כותרות TheMarker >
    ';

    ארכיון : 5/2011

    2 תגובות   יום שבת, 28/5/11, 20:47

     

     

    Who'll   stop   the   rain

     

    ''

    לא אשכח, דצמבר

    וגשם לא מכאן.

    ענני השבר,

    בִּיצָה סבוכה ושדות דגן.

    דור אדם, ליבו טוב

    רק שמש מכוסָה,

    והכל ער, בשיא החורף

    איך יסתיים...

     

    באתי עד להֵנָה,

    לחפש מסתור

    אגדה נבנית פה 

    היא עוד תצמח למגדלור.

    כמו תוכנית החומש,

    תפורה בחוט זהב,

    נד הגשם, שיא החורף

    לא מסתיים...

     

    איך שהם שרים שם

    מריעים שלום.

    איך צעדנו יחד,

    אוגרים טיפות של חום.

    כל טיפה של גשם 

    באוזניי היא שיר,

    והכפור כאן

    שיא החורף

    ווּדְסְטוֹק, זה... אֵין

     

    דרג את התוכן:
      4 תגובות   יום חמישי, 26/5/11, 11:57

       פיטר שנקמן, מייסד האתר HARO (ראשי תיבות Help a  Reporter Out) אומר כך, במילים פשוטות: "אם אתה מחזיק במשכורת כוכב מדיה חברתית בצוות שלך, אתה מבזבז את כספך. אני לעולם לא אשכור מומחה רשתות חברתיות. רוצים להפסיד אותי כלקוח לנצח? תספיק לכך שגיאת תחביר בהודעה כלשהי שאתם מוציאים החוצה..."

         

      שנקמן מסביר: "הכותרת שתכננתי למאמר הזה הייתה שכל מומחי המדיה החברתית צריכים להישלח למוות בשריפה, אבל אחר-כך הבנתי שאני צריך להיות קצת יותר נחמד. אם אתה קורא לעצמך מומחה מדיה חברתית, אל תטרח אפילו לשלוח לי רזומה. אין שום צורך בגורו, כוכב רוק או אפילו 'איש חכם' וגם לא אנשים אמיתיים, טובים, חיוביים, אוהבים, חכמים ומצחיקים...

      "להיות מומחה במדיה חברתית זה כמו להיות מומיא הלחם מהמקרר שעה שמצפים ממך להכין כריך מדהים, ואת זה אתה לא יכול לעשות, כי כל חייך רק הוצאת לחם מהמקרר. מדיה חברתית היא רק פן נוסף של שיווק ושירות לקוחות - חזור על המנטרה הזו עד שתדע אותה בעל-פה. מדיה חברתית, לכעצמה, לא תסייע לך".

      לפי שנקמן, החברות והגופים המסחריים חוזרים על הטעות הגדולה מתקופת בועת הדוט.קום, שבה נראה היה להם שדי בהוספת סיומת הדוט.קום לשמם וללוגו שלהם. "אם זה כל מה שתעשה, זה רק ידגיש את הפתטיות שלך".

      אז מה כן? "הכל סובב סביב ייצור הכנסות באמצעות שיווק ומערך של שירות לקוחות, כפי שזה היה מראשית הימים". לפי שנקמן, אלו העקרונות שעליהם חשוב לשמור:

      1. שקיפות: לא לשקר ללקוחות, לא להניח שהתנצלות מנוסחת היטב בטוויטר תספיק כאשר אתה נתפס על חם. היא לא - ואתה תפסיד. אם תשקר להם ותיתפס - הם יגידו לך שלום ולא להתראות, בלי קשר לכמה נאמנים הם היו בעבר.

      2. רלוונטיות: אל תשלח טוויט בכל פעם שהחברה שלך מציעה הנחה של 10% על מוצרים זניחים. מצא היכן הלקוחות האמיתיים שלך נמצאים, והשג אותם שם. "מומחי מדיה חברתית לא יודעים את זה. הם יבנו לך עמוד מעריצים וכאשר כל העבודה הזו לא תתורגם להכנסות הם פשוט יגידו 'בואו נשלח יותר טוויטים וסטטוסים בפייסבוק'".

      3. תמצות: "יודעים מהו אחד הדברים שאנשים שקוראים לעצמם מומחי מדיה חברתית לא יודעים לעשות? הם לא יודעים לכתוב. מספר 'המומחים' שקיימים בשוק שלא מסוגלים לחבר משפט פשוט, מדהים אותי. נחשו מה: אם יש לנו שלוש שניות להעביר את המסר שלנו ללקוח חדש, יודעים מי יעשה את זה? לא העוקבים בטוויטר, לא הפאנס בפייסבוק, לא הצ'ק-אינים בפורסקוור. הדבר היחידי שיכול לעשות הוא כתיבה מבריקה, סוף הסיפור. כתיבה מבריקה היא תמצות, ותמצות הוא שיווק. רוצים להפסיד אותי כלקוח לנצח? תספיק לכך שגיאת תחביר בהודעה כלשהי שאתם מוציאים החוצה".

      4. הכרת הלקוח: צריך לוודא שהלקוחות חושבים עליך ראשון. "כשבארי דילר רץ לניהול פארמונט, הוא הקפיד להתקשר לפחות לעשרה אנשים מהתעשייה כל בוקר ופשוט לומר היי. וכך, כל הוליווד למדה מיהו המנהל הזה. יותר מאוחר זה גם הפך את פארמונט לעסק שמגלגל מיליארדים בעוד אולפנים אחרים נאבקים על עצם קיומם".

       

      רבי מוטי איש נתניה היה אומר:

      "כשאתה רואה ערימת גללים - לא תזהיר אנשים שלא ידרכו עליה?"

      דרג את התוכן:
        7 תגובות   יום שישי , 20/5/11, 02:18

        ''

        לך מיכל ילדה שלי
        אצייר במיכחולי
        שיר חיבה לך אזמר
        ואחזור מהר, מהר
        שיר חיבה לך אזמר
        ואחזור מהר, מהר.

        אתגעגע, לא אבוש
        ילדתי בת השלוש
        רחוקה את, אני כאן
        יעבור חיש קל הזמן.

        אתגעגע, לא אבוש
        ילדתי בת השלוש
        רחוקה את, אני כאן
        יעבור חיש קל הזמן.

        עוד אגיע עוד אחזור
        ואשמע קולך מיזמור
        את חכי לי, ילדתי
        חמדתי בתי שלי
        את חכי לי ילדתי
        חמדתי, בתי שלי.

        אתגעגע, לא אבוש
        ילדתי בת השלוש
        רחוקה את אני כאן
        יעבור חיש קל הזמן
        אתגעגע, לא אבוש
        ילדתי בת השלוש
        רחוקה את אני כאן
        יעבור חיש קל הזמן.

        ''

        מיכל, הרוח מחריש,
        עוד נח הערב בהרים.
        נלכה, בתי, אל החריש,
        אל הנירים האפורים.

        ילדה, הרוח התעורר,
        התכיריהו? - ילד סתיו!
        חבקי ידי, נרוץ מהר
        להיסתר מצליפותיו.

        את הוילון הרם נרים,
        קצת נתעצב, אך לא נפחד!
        בחוץ מתים הפרפרים...
        "לא ישאר כבר אף אחד?"

        אל תעצבי לך, אין דבר,
        הסתיו איננו ילד רע.
        הוא אך עצוב, וכל פרפר
        השב ישיב בחזרה.

        השב ישיב במתנה
        כל כנפיפי-הפרפרים,
        אז שוב נלך, מיכל קטנה,
        אל הנירים האפורים

        דרג את התוכן:
          16 תגובות   יום שבת, 7/5/11, 01:24

          בסדר האותיות במקלדת אין שום הגיון משום סוג. האם הוא נועד להקל על הקלדה עיוורת? והאותיות הנפוצות יותר נמצאות בשורה האמצעית וקרוב למרכז, שבו אתם אמורים להקליד אותן בעזרת האצבע המורה, החזקה יותר, וכדי להקל על הזרתות החלשות, הן הופקדו על האותיות הפחות נפוצות?  בולשיט מוחלט. האות E, האות הנפוצה ביותר באנגלית, לא נמצאת בשום מקום קרוב למרכז המקלדת, אלא בשורה העליונה, רחוק משמאל ולעומת זאת, האות J, אחת הכי לא-שימושיות שיש, קיבלה את המקום הכי נחשק, בדיוק מתחת לאצבע יד ימין. בעברית נמצאת על אותו מקש האות ח', גם היא לא מהאותיות הנפוצות ביותר. עלק נוחות. אז מה ההסבר האמיתי?

          כמו בעל תחומי החיים, עניין של אבולוציה. מקלדת המחשב קיבלה את צורתה מהאב הקדמון שלה, מכונת הכתיבה. לחיצה חזקה על מקש שלחה פטיש קטן, עם האות המוטבעת עליו, שהלם בעוצמה בסליל הדיו ובנייר שמאחוריו.  אבל, לא תמיד מספיק מהר. אם המדפיסה  הקישה על שתי אותיות מהר מדי - בעיקר אם אלו היו שתי אותיות שכנות - הפטישים נטו להיתקע זה בזה ולהסתבך, ואז הייתה צריכה להפסיק את הכתיבה ולעשות "קונטרול אלט דליט", כלומר לחטט בקרבי המכונה כדי להחזיר את הפטישים הבייתה. כדי למזער את הבעיה, כריסטופר שולס - האיש שהמציא את מכונת הכתיבה - הפריד צמדי אותיות בעייתיים המופיעים בשפה בשכיחות גבוהה. במשך כמה שנים הוא עבד על ארגון לוח אותיות באופן שצמדי האותיות הנפוצים ביותר לא יהיו סמוכים אלה לאלה. אה כן... סדר הפטישים לא היה זהה לסדר האותיות במקלדת, ואז יצא שזוג האותיות הנפוץ ביותר באנגלית TH, די קרובות זו לזו במקלדת, אבל מבחינת סדר הפטישים, ציר הרשע BGY6, מפריד ביניהם. במשך כמה שנים שולס ערך שינויים קלים בסדר המקשים במקלדת, עד שהגיע  ב-1873, תשע שנים לפני עליית הביל"ויים שלנו, לסדר המוכר לנו, ה-Qwerty הקרוי על שם האותיות הראשונות בשורה העליונה משמאל. ברחובות העיירות בארצות הברית שוטטו אז כרכרות רתומות לסוסים, ומערבונים נחשבו לספרות טובה.

          והיום, עם לווייני התקשורת והאייפוד, ואיכות השידור המשופרת והאוהדים עתירי האינטליגנציה של בית"ר ירושלים, אנחנו עדיין משתמשים באותו סידור אותיות ארכאי במקלדת וזאת מסיבה אחת ויחידה - כי התרגלנו, והרגלים - לא משנים.

          כשהתחילו לייצר מכונות כתיבה בדגמים משוכללים יותר השתמשו באותו סדר שקבע שולס, כדי לא לבלבל את הקהל. כשמכונות הכתיבה הישנות הוחלפו במכונות כתיבה חשמליות, שבהן אין פטישים ואין סכנת הסתבכות, זה היה מובן מאליו ש-Qwerty היא פניה של המקלדת. המחשבים לא שישבו את הרצף הגנטי והאבולוציה אף ש-רציונל ה-Qwerty פסק מלהיות. נו טוב, היו ניסיונות לפני כמאה שנה, ליצור תחליפים הגיוניים יותר של פריסת מקשי  נפוצות יותר בשורה האמצעית, אך אלה לא החליפו את פריסת האב הקדמון. אנשים, כבר אז, התקשו להיפרד מהרגלים - חסרי הגיון ככל שיהיו.

          ומה בנוגע לעברית? בני עדות המזרח מתבקשים לא להתעצבן. המקלדות העבריות הראשונות הופיעו רק עשרות שנים אחרי ה-qwerty הראשונה, ובסידור האותיות במקלדת העברית דווקא הושקעה מחשבה מראש - אלא שהוא נועד ותוכנן עבור הקלדה ביידיש. כל האותיות הנפוצות בשפה זו נמצאות במרכז המקלדת, והאותיות הנדירות - בצדדים. זאת הסיבה, למשל, שהאות ט' קיבלה מיקום שולט כל כך, למעלה במרכז. בעברית היא אמנם אחת האותיות הנדירות, אבל ביידיש תתקשו לנסח משפט שלם בלעדיה... למשל: מאכט נישט טוייבעס, האט איר געהערט טעַביא? וואס מאכט איר טאן אויף די מאטראץ מיט מיין מוטער? אייער טוכעס וועט זייַן רויט שפּעטער.... ( שזה משהו על צרות במשפחה. מי שיעלה על דעתו לתרגם לעברית עושה זאת על אחריותו הבלעדית).   

          לאחר שמכונות הכתיבה הפכו לקי-בוארד מחשב, נוספו להן בהדרגה עוד כפתורים, אלא שרבים מהם איבדו גם הם את משמעותם ואת הצורך בהם במרוצת הדורות (Pause Break למשל, או פרינט-סקרין). ושוב, אותו סיפור: אחרי שהתחילו לייצר מקלדות עם המקשים האלה, הם נשארו - לא בגלל צורך או תועלת, אלא רק כי זה כבר היה. כמו עצם הזנב אצל כולנו, כמו הציפורניים ברגליים, וכמו הכתפיים השעירות של אוהדי מכבי כשהם מפסידים בדרבי. 

          אבולוציה.

          אמרנו?

           

          דרג את התוכן:

            פרופיל

            רפי הג'ירפי
            1. שלח הודעה
            2. אוף ליין
            3. אוף ליין

            ארכיון