כותרות TheMarker >
    ';

    צטל'ה

    ארכיון : 12/2008

    13 תגובות   יום שבת, 20/12/08, 00:38

    הבית של ג'ניפר

     

     

    תחילת הסבנטיז. אני בכיתה ה'. לשכונה הגיעה ג'ניפר ומשפחתה. עולים חדשים מאמריקה.

    אבא רופא, אמא גבוהה בלונדינית עינים כחולות וכמובן וולוו לבנה סטיישן. למשפחה עם וולוו לבנה חדשה לא היו בעיות קליטה בשכונה. אנחנו הסתפקנו בסוסיתא בצבע שנהב ואמהות עגלגלות ושחרחרות.

    הבית הקטן ברחוב הברושים היה משאבה לילדי השכונה. אהבנו את הצעצועים החדשים, האופניים מאמריקה, את הקטשופ והנקניקיות, המבטא האמריקאי ובמיוחד לשחק מחבואים בחצר. לי היה מקום מחבוא קבוע בחצר. זה היה המחבוא הכי טוב בכל השכונה. א. לא מצאו אותי אף פעם  ב. זה היה מול חלון המקלחת של אמא של ג'ניפר.

    כיתה ה' הסתיימה כמו שהתחילה. ג'ניפר ומשפחתה נעלמו כמו שהגיעו. גבוהים בלונדינים ורק הוולוו הפכה עורה לשנהב. הבית ברחוב הברושים אוכלס מחדש והפעם עם נייטיבס.

     

    קיץ 1974. מבקרים את הדוד באמריקה. אמא אומרת אולי ניסע לבקר את ג'ניפר. אבא שואל מה פתאום נזכרת בג'ניפר. אמא חושבת אבא רופא, אמא גבוהה בלונדינית עם עינים כחולות וולוו לבנה. שידוך יותר טוב מזה?. אמא אומרת אז נוסעים. אז פגשתי את ג'ניפר   Santana,  Stevie Wonder והרבה חברות מצחקקות באנגלית.

     

    קיץ 1975. עד כה השידוך הצליח. ג'ניפר באה לבקר מאמריקה. יום יום בברכה כל החברה במעגל על המשטח הלוהט משחקים כפכפים. אני וג'ניפר יחד. ערב ערב על הכיסא נח אלומיניום עם קפיצים בחצר. אוכלים אבטיח ורואים כדורגל בטלביזיה. ג'ניפר מגרדת לי כל הערב את הגב ואני לא מבין למה. בסוף היא הלכה. אז חזרתי לסיורי הלילה בשכונה עם החברה על האופניים. ממש ממש בסוף הקיץ ישבנו כהרגלנו בפינה של מרכז החנויות. ניר הגיע בטיסה על האופניים, עצר בחרק'ה וצעק: שמעתם – דני הכניס אצבע לג'ניפר. כולם ציחקקו ואני לא הבנתי למה.

     

    קיץ 1980. הגיעו מכתבים מג'ניפר. היא מגיעה לארץ לשנה ללמוד באוניברסיטה. מתה לפגוש אותי. אני בצבא. רק אימונים ואבק. בקושי מחזיק מעמד עד היציאה הבאה ומדמיין את העיניים הכחולות של ג'ניפר מבעד למסך אבק. וכשהגיעה השבת הקצרה המיוחלת אני מאובק, מסריח עם עיניים אדומות, טס הישר לירושלים לפגוש את ג'ניפר. גבוהה בלונדינית עיניים כחולות.

     

     

    חורף 2008. ציפצופים חדים מטרטרים מאחורי. אני מתנער ומפנה עם מכוניתי את הכביש. מחנה מול רח' הברושים 8. לא מאמין. אין בית. הרסו את הבית של ג'ניפר. מה יבנו עכשיו? מפלצת בטון נובורישית?

    ואיפה בכלל ג'ניפר עכשיו?

    ואולי בגלל זה אני כבר לא רואה כדורגל?

     

     

     

    © כל הזכויות שמורות לנעם אשכול

    דרג את התוכן:
      8 תגובות   יום חמישי, 18/12/08, 18:08
       


      אימיילים כאלה של דכדוך ודיכאון אני מקבל כמעט כל יום מהקולגות בחו"ל.

      שדה הקטל של חברות עסקיות הוא בלתי נתפס. חברות קטנות וגדולות פרטיות ובורסאיות של אנשים טובים ומוכשרים פשוט נעלמות.
      אני מנסה להבין מה מבדיל בין חברה שורדת לחברה נעלמת. כמו השאלה הנעלמה (להבדיל אלף אלפי הבדלות) איך בשדה הקרב בו שורקים הכדורים בכל הכיוונים יש כאלה שמצליחים להתקדם מבלי להיפגע ויש כאלה שלא. האם באמת לכל כדור יש כתובת? האם זה מזל צרוף? האם זה כישרון? האם זה גם גם וגם. 


      על פיליפ שהוא גם ידיד גם קולגה וגם מפיץ מוצרינו בצרפת שמעתי רק היום (באימייל להן) שנעלם מהשוק. אתם מכירים את זה שמספרים לכם על זוג שהתגרש ואתם לא מאמינים ואומרים "מה? אנחנו לא מאמינים שהם התגרשו. הרי הם חיו בזוגיות למופת".

      אותו כנ"ל על פיליפ. אם היו שואלים אותי מי ישרוד את התקופה הקשה בתעשיה שלנו - הראשון שהייתי מצביע עליו היה על פיליפ. הוא בנה את התחום בצרפת, היה הראש והמוביל. עבד עם צוות קטן חכם ובצורה נכונה ויעילה. אבל השבוע. ביום אחד (או בתהליך ארוך-הענין לא ברור) הוא פשוט נעלם. וכל מה שנשאר זו מצבה דיגיטלית זמנית. הודעת פרידה בצרפתית על עמוד הבית של האתר שלו.

      וידידי S. מפרט לי באימייל היום את הרשימה היומית של החברות הנעלמות, את הקיצוצים שהוא ביצע בכדי לשרוד.....ומיד אחריה את רשימת המתגרשים העדכנית.



      האם יכול להיות קשר בין אחוז החברות הנעלמות לאחוז הגירושים בתקופה קשה זו?



      Hi Noam


      How are you? December is slowing down a lot here now. And
      it is snowing every few days.
      It is with much shock that I learned yesterday that Philippe

      went out of business (http://www.graphicobsession.com/) earlier this week and filed for bankruptcy

      The German image fair PICTA was cancelled for next spring,
      due to a lack of exhibitors. A21/Superstock filed for bankruptcy,
      and some suppliers mention that now regularly photo agencies

      go out of business.

      Tough times for the image market...


      I am very happy that we now moved into G. office (who, by now, is also

      in divorce, likewise my youngest sister L, and some more couples I know - really difficult situations seem to line up in a row...). Anyway, we moved offices, have a VOIP phone system working more or less, and have substantial savings in rent for the office. This all helps. And - it is nice to be working again in an office with other people, as we are sharing working space.



      How are you?

      Speak to you soon


      S.


      דרג את התוכן:
        12 תגובות   יום שישי , 12/12/08, 10:56

         

        קראתי הבוקר את הביקורת החיובית של עדי איתן על הספר אבא עשיר אבא עני*. בתור גילוי נאות אני חייב לציין ש"התחילותי לקרוא אבל לא הספיקותי לעבור את עמוד 10" .

         

        בתקופת שיא הפופולריות של הספר מ. אמרה לי "נעם - רוץ תקנה את הספר. הוא ישנה את חייך".  מ. היא בחורה מוכשרת בטירוף, מעצבת אופנה ראשית "שכירה" באחת מחברות האופנה המובילות. שנתיים אחרי - האם הספר שינה את חייה של מ. ? בואו ניראה...

         

        על פי המלצתה הנלהבת של מ. אכן רצתי קניתי והתחלתי לקרוא. אני מניח שהגעתי בערך לעמוד 10 (לא מתחייב לגבי המספר) ואז אפסנתי את הספר בארון הספרים הקרוב לחדרי למשך שנתיים (עד ללפני שבוע לערך - ועל כך בהמשך).

         

        את הספר הפסקתי לקרוא לא בגלל שהוא לא טוב- אלא אחרי שהבנתי את העיקרון המובע בו. אם אתה מבין את העיקרון ופועל לפיו כל שאר הספר הוא אוסף קלישאות (אני מניח. הרי לא עברתי את עמוד 10). הספר לא שינה את חיי מאחר וחיי השתנו לפני 15 שנה כאשר החלטתי כעקרון לא להיות שכיר ולהיות האחראי הבלעדי על גורלי הפיננסי.

         

        על פי הקלישאה הנודעת הייתי מגדיר את הספר כ"פליבוי של השכירים". גם בזה וגם בזה אתה מפנטז על מקומות או מצבים שכניראה לעולם לא תגיע אליהם. להערכתי זו היתה הסיבה שהספר גרר היסטריה לא קטנה וגם כמות דולרים לא קטנה כלל ועיקר לכיסיו של הכותב המוכשר. (והלוואי עלי- ואולי זה בעצם הצעד הראשון שלי בכיוון של ספר בנדון?? "הרהר נעם בקול רם")

         

        האמת הספר אולי גם דומה לג'אנר ספרי הדיאטה. הרי ככככווווולם יודעים שבכדי להיות רזה כל מה שצריך זה לאכול פחות ולהתעמל יותר. אני באמת מאמין שזה כל מה שצריך לעשות בכדי להיות רזה. אני בטוח שגם אתם מאמינים שזה כל מה שנחוץ. אז אם הסכמנו על העקרון, אז איך זה שספרי הדיאטה צוברים פופולריות באותו הקצב שאחוז השומן בקרב האוכלוסייה עולה?

         

        העקרון עצמו המובע בספר הוא חשוב מאוד מומלץ לכולם אבל בהחלט לא מתאים לכולם. "לא מתאים" לא בגלל ש"לא יכולים" אלא בגלל שלא כולם מוכנים לאמץ סגנון חיים הנובע מיישום עקרון חיים זה או ש"לא רוצים מספיק" או "מפחדים" או ש"לא חזקים מספיק לבצע את הצעד הראשון". אבל עקרונות טבעם כמו רעיונות עסקיים. כולם חושבים עליהם, כולם מכירים אותם אבל להוציא אותם לפועל "מה זה קשה".

         

        והעקרון החשוב ביותר מהספר (ואני ממש מקווה שזה מובע לפני עמוד 10 אחרת אכלתי אותה..) והמתאים ביותר לתקופתנו הוא:

        "לא קונים כלום לפני שהרווחנו בעצמנו את הכסף לממן את הקניה"

         

         

        _______________________________________________________________________

         

        ומה המצב עם מ. שלנו שהמליצה לי על "הספר שישנה את חיי" לפני שנתיים? - אז טוב תודה. ויפה ששאלתם. היא עדיין שכירה באותו מקום וחולמת לצאת לעצמאות כלכלית.

         

        _______________________________________________________________________

         

        ולמה הוצאתי את הספר בדיוק לפני שבוע לאחר שהעלה אבק בארון - כי יש לי דור המשך. הזאטוט כבר בן 17 ואף אחד לא מלמד אותו בתיכון את העקרונות החשובים לחיים. אז שילמד מ "אבא עשיר ואבא עני".

         

         

        _______________________________________________________________________

         

        אז אם הנושא מעניין ואתם רוצים לראות המשך אז תתקבקו.  ואז אספר לכם על ג. (אות בדויה) שהיה טייס אמיץ ורב מעללים בשדה הקרב, אבל פחדן גדול בחיים האמיתיים. 15 שנה שהוא חולם להיות עצמאי ובמקום זה כל שנתיים מחליף עבודה בתור שכיר. אז האם המיתון הגדול - הוא ההזדמנות של ג.?

        _______________________________________________________________________

         

        כל הזכויות שמורות לנעם אשכול

         

         

         

         

        * את הביקורת של עדי איתן על הספר ניתן לקרוא ב: http://cafe.themarker.com/view.php?t=548913

         

        דרג את התוכן:
          9 תגובות   יום שישי , 5/12/08, 10:37

           


          תזכורת לפגישה המתקיימת הערב
          למרות שהמצב קשה וכואב
          ולמרות שאלון את ראשו בקיר דופק
          וגם אמיר דירות כבר לא מספק

           

          זוכרים את "פרוייקט מגדל פקידות המבצעים"
          באלנבי פינת החשמונאים
          כבר שמענו על הפגנת הפקידות מול ביתו
          ושבועז יונה כבר ממתין לו בתאו

           
          אז אמיר תביא גם את דן ממכבים
          זה שכבר בכלל לא מוכר מזגנים
          ונסלח גם שתגיע בדה-שבו
          במקום כרגיל בלקסוס בצבע קרמבו


          ורק גיל העז ופתח השבוע מסעדה
          כאילו אין מיתון בעולם והכל רק אגדה
          ואפילו שמעתי שקרן השקעות חדשה הוקמה על ידי בן-עמי
          מכספי הפנסיה של איגוד השרברבים במיאמי


          כמובן שדוד לא הפסיד אפילו אגורה
          כי כרגיל כל הכסף אצלו כל היום במגירה
          אז אולי הערב דוד את כולם יזמין
          אבל אני לא חושב שיש מישהו שבזה מאמין.

           

          חברל'ך יום אתם למעלה ויום למטה
          אז היום תגיעו לארנולד "על-הפאטה"
          וכמי שהשתין אתנו ביחד באותו קוקפיט
          גם אתה זכאי איתנו לחייך ולהרים כוסית.


           



          ******



          נכתב (ב- 7 דקות ..זוז..) כהזמנה לפגישת החברים התקופתית של "החבר'ה הזקנים מהמילואים" שרובם די מבואסים  בתקופה זו



          כל השמות בדויים - כל דמיון בין הדמויות למישהו במציאות היא על אחריות המדמיין!


           


           



          © כל הזכויות שמורות לנעם אשכול 


          דרג את התוכן:

            פרופיל

            NoamE
            1. שלח הודעה
            2. אוף ליין
            3. אוף ליין

            ארכיון

            פיד RSS

            הפעילות שלי

            אין רשומות לתצוגה