ארוחת הבוקר אצל המדהימה כבר פרושה על השולחן העגול..

מסביב יושבת היא האלוהית

21 הקטנה..38

 בגלימה כתומה..בדרך כלל שקט נורא..

ואני..

"איך את מרגישה??

 פונה אלי המדהימה בחיוך מיליון הדולר שלה

כואב אבל פחות.. אני עונה

אתמול בלילה ישבתי ליד המדורה של המרלינים לשיחה בגודל אוקייאנוס

גם העומק היה כזה..

הבנתי כלכך הרבה דברים .. שלא יכולתי להבין כנראה עוד קודם

איפה הם ? דרך אגב .. אני סורקת מבט

ישנים עדין אמרה וחייכה..

למה לא? החיים שלהם דבש!

אחחחחח...

 לגימה מהקפה האלוהי הזה מחזירה אותי בין אם אני רוצה או לא לחיים!

אלוהי.. !! (מותחת חיוך..) אלוהי!!

מה את עושה אחרי הארוחה ?

אני שואלת אותה ,כבר בלי הוד רוממותה ובלי בטיח..

ככה אני ואלואימא בגובה העיניים..

כי הייתי מאוד שמחה לקחת איתך מילה או שניים

(למרות שכבר ידעתי שזו הולכת להיות שיחה פילוסופית אולי אפילו שתמשך נצח..)

לא הייתי רגועה אמש אחרי השיחה עם 21 ,

על סעודת מרחץ הדמים של אלוהים..(ליל הסדר..)

תשארי אחרי הארוחה לקפה נוסף.. יש לי כמעט שעה וקצת אמרה..

"שעה וקצת??"

 אני אומרת לעצמי.. זה מה שהיא הקציבה לי..?

אולי כדי שאני לא אפתח את זה אפילו.. 

אני חייבת קצת יותר, משעה וקצת..

נושא כזה רציני שהעסיק אותי בחיי חיים שלמים לא יכול לקבל תשובות בשעה וקצת..

זה דיון רציני לא חרטה.. ממממ.. שעה וקצת??

  אני מרימה זוג גבות עוד רגע נוגעות בשמים שלנו..

אני מחייכת ממזרי..

לא יודעת משהו פתאום מרגיש לי

מה יש בעוד שעה וקצת? אני שואלת בעדינות..

כשאחזור אשתף אותך אמרה וחתכה בחיוך את הרצון לשאלה הבאה..38

 הצליח להצחיק את 21 שכמעט ונחנקה..

מענין על מה היתה השיחה..וגם..... בדרך ככל הוא שותק..

מי היה מאמין שהוא יודע גם לספר בדיחה..

21 על הריצפה.. קה.קה.קה.קה.קה.. לא מצליחה להרגיע את עצמה

אני בהלם..

מסתכלת אל המדהימה שלא מפסיקה לחייך מהמחזה מולה..

אולי תספר לי את אותה בדיחה אני פונה ל38 בכתום אכולת קנאה...

מלא זמן שלא התגלגלתי מצחוק עד ששרירי הבטן התחתונה של האין גוף שלי התפוצצו..

 מלא מלא זמן..

גם אני רוצה את אותה הבדיחה אמרתי ביללנות וקנטרנות..

זאת לא היתה בדיחה! אמר הכתום וחייך

היא סיפרה לי אתמול על התגובה שלך להזמנה שלה לארוחת החג..

ארוחת המה?

כאילו כל הצחוק הזה ..???

 זה שהיא מסטלבטת על התגובה שלי אתמול להזמנה שלה לארוחת מרחץ הדמים של אלוהים??היא נגנבה לגמרי

..אנייי??? א..חחחחח אני??  חחחחחחחח... אני הגנובה?? שאלה 21  

21 זהו ניגנבה ..

היא אפשר לעצור אותה..

 הצחוק המתגלגל שלה כבר הגיע גם לגן עדן.. וגם לגהנום..

מישהו שידאג להביא לה כוס מים בבקשה קבעה המדהימה..

38 קם הראשון..

לי אין כח עכשיו בשבילה

קרצייה..

צוחקת עלי...

חצופה..

את רואה ???   אני פונה בדיוק למדהימה..

 על זה רציתי שאני ואת נערוך שיחה

כל הסיפורי פוגי האלה הורסים את העולם ואת יושבת בשקט

תגידי לי את..

 באמת..

ככה את היית פותרת סיכסוכים בין 2אההההה???

רוצחת המון???,

תינוקות..???

ככה??

 ככה היית פותרת סיכסוך??

תעני לי!!

קול האלוהית לא נשמע ..

הפעם היא קיווצה את גבותייה מעלה ואמרה..

את האלוהים ההוא יצר האדם

לכן הוא לא ממש לא מושלם..

אלה ככל האדם

רק אדם יכול היה להמציא אלוהים במעלותיו הוא

במוגבולויותיו הוא..

ורצף משטויותיו של האלוהים עולים בזכרוני באחת..

 תשמעי??

 אני אומרת לה....אני חייבת לבדוק ולבקר בגן עדן וגהנום..

זה לא עסק..

הרי מיליונים נמצאים שם במקומות האלו..

הם לא פה בכל אופן...

אין מצב שהם בלי מפקד שם..(אני ישר עושה אחד ועוד אחד..)

אז אם בני האדם יצרו גם את המקומות האלו... וגם את האלוהים ההוא.. 

אז יכול להיות שהם משכנו אותו באחד מהמקומות האלה..?

תגידי את בטוח לא מכירה??

יכול להיות שההוא  עם הדם על הידיים קיים ואת לא מכירה אותו??

בכל מקרה את לא מבינה כמה שאני שמחה שהגעתי לכוכב שלך כוכב האהבה

שאין כאן בחירות בין ילדים..

 ואין לך דם על הידיים

שאין לך..זה טוב יותר..,וזה טוב פחות..

שהספר החשוב ביותר אצלך בסיפריה הוא..עשה מה שעושה אותך מאושר..

ודאג להעביר את אושרך גם לאחרים

תקשיבי.. אני אומרת לה..

את לא מבינה כמה שאני שמחה שלא הלכתי  למוכר והידוע מראש..(גןעדן,וגהנום..)

שלא נכנעתי.. שזה אפילו לא קסם לי..

 עזבתי כוכב שסיפרו הקדוש היה מלא באלימות

וכל זה למה? 

כי אף אחד לא דאג שישב מאחורי הדפים ההם.. 

סופר.. שכותב על אלוהים טוב יותר

שהוא מבין כל מילה שהוא כותב, 

ואת ההשלכות העתידניות של מה שהוא כותב

זה שישב מאחורי הלכתוב היה  מתוחכם אבל בינוני..

לא הצליח ליצור את אלוהים האלוהי.. המושלם!

 זה שידיו לעולם לא יכולים להיות מגועלים בדם..

אלוהים.... נו??      אלוהים!!!

21 השתתקה.. המדהימה גם..

38 לפחות הנהן בראשו לאות הסכמה

ואני ..אני ידעתי..זהו.

.אני הולכת לחפש אחר זה שהמציא את אלוהים

אולי יהיה אפשר לעשות בו כמה שינויים קטנים..ממש קטנים..

בכל זאת עדין מלמדים הודותיו ילדים קטנים.....

אולי לאלץ אותו לבקש סליחה

אפילו מהמיצרים.. כן..כן.. מה יש..?.

 בכל זאת הרג להם כמה בכורות

זאת לא דוגמא לאנושות..

ובמיוחד כששאתה אלוהים..

ככה אתה לא אמור לפתור סכסוכים

הלווווו?? כאילו???

אני לא נרגעת.. ברצף!

 לא נותנת לאף אחד להשחיל מילה...ככה וככה וככה.. ו.. ככה וככה וככה...

נואמת את השעה וקצת שהמדהימה הקצתה לי..

ומבינה שזהו אני בדרך החוצה לחפש את המקור לכל הקונספירציה הזו..

שיהיה לכם בתאבון.. וחג שמח לכולכם..

אינשאללה שתצאו..מעבדות כבר לחרות...אני אומרת לכיוונה של 21..

חופשייה .. אני פורשת כנפיים..

אוספת את ים התלתלים שלי ועושה בהם קשר..

אני בדרך לחפש אלוהים עם דם על הידיים..

יש לי בשם התינוקות המיצרים .. כמה שאלות אותו לשאול..

גם בשם אלה שעבורם הוא הרג.. בכל זאת..

המדהימה לא הספיקה להוסיף מילה .. למרות ששמעתי אותה מתחילה...

אני כבר הייתי בדרך לענן שלי לקחת את הלפטופ שלי.. ולצאת למסע..

(מישהו רוצה לשאול את אלוהים של ההגדה שאלה???)

באופן חד פעמי ולא משתמעע לשתי פנים...כן??

אני מוכנה להיות למזכירה..

חד פעמי..

אני מזכירה! 

חד פעמי.....

הבוקר עלה בצבעים של אפור תכלת ולבן

אני מותחת את הכנפיים שלי הכי רחוק שאפשר

שיקשוק, ריפרוף.. פיהוק ראשון של בוקר..

 הצמה ש21 קלעה לי.. כבר נראת כמו הצרות שלי..

(ידעתי שלא כדי לי להרטיב את ים התלתלים בלילה)..

הראשון שבא במחשבתי היה "עיניים צוחקות" (אוף.....)

אני לוקחת נשימה עמוקהההה

ונושפת החוצה..

בצעדים יפנים קטנים ,אני עושה את דרכי החוצה לראות שמש בנתיים אין! מרחוק אני רואה את המדהימה ,היפה,המהממת, האלוהית הזאת.. (חחחח).. נשבעת לכם שאני לא מגזימה..

היא עומדת עם הגב אלי.. אי אפשר לתאר את היופי של הכנפיים שלה לבנות נוצתיות מבריקות מדהימות..

מצעדים יפנים.. לקפיצות נינג'ה.. אני בדרכי אליה..

באה מאחורייה לופתת אותה מאחור..

כשכנפיי עוטפות אותה..

ראשי טמון בין כנפיי המריחות אלוהות..

"בוקר טוב אהובה" פתחה..

כשהיא מסתובבת אלי ,

 אני כבר בין כנפייה.. שראשי מונח בין שדיה

(המרשימים יש לומר של האלואימא)..

ללא ספק ריח האלוהים עולה ממנה..

בוקר טוב .. אני עונה ומתכנפת פנימה לתוכה..

הייייייייייי!!

קולה של 21 קטע את החיבוק שלי עם המדהימה..

כשהיא כולה מלאה בחיות ואנרגיות קופצניות..

"אווו.. הינה את.. היא פונה למדהימה ...

חיפשתי אותך בענן הסגול..

 " בוקר טוב גם לך קטנה".. מה קרה?

 כנראה שאחליט לבקר על הארץ את משפחתי .. אמרה במהירות הקול.. כולם יהיו בחדר אחד וזו הזדמנות לתפוס את כל הציפורים במכה אחת.. אירוע משפחתי? אני שואלת אותה..

פסח..?? כאילו דא..!!.???

צינית חתכה את האויר..

 " מה?? את לא?? אהה..."

" לא אני לא ..

ממש לאאאא...

 אההההההההההההההההההה..!!.....

אני באה לה מימין ומרימה את המשפט הבא לאויר בווולה...

לא בחיי ! ולא במותי!

 פסקתי בנקודה וירטואלית וסימן קריאה..

21 לא הבינה את התגובה הקיצונית שלי לשאלה כלכך פשוטה..

 טוב היא לא ידעה שהטראומה הראשונה

שבעקבותייה גם הגיעו נישואיי לאלוהים לקיצם.. היתה כבר בגיל בערך 5.. כשהמורה סיפרה בעליזות את עשר המכות שאלוהים הגדול התיל על ההם..

 אני זוכרת את הרגע שבו גבותיי הגיעו עד לסוף מצחי.. כשהגיע מכת הבכורות.. הייתי בהלם.. טוטאלי..

לא הבנתי איך ההוא הגדול הכל יכול , יכול לפתור דילמה בין 2 ילדיו בדרך הזו..

 לא הבנתי איך הוא לא עשה בניהם שולם שולם לעולם....

איפה ההרמוניה היכולת לגשר איפה האלוהות??

 אז הוא בעצם במכה אחת של זבנג וגמרנו פתר את הסיכסוך בין השניים..

אז אם אלוהים פותר בעיות ככה באלימות.. מיהם בני האדם???

אחרי נאום של רבע שעה .. על הדרך המאכזבת של אלוהים לנהל את העולם אני שואלת אותה...

 אז את רוצה??? שאני אשב??? עם חולצה לבנה ???מסביב לשולחן??? ואמחה כפיים??? על התוצאה?

בכלל כל החגים האלה??

תמיד נחגגים על ניצחונות או הפסדים במלחמות או טראומות, או טרגדיות..

 דברי איתי בחג אהבה.. אני אומרת לה ..

 כשהיא מביטה אל המדהימה ושואלת .. "היא לא קצת מגזימה??" המדהימה מחייכת מקצה לקצה ..

כל אחד רואה מזווית אחרת,דברים אחרים..

21 הורידה בחזרה את גבותייה.. ועברה למצב נינוח..

אני יורדת ליום או יומיים..

 כן חולצה לבנה, לא חולצה.. כן כפיים לא כפיים... כן סיפורים לא סיפורים אני לא מוותרת על ריח הממולאים של אמא שלי.. אמרה..

 את מוזמנת איתי .. נתחלק שתינו בכסא הריק של אליהו הנביא.. צחקה.. בואי יהיה מצחיק..

תראי איזה מעשיי קונדס אני עומדת לעשות שם.. הם ימותו..

אני משאירה עבורך את כל הבמה נשמה !

אני לחגיגת מכת בכורות לא באה.. נקודה!

טובבבבבב... בלי אלימות!

 אני אלימה??

 ארוחת הערב שלך אלימה..!

בנות...בנות.... מנסה המדהימה חוצצת בנינו בעדינות רבה..

על מה המריבה??

אין מריבה אני עונה.. ומלטפת את תלתלייה של 21 .. נכון???

 אני מוודה איתה!

וקורצת לה בשמאלית..

 המדהימה פרשה את כנפייה והניחה על כתייפנו שתינו.. בחיבוק.. 21

 קורצת לי בימנית.. אל תדאגי.. אני אביא לך ממולא.. צחקה!

אם את כבר בעינין של להביא לי???

 תעשי טובה ...

ותדאגי לי לאיזה..

 אנטריקוט..

כמעט ששעת השינה הגיע

21 עדין(כבר שעעעה) מסרקת את תלתליי וקולעת לצמה

אז מה? איך את מרגישה ?

שואלת אותי הקטנה

מרגע לרגע הגעגוע אליו רק הולך ומתחזק אני עונה לה

כשממערת האף שלי כבר עושה את דרכה הדמעה אל העין

אני מנסה בכל כוחי למשוך אותה פנימה בחזרה למקום הטבעי שלה

 21 קטנה ,קטנה.. אבל יודעת להסתכל בתוך העיניים

הושיטה אצבעות וקטפה מעיניי דמעה

"את לא מבינה כמה שאני מתגעגעת אליו שיחררתי לאויר"

כשעינייו הצוחקות של הילד ההוא ודמותו לא זזות מעיניי..

אני רואה אותו  בדמיוני ..

יושב במרפסת הקיבוצית

משחק באוזן שמאל שלו

קפה שחור עם חלב

ובוהה בפרפרים שתלויים לו ממול באדום ולבן

כשאני בכאב סופרת,פרפר,פרפר שעוזב ממני את הבטן

 21 סיימה לקלוע לי תלתלים לצמה

זהו... אמרה..

והביאה את הצמה השזורה קדימה

את רואה ??

 ככה מרגיש לי עוד שנשמתו שזורה בנשמתי(כשאני אוחזת בצמה ומראה לה )

היא מחייכת .. גם אני אליה..

זהו??....! נלך לישון? שאלה

כן... נאנחתי ..גם אני עייפה!

21 בגובה מטר וקצת לופתת אותי בידייה לחיבוק

אני יורדת אליה יותר מראש,

"תודה"

אומרת לה

והינה אני מרגישה אותה שוב עולה מגרוני לאפי לעיניי..

טוב יאללה די..

ובכל הכח מנסה להחביא את העתיד לבוא..

21 התבוננה לי בעיניים

בפנים כבר הכל ניצנץ..

"תני לזמן – זמן"

אמרה הקטנה הזאת ויצאה..

אני בחזרה מתיישבת על הענן הבונבון שלי

ברקע כמוסיקה מתנגנות לי כל מילותיו האחרונות

והעיניים הצוחקות של הילד ההוא...מלוות אותי ..

ומכסות לי את כאב הגעגוע כשמיכה 

לילה טוב, עיניים צוחקות

מהענן  

רגעים אחרונים בתוך המים כשגופי מונח ללא נוע

כאבי הפרידה מהילד ההוא ניכרים בכל חלקה בגוף שלי

אני אוספת את עצמי..

פורשת זוג כנפיים ,משקשקת מעליהם ת'מים

ופוסעת החוצה

הגעגוע הופך לכאב חד בצד שמאל

והמילים המילים האחרונות שלו רודפות אותי לכל מקום

לופתות אותי בחוזקה, לא מרפות..

זוג העננים נפתחים אל מולי, היא עמדה שם, כרגיל מדהימה בעוצמתה

כשצמודה לשמלת העננים שלה 21 המתוקה...(כבר הודתי???)

שעברה איתי כברת דרך לא פשוטה במרתפיי העננים

כשהיא פותחת מולי זוג עיניים נוצצות ומושיטה לעברי זוג ידיים קטנות לחיבוק

שלווווווום לך היא מתחילה...

אני נמסה מוחקת את אחרון הדמעות מעיניי מחייכת רחב

ופורשת את ידיי לעברה

בזינוק מהיר היא כבר תלויה על צווארי כשראשה מונח בשקע בין ראשי לכתפיי

"התגעגעתי"

אמרה ומחצה אותי אליה

כשהיא מוצצת אותי בנשיקה על הלחי

אני מטלטלת את תלתלייה הארוכים שסוררים תמיד

ומצמידה אותה אלי בלחישה "גם אני אליך 21 אהובה

"לא להאמין איך ש40 ימים במחיצה של קרצייה קטנה הפכו לחברות של אמת

ואהבה גדולה..

היא היחידה ששיתפתי אותה בסיפור המתפתח בין השמים לארץ

"אהבה בלתי אפשרית אמרה לי...

אבל עזבי... לכי תחווי!!!

לכי תחובקי ותחבקי היו מילותייה האחרונות רגע לפני שכינסתי את כנפיי לתוך גופי והתייצבתי בפתח ביתו ..

סליחה !!(אלו לא מילותייה האחרונות)...

מילותייה האחרונות נשמעו בצעקת הד כשכבר עשיתי את מחצית מהדרך...

"גגגגגגגגגגג  40 שעות גג"

צעקה לי 21 כשהיא בדיעבד ידעה על מה דיברה!

הדרך לחיים כבר היתה מוכרת

מהבהבת כל הדרך מטעינה את גופי השקוף באנרגיית חיים

 ומקבלת את צורתי הגשמית= האני הנראה לעין

כנפיי הפכו שקופות מאחורי גבי

וליבי חזר להלום בחוזקה

 רגליי נוגעות באדמה הזאת שפעם דרכתי בה

ופעם נקברתי בתוכה

והיום אני חוזרת לעמוד עליה זקופה..בשליחות הנתינה..

אני בוחנת את עצמי ,אני = אני!

המוכרת לעצמי מכאן ומשם ללא שינוי

מוודה שכנפיי מוסתרות היטב בתוכי

ושאין מסימני המוות היפה שלי, בי.

ממתינה

על הצג הוא הופיע הילד ההוא שכבש כל חלקה בנשמה שלי

ההוא שלא ידע אהבה מה היא

אני מרגיש אותך אמר, זה נכון?

יכול להיות שחדרת כבר את האטמוספרה?

 שאל חתם וצדק

אני כבר ממוקמת הכי קרוב שאפשר לשער שמפריד בנינו

שער ברזל של קיבוץ להבות חביבה נפתח בשלט רחוק

מכונית יפנית למרחוק מתקרבת

האורות מהבהבים מולי,כמוני כל הדרך מהבהבת

הוא עוצר..יוצא ממכוניתו לעברי כשבידו ורד בגובה חצי מטר

היה לי פלאשבק מהורד של דודה דינה בהלוויה שלי

אז פרשתי לעברו חיוך ענק ענק וצחקתי,

 כשאני פורשת את כנפיי..

אההה ידיי

לחבק אותו

וכמו שנשמע צליל הכספת ברגע שהקוד מדוייק, קליק – ככה זה נשמע

מעורבבת  בתוך זרועותיו

בתוך החיבוק הזה ,

רק אז בתוך החיבוק הזה

הרגשתי איך חזרתי עכשיו רק עכשיו לחיים

הוא הביט לי בתוך העיניים חייך ואמר..

אין מאושר ממני היום הזה הרגע הזה אין בעולם!

"אלוהים גם איזה יפ.... 

 אלוהימה אלוהימה  חתכתי אותו בנקודה וחייכתי

אני לא מאמין שבסוף הגעת..

 אני בהלם.. לא האמנתי.. כבר התייאשתי הבנתי שלעולם לא אפגוש בך, שאין סיכוי!"

 לפעמים חלומות מתגשמים"

 אני עונה לו וסורקת את הפנים של הילד הזה מבחוץ

הוא לא דומה בכלל לאביר שלי מאותה רשימה בכיס האחורי

ואפילו .. בוא נאמר שאם בחיי הקודמים הוא היה מציע לי איזה דרינק באיזה בר..(לא שיהיה לזה גם ככה סיכוי בדוגמא הזו.. כי למצוא אותי בפאבים זה דבר בלתי אפשרי על פני כל הגילגולים שלי)

הוא היה ניתקל בסירוב ולא בטוח שאפילו נימוסי..

(סתם כי הוא פשוט לא היה הטיפוס שלי)

אבל הילד הקטן שבתוכו כבש כל חלקה בנשמה שלי

המיס את ליבי ונשמתי ורוחי בסיפור חייו בסדר גודל של סינדרלה

וכן, הצליח להוריד אותי מהענן המפנק שלי ולרצות לחבק  את הילד הקטן שבו

ובלי לרצות בכלל לראות מי הוא החיצוני..

העיניים שלו מחייכות ויפות... (אלוהימאל'ה) כמה שהן צוחקות

הוא לא מצליח לשחרר את שריריי העין ממני ורק מחייך ואומר..

אני לא מאמין, אני לא מאמין..

פתח לי את הדלת מימין במושב הקדמי והתיישב לידי

בראשי אני חושבת שבבת אחת עברו להם מיליון ולא פחות אחת מחשבות..

הוא אחז בידיי כל הדרך מהשער הקיבוצי לביתו כשהוא ממלמל..

"אני לא מאמין" במה זכיתי???

אני משירה אליו מבט.. ואוחזת יותר חזק בכף ידו שבידיי

"כנראה שמגיע לך הגשמת משאלה" אמרתי..

באתי לכמה רגעים לחבק אותך

אבל אתה יודע שאני חייבת לחזור בחזרה...

דייייי.. מה פתאום כמה רגעים...

את לא זזה מפה לשום מקום...

וחייך גדול ורחב..

הילד המדהים ההוא באותו הלילה הניח את כל חייו ב2 כפות ידיי

נגע בליבת הנשמה שלי..

וריגש אותי באותו הלילה

פשוט נשארתי

מכונפת בתוכו

מחבקת חזק אלי את הנשמה שלו

אחרי שעה במחיצתו

אני כבר עמוק עמוק בתוך סיפור אהבה בלתי אפשרי

21 הקטנה הקרצייה לשעבר מסתכלת בתוכי מחבקת אותי

ובציניות מרשימה לגילה אומרת לי...

אמרתי לך רק 40 שעות גג

היית צריכה לתת ולחזור מיד ..

לא להשאר ולרצות גם לעצמך...

במקום שרשום אין אז אין..

 לא יהיה פתאום משום מקום יש...אמרה..

אני הייתי בטוחה שבשם האהבה הניתנת לך .. אתה נותן בחזרה...

שלחתי לעברה בנקודה מסכמת...

טוב את חייבת לספר לי לחשה באוזניי ..

מה? אני שואלת אותה

נו?.... את יודעת!

"יודעת מה?"

כאילו איך היה בניכם ה....

תפסיקי מכשפה קטנה..

אני נוזפת בה..

המדהימנית מחייכת אליה ואלי..

אני אשאיר אתכן כאן..

מוזמנות בבוקר לספר לי חוויות נוספות..

שלחה נשיקות לשתינו והלכה..

קדימה קראה בקול שוב הקרצייה הקטנה...

אני מקשיבה.....

בצעדים איטים אני עושה את צעדי בחזרה לכוכב שלי

כנפיים קצת כואבות..

רוחי שבורה ליותר מ5 חתיכות

ונשמתי.. אההה.. איך לומר..

את 21 המתוקה, יש להודות!

עזבתי מזמן מאחור..

היא חזרה לספר למדהימה את שעברנו יחד במרתפיי העננים..

אני העזתי לרצות לרדת למטה לחיים לראות במו עיניי,

את מה שהמדהימה יעדה לי, 

 (אז)

האהבה

"האחד" (אמרה..)

והראת לי אותו על צג הענן השטוח שלה

(הסיפור המלא בפוסט,"הוא לא בלונדיני,ואין לו עיניים כחולות")

בעודי מתקרבת אל שערי העננים

מזנקים עלי משמאלי 2 המרלינים "אוווווווווו "  

תגידי את חייה ???

"לא אני מתה,

אני עונה בציניות המתאימה  לי..

היא חיפשה אחרייך בכל מקום , פצחו פה אחד

(לא יכולה שלא לחייך גדול כשהם מדברים במקהלה..)

אם היא היתה רוצה היתה יודעת איפה למצוא אותי!

ממש בעיה בשבילה.. אה???

ניסיתי מחקה את קולם...

"לא הודעת לאף אחד שאת יורדת מטה"

סליחה מתוקים שלי,

 למי הייתי צריכה להודיעה בדיוק?

לא זכור לי פשוט שאני חותמת כרטיס אצל מישהו בעולם הזה או בעולם הבא?

מיהרתי להגן על חופש הבחירה שלי

ומה שלומכם?? 

מנסה להסתיר כל כאב בגוף השקוף שלי

שלומנו זניח.. השיבו ביחד

למה זניח?

לא עברתם חוויות?

אנחנו?

לעומתך?

השיבו בשניים

למרחוק אני רואה אותה עומדת

מדהימה משלבת ידייה גבה זקוף כברבור,

תלתליי הכסף הארוכים שלה מנצנצים למרחוק

על פנייה חיוך שאם כל צעד נוסף שלי הוא הולך ומתרחב..

"שלללום" 

   היא מקבלת פניי..פותחת את זרועותייה מקבלת אותי בין כנפייה

אני נשפכת פנימה לתוכה

(כלכך ריקה וכלכך זקוקה לחיבוק הזה שלה)

לא יכולתי שלא לפרוץ בבכי בתוכה..

אני יודעת אמרה

אני יודעת וליטפה תלתליי ברכות..

אני לא רוצה לומר לך שדיברנו על זה כבר בעבר

אני שמחה שעברת את מה שעברת

 במהירות האור ניסיתי לסרוק מתי היתה לנו שיחה בנושא?

לא הצלחתי

רק משכתי את נוזל הדמעות מאפי לגרוני והמשכתי להתקרבל בין כנפייה

בואי אהובה תילתלה את תלתליי

"לא היית צריכה לרדת לפגוש בו" אמרה

ס ל י ח ה ???!!

נתת לי להציץ בנשמתו!

להתכבס במכבסת הנשמות איתו

אמרת לי שהוא האחד!!!

ובסוף את אומרת לי שלא הייתי צריכה לרדת לפגוש בו???

אני פותחת עליה זוג עיניים תמוהות!

נראה לך שיכולתי להחזיק את עצמי??

ובמיוחד לגלות שם מלאך שכלכך זקוק היה שם לדמות מכוכב האהבה!

הוא חשב שזהו לעולם לא יאהב..

לא אהבו אותו מעולם! 

 אמר

ואני בעצמי לא יודע לאהוב!

"נראה לך שיכולתי להמשיך לשכב בטן גב על הענן המפנק שלי

ולדעת שיש בידיי אוקייאנוס מזה(מאהבה)ולא להרים לכיוונו איזה גל קטן?

 מהים הזה..נראה לך?

נתת בתוכי נשמה עם  כלכך הרבה מהרצון להעניק את זה,

הראת לי מי הוא .

אז.. תגידי לי את ...איך יכולתי שלא לרצות לותר על הענן שלי?

ולרדת לפגוש בו..?

לרצות לתת היה יותר חזק מ..

הרצון לחבק אותו היה בסדר גודל של החיים

 אז ..רוחי לא שקטה מהיום ההוא ..

וכנפיי נשאו אותי אל חייו..

(וכן..,כן... אני יודעת שזה בניגוד לנהלים החדשים של חיי החדשים)

מבט מושפל לתוך עינייה ודמעת מלאך נוצצת ירדה על לחיי..

"אני יודעת" אמרה

והצמידה אותי בחיבוק אליה

"הוא היה שם ברגע הנכון,

חשף בפני את חייו,

 את הפצעים שהגלידו ללא מגע,

את הילדות שעבר ללא ליטוף,

 את המקום שאיבד את האמונה באהבה

"אני אגואיסט הצהיר, לא יודע לתת אהבה..מעולם לא קיבלתי..

"התבוננתי בוא פנימה ,הפכתי אותו שקוף בעיניי,

וראיתי את הילד הזה שהוא שם, הקטן..

 הילד הזה גרם לי לרצות לחזור עבורו,רק עבורו

הוא היה כלכך דומה לילדה הקטנה שבי

שכלכך רצתה לעצמה את מה שהיא  כלכך רצתה לתת לו

מתוך המילים ובין המילים הוא פתח את שער ליבו בפניי וביקש אותי לחדור

ביקש שאחבק

ביקש שאלטף

כל מה שרציתי לעשות באותו הרגע, זה..לכמה רגעים,

ולרדת לחבק את הילד הזה!

סיפור חיים בסדר גודל של סינדרלה חיכה לחיבוק שלי

אז ירדתי!

בלי מחשבה יתרה

היא הורידה במעט את ראשה אלי ואמרה..

ראיתי הכל..

אני בטוחה חייכתי אליה..

לא ממש התרגשתי כשקיבלו את פניי 2 המרלינים בזעקת שבר של איפה היית..???

היא חיפשה אחרייך אמרו..

כשהרגשתי אותך בכל דקה ודקה נוכחת בנינו..על האדמה..

"תודה" ואחזתי בידה הרכה של המדהימה..

אני יודעת שעברתי לבטח על כמה חוקים

אבל הרשתי לעצמי פשוט לרצות להרגיש

ללכת אחר תחושות עצומות

 ללכת בעיניים עצומות

כמעט 100 ימים נתתי את חיי ב2 כפות ידיו.. באהבה

הראתי הכי עמוק שניתן לי את פנייה האמיתיות של האהבה

העברתי את עוצמתו של החיבוק והמגע בכל נימיו וורידיו

ביקשתי לגעת בפצעים שהגלידו ללא אהבה, וללטף.

.רציתי לעביר בו את גלגל חייו לאחור ולגדלו מהתחלה

מעורסל,שמור,מוגן,אהוב,מלוטף ובעיקר רצוי..

הוא היה מדהים..הכניס אותי בקלות לחייו..

אירח אותי בחדרים החשובים לו ביותר בתוך ליבו

ונתן לי להכנס פנימה עמוק עמוק פנימה

לפגוש בילד ההוא שלמענו רק למענו ירדתי מהענן שלי

ונתתי את מה שכלכך רציתי אני בחיי גם לקבל..   (זאת היתה חוויה שתלווה אותי כנראה כבר נצח ..) (ולנצח שלי כבר אין לו סוף..)

חזרתי לחיי שלי על הענן שלי כשאצבעו של הילד ההוא חתומה על ליבי לנצח

דמותו וסיפור חייו חקוקים בי

כשאני רוויה מלתת

וצמאה עכשיו גם לקבל

המדהימה הביטה בעיניי הדומעות

ליטפה את תלתליי ואמרה..

"בואי תקבלי מימני חיבוק"

אני מתכנסת בין כנפייה המרשימות של אם כל תחנות האנרגיה עלי האדמות ומעל העננים

ושואבת ממנה את הכח לחזור לחיי שלי

לענן שלי

כשאני מותירה מאחור את הילד המדהים ההוא

שעכשיו לא יוכל לומר עוד לעולם!!!

שלא חווה אהבה מה היא!!!"

בואי אמרה ונתנה ידה בידיי ,

בואי אלווה אותך לנהר הכסוף..

לנהר הכסוווווף??? 

 פקחתי זוג עיניים נוצצות!

הרי רק את רוחצת בו!

בואי חייכה אלי האלוהית הזו, כשהיא מובילה אותי אל הענן המפריד ביני לבין גן העדן הפרטי שלה..

כשיפתחו העננים אמרה ..ותצעדי פנימה ..

תסתכלי על הדרך

קדימה

ותפרדי מהכאב לשלום

העננים נפתחו אל מולנו

תמיד דולק אצלה אור גדול

"תודה" אני מאוד מעריכה את כל הנתינה והחיבוק ובכלל שלא נדבר על הרחצה באגם הכסוף שלך..

קדימה ,קדימה.. חייכה ושלחה אותי פנימה

אני אוספת את כנפיי פנימה ונכנסת

כשאחריי מזדנבים כזכרונות כל הכמעט 100 ימים

" של גן עדן מסוכן לנו כולכך"

אני בדרך לטבילה

מתבוננת על הדרך, כל הדרך שעשיתי

מלמעלה למטה ובחזרה

מולי המים כסופים ומזמינים אותי לתוכם

עטופה במימיי הכסף הנוצצים

מרפה אחיזה מרפה ,

משחררת ,

וצפה ..

מעל כאב הפרידה הזה