מכנסיים קצרים ואקדח שלוף בידה - מחזה בלתי נתפס על פי הסטנדרטים שלו - והכניסה אותו למבוכה נוראה ולאיבוד עשתונות.

              נו כן, אין חדש תחת השמש וכנראה שגם במיתוס תל חי היו מעורבים בני אדם בשר ודם עם יצרים, כבוד ואגו..."

               

              דרג את התוכן:
                8 תגובות   יום ראשון, 7/2/10, 14:56

                                            
                                                                              (צלצול)




                שלום,  היגעתם למערכת מענה קולי לניתוב שיחות.


                 


                אנא האזינו לכל האפשרויות קודם שתקישו על השלוחה המתאימה :


                 


                אם צלצלתם כדי לשקר בנוגע להיעדרות של בנכם או בתכם מן הלימודים - 

                         הקישו  1





                אם צלצלתם כדי להשמיע תירוץ קלוש באשר לאי-הכנת שיעורי בית  שלהם -  

                      הקישו 2 





                להתלונן שלא מעדכנים אתכם  (למרות כל ההודעות והמיילים שהעברנו) 

                 הקישו 3





                להשמעת תלונות על מה שאנחנו מעוללים לילדים שלכם    - 

                    הקישו 4 





                להשמעת קללות, ניבולי פה, גסות רוח ואיומים באלימות כלפי אנשי צוות - 

                         הקישו 5 




                                אם אתם סבורים שאנחנו צריכים לגדל את הילד במקומכם  

                                                                             הקישו 6  


                אם ברצונכם להחליף מורה, או כיתה, זו פעם שלישית השנה     - 

                 הקישו 7





                אם אינכם מבינים כי זו גם אחריותם לכך שהילד שלכם מזלזל ואינו משקיע -

                       הקישו 8 



                 



                 לתלונות על הסעות או איכות הארוחות  המוגשות    

                                        הקישו 9   





                להסבר מפורט על כך שגם מורים הם בני אדם ולא שק חבטות - 

                    הקישו 0   או המתינו




                                                                 לשמיעת כל התפריט מן ההתחלה - 

                                                                 שימו כוכבית      


                 

                 

                *  תרגום, עיבוד, עריכה והתאמה למציאות המקומית.

                דרג את התוכן:
                  8 תגובות   יום שלישי, 12/1/10, 18:45

                  נער פרוע וחסר התחשבות, כיפת קטיפה לראשו וציציות משתלשלות במופגן מבגדיו הסתובב בחצר עם מכשיר אייפוד ואוזניות, ושר בצרחות איומות שירים חסידיים כשעל פניו שוֹרָה נהרה אלוקית לא משכנעת. הוא נע במעגלים ובעצימת עיניים תוך נפנוף זרועות לכל עבר, והתעלמות מוחלטת מכל מה שנקרה בדרכו. מדי פעם רכן לעבר מישהו והחריד אותו בצעקות לתוך האוזן. הנה, חשבתי, הולכת ומתגשמת, ולא לטובה, תחזיתו של אותו קדוש יהודי מאוקראינה מלפני מאתיים שנה, יָשָן בכלי חדש, וכבר יכולתי לחוש את הרוח המרחפת ומנשבת מעל התהום. הנערים האחרים שצפו באקסטאזה המדומה חששו שמא הם מחמיצים משהו חשוב. בהיותי המבוגר האחראי היחיד באותו מעמד, השאלות הופנו אליי: "תראה אותו, הוא אומר שזה טוב ועוזר בחיים להניח תפילין. למה הוא מנסה כל הזמן לשכנע אותנו להתחיל להיות גם דתיים ולהאמין באלוהים?" "אם הוא רק  מנסה... מותר לו, זה בסדר לנסות." "אבל הוא אומר שהשם ברא את העולם, שהוא עוזר בשמיים. שאם אני אגיד כל הזמן ברוך השם, בעזרת השם, אז תהיה לי רפואה שלמה"."אין בעיה. אתה יכול להגיד המילים האלה כמה שבא לך"."ויש רב שיכול לברך אותי שאלוהים יעשה  לי נס?""ומה ישתנה אז?""שהשם יכול להבריא אותי שאני אפסיק לבלוע ריטלין." "באמת שאין לי מושג. אני לא מתמצא בתרופות, ולמען האמת גם לא בניסים". ואם אני אלך לאיזה רב, הוא ישים לי את היד על הראש ויוציא את כל השטויות?" "לי עוד לא יצא להיפגש עם רבנים כאלה".  "ואתה מאמין באלוהים?" אני מתחמק שוב: "יש המון דרכים להיות מסורתי, לקיים את מנהגי מסורת ישראל בלי להאמין באלוהים. מה אתה אומר?" השאלה חשובה הרבה יותר מהתשובה. בעצם, רק השאלה חשובה. כשמשהו לא ברור, לא מתעכבים כדי לבאר. עוברים הלאה. יש רצון לשמוע תובנות שבאו מסביבה מוכרת. דברים חדשים מעוררים רתיעה.  הסקרנות האמיתית מתועלת לרכילות, מציצנות, נוזלי גוף וגניחות. בלי להתייחס למה שאמרתי הם מסתערים מכיוון חדש: "תראה את הפִּילָה המשוגעת הזאת, כמו ההיא מהאח הגדול. אתה יודע מה השמֵנה הדְבָּה הזאת והחברות שלה אומרות לי? שאני לא יהודי טוב. למה הם מאיימות עליי שבורא עולם יעניש אותי אם אני לא יניח תפילין?" "למה שאתה לא תשאל אותן למה הן מתכוונות?"  "שאם לא אתפלל בבית כנסת ביום כיפור ואם אסע בשבת... אלוהים יכעס עליי? "אני לא יכול לדבר איתך בשם אלוהים." "תענה לי בבקשה, נו, אני לא מספיק חכם, לא מבין את כל הדברים האלה"."רגע. רגע, תעזוב לרגע את החוכמה ואת ההבנה", אני מנסה להשיב בכובד ראש, "אמונה לא קשורה בכלל להבנה. כדי להאמין אתה לא חייב להבין. מי שמאמין", אני מנסה לענות בנימוס, לפני שישסעו אותי שוב, "לא שואל שאלות ולא מחפש הוכחות. הוא מאמין שמה שקורה זה בדיוק מה שצריך לקרות, שיש מישהו שמשגיח ועושה סדר בעולם, ולכן הדברים מסתדרים ואין מה לדאוג", זה היה מעט גדול עליהם. נחוצה אמירה פשוטה, אחידה, התכנסות לתוך משהו ברור. "ואתה לא יהודי?""אני דווקא כן". "אתה צם ביום כיפורים?"  מעל השאלה הזאת מהבהב שלט אזהרה באדום זוהר: הנך נכנס לשדה מוקשים. "תראה, אני חושב שחגי ישראל הם של כולנו. הארץ זאת היא של כולנו וגם ספר התורה הוא של כולנו, ויש יותר מדרך אחת להבין מה כתוב בו". זה עבר גבוה, גבוה מעל העיניים שלהם. לא הניח את דעתם. נדרש משהו מתומצת להתאחד סביבו. "לי אסור לצום. לך מותר לצום בתשעה באב? "לי מותר, אם אני רוצה". כל תשובה הייתה מוציאה אותי לא טוב."אז אתה כן או לא מאמין שיש אלוהים?" "אני מעדיף לא לדבר על  העניינים האלה". "למה?" "כי אמונה זה עניין אישי פנימי של כל אחד". "אז למה אני כן מספר לך?" "כי אתה רוצה לספר, ולי אין בעיה  להקשיב". "ואלוהים אוהב את כולם אותו דבר?""אני מאוד מקווה. זאת אומרת, מי שמאמין חושב שכן". מישהו במרכז המסחרי שבו הם קונים את האוכל המהיר והמחורבן שלהם, היה כנראה חסר תעסוקה יום אחד וניהל איתם שיחה ששיעשעה רק אותו: "תעזבו אותכם מתרופות, אתם רוצים להרגיש סבבה? תעשנו חשיש. תראו איך זה ירפא אותכם". אלף פסיכולוגים לא יתקנו את הנזק שאידיוט אחד גרם רק בגלל שהוא אידיוט, או משועמם.  אני משתדל לא להיראות נבוך מהסיפור על  הסמים החברתיים.  "מזל גדול שבכלל המציאו את התרופות. הן עוזרות למי שצריך לבלוע אותן". "אז צריך להגיד תודה לאל?" "אפשר, גם". "אז כדאי להאמין באלוהים?"  "מה אמרנו?  רק אם אתה רוצה". כי זה עניין אישי של כל אחד? והחלטה שלו ורק שלו?" אדם מתבצר בהשקפת עולמו, ומוותר בעל כורחו על רבדים נוספים בנפשו. כך נחסם כל נתיב תודעתי אחר שינסה לפלס דרך בסבך האנושי בצורה מקיפה או אפילו בצורה שמתקרבת לשלמות. השקפת עולם נוקשה מדי היא סוג של התמכרות כפייתית-חולנית. יומרה ויוהרה משלבות ידיים ונכנסות ללא הזמנה אל ליבם של תמימי דרך.  היומרה לחבוק את כל מה שמרכיב חיי האדם בשלמות ולהבין את נבכי נפשו, היומרה להיות מעל הזמן, לטעון ששיני הזמן אינן נוגסות בתקפותה של האמונה. והלא מי שאינו בודק מפעם לפעם את תקפותה של השקפת העולם, אין לו מוצא מהסבך הנפשי.
                  דרג את התוכן:
                    10 תגובות   יום רביעי, 23/12/09, 15:18
                    את עיתון  "ידיעות"  קוראים אלה שמאמינים שהם מנהלים את המדינה

                    את  "מעריב"  קוראים אלה שחושבים שהם מסוגלים לנהל את המדינה

                    את  "הארץ"  קוראים אלה שלמעשה  -  ובפועל  -  מנהלים את המדינה

                    את  "לאישה"  קוראות מי שחושבות שבעליהן מבינים מה קורה במדינה

                    את מגזין "דה מרקר" קוראים גם אלה שמתכננים להשתלט על המדינה

                    את עיתון  "גלובס"  קוראים אלה שחושבים שהמדינה שייכת רק להם

                    את  "מקור ראשון"  קוראים המאמינים שהם חלק בלתי נפרד מהמדינה

                    את  "נובוסטי"  קוראים אלה שרוצים שמדינה אחרת תנהל את המדינה

                    את "דבר" ו"על המשמר" קראו מי שלא הרגישו כשברחה להם המדינה

                    את "ישראל היום" קוראים אלה שלא יודעים מי באמת מנהל את המדינה

                    דרג את התוכן:
                      9 תגובות   יום ראשון, 13/12/09, 15:17



                      .. בעִמְקֵי ראשנו מהדהדים שברי מילים, קטעי משפטים, אינטונציות לא מכבדות, קולות רמים מדיי, צלילים מיותרים, הרהורים מכוערים שבולמים אותנו וגורמים נזק מצטבר מתמשך לאוזן ולתודעה. במְכָלֵי המִחזוּר שם אין פונקציות ריקון. 

                      אדם יוצא מביתו ומבטיח לעצמו שהפעם לא יהיה מופתע או מזועזע מכל מה שישמע ויפגוש, עושה את דרכו בזהירות ותוך מוכנות לכך שבכל רגע תסתער עליו במלוא עוזה מציאות לא מנומסת ועתירת אמירות אומללות, רכילות לא עסיסית ומדע לא רלוונטי. הוא ייאלץ להיות עד שמיעה לדברים חסרי שחר ובלתי חשובים, יגיע לפגישה מיותרת שלא יהיה לה שום המשך ודבר לא הושג בה,  ישמע אנשים שעסוקים בעיקר בעצמם, ואחרים שישחיתו עוד זמן בלגלוג ציני על טרחנותם של המתבסמים מעצמם, ויקבל תשובות שיעשו לו חשק להישאר עם השאלות. ייפול קורבן לשימוש תכוף מדי בקְלִישָאות וּמְלִיצות בהקשרים מעוותים הבאות ממוח תשוש ומתקשה, אשר נשען על מַעֲקֶה, יעבור דרך יער דיגיטלי של הפרעות סלולאריות ותחבורתית, תחבורה מופרעת, מוסיקת באגאז'ים עוצמתית סטריאופונית, או סתם צופר לא ידידותי.  

                      אנשים נולדים אל תוך שפה ומקבלים אותה כמו חבילת ערוצים. רבים מהם ישתמשו רק בערוצים מועטים מן החבילה ובסופו של דבר ישלטטו בין שניים או שלושה ודי להם בכך. יהיו גם אחרים שאינם מסתפקים במבחר שמציעה החבילה, וימצאו את עצמם היא במאבק מתמיד בכל הנאמר המושמע והמשתמע. אין להם שליטה על זה. זה לא עניין של פשרה מפוכחת, מנגנון הסינון והמחיקה אינו מסייע. לצערם הם שומעים הכל. וגם זוכרים. 

                      כשאיננו מצליחים למַשְׁטֵר את עצמנו לדיאטת חדשות ומהדורות אקטואליה, הנזק רק יחריף. חשיפה מוגזמת לרשימות מנומקות ומתחלפות של האנשים הנחשבים, המשפיעים, המסוקרים ביותר בשנה הזו או הבאה, הן נזק ידוע מראש לראש. הרצון להידמות לאחרים משטֵח את האישיות מרדד את המוח כמו לאחר גיהוץ, ועלול ליצור אב  טיפוס חדש של אדם שייקרא: זה לא אני.

                      תוכניות מציאות ויחצ"נים הם שודדי-שקט ידועים. שִעֲמוּם הוא כנראה הנזק הכי שקט. התמכרות מופרזת לביטויים של הסתייגות, התחשבות, עידון והיסוס, היא עצירה מאולצת במחסומים מאוישים שמונעים מאיתנו מלהגיע אל הגרעין הנקי והמזוקק של הצלולים ביותר שבצלילי החיים.

                      עם יד על הלב, אנשים אומרים - בבית משפט זה נחשב עדות תחת שבועה - אינו אלא דיבור פריך ומופרך בלא שקיפות ויושר ועשוי להכיל פירורי בושה, אשמה, גועל ותיעוב. כל דובר יכול להעמיד פנים שהוא דבק באמת גם אם עשה שימוש בדמיון ובזיכרון המתעתע. האמת הזאת משועבדת לתודעתו ולצרכיו, ומעצם טבעה יסודה בהמצאת אמת משוכללת. מציאות שעברה עריכה.  כל מאמץ לריענון ההיזכרות הוא התנסות שנייה, שאמיתותה שונה מההתנסות הראשונית, ומוסיפה לה  שכפ"ץ של מודעות, את זה כדאי שאומר, ואת זה מוטב שאסווה. אדם או כלי תקשורת יגדילו או יקטינו את האירוע שהם מתארים. אפשר לקרוא לזה מניפולציה. זרם חופשי של חשיבה מאפשר לדובר להיחלץ מזיכרון עמום או בלתי מדויק. הזיכרון בועט בשיטתיות, מסרב להכיר בלוח זמנים. מנתר חופשי לפנים ולאחור  כחפצו.

                      אנשים מרפדים לנוחותם את המציאות עם קש וטיח, ומותירים לאחרים לשלוף את המוץ מן התבן. מה תואם, הקשבה סלקטיבית, מאמצים לא מבוטלים לנטרל, לבודד. ניפוי ותהייה. למצבים בעייתיים יש משפטי מילוט וכיסוי תחת: "מה שאני הבנתי מהם  זה ש..." ומכאן כבר אפשר להמציא חופשי. וכל השיבושים וההצלבות של שמות פרטיים שהתנחלו לתמיד בשפתנו: ההוא גר ברחוב לָביא אשכול, ראינו סרט עם השחקן ההוא, גבי ששון... לא מכבד את האדם ולא את המקום.

                      מי שמנסה  להשיג תנאים של שלמוּת, לא ישרוד את אבולוציית הצלילים והקולות, המתרחשת-מתחרשת מול אוזנינו כאן עכשיו. מישהו אמר  ברדיו: נא לזכור כי בתוך כל בלון יש רק אוויר. אוויר חם כשהבלון עולה, ומסריח כשהוא מתפוצץ.  


                       



                      דרג את התוכן:
                        2 תגובות   יום חמישי, 24/9/09, 04:12


                        הפרדוקס הפוליטי אלקטורלי בארץ ישראל לא ייסגר - ולא מנימוקים פוליטיים חברתיים אלא מסיבות אבולוציוניות הקשורות במבנה המוח והנפש של מצביעינו, שהמדע עדיין לא מוצא להם פתרונות טיפוליים תרופתיים.

                         

                         

                         

                        האנשים שנפגעו מהקפיטליזם החזירי אשר זרוע אחרת שלו עומדת על משמר כבודנו  הלאומי וכבודה של תורת ישראל, אינם מסוגלים לפי שעה לבחור בחירה שתעניק להם חיים הגיוניים.

                        השקט והשלווה עלולים להרוג אותם – משיעמום.

                         

                        בדרך כלל פונים אל השכל, המצפון או הרגש של האנשים. מצפים למצוא אצלם מחשבה מראש, שיפוט, שליטה בדחפים, אמפתיה, לימוד משגיאות-עבר. כלומר, פונים  אל החלק במוח שמעורב בהיותנו בני אדם בוגרים.

                         

                        אצלנו כל ההתעסקות הפוליטית אינה רק בקולות הצפים, אלא במאסות בני אדם עם סף ריכוז נמוך, בעיות בשליטה בדחפים, שיפוט גרוע, לא לומדים משגיאות. אנשים עם הרגלים רעים, מעשנים, מהמרים – מחפשים ריגושים,  יש להם מצפון חלש, לא עקביים, לא משלימים משימות, מחפשים עימותים, הכעס והשינאה ממלאים את החיים שלהם בעניין, לא יכולים להתנהל ללא דרמות, חייבים להיות מרוגזים כדי להיות מרוכזים. מלבים אש. כל הזמן חושדים. בדיסקט הזיכרון שבראש שלהם יש מין מנגנון המזהיר אותם מפני סכנות בכל פינת רחוב. ממש ג'י-פי-אס ביומטרי שמזהה בשבילם "מי בא להם לא טוב". איזה חשבונות לא נשכחים לא סגורים עדיין תלויים ביניהם מפעם. אלופים בהפצת דעות קדומות. ספציאליסטים בבניית סטריאוטיפים. אינם עקביים בנאמנות ובהשתייכות.

                         

                         

                        המנטאליות של המערב – דמוקרטיה ובחירות שוויוניות אישיות וחשאיות - אינה פשוטה בשבילם. הם בנויים על תגובות לא צפויות. רגע אחד הם נחמדים ומסבירי פנים, אבל אם אתה מושך אותם יותר מדי, או כשקורה משהו בפתאומיות, הם פותחים פה ונכנסים לעימות, ברחוב, בעבודה, בכביש, בין שכנים ובפוליטיקה.

                         

                         

                        מצד שני - עוד לא אבדה תקוותנו. שווה לנסות.

                         גמר חתיכה טובה.

                        דרג את התוכן:
                          4 תגובות   יום שישי , 3/7/09, 02:47

                           "לפני כמה שבועות סבתא החליטה לספר לך סבא, שמתוכננת חגיגה קטנה עם המשפחה, וכדאי להשתדל לעבור את כל ההכנות לַיום הזה בלי ויכוחים, והכי חשוב - להגיע בזמן.

                          כל המשפחה התאספה כאן לכבודך סבא. מתחת לאותם עצי שֶסֶק שבְּצִילָם ישבת עם סבתא כבר אז, לפני כמעט שישים שנה.

                          טוב להיוולד באמצע תמוז. בליל ירח מלא. אולי לנו קשה להבין מהן שמונים שנה, אבל אנחנו כן מבינים שהיום שבו נולדת לפני שמונים שנה, הוא היום שבו אלוהים כנראה הבין שהעולם הזה אינו יכול להתקיים בלעדיך. כייף למי שמגיע כמוך לגיל שמונים, וצובר ותק נכבד של שנים, זוכה לחלוק זיכרונות ישנים, כמו עץ ענק שנוספת לו עוד טבעת. גיל 80 זה אומר שהגעת לשלב במסע החיים, ואתה כבר יכול לצחוק על בני גיל-הזהב ולהיכנס עם כל הכייף לגיל הגבורות, כי להתבגר זה להיות בעל נשמה חכמה.

                          עָבַרתָ הרבה בחיים:

                          תל-אביב של פעם, מושבה של פעם, קיבוץ של פעם, פלמ"ח וצה"ל של פעם, בחורות של פעם... להיות סבא-צבר זה להיות אחד משלנו. חברמ'ן של המדינה עם ניסיון של מלחמה או שתיים, הכשרה במשק, שלוליות בחורף, יתושים בקיץ ואבטיחים מהמקשָאָה. נעורים שאינם מסתיימים לעולם. מה שנותר מהצבריות האמיתית, זה לדבר עברית בלי מבטא זר ובלי שגיאות, ומושגים כמו פשטות, צניעות, עבודה, ושמחת חיים. הצבריות שלך היום היא בעיקר עניין של גיל.

                          אם יש לך זכרונות ותמונות של ארצות ותרבויות אחרות - הם רק  מהטיולים שעשית ברחבי העולם. רק בני מזל ראויים לזאת. לכן אני - בתור נכד שלך, וכל האחרים, מאחלים שתזכה לשנים רבות ומאושרות, בריאות סבירה, וכל המתנות הקטנות והיפות שברא לך הטבע : חיים, ממון , ו...להתעלס המון.

                          היום זה באופנה להיות בן 80, ומבחינת ההרגשה זה כנראה שום דבר מיוחד או שונה. אם יש למישהו בן 80 תוכניות, זה רק להגיע בשלום עד 90, בלי להיות נודניק,  נו, ואחר כך כבר נִראֶה. 

                           מזל טוב סבא !
                          דרג את התוכן:

                            פרופיל

                            רפי הג'ירפי
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון