כותרות TheMarker >
    ';

    ארכיון : 7/2010

    8 תגובות   יום ראשון, 18/7/10, 03:47

    בחזרה לארץ במטוס מאוסטריה, עוד עוטפת אותך תחושת חוץ לארץ, ניחוח אירופי, דאודורנט מרענן אנושי, ארומה של שדות תעופה. פה ושם כבר מעט עברית תרבותית שקטה מנומסת, מהולה בהולנדית ובצרפתית.

     

    דיילות גבוהות ובריאות בשר טורחות סביב הנוסעים. בינתיים הכל אירופה, עדיין לא הגיע הזמן הישראלי, אותו רמז שיפיל את האסימון. שישכנע כי אירופה מאחור. ואתה יושב חגור ותוהה ויודע היטב את נפשך: אי אפשר לדחות את הקץ. הרי יגיע הרגע הזה, הבלתי נמנע, שבו הישראליות תתנפל-תסתער עליך במלוא עוזה. הנה עוד דקה.

     

    רגע. עוד רגע. מיץ תפוזים לחמנייה. דייל יפה תואר. אירופה. צעיר מרעננה חזר מפסטיבל רוק בבלגיה, אוהד של נבחרת הולנד עם ווּווּזֶלָה כתומה, בבקשה, אפשר עוד קצת אירופה?

    האור נדלק. הקפטן מחריד את האווירה. בתוך חמש עשרה דקות ננחת בשדה התעופה בן גוריון.  עוד רגע. ישראל שלי עוד לא פה. בחלונות של המטוס האגם של הספארי באור השחר. נווה-מונוסון, מיני-אור-יהודה. איוושת חיכוך הגלגלים. הדיילות  מחייכות בפתח בשינים בוהקות: "גוּט מוֹרגן" לכולם. דיילות שכולן תכלת.

     

    הישראליוּת עוד מתעכבת. אבל אל תשלה את עצמך. גם אם תתמהמה – בוא תבוא. עוד מעט שניות של אשליה.

     

    ואז זה פורץ.

    גבר אחד, לא צריך יותר מאשר אחד,  לבוש גופייה בצבע בז' ומכנסיים קצרים, נעול קבקבים, כתפיים של עשיו וקולו צפיר עיזים, "עושה" לאשתו: "בואי תקווה, בואי..." ומלווה את דבריו במחוות כף יד לסמן לה כי תפס עבור שניהם מקום בתור לביקורת דרכונים.  ותקווה מצייתת בשלט רחוק, אך עסוקה לסירוגין גם בשיחה עם חברה יוקרתית מזדמנת, במחקר השוואתי של מחירי קרמים ב"דיוטי של שחיפול". ניכר בה בידידה של תקווה היוקרתית כי שמפו לא בא אל שערה מאז חידשה את הדרכון שלה.

    זה לא נגמר.

    עכשיו מתעצמים האותות.

    שוטרת ביקורת הגבולות כובשת פיהוק ומרימה קול לעבר מי שהעזו לחצות את קו ההפרדה. "אולי תהיו קצת יותר נחמדים?" מי צריך קבלת פנים יותר חגיגית יותר מזו בחמש וחצי בבוקר.

    האות ניתן. הגנטיקה קפצה. חבורה של גברים עייפים, כמו מילואימניקים קצרי רוח, לא מהססים לענות לה ברוח השעה. הצחוקים מתגלגלים, הדאחקות רצות. האוסטרים היו כחולמים, שיר המעלות בשוב אדוניי את שיבת ציון.

     

    כי יש רגעים שתמיד יזכירו לך את הבית.

     

    כמה טוב שבאת הבייתה.

    דרג את התוכן:

      פרופיל

      רפי הג'ירפי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון