כותרות TheMarker >
    ';

    ארכיון : 2/2012

    7 תגובות   יום ראשון, 12/2/12, 17:54

    חייזר ממקום לא ידוע הוזמן לבקר בבית ספר תיכון בישראל, לא חשוב איפה, ומתאר חוויות. למרבה הצער זו לא התחלת בדיחה. אולי בעצם כן...

    "כאשר נלקחתי לאותו מקום", הוא מספר, "שכאן הם קוראים לו מוסד חינוכי, ראיתי מחוץ לשערים ולחומות בני אדם צעירים פולטים עשן מן הפה, וצועקים, צרחות איומות, אך לא זה על זה, אלא לתוך קופסאות קטנות בגודל כף ידם. אלה שאינם צועקים, משמיעים מתוך הקופסאות מוסיקה בלתי נסבלת, שבאמצעותה הם כנראה מבריחים את חיות הטרף. הסבירו לי שהצעירים האלה בדיוק סיימו לעבור איזה טקס חשוב שנקרא "בגרויות", ולכן מותר להם להחזיק בפה את מקלות העשן האלה, שעל פי אמונתם מסייעים להם להירגע או להתרכז.

    "הם מכוסים בכיסוי שמרחוק נראה אחיד, במיוחד החלק העליון, אבל כשמתקרבים רואים שכל אחד מהם, בעיקר אלה עם השיער הארוך, משנים בביגוד העליון כל מיני פריטים, כנראה לצורך הסוואה וזיהוי אישי או השתייכות. על פלג הגוף התחתון הם לובשים כיסוי עם קרעים מוזרים ועליו תוספות צבעוניות.

    "כשנכנסים דרך השער, אחרי שהיצור המבוגר ליד הכניסה צרח במכשיר שלו: "אז מה אני עושה איתו?", ומתבוננים בחלק החיצוני של המבנה, אפשר להבחין כי בגלל תנאי אקלים קשים חלק מן הצבע השיל את עורו אך התהליך לא הסתיים. יש להם מסורת מאוד חזקה: מרגע שבונים מוסד חינוכי חדש, אסור לגעת בו לשנות, לשפץ או להוסיף. ועל זה הם מאוד מקפידים.

    "יש שם בחצר מעין מקומות מסתור, שאולי פעם היו פינות חמד עם ספסלים, צל, ומזרקות מים קטנות, אבל הן שינו את יעדן, ככל הנראה בידי תלמידים שהמקום שימש להם פינת התארגנות. הספסל שבור, מלא חריכות של אש, כתובות בשפה לא ברורה ושיירי מזון.  

    "הזכות לנקות את החצר מוענקת רק לאנשים מבוגרים שהם במעמד של  "אבות הבית". לצעירים אסור להשתתף בניקיון או בתחזוקת החצר. הם העתיד של השבט. לעומת זאת הם רשאים להשליך על האדמה קליפות נוצצות של מזון מוזר, או פחיות נוזל שכנראה מתדלק אותם. את מבני הלימוד מנקות נשים, אבל רק לאחר שהצעירים עזבו את המקום. מדי פעם אפשר לראות כי אבות הבית מעבירים בזהירות חלקי ריהוט שבור למחסן מיוחד, ויוצאים ממנו לאחר ששופץ.

    "בכיתות של הלימוד יש חופש אמנותי גדול. הם מציירים כל מיני ציורים וכיתובים מוזרים על הקירות, כמו חיות שמסמנות טריטוריה, או כדי לתפוס נפח בעולם. זה מזכיר את ציורי המערות שעל פי המחקר יצר האדם הקדמוני שחי על הכוכב הזה.

    "אמרו לי שיש להם שם שני חגים חשובים במשך השנה. אחד נקרא ערב-הורים, והשני ביקור של המפקחים. ואז הם נערכים מראש ומקשטים את הפרוזדורים כדי לכסות את הסדקים.

    "המנהיגים של הכיתות, שנקראים כאן "מחנכים", מחויבים לתלות במקום בולט בכיתה את מערכת החוקים שלהם, אורחות החיים, ודרכי ההתנהגות במבנה החינוכי, חובותיהם, זכויותיהם, כללי הסדר והמשמעת. בשפתם זה מכונה: "שיפור אקלים בית ספרי וכיתתי", אבל זה לא קשור למזג האוויר או תופעות טבע.

    "המילים שפותחות כל סעיף במערכת החוקים מנוסחות באופן שמעלה קונוטציה שלילית, איומים והפחדות למי שמפר את החוקים. זו בעיניי ראייה בעייתית, למשל: ראש-פרק בשם: "אלימות", במקום: "יחס בין אדם לזולתו". או: "ונדליזם, גרפיטי, גרימת נזק", במקום, "שמירה על רכוש בית הספר". ההפחדה הזאת מביאה לתוצאה הפוכה: במקום להתעכב כל בוקר מול מערכת החוקים, הם מעדיפים להתעלם ממנה.

    "בנוסף לכך הכללים נוגעים רק לחובות הצעירים, ואין בהם איזכור של היחס שהצעירים אמורים לקבל ממנהיגי ההוראה והשליטים של בית הספר. התלמידים מחויבים למלא אחר מערכת החוקים והמורים אוכפים אותו בדרך של ענישה. אם זה היה קורה בכוכב שלנו,  היו קוראים לזה: חד צדדיות.

     

    איך גז-מזגנים מסייע לקפיצת כיתה? פחות או יותר ככה...

    ''

    דרג את התוכן:
      13 תגובות   יום חמישי, 2/2/12, 12:09

      המציאות עשירה, מתעתעת, מנחמת ואופטימית יותר מכל פנטזיה.

      חייל שריון השתתף בתחילת פברואר, בסריקות אחר משליכי אבנים שמנסים לחתוך את הגדר בכפר-בּוּדְרוּס, מצפון מערב לרמאללה, (שזה פחות או יותר ליד בית-אריה וכביש 6... כלומר במרחק שווה מראמאללה ותל אביב). החייל נשכח על ידי מפקדיו בתחום הכפר, לאחר שעקב מזג האוויר הסוער, חושך וגשם, החליט הקצין שפיקד על הפעילות לעזוב את המקום, והורה לחייליו לעלות על כלי הרכב ולזוז.

      זמן קצר לאחר זאת, זיהו שני קשישים פלסטינים מן הכפר את הלוחם שנשכח בפאת הכפר, עומד לא הרחק מהם, פנו אליו כאל אחד האדם, ועדכנו אותו כי חבריו הלוחמים כבר עזבו את הכפר בלעדיו.  "למה לא נסעת עם החיילים?" שאלו אותו שני הכפריים, "הם הלכו מכאן".

      החייל חשש, הורה להם להתרחק, וכיוון לעברם את הנשק. אחד הזקנים לא התרגש, התעקש שהם לא משקרים, והזהיר את החייל שאם ימשיך להתקדם לכיוון מרכז הכפר, הוא עלול לפגוש את צעירי הכפר שמסוגלים ליידות לעברו אבנים ולפגוע בו. החייל האמין להם וביקש מהם להישאר לידו. השלושה ליוו זה את זה בדרך הקצרה ביותר לעבר הגדר, שם חיכה רכב צבאי, ממנו ירדו קצין וחייל.

      אחד הזקנים נזף בקצין (פעמיים): "למה ככה השארת את החייל? זה מסוכן. למה אתה מפריע לנו בכפר? מה יש לך לחפש כאן?" הקצין הודה לפלסטינים וביקש ללחוץ את ידם. אחד מהם לא הסכים ואמר כי עשה זאת רק בשביל להציל את חיי החייל. הקצין ולוחמיו החליטו לא להתעמת איתם ועזבו את המקום.

      דובר צה"ל מסר בתגובה: צה"ל רואה את האירוע בחומרה רבה, ומבירור עולה שאכן היה נתק של לוחם השיריון מהכוח. מפקד אוגדת איו"ש, תא"ל חגי מרדכי, החליט לתחקר בעצמו את המפקדים, ומפרטים ראשוניים שהגיש מפקד חטיבת אפרים, אל"מ רן כהנא, עולה כי משך הנתק בין החייל לכוח לא עלה על שמונה דקות. עוד עולה כי החייל לא פנה לעזרת הפלסטינים אלא המתין לבואם של הכוחות.

       

      ''

                                                ************************

      ואצלנו היו מספרים שבשנות ה-70 חייל היה יכול לתפוס טרמפ ברכב שטחים עם לוחית זיהוי כחולה, להגיד לנהג: "אני צריך לבה"ד 3", לשים ראש ולהירדם בנסיעה, ולהיות בטוח שהנהג הפלשתיני יודע בדיוק איפה זה בה"ד 3 וכי יסיע אותו לשם ללא פגע...

       


       

      דרג את התוכן:

        פרופיל

        רפי הג'ירפי
        1. שלח הודעה
        2. אוף ליין
        3. אוף ליין

        ארכיון