כותרות TheMarker >
    ';

    מילים של חמלה

    ארכיון : 11/2014

    14 תגובות   יום שני, 24/11/14, 00:09

    ''
    ''

     

    רשתות חברתיות ותוכנות סיקרט או ווטס-אפ, לא יהיו לעולם תחליף לבדידות ולשיעמום, כי ביסוד הכל יש ריקנות תמידית וידיעה שהכל לחינם: אתם לבד.

    וכשלא עסוקים בשום דבר, העצבות מתחילה להציף. ואז, אנחנו מעדיפים לחוות ריגושים פסולים, מאשר להתמודד עם מה שקורה לנו בראש. 

     כל מי שהתקין את אפליקציית סיקרט ראה איך היא נשטפת ווידויים על בדידות קטלנית. המוח חווה את הבדידות כמצב לחץ, והמערכת החיסונית שלנו נחלשת בעקבותיה. פייסבוק וואטסאפ, לא ריפאו את הפצעים, אלא העמיקו אותם.  אנחנו מנסים לחפות על תחושת הבדידות שלנו בציטוטים ריקניים, ומרגישים יותר ויותר לבד. אלה המבלים שעות ארוכות בפייסבוק הם עצובים יותר.

    תבינו כבר ! לחברים שלכם אין כוח להקשיב למה שעובר עליכם. הם מסתפקים בסטטוסים... אתם מתחילים להוציא מהלב - והם מנסים לשנות נושא. כל האינטראקציה נעשית בהודעות קצרות שלא יכולות להעביר רגשות עמוקים.  לא רואים פנים. אייקון של סמיילי בוכה הוא לא ממש נחמה. הסמארטפון הורס את האינטראקציה הבין אישית. ניסיון סיזיפי למלא באר שלעולם אינה מתמלאת. סמארטפון אינו תחליף תקשורת מלאה בני שני בני אדם כשהם עומדים זה מול זה, מביטים זה בזה, מדברים, קוראים את שפת הגוף, מפענחים את טון הדיבור. המבט  חסר שם, המבט שמאשר שאנחנו מכירים ואוהבים אותך. הפנים שלנו אחראיות על התקשורת, וברגע שלא רואים פנים - נמצאים נמצאת ברמת תקשורת מזערית. הודעת עוד פחות מכך. מאות וואטסאפים ביום לא ישביעו אותנו.  ה"חבר הכי טוב שלך", אינו יודע איך אתה נראה.

     

    בדידות היא סיבה לדאגה כבר 200 שנה. עכשיו היא הופכת לאובססיה. אורח החיים יצר תנאים אידיאליים להפצתה. יחסים חברתיים שטחיים אינם תחליף לקירבה אמיתית ולתקשורת משמעותית.

     

    ברשתות החברתיות אנחנו רואים רק תמונות נבחרות מהחיים של אנשים אחרים, אוכל, ילדים וחתולים. האנשים חיים במרוץ חסר תכלית אחרי אושר שלעולם לא יגיע, כשהם מנסים לשפר את החיים שלהם כל הזמן,  הטכנולוגיה מנסה לגשר על הפער, לעזור לנו לתקשר עם אנשים ועונה על הצורך הבסיסי הזה שלנו:  טלפון יסייע לדבר עם האהובים מעבר לים, סקייפ כדי לראות אותם. אבל - אין לך משפחה? אז תמצא חברים חדשים בפייסבוק... ככל שאתם פחות מאושרים – כך תבלו בפייסבוק יותר, בחיפוש אחר קשרים אנושיים. 

    ___________________________________________________________

     

    באותה הזדמנות משהו משונה מאוד עובר גם  על חיי המין שלנו. דווקא בתקופה הכי מוחצנת אי פעם, שבה מין הפך למוצר ולאמצעי שיווקי מרכזי - דווקא עכשיו עושים פחות סקס מאשר לפני עשר, עשרים ושלושים שנה. היום יש אוקיינוס של סקסיות, אבל בלי טיפה של סקס.  אחד המנועים הגדולים של המין האנושי, הדבר שאמור לרגש ולענג אותנו יותר מהכל בעת הזו, זה שמניע את העולם ומזיז את גלגליהן של התעשיות הכי גדולות – הופך לזניח. לא נמצאים בשום מערכת יחסים רומנטית,  לא מעוניינים בקשר מיני.  יותר ויותר צעירים שהפכו לא-סקסואלים, כאלה שהמין פשוט לא מעניין אותם. כבר לא כל כך נדיר למצוא אנשים שמוכנים להודות שהם לא עושים את זה הרבה. כשהם כבר כן עושים את זה, המין שהם חווים לא כזה מדהים. 

    הגבולות בין המשרד לבית מטושטשים: אנחנו מכניסים למיטה שלנו את העבודה, המיילים והפייסבוק, במקום לשים לב למי שנמצא שם איתנו. לא מתנתקים מהמסכים. אחד מעשרה אמריקאים מתעסקים עם הנייד בזמן קיום יחסי מין.  תשומת הלב והאנרגיה ממוקדת במסך ולא במה שקורה ליד, ובמצב כזה הסיכוי שתתפתח סיטואציה מינית. היחסים שלנו עם המסכים והאינטרנט משפיעים לא רק על שכיחות יחסי המין בזוגיות שלנו. הם פוגעים באפשרות שלנו למצוא זוגיות מלכתחילה.

     

    שכחנו איך לחייך, איך להכיר, איך ליצור קשר עם בני המין השני, לא מתרגלים סיטואציות חברתיות ומיניות ולא יודעים מה לעשות ברגע האמת. מאבדים את הגירוי שיכול לגרום לנו אדם ספציפי, בכל הרמות - נשארים במקומו עם גירוי ויזואלי וזהו. התרבות שלנו היום לא מעודדת אינטימיות לא מספיק גירוי מיני, צריך לדעת מה לעשות איתו, וזה קורה גם לזוגות נשואים כי הם מפסיקים לדבר.  

    אנשים מתחבקים ומתנשקים עם אנשים שהם לא מכירים, מישהו מחבק אותך כי הוא מחבב אותך, או כי ככה עושים. ככה מיטשטשים עוד יותר ההבדלים בין אינטימיות אמיתית ומזויפת. כולם סחבקים עם כולם, כולן קוראות לכולן 'נשמה' – אז תנסו להבין מי כאן רציני...

     

    מספר הרווקים - בקרב הגברים הצעירים בחברה שלנו - הכפיל את עצמו בארבעים השנים האחרונות  ל-63 אחוז. מספר הרווקות שילש את עצמו ל-46 אחוז.  הבדידות שצעירים מדווחים עליה היא בדידות קיומית, שמבטאת את הפער בין החלום  הפנטזיה שלהם לגבי מה אמור היה להיות, לבין חוסר היכולת שלהם להשיג אותה.

     

    מה זה משפחה, חברים, אהבה? הפער בין הצלחה בעיניהם, לבין החיים שהם חווים, יותר מובחן מהרגיל. כמו באר שלא מתמלאת חדשות טובות... נשים סוגרות את הפער שהיה בינן לבין הגברים במספר הפרטנרים המיניים. יש עליה בגיל שבו עדיין מקיימים יחסי מין.  בני 74 ויותר מקיימים יחסים שתדירותם נמוכה יותר, אבל - הכייף לא נפגם כיוון שהאקט נמשך זמן רב יותר.

    דרג את התוכן:
      20 תגובות   יום שני, 10/11/14, 14:06

      הפסיכולוג האמריקאי ג'ון גוטמן הקדיש כמעט ארבעה עשורים לניסיון להבין מהי "עבודה על יחסים". המחקר שלו וממצאיו מציעים עזרה לזוגות שרוצים לבנות ולתחזק מערכות יחסים אוהבות ובריאות, המבוססות על נתונים מדעיים. אלפי זוגות השתתפו במסע שממצאיו הקריטיים ביותר החלו לעלות בשנת 1986, כשהקים את "מעבדת האהבה" עם עמיתו רוברט לוינסון באוניברסיטת וושינגטון.

      הם חיברו זוגות לאלקטרודות וביקשו מהם לדבר על מערכת היחסים שלהם, בזמן שהאלקטרודות מדדו את זרימת הדם של הנבדקים, קצב לב והזעה. החוקרים זימנו את הזוגות שש שנים מאוחר יותר, כדי לראות אם הם עדיין יחד. על פי הנתונים הופרדו הממצאים לשתי קבוצות עיקריות של טיפוסי זוגות: "אדונים" או "אסונות" - ובאנגלית מתחרזת:  masters or disasters.  ה"אדונים"  חיו יחד באושר אחרי שש שנים. ה"אסונות" היו  אומללים בנישואיהם.

      דווקא ה"אסונות" נראים רגועים במהלך הראיונות, אבל הפיזיולוגיה שלהם מהירה, בלוטות הזיעה  פעילות וזרימת הדם מואצת. הזוגות האלה הפעילים מבחינה פיזיולוגית היו אלה שמערכות היחסים שלהם הידרדרו במהירות לאורך זמן. כל הסימנים של עוררות שימרו אותם  במצב לוחמה במערכות היחסים שלהם. גם כאשר הם דברו על היבטים נעימים או שגרתיים במערכות היחסים שלהם, הם היו מוכנים לתקוף ולהיות אגרסיווי זה כלפי האחר.  

      ה"אדונים", לעומת זאת, הראו עוררות פיסיולוגיות נמוכה. הם הרגישו רגועים ומחוברים זה לזה, הפגינו התנהגות חמה ולבבית, גם כאשר הם בוויכוח. ה"אדונים" יצרו אווירה של אמון ואינטימיות ומבחינה רגשית נראו נינוחים פיזית.

