אתה מוכן? אני שואלת את אלוהים

שלבטח  בתוכו לא מבין מה הבהילות שלי לטיול בגהנום

תשובת האני המוכן מפי אלוהים לא יגיע

 אך ממול נפתחו זוג עננים מפואר שיצרו שביל באמצע את הדרך לגהנום

אני סורקת את הדרך מימין ומשמאל

 אלוהים סורק אותי

אני סורקת אותו

ושוב אני, את הדרך שהוא פער פה לפנינו..זאת הדרך לגהנום? אני שואלת אותו ומחייכת

הוא הנהן בראשו לאות הסכמה..

ממש כמו קריעת ים סוף המדובר יצרת לנו פה

כפות רגליו ההרקולסיות עושות את צעדיהם הראשונים לתוך השביל המוביל לגהנום

ואני לצידו השמאלי צעד אחד אחריו נכנסת פנימה..

אז רגע!.. אני ממהרת להבין..

בעצם על השביל הזה פסעו כל אלה שאתה שולח לגהנום?

כן השיב..

ואיזה סוג של נשמות אתה שולח לשם?

את כל אלה שיצאו מהשבילים המסומנים בחייהם.. אמר

(כשאני הראשונה שהמצאתי בחיי, את  אין שבילים מסומנים..)

רק שתדע לך,אמרתי..

שאני ממש לא הלכתי בחיים , בשבילים שחפרו אחרים

אני לקחתי מעדר והתחלתי לחפור, בלי עצלנות.. תמיד פתחתי את הדרך לעצמי

אולי בגלל זה תמיד נפלת..?! אמר..!

אולי בגלל זה גם תמיד קמתי השבתי לו נחרצות בחזרה

ובלי שיתנו לי יד לקום... אלה בכוחות עצמי ... התרברבתי

התנועה הטבעית היא למעלה למטה .. אני אומרת לו

הוא אמור לדעת את זה...

הדרך שנתת להמונים כדי שיהיו מאושרים

לא מתאימה לכל אחד

את המושג אינדיבידואל אתה מכיר? אולי בטעות?! אני בעוקצנות מחבקת אבל.

המושג הזה אומר,  באופן אישי..!

זה אומר שלאחד זה יכול להיות טוב ולשני קטסטרופה..

לפתע התגלה לפני..למרחוק, טוב לא ממש למרחוק ,מבצבצים להם אורות הגהנום

מהמרחק הזה אין שום זכר למושג גהנום בכלל

זה זה? אני מושיטה יד קדימה ומצביעה על מה שכנראה גהנום זה

הוא צועד לידי ומהנהן בראשו

חייבים להוריד לך את הזקן הזה... אני אומרת לו.. כשאני מביטה בו

לא חייבים להוריד כלום.. אמר

הינה אתה רואה?... זה מה שנקרא אינדיבידואל...

אני רוצה.. ואתה לא חושב שזה נכון...

אז מה אני אכפה עליך?.... לא!

אז למה יש כאלה שלא רוצים זקן.. ואתה כופה עליהם את אהבתך לשערות מיותרות על הפנים

אז למה אתה חושב שצריך לצייר לאנשים דרך ושהילכו בה גם אם הם חושבים אחרת..?

ורק בכדי לרצות אותך ואת השביל שלך... למה?

תן להם לחוות בעצמם, להתנסות..

 ליפול לקום אל תגלה להם מה יעשה אותם מאושרים , תן להם לגלות לבד!

אני לא אומרת שלא צריך שיהיה סדר, אפילו חוקים , נכון צריכים

אבל היתה בך היכולת ליצור אדם שהוא חופשי ואלטרואיסט

וכך כולם היו  דובוני אכפת לי..

ולכולם פשוט היה אכפת ,כל הזמן באכפתיות..

אל תתלונן על האדם שיצרת אתה  ועוד מצלמך ..יכולת לצייר את יצריו אחרת ..

 לאפשר לו לנשום בכוחות עצמו

כולם שם רבים של מי האלוהים?. אל תשאל איזה ברדאק יצרת בעולם שלך

במקום דגל עולם אחד,אנושות אחת

עם גבול אחד ברור, חייה ותן לחיות...

נוצר כאוס של קניבליזם כל אחד רוצה להרוג את האחר וכל זה בשם האלוהים וקדושת החיים..ובשם הדתות, האדמות,היהלומים..

אני לא סבלתי את חוסר הצדק הנעשה בידיי חזקים

במקום שהצודקים יהיו חזקים..

ולכן גם ברשותך ואיתך הסליחה החלטתי לעצמי מתי זה כבר הדי שלי...בעולם שלך..

ויצאתי לחפש לי עולם אחר טוב יותר וחופשי יותר

שהדיבר הכי חשוב שלו זה אני מצווה עליך להיות מאושר עד יומך האחרון

אני מצטערת שלקחתי לך את התפקיד מהידיים

אני מבינה את התענוג שלך בלקחת נשמות..אבל אני אנדבידואל

אני מחליטה על חיי..איתך הסליחה שוב..

 חייכתי לאלוהים ,כשהוא מביט בי בעיניים לא כועסות בכלל יש לומר

אני יודע! אמר

אוף מתי הוא כבר יחייך?.......

אז?..... איך זה ?..... שאותי לא.. הכנ...   אני שואלת אבל בברקס ..!!!

החוקים שלי אינם חלים עליך

איך קראת לזה שאל?

אינדיבידואל.. השבתי

כשאני מבסוטית עד הגג

(אני אשוב עוד לתחקר אותו למה לא חלים עלים החוקים שלו.. לא מתלוננת אבל מוזר!)

אחד הוא למד לדעתי משהו לפחות משהוא אחד

ושתיים השערים מעננים שחורים של הגהנום

כבר רק 5 מטר מלפנינו...

וואווווו.. אני מתפעלת .. הגענו..!

זה לא כזה רחוק מסתבר מגן עדן אמרתי..ונכנסנו יחד בשער הראשי..

אני מבקש ממך דבר אחד אמר

את לא משוחחת כאן עם אף אחד ..אני הנהנתי בראשי,

כמו שהוא יודע לעשות..בלי לתת תשובות בקולי קולות..

אבל בתוכי ידעתי שאין דבר כזה שאני לא אדבר לפחות עם מישהו אחד

להבין לעומק מה מרגיש אחד שנשלח לגהנום

ולא מתוך העיניים של אלוהים..שבשבילו זה רק עוד שבילים מסומנים

שערי גהנום נסגרו כלא היו פתוחים מעולם אחרינו

תתחילי לחשוב מתוקית..אני מאיצה בעצמי..

הסיטואציה הזאת חייבת להסתיים כמו שאת רוצה

קדימה.. קדימה..מחשבה יתרה , ובלי להגיע למסקנות

כי למסקנות מגיע מי שרוצה להפסיק לחשוב

 גבירותיי ורבותיי חבריי היקרים

אלוהים ואני בתוך הגהנום

ואף נוצה אחת מכנפיי לא נשרפה בשום להבה

תרגיעו

 מישהו פה הדליק קטורט..מריחים?     

צועדים יחד אני ואלוהים לכיוון האגם

בתוך השבילים שהוא בנה לעצמו

אני לא מאמין שאני עושה את זה מילמל מתחת לזקנו

מה אתה לא מאמין שאתה הולך לעשות? אני שואלת אותו

טבילה באגם?

או סיור אישי איתי בגהנום?

שניהם אמרשניהם לא עשיתי מעולם

רגע..רגע... מעולם לא נכנסת אפילו לא בשושו לאגם?

 אתה בא הגיד לי?

ומעולם לא הכנסת אף אחד לראות את הגהנום מבפנים?

אז לזקוף את יציאתך מהמסגרת לטובתו של מי? שאלתי

לטובתך שלך..   אמר

מה אני שונה מהמיליונים שיש כאן מכל הצבעים וכל המינים? שאלתי

מנסה עכשיו למצוץ ממנו את כל הקומפלימנטים שיש לו עלי

הרי הוא בטוח ראה ויודע יותר ממה שאני חושבת שהוא יודע עלי..

את היחידה בכל העולם במשך מאות נצחים, שניגשה אלי ללא כל פחד

וביקשה להכנס לגהנום מרצונה

 רגע..רגע.. עצרתי אותו ..

 מדובר כולה בסיור לא באיזה משכנתא ..אז מה הבעיה?! אני שואלת..

אבל..אנחנו כבר בסוף השביל

הכי קרוב למים..

2מלאכים חסונים בצבע המוות מגיעים מגדת האגם מהצד השני לכיווננו ..

לראשונה אני רואה את ההם מהועדת קבלה בברור

ללא ספק מלאכיי המוות האישיים של אלוהים

כמו שאצלנו יש 2 מרלינים

אז לאלוהים יש את 2 מלאכיי המוות האלה

מי הם? אני שואלת את אלוהים..

הם אחראים פה על כל העוברים והשבים.. ענה

2 על כל המיליונים האלה? אני מרימה גבות למעלה..

הם המדריכים הראשיים

ומתחתם יש עוד מדריכים

ומתחתם יש עוד מדריכים

וככה אני יכול לשמור על הסדר..

הם נעמדו מטר ממני ומאלוהים

ותוך שניה זזו הצידה כ2 מטר ממני לקחו אותו לשיחה צפופה..

אני מתחילה להריץ בראשי על מה כבר השיחה

ואיפה הם יכולים להכשיל אותי בצעד הבא

רק שלא יעירו לי אותו עכשיו.. משינה על המשמר האלוהי, אני אומרת לעצמי

השלושה בשיחה ממולי ..אני בנתיים סורקת את האגם

 סורקת את אלוהים בפאקין בוקסר

שיערו ארוך ארוך וכסוף כסוף ..עד התחת ואסוף

ההם עומדים מולו בדום מוחלט ומגניבים מבט אלי מפעם לפעם

זה כבר אומר לי שהשיחה הזאת עלי..

בלי מצמוץ נוסף השיחה הסתיימה בניהם כשהם צועדים לכיוון הבנות המקשטות את האגם.. ותוך פחות מדקה, סביב האגם כבר אין אף מלאך לא בשחור ולא בלבן

אני מביטה עליו , לא ממש סגור על עצמו

אז אני עושה את הצעד הראשון וקופצת למים

 אני לא מבינה איך אתה לא מרשה לעצמך את זה כל יום

המים האלה אלוהיים בול בטמפרטורה שאני אוהבת, בוא תיכנס.. אני אומרת לו

לא מבינה בכלל ממה הוא חושש..

 רגע!!!רגע!!!רגע!!!

אולי או בכלל לא יודע לשחות.. ? יש בכלל מצב כזה? אני בשאלון עם עצמי..

תראה .. איפה שאני עומדת זה לא עמוק בכלל.. אתה רואה..?!

אני מנפנפת לאלוהים בידיים.. הינה תראה אני עומדת.. נננה.נננ..נה...נהה

אני רואה אותו פוסע בהליכה ההרקולסית שלו לעברי

יש! הצליח לי.. אני מבסוטית על עצמי

תראה איך אני צפה.. אני בהתלהבותי לאלוהים

 פורשת את הכנפיים שלי על המים וצפה עליהם..

כפות רגליו כבר בתוך המים אני מתה ממנו ומהבוקסר הזה .. מחזה ששווה שער בבלייזר,

אני מחייכת לעצמי ,הברכיים שלו כבר צוללות במים

הוא אוגר מים בכפות ידיו ומרטיב את גופו העליון וצועד באיטיות עוד צעד ועוד צעד

אני לאט לאט מתרחקת נותנת לו לפסוע פנימה לאמצע האגם

איפה שאני עדין עומדת..  

מטר ממני הוא מרשה לעצמו לזרוק את גופו בתוך המים צולל פנימה .. עלק לא יודע לשחות.. האל צולל

 אשקרה צלל  ונעלם

אני סורקת את האגם לא רואה בועות אויר עולות מהמים ולא את אלוהים..

אני מכניסה את הראש פנימה פוקחת עיניים בתוך המים לא אלוהים ולא נעלים..

בשניות הוא נעלם במים בשניות..

היייייייייי..

אני קוראת לאויר הפתוח מקוה שהוא שומע בתוך המים

לפתע הוא עולה מהקצה השני של האגם , ומסמן לי עם האצבע שלו..שששש!

מה ששש?  מה  שששש? אני גוערת בו..

ראבק סיננתי מתחת לתלתלים אני דואגת לו והוא משתיק אותי..בוא לפה..!

 אני מסמנת לו בשפת הידיים.. בוא!

שוב הוא צלל עמוק ובשניה חצה את כל האגם מקצה לקצה ויצא ממש מולי

ממש אבל..

 את יודעת לשחות פרפר ? שאל..

ברור כאילו אם יש משהו שאני ידעתי להיות יותר מאדם זה דג עניתי

כשאני זורקת את עצמי על המים ובתנועה אחת מכה ברגלים שדוחפות את הגוף למעלה לצאת מהמים ולהכות שוב  עם הידיים..

ככה 10 חתירות כאלה , אני יוצאת מהמים .. מתנשפת ..

נו איך הייתי?

אני צועקת מהקצה שאני עומדת בו..

אלוהים, רק שלו אין אלוהים,

הכניס את עצמו לעמדת זינוק וריחף לי על המים

זה פרפר זה???

 זה ישו זה!!!

זה לא פרפר אני גוערת בו ,

אבל בכל זאת איך הוא מרפרף מעל המים..!

איך אתה עושה את זה ??!!!

אני בכל זאת מתפלאת מהסיגנון החופשי שלו

בואי אני אגלה לך סוד אמר..

אני מתקדמת בשחיית גב אליו, גם סוד.. ?

אז בכלל הקצב שלי זז במהירות

מה יש לו כבר לגלות לי אני מנסה להעביר לעצמי מסרים.

.הוא התקרב צעד נוסף לקראתי וכשנעמד מולי אמר

הסוד טמון בידיעה איכן נמצאות האבנים בתוך המים..

זאת אומרת שיש בפנים אבנים שאתה צועד עליהן, ובגלל זה אתה נראה מרחף..??

אתה ממזר אתה...

 הבנתי עכשיו גם את סיפור הכינרת עם פאקין ישו

עלק הלך על המים.

אבל רגע!.. משהו לא מסתדר לי..

איך הוא ידע על מיקום  האבנים? שאלתי..

כי כשלא מסתדר לי משהו הגיוני  בראש אז אני לא מאמצת אותו..

מה אני וולד דיסני.. ?

סרטים מצויירים??

גם ככה הבראשית היה טו מא'צ בשבילי

תמיד לא הסתדר לי..

שבהתחלה היו רק אדם וחווה

והם הביאו רק 2 זכרים קין והבל נכון?.....

אז הם היו צריכים להזדיין את אמא שלהם כדי שכולם יצאו הלאה

אז זה אומר שאנחנו ממוצא גנטי דפוק.. 

אני אומרת לעצמי

או שתכף הוא יספר לי את שאלת השאלות .. מה קודם הביצה או התרנגולת

כאלה שאלות המורה תירצה קיבלה ממני בשעור שלימדה תנך

עד שהיא היתה מותשת לגמרי והשיגה לי פטור חוקי ממשרד החינוך להעדר משיעורי  תנך למה ?? 

אני מערערת לה את היציבות התורתית..

וכך כל שעורי התנך ביליתי על חוף הים כשאני מתאמנת על שחיית פרפר בתוך הגלים של הים..

אני אוהבת את ההתנגדות של הגלים על הפרצוף שלי..

לכן תמיד אימנתי את עצמי בים

אז רגע... (אני מסתובבת מאחורי גבו של אלוהים ונוגעת בשיערו הארוך ארוך ארוך)

אז ישו  בעצם ידע איפה האבנים ודילג עליהם.. אה?...

בדיוק.. אמר בקול עמוק ומתוק

כשאני מסרקת לו את שיערו באצבעותיי בעדינות רבה

איייייי..! נשמע מפיו  בקטנה..

אויייש סליחה.. הינה עוד יותר בעדינות.. אני מרגיעה אותו..

מספריים קטנות יש לך באיזה שהוא מקום?

אני רוצה להוריד לך קצת שערות מתוך האוזניים.. חייכתי..

מאיפה לי מספרים השיב..

רציתי להגיד לו.. שאם הוא סידר לנוח לפני 6000 שנה בערך מסמרים ועצים ופטישים וסירטוטים.. כדי לבנות את הטיטאניק

 30 מטר אורך  ..חחחחחחח...ח.ח.ח.חח.

ו30 מטר גובה.. חחחח.ח.ח.ח.ח.חח....ח

אז מה זה בשבילו היום כולה פאקין מספרים..אבל אני שתקתי לא אמרתי...

עוד לא... קודם השיג את מבוקשי

וכשאצעד איתו אחרי הסיבוב בגהנום שהוא יעשה איתי

אקח אותו לכוכב האהבה .. ושם כבר לא תהייה לו ברירה

הוא יישב בשולחן העגול כאורח ויענה על כל השאלות הקיומיות שלי..

 כי כל מי שנכנס לממלכה שלנו.. הוא כבר פחות או יותר בידיים שלי..

טוב לא נורא ויתרתי על המספריים...כשאני מותחת לו , להתלהב לו מהאורך של השיער

אם תרצה אצלנו באגם הכסוף אני אסדר ואנקה אותך שוב..

אני סורקת את השטח מביטה על העץ הסגול משמאלו של אלוהים

ואני יודעת שחבר שלי ארמנדו יושב לו בין הענפים ומציץ עלינו

מנסה לחפש טוב טוב.. ארמנד  שיחק אותה, החביא את עצמו בכאילו

רק ארמנדו נשמה תכניס את הכנף הימנית שלך היא מבצבצת במקצת החוצה

נצא?? שאל ... אלוהים...

אתה אוהב צמה? אני שואלת..

אני אוהב שיער פזור.. ענה..

אתה יודע מה.. צודק..יותר יפה לך פזור..

אתה חייב להשיג לי מספריים אני אומרת לו כשהשערות מהאוזניים מבצבצות לי מול העיניים..

וזה לא מסתדר לי להכניס אותו להכרות ככה  אצל אלוהימא אחרי הסיבוב בגהנום..

עם אוזניים מלאות בשערות..

ובטח זה  הזנחה של שנים רבות

סכין גילוח יש לך?... לפחות..?

הוא מהנהן לי עם הראש שמאלה וימינה.. יעני אין...!

אני דווקא אוהב את הזקן... אמר!

אני לא!

הוא מכסה לך את כל הפנים הנחמדות שלך..ומבגר אותך...

אולי אני אשאיר לך זקן צרפתי..אני אוהבת את העיצוב הצרפתי..מה אתה אומר?...

אני חושב שאני לא אוהב את הרעיון ... אמר

ואני חושבת שזה רעיון גרוע להישאר עם זקן

אתה יודע מה?...בוא נצא לסיבוב בגהנום..ובכוכב שלנו .. תפגוש את אלוהימא שתיתן לך כמה עצות טובות בקשר ללוקין שלך..

איך היא נראת ? שוב שאל...

אתה מראה לי איך נראה הגהנום

ואני לוקחת אותך לראות מה זה אלוהימא

יאלללה בוא נתקדם.. אני מזרזת אותו..והוא מזדרז.. כמו גדול מזדרז..

אלוהים בתוך בוקסר...? מה אני אומר לכם?...!שער השנה בבלייזר הוא צריך לקבל.. 

 חברים יקרים

 אשוב שוב..

חיבכנוף לכולכם.. 

אחרי שסירבתי בנימוס לאלוהים

לא תודה .. לא תפוח ולא בננה

סרקתי את פניו , שתי וערב, לבדוק שהוא לא נפגע

והרמתי את רגלי, להתכונן למצב של עמידה..

אז אתה זה  שיצרת בעצם את כל העולם??  שאלתי

שלושה עולמות .. ענה..

אההההה... נכון..... מיהרתי להודות שאני מיודעת..

ולאן את שייכת מכל העולמות שבניתי שאל?...

היום?.. אף לא לאחד מהם ! עניתי..

וזה למה ? שאל..

כי אני בניגוד לאחרים ככה בחרתי..

צפוף מאוד בשלושתם

צופפת בשלושה עולמות את כל העולם אישתו בניו ובנותיו

ואני לא אוהבת צפיפות....עניתי

מעבר לזה שאני לא אוהבת צפיפות

גם אני!!!  אוהבת לבנות עולמות...בעצמי..

אדריכלית לא קטנה  גם אני.. עניתי

טוב לא גדולים כמו שאתה בנית.. אבל לי זה הספיק..

כמו שאתה רואה אני לא גדולת ממדים..

אלוהים שתק !

שניה ,שתיים,שלוש....   

(אני מקוה שלא אמרתי יותר מידי..אני גוערת לתוכי)

אתה יודע מה הייתי רוצה הכי הרבה?..

חתכתי לו את השקט בחרב

הייתי רוצה לערוך סיור יחד איתך באחד העולמות שלך.  אמרתי

אפילו לא שניה עברה, בניגוד לשלוש שספרתי מקודם

הוא הטה את ראשו ימינה ושאל.. איזה מהם?..

גהנום! אמרתי

בלי לספור שניה כמו מקודם  ובלי  להניד עפעף ...

הוא כיווץ את עיניו  ואת מיצחו , הרים את כף ידו ההרקולסית

משך לאחור את מחלפות ראשו.. ואמר..

בשניים מהם אני מוכן לערוך לך סיורים..

גהנום לא...!

ובתנאיי אחד אמר..והראה לי באצבעו מה זה אצבע  1

(או..אווו.....הינה זה מתחיל... אני אומרת לעצמי..)

את מראה לי את העולם שלך

  ואני מראה לך 2 שלי...

זה לא פר!! אמרתי..

אני מכירה את כל העולמות שלך חוץ מאחד

ואותו רק אותו אני רוצה לראות מבפנים..

אז מה אתה אומר עשינו דיל?.. אני מחייכת בקטנה לאלוהים...

!לא !! אמר

טוווווב!!!.. הפסדת.אמרתי כשחיוך קטנטן עדין נותר.

בעולם שלי יש אלוהימא ..!!! סיננתי מתחת לשפתיי קצת בקול קצת בלחש

לא ממש בפרונט..

יש מה?!!!   שאל

עזוב..נו.. לא עשינו הרי  דיל..

(עכשיו אני מתחילה פסיכולוגיה בדולר)

 לא אמרתי כלום.. ! אמרתי

אני שמעתי אבל!.. ענה בקול פחות עמוק ממקודם..

הדיל ?! אם תרצה יהיה כזה..!!!

(עכשיו התנאים במגרש שלי.. רק תעשי את זה בעדינות אני מזכירה לעצמי)

אתה מראה לי מה שאני רוצה..!!

ואני מראה לך מה שאתה רוצה..!

רוצה??? בבקשה??!

לא???!! אז לא עשינו דיל!!!

(בקול הכי מאמי שיש אני יודעת להגיד דברים מאוד תקיפים)

קודם תספרי לי על העולם שלך אני אספר לך על עולם הגהנום

ואז נחליט..

אני לא אוהבת סיורים ורטואלים אני אומרת לאלוהים

בגלל שאנחנו יותר קרובים לעולם השלישי שיצרת

אז נתחיל בך..

ואז אקח אותך איתי לסיור בכוכב האהבה ששם השולטת הצנועה היא אלוהימא

ואם אתה רואה אותה אתה נופל מהרגלים..

אבל אין מצב שככה במצב הזה שאתה נראה, אני לוקחת אותך..

(כאן בפסיכולוגיה בדולר כבר הכנסתי את אלוהים לפינה ובלי שירגיש הובלתי אותו כבר אל הצעד הבא)

מה זה הזקן הארוך והלא מסודר הזה?

כמה זמן לא התקלחת? אני שואלת כבר לא בעדינות את אלוהים..

את אומרת שאני מה? מוזנח..???

ברור...  אני עונה לו

עוד מעט יש לך ראסטות ובלי שהתכוונת שזו האופנה שאימצת

טוב אני לא מדברת על השערות בחזה..

כי אני חושבת שהמינון שלך אפילו יפה..

אבל השערות באוזניים?... והשער הלא מסורק ?..

והזקן ..... אוי אלוהים הזקן שלך מבגר אותך בטח באיזה 20 שנה

אני יכולה רגע?... (אני מבקשת את רשותו של אלוהים לגעת בזקנו)

תראה... (קיפלתי את זקנו..) הרבה יותר יפה לך בלי הזקן..

איפה האגם שבו אתה מתקלח??

(אני לא נותנת לאלוהים להשחיל מילה)

ורק מכוונת אותו בעדינות בלי שממש ירגיש אל הצעד הבא..

יש אגם.. אבל אני לא מרשה לאף אחד להכנס בו..

אתה זה לא אף אחד או כל אחד.. אתה אלוהים.... סליחה!

לך מותר זו הבריכה שלך..

ולא שאני מבינה מה העינין בלאסור על כולם להתרחץ בבאגם..

אצלנו מותר אפילו באגם הכסוף של אלוהימא..

היא מרשה גם מרשה .. הכל..אפילו להתנגב לה במגבת העננית הפרטית שלה

אז אני ואתה עכשיו הולכים לאגם..

מפנים את כל הבנות החמודות שמקשטות את האגם לאלוהים יודע מי??

אם אתה לא מרשה אפילו לעצמך לטבול בו..

מתקלחים ,..

 אני אסרק אותך ..

