בחוץ חושך עדין לילה

 אבל אצלי בפנים כולי זוהרת

אני מקוה שאני לא נראת כמו איזה מחזיר אור,מנצנצת להם בשער..

העין שלי בתצפית לתוך החור על החיים שם בפנים

צפיפות אבל מסודרת, לא כמו בהודו ..צפוף ולא מסודר

לא שהייתי בהודו ..

מראות ילדים רעבים ברחובות  ..ושמה הבנתי שיש מיליונים

לא היו יכולים לעשות לי את  המסע הזה לטיול..   לצלם ולחייך!

כל אחד כזה בגובה מטר , היה חותך לי את הנשמה ל2

כל אחד שהיה מושיט לפני יד.. הייתי מוכרת את נשמתי בשבילו

יש לי גב חזק.. אבל שמדובר בקטנים רעבים

אני לא רואה בעיניים..

 בפנים מאוד צפוף אבל מסודר

אגפים, חדרים, מסדרונות

 אלוהים יודע לאן הם מובילים , אני חושבת לעצמי

איך הם חיים בצפיפות הזאת ? איך..?

בחיי לא יכולתי לחיות בבניין דירות..

אז במותי?....      גן עדן..?!

עכשיו אני מבינה למה כולם פניהם לכאן

זה מה שהם הכירו בחייהם

זה מה שלימדו אותם..

נתנו להם את זה על מגש עד הפה.. אל תתאמצו לפנטז בכלל..

זה מה יש!!! מה שנקרא..

גהנום או גן עדן..

אז לגהנום אף אחד לא רוצה ללכת כי זה המקום שאליו עוברים הרשעים

וגם את זה אני הולכת לברר.. והינה אני מרגישה את הסקרנות שלי מתחילה להתעורר..אני מחייכת לעצמי

והתחנה הראשונה שהם ראו שם אורות.. הם פשוט נכנסו..

אני בטוחה שאפילו לא בדקו..באותיות הקטנות

הספיק להם שכתוב על השער גן עדן

קנו כסא בבית כנסת של אלוהים.. וכולם רוצים את המוכר האהוב והידוע

לא שלא ראיתי גם אני , את האורות  המנצנצים האלה כשמתתי..

אבל בחרתי להמשיך הלאה..

איפה שכולם אף פעם לא עניין אותי..

תמיד רציתי לטייל מחוץ לשבילים המסומנים

ככה זה בפנים.. שבילים שבילים מסומנים

כאילו ואסור להם לצאת מהקווים

הכל כאן מסודר כמו שעון שוויצרי

אני מציצה לתוך החור..

21 בגובה מטר אהובה שלי ...

ישששש!!!

הנה היא חייה ושלמה

אני נושפת אויר החוצה, לרווחה

 רואה אותה למרחוק

כשמאחוריה שובל של 5 ילדים חצי מטר פחות ממנה

ווואאאאאי !!!! וואי..!!! וואייייי!

אני חושבת לעצמי זאתי הולכת לסבך לנו את הצורה

אלאהיסטר ולהקתו כמו שהיה אומר שולי חבר שלי

אני מסתכלת ימינה , שמאלה... אף אחד לא רודף אחריה

גם הליכתה מאוד רגועה הילדים מדלגים אחריה

4 בנים ובת אחת בשובל שמשתבל אחריה

אין לי מושג למה .. אבל ככל ששם הם נראים נינוחים

הנרווים שלי רוקדים..

20 מטר הם ממני , אני באטרף של פססססט פסט פסט

21 מסמנת לי ביד.. ששש..שש

מה שש? אני אומרת לעצמי....

שובל ילדים אחריך? מה ששש??? מה?

אמרתי לה לבוא עם אחד , ההיא באה לי עם 5

ועוד אומרת לי ששששש....

מטר ממני כולם נעמדים בשורה כמו השבילים כאן

 מסודרים אחד אחד אחרי 21 הקטנה

כאילו והיו בעמידה צבאית וצריך לשחררם מדום..

מה קורה כאן ? אני שואלת אותה..!!

תני להם קודם לצאת מאחורי הגדר אמרה..

אני אסביר לך,  לא כשכולנו עומדים כאן חשופים ..

זה כל העינין אמרתי לה , את היית צריכה  לבוא עם אחד!!! לא עם 5 ?!!!

ואז לא היינו צריכים להוציא אף אחד מהגדר..

תני להם לצאת רגע אמרה הקטנה נחרצות ונכנסה דרך החור

וכולם כאילו עדר אחריה מהופנטים..

4 ילדים קטנים וילדה אחת קטנה כבר מחוץ לגדר עומדים ומחזיקים אחד עם השני את הידיים..

את מבינה אמרה 21  הקטנה?.... אי אפשר היה להפריד אותם

הם היו שם מלוכדים ולא הסכימו שאף אחד ילך בלי כל השאר.. אמרה וליטפה את שערה של הילדה הקטנה

בגובה בערך חצי מטר..

הם יודעים מי זה אלברטו...!! אמרה

אמרתי לך ??? אמרתי לך??? קפצתי!!

אין ילד אחד שלא יודע מי זה אלברטו

ירדתי קומה לילדה הקטנה, התיישבתי על הברכיים

עכשיו העיניים שלנו היו מול העיניים שלנו

היא הביטה בי במבט חזק שהיכה בי בפנים.. ווואוווו...

איך קוראים לך מתוקה? אני פותחת חיוך קטן להמיס אותה

כבר סיכמנו שגם את האפיפיור אני מצליחה

אז מה זה בשבילי להמיס חצי מטר ילדה?

רוז .. ענתה המתוקה..

את מכירה את אלברטו?? רוז

 אני מעבירה על ראשה יד רכה

מה רכה? מרגרינה!

כולנו מכירים את אלברטו ענו כולם ביחד במקהלה...

שששש...ש  .. בואו נהייה בשקט..

איפה נימצא אלברטו????? ילדים חמודיםםםםםם....!!!

רוז הקטנה הרימה ראשה ואמרה

לחפש את אלברטו בפנים זה יהיה כמו מחט בערמת שחת..

אוף... גם זאתי , עם משפטים כאלה חסרי אופטימיות אני אומרת לעצמי..

נו מה עכשיו??

בטח עכשיו יבואו התנאים... נו את מבינה אני עדין במונולוג לעצמי...

ילדה בגובה חצי מטר עם חבורת גמדים קטנים הולכת לסגור איתך עסקה...

תתיישרי אני אומרת לעצמי.. תני לה לדבר..

עובדה שהיא הביא אוותכם ב10 דקות..אמרתי

 5 ילדים אתם כאן בעשר דקות

שמכירים את אלברטו שלי.. אני מתחכמת איתה..ומחייכת רחב

בכל זאת יש גבול כמה אני מוכנה לתת להתעוווווז עלי!! כן?!

אם את רוצה את הדרך המדויקת ישירות לאלברטו.. אמרה רצינית ביותר

אנחנו ממשיכים איתכם..!!!

מה זה איתכם???  אני שואלת את הקטנה הפלצפנית שחבל על הזמן ..

משחקת אותה הכי יפה שיש הדוברת הרשמית  של גן עדן בגובה חצי מטר

לאן זה איתכם? שאלתי שוב

  תמימה לא מבינה או לא רוצה להבין מילה ממה שהיא העמידה לי כאן כעובדה..!

איתכם לכוכב האהבה!! אמרה!

אני חותכת במבט ל21 הקטנה..

תגידי??!!?.... סיפרת להם על הכוכב שלנו?...

כן אמרה ופתחה זוג עיניים.. כאילו ומה הבעייהההההה!!!

סליחה !!!אמרה הקטנה....כחצי מטר..

אני חופשייה!!!

חצי מטר קטנה, אבל היבשה לי את הצורה!!

צודקת מי אני שאומר לה כן או לא...

יש ועדת קבלה אצלנו.. שהם יחליטו..!

אני מסתכלת על 21 מקווצת את גבותיי

במבט שהיא לא אוהבת..

אנחנו הולכות להסתבך נורא בגללך..

בגללי???  שאלה!!!!!!

כן עניתי וראיתי את המוח שלי מנסה לחפש הסברים לרגע הכניסה

לכל החמולה הזאת שבאה אחרי...

טוב מה הלאה אני שואלת את הדוברת רוז חצי מטר

אני נכנסת להביא את אלברטו אמרה.. כולכם מחכים כאן...פקדה!

איפה הוא שאלתי...

אני יודעת במדוייק ענתה ונכנסה פנימה כסערה קטנה..

אני מסתכלת 4 ילדים מה חמודים? לאכול אותם..

מסתכלת על 21 הקטנה ..בא לי לאכול גם אותה

מצקצקת בלשוני... לאות אוי ואבוי לנו בכניסה לכוכב האהבה

אני מקוה שהשם הזה  של הכוכב

מחייב גם את אלוהימא לנהוג באהבה כלפי כל העולים החדשים

או לסלוח לי שעשיתי לה עליה בלי לבקש את רשותה..

לא חשוב העיקר שתאהב !!

21 הקטנה כבר עסוקה עם 4 בנים חצי מטר בסך הכל ממנה

ואני?? אני שוב הכנסתי בחזרה את העין שלי לתוך החור..

כמה דקות ואלברטו שלי עם כל עדר הילדים  ואני

בחזרה לכוכב האהבה..

כמה דקות...

10 דקות לחצות

21 בגובה מטר חותכת את המבט האחרון שלי על המצבה של אלברטו

יאללה בואי קטנה,אני אומרת לה..

אנחנו זזות להביא את אלברטו לכוכב האהבה..

ואיפה את מתכוונת להתחיל לחפש? שאלה..

טוב תקשיבי לי קטנה..

אני מזהה שאת הולכת להקשות עלי את המשימה...

תחזרי לך לממלכה .. מכאן אני ממשיכה...

לאאאאאאא....!!  אמרה

אני באה איתך! נקודה!

אם את באה איתי..??? את לא מקשה עלי..

במשפטים נוסך.. מחט בערמת שחת

טוב!!! נשבעת !!! חתמה..והרימה לי את כנפה הקטנה

אני מניחה צדף קטן שהיה מונח על הקבר שלי

מעל האבן שמונחת על הגוף של אלברטו

 ומפלסת את דרכי בין הקברים לכוון קברי..

21 בגובה מטר מתזזת אחרי..

אני צריכה רק שנייה ואנחנו עפות מכאן.. אמרתי

נעמדת מעל יצירת המופת האומנותית שאני קבורה תחתיה

דקה שלמה שאני סופגת את הגוף שהיה לי

 לתוך הנשמה הנצחית שלי

רגע ארוך ויקר זה היה

זהו קטנה אני אומרת לה..

תני לי יד..

שתינו פותחות את הכנפיים ועפות

הדרך לשם מלאה במחשבות שחורות

ומה יהיה אם אני לא אמצא את אלברטו?

ואם בכניסה יש כמו אצלנו ועדות קבלה

ולא יתנו לנו להיכנס ולחפש?

החושך שבחוץ מתנגש עם המחשבות השחורות שלי..

וצובע אותם בלבן..

כוח עצום שלא היה לי כמותו אמר לי מבפנים

את הולכת למצוא את אלברטו .. ובחיים!!!

אלברטו שווה גם ויכוח פנים מול פנים אם אלוהים

זה יהיה ניפלא לפגוש שם 2 ציפורים במכה אחת.. חשבתי לעצמי

מרחוק רואים כבר את האורות מבצבצים בלבן

21 הקטנה שואלת אותי

זה גן עדן?

אני בשקט, רק סורקת את השטח

עסוקה בלבנות במהירות האור את תוכנית החילוץ אם נזדקק לה

החיים כבר לימדו אותי שאם יש לך תוכנית מגרה

תדאג גם לחשוב איך תראה תוכנית החילוץ

אנחנו מתקרבות מימין אורות לבנים בוהקים

ומשמאל עוד כוכב אם אורות צהובים

שערי ברזל כבדים סוגרים

וגשר מחבר בין שני הכוכבים

ידה הקטנה של 21 אוחזת את ידיי בחוזקה

האמת שגם שלי לוחצת קצת את שלה..

אבל בשביל אלברטו.. הפחד שלי הופך לכוח, לא למקל בגלגלים שלי

בואי קטנה .. אני גוררת אותה אחריי

אנחנו מתקדמות כמו רקדניות בלט על בעונות האצבעות

אני נצמדת לגדר ומציצה פנימה

המקום שוקק חיים

מה שוקק??!!! פיצוץ אוכלוסין!!!

זה באמת מבצע של מחט בערמת שחת אני אומרת בלב ש21 הקטנה

לא תישמע שהסכמתי איתה..

היא נצמדת לימיני מנסה לדחוף אותי שאתן לה להציץ דרך החור שמצאנו

חכי... אני דוחפת אותה לשמאל.. חכי בסבלנות או שתמצאי לך חור אחר

המקום עמוס מתינוקות ועד זקנים

21 הקטנה כבר מצאה פירצה קטנה..

פסססט...פססססט.. היא מפספסססת לעברי..

בואיייייי.. מצאתי... יש פה חור גדול...

אני מתקדמת..נעצרת מול החור..

זה חור גדול זה? אני אומרת לה..

בקושי את נכנסת כאן, אני אומרת ומנסה כבר לאתגר אותה..

כי בדרך כלל, אני רק אומרת לה את לא יכולה..

 והיא כבר נעמדת עם רגלי השור  הקטנות שלה

עם מוטיבציה של אלוהים על 4 , היא תמיד מצליחה להרשים

אני כן יכולה!!! אמרה

בטח שאני יכולה!!

אווווווו.. הצליח לי אני מחייכת בתוכי..

את נכנסת פנימה ואת הילד הראשון שאת פוגשת את מביאה אותו לכאן לחור

ילד? למה ילד? שאלה..

כי אין בטוח ילד אחד כאן ,שלא יקבל צומת לב מאלברטו.. זה למה ילד! אמרתי..

את נכנסת?? או פוחדת? שוב אני מנסה לאתגר אותה...

נכנסת .. נכנסת.. אומרת לי הקטנה הזאת בגובה מטר

עם בייצים של שור..

ונכנסת...!!!

 אפילו לא מיצמצה..

פפסססססט.. אני קוראת לה!

אל תתערבבי לי יותר מידי..כאן..

צ'יק צ'אק!!

אני לא זזה מהחור..

21 נופפה לי בידה הקטנה

אני הרמתי כנף גדולה..

מחכה!!

אחרי החיבוק מאחור של 21 שקטעה את רצף התודות לנישמתי הנצחית

מעל קברי..

אני מתפנה לקטנה שנמצאת בהתרגשות נוראית

את לא תאמיני את מי ראיתי פה?

את מי כבר ראית ?? כולם כאן מתים בשעות האלה

זה בדיוק העינין שעכשיו הוא מת.. חתמה

אני לא זוכרת שיש לנו מכרים משותפים

אבל בואי תפתיעי אותי!

את סיפרת על המורה לחיים הזה כלכך הרבה ,אמרה

כלכל הרבה סיפרתי רק על מורה אחד שהלך איתי 5 שנים בחיים

והיה לי אחר כך ברוחו מורה לכל החיים

ואל תגידי לי שאלברטו המורה מת..

למה אני מתה..

זה הוא ? אני מסתכלת על הקטנה בעיניים גדולות

וכבר אוחזת בידה לאות תובילי אותי ומהר מה שנקרה ,לראות במו עיניי..

זה הוא אמרה..!!

זה המורה שסיפרת לי עליו..

תראי לי קטנה.. תראי לי אני דוחפת אותה להגביר את צעדיה כאילו שאם זה נכון..אז הוא יברח

אנחנו מפלסות את דרכנו בין הקברים

תינוקות קבורים ליד אנשים שסיימו את כל המסלול בחיים..

אנשים גדולים קבורים ליד תינוקות קטנים שלא התחילו אפילו את מעגל החיים..

ככה זה בבתי קברות הכל מעורבב..

כמו בחיים גם בחיים יש מלא כאלה שהם מתים ויש הרבה מתים שהם כמוני חיים

הינה כאן הקבר הזה.. 21 אומרת ומצביעה על הקבר השלישי ממני

שייוווואוווו.. אני בשוק

עומדת מול הקבר של המורה שלי אלברטו

שהיה מורה לאומנות

היחיד שהכיר אותי בישיבות המורים

תמיד שכל התעודה היתה בלי ציונים כי לא הייתי בכלל בכיתה..

ורב המורים בכלל לא היו יודעים מי אני..כדי לתת למי את הציון?

הוא שפך אור גדול בציון לשבח

והערה בנוסך

גאון הילדה הזאת גאון

האיש הזה זיהה את היהלום הלא מלוטש מכל הכיתה הנוצצת

ובאמת כל אחד בכיתה נולד להורים בלי עין הרע.. נוצצים

האיש הזה עמד באספות ההורים ובעמידה דיבר על הטלנט שלי

כאילו והייתי מדמו שלו..

הוא היה איש רגיל, חי , אבל היו לו כנפיים מאחוריי גבו..

והוא תמיד אמר לי

בואי רגע, תסתובבי... ואני תמיד הייתי מסתובבת הוא היה אומר לי את רואה את הכנפיים אלא שיש לך..

תתחילי לעוף...

אני לא רואה הייתי מחזירה לו..

והוא היה אומר.. אז תדמייני..

אלברטו איש יקר שלי .. אני כבר לא צריכה לדמיין

יש לי כאלה מדהימות כמו שהיו לך במציאות

אני יורדת על הקרקע שקבור בה אחד המורים הכי גדולים שלי בחיים

המורה היחיד שהבין שהחיים עצמם מורכבים מאומנות

ואם לא בא לי מתמטיקה ,אז שאני אצייר ציור

מחייכת חיוך גדול..

שתדעי לך שהוא היה איש מאוד מאושר בחייו, אני אומרת לקטנה

ורק בגלל שהוא הפך, כלכך הרבה ילדים סביבו לילדים מאושרים

הוא תמיד כתב הערות חכמות שמבטלות באחת את כל השטויות של המורות השניות..

האיש היקר הזה עכשיו מת...

ואני רוצה אותו עכשיו לידי

תקשיבי לי 21 אהובה אנחנו מכאן ממשיכות לחפש בגנים הסמוכים את אלברטו..

למה אני חייבת לו הרבה מחיי.

ועכשיו הזמן להשיב לו כגמולו..

מה זאת אומרת ?? קימטה את פנייה  הקטנה..

תקשיבי אין מצב שאני משאירה את אלברטו בגן עדן

למה בגהנום הוא בטוח לא...

אנחנו הופכות את המתים ומביאות אותו לממלכת כוכב האהבה..

לא מעניין אותי שום דבר נקודה!

המורה הזה לחיים איתי לממלכה..! יש הבנה? אני מתשאלת אותה

ומה עם אלוהימא שהבטחנו לחזור היום בחצות? שאלה..

מכן אנחנו הולכים לחפש את המורה אלברטו ולא חוזרים לממלכה בלעדיו..

נקודה אחותי.. הבנת..

ברוררררררררר.. חתמה לי הקטנה..

למה זאת היתה נקודה של ייהרג ובל יעבור

אלברטו אהוב איש יקר..

אני לא אשאיר את טלנט שלך להנמק בגנים הדחוסים בבני אדם מתים

אני אקח אותך למקום שבו אתה ראוי לחיות את החיים באומנות וחופש

כמו שדאגת לי !

 דאגת לי בחייך

תן לי עכשיו להחזיר לך במותך...

אני שומרת על כל הכלים הטובים שנתת לי מהארגז כלי עבודה שלך

יום יום הם משרתים אותי נאמנה

גם אחרי מותי..

אני בדרך אליך אלברטו מורה יקר..

רוצה לתת לך במתנה את מה שנתת לי אז

חיים!!!

"אומנות או נמות"

את הפוסט הזה אני רוצה להקדיש לאיש יקר שיבדל לחיים ארוכים ארוכים בריאים יפים וטובים חופשיים ומאושרים של עוד המון שנים של יצירה ואומנות  .. וזיהוי יהלומים

על עבודת הקודש שהוא עושה כדי להעלות לפרונט את הילדים האלה

האיש הזה נתן לי מפתח אם ארצה לפתוח את הדלת ממול שסגורה..

שוב אני יודעת שחופש אינו שאלה של גודל הכלוב אלא במי שמחזיק במפתח!

תבדל לחיים ארוכים חבר יקר (פינקי)..

אומנות או נמות

חיבכנוף לך

כזאת דממה מנגנת אין בשום מקום בעולם

רק בבתי הקברות..

ככה אני יושכבת שזה חצי ישיבה וחצי שכיבה

מנהלת סמולטוק עם שכני מליחיש שקבור כאן הרבה יותר זמן ממני

תגיד חבר?.. גם לך היתה הילולה כזאת לכבודך?

או שאצלך הכל רגוע? ובקושי זוכרים אותך?

כי כמות האבק על הקבר שלך מזעזעת..

בקושי אפשרה לי לדעת שאתה היית איש אשכולות

ככה כתוב אצלך

בקבוק המים שהחזיקה לילי בידה עמד שעון על העץ

כאילו וידעה שיפריע לי נורא שליעקב מליחיש השכן שלי

לא רואים אצלו את האותיות..

קמתי על רגליי ,אספתי את בקבוק המים

וניגשתי לנקות ליעקב את האותיות.. זה הפריע לי נורא

שאצלי שתלו פורטולקות חדשות

וליעקב האבק מכסה את כל הגוף ובטח הנשמה

טיפת המים האחרונה הספיקה במדויק לחשוף את כל המילים הכתובות

זהו  יעקב שכן שלי.. עכשיו תוכל לנשום..

 לא שכל האבק הזה מכסה לך את הלמעלה שלך..

ולא רואים מי ולמה ומה אתה..

משנרגעתי מעיניו האבק של שכני

רק אבק לא פאנלים ולא תריסים

אני מביטה מסביב, 21 הקטנה שלי לא נמצאת בסביבה עדין

לא שזה נורא בכלל, אני זקוקה לעוד כמה דקות כאלה עם עצמי מול עצמי

אני אומרת לעצמי

יש לי כאן חוב גדול גדול של תודות

אחרי שאמרתי לכולם לכל גבירותיי,רבותי,חברי,אהובי,שכני,מורי,תודה

ואחרי שהודתי לגוף הניפלא שעמד בכבוד בכל מסע

ואחרי.. אחרי.. הכל  אני חייבת תודה ענקית

  וקידת קידה לנשמה שלי

כן כן לזאת

 זאת שהמשיכה הלאה כאני יחד איתי

לנשמה המיוחדת שלי

אני עומדת מול הקבר שלי לא יודעת איפה  הראש ואיפה הרגלים שם

מונחות

קדה קידה ארוכה ומתרוממת..

תשמעי .. נשמה מיוחדת שלי.

תודה ענקית שהיית  מי  שלי היית

אני רוצה להגיד לך תודה שהצלחת להצטופף בתוך גוף קטן

זה  היה כמו לדחוס פיל למכונית חיפושית

ואת.. את נכנסת נשמה גדולה שלי. כמו גדולה

את יכולה עכשיו לשבת אני אומרת לעצמי..

 נשמה זאת, את! זה לא הקבר..

אה נכון... זאת אני

נכון... אני נותנת אישור לעצמי.. שבי נשמה

אני יורדת לישיבה מזרחית

אוחזת בידי צדף קטן מהיפים האלה שמוצאים בים ..

 בטח מישמיש הביאה אותו

מחייכת ואומרת

תודי?? נשמה שהיה לך אחלה לחיות אני.. נכון?

את ? את היית לי אחלה ! נשמה שלי באמת אחלה!

עברת איתי לא 7 אלא 40 מדורים כאלה.. בהצלחה יתרה אפילו..חחחחחחח

אני צוחקת כי רק היא ואני יודעות באמת את מה שהיה שם

הייתה לך כריזמה ענקית שהצליחה להמיס אפילו את האפיפיור

הייתה לך נשמה עצומה שסבלה מכאבם של אחרים

ולעולם לא מכאבה של עצמה

את היית נשמה חזקה

גם כשאמרתי לך די עזבי בואי נלך הביתה, את לא ויתרת

את לחשת לי באוזן

טוב ,!! רק את החלום הזה..

וכך הצעדת אותי במסע הגשמת החלומות שלי... נשמה שלי

הגנת עלי בחירוף נפש

עמדת מול שריקת הכדורים מעל ראשי הרבה יותר מאלף פעמים

עמדת מול סכיני המילים .. בראש מורם נתת בחזרה

גם כשאוצר המילים שלך היה איום ונורא

עמדת מול איתני הטבע.. בהגנתך עלי..

כשהיה רעב עשית לי שבע

כשהיה לי קר עשית לי חם

שהיה לי רק אותי עשית לי את אותי ואני..

כדי שנהייה כולנו ביחד

היית לי רגישה רגישה שמזילה דמעה מפרסומת לבדין הכחול

ועל כך התודה

גרמת לי להתבונן על הפרטים הקטנים ביותר

הערת לי הרבה חושים רדומים כשסירבתי לראות

את את נשמה ענקית שלי

בסך הכול היית נשמה מה זה טובה

אפילו סבלתי רבות מכך שאת נוטה לאלטרואיזם

אבל נתתי לך..

רוצה לתת? זה עושה לך טוב? קחי!!  תני!!! גם כשלנו בעצמנו לא היה!!

 מי אני שאמנע ממך??

אף על פי שאת יודעת ,שלפעמים היית מפגרת בנתינה שלך..?!!

כמו בנתינות מהסוג שזורקים עליך את הצרות ,

אבל הולכים לישון טוב בלילה

כי יודעים שאתה מתהפך בשבילם כל הלילה בחיפוש אחר פיתרון..

היו לך גם כאלה.. נכון? נשמתי...

אני לא אמרתי לך, אמרתי לך..

כי זה כמו לתת ירייה לעצמך ברגל..

נשמה יפה שלי אהובתי

תודה לך שהיית נשמה מלאת שמחת חיים..

שאף אחד אפילו לא אני !!! לא הצלחנו להביס את השמחה שלך

תודה שצחקת כשהנפש בכתה..

והצחקת אותה נורא כל לילה לפני השינה

תודה שגדלת וגדלת ולא התייאשת לגדול,

 גם אם את כל הכלים העתקת מאחרים

 תודה ענקית שהייתה לך חוצפה , הרבה פעמים הצלת אותנו בזכותה

אמרת לי תמיד..

אני לא מרשה שיפגעו בך ואת תהנהני בראש..

שיעברו דרכך יתנו לך מרפק ולא יבקשו יפה סליחה..

סליחה?. אמרת לי תמיד בקול תקיף נורא!

אל תחכי לאלוהים שיעניש אף אחד.. שמעת?

יש לו דברים ברומו של עולם להתעסק איתם..!

ואת את תטפלי יפה בכל מי שמטפל בך פה

ומי שמטפל בך לא יפה?! טפלי בו לא יפה בחזרה!! הבנת?!

היית שואלת אותי נחרצות..

לימדת אותי לעמוד על שלי נשמה יקרה שלי..

לימדת אותי להביט בעיניים כשאין לי אוצר מילים להרשים

לימדת אותי שגם אם לא הגעתי לכלום בחיים שיש עליו קבלות..

ועל הקיר לא  תלויות לי  תעודות משום אוניברסיטה

וששאלו תמיד בשאלה הראשונה ..

נווווווו??? גברת מה את עושה בחיים???

ואני ??חוץ מלשרוד ,לא היה לי זמן בכלל אפילו לחשוב מה אני רוצה להיות שההייה גדולה..

כי הייתי בעצם כלום..

אפילו לא ילדה ואפילו לא גדולה

ואת היית אומרת לי תגידי רק  את האמת , שאת אומנית,

זה האמת נכון, כל מה שהוצאתי תחת ידי

היה תחת חשיבה אומנותית ,ואפילו התפרנסתי מזה לא רע

 ואפילו בעייני גדולה..אמרה לי תמיד הנשמה

ומנסה להרים את האגו שלי מהריצפה.. היה לי על מה

רק אני לא ידעתי לעשות סביב זה מהומה..

אני עוברת ליישור הרגלים

הכנפיים שלי מונחות יפה מאחורי על האדמה שאני תחתיה

ואני אני הנשמה שלי כאן איתי..

אף אחד לא הצליח בסוף לקבור אותה

לא קבורה ולא נעלים.. כמו שהיה אומר תמיד אורי..

אני רוצה לומר לך נשמה יקרה שנתת לי את אחד הכלים שנתנו לי הכי הרבה ימים מאושרים שאפילו לא היה איזון..

כי היה לי יותר ימים של אושר בתוך החרא

 מאשר ימים של חרא בתוך חרא

נתת לי דמיון..מה שהציל בעצם במילה אחת את חיי

כשאנשים מוכרים סדנאות בכסף לאחרים..

 אני ידעתי

שהכלי היחיד שהיה איתי בשקית ניילון עם מגבת אחת

היה הדמיון מהיום שנולדתי

ידעתי שזאת רק את.. ממך..

הכלי הזה בעצם נתן לי כל חיים שרק רציתי..

ואף אחד על זה לא יכול להתווכח איתי

נתת לי יכולת לעבור חוויות

 שאחרים לבטח היו מתים רק מלשמוע על חוויות החיים שלקחתי אותך..

את היית חזקה

ולא ויתרת לי נשמה אהובה

אמרת לי תמיד

רואה את ההר הגבוהה הבא? רואה אותו?

 אנחנו כובשים לו את הצורה של הפסגה!!

ואני אמרתי לך ... רגע עוד לא ירדנו מההר הזה... חכי...

ואת אמרת לי תהיי חזקה !!

אני ואת לפיסגה של ההר הבא..!!!

אבל הכי אני רוצה לומר לך נשמה יקרה שלי..שנתת לגוף שלי מתנה מיוחדת במינה

את היכולת לצאת מתוכו ולהיכנס בחזרה.. ועוד בחיי שהיו ,

 ולא רק מקורח הנסיבות של מותי..

את זוכרת את הלילה הוא שלימדת אותי בכוח את הטכניקה ההיא?

פקדת על המוח שלי לא להרגיש יותר כלום

נתת גם לגוף להישאר בהרפיה מוחלטת ..

ואמרת לי ששששששש..ששש

 לפי המתמטיקה את לא יכולה  אז תהייה בשקט..

שזה יגמר הכי טוב שזה יכול להיות..

ואני אמרתי שהכי טוב שיכול להיות עכשיו הוא המוות..

ואת צחקת בקול רם בלי להתבייש..

ואמרת לי..

הכי טוב שיכול להיות עכשיו

זה שנמשיך לחיות!

ויצאת מתוכו להביט מהצד..

הכרחת אותי לצאת יחד איתך מתוכו... ועל הזין שלנו מה שיעשו בו..

אמרת לי שששששש.ש...ששש

כבר הכל ניגמר כבר..

ואני הבטתי מהצד עליך.. זקופה מתמיד ויפה מתמיד וחזקה מתמיד

מתבונן פנימה לתוכי שהוא תוכך ותוכנו של שנינו

מביטה בי בעיניים צוחקות

עם תעצומות נפש של אלוהים

ואומרת לי..

את יותר גדולה מהרגע הקטן הזה.. הרבה יותר גדולה..!

אז תודה אהובה על הטכניקה הזאת.. אחר כך עשיתי ממנה מטעמים לשבת

תודה נשמה יקרה שלי..

לא סיימתי את רצף הארוך ויש לי המון תודות לנשמה באמת גדולה מהחיים הקטנים האלה..

21 חובקת אותי מאחור.. אפילו לא נבהלתי מרב שהייתי כולי בכולי

אוווווווו...שלום לך יקרה.. אני אומרת לה..

שוטטי בכל הבית קברות... יש קבר אחת מיוחד שאני רוצה שתבואי איתי לראות..

יותר מיוחד משלי? אני שואלת אותה כמו במראה מראה שעל הקיר של מי הקבר הכי יפה בכל העיר

21 הקטנה מסתכלת עלי ואומרת לי בעיניים הכי מחייכות שיש

תוציאי אותם לפירסומות למה תכף אנשים שם מתים..

חברים יקרים איתכם הסליחה על האורך..

זה פשוט נכתב רק בשביל הנשמה שלי..

יאללה נצא להפסקה?

פ-י-ר-ס-ו-מ-ו-ת-

חיבכנוף ענק לכל מי שבא להציץ..

המכונית של מישמיש עוזבת אחרונה את בית בקברות..

שום לחץ אין בי מזה ש21  הקטנה כבר לא אוחזת בשמלה שלי

הזדמנות פז להתייחד עם עצמי..

אני מסתובבת סביב עצמי המתה ,קבורה איזה 2 מטר כבר באדמה 

אני החייה..עומדת מול המתה שלי,עם 2 רגלים חזקות על הקרקע

וסוגדת לגוף הזה שנשא בתוכו את נישמתי..

עכשיו שלב התודות שלי לעצמי הגיע..

אני אומרת לעצמי

אני יורדת אל הקרקע הקרה

הדשא מסביב כבר תפס את טיפות הטל הראשונות

עכשיו אני הכי קרובה לעצמי..לא אחכה שידברו בשבחי .. אחרים

אני יכולה לומר בגאווה תודה לעצמי מעצמי

אני מעבירה כף יד חמה על הסלע הקרה

מנסה לדמיין מה עובר על הגוף שלי למטה

כמה חיים הוא עדין מכיל בעצמו ולכמה נותן שם חיים המוות שלו

סתם מחשבות שהעסיקו אותי בחיי.. על מותי ומותו של גופי..

נראה שסתם גם מעסיקים אותי היום..אבל עכשיו!!  

אני רוצה להודות לו לגוף החיצוני שלי

לבית החיצוני,שהיית בשבילי גם יפה.. ולא רק חזק!

אתה מודע לזה שלולא אתה? .. היינו שנינו בצרות צרורות..אתה מודע לזה ?

שנפתחו בפנינו לא מעט דלתות בחיינו? כי היתה לך עמידה זקופה..  וחיוך ממיס..

ושפת גוף יפה ובטוחה..

(הרבה פעמים חשבתי בחיי.. זה מה שהיה חסר לי לתסריט ההוליוודי שלי רק..שחס וחלילה גם הייתי נולדת מכוערת.. אף אחד באמת לא היה משתין עלינו.).

לפחות עם היופי שלך.. יכלו לנסות להשתין עלינו בקשת..אבל רק לנסות..

כי עובדה שנפתחו יותר דלתות מאשר נתרקו

לא !ממש לא, גם איזה מלכת יופי. כן?!!! 

 אל תדמינו לשווא..

אבל משהו בי לא השאיר אף אחד אדיש לי..

לקח לי שנים להבין שלמשהו  הזה קוראים קריזמה..

ולקריזמה הזאת יש פנים נאות עיניים חדות .. מבט חותך מפשיט וחודר

יש לה שפתיים יפות

לקריזמה הזאת היו תלתלים תלתלים על ראשה..שהיו לרעמה שאינה מתפספסת..

גוף קטן ..ועמידה זקופה

לגוף הזה שם מתחת לאדמה .. אני חבה לו את חיי

הוא נסע אותי בכבוד למותי..

הוא היה שם בשבילי והציל אותי.. לא פעם ולא פעמים מרעב

הוא חצה עבורי,

ואפילו עבר את קצה גבול היכולת שלו, בשבילי..

אפילו שהוא כבר היה מת, הוא חיי למעני..

נתן כל יום פקודות למח וללב להמשיך לתפקד

עד שאומר לו די..

ככה היה המוות שלי

הכי מפואר שיש

כשאמרתי לו די.. סיימנו..הוא נדם.. בלי כאב ובלי אפילו לא טיפה אחת של דם..

מעל הגוף הזה אני היום עומדת..קדה קידה ענקית למרגלות רגליי..

שנסעו אותי בחיים לכל מקום בלי פחד

תודה ענקית למוח שהיה בראשי

אף על פי הדי.אן.אי. הדפוק שלי, שושלת לא מפותחת בכלל

נתת לי לחיות בסוג של גאונות סמויה  .. במוגבל הזה.. שהייתי.

תודה שנתת לי יותר מזוג עיניים אחד כדי לראות גם מאחור

תודה לך גוף יקר שלי..שירתת אותי נאמנה היית קצת קטן על מידותייה של נישמתי..

אבל הסתדרנו תמיד בדוחק במלא אהבה

אני רוצה גם לבקש ממך סליחה על כמה דברים..

שנתתי לך לחצות גבולות בשבילי..

לתפס על הרים הכי גבוהים ,בידיעה מראש ששנינו נגיע למטה מרוסקים

סליחה גוף יקר שלי..  שלילה אחד נתתי לך לאכול את מה שאני בישלתי

ואסרתי עליך במשך חודשים ללכת ולהקיא את הכל

סליחה שהכרחתי אותך לא להתנגד ..אלא להיות בשקט בשקט

שלא ישמעו  כואב לך..עצוב לך,קר לך,ושאתה שבור

סליחה שעצרתי לך את הדמעות במשך שנים..ושיחררתי אותך לבכות רק בבתי שירותים..

איפה שיש מים ואפשר לשטוף פנים..

סליחה ענקית שזילזלתי שאמרת לי כואב לך פה או כואב לך פה

ואני אמרתי.. לך.. ממשיכים!!! בלי ביכיונים,!!! בלי רופאים,!!!

ובלי תרופות למה זה פרוילגייה לאנשים עשירים...

ולנו אין את הלוקסוס עכשיו להיות יום אחד חולים..

ובטח לא את הממון להתחתן עם חברת קופת החולים...

וגם את האמונה אין בכל אחד מהסעיפים.. 

תמיד אתה מת מהר יותר בסוף מהבירוקרטיה לא מהכאב

אבל אתה לא! גוף יקר שלי!אתה התיישרת בשבילי באחת!

כואב לא כואב.. קמת כל בוקר בשבילי לדחוף את העגלה עוד סנטימטר אחד ..

בשביל מי שמסביב

אתה הגדלת את חוליות גבך עבורי בחוליה אחת נוספת

אתה עמדת שם חזק להגן עלי ..שרירייך החזקים הגנו על ליבי הקטן

ועל דקיקיותה ושבריריותה של נישמתי

כל כאב חד הפכת לי לדגדוגים..

אני אוהבת אותך נורא..

אני מקוה שמהרימות מדגדגות אותך

 ולא כואב באמת כל התהליך שאתה אוכל בעצם את עצמך..

אני באמת מודה לך על כל היופי שהיה לנו יחדיו

על המסעות החוויות העליות והירידות שעברנו

תודה לך גוף יקר שלי שלקחת איתך  הרבה הרבה סודות שלי..

אני מקוה שהרימות גם אוכלות אותם..

מה שלא ידעו בחיינו??

ידעו במותינו??

נראה לך?חחחחחחחחח

אני מחייכת פתוח ורחב..

כאילו ושומעת אותו אומר לי בבקשה ,אין על מה..היית לי כשותפה אחלה נשמה..

היה לי איתך מאתגר ביותר

התודה היא לך ולא לי..

וכך אני רוצה להאמין שאנחנו ככה כבר רבע שעה מתווכים למי התודה לגוף שנתן בית לנשמה?או לנשמה שבחרה את זה הגוף..?

בעודי כבר נשענת על פלח הבזלת הקרה

כשרגלי אחת על השניה..שקט לי ונעים לי עכשיו שכולם התפזרו..

מימיני השכן שלי קוראים אותו יעקב מליחיש

מלא אבק מכסה לו את הת.נ.צ.ב.ה. שלו

יעקב נשמה.אני מקוה שאני לא עושה לך מידי רעש..?..

כבר אני הולכת.. ממש כבר..

יעקב מליחיש כבר מת מזמן..

לא קולות ולא עונים.. 

למי שכנראה ממשיך לגנים האחרים..!! 

 יאללה נצא לפרסומות..?

שלא יתחילו פה עכשיו ביכיונים של חם לי קר לי

ארוך לי

אכלו לי

ושתו לי..

אוהבת אתכם.. מאוד מאוד

המשך יבוא בהמשך

אף אחד לא נשאר אדיש סביב מטר הברכות המהול טוב טוב בוויסקי ציני

חיוכים התחלפו בחוסר נוחות קל

מי שהיה צריך להרגיש לא בנוח .. הרגיש לא בנוח..

היא עמדה שם!

התביישה הורידה ראשה מטה הרבה יותר נמוך מהשלד שלי בקבר!

היא ידעה שאני שם.. (לא רק קבורה)

 עומדת בצד וצופה בה צופה בי.. לי יש היתרון עליה אני רואה את החיים החיים לא רואים אותי

אבל אני.. אני המשכתי הלאה .. גם הודות לה כמובן!!!

יום אחד יותר מידי בחוץ זה היה!!

יום אחד יותר מידי..והחיים הפכו למוות

והמוות בזכותה הפך לי לחיים..

מישמיש קיפלה את המכתב הניחה על הדשא והתרוממה לעמידה..

אורי ניגש אליה..

אני חייב לזוז אחותי.. ניפגש אצלך לקפה בהמשך?

בטח ענתה מישמיש..

מכאן אנחנו זזים אלי..

כולם??

 שאל אורי בחרדה שלא הצטרך להכין קפה ל50 איש..

נראה לך?? מה פתאום...! רק קומץ קטן.. השיבה

טוב!! אני הגיע בהמשך..

אורי המחבק הכי כייפי שיש.. נתן למימיש את החיבוק הכי שיש

והלך...

לאט ,לאט.. מגיעים מסביב חברים להפרד מחברים

חלקם עוברים על הקבר שלי.. עוצרים דקה וממשיכים..

יש גם את אלא שהניחו אבן קטנה מחזה שאותי מעצבן נורא..

מישמיש ידעה על כך וביקשה...

חברים..!!! בבקשה מי שרוצה להניח.. ? רק צדפים!

ובאחת הורידה את החצץ הזה מעל יצירת המופת שלי..

מנהג הזוי זה .. אני אומרת ל21 הקטנה שאוחזת לי בשמלה ...

חיבוקים נישוקים ומילים של ביי תפסו את המקום ההולך ומתרוקן לאט לאט  מאדם

רק קומץ באמת קטן נשאר שם מולי..

הם עמדו בשקט שפחדתי שישמעו אותי נושמת

השקט הזה הזכיר לי את הרגע ההוא במעבר מהחיים למוות

היה בשקט ההוא את הצליל הזה בדיוק..

ארוך ומשתרך

אני עומדת שם צמודה לעץ

21 צמודה אלי

אני מתבוננת על אלא שנשארו רגע אחרי שכולם הלכו

ואלא בדיוק האנשים שנשארו בדיוק כשכולם הלכו.. אחד לאחד.. בחיי

21 מביטה בי ואומרת..

אלא בדיוק האנשים שנגעת בהם כלכך עמוק

אלא בדיוק האנשים שראו דרכך רחוק רחוק

אני מביטה בחיוך הקטן הזה.. שאמר את האמת המתוקה הזו

ואומרת לה..

את מקסימה.. וצודקת נורא!

אז אני יכולה בבקשה ללכת לעמוד ליד בנצי ??שלפה לי באותה נשימה..

אל תהרסי את כל הקומפלימנטים שנתתי לך עכשיו בדקה ה90 לפני שאנחנו מתקפלים.. החזרתי לה

לא עושה מעשה קונדס נשבעת לך .. אמרה וחייכה

אבל כמו שאני כבר מכירה כל זוית בחיוך שלה..

אמר לי.. שחררי אותה.. אבל שימי  עין..ויותר מאחת..

לא רציתי לבאס את 21 שעשתה את כל הדרך גם בשביל בנצי החבר שלה

גם מאתר הקפה הזה..

הוא מלמד אותה שח מט היא מלמדת אותו לשרוק

אז שיחררתי אותה.. בסך הכל כמה עצים ממני..

מה כבר יכול לקרות ?

כמה מילים נזרקות לאויר

מילים פשוטות של פרידה ..

גם בחיים יש מילים של פרידה..

כולם אומרים ביי..

אף אחד לא אומר שלום.. שלום זה כאילו סופי..

לא נתראה יותר.. כאילו..

למתים אומרים שלום..

לא לי , לי כולם אמרו להתראות..

האור הממש  האחרון עוזב את השמים

לטובתו של החושך הראשון

אנשים לא אוהבים להיות באור בבתי הקברות..

אז לבטח לא בחושך..

כולם מקפלים את עצמם מקיברי

מישמיש עומדת אחרונה דקה ארוכה

עטופה בשאל הכחול

מחייכת חיוך ממזרי מעל קיברי..

ואומרת בקול רם..

"תשמעי אחותי אני יודעת שאת ממש ממש אבל ממש כאן

לא לתכולת הקבר התכוונתי.. וצוחקת בקול רם..

אני יודעת שאת ממש את עומדת עכשיו ומסתכלת עלי מתוסכלת ממוגבלות לראות אותך

אבל אני יודעת שאת לא מוגבלת .. ורואה אותי..

ושומעת..

אז תדעי לך שאני מופתעת ממך לטובה

על היכולת שלך להתחבר לאנטרנט

את?

את?

שלא ידעת שנתיים איפה האנטר?!! את??

אני בדרך הביתה עכשיו..

לבדוק לעומק את חברתך לילי

את האתר הזה פאקין דה מרקר

אני בשוק ממך.. אמרה מישמיש בקול רם..

מה לך? ו.....

טוב עזבי..

לא הצלחת להפתיע אותי בחייך.. לא מקובל עלי שתצליחי במותך..

אני ואת בבקשה לקפה.. בפאקין קפה הוירטואלי שלך..

אני בשוק..

טוב יאללה אחותי .. אני זזה..

מקוה שאהבת את ההפקה ... כי אם יש לך תלונות זה רק לעצמך..

אחד לאחד עקבתי אחר הוראותיך..

אהובה ניצחית שלי..

את תמיד תמיד איתי.. אוהבת אותך...

עלק!!!!!!!!!!       תנוחי על משכבך בשלום???

וצחקה... בקול רם..

יאללה ביי אחותי.....חחחחחחחח

מישמיש סובבה את עצמה והמשיכה לכיוון החניה

אני עם היתה ריצפה..

אז מתחת לריצפה מהמונולוג של מישמיש מעל קיברי..

אני חותמת עכשיו שכל הרימיות  צוחקות עכשיו בתוך הגופה שלי..

שקט לי מידי מסביב..

ימינה

אין 

שמאלה אין

21 בגובה מטר..

גם אין!!!

פ-י-ר-ס-ו-מ-ו-ת

לכל מי שתצריך לרוקן את הקטטר,לאכול ,לשתות,או סתם לשאוף קצת אויר ממני..

חיבכנוף ענק לכם..

ההמשך יבוא..

אני בשוק אומרת חברתי מישמיש ללילי חברתי החדשה מהקפה

לאחר שזיהתה כל מילה בכל שורה בכל פוסט שלי..

אני בשוק, עשית לי את היום החודש הרגע.. החיים בכלל..

את לא מבינה כמה מתאים לה לבוא בדלת האחורית

דיברנו חיים שלמים שלה.. היא ידעה שיותר תחייה כשתמות

היא ידעה שיהיו לה חיים אחרי המוות

היא דיברה על הכל בחייה

תמיד אמרה לי

מי שיוצר מציאויות בחייו..יוצר מציאויות גם במותו..

אין עליה.. אין..

תקשיבי לילי את האורחת הכי חשובה כאן בכל החגיגה

הולדת לי אותה בחזרה..

כי בחיים לא הייתי נרשמת לרשת חברתית.. בחיים לא!

אני כל הסצנה הזו בצד מחזיקה ל21 את היד ..

21 מצחקקת .. את קולטת .? היא שואלת..

כפתור אחד מחבר את החיים והמוות והמוות והחיים...

רק זה חסר לך עכשיו שישלחו דרכך אימליים לאלוהימא

ודשים עם שירים לכל מיני מתים שבכלל לא נמצאים אצלנו .. אלא בגנים הסמוכים..

אני מחייכת אלייה..

את לא יכולה לתאר איזה מחזה זה יהיה עכשיו עם מישמיש היקרה תפתח כרטיס בדה מרקר..

זה אומר שתיהיה לי שליטה מלאה...חחחחחחחחחחחחח.. אני צוחקת ..

אבל אף אחד את המתים הרי לא שומע...

השארתי לה מכתבים למשך 50 שנה קדימה אני חושבת.. אבל זה לא אותו דבר

הולך להיות מענין החיבור האלחוטי הזה אל החיים ההם שלי..

אולי הצליח מכאן אפילו לסיים פרקים שלא סיימתי בחיי

לכי תדעי..

מסביב הארוחה נמשכת.יין, לחיים, לחיי החיים והמוות והמוות והחיים!!

לחיים כולם עונים מסביב לשולי המברך.. איש שידע על המוות יותר משידע על החיים עצמם..

אני פונה ל21 הקטנה ומשחררת את אחיזת ידי

אני כבר חוזרת

את יכולה ללכת רק לשבת ליד בנצי.. זה המקסימום שאני מרשה לך.. אוקי?..

איפה בנצי ? שאלה..

על הספסל הירוק שם מימין. רואה?.

אה.. אוקי..אישרה הקטנה

אני הוספת את הכנפיים שלי וחותכת הכי קרוב לאיש האחרון שבנה את אחוזתו בליבי

נשען על העץ משחק באוזן שמאל שלו ובוהה.. הוא אוהב מאוד לבהות כל היחסים בנינו הוא בהה באחרות

אני נעמדת לשמאלו נשענת הכי על הנשמה שלו שנשענת על הנשמה שלי

מסתכלת לו בתוך העיניים הצוחקות שלו ונפרדת ממנו סופית לשלום..

מה שלא עשיתי בסיבוב האחרון..

כי כעסתי עדין.. שהיה עיוור ולא ראה!

שפתחתי עד הסוף .. והוא לא נגע!

שחשפתי הכי עמוק והוא לא היה

נגעתי בכתפו של עיניים צוחקות וייחלתי לא שיהיה לו רק טוב! רק טוב!

מסביב החברים שלי מאושרים נורא ..גיטרה בידיו של אורי מנגנת את השיר פרח שכלכך אהבתי את המילים החזקות .. של פוליקר

אני עוצמת עיניים מדמיינת אותי בגופי החיי בסצנה הזו..

לו יכולתי רק ל5 דקות בלבד להגיד הייייי הנני... הינה אני כאן! ויאללה ..ביי

חיבוק אחד לכל אחד ודי... לחזור לענן ולחיים החדשים שלי..

רק ל5 דקות אחרונות גם שיראו אותי בשמלה המדהימה הזאת

שיראו איך ליכלוכית הפכה לסינדרלה..

21 ניצמדת חזק לשמלה שלי ומעירה אותי ממתר האילו ששקעתי בו עמוק

תראי.. היא אומרת לי .. תראי שם בצד עומד מישהו כבר הרבה זמן לבד ומתבונן.. מי זה ?. שאלה...

אני מביטה באיש שעומד כבר הרבה זמן שם לבד.. רק עכשיו מבחינה בו..

אם היה דם בגופי כל הדם היה הופך לערוץ קפוא באלסקה שלי

 עמד שם בתלתליו הניצחיים .. מתבונן על היצירה שנתנה בית לגופה שלי

האיש הזה.. איך לומר??!

הפך את היוצרות..

האיש הזה באמת לקח ליכלוכית  ונתן לה יכולות להפוך לסינדרלה..

מליד פחי הזבל התל אביבים אסף אותה חינך אותה הלביש אותה לימד אותה ולקח אותה איתו למסיבות ממשלתיות ..

לאיש המיוחד הזה מגיע תודה מיוחדת במינה..

איך הוא ידע על יום מותי או על האזכרה שלי אלוהים יודע?

  מישמיש אין עליה..

תעיר מתים כדי שיבואו למסיבות סיום או אזכרות חברים..

בנתיים צלחות ריקות זורמות למיכלים והציוד הקולינרי עושה ראשון את דרכו למשאית..האור האחרון נוגע על הקבר שלי ועל החיים שמתרחשים להם על הדשא סביבו..

יותר מידי פעמים בחיי דימינתי את רגעיי מותי מאשר חייתי את חיי..

אפשר לומר אחד לאחד מותי מתרחש לעיניי..

מישמיש מבקשת רגע סביבה מוציאה מתיקה את אחד מ50 המכתבים לכל שנה

שהשארתי לה .. כולם נכנסים לעמדת הקשבה.. חיוכים ממלאים את החלל הגדול שבדרך כלל מייצג עצב.. אבל לא במותי.... כי שלי הכי שמח..

כי חיי היו טרגקומי הכי מצחיקים שיש לים הבכי שהיה שם.

.ושלא תבינו לא נכון.. זה לא אני שבכיתי

 לקחתי על עצמי לשחק תפקיד בתסריט הזוי בסדר גודל של סיפור הוליוודי

שהפך אותי ליצירה חופשית ..

ולמי שאני היום...ואת זה אני מאוד מאוד אוהבת..

עוצמות של חוזק נפשי , חוסן רוחני,ריגשי,ואפילו פיזי באחת החליפו במשמרת את התפרקות, רדידות,פסימיות,ואטימותי הפכה שקופה ויפה לעיניי כל..

ככה חייתי לי על הקצוות.. מלליינת  על חוט תפירה כאקרובטית שלא עושה בושות לעצמה..באף הצגה

גם עם נפלתי למטה וחזק.. קמתי לעיניי הקהל קדתי את קידת התודה שבאו

נותנת להם הרגשה שהנפילה היא חלק מהשואווו של ההצגה

וכל הצגה חייבת להמשך.. גם עם השחקן כבר מת על הבמה

ככה היתה ההצגה שלי

השחקנית הראשית מתה אבל ההצגה היתה  חייבת להמשך..

מישמיש משלבת רגלייה לישיבה מזרחית זקופה

פותחת מעטפה ומוציאה את המכתב הבא

(שלא תבינו היא מחייכת..יש לי כאלה 50 בערך לכל שנה..שהיא כתבה..)

חחחח..חחח צחוק החליף את דממת הרצינות שבאה מעמדת הקשבה

הקודמת..

חברים יקרים שלי

נשבעת לכם שאני ממש פה איתכם

ממש ממש ברגע זה...

אתם לא יכולים לתאר לכם את הכנפיים שקיבלתי

ברגע שחיי החדשים נגעו בי..

מישמיש צוחקת מסובבת ראשה ימינה שמאלה..

היא באמת פה ..

שלרגע לא תחשבו שהיא צוחקת..

אני מודה לא כולם הרגישו בנח.. עם המכתב הזה

וסיבוב ראשה של מיש מיש ימינה ושמאלה..

 יכולתי להרגיש את אי הנוחות הקלה שריחפה בכמה מהם..

מישמיש צוחקת וכל האחרים מצטרפים אליה.. בחיוכים גדולים

היא מצמידה את המכתב לליבה .. עובר רגע ארוך והיא ממשיכה..

לקחתי איתי לדירה החדשה שלי מלא זכרונות מכל אחד ואחד

שנגע בי, נגעתי בו..

רצפים של חוויות חזקות לקחתי עימי לצד השני

והשארתי  לא מעט מאלה גם אצלכם , בתוך כל אחד ואחד מכם..

השארתי מילים שישארו חקוקות לנצח..

ונשבעת לכם שלנצח הזה אין לו סוף..

כמה תודות בבקשה .. ברשותכם?...

תודה לכל מי שנגע בי , או לא נגע

תודה לכל מי שחדר אלי פנימה או יצא ממנו החוצה

תודה לכל מי שנתן ,קיבל,ולקח

תודה לכל מי שאהב ושנא

תודה לכל מי שהיה שם ולכל מי שלא

תודה למי שראה ולמי שעקר את עיניין כדי לא לראות

תודה למי ששמע ולמי שאטם אוזניים

תודה למי שראה אותי וגם למי שיתעלם

תודה למי  שהיה לו אכפת מחתולי הזבל..בשכונה

תודה גם למי שעשה קיש'תה

תודה מיוחדת כאן ל2 אנשים גדולים מהחיים הקטנים האלה

שעשו את ההבדל בין החיים והמוות ..בחיים עצמם..

מישמיש מחייכת מביטה בעיניהם של אמיר ובר

שמחייכים לה בחזרה.. כשהם מחובקים

תשמעו רשימת התודות ארוכה...אמרה

היא על כל דבר תמיד רצתה להגיד תודה..

תמיד אמרה שתודה וסליחה 2 מילים שהצילו אותה הכי הרבה פעמים..

כולם מחייכים..

21 הקטנה.. מחייכת ..

תשמעיייי... היא אומרת לי..

בחיים לא שמעתי אותך אומרת כלכך הרבה תודות..

וחכי זאת רק ההתחלה..אני עונה לה בחזרה ומחייכת

זה ילך ויתפתח..

תקשיבי אני אומרת לה.. תקשיבי..

מישמיש ממשיכה

תודה לכל מי שקיבל אמון ובגד בי

תודה להורי שנטשו מבראשית

ואפשרו לי להיות אני ולא הם

תודה  מיוחדת לך – איש אחד יקר

אני לא יודעת אם אתה נמצא פה עכשיו בסביבה

או שאתה נמצא שוב באיזה מדינה ושוקד כבר על ההמצאה הבאה

תודה שראית פנימה

ולא התקמצנת

תודה לדורסים , מועכים, ורוצחיי חיים

בזכותכם קיבלתי חיים חדשים

תודה לכל מי שחשב שהייתי מיוחדת

תודה לכל מי שאהב או בכלל לא אהב

תודה לכל מי שקרא את המילים שלי וחשב שאני כישרונית

ותודה לכל מי ששמח שמהחתול זבל הזה בסוף לא יצא כלום

תודה לכל מי שחשף את נישמתו בחיי

והרשה לי ללטף פנימה עמוק

תודה למורה אחת מיוחדת המורה נלה יעקובי

שאמרה את תהיי אומנית .. נקודה!

לא ידעתי מה זה אבל היא נתנה לי השראה

ומעדר חזק לחפור לי מסלול המראה

תודה לכל מי שניצל אותי את גופי את נישמתי את רוחי

ורצח את התמימות שלי.. תודה ענקית על זה

זה הפך אותי לחתול שאי אפשר לעבוד עליו.. אף אחד... תודה!

תודה לטובים שבחברים שלי.. שביום הזה אתם עדין כאן..

תודו שאתם מתגעגעים אלי...חחחחחחחחחחחח...נכון?..?.

21 מביטה בי וצוחקת... אני בשוק משרשרת התודות הזאת..

המכתב הזה חייב להגיע איתנו בחזרה היא אומרת לי

21 מתוקית אל תחשבי אל זה אפילו... אני מחזירה לה מנסה לעצור את התכנון הבא בראשה הקונדסי..

למה אני כבר קלטתי מה היא זוממת...

היא רוצה את המכתב לעבור איתי סעיף סעיף ולקבל בפרוטרוט הסברים נרחבים..

ששששששש...תקשיבי .. זה עומד להסתיים.. אני אומרת לה..

מישמיש..גומעת מים .. מעבירה סריקה בעיניים על הנוכחים במקום מחליפה חיוכים עם אורי המתוק שלי שמהנהן בראשו .. כמתגעגע נורא...

היא הבן אדם הכי מצחיק שהכרתי בחיי אמר אורי בקול רם למישמיש.. אבל היתה שם הסכמה מלאה

כי באמת הפכתי את החיים ותכולתם לבדיחה אחת טובה

אחרת זה היה באמת בלתי אפשרי..

מיש מיש פותחת את התיק הפרטי שלה ומקופסת הנובלס מוציאה

ג'וינט מוכן ..זקוף אחד מ7 פלאי עולם.. בידה..

היא מבקשת את אורי שידליק אותה..

וממשיכה

תודה לכל מי שגרם לי לצחוק או לבכות

גדלתי בזכות כל החוויות מכל הצבעים ועל כל גווניהם..

בזכות כל אחד ואחד מכם.. הייתי מי שהייתי ומי שאני היום

לא שמישהו מכם עשה אותי.. יצר אותי.. עיצב אותי...

אלה החיים במחיצתכם .. עשו את כל ההבדל..

אני אוהבת כל אחד ואחד מכם...

מהטוב ועד הרע

מהעצום ועד הרדוד

לא הייתי מחליפה את המסע הזה בשום מסע אחר

אפילו לא טוב יותר

תודה לכוווווווווולם..

אבל תודו ..

שאת התודה המיוחדת במינה ..

מגיע!!

למי?.?

נו... נראה אתכם...??

לי!!!

על היצירתיות שהצלחתי להפוך כל גל קטן לצונאמי גדול

אהובים שלי אני משאירה פה בגדול בגדול אותי..

אבל דבר אחד...

מה שלא ידעתם בחיי... כבר לא תדעו במותי..

מחבקת בזה הרגע..

ממש עכשיו כל אחד ואחד מכם...

תודה!! נתראה בעונה הבאה..

ביי!!

כולם צוחקים אף אחד לא אדיש.. אף אחד....

מישמיש

צוחקת בקול רם...ואומרת..

חברים!!!

נו מה אתם אומרים?....

פ-י-ר-ס-ו-מ-ו-ת

המשך יבוא...

4 בצהריים בבית העלמין הקיבוצי

לא חם לא קר

הרוח אפילו משחקת לטובתי , כמו שאני אוהבת, נעימה כזו מלטפת

נעים.. נעים..

55 חברים מהטובים ביותר לבושים בלבן..

פעמים חג להם.. היום הם חוגגים בלבן חג..ביכורים, אדמה..

סוף סוף חג שלא הרגו אף אחד בדרך. .

לא ניצחו בשום מלחמה.. לא תלו איש.. ולא רצחו בכורות..

חג יפה בלבן.. איכרים, אדמה.. תנובות..

ומסיבת האזכרה שלי..

שגם כאן כבר מתורגלים לבוא בלבן..

בדיוק כמו בהלוויה שהיתה לי...

מסיבת סיום מתוכננת .. ומדהימה.. בלבן..( חגיגי לא לבן של מתים)

אני ו21 נוחתות במרחק נגיעה.. מהריבוע  שגופי מונח בו...כבר המון המון חודשים טובים..

והפך למעדן גורמה לתולעיי עצמי..

ווואאוווו..ליבי לא בי ופועם בחוזקה הוא.. מורגש בועט..

21 שואלת אותי..

הכל בסדר?

את מזיעה בידיים ..איכסה..ועזבה את ידי באחת

אני אפילו לא שומעת מה אמרה.. לא היה אכפת לי גם שהתנתקה

מקשיבה לשיר שהיה ההמנון שלי בחיי..

מישמיש דואגת תמיד להשמיע

כאילו  נתנה לי את הקרדיט על המילים..

ולבטח מתנגן בריפיט בליבם של כמה מהאנשים שהיו לי הכי חשובים..

שש..תקשיבי 21.. תקשיבי למילים..

אני עוצמת עיניים.. לא מרשה לעצמי עוד להסתכל לאף אחד בעיניים..

 רק גומעת את ההמנון הפרטי האישי והבלעדי שלי ישר לאין נימים שלי..

כולם מסביב למצבה היפה ביותר שמישהו מכם יכול לדמיין..

 זכוכית שקופה עבה ועגולה ..מתחברת לחצי אבן בזלת שחורה..

שניהם לפותים אחד בשני כמו החיים והמוות והמוות והחיים..

כלכך משקפת את חיי ואת מותי היצירה  הזאת..

אטומה ושקופה כמים..

מישמיש עקבה אחר הוראותיי בקפידה יתרה

ואפילו עלתה על כל דמיון..

על אבן הבזלת רשום " אומנות או נמות"

ועל עיגול הזכוכית רשום..

 "אני הייה לצל חולף בשדותייכם,

 לסוד נסתר

 היו שלום אני חייתי בניכם, כמו צמח בר.."

עכשיו משהסתיימו להם המילים ..

 אני פותחת עיניים..

ואווווווווווו

מישמיש אהובתי הנצחית..

אני לא מורידה ממנה את העיניים כשהיא מחליפה מבטיי עיניים צוחקות עם

אמיר ובר 2 היצורים המדהימים האלה שאהבתי בחיי מכל..

אחותי לים בצד מחייכת ומחבקת חברים.. יפה שלי..אני מתגעגעת 

היי הינה אורי היפה.. אני שמחה שאתה חיי כפרה..

עם  האקסטרים שלך.תמיד הולך על הקצה...

תמיד צחקנו על זה שנפגש בגן עדן..

ואני אמרתי לך שאין מצב.. שאותי תמצא בפקק הזה..

אתוש המלכה אהובתי... כבר טבעת נישואין על ידה.. ומיתפחת לראשה ..

 נשמה מזל טוב אהובה..את יפה ככה, אהובה מאוד יפה..

יפה שלי אנוליש.. וואווו מלא זמן.. מחבקת את סימוש שבטן וחיים חדשים בתוכה.. וואיייי.. איזה מרגש.. אני בשוק... החיים ממשיכים... איזה כייף...

(לא שחשבתי שיעצרו בלכתי כן?..)

אבל אני שמחה לראות את החיים מתחדשים בתוך חברים יקרים שלי...

מאייקוש אהובה .. איזה כייף לראות אותך קטנה.. בת הים

אוווווווו..איש יקר יקר מכל עומד בצד שקט כתמיד שולילי..עם אהובתו וילדיו

אחד האנשים שעשו לי את אחד המהפכים החשובים ביותר בחיי

האיש שגזר לי את החבלים שקשרו לי את הידיים

וגילה לי שמאחוריי הגב יש לי כנפיים

מיכלוש ואתוש מצד ימין חולפות ממש על פני ופני 21הקטנה..

אני נוגעת בם.. אין מרגישים בי..איזה כייף..

או הינה פוקאונטאס דנה היפה.. והשזופה תמידית, טוב רוב החברים שלי חיים על המים.. ממש ממש בכפר קטן ששוכן על המים..

מאירה מאירה.. בקצב תופים רגוע בנתיים תכף תיתן פה בראש לכולנו..אהובה

איזה כייף אנביליוואבול.. וואאאיי..

אני פוקדת על 21 הקטנה לא לזוז.. מהספסל ובלי מעשיי קונדס אני כבר באה...

לאן? שואלת אותי גובה מטר.. כבר אני חוזרת כבר...

לא לזוז..

כל מה שאני רוצה זה לחבק את אמיר ואת בר.. לשניהם אני חייבת את חיי..

אפשר לומר שאפילו הצילו אותי מלמות הרבה קודם..

אני מתקרבת אליהם מניחה כנף אחת על הגברבר האיטלקי הזה..משוך העיניים הכי טובות בעולם

וכנף על האשה המדהימה ביופייה גבוהה תמירה פני חרסינה לה.. ועוצמה בלתי רגילה

דקה עוצמת עיניים אני יודעת שאני בתוכם עכשיו גם..

הם צוחקים.. ומאושרים.. וכלים טובים לחייהם בם..  איזה אושר אני מסתכלת על כולם..

אחד אחד אני אוהבת... כולם  יושבים על הדשא של בית הקברות הקיבוצי כאילו והיה פרטי של אבא שלי..

גיטרה. תופים .. מישמיש מספרת על רגעים משותפים מצחיקים בנינו

קורעים מצחוק.. היו לנו ימי תלמה ולואיז לא מעטים בחיינו..

ברוררררררררררר.. אני שומעת מכל עבר מסכימים אחד אחד עם האני שהייתי..

 אבל..!! כל אחד שם מכיר אני אחרת.. תאמינו לי..

מה שלא רציתי שידעו בחיי לא ידעו במותי.. תמיד אמרתי וצחקתי...

או..או..או.. בכבודו ובעצמו .. .. עיניים צוחקות

(כן אני הקדיש לו שורה כי מגיע לו) הוא איש שאהבתי נורא נורא נורא..

 עומד בצד ליד העץ שמציל את היצירה שגופי קבור מתחתיה

 אולי מצטער בתוכו שלא יכל לאהוב אותי כפי שאני אהבתי אותו..

אולי.. לא בטוח..

הוא היה מספיק פרפר שרצה לעבור בהרבה פרחים.. ולהשפריץ צוף...

אבל אותו אהבתי נורא.. למה?

הוא היה חתול אשפתות כמוני בדיוק... צמח מהזבל

אווווווו..גיליגיליגילי אחד החברים שגיליתי בחיים  ושגילו אותי..

ושגילו לי שיש לי ראש שהוא לא סתם מחובר לכתפיים ובתוך הראש הזה גם יש מח.. וצריך וחשוב  גם  בחיים ולא רק להרגיש..

הוא אימן לי את השריר הזה שנקרא מח.. איש גאון.. מומחה לחשיבה מערכתית..

לימד אותי לחשוב ממוקד וחד גם כשאני מתפזרת לגורמים ולרסיסים קטנים..

שאפילו יאה לא יכל להרים..

הוא הרים לי את האגו שהיה דרוס לענן..

תמיד אמר תקשיבי לי גברת.. חתולת זבל איכותית שכמוך.. יהלום את.. שמעת..?! נדירה! ושאנשים נדירים אומרים לי את זה.. אני מאמינה!!! 

משאית נכנסת לחניה הקיבוצית .. רון אחד האנשים שמאוד יקרים לליבי

יורד ממנה עם תירס.. אחד החברים שלו כן..כן ככה קוראים לו תירס..

על המשאית בגדול רשום בראשית.. יפה להם להתחיל מחדש..אני מחייכת לעצמי הקיטרינג הגיע

מתחילים לפרוק מהמשאית בסלים מקש, מחצלות מפות ואוכל במגשים חמים רותחים.. תוך דקות בית העלמין עלק הופך להיות גן אירועים שלא מבייש אף חתונה בישיבה על מחצלות..

פופים בלבן הורדו לכל פינה מי שיתפנק על התחת שלו..

אני ו21 מסתכלות אחת על השניה.. וואחד הפקה .. הקטנה בגובה מטר שלפה

אין על החברים שלי אהובים שלי אחד אחד שם הניח יד ותרם למסיבה לעלות לשמים..

אני עוברת בין כולם לבושה בשמלה הכי אלוהית אם רק היו רואים את ליכלוכית שהפכה לסינדרלה בלייב..

היו מתים במקום..

אני ניגשת ללים אחותי מחבקת אותה חזק מאחור ולוחשת באוזנה אני אוהבת אותך..

ככה כשכולם כבר אוכלים מהבשר המשובח שעושן במעשנת עצים משובחים ניצלה ושופד לשיפודים קטנים קטנים..

תפוחי אדמה בגודל זתים ועגבניות שרי בניר כסף בחמאה ורוזמרים  הוגש לכל אחד

אני בשוק אחוני מהתפריט.. גורמה..

יין נמזג לכוסותיהם כל כולם .. לחיים לחיי הזכות שהיתה לנו להכיר אותה ולו ליום אחד..

לחיים אמרו כולם..

על זה אני מסכימה חברים שלי אבל שלא תתעו לכם.. תודה לכם כל אחד מכם על הזכות שלי להיות עוברת אורח בחייו..

שמחה  בבית הקברות הקיבוצי אף אחד לא יכול להגיד שהמוות שלי מעציב אותו..

כי כולם ידעו שבחרתי.. בעודי מאושרת ושמחה ומתוך בחירה ובדעה צלולה..

ומצחוק גדול ומשמחה וששון..

לפתע בכניסה מרשימה שלא מביישת שחקנית קולנוע

ניכנסת אחת החברות החדשות שלי מהקפה .. הוריקן לילוש המלכה

לבושה אלוהים .. מיליון דולר

בצעדים קטנים ניגשת למישמיש ואומרת לה אפשר חיבוק??

מישמיש אף פעם לא המומה לחיבוקים שיהיה הומלס לא מוכר היא הממה טרזה.. תיתן בלי לשאול.. קמה על רגליה ומחבקת את לילוש  החברה החדשה שלי.. יותר מדקה ארוכה..

הן ישבו להן בצד לילי מספרת למישמיש על ההכרות החדשה שלי איתה

איך הכרות של מקלדת ומסך הופכת למשהו שהוא ריגשי נורא

ומחבר אותך לאמת שלך.. ושאני מצחיקה אותה נורא..

מישמיש המומה לא ידעה שפתחתי אתר בדה מרקר..

אני בשוק ממה שאת מספרת לי אמרה.. נשבעת לך נשבעה ללילוש..

יש לי פה באוטו לפטופ עם חיבור אלחוטי .. אני מוכנה להביא לך ותראי..

מישמיש הניחה ידה על פניה כאילו ואוחזת את הלסת שלא תיפול לה..

לילוש מתרוממת על רגלייה ובצעדים גדולים עושה את דרכה לכיוון החניה ...

כולם מסביב למישמיש  מבינים שמתרחשת מהומה רגשית לא קטנה אצלה..

 אתוש ניגשת למישמיש שואלת אותה... הכל בסדר אחותי..

טוב תקשיבי אחותי מישמיש מחזירה לה..

אם מה שהמטורפת החתיכה  הזאת שבחנייה אומרת נכון..

אז שיהיה פה ניידת טיפול נימרץ  ...

לילוש כבר בחזרה בידה אוחזת תיק לפטופ מעור משובח

מישמיש מרימה גבה אתוש מנסה להבין מי זו מה..

בואי בואי נשב בצד ממש ליד המצבה..

דרך אגב אמרה לילוש למימוש.. היא סיפרה לי על היצירה שלך..

היא באמת מדהימה כמו שהיא אמרה..

מישמיש מסתכלת על לילוש.. ואומרת לה.. את מבינהאחותי החדשה

 שמה שאת אומרת לי כאן מצירך ממני להמליץ עליך לאישפוז כפוי י.. נכון אחותי?..

 אני מתה עליך כבר מהחיבוק הראשון.. אבל להגיד עליה.. שהיא פתחה כרטיס במה?

היא פתחת באתר דה מרקר כרטיס???????

זה כמו ש אני ואת רועות צאן.. היא ומחשבים?..פחחחח לא בחייה!אז במותה?  

אני בשוק אחותי .. את לא רצינית ואת ניראת לי אדם מאוד מאוד מאוד איכותי ורציני..

לילוש במהירות פותחת את התיק מוציאה מחשב מחברת את המודם ותוך דקות מעלה את אתר דה מרקר לאויר..

שניה...... אומרת לילוש.. שניה..... לוקח לו זמן ..

בבקשה!

הינה אחותי.. לעיניך..

ההמשך של המסיבה יבוא בהמשך

תנו לזמן זמן

(משפט של עיניים צוחקות.. הקרדיט מגיע לו)

הבוקר עלה..

2דפיקות על פתח הענן שלי, העירו אותי משנתי..

בוקר טוב לך .. נשמעה מאחוריו .. אלוהימא..

בוקר טוב עניתי בחזרה ..

כנסי פתוח..

היא כבר בפנים עוד לפני שהספקתי לסיים את הפתוח..

באתי להזכיר לך היום את האזכרה שלך..

ה י ו ם ???

פתחתי זוג עיניים וקפצתי לעמדת עמידה..

וואיייי... נכון.. שיט 

איך שכחתי מתי בחרתי במותי??

מה שזה אומר..??!! 

  ( אני ממהרת להסביר לה..)שאני יורדת לעם..(לחיים שם)

בטח מישמיש חברתי הטובה ביותר כבר מארגנת לי בכפר המים את המסיבה..

יש לי רק בקשה אחת .. אמרה..

כל שתבקשי אלוהית יפה שלי..

21 הקטנה איתך!

לאאאאא! רק לא זה.. רק לא היום..!(יללתי)בבקשה!

אני לא יכולה לקחת עליה היום אחריות.

.היא קונדסית שהיא באה במגע עם בני אדם..

היום זה לא הזמן לדחקות.. אני מנסה להסביר לה..

לא סיימתי להסביר 21 הקטנה כבר לבושה בשמלה לבנה.. אצלי בענן..

או..... אני רואה שאת כבר מוכנה ..?!

שאלה וחתמה אלוהימא..

רגע?.שניה.?. בבקשה..

לא נראה לי שעדין אמרתי את הכן האחרון..

"מה את לא רוצה שאבוא איתך??

" שאלה הקטנה.. וזוית פיה כבר אחל מתכופף מטה..

אלוהית ליטפה את תלתליה של 21 הקטנה..

אל תדאגי אהובה..

אל תדאגי אהובה??!

זה אומר שנפלה כבר החלטה.. אני אומרת לעצמי..

תתחילי להתרגל לרעיון שאלוהימא דחפה לך ליום שלם בייביסיטר על 21 הקטנה..

זה חייו להיות מותנה במלא תנאים.. חתמתי גם!

המדהימה הביטה אלי..אני אשאיר אתכן לבד.. תדונו בתנאים..

ולפני היציאה שלכן.. תיגשו אלי בבקשה..טוב!?

האלוהית  ביופייה הסתובבה והלכה

21 התיישבה על הענן.. והביטה בי..

מההההההההההה?? אני שואלת

כשאני מביטה עליה בחזרה..

למה לא רצית לקחת אותי? שאלה

זוכרת את הביקור המשותף שלנו על האדמה..?

כשלקחתי אותך רק לשבת להסתכל מהצד על יום ההולדת של בנצי..

ואת התחלת להזיז דברים.. ולעשות כל מיני מעשיי קונדס

זה למה!

עכשיו זה יום ההולדת למותי..

ולא בא לי שתשגעי אותם שם..

21 הקטנה הורידה ראשה  ואמרה

אני נשבעת שלא הזיז דברים ולא אצבוט טוסיקים..

לא רק זה..אמרתי..

את נשבעת לי עכשיו שאת לא זזה אפילו לא לשניה אחת מימני.. !סגור?

סגור ! אמרה הקטנה

וחיבקה אותי לאות חתימתה..

טוב.. בסדר ! הסכמתי..

וחיבקתי אותה בחזרה..

את מתרגשת ? שאלה..

יותר מכל אני כלכך רוצה לפגוש את אמיר ואת בר

כבר כמה חודשים שלא הלכתי לבקר את כולם..

בטח מישמיש מכינה את המסיבה הטובה ביותר..

אני מקוה שהיא לא תהייה פחות מההלוויה.

.כבר אז היא קיבלה ממני את תואר מפיקת ארועיי על.

.אני מתרגשת בשבילך אמרה הקטנה..

מה את לובשת למסיבה?שאלה

הפתעה!? השבתי.

21 עוד לא יודעת שקיבלתי בירושה את השמלה של אלוהימא

טוב..! אז כך..

אני רואה שאת מוכנה..אני צריכה קפה אלוהי.. וטבילה באגם הכסוף..

פגישה קטנה אצל אלוהימה..ואנחנו כבר לא פה..

מה שמחייב אותך לבוא איתי לאגם..

אני חייבת סירוק הרעמה הסוררת..

ורק את אהובתי יכולה להשתלט עלייה

למה לא עשית את זה אתמול? שאלה...

לא! את לא מתחילה לי עכשיו עם מתקפת הלמות..!

אני יורדת לאגם.. קחי לך דקותיים ותבואי גם.. תביאי את המברשת איתך..

טוב אמרה  21 הקטנה..

אני אוספת את עצמי לכיוון האגם..

לא פסעתי 10 צעדים..ומולי המרלינים בהשקיית הגינה המלכותית..

בוקר טוב!! במקהלה שמורכבת רק מ2 קולות...בוקר טוב גם לכם!!! עניתי...

הם תמיד אבל תמיד מצליחים להוציא ממני חיוך אמיתי..

וכן.. אני יודעת גם לחייך לא אמיתי..

מזל טוב אמרו השניים בשנים..פשששש... כל הממלכה יודעת על יום ההולדת למותי..

.ולי לא היה מושג ..

איך?? איך? יהיה לי מושג עם היא המדהימה עושה איתי לחיים, מיין האלים שלה.. איך?

לא זוכרת איך קוראים לי בכלל הבוקר..

אני נפרדת מהמרלינים  לשלום..

כשאני צועדת כבר בצעדים גדולים לכיוון האגם..

אוחחחחחחח... אני אוהבת את המקום הזה !

האגם הכסוף עד שלא רואים לא מאמינים...

כמה פסיעות בודדות מפרידות בנינו..זהו..

כפות רגליי כבר רטובות .. אני מאלא שתמיד נכנסים בבת אחת למים.. לא קצת קצת

זהו אני כבר פנימה.. כל הגוף השקוף שלי טבול במים הכסופים

אני מסתובבת על הגב וצפה לי ..  מאוד אוהבת לצוף..

לפעמים שעות אני מבלה על הגב כשעיניי עצומות מעבירה את חיי בריפיט

21

הקטנה התייצבה וקטעה לי באחת את קו הציפה(המחשבה)הבאתי את המברשת !

כמה דקות ואני יוצאת.. אני עונה לה בחזרה

עצמתי שוב עיניים מנסה לחשב את הדרך למטה..לבית הקברות הקיבוצי..

בנתיים על האדמה לא טעיתי.. מישמיש אחלה כבר מהבוקר את סבב הטלפונים להתקבצות החברים בבית הקברות..

איזה שם זה בית קברות שאלתי את עצמי עוד בעודי בחיים

תמיד רציתי להיות מעצבת קברים..

כזאת שהופכת אבן מתה לחיים..

כזאת המצבה שלי הודות לחברתי מישמיש היצירתית ביותר

שאיימתי עליה בחיי אוי ואבוי עם יעשו לי קבר כמו לכולם

מצבה מאבן קרה שרשום עליה שטויות במיץ עגבניות.. ובסוף ת.נ.צ.ב.ה

נורא ואיום המצבות בבתי הקברות

לא פלא שאנשים פוחדים מיום מותם..!

אני כבר מחוץ למים..21 הקטנה שוקדת על תלתליי אחד אחד מסרקת באהבה..

צמה באורך מטר וחצי ..ו זהו!

טוב .. תודה אהובה אני אומרת לקטנה..ומנשקת על לחייה

תחכי לי אצל המדהימה.. אני מתלבשת ומגיע לקפה אצלה..תגידי לה שתשים מים בנתיים.

.21  אספה את עצמה.. אני בודקת שאף אחד לא בסביבה .. 

ומוציאה מהמחבוא את השמלה האלוהית שקיבלתי מאלוהימא במתנה

וואייי  איך אני הלך עם שמלה כזאת להזכרה..?

זו שמלה לחתונה ..?!

כאילו שיש אצלך הבדל בין חתונה להלוייה ההלוויה שלי היתה כמו חתונה ..

( אני מדברת עם עצמי..)

3 דקות ואני בתוכה.. !מתפעלת מעצמי ..

רק ששכחתי להשאיר את 21 שתסגור לי את הריצרצ'

אני בתוך שמלה אלוהית לא סגורה

צועדת ככה לכיוון המדהימה..21 רואה אותי מתקרבת ורצה במהירות האור לעברי..

מסמנת לי עם האצבע שלה על הרכה ..( את לא נורמאלית?)

עכשיו גם שמעתי את קולה.." תגידי את נורמאלית ללבוש את השמלה של אלוהימא???

מהר !!!

לפני שהיא תראה אותך בתוכה לכי להחליף.....

לא רוצה! תקראי לה שתבוא לסגור לי את הריצרצ' אני מחייכת לה..

יוווו..  את לא נורמאלית אמרה.. 

יאללה בואי לקפה .. אצל המדהימה.. ונייצא לדרך...

אני לא נכנסת איתך פנימה אמרה... לא רוצה לראות את התגובה שלה כשאת בשמלה הכי הכי שלה..

לא צריך השבתי לה ..אני נכנסת לקפה והדרכה ואנחנו יוצאות לדרך..

אם תשרדי את הקפה כשאת בתוך השמלה שלה.. אמרה בציניות בגובה מטר וחצי..

את באה? קשקשנית...

למה יש מישהו אחר שישמור עליך? אמרה..אני מאחורייך.

.21 מאחוריי כדי שלא יראו אותה ..

אני בפתח אצל האלוהית...היייייייי!

..וווואאאווווווו...

את מדהימה אמרה..המדהימה.. תסתובבי

.   21 מציצה מאחורי גבי המומה...

לא מבינה איך עוד לא נפל על הראש שלי ענן...

אני מסתובבת כש21 מסתובבת איתי.

.למה היא מאחורי גבך שאלה המדהימה..

אני? שאלה הקטנה...אני מנסה להבין מה קרה לשמלה שעברה דירה?

אהההה.. מתוקית  ....!! 

השיבה לה המלכה

נתתי לה אותה במתנה..

וואלהההההההההההה???

פתחה זוג עיניים שוב מסיפור כיפה אדומה..

אז רגע.. תסתובבי..אני בסיבוב ימינה .. סיבוב שמאלה.

.21משפריצה ניטים מרב התפעלות ..

את באמת מדהימה אמרה..למה לא אמרת קודם שקיבלת את השמלה מתנה.

.כי סיכמנו כבר שהיום הוא יום בלי למהאים או למהות?..

קפה אלוהי כבר נמזג בכוסות..

21 לא מורידה ממני את העיניים.. המדהימה עושה לי תדריך קצר..

ומבקשת אותנו לשוב בחצות בחזרה.

.ובבקשה 21 ,בלי מעשיי קונדס... חתמה!

אני נשבעת ! השיבה לה וחייכה

לגימת קפה האחרונה,

מוכנה ?? אני שואלת אותה..

מוכנה ומזומנה..ענתה

שתינו מתרוממות לעמידה..

טוב!! אמרה המדהימה.. שיהיה לכן כייף ביחד ..21 תהיי ילדה טובה..כן?

נשבעת!

ואת .. פנתה אלי..

אותך אני מבקשת לשמור עליה מכל משמר.

.ברור !!!

חיבכנוף אחרון עם אלוהימא..

 ו21 הקטנה שלי, ואני.. כבר מחוץ לענן.

.אוחזות ידיים חזק ..

וואי אני מתרגשת אמרה הקטנה...גם אני אהובה ..

המון זמן לא ביקרתי את היקרים לי על האדמה..

מוכנה???

קדימה...

אנחנו עפות..

בנתיים על האדמה מישמיש כבר בבית הקברות..

שותלת לי פורטולקות חדשות.

.אני כבר מתה להגיע!!! 

חגיגת ההזכרה בפוסט הבא 

חיוך פלצפני מרוח לי על כל הפרצוף..

כשאני מפנה את גבי אל אלוהימא שתרכוס לי את הריצרצ'

ורק שלא לפגוש לה באישונים של העיניים..

איפה היית ?שואלת אותה

   (מנסה למשוך זמן לתפור לי במהירות האור כתב הגנה)

וההגנה הטובה ביותר.. היא ההתקפה!

חיפשתי אותך..!

בעודי מעפעפת בריסים.. מנסה לדמיין מה קורה לי מאחורי הגב

אני מרגישה את ידה אוחזת ביד אחת את השמלה ובשניה את הריצרצ

ואת כולי מתאספת פנימה ,נפשי ,רוחי,ונישמתי.. בתוך השמלה של אלוהיםא

בשוק.. כבר לא מאיך שאני נראת .. (אבל באמת מיליון דולר.).

אלא מזה שהיא רוכסת לי את הרוכסן של השמלה..בלי להוציא מילה..

(אני צריכה מבט לתוך העיניים שלה כדי להחליט סופית..

 איפה היא נמצאת כשאני נמצאת בשמלה שלה)

תסתובבי... היא פוקדת עלי.. זה כבר נישמע לי יותר רך..

אני מסתובבת,חצי חיוך ועוד חצי חיוך מאולץ..

נוווו?? איך אני ניראת?..

( עוד לא מרימה עיניים..)

רק תוקעת אותם עמוק בתוך הרגלים היחפות שלי..

מ-ה-מ-מ-ת  .. אני שומעת..

 ולא מאמינה שהכל עובר לי חלק כמים..

אני מביטה בה .. אשכרה היא מחייכת..

זאת התנהגות אלוהית.. אני אומרת לעצמי פנימית.. ומחייכת אליה בחזרה..

תסתובבי רגע אמרה

אני חצי סיבוב אליה חצי בחזרה.. ספק חיוך ספק מבינה..

השמלה הזאת שלך.. חתמה

מהההההההההההההההההה???

 חצי סיבוב אליה בחזרה לתוך העיניים שלה..

מההההה? אמרת

  משחקת אותה לא שמעתי, שתחזור על זה בחזרה..

השמלה הזאת שלך!

אני בשוק על ההתנהגות הממלכתית שלה..

לא שאלה אותי מה אני עושה פה? לא כלום...

או שזה יבוא לי עוד מעט.. מה את ממהרת? אני שואלת את עצמי...

לא !!! עכשיו רציני?....

השמלה הזאת שלי?...

אני לא יכולה לקחת דבר כזה ממך. אני שולפת רק כדי לצאת ידי חובה..

(ברור שאני יכולה וגם רוצה)אבל לא נעים ככה בפנים..!

היא מפרעת לי את רעמת התלתלים הסוררים מחייכת ואומרת

השמלה הזאת שלך נקודה!

שלך היא אמרה את שומעת?

אני מנסה לראות שאני מבינה כל אות במילה

ש-ל-ך

וואלה.. מבינה..

זה הרגע שבו אני מביטה במראה .. עכשיו כשהיא שלי

, המבט אלי בתוכה אחר..

שונה ממה שזה היה שייך קודם למישהו אחר

על גופי השקוף כמים שמלת עננים קטנה בצבעים של אפור ורדרד וכחלחל

פונפונים פונפונים של עננים מכסים אותי

ליכלוכית הלכה ובאה סינדרלה..

"תודה זה מאוד קטן למה שאני באמת מתכוונת " הבטתי בעינייה

לא עשתה עינין ולא בטיח..

אם הייתי נתפשת בבית משכנו של האלוהים שלכם..

או מודדת לו רק את הבוקסר שלו..

אתם מבינים שגזר דיני היה מוות .????. לא?

(ההיא רק אכלה תפוח?... גירש אותה העליב אותה והעניש אותה)

אבל אצלנו בכוכב סולחים בקלות

אפילו מחלקים לך מתנות , גם אם נתפסת עם התחתונים למטה!

אני יכולה לזכור רגעים מעטים בהם הכנפיים שלי סמרו

זה אחד מהם..

מפתחות הבית של אלוהים , אצלי בכיס

אני הפישרית,חתולת זבל לשעבר..

 הבורג הכי קטן בכל מערכת תרבותית או פראית..

 אני עוד כמה שניות יושבת על הכיסא הכי חשוב שיש בעולם..

אני מניחה שאף לא אחד, פנטז פעם.. מתוך פחד כמובן..

לשבת על הכיסא של אלוהים.. (הגדול הכל יכול.. ולו מותר הכל! צינית מתמיד)

מנסה לחזור על קצב השריקה של 21 הקטנה..

אין סיכוי.. דיסלקטית..(את הכל אני מפילה על דיסלקטצייה אהובתי!!!)

(בטוח שלא רשמתי טוב גם את המילה הזאת!)

פעם בכלל לא היה לזה שם.. חשבו שאני עצלנית ודפוקה וללא תקנה

למזלי היום זה מהוגן בחוק.. ובא לציון הגועל..!

לדפיקות והעצלנות שלי יש שם..

רק חבל שלא נתנו על זה אז בחיי.. תקציב חודשי..מביטוח לאומי..

קיצבת.. (נפגעי די.אן.אי)..

21 כבר דקות ארוכות מחוץ לפריים שלי..

אבל מוזר איפה המרלינים.. שזה באמת מוזר..

 זו השעה שבה הם יושבים בדרך כלל על הספסל האדום מתחת לעץ האדום..

ומדברים על החיים ההם..

מבט ימינה .כלום.. גם שמאלה.. נדה.

.כרוח אני מול הדלת של הענן שלה..

שהיא פה?!.. הכל פתוח  לרווחה!

הענן סגור! ובידי המפתח החשוב ביותר לפוסט הכמעט גנוז החשוב ביותר

והכסא,

והשמלה..

והנבל..

אלוהים.. יאללה תפתחי כבר אני אומרת לעצמי..

הרגע הזה הוא חד פעמי ואת עומדת ומקשקשת לעצמך בשכל..

לא בביטחון ולא נעלים כולי רועדת.. 

5 מפתחות בכל הפאקין צרור הזה..

הכי נראה לי זה המפתח הירוק..

מפרידה אותו מחבריו,נועצת אותו פנימה.. אווצ' הענן נפתח..

להסתבך,לא להסתבך עבר בראשי רק שניה אחת לפני שרגל שמאל שלי נכנסה פנימה..

רק שלא ישמע לי עכשיו..מאחת הפינות כאן..

"שעל נעליך מעל רגליך כי המקום אשר את עומדת עליו קודש הוא!..

אני יודעת שהיא לא כמוהו.. 

כל היום רוצה שיקודו לו קידה..

4 פעמים ביום ולאותו כיוון עם אותם מילים שידברו אליו... 

ואוי..ואבוי אם חלילה מישהו מכם יאמר את שמו לשווא..

הינה אני אומרת לך אפילו בפרצוףף..

 רק איפה הפרצוף שלך..?..

 לא פוחדת..ממך.

.אפילו לך תזדיין טוב..?

 כן ככה!!

 הכי נמוך! אני ארד איתך.. 

כי אתה מחזיק מעצמך יותר מידי גבוה..

יש לך מזל אחד.. והוא לא סגור עד הסוף אצלי.. 

שאני עוד לא פגשתי בך.. כי אני מבטיחה לך..

שאגרור אותך לבית דין באג.

 על כל הפשעים שעשית..

הפילוג  , הבחירה ביהודים כחביבי הקהל עליך..

ובכך יצרת את האנטיגוניזם הנצחי על עם שלך..

קח תפאקין תעודת הזהות הכחולה שלך..

 לא רוצה להיות יהודיה שלך

 ולא בטיח..

על חשבון מי?

הבכורות המיצריים? 

האנושות כולה..

אני ואתה עוד ניפגש..ואל תחשוב שאני לא יודעת איפה אתה נימצא..

נו איפה יכול להיות..?

הרי אתה ממש לא יצירתי..או בגן עדן שלך.. או בגהנום שלך..

כולם קשורי כנפיים אצלך..

השמועות הגיעו עד לכוכב האהבה

לא נתת  לחיות כמו שרצו בחייהם ..(תעשו ככה,תעשו ככה.. זה כן.. זה לא.. הבננה כן התפוח לא?....

אז תיתן להם במותם?

שיעשו מה שהם רוצים?

אתה  משבית שמחות אתה.

.ואם כבר יצרת חגיגות..

חגים ומועדים לשמחות..

זה רק על חשבון נצחונות במלחמות..

הכל אצלך דם..

לא סובלת אותך..

וגם אראה לכולם ביום מן הימים את פרצופו האמיתי שלך העלק אלוהים..

  בעודי במונולוג חוצה חוצפה.. חוצה גבולות..

על הפאקין אלוהים הנבחר ..

לוכד את עיניי, הפוסט לצנזורה  מונח על שולחן האלוהית גביע יין עומד מונח עליו..

כולי בבלבלה רצינית.. 

חוסר קשב והריכוז שלי בדיוק עכשיו דופקים בדלת..שניה אני פותחת..!!

מימיני הכורסה המרופדת בעננים המשובחים ביותר שיש

ומשמאלי הנבל עומד זקוף וגאה בעצמו..

זה הכלי הנגינה היחיד נראה לי שיודע כמה שהוא חתיך.

אני לא מצליחה להחליט מה אני עושה קודם.

.מריצה במהירות האור והמתוחכמות..

 מה הכי שווה והכי חשוב..שאם אתפס, לא נורא כל השאר..

העיקר העיקר ולא התפל..

נבל!

מה פתאום!..

 הכורסה שממנה היא מגיע להחלטות ברומם של עולם!

נ-ב-ל..

שמלה 

כורסה!

 נבל!

השמלה המהממת ההיא שבטח הראה אלוהים אם אכנס לתוכה.

.החלטה נפלה בלי מחשבה

אני עוברת לכורסא שמימנה מחליטים דברים חשובים..

אני מביטה בה..וסורקת את החוץ סביבי..

צועדת

הכורסה מונחת על במה עגולה ורק  3 מדרגות יחידות מפרידות ביני

לתחושת האלוהות..

רק לתחת שלי!

רק הוא יחווה את האלוהות בעוצמתה

עוד לא ביקשו ממני לקבל החלטות..

כולה להושיב את הישבן שלי במקום שיושב הישבן הקבוע של המדהימנית..

כפות רגליי היחפות עושות את דרכן לצעד הראשון בדרך למעלה..

מדרגה שניה

אחרונה.

.אני מולו.. מביטה בו במין .. הצלחתי!

וקורצת לו בימנית

כבר אגע בך..  לנאייס טו מיט יו .. מחייכת אליו.

.מסובבת את גבי..אליו

,ו..נכון!

 זורקת פנימה את הישבן שלי

שווה ערך לאלוהים הוא עכשיו בטח..

אחחחחחחחחחחחחחחחחח!!

וואייייי!

אן בליוואבול..(לא מאמינה)

שיווווו..

איזה כייף..

!וואוווו!

רך.. נעים!

 פוכי הרבה יותר מהפוף הענני שלי שקיבלתי מהמדהימה במתנה..

כזה אני רוצה!(אני מוצאת לעצמי זמן להתבכיין)

לא כזה כמו שהיא הביאה לי.

.אני מתרווחת  מנסה לשבת בפוזה הזאת ..

בפוזה הזאת..

 כייף לי שאין מילים לתאר את הכורסה הזאת.

.עכשיו אני מבינה למה כל ההחלטות שלה.. הם נעימות עגולות לא הרסניות..

היא יושבת על אחלה כורסא..

בטח ההוא בעל גני אירועים.. גן עדן,וגהנום..(אלוהים)

יושב בטח על איזה כורסא שעשויה מאבן או קרשים..

אחרת איך אתם מסבירים את המעשים הנפשעים שלו. החלטות משוגעות..וקשות כאבן..

מיד כשאני מזהה בעצמי בזבוז אנרגיה.. בחוסר הריכוז.. אני אוספת את עצמי למרכז

במונולוג חורץ..

תקשיבי יאללה אין זמן לפילוסופיות ..,לתחנה הבאה.

.השמלה?

לא!.. הנבל הכי חשוב..

 אולי השמלה בכלל לא במידה שלי..

עיניי אינן במנוחה ממשית..

פוזלות לכלי האלוהי הזה שבא לי לקוד לו קידה ארוכה וממש כמעט לרדת על 4

איזו עוצמה..

2 מטר אורך אם לא יותר.. קוראים לי אליהם..ףףףףףףףףףףף.. כמה שרציתי..

 אפילו צליל אחד!

האמת שלא העזתי לבקש ממנה מכיוון שכשאתה רואה אותה מלקקת אותו כדי להמריקו.. 

מה נשאר לבקש..?

הלא!!  בטוח כבר בכיס.

.אבל עכשיו?

 עכשיו כבר שום דבר לא מפריד ביני לבין הנבל האלוהי שלי..טוב לא ממש שלי..

אבל נשבעת לכם.. אתם תראו ..!

עוד יהיה לי אחד כזה!

משלי!

וכשאני רוצה משהו אפילו אלוהים לא יעצור אותי!

כיסוי משי שקוף מכסה את הדבר היפה הזה מולי.. אני מולו.

 מרימה ראש גבוה לגעת עם עינייי בקצה קצה של הראש שלו

מיתרים מיתרים  בשורה מלמעלה למטה מתוחים כמו הנשמה שלי עכשיו

מהתרגשות

אני מעבירה את ידי על מסגרת העץ המשובחת שמחזיקה אותו זקוף כברבור

ובבת אחת מפשיטה אותו מבגדיו..

וואאאווווווווווו!!

 כל פינה בי נכבשת למולו

סירקה נוספת לברור קצר שאין אף לא אחד סביבי ..מורידה אותי להתיישב מולו ,על הכיסא הבורדו

הכל זקוף פה.. גם הכיסא..מתיישבת..

מנסה לחכות את ישיבתה של המדהימה ביופייה..כנראה שבחיים לא הייה זקופה כמוה..

על כל המטר שמונים שלה..

קרוב ל17 סנטימטרים מפרידים ביני לבין זקיפות האלוהים

בכל זאת, מיישרת הדורים עם גופי.. ונותנת פקודה להתארך זקופה מתמיד

מרוגשת מתמיד

מפסקת רגליים .. הוא בי ואני בו..

שוב סורקת לפני שאני מעבירה אצבע אחת.. על איזה מיתר

שקט ורגוע..

מעבירה את כל כף ידיי רק ללטף ..

עוד לא להשמיע אף לא צליל אחד

מיתרים חזקים פוגשים את אצבעותיי..

אני בוחרת את המיתר ה20 אוחזת באצבע מותחת ומשחררת..דינגגגגגגגגגגגגגגג! וואוווו!אמאל'ה..איזה צליל..!

אני כולי מתיישרת עוד מבסוטית עד השמים

מהזקיפות

מהמגע

מהאלוהות מהצלילים.. שיוצאים ממיתר.. ועוד מיתר.. ועוד 2 ביחד..

איך שלא תשב ליד כלי כזה ..? אתה תרגיש באלוהות!

אני רוצה לפרות על צלילים במיתרים הגבוהים ..ואנני מגיע..

ברגלים יחפות אני נעמדת על הכיסא..גם אז אי אפשר להגיע למיתרים האחרונים..

אני מסתפקת רק בצלילים שאני מגיעה אליהם..

בחיים זה לא ישמע כמו שהמדהימה מנגנת..

רצף של אקורדים לא מאותה משפחה הביאה אותי לרצון לסיים את התחנה הזאת..

עוד לפני שמישהו ישמע..

אז איפה עכשיו השמלה?

שהיא לבשה במסיבה.. אין מצב שאני לא מודדת אותה..

כמו תחנות פעילות לילד קטן ככה אני מרגישה מנסה להספיק כמה שיותר

סריקה מהירה בענן .. והיא עומדת תלויה על קולב מלכותי מכסף..

עטופה בבד משי.. זאתי הכל מכסה פה..!שלא יתפוס לה אבק.

.מי שהיה במסיבה יודע על איזה שמלה אני מדברת..

המהממת האלוהית..

הקולב בידי , אני מסירה את הבד המגן מעליה..

מסירה מעלי את הסמרטוט ביחס לשמלה שאני עומדת למדוד

ומשחילה את עצמי לתוך השמלה של המדהימה..אני בשוק.. וואלה אני במידה של אלוהיםא?שולחת יד לאחרי  הגב לסגור את השמלה .. לא מצליחה.

.רק חצי.. אוף..עכשיו אני מבינה למה 21 הקטנה תמיד רצה לסגור לה את הריצרצ'

ללבוש שמלה כזאת צריך עוזרים ותתי עוזרים..

בתוך השמלה הלא סגורה לחלוטין אני עושה את דרכי למראה הגדולה שלה.

.נעמדת כשפניי קדימה..

 אני מביטה בי בהתפעלות.

.כולה חתיכת בד שעושה את כל ההבדל בין חיוך קטן לחיוך גדול..

אף פעם לא היתה לי שמלת נשף שכזו..

אני מסתובבת ימינה שמאלה... מפזרת את תלתליי ונעמדת..

מה מתמוגגת מאושר?!

מביטה בי, בעצמי.. במראה..סורקת ימינה.. מסובבת ראש שמאלה..

אמאל'ה!!

היא כבר שם.. עומדת נשענת על סף הענן שלה..

 ידייה משולבות.. כנפיה סגורות.. כלפיי מטה..

 ואין חיוך שבדרך כל יש על פניה..

אני בבושת פנים בתוך השמלה של אלוהים..

איך היא נכנסה? מה על בעונות?

מחפשת דרך הכי יצירתית לצאת מזה בשלום וששון..

אני מחייכת אליה.. לא מצליחה להוציא ממנה חוזר בחזרה

ניגשת אליה.. מסובבת את גבי.. ובקול הכי סקסי..

כיאה ללובשת את שמלת האלוהים..אני אומרת לה ..

ככה בפנים..

את יכולה לעזור לי לסגור את הריצרצ'?  

ההמשך יבוא!

חיבכנוף לכם

מקווה שאף אחד לא ניפגע !

ולא פיתח אלרגיה..אוהבת אותכם .. 

אחרי שיצאה ההצבעה לדרכה

 חזרתי לחפש את המדהימה21

 הקטנה בדיוק ממולי ..

מדלגת ושורקת..

2 פעולות שבחיים לא הייתי מצליחה לעשות ביחד..

מה קורה ? שאלה

כאילו ולא ידעה על המהומה שמתרחשת לה על האדמה..

לא קורה כלום! עניתי.. בציני..

לאן פניך?  מתוקה קטנה..

כמו שאני מכירה אותך..  אמרה..

כשאת קוראת לי מתוקה קטנה.. הבקשה הבאה בדרך..

את יודעת מה?.. הפעם את צודקת

  אני צריכה טבילה באגם .. חפיפה.. ושתסרקי אותי ותעשי לי צמה..

אני בדרך לביקור על האדמה..אמרתי..

את מה???

שאלה ופתחה עיניים מסיפור כיפה אדומה..

מה ששמעת אהובתי חמדתי קרצייה קטנה שלי..

את קוראת שפתיים??

אני מאייתת לה בסלואוו מואושיין בשפתיים..

י ו ר ד ת   ל ב י ק ו ר  על האדמה.... קפיש?!

ק  מה?

מה זאת המילה הזאת?

מאיפה הבאת לי אותה?

תפתחי מילון איטלקי עברי.. נראה לי שהתשובה שם..

את באה איתי לאגם?

כמה ברירות השארת לי שאלה.??

אף לא אחת..! השבתי לה כפינגפונג  בחזרה..

אבל לפני הכל אני חייבת רגע לדבר עם המדהימה

היא יצאה.. נתנה לי את המפתחות לענן שלה והלכה...

מה?? לאן יצאה? ,מתי יצאה? ,איך יצאה,? ועם מי יצאה?

21 הקטנה מסתכלת עלי.. ואומרת...קחי אויר בבקשה.

.אני מחליפה אותה..

את מה??

נו די!

את מהההההההההההה???

מחליפה את אלוהיםה?

 מה?

איזה מפתחות.. ?

מה זה ניבצרות זמנית

?את ממלאת מקום האלוהיםא?

את?

עוד פעם את מזלזלת בי?. שאלה.

.לאאאא... ט' ציקצקתי לה מה פתאום מזלזלת ..

 פשוט נראה לי תפקיד גדול לילדה קטנה שכמוך.

.מה דעתך שאני אשמור על המפתחות?

ואת תוכלי ללכת לשחק עם ססגונית.

.ססגונית היא הילדה ש21 הכי אוהבת לשחק איתה..

היא עברה אלינו אחרי 8 שנים בגן עדן..ועוד 5 שנים של חיים על האדמה.

.עינייה נפתחו לרווחה..

אפשר לסמוך עליך ? שאלה..

כשנפשה כבר עשתה  את חצי הדרך לססגונית הקטנה.

.נו?? ברוררררררררר!.. אמרתי

 כשכבר אני רוקמת מזימה להכנס לענן של המדהימה

לקחת את הפוסט של המסיבה, שניכנס לצנזורה אצלה ולא יצא מאז, מהענן שלה.....

 ברור מתוקה שאת יכולה לסמוך עלי..לכי, לכי..

 רק תשאירי את המפתחות..

עלי את יכולה לסמוך..

21 בגובה מטר.. מביטה בי מביטה במפתחות.. ערעור קל עובר בה..

והמפתחות בידי..

יודעים מה זה אומר.????

. שהמפתחות לחדר של אלוהיםא  בידי..

זה אומר שאני יכולה להתרווח על הכורסא שלה שזממתי לשבת עליה.

.להרגיש איך מרגיש אלוהים..

זה אומר שאני יכולה למדוד את השמלה שהיא לבשה אצלי במסיבה

זה אומר שאני יכולה להוציא את הפוסט החוצה ובלי הצנזורה..

זה אומר שאני......21

 בגובה מטר מעירה אותי משנתי בהקיץ.

.אז אני הולכת שאלה?.

.לכי ,לכי...

היא אמרה מתי היא חוזרת?

 מנסה לחשב כמה זמן יש לי להתרווח על הכורסא,

לחפש את הפוסט

. למדוד את השמלה..

ואולי אפילו להרשות לעצמי להתיישב מול הנבל האלוהי שלה..

תמיד כשאני רואה אותה מתיישבת מולו כשרגליה מפוסקות לצדדים.

.ושימלת עננים חושפת את זוג רגליה האלוהיות

הוא בתוכה והיא בתוכו.. כשגבה זקוף כברבור

היא יושבת ופורטת בידיה הארוכות על המיתרים..

אני מהופנטת.. מהצלילים. מהיופי האלוהי בהרמוניה הזאת ,אשה ונבל..

הכל בסדר ??

שואלת אותי 21 שלא מבינה מה עינין החלימה שלי.

.את עוד כאן?? אני שואלת אותה מתעוררת לי מעצמי...

אז מתי היא צריכה לחזור?21

 הרימה את כנפייה מעלה ,נראתה פתאום מטר וחצי..  חחחחח

כשאני שאלתי אותה, את אותה השאלה.?!..

 היא ענתה לי

כשאשוב את תראי אותי..

אז כשהיא תשוב את תראי אותה. . 

 חתמה לי בציניות .

.טובטוב יאללה.. לכי לך..

אני אוהבת את הקטנה הזאת בגובה מטר..

כמה קטנה ככה גדולה..

כשמפתחות הענן הסגול של המדהימה  האלוהית בידי..

21 כבר לא ליידי..

אלוהים יודע איפה המרלינים.

או מי מהממלכה.

.אני בדרך להביא את פוסט המסיבה..

שלראשונה הוחרם ממני עד לועדת הצנזורה שמורכבת מאשה אחת.. ועדת החלטה בקול אחד?וכמובן..

שאני רצה.. לשבת לרגע על כיסא האלוהימא..

סוף,סוף... להרגיש מה מרגיש התחת שלה

כשהיא יושבת לה על גג העולם..

תגידו לי אם מישהו בא..