כותרות TheMarker >
    ';

    ארכיון : 6/2013

    9 תגובות   יום רביעי, 19/6/13, 01:56

    בִּילְעָם בֵּן-בְּעוֹר (ממשרד יח"צ B-B-B) נשכר על ידי בלק בן ציפור מלך מואב ללכלך על היריבים הישראלים המתקרבים לגבולות מואב, לאחר שראה "את כל אשר עשה ישראל לאמורי". בילעם, יחצ"ן מנוסה ומומחה בקללות ובטינופים, יודע כי עדיף לצאת מהעניין טיפש, ולא לצאת שקרן. ברור לו שהוא עלול להיכשל ולפשל מתישהו.  זה חייב לקרות, וזה קורה לכולם. אבל אז, לפחות תהיה לו היכולת לומר - טעיתי, עבדו עלי. היושרה שלו שווה יותר מכותרות או כסף. הלקוח שלו נקלע למצב משברי. הדבר האחרון שבילעם צריך זה לנתח עבור לקוחו את הגורמים לנפילה. הלקוח מגיע אליו מפוחד עוד קודם שהגדיר את מטרתו. בילעם  מבקש מהשליחים ללון בביתו ובבוקר הוא מוסר להם את החלטתו: הלקוח במשבר בלתי הפיך, ולכן קללות או יח"צנות שלילית לא יעזרו. בלק מנסה שנית. מבטיח שכר גבוה, כסף וזהב. בסופו של עניין בילעם יוצא למשימה לא בגלל הכסף ולא בלב שלם.

    כבר בהתחלה, תקלות. האתון סטתה מן הדרך ללא סיבה, היא מבועתת, נוטה אל הצד ולוחצת את רגלו של בלעם אל הגדר. בלעם כועס ומכה. ואז רובצת האתון על מקומה ומסרבת להתקדם. בלעם מרגיש כי  אם ייצא פעם אחת שקרן, התוצאה: בהמשך, כל הודעה שיוציא, ולכל משפט שיגיש, יתווסף מייד סימן שאלה. כל סיפור יצטרך לעבור שבעה מדורי גיהנום של אימות, ועלול לא להתפרסם. אי אפשר לומר את זה אחרת ואי אפשר לסובב את זה: "חייבים להפסיק לשקר". לא לעוות את האמת, לא לנפח בלונים בלתי מציאותיים. שקר, לעולם יצוף על פני המים. בכל פעם שבילעם ימכור מעשיות שיגרמו למישהו להיראות אידיוט - הוא יספוג את הנזק.

    עליו לאמץ הכרעה אישית, מקצועית, ערכית. "אצלי, לא משקרים". במקרה שהפתרון הוא חד משמעי – שחור או לבן –  כדאי להודיע על כך ללקוח. אם הנזק הוא כבר בלתי הפיך - אין סיכוי להצליח, ולכן יש להציע  ללקוח לרדת מזה. חבל על הזמן.  

    היחצ"ן הידוע כובש את יצר החמדנות. אומנם הוא יכול להרוויח המון כסף עם אפס עבודה אך בחר לא לעשות זאת. היתרון ברור: אמינות, אמינות, אמינות.

    בילעם מברר אפשרות של ניגוד אינטרסים. ייתכן כי עזרה ללקוח אחד – תפגע בלקוח אחר. בחומרים רגישים לא להזדהות עם הלקוח באופן מוחלט. לא למות למענו, לא להיות חלק ממנו. זה טוב  לטווח קצר, אבל היח"צן יימדד לפי התוצאה. 

    ברור לבילעם מיהו הלקוח, מה העבר שלו ולמה הוא שואף. כדאי להבין ולהכיר את הלקוח לפני שניגשים לתת לו עצות. לחשוב על גימיקים שיביאו לפירסום - כלומר, איפה הוא רוצה את האייטם הספציפי ומה הגימיק שבו אפשר להשתמש כדי להעלות את האייטם להיות מציאותי – לא להתחייב על דברים מעבר ליכולת. להנמיך ציפיות אצל הלקוח ולהסביר שמטבע הדברים, רק חלק מהמטרות יתגשמו. למצוא את מה שיוצר עניין תקשורתי, שונה ומעניין לספר.

    בילעם מחליט: נארגן מיצג. הוא מצווה על בלק לבנות שבעה מזבחות בהם הוא יעלה שבעה פרים ושבעה אילים. הוא ניגש להתבודד, וכשהוא שב לבלק, הדברים ברורים. את דבריו הוא נושא בלשון מליצית כשנבואתו כוללת גם את העתיד המזהיר הצפוי ליריב, לישראל, לצד העונש המר המצפה לאויביהם. בלק המאוכזב מנסה להעביר את בלעם למקום אחר, שוב הוא בונה שבעה מזבחות ומקריב בהם קורבנות ושוב הולך בלעם להתבודד ולהינבא. הוא שב ובפיו תוכחה לבלק: "לא איש א-ל ויכזב!" א-הה...

