כותרות TheMarker >
    ';

    מילים של חמלה

    תכנים אחרונים

    9 תגובות   יום חמישי, 8/3/12, 20:34

    ''

    ילדות בנות 13-15 סבורות שהן יכולות לשדר מיניות בכל תחפושת, בין אם זו הדבורה מאיה, דיילת, טייסת חלל, או פקחית חנייה.


    כאשר אותו פלייליסט מושמע בְּ-לוּפּ, מתברר כי פורים הוא החג עם הכי מעט שירים.


    חולון אינה מאמינה בטובי בניה: במערכת ההגברה העירונית הושמעה אינספור פעמים הפארודיה במבטא תימני עמוק, על "שיר החתונות והטריבונות" של יוסי גיספאן.  בגירסה המעודכנת של אורי דמארי הוא נקרא: "מי שמאמין אוכל חמין, ג'חנון וקובנא עם ביצים..."


    התחפושת הכי פופולארית בקרב המבוגרים היא שוטר ושוטרת. ראינו מאות כאלה לאורך המסלול.

     

    אפרופו... משטרת ישראל התחילה לגייס שוטרות צעירות חטובות שוות.

     

    בכל מקום שיש מעקות בטיחות ומחסומים - יימצא מישהו שבדיוק באותו רגע דחוף לו לעבור לצד האסור.

     

    בכל פעם שרואים ילד יפה תואר, אימא שלו מדברת איתו ברוסית.

     

    ישראלים מסוגלים לאכול נקניקייה בלחמנייה כבר ב-10 בבוקר...

     

    הטרקטור שגרר את פלטפורמת "חולבים אותנו", עם הארטיק בקצה הזנב של הפרה, הוא המשך המאבק החברתי, ולא פרסומת לתנובה...

     

    תהלוכת תחפושות שהנושא שלה הוא מזון - יכולה להוות קריאה לצריכת מאכלים בריאים ותזונה מאוזנת, אבל  מהר מאוד היא יכולה להפוך למסר שיווקי: מחרוזות פסטה, חלוקת פופ קורן, בגדי ריקוד עם כתמי הפרה של טרה, חטיפי תירס, מסטיק בריאותי ומים מינרליים. 

     

    "האריה שאהב תות" ו"תירס חם" הם שני ספרי-הילדים היחידים שבשמם מופיע אוכל.

     

    שפגאט זה שם של בית ספר לריקודים.

     

    תינוקות (בדיוק כמו חיילים בשדה) יכולים להירדם או לאכול, בלי קשר למהומה שמתחוללת מסביב.

     

     

    ''

      

    דרג את התוכן:
      8 תגובות   יום חמישי, 1/3/12, 14:59

      לפני הכל, זו המבוכה בשידור חי ומלא... הטירוף הקדוש ההולך עד הקצה, בהיעדר בושה ותדהמה... הצחוק הלא מוגדר ברקע של המגישה שאינה יודעת לאן להוביל את הפאדיחה... סצינה אשר מופיעה כניגודיות מוחלטת לניקיון המצועצע של האוסקר ושטיחיו הבוהקים. סשה ברון כהן, לבוש במדי דיקטטור מזרח תיכוני, מלווה בשתי שומרות ראש חמורות סבר - מצליח לייצר  כעס, צחוק פרוע מהדהד, ואי-נוחות לתפארת בקודש הקודשים.

      "הדיקטטור" בחר להשפיל ולבזות דווקא את ריאן סיקרסט, מין גירסת מקור אמריקנית של גיא פינס, אחד שמייצג את כל ההתבסמות העצמית של ממלכת הוליווד, את אנשי התעשייה המרוצים מעצמם עד בחילה והקאה, ואת גיוס יכולתו השכלית לצרכי הפצה מבוקרת של רכילות שכונתית יח"צנית.

      ראוי היה ריאן סיקרסט, אותו צפיחית בדבש, שירוקנו על חליפת הארמני שלו, את מלוא תכולת כד האפר משריפת "גופתו של קים ג'ונג איל". סיקרסט, מנחה יהיר ואהוב על עצמו בכל מדיות הבידור, עם החיוך המלאכותי והטון המתנשא, דווקא הוא ספג את מלוא סאת הביזוי מן הכד של "הדיקטטור". ובשם איזה אידיאל? בשם יחסי הציבור, מקור פרנסתו של סיקרסט. 

      סיקרסט הגיב בג'נטלמניות על פי הקליפ המצורף, אבל מספרים כי מאחורי הקלעים נשרו לו חתיכות מן המוח. יפה עד מאוד לחזות במעמד הלא אסתטי:  מנחה שלכאורה דבר אינו דבק בו, הופך למי ששפכו אפר על ראשו על הנעליים ועל העניבה, ואין...אין... לאן לברוח.

      ערב נפלא וקסום לך הוליווד הקונסרווטיבית. אם לא תמו כל פלאייך - שלחת את אציל ההון, דונלד טראמפ,  לקרוא לפטר את אנשי הביטחון ולהזדעזע מקידום מסחרי שאינו עומד בתקן המחייב.

      אין לך בעולם מראה נאה ומלבב יותר, ממ"ראיין מושפל עד אפר", במיצג שכל מטרתו היא לשמן במעט עניין וסאטירה את גלגלי התעשייה.

      ''

      דרג את התוכן:
        7 תגובות   יום ראשון, 12/2/12, 17:54

        חייזר ממקום לא ידוע הוזמן לבקר בבית ספר תיכון בישראל, לא חשוב איפה, ומתאר חוויות. למרבה הצער זו לא התחלת בדיחה. אולי בעצם כן...

        "כאשר נלקחתי לאותו מקום", הוא מספר, "שכאן הם קוראים לו מוסד חינוכי, ראיתי מחוץ לשערים ולחומות בני אדם צעירים פולטים עשן מן הפה, וצועקים, צרחות איומות, אך לא זה על זה, אלא לתוך קופסאות קטנות בגודל כף ידם. אלה שאינם צועקים, משמיעים מתוך הקופסאות מוסיקה בלתי נסבלת, שבאמצעותה הם כנראה מבריחים את חיות הטרף. הסבירו לי שהצעירים האלה בדיוק סיימו לעבור איזה טקס חשוב שנקרא "בגרויות", ולכן מותר להם להחזיק בפה את מקלות העשן האלה, שעל פי אמונתם מסייעים להם להירגע או להתרכז.

        "הם מכוסים בכיסוי שמרחוק נראה אחיד, במיוחד החלק העליון, אבל כשמתקרבים רואים שכל אחד מהם, בעיקר אלה עם השיער הארוך, משנים בביגוד העליון כל מיני פריטים, כנראה לצורך הסוואה וזיהוי אישי או השתייכות. על פלג הגוף התחתון הם לובשים כיסוי עם קרעים מוזרים ועליו תוספות צבעוניות.

        "כשנכנסים דרך השער, אחרי שהיצור המבוגר ליד הכניסה צרח במכשיר שלו: "אז מה אני עושה איתו?", ומתבוננים בחלק החיצוני של המבנה, אפשר להבחין כי בגלל תנאי אקלים קשים חלק מן הצבע השיל את עורו אך התהליך לא הסתיים. יש להם מסורת מאוד חזקה: מרגע שבונים מוסד חינוכי חדש, אסור לגעת בו לשנות, לשפץ או להוסיף. ועל זה הם מאוד מקפידים.

        "יש שם בחצר מעין מקומות מסתור, שאולי פעם היו פינות חמד עם ספסלים, צל, ומזרקות מים קטנות, אבל הן שינו את יעדן, ככל הנראה בידי תלמידים שהמקום שימש להם פינת התארגנות. הספסל שבור, מלא חריכות של אש, כתובות בשפה לא ברורה ושיירי מזון.  

        "הזכות לנקות את החצר מוענקת רק לאנשים מבוגרים שהם במעמד של  "אבות הבית". לצעירים אסור להשתתף בניקיון או בתחזוקת החצר. הם העתיד של השבט. לעומת זאת הם רשאים להשליך על האדמה קליפות נוצצות של מזון מוזר, או פחיות נוזל שכנראה מתדלק אותם. את מבני הלימוד מנקות נשים, אבל רק לאחר שהצעירים עזבו את המקום. מדי פעם אפשר לראות כי אבות הבית מעבירים בזהירות חלקי ריהוט שבור למחסן מיוחד, ויוצאים ממנו לאחר ששופץ.

        "בכיתות של הלימוד יש חופש אמנותי גדול. הם מציירים כל מיני ציורים וכיתובים מוזרים על הקירות, כמו חיות שמסמנות טריטוריה, או כדי לתפוס נפח בעולם. זה מזכיר את ציורי המערות שעל פי המחקר יצר האדם הקדמוני שחי על הכוכב הזה.

        "אמרו לי שיש להם שם שני חגים חשובים במשך השנה. אחד נקרא ערב-הורים, והשני ביקור של המפקחים. ואז הם נערכים מראש ומקשטים את הפרוזדורים כדי לכסות את הסדקים.

        "המנהיגים של הכיתות, שנקראים כאן "מחנכים", מחויבים לתלות במקום בולט בכיתה את מערכת החוקים שלהם, אורחות החיים, ודרכי ההתנהגות במבנה החינוכי, חובותיהם, זכויותיהם, כללי הסדר והמשמעת. בשפתם זה מכונה: "שיפור אקלים בית ספרי וכיתתי", אבל זה לא קשור למזג האוויר או תופעות טבע.

        "המילים שפותחות כל סעיף במערכת החוקים מנוסחות באופן שמעלה קונוטציה שלילית, איומים והפחדות למי שמפר את החוקים. זו בעיניי ראייה בעייתית, למשל: ראש-פרק בשם: "אלימות", במקום: "יחס בין אדם לזולתו". או: "ונדליזם, גרפיטי, גרימת נזק", במקום, "שמירה על רכוש בית הספר". ההפחדה הזאת מביאה לתוצאה הפוכה: במקום להתעכב כל בוקר מול מערכת החוקים, הם מעדיפים להתעלם ממנה.

        "בנוסף לכך הכללים נוגעים רק לחובות הצעירים, ואין בהם איזכור של היחס שהצעירים אמורים לקבל ממנהיגי ההוראה והשליטים של בית הספר. התלמידים מחויבים למלא אחר מערכת החוקים והמורים אוכפים אותו בדרך של ענישה. אם זה היה קורה בכוכב שלנו,  היו קוראים לזה: חד צדדיות.

         

        איך גז-מזגנים מסייע לקפיצת כיתה? פחות או יותר ככה...

        ''

        דרג את התוכן:
          13 תגובות   יום חמישי, 2/2/12, 12:09

          המציאות עשירה, מתעתעת, מנחמת ואופטימית יותר מכל פנטזיה.

          חייל שריון השתתף בתחילת פברואר, בסריקות אחר משליכי אבנים שמנסים לחתוך את הגדר בכפר-בּוּדְרוּס, מצפון מערב לרמאללה, (שזה פחות או יותר ליד בית-אריה וכביש 6... כלומר במרחק שווה מראמאללה ותל אביב). החייל נשכח על ידי מפקדיו בתחום הכפר, לאחר שעקב מזג האוויר הסוער, חושך וגשם, החליט הקצין שפיקד על הפעילות לעזוב את המקום, והורה לחייליו לעלות על כלי הרכב ולזוז.

          זמן קצר לאחר זאת, זיהו שני קשישים פלסטינים מן הכפר את הלוחם שנשכח בפאת הכפר, עומד לא הרחק מהם, פנו אליו כאל אחד האדם, ועדכנו אותו כי חבריו הלוחמים כבר עזבו את הכפר בלעדיו.  "למה לא נסעת עם החיילים?" שאלו אותו שני הכפריים, "הם הלכו מכאן".

          החייל חשש, הורה להם להתרחק, וכיוון לעברם את הנשק. אחד הזקנים לא התרגש, התעקש שהם לא משקרים, והזהיר את החייל שאם ימשיך להתקדם לכיוון מרכז הכפר, הוא עלול לפגוש את צעירי הכפר שמסוגלים ליידות לעברו אבנים ולפגוע בו. החייל האמין להם וביקש מהם להישאר לידו. השלושה ליוו זה את זה בדרך הקצרה ביותר לעבר הגדר, שם חיכה רכב צבאי, ממנו ירדו קצין וחייל.

          אחד הזקנים נזף בקצין (פעמיים): "למה ככה השארת את החייל? זה מסוכן. למה אתה מפריע לנו בכפר? מה יש לך לחפש כאן?" הקצין הודה לפלסטינים וביקש ללחוץ את ידם. אחד מהם לא הסכים ואמר כי עשה זאת רק בשביל להציל את חיי החייל. הקצין ולוחמיו החליטו לא להתעמת איתם ועזבו את המקום.

          דובר צה"ל מסר בתגובה: צה"ל רואה את האירוע בחומרה רבה, ומבירור עולה שאכן היה נתק של לוחם השיריון מהכוח. מפקד אוגדת איו"ש, תא"ל חגי מרדכי, החליט לתחקר בעצמו את המפקדים, ומפרטים ראשוניים שהגיש מפקד חטיבת אפרים, אל"מ רן כהנא, עולה כי משך הנתק בין החייל לכוח לא עלה על שמונה דקות. עוד עולה כי החייל לא פנה לעזרת הפלסטינים אלא המתין לבואם של הכוחות.

           

          ''

                                                    ************************

          ואצלנו היו מספרים שבשנות ה-70 חייל היה יכול לתפוס טרמפ ברכב שטחים עם לוחית זיהוי כחולה, להגיד לנהג: "אני צריך לבה"ד 3", לשים ראש ולהירדם בנסיעה, ולהיות בטוח שהנהג הפלשתיני יודע בדיוק איפה זה בה"ד 3 וכי יסיע אותו לשם ללא פגע...

           


           

          דרג את התוכן:
            9 תגובות   יום חמישי, 26/1/12, 23:12

             קפה דה מרקר עלול לקרוס תחת התקפה ממוקדת של האקרים מתימן המזוהים עם הארגון הלא רישמי "איבן הַקֶרוּט". פרצנים עוינים ממשיכים לפעול נגד אתרי האינטרנט ישראלים חשובים. 

            אין אישור רשמי לידיעה

            בעמודי הבית של האתר עלולות להופיע כתובות נאצה נגד ה"קפה": "די למסרים שיווקיים" "מוות לחופרים"  ו"להעיף ביקורת ארוחות הבלוגרים". 

            "הלחימה שלנו אינה יודעת גבולות", מאיימים אנשי איבן-עקרוט התימנים. "נמשיך לפעול כל עוד יימשך ביזוי השפה העברית, וכל עוד יימשך חילול זכותם של הגולשים ליהנות מקצת שקט".  ההאקרים רואים בהתקפה המתוכננת אזהרה כלפי האתרים המקוממים של ישראל. לדבריהם, כל עוד תימשך שטיפת המוח וההטפה הדתית מטעם מתחזקים יהודים, ימשיכו ה"עאקרים" במעשיהם.

            מומחי אינטרנט וטכנולוגיה במזרח התיכון ובעולם העלו כי אותה קבוצה מתכננת לפרוץ לעשרות בלוגיות נוספות, ו"להדביר את המזיקים" אשר לדבריהם: "אינם בוחלים בשום תמרון, מלוכלך או ילדותי ככל שיהיה, על מנת להשיג תשומת לב והתייחסות".

            נראה כי העימות האינטרנטי בין ישראל לבין מדינות ערב ימשיך להתגלגל.  בימים האחרונים מתפרסמים דיווחים לפיהם האקרים ערבים שביצעו מתקפות DDoS יצליחו להשבית זמנית את "קפה דה מרקר" ולפרסם שמות וסיסמאות משתמשים של המעורבים ב"הטפה רוחנית, מסרים שיווקיים והאדרה עצמית".

            טרור הסייבר - אשר הביא איתו סוג חדש של מלחמה - עלול להיות קטלני וזורע הרס לא פחות מפעולות טרור של ממש.  

            דרג את התוכן:
              26 תגובות   יום שלישי, 17/1/12, 00:51

               

              ''

              פרשי  הארמייה  האדומה


              בקרבות אשר ידענו

              לא חששנו, והכרענו

              בימים שֶׁעוֹד הייתה כאן מלחמה

              (פעמיים)

              מן הנגב וגלילָה

              קבוצתנו העפילה,              

              והיינו ארמִיָה אֲדֻמָּה !

               

              בודדה, וּבַצַּמֶרֶת

              הפלוגה הייתה דוהרת

              ואת כל יריבותיה היא רמסה,

              (פעמיים)

              רוח  קרב ואש בוערת

              אז נראינו כמו נבחרת

              ואירופה - לא הייתה מילה גסה...

               

              בשלגים, בְּלַהַט יוּנִי

              מול קאזאן, ומול מיליונים

              אֲדֻמִים שְֹמֵחִים שטפו כמו סופה,

              (פעמיים)

              איך נוכל הכל לשכוח

              לסוסים נגמר הכוח

              תהילת עולמנו כבר חלפה...

               

              ועכשיו אין רגע שֶקֶט 

              עד מיאמי -  אש נדלקת

              את המוות נעשה לתימני !

              (פעמיים)

              נגדף את הַנְשׁוֹרֶת

              ב"קפה", ובתקשורת 

              ניאבק, עד שיגיד: "מוֹכֵר אֲנִי..." 


              ''

               

              דרג את התוכן:
                8 תגובות   יום שני, 2/1/12, 04:36

                בְּלֵב הַלֵּיל בּוֹעֶרֶת
                אֵשׁ הַמְּדוּרָה
                אַך אֲפֵלָה סוֹגֶרֶת
                עַל הַחֲבוּרָה.
                עֲלִי הָאֵשׁ נַתְרִי נָא
                לַחֲבוּרָה זַמְרִי נָא
                וְלַהַב הֵם יַמְרִיאוּ נָא
                עִם כֹּל הַשִׁירָה.

                רֵעוּת שַׁלְהֶבֶת כָּאן זוֹרַחַת
                בַּחֲשֵׁכָה שֶׁאֵין לָהּ קֵץ
                גַם אִם קְטָנָה הִיא מְנַצַּחַת
                אֶת שְׁחוֹר הַלָּיְלָה הַפּוֹרֵץ.

                מָחָר כְּבָר יוֹם חָדָשׁ יַפְצִיע
                וְגֶחָלִים יִכְבּוּ בַּלָּאט
                אֲבָל הָרוּח עוֹד יַשְׁמִיעִ
                סִפּוּר עַל חֲבוּרָה אַחַת

                 

                (משה דור, יוסף הדר)

                 

                ''

                 

                ''

                דרג את התוכן:
                  10 תגובות   יום שלישי, 13/12/11, 02:44

                  "יש לך נשק?"

                  "למה? אני אמור להזדקק לו?"

                  "כי אם אין לך - אתה יכול לקבל מאיתנו..."

                  כך, בכניסה לבית החולים, החלפנו דחקות, המאבטחים ואני, שעה שהם בדקו את התיק עם בגדי השינה והחפצים האישיים (צחוקים...) לפני שנפרדנו שאלתי: "ואיך אני מגיע לערוגות עם הקנביס הרפואי?"  השני מייד ענה בלי מבוכה: "למה, זה יעזור לך להירדם?"

                  "לא, אבל זה זה טוב להעביר את הלילה בהזיות על דחף מיני..." (וואי... צחוקים...)

                  שבועיים קודם הופניתי, על פי בקשתי, למכון לחקר הפרעות שינה בבית לווינשטיין. אני חולם דברים נוראיים בלילה, (למשל, פרוספר אזגי ויוסי בובליל שרים בחתונה חסידית "צ'יריבים-צ'יריבום"). לאחר ראיון מקדים הוחלט שעליי להעביר לילה במכון לצורך מעקב. בהנחיות לקראת הבדיקה מתבקשים הגברים להגיע מגולחים. מומלץ להביא כל דבר שעשוי להעביר את הזמן שלפני השינה כגון ווקמן או ממתקים.

                  בתשע  וחצי בלילה, עייף ובלי טיפת קפאין בדם, התקבלתי במכון על ידי מטפל צעיר ואדיב. הוא הסביר לי את מהות הבדיקה ומטרותיה, ציין כי מעליי תלויה נורת אינפרא-אדום לראיית לילה, מיקרופון רגיש פתוח מעל פי, ועשרים אלקטרודות, מחציתן - עטור מצחך - מחוברות לפעילות המוחית שלי בשעת שינה. חיישנים ליד האף. למען הסר ספק אין אפשרות להפוך את הממצאים לקליפ וידאו, על כל הפנטזיות הלא מודעות שלי חל חיסיון רפואי, ואין מצב שמישהו יעלה אותן ליו טיוב בלי אישור בכתב ממני.

                  התנצלתי בפני יתר הנבדקים על כך שאינני נשאר בחברתם לראות "המעושרות", יש לי די והותר סיוטים משלי, נכנסתי למיטה בידיעה שכל מה שמתרחש בשנתי, מוקלט מצולם ומתועד. אם אני פולט, אפילו מתוך שינה, מסרים חתרניים או בלתי הולמים, זה עלול לסבך אותי.

                  החדר נוח וקומפקטי, הכרית נפלאה. הינחתי בזהירות את העורף, בחרתי תנוחה סופית, ותוך דקות לא היה עם מי לדבר. 

                  מנקודת מבט של אירועים חריגים, זה היה אחד הלילות הכי משעממים בחיי.

                  חוץ מחלום אחד שבו ריטה עושה במבטא פרסי חיקוי של אימא של אחמדיניז'אד:


                  שלום אדון, תסלח לי באמת בבקשה

                  אני זה מבקשת באמת אם רק אפשר

                  אור אמבטיה שלכם, חזק בתוך פנים

                  בדיוק בחדר כאן, איפה  אני  יושנים

                   

                  באמת  סיליחה,  שאני  זה  לבקש

                  פה בקיץ, זה אצלנו, חם זה, ככה - אש !

                  אנחנו צאריכים בלילה, מתי חם, לפתוח     

                  חלון בחדר של שינה, בשביל יבוא קצת רוח...

                   

                  באמת  סיליחה,  אני  אומרת  זה,  אבל,  

                  גם כסף שלכם בשביל החשמל, חבל

                  מבקשת שתסלח, כי לא יאכולה לישון

                  מנורה  חזק  שלך,  אצלי  פה  בחלון....

                   

                  מה שלום אישתך, בסדר? טוב, תודה לאל

                  מותק  זה  תינוק,  דומה  לאבא,  תסתכל,

                  עיניים כאחולות יש לו - שיהיה בריא

                  איזה חמוד - כפיים, כפרה, בראוו, תראי !

                   

                  גם כן עכשיו, כמו אומרים, בלי עין רע

                  יש עוד דבר אחד, לא רק עניין של מנורה

                  שכנה שלנו, בדירה מה כאן למעלה

                  הביאה תאומות... מה שהרבה בוכות בלילה

                   

                  שיהיו בריאות, אמן , עד מאה ועשרים

                  ילדים עושים אור בשביל חיים של הורים.     

                  רק אולי אפשר חשמל או תריס לסגור...

                  חזק חזק עד הסוף - שלא יוצא האור...

                   

                  באמת תסלח לי , אני ככה מתלוננת

                  בשבילי מאוד קשה בלילה, לא יושנת

                  תודה רבה בשביל אתם חושבים עליי

                  סיליחה אדון, אם אני מפריעה, אולי...

                   

                  כשקמתי בבוקר וראיתי את עצמי במראה, עם כל האלקטרודות המודבקות לפנים, היה נדמה לי שזה אחד מחלומות הזוועה הכי מסויטים שחוויתי.

                  כמה דקות אחרי שש בבוקר יצאתי אל אוויר הבוקר הקר.

                  מה יפים הלילות בכנען.

                  תוך שבועיים תוצאות.

                  ''

                   

                  דרג את התוכן:
                    7 תגובות   יום שישי , 9/12/11, 19:56

                    כמה פעמים נכנסת המילה קוקסינל ב-4 דקות?

                    כשאני מגלה משהו איכותי, עם התבטאות מכוננת - אני מייד מתחלק עם חבריי.

                    רדיו 103 FM נתן השבוע לשדר הספורט מאיר איינשטיין הזדמנות להקדיש למעלה מרבע שעה לשיחה סוערת ואינטליגנטית עם פרוספר אזגי, הבעלים של הפועל אשקלון, שהגיע באותו בוקר למתחם האימונים חודורוב, כדי להתעמת עם יו"ר הפועל תל אביב בענייני כבוד ואגו.

                    איינשטיין ידע בדיוק לאן השיחה תיקח אותו, פתח מיקרופון בפני אזגי האלים, שלהב אותו, ולא הסתיר את התענוג.

                    אזגי לא פראייר, הוא יודע נפש בהמותיו וער לדרישות הרייטינג. אזגי הבין שאם יענה לשאלות באופן ענייני, השיחה לא תארך מעבר למינימום ההכרחי. לכן עשה כמיטב יכולתו להבטיח לעצמו מה שיותר זמן שידור חי.

                    בחרנו עבורכם את 4 הדקות הכי טובות.

                    התוצאה לפניכם.

                    תיהנו.

                     

                    ''

                    דרג את התוכן:
                      15 תגובות   יום שבת, 3/12/11, 21:46

                      יש שבתות שבשבילן שווה להעיר את הילדים (גם הגדולים) מוקדם בבוקר להאיץ בהם ברוח טובה, ולברוח מגוש דן עד לעיר הכרמל. לגמוא את כביש 2 ללא הפוגה, הג'י פי אס מעביר אותך דרך האיצטדיון בשכונת קרית-אליעזר עד רחוב הוואדי. המשטרה והפקחים לא עושים היום דוח למי שחונה על המדרכות באיזור.

                      מן הרגע הראשון אווירת חו"ל לא מוגדרת. אבל בשום אופן לא מזכיר את ירושלים, תודה לאל על כך. שעה לפני תחילת המופעים מעלה רחוב הוואדי כבר רושם נוכחות יפה, והנחשול האנושי רק יילך ויגבר. על שתי גדותיו של הרחוב הצר דוכני מזון, פירות, מאכל ומשקה מכל מה שניתן להעלות על הדעת: מיץ קני סוכר, עוגיות, סחלב ומלבי בסירופ מי ורדים, קובה וכנאפה, מיץ רימון סחוט טרי, גרגירי חומוס ותורמוסים, וערמונים, כמו ביפו בשנות השישים.

                      הילדים הגדולים יוצאים מן האיי-פאד אל "החיים האמיתיים" שנראים לפתע ססגוניים וצבעוניים יותר. ליצנים הולכים על קביים ושחקני תיאטרון בקרנות רחוב, יוצרים דיאלוגים עם הקהל, לבושים כמו טיפוסים של פעם, רומני עם חלוק, ז'אנדארם דובר צרפתית עם כפפות, ועל אחת המרפסות שתי נשים תגרניות תולות כביסה וצורחות ומקללות זו את זו, וגם זורקות הערות מאולתרות אל העוברים והשבים שלא נותרים אדישים. לוליין אש, מעגלי מתופפים ומצופפים וזומבה זומבה.

                      על הבימה המרכזית כאן ובבית הגפן הסמוך, מתחלפים המופעים בכל שעה. היפ הופ של יפהפיות בלגיות, יאיר דלאל נגן עוּד בסגנון עיראקי וזוכת ה"ערוויזיון" סנדי חווא. (ברקע הבימה תפאורה באדום ולבן דווקא... האם מצבה של הפועל חיפה המתאוששת מצדיק מחווה כזאת?) הקולות מתערבבים, הילדים על כתפי ההורים משתפים פעולה ואין רגע דל. בשלב מסוים חולף לידנו ראש עיריית חיפה יונה יהב. גבר מבוגר מסתכל לעברו ופולט: "בפעם הבאה תעשו את הפסטיבלים שלכם בבן גוריון..." עוד ליצן  של החגיגות או דייר מתוסכל מהסביבה שהבלאגן אינו לרוחו? 

                      מי שלא היה היום בפתיחה, יוכל לעשות זאת במשך שלוש השבתות הקרובות עד חג המולד.

                      ''

                      ''

                       

                      ''

                      ''

                      ''

                      ''

                      ''

                      ''

                      דרג את התוכן:
                        7 תגובות   יום רביעי, 30/11/11, 09:29

                        שום דבר מכל מה שייאמר עליך, על ידי אותם אווילים ריקניים, לא ישנה את דעתנו ולא יפחית את אהבתנו.

                        אתה הכי טוב שהיה כאן. 

                        קו ישיר של גאונות העובר ממך דרך באך וגרשווין.

                        מזל טוב.

                        ''
                         

                        דרג את התוכן:
                          13 תגובות   יום שישי , 11/11/11, 18:35

                          חנן סביון ועמיר גיא, תסריטאי "עספור" ושניים מכוכבי הסידרה, יצרו סלנג שמתחיל לחדור לחיי היומיום שלנו, שפה שיש לה חיים  גם מחוץ לטלוויזיה. שילוב של עברית גבוהה ונמוכה, עיקום של פתגמים, ציטוט שגוי, יצירת אמרות חז"ל מודרניות, סגנון אקלקטי המחבר נשגב ומגוחך, אסוציאציות תרבויות מכל הבא ליד, עברית, לאדינו וערבית (בעיקר שרידי כורדית-אורפאלית כגון דולה וזורנה - משהו שרק אורפאלים מכירים תוף וחצוצרה תזמורת חתונות). בקיצור: דיבור א-לה מחנה יהודה בואכה נחלאות.

                           

                          זוטא מסביר על האוכל בבית החולים: "הצבעים שונים בג'לי, הטעמים כולם תפוח". 

                          "כל המדינה מכון ליווי, בתוך קזינו, בתוך בית תמחוי"...  

                          "אין להם במי לפגוע, אז במי הם פוגעים? בחזק? לא. בזה עם הכוח? לא... במי? בזבולון ! "

                           

                          ניוטון, קָצָר, מוטי ואיציק, הם מובילי הז'אנר המעורב ירושלמי:  

                          "אם את מזייפת במיטה כמו שאת מזייפת כשאת שרה, שיישאר אפלטוני בינינו."

                          "איזה נאחס, מזל של חתולה".

                          "ברומא תהיה רומני".

                          או: "גם ערבים הם בני אדם - כמעט כמונו".

                          ולא נשכח איך הוא הרגיש: "בין הפטיש לסנדל".

                          "וולקאם טו דה הוטל קליפורניה, זה מקום נחמד לעשות ביד".

                          וכמובן: "בן אדם שלא ממלא כרטיס מזל, לא יכול לבוא לאלוהים בטענות שהוא אף פעם לא זוכה, והעניין הוא שגם לכרטיס יש מחיר".

                          "אין דבר כזה הווה. הווה זה פיקציה. יש רק עבר ועתיד". (לפקידת הבנק בווידאו המצורף כאן). "זה כמו התרנגולת והלול. לא יודעים איפה העולם התחיל". 

                          "הרשות נתונה, והיכולת ניתנה". 

                          "תבין, אלוקים הוא שומר שבת. סביר להניח שהוא יקרא את הפתק רק במוצ"ש, זה יוצא אחרי המשחק. אז מה? הוא ישנה את המשחק רטרו-אקטיבי?" (אוהדי בית"ר ירושלים, קצר וניוטון, מדביקים מודעה - שנכתבה בשבת - על הכותל המערבי, עם בקשה להתערב בקביעת תוצאת המשחק, באופן שיתאים להימור שלהם ב-ווינר).

                          "לפעמים המזל בא במסובבת."

                          "החיים זה כמו בונבוניירה, אי אפשר לדעת מה יצא לך בתוך הפרלין". 

                          בתשובה לקצר: "תזמון זה עניין של טיימינג..."

                           "חברים מתחלפים, זיונים זה לנצח"

                          וגם: "אנשים באים, אנשים הולכים, רק העצים הם לנצח". 

                          "זה כמו המשל של הנמלה והפרפר, גם הצרצר צחק על הנמלה. בחורף אכל את כל הזין".

                          מבוא לתחילת תדריך: "קודם שיהיה ברור - זוטא הוא בן של זונה"...

                          "מבחינתו תבוא עם שנורקלים ותירה עליהם מעמולים". (מאפה כורדי).

                          ומסר פמיניסטי אלים על כך שאלוהים הוא אישה: "קוס של הראב-ראבק !!!"


                          כשצריך לאלתר שיר טריבונות של אוהדי כדורגל ערבים מוואדי-עארה:

                          "יא בינת אל סולטן, איפה רמת גן, אין כמו אום אל פחם, הכי טוב בעולם!"

                          "יאללה, יא זינגנו" (צועני בספאניולית). 

                           

                          ואיך אפשר בלי הדיבור הסאטלני:

                          "הנה אנחנו חוגגים... מה רצית שנרקוד כמו קוקסינלים עם זמבורות?"

                          "עישנו סמים - יומיים דיברנו אידיש..."

                          "יש לי משהו שיפוצץ לך את הטוטה אחו-שרמוטה."

                          "הארוחות שאחרי הצום הכי טעימות." (רמיזה לתחושת המנצ'יז) 

                          "עולם ורוד אפשר לראות רק דרך עיניים אדומות." 





                          תבור הוא יצירתי:

                          "מה קרה? שמעת את השמועות על הזקפת בוקר שלי ובאת לראות את גשר המיתרים?"

                          "למה באת לפה? השיאבס של הפליצות האלה יותר חום?"

                          מזהה במחסן של ה"ארגון" כמות ענקית של טלוויזיות גנובות: "מה זה יציאת מצריים? למה לא הספקתי לאפות מצות..."

                          "היא הכניסה לכאן באד וייבס..."


                          קובי חזק באיומים והתרברבות:

                          "עוד פעם אחת אתה שואל אותי דבר כזה במקום ציבורי, אני פורט אותך לאגורות". 

                          "כמו שאני מכיר אותך, בטח שפשפת לעצמך כבר איזה אלפייה".

                          "תגיד לי אני נראה לך בנאדם של עודף?" 

                          על אשתו: "יבוא אישי מפאריז. מה חשבת סחבק יסתובב עם איזה צ'חלה בת של קבלן כורדי?"

                           

                          כשג'ולייט שרביט באה למוסך-שלמה היא שואלת: "אפשר לתקן פונצ'ר...?

                           

                          משחקי לשון לרוב: "זה פאטמה מורגאנה",

                          "יופי של ארכיאוגרפיה".

                          "זה אומר שהוא חודר כמו  סוס טברייני..."

                          כמו גם: "זאת נראית לי הצי השישי" (הכוונה לגַיִס חמישי....) 

                          "הרוששתם וגם ירשתם?"


                          גרמני - הוא אדם חסר רגשות. 

                          מנחוסיאדה -  מסיבת באסה גדולה.

                          טישפישטי - עוגת סולת עם דבש, מי ורדים ושקדים (שמכינה סימה, אימא של קובי). 

                          יוגורט -  חנון, אשכנזי ממעמד סוציו-אקונומי גבוה, לומד ב"ליד-ה", עור בהיר.

                          פָיְיסֶל - ג'וינט. 

                          פָּפּוּקָה - אחד שראוי לחמלה. 

                          חינג'ור- להכות, להכאיב, כמו גם "לדרבק", מישהו, או "לקבל עליו הזמנה".

                           

                          גיבורי עספור הם על גבול הסאטלנים-ערסים, כמעט עבריינים:

                          "חבשה בצבע", ישיבה בכלא של אדם חף מפשע.

                          "לדפדף", זה לחסל מישהו.

                           

                          "טוב יאללה, מה נהיה איתכם? לא בא לכם לשפשף?", שזה לקפל זנב ולהסתלק. 

                          ''

                              

                          דרג את התוכן:

                            פרופיל

                            רפי הג'ירפי
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון