כותרות TheMarker >
    ';

    תכנים אחרונים

    8 תגובות   יום שישי , 14/2/14, 18:56

    ''

     

    רבים מן המקורבים לענף, כתבים, פרשנים, שחקנים ומאמנים ישראליים, לאורך ולרוחב המערכת, הזדרזו לפאר את האיש ופועלו כשנודע דבר מותו ביום חמישי 13 בפברואר. ולא במקרה: הם אמרו עליו את אותם דברים עוד בחייו.

    לא פשוט להגיע מן העיר ניבורג במערב חבל פיונן האגדי בדנמרק, אל הביצה המקומית, ניגוד מוחלט למנטליות הסקנדינווית שדוגלת ביושרה, עבודה קשה ואימונים.

    נילסן היה משב רוח תרבותי. אדם שקט הגיוני לא מתנשא, חייכן, מנומס, מקצוען. מאמן מעולה מכובד ומכבד, איש מקצוע שהכניס לנבחרת סטנדרטים אירופיים של אימון, הביא את הנבחרת למקצוענות. קיבל משרה והתייחס אליה בשיא הרצינות, בשיא המקצוענות.  לא לחינם הוא נבחר ב-1992 למאמן השנה בעולם.

    היום מבינים כמעט כולם כי נילסן היה נכס לכדורגל הישראלי ואוהב ישראל. הוא אימן בארץ בשנים 2000-2002 בשיאה של האינתיפאדה השנייה תוך התעלמות מן הצביעות העיוורת של אירופה.  נילסן נחת בנתב“ג בדיוק אחרי פרשת נערות הליווי, כשהציבור תיעב את כוכבי הנבחרת והביע חוסר אמון. במקום למנות עושה נפלאות מקומי, שיבעיר מחדש את הלהבות, הגיע אדם רגוע,  כמעט אף פעם לא הרים קול וגם אם נזף, זו הייתה ציניות צוננת ולא ניבולי פה ארסיים וערסיים.

    נילסן היה אחר, כל כך חריג בנוף המיוזע. ילדים ניגשו אליו: "נילסן, נילסן“, והוא הקדיש זמן לכולם, לא היה מוטרד לרגע. שאנטי. אין אחד שלא דיבר איתו בסבלנות.

    בביתו שבדנמרק, מעולם לא שכח אותנו. שנים לאחר שסיים כאן, הוזמן ונענה תמיד להגיע לאירועים  יד ביד עם רעייתו.

    איש יוצא דופן. יחיד ומיוחד.

     

    ''

    דרג את התוכן:
      12 תגובות   יום שלישי, 4/2/14, 01:04

      ''

       

       

       

       

       

      ''

       

       

      דרג את התוכן:
        14 תגובות   יום רביעי, 29/1/14, 01:35

        ''

        מה אמרו בכיתה היום, נער חכם שלי

        מה לימדו בכיתה היום, ילד משכיל שלי

        תמיד להצדיק את המדינה – אחרת אתה בוגד, בן זונה

        ואם מורה מעלה דעה, מייד לשלול את תעודת ההוראה

        וצריך לקחת תלמידים לחברון, והומואים להשאיר בארון

        ויש מטרה למשרד החינוך – למצוא מכנה משותף נמוך

                            את זה לימדו אותי היום, על זה חינכו אותי

         

        מה אמרו בכיתה היום, נער חכם שלי

        מה לימדו אותך בכיתה, ילד משכיל שלי

        מורה זה רק שופר תעמולה, והוא מייצג את הממשלה

        ומי שלא שירת  בצבא,  שיסתום הפה חתיכת סחבה

        שגידלנו כאן מין דור שטחי, ולייצר סיסמאות זה ממש חינוכי

        שאנשים בראש המדינה, רוצים לנהל אותה כמו שכונה

                           את זה לימדו אותי היום, על זה חינכו אותי

         

        מה לימדו בכיתה היום, נער חכם שלי

        מה אמרו בכיתה היום, ילד משכיל שלי

        שנצח העם לא ישקר, אחרת אלוהים עיניים עוקר

        שהבּוּרוּת חזרה לאופנה, ואופקים צרים זו מילה אחרונה

        שאת הרוע לא עוצרים, במילים יפות - אלא בכדורים

        ומי שחושש מריב אחים,  יקבל בסוף מלחמת אזרחים

                        את זה לימדו אותי היום, על זה חינכו אותי

        דרג את התוכן:
          25 תגובות   יום שישי , 10/1/14, 10:32

          ''


           

           

           

          ''
          ''
          ''
          ''

           

           

           

           

           

          ''
          ''

           

          קובץ שירים, הנכתבים כיחידה מוסיקלית ופואטית ויוצרים מחזור. הם יכולים להיות קשורים באמצעות נושא כללי, אהבה, מסע, טבע. לעיתים יש קו דרמטי לאורך המחזור ולעיתים השירים קשורים באמצעים מוסיקליים, סולמות סמוכים, קשרים תמטיים, קטעי מעבר ותחיליות דומות. 

           

           

           

          ''

          ''

           

          ''

           

           

          ''

          ''

          ''

          ''

          ''

           

          ''

           

          ''

           

          ''

           

          ''

           

          ''

           

          ''

          דרג את התוכן:
            13 תגובות   יום רביעי, 1/1/14, 00:00

            ''

            ליל האוֹב השיב אירועי קֶדֶם בַּעֲבָרי

            שוב נֶחְלְמוּ לתחייה אירועים נשכחים

            גילויים מחודשים הסבו עונג שברירי

            אמת משועבדת, לתודעה ולצרכים


            וּשְאֵלָה מִתָּמֶרֶת מתוך כאב שעומעם:

            היכן הם  החיים  האמיתיים מאוד

            החיים המלאים, בכבודם ובעצמם,

            שעליהם  עוד  אתרפק  עוד  ועוד


            ומכל שהתרחש בנועם באלה רגעים

            ושנכתב אי-פעם בקלידה,  או בְּעֵט,

            נותרו בידיי שברי שברים וקרעים

            קרעי אנחה, לשומרם בבוא העת


            זמנים חדשים.

            ומה שפעם הוערך

            אינו נחוץ כבר,

            מושלך או מופרך.

            ארגז כלים חדש

            שכבר לא אַפְנִים

            להתאימו להטמיעו

            בתנאים משתנים

            להשמיט את  העיקר, 

            לאמץ  תפל

            דמיון מבוקר

            מתעתע, מתערפל


            לא יד על הלב,  לא עדות בשבועה

            לא אשמה, תיעוב, לא העמדת פנים

            דיבור  פריך, ופירורי בושה צבועה

            זִכָּרוֹן בועט, המסרב ללוחות זמנים


            אמת ערוכה, משוכללת, משוללת

            מציאות מזוקקת לריענון ההיזכרות

            רובד מודעות,  מוסווית  או  נגלית

            מבליח  בבהירות. ושוב, ההסתתרות


            דמיון מרצד מתעתע, משבש ארוע

            זרימה חופשית של חשיבה לאחור

            היחלצות מתיעוד לא מדויק, רעוע

            מנתר חופשי, פעם לבן ופעם שחור 


            זמנים חדשים.

            ומה שפעם הוערך

            אינו נחוץ כבר,

            מושלך או מופרך.

            ארגז כלים חדש

            שכבר לא אַפְנִים

            להתאימו להטמיעו

            בתנאים משתנים

            להשמיט את  העיקר, 

            לאמץ  תפל

            דמיון מבוקר

            מתעתע, מתערפל


            והם נערמים אצלי שכבות ורבדים,

            ומרפדים בעבורי את הרהורַי תמיד

            ובבואי חשבון כאחרון המתמודדים

            כניסיון נֶפֶל לעצב את זִכְרוֹן הֶעָתִיד

             

            דרג את התוכן:
              19 תגובות   יום רביעי, 11/12/13, 09:40

              ''

              דרג את התוכן:
                18 תגובות   יום שלישי, 26/11/13, 12:28

                ''

                 

                הקמנו  קבוצת  תמיכה  של  נפגעי  חנוכה.

                הנה  דברים  שנאמרו  במפגשם  השנתי:

                 

                חנוכייה: "פעם בשנה מישהו עושה טובה ומנסה להדליק אותי..."

                 

                לביבה: "כל חורף מחדש, הנשמות הטובות סופרות לי קלוריות..."

                 

                סביבון: "נמאס...סביב התחת של עצמי, תקוע בג'וב בלי קידום..."

                 

                שמן-זית: "פעם הייתי סמל יהודי. היום, משהו שקונים בשטחים..."  

                 

                חשמונאי: "נלחמנו בקיץ. למה חוגגים בימים הקצרים של החורף"?  

                 

                מודיעין: "הלו ! זה הכפר של המכבים... לא 144..."

                 

                נר: "חצי שעה בשנה אור - ואז רק בתחת... יש למישהו אש"?

                 

                מַכַּבִּים: "שווארצעס מקליפורניה וניו-יורק גנבו לנו את המותג..."

                 

                אנטיוכוס: "לפי השם חושבים שאני שם של תרופה נגד צרבת..."

                 

                סופגנייה: "אני סופגת הכל... רק בוטוקס עדיין לא הזריקו לי..."

                 

                לפיד: "מה נשאר ממני? מהמיתוס? מפלגת מרכז בינונית..."   

                 

                (גילוי נאות: הפוסט כבר הופיע כאן בעבר)

                 

                ובינתיים, במקום נר ראשון של חנוכה, אנחנו מדליקים נר נשמה.  

                  

                ''

                דרג את התוכן:
                  14 תגובות   יום ראשון, 10/11/13, 23:56

                  ''
                  ''
                  ''
                  ''
                  ''
                  ''

                  ''

                  ''

                  ''

                  דרג את התוכן:
                    16 תגובות   יום חמישי, 7/11/13, 02:47

                     באמצע השבוע, בשעת ערב מוקדמת וחשוכה, נסעתי עם הבן שלי למושב אודים ליד המחלף הדרומי לנתניה. יש שם חנות למחשבים ואלקטרוניקה.

                    כמה מאות מטרים לאחר הכניסה לפתע עומס ופקק הכל נעצר. פקק בכביש פנימי של מושב? בערב? משטרה ואורות כחולים. מהבהבים. כלי רכב חונים על מדרכות. בטוח קורה משהו. משהו טוב.

                    עומדים בפקק ואף אחד לא מצפצף, לא מחרידים את מנוחת אנשי המושב. עומדים. אני פותח חלון ושואל זוג בלבוש הדור אם יש סיבה לפקק. "כן", הם עונים בחיוך, "נשיא פולין מבקר במעונו של שגריר פולין כאן במושב, מחלקים מדליות".

                    ה- WAZE כבר מעדכן על העומס. נהגים פותחים חלון: "וחילקו גם אוכל פולני? גפילטע, רגל קרושה, בורשט? חה חה חה"...

                    "תראה מה זה", אני אומר לנהג שתקוע בכיוון הפוך, "פקק תנועה של פולנים, אף אחד לא מצפצף, כולם עומדים בשקט בחושך וסובלים".

                    אבל לא לאורך זמן. אל הפקק הזה נקלע נהג מונית מבוגר. הוא הראשון והיחיד שמצפצף. יוצא מהמונית ומתחיל לחלק הוראות בקולי קולות בלי שהתבקש ובלי תועלת ותזוזה.

                    "שקט בבקשה!", אני מעיר לו, "כאן זה אירופה, לא מצפצפים, זה פקק תנועה של פולנים". הוא נועץ מבט. מסביב חיוכים. לא יודע מה עליו לענות. "לא לצפצף, להיכנס לטקסי ולהתפוצץ מכעס". הוא מפענח שקורה משהו על חשבונו, מתעשת ושואל: "מה זה שייך"? מתוך החושך מישהו צועק: "תרגיע יא פרענק", ומישהו אחר מוסיף: "פרענק פארח"...נורא, פשוט נורא.
                    לפתע כל הסצנה זורמת לכיוון חדש. יוצאות מן הווילה שתי יפהפיות צוננות, מצודדות בלבוש מחויט, גבוהות, שיער אסוף, אף סולד, שתי שיקסעס פולניות כמו בסיפורים של סבא. על אלה סיפרנו את הבדיחות?

                    הס מושלך. השם ישמור. פולניה זה כאן.    

                    דרג את התוכן:
                      19 תגובות   יום שלישי, 22/10/13, 20:20

                      בעשר בלילה מצלצלים ממטה המפלגה ואומרים כי חסרים להם יושבי ראש, ומעוניינים לשדרג אותי בקלפי למחרת. כן ברור. את כל כולי אתן למען התנועה. גם בבחירות למועצת עירנו האהובה.

                      רבע לשבע בבוקר, חשוך כמו סתיו סקנדינבי לפני המעבר לשעון חורף. האורות דולקים במשכן.  קלפי 77 זו כיתת "פרימה" אומרים לי.  בכניסה לכיתה מבטי צד את הפסנתר. ואת העלמה המצודדת שתהיה המפקדת. 
                      שבע בבוקר שעה קשה? מה פתאום... פנים מכורכמות... נו באמת... כל החששות מתפוגגים באחת.  יש לנו חברי מזכירות עירניים, ללא פורמאליות ועם המון חוש הומור. יעופו קטעים. ובכלל מותר לדבר שיחות פרטיות בנייד...

                      חתימתי מסתלסלת על המעטפות הצהובות והלבנות. ואני מתפוצץ מרוב חשיבות עצמית. בשבע וחמש דקות הלקוח הראשון. אימא וילדה. בדרך לפעוטון עוצרים בקלפי. המחיצות בינינו נופלות. "רוצה שנצלם אותך עם הקטנה ליד התיבה?" " מותר לכם?"  ברור...

                      כמה דקות אחרי שמונה נשמעת מן החצר שירה דוסית אדירה, קולנית. האדמו"ר העירוני נפתלי בנט הגיע להצביע. עדת מלאכי שרף מלווה אותו בפסוקי דזימרא. אני ניגש לחלון. בנט עם חולצה לבנה לוחץ ידיים, לא שומר מרחק נגיעה, ומכוון בתנועות ידיים רחבות את כלי הרכב של המטה שלו. האיש נשאר סגן מפקד פלוגה בנשמתו. אנחנו מוודאים שהוא אינו רשום להצביע אצלנו, ולא ייכנס בחגיגיות ויקרא לנו "אחי".

                      עד 9 ספרנו 25 מצביעים. המעטים שמגיעים מגיבים טוב לדאחקות המגוונות והלא מאולצות שאנחנו זורקים. מפקדת הקלפי נותנת אישור ללכת לשירותים חופשי. 

                      בין 9 לעשר האויב הוא הזמן. הכריכים עדיין לא הגיעו. נושא הדיבור העיקרי בשעה זו: קונדטוריות בבודאפשט.

                      פעם בשעה מסתחרר מלמטה גל ריח של טוסטים שרופים. זה מזכיר למאבטחת שהילדה שלה קלקלה את הקיבה.

                      הכריכים נכנסים. היריבים הפוליטיים נתנו טוּנָה. שלנו גבינה צהובה וסביח? אוי...מה עושים? רוטציה. כולם מתחלקים בכל מה שיש.

                      אחרי עשר בבוקר, בפעם הראשונה מסתמן תור מתארך של שני אנשים.

                      הקפה של שש נותן אותותיו. איפה השירותים?  אנחנו יושבים ומוחקים בשיטתיות מספרי מצביעים כמו שנמסר בתדרוך. משתעשעים במחשבה שמדובר בערב בינגו במלון אילת. אני חושב לעצמי כי ששת המספרים הראשונים שיימחקו בין 1-37 יסומנו אצלי הערב בטופס הלוטו. מישהו מודיע: מספר 7 זה הבן שלי, הוא לא בארץ. הלך הלוטו.

                      עד שעה 11 עברו 10 אחוזים ממספר מצביעי הקלפי שלנו. באחת עשרה סוף סוף  נזקקים לאנגלית. זוג מבוגר מלונדון, 6 שנים בעיר. הם קוראים מעט עברית, יודעים מי שלושת המועמדים לראשות העירייה ומה סימן הפתקים, אבל לא סגורים בעניין הרשימה שבה הם תומכים למועצה... אולי נוכל לסייע להם...? אנחנו צוחקים. הם לא. הסגן שלימיני  מציע להם להטיל מעטפה אחת ריקה מתוך השתיים. אני מנסה סמול-טוק ברוח טובה. "איזו קבוצת כדורגל בריטית אתה אוהד"? אני שואל אותו. "לא היית רוצה לדעת", הוא עונה במבטא לונדוני. הסקרנות גוברת על החשש. "שאני אגיד"? הוא שואל באיום. "כן"...  "טוב, אז מילוול", הוא מחייך. "תאמין לי אוהדי בית"ר שלכם לא היו רוצים להיפגש עם האוהדים שלהם, אבל אני, מה לעשות, אוהד. נולדתי שם... וילדע חאייעס".

                      בשתיים בצהריים 18 אחוזי הצבעה. מעל הממוצע הארצי! בשלוש מגיעה המחליפה שלי.

                      ''

                      דרג את התוכן:
                        14 תגובות   יום שלישי, 8/10/13, 15:52

                        הייתם מסכימים שמישהו ישדך לכם בן-בת זוג, ושתינשאו להם לאחר פגישה אחת בלבד? כמובן שלא, גם אם השדכן היה יונתן בן עוזיאל, אלוהים או אימא יקרה. שידוכים הם משהו שמתקשר עם מנהגי ימי הביניים ועם אורחותיהן של קהילות דתיות שמרניות-אדוקות.

                        והנה, התחליף לזיווג משמיים מפציע בתכנית ריאליטי חדשה של הטלוויזיה הדנית: "נשואים ממבט הראשון", ובה מומחי מוח ותורשה משיאים זוגות בשיטת זיווג המבוססת על התאמה של הדמיות מוחיות וקודים גנטיים. במילים אחרות: מייד לאחר הפעם הראשונה שבני הזוג נפגשים, הם יגידו "כן" זה לזה מול רשם הנישואין.

                        משעשע ונוגע ללב לעקוב אחר אותם זוגות בירח הדבש, כשהם צריכים להישאר יחד מול המצלמות. בחינה מדוקדקת של אופי המשתתפים מגלה עניין מפתיע: לא מדובר בחבורה של אהבלים תאבי פרסום, שאנו רגילים לפגוש בתוכניות מציאות רדודות. מדובר באנשים תבוניים, משכילים, בעלי העדפות ברורות ושיקול דעת מנומק, המייצגים את הערכים הכי עדכניים.

                        זו הסיבה לכך שהתכנית, בנוסף להיותה טלוויזיה ברמה גבוהה, מהווה המחשה לעידן המפחיד שנקלענו אליו, ולמידת הנכונות העיוורת להפקיד את גורלנו בידיהם של מדענים ומומחים. להעניק למדע מעמד של חורץ החלטות. 

                        אם עד עכשיו חשנו יראת הכבוד כשהרהרנו, למשל, במשה רבנו במעמד הר סיני, היום אנחנו מרגישים מחוברים להשגחה עליונה, כאשר אנו רואים הדמיית מוח או מיקטע של DNA מהפנט על מסך מחשב, המבצע התאמה גנטית לצורך נישואין. ממבט ראשון  DNA מסמל מדע. הגביע הקדוש של המדע. סמל רב עוצמה שכמעט בלתי אפשרי לקרוא עליו תיגר.

                        מחקרים שכבר נעשו בעבר המחישו איך חוש הביקורת שלנו נעלם כאשר אנו נחשפים לסמכות מדעית. זכור יותר מכל הפסיכולוג החברתי סטנלי מילגרם, שביצע ניסוי מרושע והמחיש בו איך אנשים מוכנים לחרוג באופן עיוור מגבולות המוסר, רק בגלל שמדען בחלוק מעבדה לבן גרם להם לבטוח בו ולציית להוראותיו, "ולהוציא להורג" בני אדם במכת חשמל קטלנית.

                        בדיוק כמו בכל הדורות שקדמו לנו, גם אנחנו מבקשים להיאחז במישהו, או במשהו, שיכול לספק הכוונה ומשמעות, אם ברצוננו להימנע מהיבלעות בחול הטובעני של היעדר המשמעות.

                        אלא שזה לא פשוט. עבור אדם מודרני אין זה בון טון להיות דתי ירא שמיים, כי אז הוא עלול להיחשב שמרן נאיבי, חשוך חסר היגיון וחסר ידע. המחויבות שלנו לאמת מדעית ולתורת האבולוציה היא גם מקור לחיפוש המשמעות. בדיוק לשם אנחנו הולכים כאשר אנחנו צריכים למצוא תשובות לשאלות הגדולות של החיים.

                        ''

                        חוקר המוח הדֶני, פיטר לונד מדסן, סבור כי בעשותנו כך, אנחנו שבים אל המורשת הישנה: מוח של תקופת אבן. הצהרה כזו היא כבר סיבה  לוויכוחים ערים בין מומחים ופקולטות: האם מוח של תקופת האבן והטבע הבסיסי שלנו, יכול להיות בסיס סביר לקבלת החלטות בכל מיני הקשרים החל משוויון, תזונה ועד גידול ילדים. והלא האופי האותנטי המקורי של המוח שלנו הוא תוצאת סך ההשפעות שעיצבו אותנו דרך ילדותנו בחברה מודרנית, חברה, שנוצרה על ידי ערכים, כולל אמונות ודת. ולפעמים כדי להבין את את עצמנו עלינו לרצות להבין איך חושבים בקהילות אחרות.