    הלקוח, בלק המאוכזב רותח: "מה עשית! קראתי לך כדי לקלל את אויבי ואילו אתה ברכת אותם! ברח לך אל ביתך". ללקוח תמיד יהיו רצונות, שאיפות ומאוויים. תמיד נזכור כי הלקוח שלנו הוא בן אדם. עלול להיות עם סף ריכוז נמוך, בעיות בשליטה בדחפים, שיפוט גרוע, לא לומד משגיאות. אנשים עם הרגלים רעים,  מחפשים ריגושים,  יש להם מצפון חלש, לא עקביים, לא משלימים משימות, מחפשים עימותים, הכעס והשינאה ממלאים את החיים שלהם בעניין, לא יכולים להתנהל ללא דרמות, כל הזמן חושדים "מי בא להם לא טוב". 

    "אמרתי לך מראש", משיב לו בלעם, "כי לא אוכל לעבוד נגד מצפוני".

    לפני צאתו לדרך הוא שב ומתנבא ולבסוף הוא מייעץ לבלק למזער את הנזק התדמיתי. לקחת את בנות מואב לקרחאנה של סקס ופולחן,  ובאמצעותן להסית את הישראלים לעבודה זרה. הפתרון מתגלה כמוצלח: בנות מואב ובנות מדיין המופקרות מסיתות את בני-ישראל להשתתף בהתלהבות עצומה במופע של ציצים, קוּסִיוֹת-אֵש, ומוסיקה ים תיכונית...   

    דרג את התוכן:
      4 תגובות   יום שבת, 8/6/13, 23:53

      "מוזר לי להיות כה רחוק מהחיים שחשבתי שיהיו לי.

      "אני מתקיים בעבר שלא יהיה לו עתיד.

      "המדינה שהשתתפתי בהקמתה הסתיימה מזמן.

      "היא מגוחכת, קהה, אפלה, חולה, ולא תחזיק מעמד.

      "פעם חשבנו שזה יהיה אחרת".

      דרג את התוכן:
        5 תגובות   יום שני, 3/6/13, 16:33

        הטלפון הקווי בביתי מצלצל בדיוק בארבע אחר הצהריים. ברעננה לא מטרידים תושבים בין שתיים לארבע. כנראה שאני הראשון.

        מן העבר השני קולו של בחור צעיר מאוד. אין ספק שהוא מדקלם מתוך דף טקסט מנוסח:

        "שלום, שמי  ----  ממכון ------- ואודה לך על שתקדיש כמה דקות מזמנך כדי לענות על סקר  קצר, כידוע לך מתקיימות בסוף אוקטובר בחירות לרשויות המקומיות, נשמח אם תואיל לענות באופן אנונימי על כמה שאלות הקשורות למערכת המוניציפאלית הקרובה".

        "אוקיי", אני מצליח להשחיל מילה, "אבל לא שאלות על הרגלי סקס או כמה כסף אני מרוויח".

        הוא לא צוחק.

        "אז נתחיל?"

         "נתחיל".

        בליץ של שאלות. גיל, השכלה מקום לידה.

        אני חושד כי הסקר מוזמן ממטה הבחירות של אחד משני המתמודדים החדשים לראשות העירייה, ולא על ידי ראש העיר המכהן נחום חופרי.

        הנער מעבר לקו ממשיך בטון יבש: 

        "כידוע לך מתמודים על ראשות העירייה שלושה מועמדים, והם איתן גליק, זאב ביילסקי ונחום חוֹפֶרִי ..." (ממש כך, חוֹפֶרי).

        אני בקושי מחזיק את עצמי מלצחוק אבל לא מתאפק:

        "אל תכעס שאני מעיר לך אבל קוראים לו חוֹפְרי. הוא נולד בקיבוץ. חופֶרי זה אני, שחוֹפֶר לילדים שלי".

        הוא לא צוחק.

        "אה סליחה, שכחו לנקד לי".

         

        *****************************

        אני פונה אל רכזי הצוותים במכוני המחקר ושוטח את תחינתי בפניהם:

        שְמו של איש ציבור הוא הדבר היקר לו. אנא דאגו כי הסוקרים שלכם יאייתו ויבטאו נכון את שמות המועמדים. לפעמים זה סתם משאיר רושם רע ולפעמים זה מעניק לשמו של איש הציבור נופך לוואי שלא ציפה לו. 

        דרג את התוכן:

          פרופיל

          רפי הג'ירפי
          1. שלח הודעה
          2. אוף ליין
          3. אוף ליין

          ארכיון