( ויש לך שיער מאוד מאוד מאוד  יפה.. אני מחמיאה לו .. לפני שירגיש בלב את המהפך שאני שומרת עבורו)

אף פעם לא גזזתי שיער.. אמר

(גם אף פעם לא חייכת ?!! השבתי לו בליבי בחזרה)

על זה אני שמחה ..! אמרתי לו

אני מאוד אוהבת בנים עם שיער ארוך.. זה תמיד מרגיש לי כמו האלים הישנים

שעוד לא גילו את עיצוביי המספריים.

הכל נראה טבעי ופראי..

אז מה אתה אומר???... מנסה להחזיר אותו לחתימה על הדיל.....

אני לוקחת אותך אחרי מקלחת טובה לבקר בכוכב הגהנום שלך

ואחרי זה אנחנו הולכים לבקר את אלוהימא בכוכב האהבה..

מה אתה אומר?..

איזה כוכב שאל?....

כוכב האהבה עניתי..

אה...! יש מצב שאתה לא ממש יודע מה זה...?!

חוץ מלפחד ממך ולסגוד לך .. אני לא ממש רואה פה גילויי אהבה אמיתיים כלפייך..

אף אחד לא מעיז להתקרב אליך.. ואל תספר לי שזה מאהבה..

אתה יודע שהדלת אצל אלוהימה אצלנו תמיד פתוחה?..

לא פעם המפתחות של כל הממלכה נמצאים בכלל במשמרת בידינו

כשאלוהימא יוצאת לבקר אלים אחרים בכוכבים אחרים..

אותי היא אף פעם לא באה לבקר...! אמר..

כשלא חשוב כמה היה מנסה להסתיר את העצב שלו.. לא היה מצליח... אני רנטגן אני

והוא אמר את זה בעצב.. אני חותמת !

מעניין למה?? ! אמרתי לו בקול רם..

חצי דוקרת אותו חצי מלטפת את מחלפות ראשו..

באמת מעניין למה.??!!!. צינית מתמיד סיימתי..

רק שתדע לך שהשם שבנית לך .. הוא לא כזה כבוד גדול

אם כל העולם פוחד ממך..

ואתה מטיל אימה בסיפורייך..

איזה סיפוריי ?? שאל...

אני לא כתבתי שום ספר אמר..

יותר גרוע אמרתי...!

בשימך כתבו צרות צרורות  שפילגו באחד העולמות שלך, ארץ החיים

את כל החיים..

לא נשארה הרמוניה .. ובקושי כבר יש צבעים..

ואנשים לא באמת מבינים את תפקיד החיים, שם.

הם חושבים שאם הם נושמים ונושפים אוכלים מחרבנים ישנים וקמים לחיי הנמלים שלהם

אז הם חיים...

אז במקום לקחת לידך את העריכה ,וההוצאה לאור..

לקחו ממך את התפקיד

ואמרו בשימך דברים נוראיים..

אני אספר לך בהמשך את כל מה שאמרו עליך..

אבל עכשיו אנחנו הולכים לאגם..

ומשחררים את הבנות מלקשט אותו..

ונכנסים למים , אתה ואני..

מה אתה אומר?.. אני אומרת לאלוהים

דוחפת אותו עוד טיפה למים העמוקים אצלי בנשמה

למה !!!

(מפה היום אני יוצאת, לאחר שסימנתי עוד 2 וי מתוך הרשימה)

פגישה עם אלוהים

וסיבוב בגן הגהנום..

קדימה אני מריצה את אלוהים מלחשוב יותר מידי

איפה המגבת העננית שלך והקונדישינר?

(גבירותיי ורבותיי)..

סוף .. סוף.. אני הולכת לראות , באמת מה הגודל

כן מעניין אותי.. מה אתם מרימים גבה.??!

הוא התנהג תמיד כאילו יש לו של בת יענה..

אני אומרת שזה הפוך..

כל מי שמשחק אותה גדול

מבחוץ ומבפנים

יש לו זין קטן..

הולכת לבדוק לעומק

אשוב למי שזה מעניין אותו, עם בשורות!

אני ואלוהים עוד לא יד ביד..(לא לדאוג ..זה עוד  יקרה.)

בדרך לאגם..

אני מחזיקה לו את המגבת העננית

כשכולי מבפנים מבסוטית..

עוד היום אני הוביל את אלוהים לגהנום..

(סמכו עלי.. או על תסמכו.. )

נ.ב

(את הפרק הזה כתבתי לכם שחוסר קשב ורכוז דופקים חזק חזק חזק על דלת מוחי..)

מקוה שתסתדרו..

אז ברכה חוזרת מאלוהים לא יצאה מגרונו , לברוך הנמצא שלי..

הוא לא שמע ? 

 או לא עונה לי בכוונה ? 

לא יודעת!

אני עומדת למטה, הוא שעון בגבו אלי , על העץ

יושב לו בין ישיבה מזרחית לכפרית , אל תשאלו אותי מה ההבדל..

אני בוחרת עבורו את אותו תפוח שבחרתי לעצמי קודם

שזרקתי ושהוא החזיר בחזרה  אל העץ..

אוחזת אותו בידיי מסובבת ותולשת אותו מענפו

אם התפוח הזה היה הכי טוב בשבילי, כשבחרתי

אז הוא הכי טוב גם בשביל אלוהים, אמרתי

אני אוחזת בתפוח משפשפת אותו על השמלה שקיבלתי במתנה מאלוהימא

שנראת בטח, כבר כמו הצרות שלי בערך..

מסתובבת סביב העץ ,כשהתפוח בידיי , ונעמדת מולו

כשאני פורשת את ידיי ומגישה לו זקופה, את התפוח שביקש

בבקשה .. !!   (יוצא לי קול)

הוא הרים מעט את ראשו ,ולראשונה הצליב איתי מבט

לכדתי לו את הלבן בעיניים עם הלבן שלי

הוא הביט לי ישר לתוך העיניים

עיניו , עצובות וכבויות ,אפילו שהוא פתח  אותם, לפני לרווחה..

אני יודעת להסתכל מאחורי העיניים, ולראות, את מה שלא מציגים לי

כף ידו הגדולה מושטת לעבר כף ידי הקטנה, ואוחזת בתפוח..

קצות אצבעותיו העבות נגעו במקצת בקצות אצבעותי

גבירותיי ורבותיי אצבעות האלוהים נגעו בי

ובנתיים כלום לא קרה לי

הוא הביט בתפוח ארוכות ושב והסתכל בי..

בואי שבי אמר וסימן לי בידו להוריד את התחת שלי לארצה 

אני, סוגרת את כנפיי לנוחיותי , ומתיישבת משמאלו של האל

נשענת כתף פחות או יותר (יותר פחות מאשר יותר)  ליד כתף

כשרגליי מקופלות וברכיי כמעט ונוגעות בחזי

משעינה את מרפקיי על ברכיי ומשלבת ידיים

אלף ושלוש מחשבות ספרתי בדקה אחת של שתיקה

שטיח רקום של מחשבות בשתי וערב נרקם בתוך המוח שלי

תכנני.. תכנני את הצעד הבא ,אני גוערת בעצמי

זה לא הזמן לזרום, תתעוררי גברת..

אני בוחנת אותו בזוית העין ,לא מראה לו שאני בוחנת אותו

הוא עדין בוחן את התפוח.. מכל זוויותיו כאילו והיה זה פאקין אתרוג

לא שמהלימון הזה הבנתי את כל הרעש והצילצולים שעשו סביבו

אבל מה יש כלכך הרבה להסתכל בפאקין כולה תפוח..

למה בחרת בתפוח הזה ?

לפתע נשמע קול האלוהים

סוף כל סוף פתח את הפה שלו...ושבר את השתיקה החריפה , שהאכיל אותי בה

אני מחייכת עם העיניים והשפתיים אליו

ומבקשת ברשותו שימסור לי את התפוח לידי

הוא מושיט לי את התפוח לידיי

ידיי הקטנות אחזו בתפוח כשהן בכוונה עוטפות גם את כף ידו

תראה.. אמרתי

הוא לדעתי הכי יפה פה מכל התפוחים

צבעו מושלם כמו בסיפור של שילגיה..אתה מכיר את הסיפור של שילגייה ?

 שאלתי והבטתי בעיניו

לא.. אני לא מכיר..

ענה בחזרה

זה סיפור על ילדה קטנה שאמא שלה מתה

ואבא שלה התחתן עם אישה אחרת .. שלא אהבה אותה

זרקה אותה לכל הרוחות מביתה שלה ומיקמה את התחת שלה בבית של אבא שלה

ואז .. לא רק שהיא זרקה אותה מהבית

היא רצתה להתפטר מהילדה אחת ולתמיד

אז היא לקחה סל מלא תפוחים גדולים בצבע בורדו עז

כמו התפוח הזה..( אני מרימה את התפוח לגובה עיניו)

הרעילה אותם ויצאה לחפש אותה  , בכדי להרוג אותה

ומה קרה בסוף לילדה ? 

 שאל

היא מתה?

היא מתה אבל בסוף קמה לתחייה.. עניתי

ופתע התערבבה לי שילגייה וסינדרלה ביחד היא כן מתה?.... היא לא מתה?...... לא ממש זכרתי אם גם לשילגייה נישקו בפה והיא הקיאה את התפוח

או שזאת בכלל היפיפייה הנרדמת..

בכל מקרה זכרתי שתמיד הסיפורים האלה נגמרים בטוב

אתה יכול להרגע אני אומרת לאלוהים..

הסיפור הזה ניגמר טוב

( בניגוד לסיפורים אחרים שנגמרו רע אמרתי לו..)

והכי התכוונתי לסיפור יציאת מצריים שלו..

אבל לא נתתי לו להרגיש כלום..והגשתי לו את התפוח בחזרה לידו..

קחי אותו

..אמר..

את יכולה לאכול אותו..

אההה.... לא תודה השבתי בחזרה

תפוחים עושים לי צרבת בגרון..

ובננות? שאל..

בננות עושות לי עצירות , אמרתי.

.ולא הבנתי מה כל הפאקין נדיבות הזאת ממנו..

ואיפה קיבינימט מסתתר הקאצ' פה..

אני ואלוהים שעונים על עץ התפוחים

הייתי נותנת הכל כדי לדעת מה הוא חושב אצלו עכשיו בפנים

אף לא שערית אחת מריסיי  זזה

עיניי סורקות את אלוהים מכף הרגל שלו ועד רעמת שערותיו הלבנה

צועד במעלה השביל כשהתפוח שזרקתי מהעץ שלו , בידו..

זהו רגע היסטורי בו כל סקפטיותי לגבי השמן הזה באה לקיצה

ברגע אחד כל שאלותיי לגבי מראו .. קיבלו תפנית חדה

זהו .. זה הרגע שאני יודעת כבר  בברור איך הוא ניראה

והאמת שמאחורי החזות המעט הומלסית שלו

אפשר לראות שיש לו צורה, לא רעה בכלל אפילו..

טוב אולי אני משוחדת כי בחיי, כל זכר שהיה לו שיער ארוך אפילו שהיה מכוער

היה חתיך בעיניי.. מלך היופי..

גבירותיי ורבותיי לאלוהים שלכם יש שער לבן וארוך ארוך

וזה נתן לו נקודה אחת בודדה ממני בלי להתאמץ..

אני לא דואגת ,אני אקח לו אותה, במהירות בחזרה..

מה שכן אני מנסה לקלוט זה, איפה הוא מחביא את הכנפיים..בלטו הן לא... עובדה..

ה50 מטר ממני הפכו ל25 כשהוא צועד ומבטו אל השביל

טוב ! קדימה.. מה את חושבת לעשות?

אני מתשאלת את עצמי במהירות האור

לא חשוב כמה תוכניות חילוץ רקמתי..בזה הרגע אני בבלק אווט.. לא זוכרת כלום..

או שאת עולה עוד שלב למעלה ומתחבאת כמו נמושה..

או שאת יורדת עם הביציים של בת היענה

 נעמדת מולו ומחייכת לו .. את חיוך האפיפיור שלך..

נו?..........

 קדימה..

 קדימה...

 אני מאיצה את עצמי לקבל החלטה

לרדת להתמודד ??

או לעלות ולברוח..

נו???...................

הרבה דברים השתרבבו ברגע הזה שנראת כהחלטה גורלית

החלטה שפתאום הבנתי, שהיא מסוג ההחלטות של חיים או מוות

את זוכרת מה הוא עשה לחווה בסוף.. נכון?

ולמסכן שגוחן בגללו עד היום ? את זוכרת?...

ואל תשכחי מה הוא עשה בסוף לתינוקות.. !!!

ואל תשכחי דבר אחד נוסף אני אומרת לעצמי ומרימה את הראש

אל תשכחי שבאת עד הנה כדי לעמוד מולו ולשאול את השאלות הנכונות..

אל תשכחי  את התינוקות המסכנים

אל תשכחי לשאול אותו למה ? ולמה? ולמה?

ובעודי מנסה לחשב את קפיצתי אליו מהעץ..

מטר מהעץ נעמד אלוהים

ומביט על התפוח שבידו ומביט על העץ.. שוב מביט על התפוח,שוב מביט על העץ..

את אכלת אותה בגדול או בקטן תכף נראה לאן נושבת רוח ההסתבכות שלך..

הוא מתקרב אל העץ תופס את הענף ומחבר את התפוח בחזרה אל הענף

במקום המדויק ביותר משם קטפתי את התפוח

אני בשוק על האין הדבק המחבר ועובדת התפוח שחזר למקומו הטביעי..

אל תזוזי ! אל  תנשמי ! אל תעפעפי ! שתקי !

אני פוקדת על עצמי ,כשראשו של אלוהים מתחת לרגל השמאלית שלי

חיוכון ממזרי בכל הדרמה הזאת שמתחתיי , ברח לי לאוויר

(בסגנון.. הינה רגע אולי בודד ,שאת מעל האלוהים).. חחח..חח..ח

אני לא מזיזה ריס עד שאני לא מחליטה..

מסתובב הוא אלי בגבו נשען על העץ, ויורד מטה לשבת תחת צילו

נווווו???..................................... באמת?!!! מה עכשיו???

מה הישיבה הפאקין מזרחית הזאת..?? נו???

תחליטי מה את עושה!!

למה ישיבתו נראת לי מה זה נינוחה...!

והתחת שלי על העץ מתייבש..

את יכולה לרדת עכשיו מהעץ קרא קול האלוהים     

 מ ה ???????

מה???....................................... פאקין הוא אמר משהו???!!!!

אני נשבעת ששמעתי מישהו דיבר...!

כל האין גוף שלי קפא על מקומו

האין נשימה שלי עצרה במקומה

אין פאקין מישהו אחר על העץ הזה.. רק את! את מבינה?....

זה היה  קול האלוהים שקורא אליך.. בובה? את מבינה?.. אליך !

אני אומרת לעצמי... מתוקית אכלת אותה ... !!

 הינה הוא הגיע בשבילך להחלטה!!!

בפקודה...!

רגעעע!!!

הוא לא אמר תרדי מהעץ..הוא אמר את יכולה ..לרדת..זה סוג של בחירה לא?

זאת אומרת שזה נשמע כמו .. רק אם את רוצה..

ותביאי איתך תפוח כשאת יורדת. בבקשה... אמר!!!

מההההההההההההההההההההההההה????

מה הוא מתכוון אלי????

אני בשוק!!!

מה תפוח ?

מה תירדי?

אל תזוזי .. אני מזכירה לעצמי..

אולי הוא רק בודק עם בכלל יש מישהו על העץ

ואולי הוא לא בכלל  בטוח..כולה הוא בודק לעצמו איך נפל לו התפוח..

אני מביטה עליו מלמעלה ..

אלוהמוש לא מרים את הראש שלו

לו רק היה מרים את ראשו מעלה ,...אני זהו.. אכלתי אותה...!!!

טוב מתוקה..!אני במונולוג מסכם חיים ומוות מי יודע של כמה גילגולים..

מחליטה זהו..קופצת למים העמוקים

ואני מאוד מקוה שבמים האלה אני לא אצטרך מצופים..

שניה לפני הירידה שלי מהעץ

והודעתי כ הנני..

אני מעבירה את דמותה של אלוהימא במוחי וליבי ומבקשת ממנה להגן עלי

אני מקוה שהיא לא מספיק עסוקה והיא מבינה את גודל ההרפתקאה שהכנסתי את עצמי לתוכה..

את יורדת ?? שאל הקול העמוק מתחת לרגליי..קול האלוהים......

      כן???

אני יורדת..!!! 

יורדת..!!!..

גזרתי על עצמי את קולי בפני האלוהים

 זה נקרא לזרוק את עצמך למים עמוקים ובלי מצופים..זהו..

עכשיו שחררתי את ריסיי לנוע בחופשיות

 נשימתי הושבה אלי בקצב רגיל

דפיקות  הלב הוחלפו במנה גדושה של אומץ

אל תשכחי את זה ..שאת חלק מהניצוץ הזה שנקרא אלוהים את הבנת???

אני מעבירה את עצמי תדרוך בדרך להוריד רגל מענף לענף לכיוון מטה..אווצ'' אווצ'..

חטפתי כשאני מקבלת בננות ותפוחים בפרצוף..

הוא שומע אותי בברור ועדין אינו מרים את הראש..

עוד ענף אחיזה אחרון וכף רגלי דורכת מאחורי גבו של אלוהים..

אופסססססס ..

נזכרת שניה לפני הנחיתה, בבקשת התפוח..!

שולחת יד לאחת ..ממולי..לפתע הוא אומר לי..

אני רוצה שתבחרי את התפוח,  בשבילי , כפי  שבחרת את התפוח  בשבילך

(פתאום האותיות לא מתחלפות לי לגדולות .. למה??? אוף אם המחשב הזה)

אני בשוק מהמונולוג המתפתח..

זה היה כבר יותר מ2 שורות שהוא אמר ברצף.. 

אתה רוצה אולי לבחור?

 ואני אביא לך?.....

 יצא קול ממני ..ובליבי.. (אתה הרי אלוף בלבחור..) ("אותכם בחרתי מכל ילדי"... עלק)

תרגיעי אפילו את הציניות הפרטית שלך.. אני בשיחה אל עצמי

אל תתחילי עד שלא תראי לאן נושבת הרוח

זה השלב היחיד שלך להכיר את האויב מקרוב

ללמוד את אופיו , שפת גופו, ונקודות חולשותיו..אז תהיי נחמדה ..!

אני פוקדת על עצמי..

ומורידה את הרגל הראשונה על הקרקע

כשגבו של האלוהים  שעון על העץ

וכשמשימה לא קלה עומדת מולי

לבחור לאלוהים את התפוח.. (אם הרבה צומת לב.. כמו שהוא ביקש..)

נו כבר שיסובב את ראשו אלי

ויראה לי באיזה צבע העיניים שלו..

ברוך הנמצא ..!!! יצא מגרוני

כשרגלי השנייה ניצבת כבר על הקרקע ליד הרגל השניה

ומחכה לברכה שאמורה לחזור אלי בחזרה

ברוכה הבאה...??

 משהו..??

כלום!

הוא בטח תופר עכשיו את הפרק הבא

רק אני מקוה שהוא זוכר לו

שאני  זו לא חווה בטעות....

בשבילו אני מקוה..! 

רק מכמעט צמרת העץ אפשר לראות את כל השריטה של אלוהים

אני ממקמת את התחת שלי טוב, על אחד הגזעים נשענת וצופה

רק תחת סדר כזה טוטאלי , אפשר לשלוט כאן על ההמונים

אוי ואבוי אם כל אחד כאן היה אינדיבידואל 

אני לא בטוחה שזה היה מצליח לו

אצלנו בכוכב אין המונים

אנשים  פשוט לא יודעים על האופציה הזאת במותם

הם מכירים גן עדן וגהנום, הם לא ינסו נתיבים אחרים

אלו השבילים המסומנים שנתנו לאדם מראש

כלומר אל תתאמץ אפילו לא במותך

הינה קח דרך ..  אפילו 2

מחולקת לקבוצות של הטובים והרעים

דיר באלאק בחייך , למה התחשבנו איתך במותך..

עוד בחיי הייתי אנטי גן עדן

מראש עשיתי אחד ועוד אחד והבנתי שהמסות יהיו כאן

ואיפה שיש מסות , אני לא שם

גהנום קרץ לי בגלל הסקרנות.. עניין אותי אלו אנשים נשלחו לשם..

ולאן שולחים את אלו שלקחו לאלוהים את התפקיד מהידיים ?

ובחרו לעצמם את יום מותם, כמוני למשל...

מממ.. ככה בעודי מהרהרת לי על יחי ההבדל הקטן

בין פה לשם

אני קולטת במרחק בערך 50 מטר את הלובי של אולם הקבלה..

ותור מסתרך ארוך מאחור

שולחן ענני גדול ורחב

ומאחוריו 3 כיסאות כשהאמצעי הגבוה מכולם

על הכיסאות הצדדיים   יושבים מלאכים בגלימות שחורות ומקבלים את הקהל שלפניהם

והכיסא האמצעי הגבוה מכולם ריק

טוב קל היה לנחש את העובדה שזה הכיסא של אלוהים, בטח.!!. הגבוה מכולם!

אבל איפה התחת של אלוהים עליו?

שתיים כל פעם במספר , יושבים מימול, ועוברים כנראה  תישאול

מעניין מה עובר על אלה שעומדים עכשיו ומגוללים לפני מקבלי ההחלטות

את סיפור חייהם

נראה לי שכולם שם משתינים בתחתוני המלאך שלהם

אצלנו בממלכה השולחן עגול

אין כיסא אחד שהוא גבוה מהאחרים

אלוהימא בגובה העיניים עם כל יושבי השולחן העגול

כל ההחלטות מגיעות למועצת החיים שאחרי החיים

שכולם מורכבים מלאכים שמבינים שמפתחות האלוהים בכיס הקידמי שלהם

כולם מבינים מה זה שהם מורכבים מהניצוץ האלוהי

כולם מבחינים בין טוב לרע בלי שיכתבו להם ספר

כולם לקחו ברצינות את חייהם ומותם כבחירתם

כולם הלכו לאיבוד מתוך הסכמה בחייהם

ומצאו להם את דרכם שלהם

ולא צעדו לעולם  במסלולים להמונים

כולם בחרו כל יום בחייהם

וכולם בחרו  את יום מותם המפואר

הייתי מתה עכשיו לרדת מהעץ ולהקשיב למה שנאמר שם

אבל את כל הדרך שוב? בתוך השבילים המעצבנים? לא תודה!

בחזרה , אני הכנס דרך שם לדקה אחת קטנה...

אני נשעת על הגזע מאחורי גבי ולפני תפוח אדום עז נושק לבורדו

מביט עלי  נשבעת לכם שהוא מביט עלי בפליאה (יעני מה אני עושה פה)

אני מביטה לתפוח בתוך הקישקה שלו ויודעת שהוא חי כמוני

נושם בדרכו שלו ואשקרה מביט בי

תלוי בין השמים לארץ, (כמוני)  גבוה יחסית מהאחרים..

שבהושטת יד אחת נאכלים

אני בטוחה שהתפוח הזה לא רוצה שאלוהים יאכל ממנו, אחרת היה גודל למטה

זה מה שאני הייתי עושה אילו  היה נגזר עלי  פעם להיות ,

 תפוח בעץ של אלוהים

(כלום לא יכול להיגזר עלי .. כן?. אבל נניח... נניח..)

התפוח הזה מסתכל לי בעיניים , אין מצב שאני אוכלת אותו..

בטוח יש פה תפוחים עם עיניים כבויות כאלו שהסכימו להיות למאכל אחרים

אלה שהסכימו לגדול למטה נראים לי כאלה שקיבלו כבר את הדין

הם רק יושבים ומחכים שיחרצו את גורלם..

אני הייתי מעדיפה לו הייתי תפוח לינשור על האדמה להרקב בה ולהתמזג בתוכה בחזרה

ובבוא הזמן כשירד הגשם הנכון לצמוח מזרע קטן לעץ עצמאי וגדול

לא הייתי רוצה להסתיים בחירבון מהתחת של אלוהים..

את דרכי מטה אני עושה כדי לחפש לי תפוח עם עיניים כבויות כזה שאוחל לאכול אותו

התייבש לי התחת כבר מישיבה באותו כיוון

מורידה את הרגל מהענף הזה לענף הבא

מושיטה יד

מעבירה יד

עוד רגל למטה

תופסת את הענף הימני

מזיזה את הבננות שנתקעות לי בתלתלים

אווצ'..

תופסת את התפוח הראשון בסידרה שקיבל לבטח את הדין

מסובבת אותו כמה פעמים על שפיצ שמחבר אותו, מסובבת ותולשת באחת

רבותי וגבירותי.. תפוח אלים לי בידיי והעץ אפילו לא מצפצף שפולשים חדרו אליו וברגעים אלו בוזזים אותו..

האמת נשבעת לכם שזה מה שחשבתי שיקרה הייתי בטוחה .. בטוחה.. בטוחה..

שכל העץ יתחיל לצפצף כאן בכל הגן

אם הוא יצר כאן כזאת הנדסה גנטית של פאקין עץ ביחד עם בננות

אז מה זה בשבילו להכניס היום בימינו אזעקה במעגל סגור

אני מקוה שזה עץ התפוחים הנכון... ושאני לא איזה הבלה שיושבת בכלל על עץ שהוא בכלל רק תוכנית הניסויים של אלוהים

מתחיל להרגיש לי לפתע שאני אולי באמת לא במקום הנכון

כי בטוח לא כך שומם צריך להראות משכנו המפואר של אלוהים

בכל זאת אלוהימא כמה שהיא בכלל לא צריכה חומר?

היא אוהבת את המיטה המגונדרת שלה

הנבל שלה

כורסת העננים שלה

והמקום שהיא ישנה בו מתוקתק למישעי

אני יורדת את הענף האחרון כשבידי הימנית התפוח שלפתע בראשי עברה לה התחושה אל תיגעי זה בסיגנון החושחש

ששותלים כגדר לפני הזהב האמיתי

יש פה מלכודת חביבתי .. את מריחה? אני שואלת את עצמי..

ברוררררררררררררררררררררררר אני גם עונה וזורקת את התפוח על הריצפה כשהוא מתגלגל לו במדרון הקל

ונעלם לי מעיניי

טוב.. התפוחים האמיתיים של אלוהים נימצאים בטוח  לא על העץ הזה

כי עובדה שאין פה אלוהים.. טיפשה

היית צריכה לדעת שזו מלכודת.. הבלה

אני נשענת על העץ כדי לעשות את החושבים הבא

מה זה ימינה שהבנות אמרו אם השביל ניגמר כבר כאן?

בעודי גבי שעון ומוחי הקודח חושב בקצב שהמילים לא יוכלו לעמוד בהם בכתיבה אליכם

אני מרגישה את העץ כולו רועד לי מאחורי גבי והאדמה אני מוכנה להישבע לכם בתזוזה תחת רגלי.. טוב לא רעידת אדמה... נכון..! אבל ללא ספק ויברציות קלות חולפות לי תחת רגלי..

לא חושבת פעמים כמו חתול זבל אמיתי

חיות מרגישות את הסכנה הרי ראשונות

ואני גדלתי כחיה שקיבלה אינסטינקטים של חייה

ואלו הרגעים שבו שלב ההוכחה  חל בלבד על חתולה שכמוני

  אני עולה על העץ בחזרה כשענפים רבים חותכים את גופי השקוף

כמו טרזן אמיתי ולא המבוים

 אני מענף לענף לענף לא אכפת לי בכלל הכאב שחותך מתמקמת באמצע לרגע מציצה מבין העלים הרבים

הפאקין בננות האלה שנתקעו לי בפנים מזיזה

מציצה עוד לא רואה כלום

מזיזה את הענפים ,עולה עוד שלב אחד טיפה יותר גבוה

אלוהים ישמור אותי !!!

50 מטרים מהעץ צועד לו  ....  איי פאקין קאנט בי ליב איט

(חתולי זבל לא יודעים לכתוב  באנגלית ..איתכם הסליחה לכל מרימי הגבה)

צועד לא ..  האלוהים , באין שביל שמוביל לשום מקום רק לעץ שאני יושבת בתוכו

האלוהים שלכם.. בכבודו ובעצמו ובידו התפוח שזרקתי כנראה

(אני מקוה שהוא יבין שזה מיתקלה ) ואני לא ממש ברברית..

בנתיים אני .. אני..

אני בשוק

אני בהלם

אני עמומה

וואייייי ווואאאאאייי ווואיייייייי

איך שהוא ניראה!!!

גופי השקוף מתרחק מחבורת הבנות, המצחקקת מאחורי גבי

שבילים מעצבנים לפני מתפצלים כל פעם מחדש לשביל אחר

הסימטריה הזאת , תכף אני עומדת להקיא עליה..

זה רק מעיד מבחינתי על מחלת נפש של המעצב

כשעוד הייתי בחיים שנאתי מוות, להכנס לבתים שהחיים שם עצרו מלכת

כאילו אנשים חיים בתוך אולם תצוגה

יש פעמים שאתה פוחד ללכת להם בכלל על הריצפה

ככה נראה הפאקין גן עדן שלכם

מלא שבילים שלא משאירים לך כלום לדמיון..

("לך בדרך הזאת ..ותגיע למחוז חפצך"..) מה שנקרא....

כמו התורה.. קרא אותה, עשה אותה , בדרך הזאת , ותהייה מאושר!!

בסדרררררררררררררררררררררר!!!!!!! ועוד מיליון מקלות כאלו ציניות!

ראבק לא רוצה ללכת בדרך שאף אחד חפר

רוצה ללכת ,לנסות , לחוות , לטעות , ללכת לאיבוד , למצוא , לאבד..

ליפול , לקום

להיות עצמאית  ולא מוכתבת בתוך מסלול

מאולפת במאנג' האנושי..

בכוונה הם שתלו פה לצידי השבילים פרחים, כדי שמלאכים כאן לא תהייה אפילו את האופציה לצאת מהקוים...

אם היו שמים פה בצדדים משהו אחר ?.. לא פרחים ,למה פרחים אני אוהבת

הייתי דורכת להם על הצורה  , גם במחיר של גזר דין מוות נוסף

למה ..!!!.. אין דבר שמעלה לי את הסעיף יותר מלתחום לי את הנשמה

אבל אני מתונה היום , לא באתי לעשות להם פה עיצוב פאיינג שוואי מחודש

כולה לראות איך נראה פה האלוהים שלהם..

לעשות לו סיבוב על עץ התפוחים שלו... וללכת..

אותי גן עדן לא מעניין..

כולם הולכים ימינה?.... אני תמיד אלך שמאלה!........ אלו היו חיי

ואלה הם חיי מותי...

חוק העדר לעולם לא עיניין אותי, מהר הבנתי שאני לא שייכת לו

ולקחתי חד שמאלה בחיים, כדאי לחיות את חיי הפיראיים

כן יש דבר כזה שנקרא חיי טבע.. גם כשאתה אנוש

אתה יכול לקום בבוקר

  ולא לראות גגות ! דודי שמש,! נטיבים,! כבישים, בני אדם,! בתים!, מכוניות,! ביניינים..

אצלי בחיי לא ראיתי את כל זה לנגד עיניי

כלום !!!  לא ראיתי כלום !!!

חוץ מעצים ציפורים ודונמים על דונמים של טבע נטו פרוש היה לפני...

ככה חייתי לי את חיי רחוק שנות אור מחוק העדר..

אני צועדת פנימה .. מנסה לחשוב על הרגע הזה שהוא יתגלה לפני..

איך הוא נראה?

טוב תרגיעי חתיך הוא לא..  כבר אמרו לך שהוא זקן ועצוב

והבנות גם הוסיפו שלא ראו אותו לעולם מחייך

אז מה את חושבת שאת הולכת לפגוש?... תנמיכי ציפיות אני מזכירה לעצמי

זה הולך להיות יותר קשה ממה שחשבת..

 אני צועדת לי לא יכולה לומר להנאתי.. אבל קדימה..

וואיייייייייייייייייייי... 50 מטר קדימה ניצב לו עץ תפוחים ענק יפייפה 

אני משפשפת את עיניי.. לא מאמינה למה שאני רואה..

סחטן על ההנדסה הגנטית

על העץ של אלוהים לא פחות ולא יותר

לא רק תפוחים , גם בננות.. אני בשוק מהקידמה פה

סורקת את הדרך המובילה שוב את השביל להתפצלות נוספת

אבל השביל לעץ התפוחים ניגמר , הרבה לפני שהגעתי לתפוחים או לאלוהים..

ריקה הדרך אל העץ..

נו ברור מה? אפילו הוא לא אוהב שבילים מסומנים

לא פלא שלא תחמו לו את הדרך לעץ שלו..  מניאק אגואיסט

לא חשוב..אל תתחילי להתחשבן מעכשיו ..

סוף סוף פתחו לך את הדרך לנשום חופשי... יאללה דפדפי..

אני לא מצליחה להתאפס מהפאקין עץ תפוחים ובננות שניצב מלפני

אני יורדת את סוף השביל

 ורגלי דורכת  כנראה במקום שרק אלוהים דרך בו קודם

במהירות האור אני בוחנת ימינה .. כלום..

שמאלה.. כלום

לא אלוהים ולא נעלים ליד עץ התפוחים או סביב לו..

צעדי קיבלו כנראה ביטחון והגבירו את הקצב בסריקת ינשוף

כן.. בסדר.. לא אשקר לכם שפעימות ליבי לא שבו בתחושתם

אבל אני נשבעת  לכם שאני לא פוחדת..

(טוב רק קצת... אוףףףףףףףףףף.. נודניקים..!)

אבל זה רק מחוסר הידיעה ולא מהמפגש אם אלוהים יודע כבר איך הוא ניראה...

נו כבר שיגמר הסיוט הזה... שנים של שאילתות בלי תשובותיתות

יאללה בוא כבר... אוף....

בדיוק זה הרגע שאני ניצבת מול העץ המדהים באמת ביופיו

בשוק עדין מהמיקס הגנטי שהכין לו פה אלוהים..

אני מושיטה יד רכה לגעת לעץ בתוך הנשמה

מרגישה.!!!

תשמעי..... אני אומרת לעצמי

את מבינה? נכון? שאת נוגעת כאן בגזע יוצא דופן..

ברוררררר אני משיבה גם לעצמי...ברורררררררר

הושטתי 2 ידיים לצדדים וחיבקתי את העץ הכי קרוב לליבי

כן..גם בחיי הייתי חובבת חיבוקים עם עצים כפייתית

אני מניחה את פני על הגזע ונושמת פנימה אלי את ריחו

כשידיי עוטפות לא את כל הגזע אבל את רובו...

הריח והמגע זרק אותי באחת לפיקוס ההוא שהיה במושב

שהייתי מאוהבת בו.. כן..כן.. מאוהבת בעץ

מרימה את עיניי לצמרת

 אורות החודרים פנימה בין מסת העלים.. נראים כמו מנצנצים

רחש העלים כמנגינת טבע פראית נעימה לי באוזניים

בננות ותפוחים על עץ אחד מחזה ששווה בעצמו סרט שלם

אתה לא שומע את כל ההמונים שבחוץ

וכולה רק שביל אחד שמפריד..

והסרט פה הוא סרט אחר

אני סורקת את ים הפירות שעל העץ,  לא על כל תפוח אני מתפשרת..

שיהיה  מצדי מהעץ של סבתא שלי.. לא רק של אלוהים

אני אבחר אם אני כבר כאן, אז רק תפוח מובחר

צד את עיניי ההוא האדום כמו בסיפור של שילגיה

מטר ממני .. וקצת יותר מקצות האצבעות אני צריכה כדי להגיע אליו

את המטר עברנו

קצות האצבעות שלי למעלה ידיים גם... לא מגיעה .. אוףף!

עוד ניסיון .. מרימה על הבעונות ..(אפילו בחיי לא הצלחתי לעמוד על הקצה של הקצה ככה).. לא מגיעה..

פורשת כנפיים למעלה משקשקת את התפוח שיפול..

כלום..!

מנטרת מושיטה יד ומנסה.. כלום..!

אוף..

לא רוצה תפוח אחר..! זהו ! דווקא ! ננעלתי..

מי שמכיר אותי יודע שאי אפשר להזיז אותי אחרי שזה ניכנס לעיגול עם האיקס באמצע

שור שלא יכולים להזיז מהמטרה

שום מקל?  משו..? כלום ..אין מסביב

בודקת את הגזע כמה אחיזה יש לי עד הענף הבא..

וממנו זה כבר לא בעיה..

כדי לתפס על העץ ולהגיע לתפוח המובחר סליחה הניבחר

חתולת זבל כבר סיפרתי לכם שהייתי

אז כישורי טיפוס אני לא צריכה מאף אחד..

ברוך השמש יש גם יש.. לי אפילו דרך לטפס ..פתאום הבנתי גם איך

עברתי לצד השני ובקלות יחסית ממה שחשבתי שאולי כישורי פחתו כי מתתי

טיפסתי.. בבקשה.. כמו חתולה אמיתית.. רואים?

עכשיו אחרי ההתרוממות שלי מהקרקע אל לב ליבו של תוך העץ

אני יכולה לראות במבט על , את כל הלמטה

אני עולה עוד ענף..מניחה רגל ואופס עוד לענף היותר גבוה..

כבר רחוקה מהתפוח שלי

אבל קרובה יותר ויותר לשליטה על מה קורה בגן העדן של אלוהים

איך אמרה הזמרת שאני הכי אוהבת..

דברים שרואים מכאן

לא רואים משם

נשבעת לכם

היא צודקת..

כולכם צודקים

פאקין גן עדן נראה כמו פאקין גן עדן

אני צועדת זקופה , תוכניות יש לי מפה ועד טימבוקטו

אז שום פחד לא מדגדג לי בקצה האצבעות

הפחד אצלי מתחיל כשאין לי תוכניות

ואי אפשר לתפוס אותי בצד הזה שלא תכנן או מתכנן כבר ברגע הזה את הצעד הבא

למסקנות אני אף פעם לא מרשה לעצמי להגיע.. מי שהגיע למסקנה, משמע הפסיק לחשוב..     אני לא הפסקתי לחשוב גם כשמתתי..

הכל מסביב מלא במאנג'ים (  מה זה מאנג'ים אתם שואלים? הריבוע שבו מאלפים סוסים) 

 ככה נראים כיתות הלימוד עמוסים במלאכים שמקשיבים מקטנים ועד גדולים

 גם אם אני מאוד רוצה לרדת מהשביל , אי אפשר הכל מלא פרחים יפיפיים

יעני ישאירו לך רק מטר רוחב להליכה..

לא מבינה את הסדר המופתי הזה

בי זה מעורר חמלה על הפרחים המאולפים למשעי ,מסודרים בפקודת דום..

וכל זה למה? כי מישהו החליט שככה !

 הוא לא הבין שפרחים לא צריכים לחיות בקבוצות , הם לא בני אדם.. 

הם פראיים

גם האדם פראי

אבל אותו הצליחו לאלף..וגם פה כולם נראים לי  מלאכים מאולפים..

כאילו כל אחד פה קיבל הוראות מדויקות.. 

כי עובדה שהכל מתנהל פה בקבוצות קבוצות מסודרות מסודרות

אני מתקדמת בקצב הליכה רגיל.. כנראה שרק אני מבחינה שאני שונה כאן מכולם..

אגם מים ענק באמצע שום מקום בגן עדן , מקבל את פניי

ממול זרי פרחים עגולים ענקיים צפים להם  בנחת באגם

כשמהגדה האחרת שלו  יושבת קבוצת ילדות לבושות כולן לבן

ושוזרות יחדיו בקבוצות קבוצות זריי פרחים ענקיים

ילדות , זה טוב.. אני אומרת לעצמי , וצועדת לקראתן

מסביב מלא מלא מלאכים בגלימות ארוכות , אפילו את הידיים לא רואים להם

זורקים אבנים קטנות ועליהן כתוב אותיות

זה מחזה ששווה לבדוק אותו ,איך בודקים בלי להיכנס למים ולעורר מהומה

למה כולם פה מתנהגים כאילו תקעו להם מקל בתחת..

לא רואה פה מלאכים צפים, כמו באגם שלנו, שכולנו משתכשכים בו , צפים, שוחים..

רק פרחים מסודרים צפים באמצע ומלאכים בגלימות זורקים אבנים..

את לא יכולה לעורר מהומות אני מזכירה לעצמי.. 

תלמדי את שפת ההתנהגות פה  ,אם את רוצה שהכל התנהל לפי התוכנית

הרי נראה שרק אם תכניסי אצבע אחת קטנה למים, כל האגם יצפצף..

תחזרי לאבנים הכתובות אחר כך..

לכי לשאול את הילדות ישר איפה עץ התפוחים.. אני במונולוג עם עצמי

צועדת לכיוון הבנות ,ברגע אחד כולן הפנו אלי את מבטן

זה אומר שאני בולטת אמרתי לעצמי.. אוו..או..

אני פותחת בחיוך רחב ככל שאני מתקרבת

תמיד ידעתי שחיוך זה הכלי הראשון שצריך להשתמש בו בתקשורת עם יצורים

ושיהיו אפילו לא כמוך..זה הכלל הראשון , לפני דיאלוג במילים..

והינה עובדה שהצליח לי

כולן בלי יוצא מין הכלל מחייכות אלי בחזרה

שלום בנות !

שלום ! השיבו

איזה מתוקות אחת אחת ..

אם אפשר כבר לתאר מה זה פני מלאך.. ?

אז כך פניהן נראו כפני מלאך.. בדיוק !

 בנות יקרות ..רציתי ברשותכן לשאול איפה נימצא אלוהים?אאההההההההההההההההההההההה...... חחחחחחחחחחח צחקתי בקול רם ...

כשאני מבינה שאת הטעות הראשונה שלי אני ממש עכשיו עושה!!!!

...חחחחחחח...חחחחחח......מצחיקה שכמוני אני אומרת להן מנסה לשנות כיוון התבלבלתי .... חחחחחח..... התכוונתי עץ התפוחים לא לאלוהים....חחחחחח אני ממשיכה לצחקק ..

מקוה שהם לא הבדילו בין תפוחים לאלוהים זה לא ממש רחוק אחד מהשני...בכל זאת...

כולן ביחד במקהלה אחת הצביעו לי עם האצבע לכיוון ימין.. ואמרו

מתחת לעץ התפוחים יושב לו אלוהים...!

אני בשוק! מהפתיחות והישירות..

 יעני 2 ציפורים במכה אחת ! אני בשקט ממלמלת לעצמי

אצלנו את רק שואל מי זה אלוהים? וכבר 2 מרלינים קטנים מובילים אותך לחזות בטעותך

כלומר כאן בשביל הזה לפנות ימינה? אני שואלת ..

אם יש לך אומץ אמרה השניה.. אז כן  בשביל הזה תפני ימינה..

אומץ? 

למה אומץ ? הרמתי את גבותיי מעלה

האמת שמזה יש לי הרבה.. מהאומץ הזה..

יש לי קצת בעיה של חוסרים במנימוסין והליכות ..אין לי מזה הרבה בכלל..

(ממממששששש אני אומרת בתוכי את חתולת הזבל הכי מנומסת ואכפטית..אבל שלא ידעו)

אבל למה אומץ? שאלתי שוב..

ובראשי עברה לה המחשבה שבסך הכל מי שרעד ממנו בחייו אז רועד ממנו גם במותו...

אבל אני לא רעדתי ממנו בחיי..אז עכשיו אני גם לא רועדת ממנו..

וחוץ מזה שאותי הוא לא הצליח  לאלף  לפי הספר שלו.. 

אז שיקבל את התוצאה ישר לפרצוף..

תודה בנות !!רק עוד שאלה קטנה.. בבקשה..?

!בבקשה ! ענתה לי האמצעית..

הוא במצב רוח טוב היום? או רע ?

אי אפשר לדעת אף פעם עליו.. אמרה..

הוא תמיד נראה אותו דבר

אף פעם אף אחד לא ראה את אלוהים מחייך שלא לדבר על צוחק !

את רצינית אני שואלת אותה?

כמה זמן את פה?

כמה גילגולים כבר אמרה

ואף פעם לא ראית אותו מחייך אפילו לא בקטנה?

לא ! השיבה לי כשהיא נראת רגועה

אז רק אותי כנראה העובדה הזאת מדאיגה

כי אם הוא לא יודע לחייך?

אז זה אומר שהכלי החשוב ביותר שלי כדי להתמודד איתו הולך לי פאייפן..

ואני צריכה להעלות את המודעות שלי בעצם למגרה הראשונה

כי רק  מודעות מהניצוץ האלוהי שבי.. אני יתן לי את הכלים הנכונים, 

חוץ מצחוק, חיוכים וסחבקייה עם אלוהימוש

לעמוד מולו האלוהים, זה שהיו לו ביציים גדולות גדולות,

להרוג לי בפרצוף אלפי בכורות..תינוקות

אני מול האלוהים..וזקוף זקוף!!

לא פוחדת בשיט לאכול לו מהתפוח.. ובפרצוף

נראה מה יש לו להגיד

למה אם הוא חושב שאני איזה חווה ..????   אז שישכח מד'ה ג'אווו איתי.. 

למה.. , אני לא יוצאת מפה עם כנפיים בין הרגלים.. כמוה

שפחדה לתת לתפוח אפילו עוד ביס אחד נוסף..

תודה נפנפתי לבנות המתוקות שהמשיכו לצחקק מאחורי גבי..

את הקול האחרון מאחורי גבי שמעתי אותה אומרת

זאתי לא מפה..!

אבל אני המשכתי פנימה לפגוש בו ובתפוחים שלו

אלברטו החליק את ידו על כנפיי

בירך אותי לשלום כשהוא מצייד אותי מחוכמתו האצילית

ונפרד ממני בחיבכנוף רוברטוהי,   כמו שרק הוא יודע

 כשהוא אוסף אחריו את חמשת הילדים מגן עדן ואת 21 הקטנה שהולכת להתמודד עכשיו ,

עם אלוהים יודע מה...!??? בכניסה..

חחחח..חחח.חחחח    העיקר שאני ברחתי מהדרמה בקבלה..... אני צוחקת..

כל התחקיר יעבור לידיה הקטנות של 21 הקטנה

איפה היתה ומה הביאה איתה...היא מכירה את אלוהימא יותר טוב ממני

ויודעת את כל הפירצות הקטנות בספר החוקה של הממלכה השקופה..

אני לאומת זאת.. יוצאת אל הלא נודע, ומעבר לזה.. בנודע שלי, 

על ההוא שאיתו הפגישה..

יש לו רזומה מפואר מאאשאאאלה.. של התנהגויות בלתי מוסברות עד אלימות בעליל 

אבל אני חייבת הסברים לעצמי

אני לא אתן לסקרנות שלי גם להרוג את החתול שבי..יש גבול! כמה פעמים אני יכולה למות מהסקרנות הזאת

אז אני מעדיפה,  שעם כבר יש אלוהים כזה.. זכר עם זין בין הרגלים וביציים של בת יענה.. לפגוש אותו..

הוא העסיק אותי רבות בחיי..בעיקר התנהגותו המבזה והלא אחראית  שלו כלפי כל ילדים

מעניין לי תתחת שהוא אוהב אותי יותר ממוחמד!

מי רוצה בכלל להיות פלורוסנט לגויים? לא פעם שאלתי

הוא !!!

 היה צריך להיות הפלורוסנט של כולם..

לתת דוגמא.. של אלוהות..לא של אלימות!! 

וגם אם קרה כבר  הדבר רגשית..

והוא באמת אוהב  בן אחד יותר

אז וואלה ..

 מה הוא מיידע את העולם כולו בכך ?

מה ?? הוא לא יכול לשמור את זה  רק לעצמו?

מה הוא חשב שימותו עליכם?    

   כולם רוצים להרוג אותכם בגללו... לא קלטתם?

בגלל חוסר הרגישות וחוסר הטאקט כלפי אחרים

 שהם לא חביביי הקהל שלו....

 אז הם מה?.??    נחותים?? 

אני נכנסת פנימה  לראות איך כולם מסתדרים בגרדאן שלו

הרי גם שם יש מלא מוחמדים לצד המושהים ולצד כל מיני ישויים ..

הרי כולם שם..כולם כיוונו לשם את הסוף שלהם

אז אותי מעניין איך כולם  שם  מסתדרים.. איך.????

שניות לפני שאני עפה אני עומדת ..מחלצת את הכנפיים שלי

הן נמתחות למעלה גבוהה משקשקות את עצמן ..ונסגרות בחזרה מאחורי גבי

את הפסיעות הראשונות מענן לחור בגדר אני עושה כשמוחי מנסה לבנות כל מיני תוכנית

 לעל כל מיקרה שלא יקרה.. שום מיקרה או כל מיקרה

עשרות תוכניות תופסות את המקום של הנאיביות של הכל יהיה בסדר

מכירה את המשפטים האלה על הבשר שלי.. טוב..טוב..

אז אצלי הבסדר הוא השליטה בחומר הנלמד על המיקום, האויב, דרכי מילוט,הסוואה , תכנון מראש, ונטרול כל פחד מביצוע..

עם אלה המרכיבים, שאני עפה אל זה המקום שנקרא בפני כל גן עדן

בערך כ50 צעדים בודדים מפרידים אותי מהגדר אני נעמדת צופה על הגדר ...

איפה היה החור??

מתקדמת עוד כמה צעדים קרוב יותר.. לוקחת קצת שמאלה..אין חור!..

עוברת להליכה מהירה לאורך הגדר ,שום זכר לפירצה שפתחנו אני ו21 הקטנה.. שום זכר!

לא יכול להיות..

טוב נשאר כל הכיוון הימני אני מזכירה לעצמי..תרגיעי

וחותכת  ימינה בהליכה זקופה לצד הימני מקיפה וסורקת את הגדר מלמעלה עד למטה

אין מצב שמישהו כבר תיקן את הפירצה בגדר.. אין מצב

גם אם כן..אז צריך שאראה את התפר בגדר..

לא תפר בגדר ולא נעלים אני רואה..

רק את השער המרכזי כמה מטרים ספורים ממני

ואין שום סיכוי שאני נכנסת דרך הצינורות המקובלים

למה אף אחד לא יקעקע 8 ספרות בעלות סופיות..

ויתרתי על ה9 ספרות זהות בחיי

אז אתן להם למספר אותי  כאן ב8?

על גופתי המתה!

את עכשיו הולכת לפתוח פרצה חדשה בגדר נקודה!

את לא עוברת בשום ועדת קבלה.אני פוקדת על עצמי..

שוב אני פוסעת לצד השמאלי.. לכי תדעי אולי פיספסת

אני מריחה את מרפי בשטח..

חפשי טוב טוב טוב...

30 צעדים שמאליים והתפר מתגלה לעיניי

צדקתי מישהו תיקן את החור בגדר...כבר? פפפששששששש..

זריזים פה בניגוד לסיפור שהוא כל היום בוהה ומגרבץ..

חכמולוגים? חחחחחחח...חחחח

נראה להם שאת זה אני לא אצליח לפתוח מחדש?...

תכף נראה מי יותר חכם ממי?

בתוכי ידעתי שפיזית אין לי את הכח למשוך לשני הצדדים את הגדר

אבל יותר עמוק מבתוכי ידע גם ידע.. 

שיש לו את הכוח להפיל בפוווווו אחד גם את כל הגדר אם צריך..

הרבה לא עמדתי ממול בלי מעש

שניות של אסטרטגיה וכבר כל התפר פרום

אוחזת כל צד בגדר ומנענעת חזק חזק ושקט שקט חזק חזק ונחוש נחוש..חז.. זהו..

הפתח נפתח בחזרה לחור בממדים שממנו יצאנו

סריקה לבפנים כשגופי עדין עומד מבחוץ..הכל מסודר .. מצוחצח.. שבילים מסומנים..

מאסות של מלאכים עסוקים

מסגרות מלא מסגרות בכל מקום הכל מסומן הכל ברור..

לא כמו אצלנו שאפשר ללכת לאיבוד..כלומר לאיבוד=להתנסות..

אומרת על זה אלוהימא

אני ניכנסת פנימה

הפעם למודת ניסיון סוגרת מאחורי את התפר של הגדר בחזרה..

שאף אחד לא יראה

אף אחד לא יתפוס אותי אם השמלה שאלוהימא נתנה לי במתנה למטה ביציאה

זהו אני בפנים..

הראשון שאני פוגשת .. לוקחת אותו להראות לי את עץ התפוחים...

אם משם הכל התחיל..שם הסקרנות שלי תיגמר

נכנסת לשביל..

אלברטו??

כשאני נכנסת בשער הראשי..

הוא יושב מימין או משמאל?...

אני שואלת את אלברטו, על מיקומו המדוייק של אלוהים

שאני לא סתם  יעשה רונדלים..

אלה  דוך לפנים מול פנים

הוא נמצא בצד השמאלי...חתם אלברטו

אבל אני מציע שתכנסי מהחור שיצאנו ממנו

כדי שלא תקבלי מספר

מיספפפפפר??? איזה מספר ?

כמו בחיים..

גם שם מסמנים אנשים ב8 ספרות

ודוחפים אותם למאנג'  הנשמות

אז רגע?! אני רוצה להבין...!!

אתה ממליץ לי להכנס דרך החור? ובכלל לא לעמוד בתור?

נכון! אישר לי רוברטו..וחייך..

תחכי שהוא יסיים למספר את הנשמות זה קורה בשעה 8 בערב

השעה שהוא אוהב לשבת ולבהות..

מה זאת אומרת לבהות?  מילה נרדפת ללגרבץ? אני שואלת

אני מנסה לדמיין אלוהים בוהה.. לא הולך לי..

זו תכונה  של בני האדם רגילים..

שאוהבים לבהות ולגרבץ..

איפה יש לו זמן ..? אני שואלת

תתפלאי כמה זמן בהייה יש לו לזה האלוהים  אמר אלברטו ושוב חייך..

טוב .. יש עוד משהו שאני צריכה לדעת?

מחזירה לו רפלקס מחייך..

הייתי נותן הכל לראות אותו מתמודד מולך.. אמר!

אלברטו..

עזוב

21 הקטנה לבטח תצטרך את עזרתך בכניסה לכוכב האהבה

עם כל החמולה בגובה חצי מטר עד מטר

אני מעדיפה שאתה תלך איתה כמו שסיכמנו..

בבקשה.. עוד דבר אחד קטן אמר אלברטו...

מהההה??

זיכרי  ילדה שלי אהובה

"שום דבר לא ילך בכוח.. לעומת זאת הכל ילך באהבה.."

פשששששש... אמרתי .....

זה בדיוק המשפט שאני הולכת לתת לו להעתיק 500 פעם על כל העננים

לומר לו..... כך!!!

אלוהים......!!!

הלו!!!?

"שום דבר לא ילך בכוח – לעומת זאת – הכל ילך באהבה"

תודה אלברטו... תודה..

נתת לי אחלה גישת התחלה!

תגיד אלברטו?.... הוא אוהב שמלקקים לו? קדים לו קידה?

חולצים נעלים?

כי פעם הוא ביקש

שאפילו לא יאמרו את שמו ככה סתם... לא מרשה

הוא רצה שיפנו אליו 4 פעמים ביום לכיוון מסוים

ויהללהו וישבחהו..

לכן אמרתי לך אל תקחי מספר..חתם אלברטו..

ברגע שינתן לך מספר

את תהיי שפוטה שלו....כבר ממוספרת..

פחחחחחחחחחחחחח......

אלברטו .. נשמה... אתה מכיר אותי...!!!! אמרתי

בחיים נתנו לי אפילו  9 מספרים..

ולא הצליחו להכניס אותי למאנג' האנושי

אפילו לא ליום אחד

אז כאן?......

אני צריכה להתמודד רק מול אל אחד

שרוב הזמן בוהה ומגרבץ

יותר טוב מלהתמודד אם כל אחד שחושב את עצמו לשליח שלו....

תסמוך עלי אלברטו..

אותי אין סיכוי לאלף...

אלברטו תגיד......

איפה עץ התפוחים שלו נמצא???

למה??? שאל אלברטו..

ככה!!! עניתי... ככה!!

אלברטו חייך..

הוא כבר מבין מבעוד מועד את כל ההמשך!

את דפיקות הלב שלי היה אפשר לשמוע עד החיים עצמם

רוז אוחזת באלברטו שאוחז בידיי

ושלושתנו בסערה כבר מחוץ לחור

קדימה 21 אני צועקת לה..

כל הילדים בשורה אחריך ואת אחריי

עד הענן הכחלחל הבא!

זה מה שהיה

עד הענן הבא כולם החזיקו ידיים

כשאני את הדרך לשם עושה כשפני לשערי גן עדן וגבי אל החבורה

מחפשת כל תנועה חשודה סביבנו

כלום!!

 כולם מתנשפים ..(אפשר לחשוב)..כאילו מישהו פה רץ?! כולם עפו!!!

דאווינים .. אני מחייכת בתוכי..

5 קטנים בגובה חצי מטר מתאספים סביב אלברטו..

כשאני מנסה לפלס את דרכי לחיבוק בסדר גודל אגדי

אני נישפכת פנימה.. סוף סוף. אלברטווווווווו אני אומרת לו..

אלברטו מקיף אותי בכנפיו הצחורות . אני טובעת פנימה לתוכו ונבלעת בו

החיבוק   הפך מהר לחיבוק קבוצתי

אלברטו , 21 הקטנה, 5 ילדים בגובה חצי מטר, ואני,  עומדים חבוקים

כמה דקות ארוכות

אני מניחה את ראשי על ליבו המת של אלברטו

אתה לא מבין כמה התגעגעתי אליך..

מתי מתתה? אני שואלת אותו..

5 שנים לפניך אמר והחדיר אותי עמוק בין כנפיו

חיפשתי אותך!!! אמר..

 אבל בתוכי גם ידעתי, שבגן הזה אני לא אמצא אותך!

צודק! מלאך שלי..אתה צודק!

אפילו לא עלה בדעתי להיכנס בשערים האלה..

ומיד כשגיליתי באזכרה שלי, שאתה מת

מיד עלתה פעולת חילוץ שלך מהגן עדן הזה, לתחילת הרשימה שלי אמרתי..

כי ידעתי שאותך אני אמצא כאן

למה ידעתי שאותך אמצא כאן? תשאלתי אותו...

כי תמיד  ששאלתי אותך כשנמות האם ניפגש..

ואתה אמרת לי .. בגן עדן ניפגש..בגן עדן...

אלברטו הצמיד אותי שוב אל ליבו המת

שהיה כלכך חם כלכך חיי

יכולתי לחוש את פעימות ליבו ..שעשו פעולת החייאה לליבי

חיבקתי כלכך חזק !

אתה בא איתי לכוכב אחר.אמרתי

גן עדן של ממש

לא כמו שעד כה הכרת..

אני נשארתי בגן ההוא, רק בגלל הילדים, אמר

והעביר יד מלטפת מעל ראשיהם הקטנים

עיניו נצצו כמו בימים ההם שהיה מביט לי בעיניים

ושואל אותי מה שלומך היום?

ואני הייתי עונה לו הכל טוב

הוא היה יורד קומה , מסתכל לי בעיניים ואומר לי

כשאני שואל אותך מה שלומך אני מתכוון רק מבפנים עמוק

ולא מבחוץ..

להתבונן עמוק לימדת אותי אלברטו

וגם רחוק אמר וחייך..

זוכרת מתחת לעץ הפטל? , שאלת אותי מה יקרה לך אם אני אמות

ואני עניתי לך שהחיים הם לכל החיים..זוכרת?

כן! התלהבתי,! וצמרמורת לפתה כל חלק בגוף השקוף שלי..

 אני זוכרת

את היום ההוא מתחת לעץ הפטל כאילו וזה היום

אני ידעתי שאם אני לא אמצא אותך את תמצאי אותי.. אמר

האמת מלאך שלי... את תואר הכבוד מגיע ל21 הקטנה

שבאזכרה שלי , נתקלה במצבה שלך  בבית הקברות הקיבוצי

אז לך מגיע התודה ?

שאל אלברטו את 21 הקטנה..

אי אפשר היה שלא לזהות דרך הסיפורים שלה עליך.. שזה אתה!

על המצבה שלך כתבו

"מורה טוב –מורה לחיים"..

אני ידעתי שזה אתה אלברטו המורה לחיים שלה..

חייכה 21 הקטנה וניפחה לו כנפיים בעוד חצי מטר גובה מהקרדיט

הילדים האלה שלך שאלה?

הילדים האלה של עצמם ענה לה אלברטו של עצמם....

זאת אומרת שהם לא באחריות של אף אחד?

אף אחד לא יבוא לחפש אחריהם..???   נשמעה לי פתאום הקטנה מודאגת...

מה קרה אהובה? אני שואלת אותה...

אם אלברטו אמר שהם של עצמם..

אז הם פה מרצונם..

נכון ילדים? אני שואלת אותם..

אנחנו הולכים איפה שאלברטו הולך הסכימו פה אחד..

21 אהובה.. אני אומרת לה..

אני לא מודאגת מאשמת חטיפה...

אם יש משהו שאני מודאגת ממנו, אמרתי..

זה מה אנחנו אומרות בקבלת הקהל אצלנו בכניסה

מה אנחנו אומרות לאלוהימא על העלייה המכובדת שעשינו לה...

תקשיבי אמרה...

זאת לא הבעיה..

אני היום בערב נמצאת במשמרת לילה בועדת הקבלה

אני אאשר את כולם חתמה!

איך לא חשבתי על זה קודם ? טיפשה פצחתי במונולוג לעצמי

כולל צ'אפחה על מיצחי

קומבינות זה השם החדש של 21 הקטנה מהיום והלאה..

קומבינה הקטנה.. אני מחייכת לה ועוברת במהרה לצחוק פרוץ גבולות

איך לא חשבתי שבצינורות המקובלים את יושבת..איך?

אני תמיד מחפשת פירצות כאלה שאף אחד לא רואה ושומע שאתה בא..

ואת??..   חחח..חח....חחחחחחחח..את? תמיד מהדלת הראשית

וכל זה למה?

כי את! יושבת קומבינה קטנה שלי בדלת הראשית..את!!

איך שכחתי איך?...חחחחחח..חחחחח..חחחחחח

טוב !!!אז עכשיו אני רגועה..!

 חתמתי ופרעתי את תלתליה הסוררים מכל המסע

שלא נדבר איך אני נראת.???.

כבר יותר קרובה ללכלוכית מאשר שיצאתי כמו סינדרלה

טוב אז מה שנשאר הוא לתכנן את הכניסה שלי ושלך בחזרה..

מה אנחנו מספרות על כך שלא הגענו בחצות כבקשתה של המלכה!!

של מי שאל אלברטו?

בהמשך אתה תראה בעצמך...

תגיד אני שולפת באנסטינקט פגישה עם אלוהים היתה לך בגן עדן ההוא..???

היתה גם היתה! אמר

לזה לא ציפיתי אני מודה!

שוק והלם התערבבו להם יחד וחצו כל מחשבה שעברה לי לשתיים

מהההההההההההההההההההההה??????????? אני שואלת

פותחת עיניים גדולות גבות למעלה למעלה מורמות

ולא מאמינה למה שאני שומעת..

היתה לך פגישה עם אלוהים זכר? כזה ,עם זין בין הרגליים אני בודקת שאלברטו

מבין מה הוא אומר כשהוא מאשר לי שפגש אלוהים.... ולא אלוהימא.... אלוהים!

כן..אמר!

למה את לא פגשת אותו כשמתת??? שאל!

אני חיפשתי אותו..לא חיכיתי שיחפש אחרי..

ומה שאני מצאתי היתה אלוהים נקבה ולא זכר....

אלוהימא.. ואם אתה רואה אותה.. אתה מת!!  אלברטו אתה מת אמרתי...

איך נראה ההוא שאלתי??

זקן מאוד מאוד מאוד.. ועצוב מאוד מאוד מאוד

עצובבבבבבבבב????

למה עצוב ???   שאלתי

 וכבר האלטרואיזם שלי התעורר לתחייה ..

מי אמר עצוב..??? ולא קיבל חיבוק??

אבל לחבק את ההוא האלוהים? אמרתי...איכס...

אני רוצה לגרור אותו לאג לבית דין לפשעי אנושות ..לא לחבק אותו על מה שעשה לתינוקות המתוקים והרכים של המיצרים...

ולסוסים היפים תהורי הגזע שיטביע אותם בים?

איך אני יכולה לחבק יצור כזה איך? שיהיה אלוהים אפילו? מה אכפת לי מי הוא... שישב בכלא על מה שעשה...!! אמרתי..

אני רוצה פגישה איתו חתמתי..

ומכאן באחת כל התוכניות שלי בכל אופן ישתנו כאחת...

טוב אז כך חברים אהובים שלי..!! אני קוראת את כולם סביבי לסדר

21 את מקשיבה טוב??? אני בודקת אותה ..

שהיא בעמדת הקשבה...

את לוקחת איתך את כל הילדים לכוכב שלנו...

מהדלת הראשיתתתת? האחוריתתתת????   וואטאבר ..!!!

אני מכאן לבדוק על מה ולמה עצוב ההוא האלוהים..

שום מילה אצלנו לאלוהימא שלנו ..אני פוקדת עליה !

אאאאאההההההה סליחחחה?!

את מכאן ממשיכה איתנו...אמרה....עלק פקדה עלי!

לא פגישה עם אלוהים ולא בטיח...!!! שלפה לי בחוצפה...!!!

(רק רגעים כאלה יכולים לעלות לי האת הסעיף)

קומבינה יקרה שלי???? אני פותחת עליה זוג עיניים

מותחת את הכנפיים שלי הכי גבוההה שאני יכולה ..כולל הקריזה שהיא העלתה בי בחוצפתה

זוקפת את קומתי למגדל אייפל ואומרת לה ככה בבעיטות וולה לאוויר

בייב קומבינה יקרה שלי...

ילדה שלי מה אני???? אני שואלת בטון של אף אחד לא קובע עלי

של עצמי!!!

נכון????

את יודעת מה אומר המושג הזה?? צינית מתמיד אני שואלת אותה...

המושג הזה אומר שאפילו אלוהים לא אומר לי מה לעשות בחיים שלי...

אפילו לא אלוהים!

מכאן את לוקחת את כל העלייה היפה והמכובדת הזאת...

יוצאת לדרך בלי עוד שאלות מיותרות...אהובה קומבינטורית שלי..

אני מנסה לרכך את הנגיחה על סידרת האילוף שהיא רצתה להעביר לי

ושאשוב אספר לך במדויק אייך היה לי לפגוש את אלוהים פנים מול פנים..

ככה! לא השארתי ברירה ל21 הקטנה..

למה אם לא הייתי חותכת ככה חד וחלק עוד היתה מצליחה לשכנע אותי לרדת מחלום חיי..פגישה עם אלוהים

 את 21 הקטנה הייתי צריכה לגרד אותה עם שפכטל מהענן שאליו היא נדבקה מהנחרצות שלי...

"של , חיים שלי... אל תתערבי לי.."!!!

טוב!!! אמרה כשכנפייה כבר היו בהתקופפות ..

לא לסגור אהובה...! לפתוח..לפתוח..קטנה שלי...אני אומרת לה...

עכשיו תראי לכל הקטנים איזה יפות הכנפיים שלך

וכמה הן ארוכות ומיוחדות..

ותעופו אהובה!

ואלברטו?? שאלה...

אלברטו אשיב במקומי..

אני עם הילדים לפגוש איך נראת אלוהים נקבה.. אמר

אני חייכתי רחב..

עם זה אני מסכימה!

ואפילו יותר רגועה!

אז אנחנו בהסכמה מלאה?

כולם מרוצים?? פחות או יותר ?אני שואלת ומביטה ב21 הקטנה

שאין מצב שאני שולחת אותה מצוברחת בגללי..

בואי אהובה רגע אלי.. אני מסמנת לה עם אצבעת הבואי שלי..

היא ניגשת,  אני מרימה אותה על המותן שלי..

תראי אהובה ..אני אומרת לה  בעיניים צוחקות..

נכון שאת היית רוצה שאגשים את כל חלומותיי... ???

נכון אמרה והניחה ראשה בשקע שבין הראש לכתף שלי

וחיבקה אותי חזק לאות הסכמה מלאה בנושא..

בהצלחה אמרה לי הקטנה..

אני סומכת עליך שאת מבינה

שאת הולכת אליו עם כל התכנים שלמדת בכוכב האהבה

הקטנה הזאת  אני אומרת לכם....

אין דברים כאלה בעולם

חמלה סליחה וקומבינה הקטנה שלי הם השמות של הקטנה הזאת

שהחדירה לי מסר הכי חזק לוריד הראשי..

לפני שאני יוצאת למסע שלי...

לפגישה עם אחד האלים שהכי הרבה עיצבן אותי...

21 הקטנה בגובה מטר , הורידה את עצמה  לחצי מטר

כגובהם של הילדים, ואחלה מתשאלת אותם לשמם

עין אחת שלי בתוך החור והאחרת עליהם

עיניי זיקית יש לי כשמדובר בלבחון לעומק את פני הדברים

כל עין יכולה להביט למקום אחר.. ככה לימדו אותי החיים

להביט ברגע אחד לכל הכיוונים..

מה אני הולכת להסביר בכניסה לכוכב שלי ? מה?

אני  שואלת את עצמי..ומפתחת פאניקה סמויה

תגידי? אני שואלת את 21 הקטנה

את לא חושבת שאנחנו הולכות להסתבך נורא?

את זה אמרתי לך אני , עוד בבית הקברות, אמרה

אבל את ??.. את אמרת לי, שאת לוקחת ריזיקה

אני אמרתי אלברטו. נקודה

לא אלברטו פלוס גן ילדים..החזרתי לה

מה אנחנו אומרות לה בכניסה..?? לאלוהימא מה?

בואי נחשוב מה אנחנו אומרות בכניסה כשנגיע לכניסה, אמרה

ואז נעמוד לה בשער ונגמגם?.?שאלתי

תתחילי לחשוב על סיפור כיסוי אמרתי

פתאום הרים את עיניו אחד הקטנים ואמר

אנחנו נגיד את האמת

אני מביטה בו קצת בשוק מהאומץ

יורדת על בירכיי ושואלת אותו לשמו

ריאם, השיב

ומה האמת שלך ריאם? איזה שם יפה יש לך חמוד..

האמת שגם אם לא ניצא איתכם מכאן

אנחנו מכאן יוצאים לטייל בכוכבים אחרים

יופי!!! אמרתי האמת שלך מוצאת חן בעיניי ריאם

האמת שלך בעצם יכולה להציל את הטוסיק שלי

אנחנו נחזור לכוכב שלנו

ואתם תבואו אחרכך לטייל במסגרת הטיולים שלכם

מה דעתך?

אנחנו באים עם רוברטו השיב בבטחה

לא ידעתי שאלברטו עשה הסבה למדריך טיולים

האמת שאני יכולה להבין אותך השבתי,  כשליבי החל מתכווץ לנוכח האמת הגדולה בגוף כולכך קטן

זה מה שאני אמרתי לאלברטו כשהוא אמר שהוא עוזב את הכיתה בסוף שנת הלימודים..

אני עוזבת יחד איתך!

בסוף זה לא קרה

אלברטו יצא את שער בית הספר כשאני נשארת מאחוריו

אני מתרוממת לאחר ליטוף שערו של ריאם החמוד , להציץ לתוך החור

השביל ממנו צריכה להגיע רוז הקטנה עדין יתום מהולכים בו

הקטנים בנתיים משווים את גודל הכנפיים שלהם בינם לבין עצמם

21 משביצה ששלה יותר גדולים משלהם הבנים

אבל מבטיחה להם שכשיגיעו לכוכב שלנו היא מסדרת להם ארוכות יותר

זאת יש לה קומבינות בכל הממלכה..

בהתחלה כל יום היתה באה לי עם כנפיים בצבע של הסרט שעל הראש שלה

אחר כך הכירה לי את ויטויו מההחזקה האישית של אלוהימא

שנתן גם לי כל יום,  באיזה צבע שרציתי כנפיים

מבט נוסף לתוך השביל כבר הוציא ממני את הצעקה הבאה

ישששש!!! ילדים היא מצאה אותו..היא מצאה!!!!

על השביל צועד זקוף כתמיד אלברטו המורה לחיים שלי

כשהוא אוחז בידה של רוז הקטנה

אני אחוזת התרגשות

21 הקטנה מזיזה אותי יותר נכון דוחפת אותי ולוקחת את עמדת ההצצה

אני בנתיים מבינה שאלברטו מהחור הזה על כל המטר שמונים שלו לא יצליח לצאת..

יופי מפגרת אני במונולוג לעצמי

רק עכשיו את מבינה שהחור קטן לאיש גדול....

מהר 21 בואי תעזרי לי..

תחזיקי כאן..לא כאן, כאן..כן כאן..

תמשכי לכיוון השני שאומר לך...

 אני מתמקמת לאחיזה מהקצה הקרוע השני..

תמשכי!! חזקקקקקקקקקקק!!!

יופייייי... עוד קצת....

בחיים לא היה לי כוח פיזי כזה כמו במשיכה ההיא

כנראה שגם את חומת ברלין הייתי יכולה להפיל באותו הרגע כדי להוציא את אלברטו שלי..

אני ו21 כמה קטנה ככה פלדה, מצליחות להפריד את החור יותר ויותר

זהו!!! זה מספיק!!

תכיני את הקטנים בשורה לתזוזה מהגדול עד הקטן אני פוקדת על 21 הקטנה

וחודרת פנימה דרך החור כרוח סערה..

פעם ראשונה שכפות רגליי נוגעות מאחורי הגדר של הגן עדן הזה..

אני צועדת יחפה , נכנסת לשביל המסומן.. וצועדת במהירות לקראת רוז הקטנה

ואלברטו שלי..

 כ50 צעדים ממני

שניהם מגבירים את צעדיהם לקראתי ומביטים לאחור

צאי.. צועק לי החוצה רוברטו וגורר את רוז אחריו..

רוצי..רוצי... צאי מהר החוצה..

כשהם כבר עוברים מהליכה מהירה לריצה אני מבינה שהרוצי של אלברטו

היה בפקודה

אני מבינה גם באותה השניה שהבעיה שרודפת אחריהם

הבעיה הזאת היא בעיה שלי..

אני אצטרך להתמודד עם כל מי שמאיים על היציאה שלנו מכאן..

אני תופסת ריצה כשגבי אל החור ופני אל רוברטו ורוז

וידיי מסמנות להם .. מהר..מהר..!!!

לא מצליחה לראות  עדין ממי אנחנו בורחים..

אני כבר רגל מהחור..

21 כבר בעמדת המראה כשמאחוריה שובל של ילדים קטנים

אוחזים אחד לשני ידיים

5 צעדים שלהם  מהחור אני שומעת קול עמוק וגדול...

אלברטו עצור!!!

אלברטו 4צעדים ממני אוחז ברוז הקטנה כאילו וקפא על מקומו

הצעד השלישי משבושש לבוא..

כבר הכניס אותי פנימה שוב בסערה ..

אני צועדת זקופה לאלברטו .. שמסמן לי בעיניו ... לכי,לכי..

שום לכי לא יעזור פה אני אומרת לו ונופלת לתוך זרועותיו..

זה אתה אלברטו.. אשכרה אתה!!!

אני כאן איתך.!!!!  4 צעדים מפרידים בנינו לבין החור

כשאני אומרת רוץ.. כולנו רצים..זה ברור..

קודם אתן..! אמר..

אלברטו!! כשאני אומרת רוץ.. כולנו יחד רצים...!!!

אף אחד לא עוזב פה קודם אף אחד!

1

2

3

רוץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץ!!!