כותרות TheMarker >
    ';

    ארכיון : 1/2013

    3 תגובות   יום חמישי, 31/1/13, 23:05

    הגרוע ביותר נשמר לסוף. מישהו בוועדה המסדרת כנראה סבר ש-12 השירים המתמודדים חייבים לייצג את רוב הז'אנרים במוסיקה הישראלית הקלה, במקום לתת פתחון פה ומעט חמצן לשירי ארץ ישראל. השיקול הממלכתי של הערוץ הממלכתי היה בעוכריו וקם על יוצרו.  שיר מספר אחת עשרה, פאר טסי מפרדס חנה, עם כרבולת וזיפים של שבוע, מזכיר לנו איפה אנחנו חיים, ומה התרחש כאן מאז ימי פסטיבל הזמר האמיתי של פעם. "תחזרי"  ("שותת בדמי, אני מתמוטט, השעון מתקתק") נשמע בדיוק כמו הכלאה בת ימינו בערוץ 24 של משה פרץ, אייל גולן וההוא, נו, מקרית עקרון... ("אוי אוי... אם הזוכה ייבחר בשיטת 70 אחוזים אס אם אסים בסלולארי, הוא עוד עלול לזכות", אני אומר לעצמי, ושוב איווכח כי יש דברים שלא אומרים אפילו בצחוק.)

     הטור הזה נכתב דקות אחדות לאחר שהסתיים השידור הישיר מקרית מוצקין בערוץ הראשון. כמו קרן שמש פז מאוחרת, שזורחת לפתע ביום סגרירי, בין ט"ו בשבט לפורים בעיצומו של החורף - ולא כמו פעם בתחילת חומו של אביב בערב יום העצמאות - חוזרים אלינו בפתיח השירים ההם שזכו לכבוד ולהוקרה, לפסטיבלים ההם שבהם כל מילה הייתה חשובה "תקשיבו למילים ליצירה לרגש"... ימים שבהם כל אות זכורה, כל פתיחה מזוהה. דיסקים של אוספים ושירונים לא מפספסים אותם, בתי הספר היסודיים בנו אינספור מסיבות סיום והצדעה סביבם... הנה הזדמנות לברוח מתלאות ההווה, מן הכפור, ממטוסי חיל האוויר ממעל בדרכם לפעולה מוצדקת בדמשק, שאלוהים ישמור על על הטייסים שלנו שיכולים הכל. "זה לא החלום שחלמנו" שר אריק סיני וביטא את הרוח של הערב. משהו חדש שהוא ישן כמו ימיה של המדינה הזאת. בסינון הראשוני הוועדה בחרה מבין 800 שירים מקוריים שנשלחו, ומהם נבחרו שנים-עשר הסופיים. עוד ועדת שיפוט יושבת כאן הערב, ולהחלטתה יהיו 30 אחוז בשקלול הסופי. תוצאות באס אם אסים? זה ייגמר רע... "דור הולך ודור בא שירים לא רעים", רוטן אביהו מדינה, איש הוועדה. "בסך הכל שירים נחמדים, לא רעים". 

     

    המנחה אורי גוטליב ("ככה נשמעת יצירה ישראלית במיטבה") "הבלונדיני עם התלתלים שמחליף את רבקה מיכאלי", מנסה להפיח בערוץ הממלכתי רוח משובה, ומעט אבק של אנרכיזם שלא ממש נדבק, להיות הניגוד המוחלט של המנחה המיתולוגי ההוא צחי שמעוני, מאלתר על הטלמפרומטר, מסתבך עם הטקסט ושב לסורו, ולא שוכח לעקוץ בכבדות, את המתחרים המסחריים שיום אחד עוד "יעשו גירסאות כיסוי לשירים המקוריים שנכתבים כאן היום".

    נראה כי הערב משדר נוסטלגיה כבר מראשיתו. ארבעת השירים הראשונים נשמעים כאילו נלקחו מן הימים ההם, תמיר שטרית, עורך דין ממושב על יד לטרון, שר שיר תהילה לסימון דה בובואר, מין ואלס געגועים רומנטי... והנה אריק סיני על החלום ושברו, והנה דנה ברגר "תחזרי אליו כי הזמן עובר ואת לא נעשית צעירה יותר" א-לה סבנטיז.

    רגע יחיד ומיוחד של שמחה לאיד, עם מקבץ של שירים שלא עברו את הוועדה, "ולא יעברו שום ועדה ולא יושמעו לעולם..." צוהל המנחה, כאילו הוא עדיין מנחה פאנל מטורף ב"רצועה" האנרכיסטית בערוץ ביפ. אלפי פניות בריאליטי להשמיע שוב שירים שלא עברו לשום מקום והנה מוטחת בהם חותמת "לא עבר" כמו אצל האח הגדול שמטיל את צילו.

    מיכל, נשואה פלוס שתיים, משושלת תרבותית מוסיקאלית שרה "יש ירוק" (בלי קונוטציות לדברים אסורים)  שזה לא שיר על שדות שבעמק ולא על הכרמל, אלא  בעצם על רמזור, עם מוסר השכל.

     שיר מספר 5 נשמע כבר כמו שיר ש"המכשפות" עליהן השלום, היו שולחות לקדם-אירוויזיון. אילו יכלו.