      החוקר הזמין  130 זוגות נשואים טריים לבלות יום שלם, וצפה בהם שעה שעשו מה שזוגות עושים בדרך כלל בחופשה: לבשל, לנקות, להאזין למוסיקה, לאכול, לשוחח, ולבלות. במהלך היום אחד מן השניים היה מתחיל לשוחח על משהו והחוקר בחן אם בן הזוג מכיר ומכבד את זה. לפעמים בני הזוג היו מגיבים בעוינות גלויה, ואמרו משהו כמו: "תפסיק להפריע לי, אני קורא." רק שלושה מכל עשר יוזמות לקיים שיחה עם חיבור רגשי הושבו באינטימיות ובמענה רגשי של בן הזוג.

      באמצעות התבוננות בסוגים אלה של אינטראקציות, גוטמן יכול לחזות בוודאות עד 94 אחוזים עד כמה זוג ימצא את עצמו מפורק ואומלל, רווי בוז, ביקורת ועוינות, או יחיה יחד מאושר כמה שנים מאוחר יותר על בסיס חסד ונדיבות. 

      מבחינת הפעילות מוחית  ה"אדונים" ערים לסביבה חברתית, ולדברים שהם יכולים להעריך ולהגיד תודה לכבד ולהביע את הערכתם. הם בונים תרבות של כבוד. ה"אסונות" סורקים את הסביבה החברתית רק כדי לגלות תקלות פגמים וטעויות של בן הזוג. זה לא רק להגיד מה לא בסדר: הבוז הוא גורם מספר אחד  לקריעה של זוגיות. אנשים שמתמקדים בביקורת על בני זוגם מתעלמים מ-50 אחוזים מהדברים החיוביים שהשותפים שלהם עושים. הם מזהים אצל בן הזוג דברים שליליים גם כאשר הם אינם קיימים, מתעלמים במכוון מהמשותף, או מתייחסים באופן מינימליסטי שפוגע במערכת היחסים, על ידי כך שבן הזוג מרגיש חסר ערך ובלתי נראה. הם הורגים את יכולותיו של בן הזוג ומביאים מכת מוות על מערכות יחסים.

      המנבא החשוב ביותר של שביעות רצון ויציבות בנישואים הוא החסד שעושה כל ההבדל ותחושת השותפות - להרגיש רצוי אהוב.  

      ישנן שתי דרכים לראות טוב לב כתכונה: או שיש לך את זה - או שלא.

      "אדונים", נוטים לחשוב על טוב לב. הם יודעים שהם צריכים לממש אותו כדי לשמור עליו בכושר. הם יודעים, כי למערכת יחסים טובים נדרשת עבודה קשה מתמשכת. אם השותף שלך מבטא צורך, ואתה עייף, לחוץ, או דעתך מוסחת, עדיין הרוח הנדיבה שלך נדרשת כאשר בן הזוג מעלה הצעה  ואתה לא מתעלם וממשיך הלאה עם החיים שלך.

      אנחנו מביעים את הכעס שלנו, אבל החסד קובע  כיצד אנו בוחרים לבטא את הכעס. חסד אינו, מחוות של נדיבות, מתנות. טוב לב יכול גם להיות מובנה בתווך של מערכת יחסים, להיות נדיב לכוונותיו של בן זוגך.

      ה"אסונות" רואים את בן הזוג באופן שלילי גם כאשר אינו נוכח. בטוחים בי הוא מנסה בכוונה כדי לעצבן למרות שעשה או לא עשה משהו רק בהיסח דעת.  למשל, האישה מאחרת לארוחת ערב, והבעל מניח שזו דרכה לא לכבד אותו אחרי שהוא טרח להזמין ולארגן מקום במסעדה, עזב את העבודה מוקדם כדי שיוכלו לבלות ערב רומנטי ביחד. אבל מתברר שאשתו איחרה בגלל שנעצרה ליד חנות כדי לאסוף מתנה עבורו. הוא במצב רוח חמוץ כי אינו מבין את מה שמניע את ההתנהגות שלה. החסד הוא היכולת לפרש אחרת את מעשיו של בן זוגך ולרכך את הקצה החד של סכסוך.

      כאשר קורה משהו שמח - לא מספיק להגיב בחוסר עניין כמו בהודעת טקסט, "נחמד" אדיש מחוספס. ככה עלולים למנוע מבן הזוג את מה שהוא כל כך רוצה. מוטב להראות מעורבות אמיתית בשמחות של בן הזוג, מה שיעלה את הסיכוי להיות ביחד. קטנוניות העלובה שאנו נוהגים זה בזה, עלולה לקרוע אותנו לגזרים.

      דרג את התוכן:

        פרופיל

        רפי הג'ירפי
        1. שלח הודעה
        2. אוף ליין
        3. אוף ליין

        ארכיון