כותרות TheMarker >
    ';

    ארכיון : 4/2011

    6 תגובות   יום שבת, 30/4/11, 14:21

    בגלל שהיא נראית כמו חאפלה ללא הפסקה. משתה ארוך שאינו מסתיים לשנייה. כל בתי האוכל מלאים. בכל רגע, בכל מקום. כל יום. כל היום. מהבוקר עד הלילה. לועסים עם הפנים לרחוב. לאגזוזים. אוכלים ובולעים.

    בגלל שצדפות זה מוּל. והן צריכות להישאר מול. על חוף הים. לא בצלחת.

    בגלל שגבינת קממבר היא פיגוע אקולוגי. כלומר, רק כשפותחים אותה. והיא סיכון בריאותי אם אוכלים אותה.

    בגלל פקקי תנועה שאינם נגמרים.

    בגלל התיירים שאינם נגמרים.

    בגלל התור למגדל אייפל.

    בגלל מגדל אייפל - אחד המכוערים שבמִבְנֵי העולם.

    בגלל שהצרפתים אינם מבטאים את האות H כמו שצריך.

    בגלל המחירים של המים המינרליים.

    בגלל השיכורים והמסטולים ברחוב רִיווֹלִי.

    בגלל רוכלי הזהב הגנוב ברובע מונמרטר.

    בגלל האוהדים של פריס סן-ז'רמן.

    בגלל האוהדים של מרסיי. וליון.

    בגלל הצפירות והמוסיקה של מכוניות בני המהגרים בשדרת אליזה.

    בגלל שיש בפאריס הכל, אבל כמעט שאין בה צרפתים. בכל אופן לא באביב.

    בגלל כל הישראלים שאומרים: "אני בחופשה? רק פאריז..." ובגלל שעברו הימים שעליהם כתב עלי מוהר: "קרני שמש אביביות ראשונות מפזזות על מדרכת קפה קטן בבולוואר סן-מישל...

    כי קוּאָה...? קואה קואה? זו תקשורת של צפרדעים.

    בגלל שהודים שמנגנים באקורדיאון ברחוב רומנסות רוסיות - זה כמו צרפתי שינגן בחוצות מוסקבה מוסיקה הודית...

    בגלל שבחנויות הדיסקים הרימו גבה מנומסת ושאלו אם ה"קומפניון-דה-לה-שנסון" הם להקה צרפתית. ("לא..." ענינו. "הם סוג של פטריות מזמרות...שמפיניון דה לה שנסון....") 

     

    ''

     

    ''

     

    ''

     

    ''

     

     

     

    דרג את התוכן:
      8 תגובות   יום שישי , 15/4/11, 20:38

      גם אז וגם היום, "ההנהגה הדתית-רוחנית", כוהני הפולחן הממסדי,  החרטומים והרנטגנים המהוללים, הבינו ומבינים בתופעות טבע הרבה פחות מן העם שלהם. אלא שזה אינו מונע מהם לפרשן, לתת עצות מעשיות, ולהסביר את האסונות בכך שהכל מתוכנן וידוע למי שאמור לדעת, ולכל דבר יש הסבר ואפילו הסבר חיובי, וכי הכל פועל לטובת המאמינים באלת האדמה, הפריון, הים והשדה. הפמליה החנפנית המשתרכת כזנב טווס אחרי השליט, ומצדיקה את מעשיו, חייבת לעם איזו תשובה רוחנית מרגיעה על כך שכל הסבל המתמשך הזה הוא חלק מאיזה הסדר  גדול, ורק מי שיש לו בעלות על החוכמה יוכל לרדת לפשרו. ובכלל רצוי להיזהר. ואם כל זה אינו מועיל תמיד אפשר להאשים את המיעוטים החיים בקרבנו... חג שמח יהודים.

       

      מכת דם

      הו בני מצרים המהוללים! הן זאת תדעו דעת, כי אדום הוא צבעה של המלכוּת! האלים רבי החסד, בכבודם ובעצמם, עושים למעננו ובאו הלום כדי לצקת ארגמן אל מי החיים שלנו, אל מי היאור האדיר מעין חיינו, ולהופכו לנתיב זוהר הנראה למרחוק...

       

      מכת צפרדע

      הנה מִנחַת שלמֵי תודה מאֵלַת האדמה והביצות, אשר חולקת לנו מן החסדים ומן השפע הערֵב והדשן הזה. הנה ימים באים, זהו דבר האלה, ורגלי צפרדעים מטוגנות באש הגחלים יהיו מעדן מלכים העולה על שולחנם של נשיאים ורוזנים, וגם גאוותה של אומה נשגבה שתקום בעתיד מעבר לים הגדול ...

       

      מכת כינים

      בני מצריים האהובים! חיות המחמד הרוחשות הלוך ושוב על ראשי בנינו ומתנחלות בשיערם, הן סימן ואות להתכונן לעונת גֵז הצאן אשר השנה תהיה ברוכה מתמיד... ואתם לכו וגיזזו את שיער בניכם ובנותיכם והקריבוהו לאלת הבָּקָר האהובה המרעיפה עלינו מטובה ומחסדיה...

       

      מכת ערוב

      החיות המתהלכות בחוצות ערינו אינן חיות טרף רעות ורעבות הנועצות שיניים... מתת אלים הן לבנינו אשר יד הוריהן אינה משגת כדי להוליכם אל העיר הגדולה, להאכיל ולחזות במו עיניהם ביצורי הקרקס הנודד והבזאר הססגוני על שפע ההפתעות הרוחשות בהם... 

       

      מכת דֶבֶר

      מגיפה ארורה היא אשר הורישו לנו בני העִבְרִים הארורים, העבדים והשפחות, אשר הביאוה עימם ועל גופם וצאנם מארצות נכר, כדי להפיצה על אדמתנו הקדושה...מחלה עברית היא הדבר אשר היכתה את צאנם ואת המִקְנֶה עד מימי אבות אבותיהם המקוללים...

       

      מכת שחין

      גרדו גרדו בני מצרים האמיצים!  גרדו וסרקו את בשרכם ושירטו את עורכם, ודעו לכם כי כל בן מצרי בר מזל ימצא מתחת לעורו סמל או מיספר אשר הורישו לנו אבותינו ההירוגליפים, ורק אחד בר מזל יזכה בברכתה של אלת המזל והפור ייפול עליו ותשורה מובטחת לו מאת מאת מלכנו האהוב: שק מטבעות זהב שיספק את מבוקשו לכל ימי חייו...

       

      מכת ברד

      קרח במידבר אינו חזון נפרץ. אות חיים הוא וסימן לפיריון העומד בפיתחנו. רק צדיקים יזכו לראות ברד אחת למאה שנים במו עיניהם בארצנו הברוכה. וזאת לדעת כי לרבים מאבותינו ובנינו לא יעניקו  האלים עוד מאותם גלידי קרח ברוכים המושלכים אלינו משמיים...

       

      מכת ארבה

      הנה כי כן סיפקו לנו האלים ברוב חסדם מן השפע הנפלא הזה, אשר יהי למאכל בכל בית במצרים האהובה. מהרו בני מצרים ואיספו לכליכם המון מכל הבא ליד מן הארבה הערב הזה, ובשלו ממנו מאכלים תאווה לחיך, והכל חינם אין כסף....

       

      מכת חושך

      עלטה מבעיתה אשר ירדה על ארצנו אות היא ואין אחר בילתה מן השמיים, כי מצויים אנו על סיפו של אור גדול. אור בסוף המערה. הנה ימים באים והשמש הטובה תזרח על  מצרים מכורתנו הקדושה, ואור גדול יפציע ממזרח וישרה ברכה על שדותינו ועל נהרותינו ועל המטע והכרם....

       

      מכת בכורות

      קורבן קדוש הוא לאלים רבי החסד, למען לא נרבה ונפרוץ ונשרוץ ולא תימלא הארץ אותנו, ולמען נוכל לזון ולפרנס את יתר בנינו החיים בכבוד וברווחה, הנה מתקיים בכם משפט צו המיעוט, ודבר האלים הקדושים בדבר תרומת כל משפחה הזוכה להקריב את בכיר בניה למען הקם את דבר מלכנו פרעה ודבר האלים יתברך שמם הקדוש...

       

      ''

       

       

      דרג את התוכן:
        11 תגובות   יום שלישי, 5/4/11, 15:39

        אני  מחכה  כבר

        לְחַג  המצות

        שומע סביבי

        ציפורים מצייצות

        אז  מה  נשתנה,

        וּמִי לי קנה

        לְחַג האביב,

        לי הביא מתנה

         

        אני  מספר  על  משה  בתיבה,

        כל פסח אותו הסיפור... זוֹ מצווה

        ללא  בעיות

        פותר  קושיות

        ואם לא אדע,

        אז אפתח הגדה

         

        וּבַחוּץ  הכל  פורח, 

        האביב  שוב  מתארח

        השנה הזאת, בלי נדר, 

        שוב נחגוג בליל הסדר

        מה נשיר וּמָה נגידה? 

        שנבנה  פה  פירמידה?

        "בֵּית  חֲרוֹסֶת"  לתפארת, 

        ועליו  מעט  חֲזֶרֶת

         

        אני  מחכה  כבר  לחג  החירות

        את כל הבתים מנקים במהירות

        הלילה   הזה,  מכל    הלילות

        אין בו עוגיות,  ואין בו  חלות

         

         אני  מספר על פרעה  הרשע

        ואיך זה קשור לביצה הקשה

        גיבור  וּמִסְתוֹר,  יאור  וּמָרוֹר

        אחרי כל היין, קשה לי לזכור...

         

        ארבעה אני יודע, 

        דם, כינים, שחין וּצְפָרְדֵעַ

        הוֹזָלוֹת לַחַג, עִם מֶסֶר:

        שש מכות בִּמְחִיר של עֶשֶר!

        כל המשפחה עומדת,

         זה דומה ליום הולדת

        ושרים  בקול: דיינו ! 

        כך  רצה  משה רבנו

         

        וְיִשְתּוּ כולם לחיים!

        עוד כוסית או כוסותיים

        ייעצמו  לי  העיניים, 

        כמו החושך במצרים

        ונשיר  בקול :  "דיינו ! 

        איזה  עבדים  היינו"

        במרתף, אספנו חומר,

        יש קרשים לל"ג בעומר...

         

         

        דרג את התוכן:
          13 תגובות   יום שבת, 2/4/11, 03:00

          טרומפלדור היה מפקד הפלמ"ח ויצחק שדה הוא בנו של אברהם אבינו. אלה אינם ציטוטים אהבליים מן היפה והחנון אלא תשובות של צעירים ישראליים באמצע שנות השלושים לחייהם. משה חלמיש, דוקטור לאנגלית במכללה בצפון הארץ, יליד ארצות הברית, אינו מסוגל לשאת את הבורות של בני עשרים ושלושים הגדלים כאן. במקום להתרגז הוא ישב וכתב את הספר Dumbest Generation שבו הוא מסביר כיצד העידן הדיגיטלי הופך את הצעירים לטיפשים ולמעשה מסכן את העתיד.
          חלמיש, בן 52, מלמד מאז 1988. בספרו הוא מציג שורה ארוכה של מחקרים החושפים את בורותו של הצעיר הישראלי בעשר שנים האחרונות. למשל, במבחן היסטוריה שהועבר ב-2001 לתלמידי תיכון כתבו 52% מן הנשאלים שבמלחמת העולם השנייה היו גרמניה, יפאן ואיטליה בעלות בריתה של ארצות הברית נגד ברית המועצות. במחקר אחר שנעשה ב-2004, בהשתתפות בני 18-24, רבע מהמשיבים לא ידעו מיהו נשיא ארצות הברית. רק 40% ידעו איזו מפלגה שולטת בקואליציה בכנסת. בסקר אחר מ-2006 שהתמקד בבני 18-29 ידעו רק 26% מיהי מזכירת המדינה של ארצות הברית ורק 15% ידעו שוולדימיר פוטין היה אז נשיא רוסיה. במבחן היסטוריה חשוב שהיה באותה שנה לתלמידי שמינית לא ידעו שליש מהנשאלים שמשבר הטילים ב-1962 נוהל על ידי הנשיא קנדי שנרצח כעבור שנה.
          חלמיש נעזר גם במנחי טלוויזיה כדי להוכיח את טענתו. בתוכניות אירוח ליליות יש לפעמים פינה שבה שואלים ברחוב שאלות ידע כללי. אחד הנשאלים התבקש לומר היכן יושב האפיפיור. הוא השיב "באנגליה". ואיפה נמצאת אנגליה? "בפאריס".
          חלמיש - שהיה גם מנהל המחקר בקרן לאומית לאמנויות ופיקח על מחקרים העוסקים בחיי התרבות של המדינה אומר שהמהפכה הדיגיטלית גרמה להחרפת הבורות בקרב הצעירים.  "אמצעי הטכנולוגיה הדיגיטליים הם לא הבעיה, אלא מה שעושים בהם בני הנוער".

          "הם לא יתעניינו מה קרה במלחמת ששת הימים, אלא מה החברים בני ה-15 חושבים על מסיבה שאליה הוזמנו. הם לא מתעניינים מי היו הגיבורים הטובים והרעים בהיסטוריה של המין האנושי, אלא מי הגיבורים של הכיתה ומה הם עשו או אמרו. אמצעי הטכנולוגיה הדיגיטליים מאפשרים להם להיות מחוברים כל הזמן והם ממשיכים בכיתה את העיסוק האובססיווי בהם. ובבית, כאשר יש מבחר גדול כל כך של אמצעי טכנולוגיה דיגיטליים בחדר, ספק רב אם ילד כזה יישב לקרוא ספר. אפשר להבין אותם. האייפוד והמחשב אטרקטיוויים מאוד. והקשרים החברתיים שלהם, מטבע הדברים, עומדים במרכז.
          "כשהייתי בן 15 גם אני הייתי עסוק בעולם החברתי שלי" הוא מספר. "גם לי היו חרדות. שיחקתי כדורסל ושתינו אחרי האימון. ואז הגעתי הביתה ב-18:00, חיי החברה נגמרו והייתי עם ההורים. לפעמים דיברתי בטלפון עם חברים. ואז דיברתי או לא עם ההורים. אבל הייתי בסביבתם. ושמעתי במה הם מתעסקים. הם דיברו על חשבונות שצריך לשלם, על ענייני היום, ברקע שמעתי את מהדורת החדשות המרכזית. אם רציתי או לא, הייתי חשוף לעולמם של המבוגרים וכילד למדתי מזה הרבה.
          "כיום חיי החברה של הנערים לא מפסיקים גם כשהם באים הביתה. הם הולכים לחדר, נכנסים לצ'ט או מדברים בטלפון הנייד. 52% מכלל הבלוגים הם של בני עשרה. ועל מה בני 15 כותבים? על עצמם, על המורים שהם בדרך כלל שונאים, על החברים שלהם שהם אוהבים או שונאים".
          חלמיש הוא מרצה פופולרי. בעיני הסטודנטים, הוא נחשב זקן, הוא אומר וצוחק. רבים מהסטודנטים שלו זעמו על הספר ואחד מהם אף כתב לו: "אדוני הנכבד, אתה אידיוט". אבל בקמפוס הוא דווקא פופולרי. "הכיתה שלי התמלאה מהר והיו כאלה שביקשו להתקבל ונדחו. מבוגרים חשבו במשך דורות שהצעירים טיפשים ומתחו ביקורת על הצעירים, אבל הם גם נתנו להם כבוד. בשנות ה-60 אפילו עשינו אידיאליזציה של הגיל הצעיר. היום זה דבר בריא למתוח ביקורת על צעירים. חשוב שמבוגרים יגידו לבני 15 שהעולם לא התחיל כאשר הייתם בני 13. זה מה שמסייע לצעירים להתבגר וזה גם בריא שבני עשרה או עשרים יתרגזו על הזקנים שמטיפים להם מוסר. מתח בין דורות זה חלק מהחיים. ומה שאני עושה זה חלק מהדו-שיח הזה. הסטטיסטיקה מוכיחה שלדור הצעיר הנוכחי יש פחות ידע כללי מהדורות הקודמים לו".
          " המצב לא הולך להשתפר. הפיתוי של העולם הדיגיטלי הוא גדול. להורים אין כוח או רצון להתמודד עם הבעיה. מורים ומרצים לא רוצים למתוח ביקורת על הסטודנטים שלהם.  אני לא מציע להוציא את אמצעי הטכנולוגיה הדיגיטליים. זה לא נכון. ילד שלא יהיה לו אייפוד או מחשב ירגיש מקופח ונחות לעומת חבריו. אבל הורים יכולים לעודד קריאה של ספרים. כדאי להקציב שעה אחת בערב שבה כל המשפחה, גם ההורים, קוראים ספרים. אין טלוויזיה, אין משחקי מחשב או וידיאו. אחר כך שיילכו למייספייס או לפייסבוק".

           

          * גילוי נאות: הפוסט מבוסס על כתבה זרה שעברה "התאמה" למציאות הישראלית.



          דרג את התוכן:

            פרופיל

            רפי הג'ירפי
            1. שלח הודעה
            2. אוף ליין
            3. אוף ליין

            ארכיון