    והנה גם "שיר החובש" תשע"ג, חוב של כבוד לאמונה. שיר מספר 6, "למה שלא ניקח טקסט של אביגדור קהלני, אנא אלי ענני אם יש אלוהים שישלח לי הליקופטר". יסלחו לי המבצעים אם אומר שהמנגינה היומרנית הייתה גדולה עליהם קצת, ודי לחכימא בקריזא.

    שיר מספר שמונה, הוי, גם בוגרי רימון כאן. איה כורם ש"המשוררת רחל העיפה לה את המוח בגיל 12 ומאז היא ניסתה לכתוב כמוה", אבל הערב התפשרה על הלחנה מחדש של "בין נהר פרת לנהר חידקל", של חיים נחמן ביאליק, מקפידה לשמר את ההיגוי האשכנזי שבו נכתב השיר.

    שיא הביזאר, גבר עם גיטרה במידבר, והיגוי נורא של אותיות שורקות, ושמו רפאל היצירה, על פי עדותו מאחרוני הגזלנים על כביש הערבה. "כל העם מחכה לגאולה" עם פוטנציאל ענק להיות להיט חתונות מזרחי. לא נפקדה מקומה של אחוות עמים. מרים טוקאן מהגליל מרשה לעצמה לסלסל מעט מעט על תהילה, "למחוק את הקללה".

      ולא נסיים בלי שיר מספר 12 קול דודי, ישי, עם זיפים כיפת קטיפה וציציות בחוץ שהנגינה נכתבה בראשו בשבת קודש, נשמרה ללא מנוחה בזיכרון, במוח, "ובמוצאי שבת רצתי לקלידן. השיר הביא לי את ההארה".

    ובהפסקה לא ייאמן, הפתעה, הדם קופא בעורקים הזמן עוצר מלכת והפטיש יורד על הראש וממחיש סופית כמה ולאן הגענו מאז, הנה הגיעה במיוחד מחו"ל אסתר עופרים-רייכשטאט הנצחית, עם העין והחית העדינות-משובחות והקול הקלאסי המעורר, אחת מן המשתתפות בפסטיבל הראשון ראשון ב-1960,  "רוצה להזכיר לכם כי את 'היו לילות' שרתי ב-1961". נוסטאלגיה במלוא מובן המילה המושרת.

    נא להתפכח, כולם להתעורר.

    דרג את התוכן:
      12 תגובות   יום שלישי, 29/1/13, 17:22

      ''

      דרג את התוכן:
        11 תגובות   יום רביעי, 23/1/13, 15:01

        ''

        דרג את התוכן:
          28 תגובות   יום שלישי, 1/1/13, 15:37

          זה עשרות שנים שתשדירי תעמולת הבחירות בישראל אינם מיועדים לכם או לי, או לכל אדם סביר, שיש לו השקפת עולם מובנית, והכרעתו הפוליטית נופלת חודשים רבים לפני ההתייחדות מאחורי הפרגוד בקלפי.

           

          גם כאן חל הכלל: "אם לא הבנת אותם - הם אינם מיועדים לך..." למעשה קהל היעד של תשדירי הבחירות הוא הקולות הצפים, המתנדנדים, אלה שלא יחליטו עד לרגע האחרון, לעיתים גם אז לא, לא סגורים על עצמם, מצביעים עם מוסר ומצפון גמישים ולא עקביים, ניתנים להשפעה בלא קושי, ועם אפס יכולת להפעיל שיקול דעת, (שלא לומר מטומטמים ונבערים מדעת).

           

          אלה, על מנת להגיע להחלטה, זקוקים לסיסמאות ש"נותנות בראש", לדרכי שכנוע חזותיות, רוויות סמלים מרגשים ומיתוסים שקריים, דרכים שמוליכות אל לב הבוחר תוך עקיפת החשיבה השכלתנית.

           
          אנשי המקצוע, הפינקלשטיינים שמעליהם והפוליטיקאים, יודעים זאת היטב, ולכן הם מתסרטים, מביימים ומתמללים את התשדירים בהתאם. כל משפט וכל מסר מנותחים באיזמל חד, מחשש שיהיו גבוהים מדי, ולא יובנו כראוי על ידי "קולות הרמאים".

           

          מכוני מחקר וסוקרי הקולות אומדים את משקל ה"מתנדנדים" במאגר המצביעים הכללי: בין 20 אחוזים לרבע ממספר המצביעים.

          וזה - המון.

           

          אלה המנדטים שזזים ממקום למקום בסקרים היומיים ומבטאים "מגמות".

           

          אלה הם המנדטים שמכריעים גורל בחירות.

           

          אלה המצביעים שהתעמולה מופנית אליהם...

           

          המסר של התשדירים הולך ומתקצר לכלל אמירות מתומצתות ונבובות, ("מנהיג חזק", "אסון למדינה", "מדבר ברור").  תשדירים כאלה נמצאים כיום בשימוש משטרים שיודעים כי תומכיהם אינם מסוגלים לפענח מסרים מתוחכמים, או תשדירים שפונים אל התבונה המצפון וההיגיון.

           

          אם תרצו, טכנולוגיה מתקדמת הניצבת ביחס הפוך לאינטליגנציה המידלדלת. 

           


          פוליטיקה ללא מעט הומור, היא כמו אמונה בלא ספקות.

          דברים שנאמרו על ידי פוליטיקאים (ואת כולם ניתן לייחס ללוי אשכול): 

          ''

           

          דרג את התוכן:

            פרופיל

            רפי הג'ירפי
            1. שלח הודעה
            2. אוף ליין
            3. אוף ליין

            ארכיון