כותרות TheMarker >
    ';

    ארכיון : 7/2011

    3 תגובות   יום שישי , 22/7/11, 01:15

    כשאנשים מהגרים למדינה אחרת, במוקדם או במאוחר, לעיתים על פני דורות, יתרחש שינוי בשפת הדיבור העיקרית אל עבר השפה הדומיננטית החדשה. התהליך הדרגתי, לא מתרחש בין לילה, השפה המקורית תדעך לאורך זמן ואולי תאבד, בעקבות תדירות נמוכה של הזדקקות לה, ובשל שימוש מוגבר בשפה החדשה בתחומים רבים יותר ויותר. גם כישורי שפת האם הראשונה יושפעו מירידה בשימוש בה. התחום שבו השפה המקורית תוכל להישמר לאורך זמן הוא בדרך כלל תחום הבית והמשפחה, אלא שלאחר ששפה חדשה נכנסת הביתה, קטן הסיכוי להישרדות השפה המקורית.

     

    מדוע אנשים מאפשרים לזה לקרות? האם זה דבר טוב שאנשים חוצים קו אל שפה חדשה, או שמא זה ניתן למניעה? והאם זה אפשרי שקהילת מהגרים תישאר דו לשונית לנצח?   

     

    מהגרים הולנדים במדינות כמו אוסטרליה, ניו זילנד, קנדה או ארה"ב עברו לאנגלית, לעתים קרובות מוקדם מאוד, בממוצע של 2-3 דורות. קבוצות אחרות, כמו למשל יוונים באוסטרליה, שמרו על שפתם במשך הרבה יותר זמן. הבלשן האוסטרלי, המנוח, מייקל קליין, היה אחד הראשונים שצפה ותיאר את התופעה הזאת. הוא ייחס את ההבדל בין קבוצות המהגרים למה שנקרא "ערכי ליבה" שונים של מוצא אתני. לכל קבוצה אתנית מערכת ערכים המסמנת את החברות בקבוצה ספציפית. כל עוד אנשים דבקים בערכים אלה, הם נחשבים חברי הקבוצה. כאשר הם נוטשים את הערכים, כבר אין  להם ולאחרים עילה להיחשב לעצמם חברי הקבוצה.

    בקבוצות מסוימות, השפה היא הערך החשוב ביותר בליבה האתנית. לאחר שה"יוונים האוסטרלים" חדלו לדבר יוונית, הם בקושי רואים את עצמם יוונים. עבור אחרים, כגון מרוקאים בהולנד, ערך הליבה הוא דת, או התנהגויות חברתיות מסוימות המסמנות אותם בתור חברי הקבוצה האתנית שלהם.  ברוב הקהילות הסיניות מחוץ לסין, מסורות תרבותיות מסוימות הן ערכי הליבה של האתניות הסיניות שלהם.

    בעיר ושמה הולנד-מישיגן בניו זילנד ביקשה ד"ר מדלן הולסן ממהגרים הולנדיים לדרג מנהגים  שהיו קשורים עם מסורות אתניות הולנדיות שזכרו מן הבית: פסח, ניקולס הקדוש, ניקוי המפתן בשבתות, שימוש בשפה ההולנדית ואחרות. ה"גייזליהייד", החברותיות, דורגה במקום הראשון. מי שהיה שם בניו זילנד יסכים עם הממצא: בעיר הזאת המסורת ההולנדית החזותית מוצגות מלוא העין: צבעונים כתומים באביב, תערוכות של ציירים הולנדים, טחנות רוח הולנדיות, נעלי עץ  אבל... אף לא מילה אחת של הולנדית, מדוברת או כתובה!

    לשוניות ילידית קיימת במקומות שבהם באופן מסורתי יש יותר משפה אחת מדוברת, כמו בספרד, למשל בסקית, קטלונית, בין היתר, המדוברות במקביל לספרדית הקסטיליאנית. סוגים אחרים של לשוניות הם תוצאה של הגירה: זוהי לשוניות מיובאת. כך הוא המצב במדינות הגירה כמו אוסטרליה, ובמקומות שבהם הונצח הפוסט-קולוניאליזם או מקומות משופעים במהגרי עבודה. לפעמים מצב דו לשוני נעלם, לפעמים נשמר.

    לכל רמת-שפה ייתכנו פונקציות ספציפיות משלה. לדוגמה, אנשי מרוקו מודעים היטב להתאמה של הסיטואציה לשימוש בתקן הרשמי בערבית, בניגוד לערבית מרוקאית מדוברת וערבית מרוקאית ברברית. הכללים ידועים:  מרוקאי לא ישתמש בברברית או בערבית מרוקאית בדיון על דת או במהלך הבחינה בעל פה באוניברסיטה. במקביל, בדיחות בערבית יסופרו תמיד בשפה מדוברת. מצב זה, שבו השפות משרתות פונקציות ספציפיות, או ליתר דיוק, שבהן אנשים יודעים איזה רובד שפה אמור לשמש במצב מסוים, נקרא דיגלוסיה. מאפיין של מצב דיגלוזי היא שפה אחת או מגוון בעלות מעמד גבוה, ואחרות בעלות מעמד או תקן "נמוך". הפונקציות של שפות על פי רובדיהן, ברורים למשתמשים, ומציאות לשונית כזו עשויה להיות קבועה ויציבה למדי. 

    שפה "משמרת מצבים", שבה הגבולות דקים מאוד, היא עניין מרתק. לעתים קרובות זהו המקרה של קהילות מהגרים. הפונקציות של השפה המקורית נכבשות באיטיות על ידי השפה החדשה. בהתחלה, השפה המקורית היא הכלי העיקרי לתקשורת. בדורות מאוחרים המצב הפוך. תהליך זה, מושפע מגורמים כגון השכלה, עיור, ונישואי תערובת.  


    תרגום של מאמר מאת
    יאקמינה נורטיאר, פרופסור ללשוניות וסוציאו-לינגוויסטיקה   במכון אוטרכט לבלשנות, אוניברסיטת אוטרכט, הולנד. היא מלמדת בכל הרמות באוניברסיטה. היא גדלה על הולנדית  אבל כמו כל הילדים ההולנדים היא למדה אנגלית, גרמנית וצרפתית בבית הספר, ומתקשרת בכל השלוש. כסטודנטית באוניברסיטה היא למדה את השפות הסקנדינביות דנית, נורווגית, שוודית, ומאוחר יותר למדה גם ערבית מרוקאית. עבודת הדוקטורט שלה (1989) עסקה במיתוג קוד בין ההולנדית לבין ערבית מרוקאית. פרסומיה  האחרונים עוסקים אף הם בקודים של "שפת הנוער העירוני", והאופן שבו ידע אקדמי מסייע לנו להבין איך לצלוח את את לשון היומיום שלנו.    

     

    נו, ומה כאן בארץ? כאשר זרים נטמעים בקהילות שלנו, הם צפויים ללמוד את השפה מהר ככל האפשר. אבל באותו זמן, הם עלולים להמעיט לדבר בשפת המקור שלהם בבית, וזה כבר פחות מובן מאליו. "אינטגרציה", מילת הקסם, יחד עם ויתור על כישורי שפת האם, קשורות קשר קשר הדוק. זה מצער לא פעם כאשר הבית הישן שממנו באנו נשכח, בבואנו אל מדינה אחרת ואל שפה חדשה. אצלנו גם לא חסרות תופעות מרתקות בהקשרים האלה. מקצתן משעשעות. האם תוכלו להוסיף משהו משלכם?

    המערכון המפורסם בנמל יפו של קבוצת "לול", שמבצעים אריק איינשטיין ואורי זוהר, ובו עולים ותיקים מודאגים מבואם של עולים נוספים. וכך העולים הפולניים בני העלייה החמישית מקללים בערבית במבטא איום, את ה"חדשים" מתימן ומרוקו: "אִילָאעָן  בָּאבּוּר אילי גַ'אבְּקוּם" (ארורה האונייה שהביאה אותם....)

    ה"ערבית של יפו" שהיא ערבית פלשתינית מדוברת שלתוכה שזורים אין ספור מונחים בעברית הלקוחים מן ההווי הישראלי המשתנה, ולא רק מתחום הטכנולוגיה, כגון: "יאללה בסדר, ג'יב לאכ חשבונית?" 

    הפרחח הרוסי המשתלב, אם תרצו בנדיט בלונדיני, בדרך כלל משכיל ואיש ספר, שפולט קללות עבריות עסיסיות, עתירות רוק וריש מתגלגלת מצידי הלשון: "תיזהר יא מאניאק, לפני שאני מפרק לך את התחת !!!" 

     

    וכמובן בת חן (ענת שבו-מגן) לפני שהגיעה ל"נבחרת ישראל בְּטלוויזיה"

     

    ''

    דרג את התוכן:
      14 תגובות   יום ראשון, 3/7/11, 15:19

       

      התנ"ך נכתב בידי מחברים שונים בתקופות שונות. ליטל לוין, כתבת "הארץ" בהתבססה גם על סוכנות איי-פי, מפרסמת כי ישראלים פיתח תוכנה חדשה לזיהוי מחברים של טקסטים (Authorship Attribution), שמאששת את הסברה המחקרית הידועה כי התורה בפרט והתנ"ך בכלל, מתאפיינים בריבוי מחברים והוא נכתב לאורך אלף שנים ויותר. אומנם לפי המסורת היהודית, חמשת חומשי התורה נמסרו למשה מאלוהים, אבל חוקרי המקרא ומבקריו בתקופה המודרנית יכולים לקבוע מתוך מחקר ביקורתי שהתורה נכתבה על ידי כמה מחברים, המובחנים זה מזה בסגנונם הלשוני ולא פחות מכך באידיאולוגיה שלהם. מרבית חוקרי המקרא מחלקים היום את חומשי התורה לשניים - חלק שנכתב בידי כוהני המקדש בירושלים, וחלק בידי מחברים אחרים.

      לדברי משה קופל, פרופסור למדעי המחשב וחוקר תלמוד מאוניברסיטת בר אילן, שעמד בראש קבוצת מפתחי התוכנה, ממצאי הסריקה של התוכנה החדשה תואמים ב-90% את ההבחנה המחקרית המסורתית בין טקסטים שונים בתורה.

      לתוכנה יש שלל יישומים אפשריים, החל בסיוע לרשויות החוק ועד לפיתוח כלים לכתיבה. אבל בשביל יוצרי האלגוריתם, התנ"ך - ששאלת זהות מחברו או מחבריו מעסיקה חוקרים שנים רבות - הוא מקרה המבחן המסקרן ביותר. "בכמה דקות הצלחנו לסכם עבודה מחקרית מאומצת של מאות שנים", אמרו חברי קבוצת המחקר, שהציגו את הממצאים בכנס השנתי לבלשנות חישובית, שהתקיים בשבוע שעבר בפורטלנד, אורגון, בארה"ב. עם הקבוצה נמנים נבות עקיבא, דוקטורנט למדעי המחשב, ונחום ועידן דרשוביץ, אב ובנו - הראשון מדען מחשב באוניברסיטת תל אביב, השני חוקר מקרא באוניברסיטה העברית. התוכנה פועלת באמצעות זיהוי תבניות חוזרות של מלים כמו "אם", ו"אף", והבחנה בין מלים נרדפות כמו "מקל" ו"מטה".  

       

      הקטעים שיש עליהם מחלוקת בתנ"ך, בין הנחות המחקר הרווחות לבין התוכנה החדשה, עשויים להתגלות כבקיעים מעניינים למחקר. כך, למשל, מקובל לחשוב שפרק א' בספר בראשית נכתב בידי כהן. לפי התוכנה, לא כך הדבר. את ספר יהושע נהוג לחלק בין שני כותבים, עד פרק 39 ולאחריו. לפי התוכנה, לספר יש אמנם שני מחברים, אבל המחבר השני מתחיל כבר בפרק 33. להבדלים הללו "יש פוטנציאל ליצור דיון פורה בין חוקרים", אמר פרופ' מיכאל סגל מהחוג למקרא באוניברסיטה העברית, שלא היה מעורב בפרויקט. "יותר ויותר תוכנות מחשב מסייעות בעשור האחרון לחוקרי תנ"ך, בבואם לחקור ולהשוות טקסטים. לדברי סגל, החידוש בתוכנה החדשה נעוץ ביכולתה לקחת קריטריונים קיימים שחוקרים פיתחו עם השנים, וליישם אותם באמצעות טכנולוגיה אשר כוחה עולה, במובנים רבים, בעשרות מונים על המוח האנושי.

      לפני שניסו את התוכנה על התורה, נזקקו החוקרים למבחן כדי להוכיח שהאלגוריתם מסוגל להבחין נכונה בין מחבר אחד למשנהו. הם ערבבו קטעים מספר יחזקאל ומספר ירמיהו לטקסט אחד והריצו עליו את התוכנה. זו שייכה את הקטעים לספרים הנכונים "באופן כמעט מושלם", אמרו החוקרים.

      אין זו הפעם הראשונה שחוקרים נעזרים ב"טביעות אצבע" לינגוויסטיות בטקסטים כדי לזהות כותבים נסתרים.  ב-2003 השתתף משה קופל בקבוצת מחקר שפיתחה תוכנה שזיהתה את מין הכותב בטקסטים. הניסוי הצליח בארבעה מחמישה מקרים. החוקרים מצאו שבטקסטים של נשים יש סבירות גבוהה הרבה יותר לשימוש בכינויי גוף "היא" ו"הוא", בעוד גברים נוטים להעדיף תוויות יידוע כמו "זה". הצלחת התוכנה עוררה ויכוח על תפקידו של המגדר בעיצוב אופן החשיבה והתקשורת בין בני אדם.

       ארבעת החוקרים שפיתחו את התוכנה, שלושה מהם דתיים, מדגישים שאם יש שאלה שהתוכנה אינה יכולה לפתור בעניין התנ"ך היא אם נכתב בידי אדם או בידי אלוהים. אבל למרבית חוקרי המקרא, עצם קיומם של סגנונות שונים בתנ"ך מעיד שנכתב בידי אדם. לדברי החוקרים, "אין הכרח להתייחס להבחנה שעושה התוכנה כאל הבחנה בין כותבים שונים. אפשר לראות בזה הבחנה בין סגנונות שונים". 

       

       

      רק כדוגמא להשתלת טקסט מאוחר ומגמתי בספר בראשית ל"ד, ניתן להביא את ספור של דינה בת יעקב אבינו והתקיפה המינית שביצע בה בנו של חמור נשיא שכם ולאחר זאת ביקש לשאתה. חוקרת המקרא יאירה אמית מהחוג למקרא באוניברסיטת תל אביב, טוענת שלאמיתו של דבר מי שהביא את  סיפורה של דינה – אין לו כל עניין בדמותו של יעקב, והוא אינו מתאר תקרית כואבת בתקופת האבות לפני ארבעת אלפים שנה. להערכתה הסיפור נכתב למעשה כאלף שנים מאוחר יותר, בראשית ימי הבית השני (אחרי שיבת ציון שהחלה בימי כורש שנת 537 לפני הספירה), והוא עוסק בדיון הציבורי ובמחלוקת בין  היושבים ביהודה ובין אותם אנשים שמאוחר יותר ייקראו "השומרונים", הלא הם תושבים נוכריים שהובאו לממלכת ישראל בידי השלטון האשורי שהחריב אותה. בראשית ימי בית שני במאה השישית לפני הספירה, ואף לאחריה, היהדות המתהווה בארץ ישראל ביקשה לגבש את מדיניותה כלפי יושבי שומרון שביקשו להסתפח אל עם ישראל ולהתמזג בו, וסיפור דינה נכתב  אז ובדיעבד, במתכונת של סיפור עתיק. לכן פרשת דינה היא אחד הביטויים להתנגדות חריפה של יהודי בית שני לקשרי נישואין עם השומרונים. הסיפור, אם כן, הומצא מחדש ויוחס ליעקב, מאבות האומה, כדי להקנות לאיסור על נישואי תערובת ממד קדום מסורתי ומשקל יתר. 

      דרג את התוכן:

        פרופיל

        רפי הג'ירפי
        1. שלח הודעה
        2. אוף ליין
        3. אוף ליין

        ארכיון