                        פיטר לונד מדסן סבור כי המדע אינו יכול להיות המקור למציאת משמעות לחיינו. בחיפושנו הנואש אחר תשובות,  אנו מזכירים במינונים מופרזים את  דרווין, אלא שהוא יכול רק לספר לנו שיש לחיים שלנו שתי מטרות: הישרדות ורבייה, וכי אבולוציה היא תהליך שבו  מחלישים ומעלימים את החלש.

                        לאף אחד אין זכות להסיק מכך, או להטיף לכך, שהחברה שלנו צריכה להיות חברה עם "אמות מידה אבולוציוניות". גם אם סגידה למדע מעודדת ומרחיקה חרדות, (...יש מישהו שיכול לבוא עם תשובות לכל השאלות הגדולות...), אנחנו בני אדם. בחיפוש הנואש שלנו אחר תשובות, בכל פעם שאנו פותחים עיתון או מפעילים  טלוויזיה אנחנו מוכנים לשנות משהו באורח חיינו רק משום שאיזה חוקר הוכיח משהו. 

                         ועכשיו מה? אנחנו גם נתחתן עם מישהו שאנחנו לא מכירים, רק כי זה כתוב בגופני DNA הקדושים?

                        המדע והפסיכולוגיה האבולוציונית חשובים להבנה העצמית שלנו, אבל הם לא יכולים לעמוד בזכות עצמם, או כמו שאומר מדסן:  "מסוכן ממש לתת מעמד דתי למדע". 

                        ייתכן מאוד שזה יהיה כרוך בהתפקחות כואבת, אבל בתהליך כזה יכול להיות שאנחנו מתחילים להקשיב יותר לקולות הפנימיים של עצמנו ובעיקר להקשיב זה לזה. בסופו של דבר רק אנו ניצור את הערכים של החברה. המדע ימשיך להיות כלי להשגת מטרות אלה.

                        (גילוי נאות: מבוסס על מאמר ביומון פוליטיקן היוצא בקופנהאגן)

                        ''

                        דרג את התוכן:
                          15 תגובות   יום שלישי, 1/10/13, 10:21

                          מכון מחקר בסקוטלנד ביצע ניסוי מעניין כדי ליצור מעין אב טיפוס של הפנים הממוצעות של נשים צעירות, בכל אחת מארבעים מדינות בעולם.

                          לצורך העניין השתמשו החוקרים במספר רב של תצלומים אותנטיים של טיפוסי מראי פנים מגוונות מכל מדינה, והעלו אותן זו על זו בשיטה ממוחשבת, באופן שמרכז העיניים הוא הבסיסי להצבה.

                          גם ישראל בתמונה.

                          זה מראה פניה של הישראלית  הממוצעת.

                           

                          ''

                           

                          מה אנחנו  לומדים מן הפנים שלה:

                          ברור שהיא רב-עדתית. רבע מרוקאית, רבע ייקית-תימנייה,, מרוקאית ופולנייה או עיראקית ורומנייה. קצת ערבייה וקצת מברית המועצות. בשנות השלושים לחייה.

                          שני הוריה ילידי הארץ. אחד מהם הוא בן קיבוץ בעברו והאחר עירוני או בן מושבה.

                          נולדה בחדרה או אשקלון. או רחובות. 

                          הייתה פעילה במועצת התלמידים.

                          גובה ממוצע משקל סביר. ממעטת באכילת בשר וישנה בזמן.

                          בצבא הייתה מורה חיילת. או בת שירות. בוגרת תואר ראשון. עובדת על השני. מרבה להשתתף בהשתלמויות וימי עיון.  

                          אחרי השירות הייתה חצי שנה בתאילנד וחמישה שבועות בניו זילנד.

                          היו לה קשרים ארוכים עם בני זוג קבועים.

                          עישנה פעם אחת ג'אראס בחו"ל, ונשבעה שזאת הפעם האחרונה.

                          טעם מוסיקאלי מגוון...

                          התחתנה בגיל 29 בגן אירועים במרכז הארץ.

                          ירח דבש - פראג או בודפשט.

                          לא מדברת פוליטיקה. זה לא אומר שאין לה דיעות ברורות.

                          נהגת טובה וזהירה, לא מתקשה בהילוך אחורי.

                          היא הבת של השכנים.

                           

                          דרג את התוכן:

                            פרופיל

                            רפי הג'ירפי
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון