כל היום אני מערערת בזה

ובלילה אני אומרת את זה

מהיכן באתי

ומה אמורה אני להיות עושה

נשמתי ממקום אחר בזה אני בטוחה

ויש בכונתי להגיע לשם לבסוף

השכרות הזאת החלה

בבית מרזח אחר

לכשאגיע שוב לאותו מקום אהייה פכחת לחלוטין

ובנתיים

אני כמו ציפור מיבשת אחרת

יושבת בכלוב הזה

קרב היום שבו אפרוש כנף

אך מיהו זה באוזני כעת

אשר שומעת את קולי

מי מדברת מפי?

מי מסתכלת דרך עיניי

מהי הנשמה?

אנני יכולה להפסיק לשאול

אילו יכולתי ללגום רסיס של תשובה

הייתי פורצת מכלא השכרות הזה

לא הגעתי לכאן מרצוני

ולא אוכל לעזוב כך

זה שהביאני לכאן

יהיה עליו להובילני הביתה בחזרה

לכוכב האהבה

"ההארה-רומי"

"חופש אינו שאלה של גודל הכלוב

אלה של מי שמחזיק במפתח"

לא נוצריה

או יהודיה

או מסלמית

בודהיסט,סופי,או זן

אף לא דת כלשהי

או ממערכת תרבותית

אני לא מהמזרח

או מהמערב

לא באה מן הים

ולא מרומם

לא מהאדמה

טבעית או אל טבעית

לא מורכבת מיסודות בכלל

אני לא קיימת

לא ישות בעולם הזה

או בעולם הבא

לא באתי מאדם וחוה

ולא משום סיפור בראשית

מקומי הוא האין מקום

זכר לאין זכר

לא גוף

לא נשמה

אני שייכת החלטתי..

לכוכב האהבה

(אני יושכבת(חצי יושבת,חצי שוכבת)(יש מילה כזאת?)

 על הענן הורדרד שלי..

רגל אחת על הרגל השניה

ועד שתלתליי התייבשו להם אני אוחזת בספר מדהים שהבאתי איתי אל מותי וחיי... וכותבת  לכם את אחד השירים שהכי נולדו בשבילי..

היום יום הולדתי העברי ה באייר

ואני מקדישה אותו לעצמי..

ההיא התרחקה , רק גבה נשאר אל מולי..

אני נשענת.. נושפת החוצה

אחלה טקטיקה=כל מי שיגיע לכאן במשמרת שלי, זה מה שאני אעשה..אני אומרת לעצמי..

(אני אגיד לו שילך ויחזור בחזרה)כשיגיעו מקבלי ההחלטה..

(זהו..)עכשיו  נשמתי לרווחה..

 הגעתי להחלטה..

הרשתי לעצמי להתיישב להרים זוג רגלים על ענן הקבלה

להישען לאחור ולהתנדנד כשידיי אוחזות את מאחורי ראשי..

שבתוכו רצות כמה מחשבות ..

ואת המחשבות שלי מכסות מסה של תלתלים

שמכסים את האמת מפני כל

לא עוברות דקותיים בלבד בהן אני מהרהרת לי

אמאל'ה – שוב הענן מולי מתחיל להתפזר כעשן

טוב תרגעי אני מזכירה לעצמי..

החלטת כבר

את יודעת מה לעשות ..

 זה כבר השני לא הראשון..

תרגעי!

בעודי מנסה להרגיע את עצמי בנשימות ונשיפות

אני מתיישרת , מורידה רגליים מענן הקבלה

ומוכנה לדרמה החדשה

ערפילי ענן דקים משתרכים מפרידים בינינו

היא נעמדה שם שוב, הראשונה, הראשונה!

מה היא כבר חרשה את כל הכוכבים מסביב...?

זהו כל הסיבוב שלה ניגמר?

היייייייי מתוקה..אני קוראת לעברה.. (כבר מלאה בבטחון עצמי)..

טיפלתי בה בעבר..

אטפל בה שוב..

היא מתקרבת , עוד פסיעה .. עכשיו כבר כמטר ממני

אוווו.. שלום גם לך, שוב.. אמרה

היייייי.. אני מה זה מתנצלת.. (אני מתנצלת בפנייה)

ומשחררת לעברה חיוך  מרגיע

בכל זאת עשתה את כל הדרך עד לכאן, התגברה על הפיתויים..של גני גהנום וגני עדן..

עברה את מחסום הרצון לחזור לגלגל חיים נוסף..ובאה עד לכאן..

אני אהייה נחמדה קצת יותר הפעם מהפעם הקודמת אני אומרת לעצמי

נעים מאוד אני זורקת לעברה ושוב מחייכת לרכך את האוירה

גם לי מתוקה ! אמרה

את עדין כאן שאלה?

כן את רואה אני עדין מחכה..שיגיעו מקבלי ההחלטות..

ואת עדין מסתובבת באזור? שאלתי

כן, החזירה לי בחזרה

ככה בשאלות פינגפונג היא לי , אני לה..

פתאום אני שואלת אותה בלי לשים לב בכלל שהינה זאת הנקודה שמחליטה

על פי הקריטריונים שלי לפחות.. כן?

אם אני המקבלת החלטות! כאן..

תגידי? לכמה אנשים בחייך גרמת אושר? בנוכחותך על האדמה..ולכמה לא?

היא מביטה אלי..עיניים טובות יש לומר על פי המראה הראשוני..

אבל למדתי בחיי ואת זה הבאתי איתי אל מותי.. 

שאל תסתכל בקנקן אלה במה........

 שכולם זונות, עד שהוכח אחרת.. (אופס) סליחה..

 כן לפעמים אני יכולה להיות מאוד בוטה..

אני משתדלת לאריסטוקרטיות .. אך חתול הרחוב שלי מסרב להעלם..

ואולי זה מה שהמון פעמים הציל אותי..

אז איתך הסליחה על השפה הרדודה בעומק שלולית

"לאאאא.. חחחח" זה בסדר אמרה.. וחייכה יותר רחב..

לכולנו פה ושם יש הברקות מהרחוב או מהאוניברסיטה..

אבל זה נורא להסתובב בחיים בתחושה שכולם .... ... כאלה..!

(מה הבעיה שלה לומר את המילה זונות?) כאילו מה?

אני רואה שקשה לך אפילו להוציא את המילה.. אני שולפת לה ..היא מסמיקה.. מחייכת..

אני נולדתי לג'ונגל

הוא גידל אותי ולימד אותי שיש הכל מהכל..

וצריך להיות מוכן לתרחיש גם הגרוע מכל..

הגרוע מכל ?שאלה

למה?

מה למה?

אני רכשתי את מיומנויות החיים.. מהג'ונגל.. לא מהחיים!

הלביאה שהמליטה אותי המשיכה הלאה..

מה שגרם לי להבין שכולם זה כולם בלי יוצא מין הכלל

ואחרי 7 חודשים שהספיקו לה.. האמת שגם לי..חייכתי אליה פתוח ורחב..

 וחשבתי... שבטח בלב שלה, היא בטח חושבת..אוי,אוי,אוי... מסכנה..

היא היתה בטח חתולה  נטושהההההההה.....

אני חייבת לתקן מיד את המסכנות שהיא רוכשת לי בשניות הבאות בראשה

אני אומרת לעצמי..

תקשיבי אני אומרת בחיוך מה רחב? ענק

היתה לי ילדות מיוחדת במינה..מדהימה!

בגלל העובדה של העדר אותה הלביאה..

היתה לי הבנה.. שאם אני לא שייכת לאיש?

לפחות הבין במהירות האפשרית.. שאני שייכת לעצמי ועלי מוטלת האחריות שלי לעצמי.. 

 זה היה לפעמים בכלל לא פשוט..

ואפילו לפעמים נראה כמשימה בלתי אפשרית...

אבל זה היה מאתגר......מאתגר ביותר אני מחייכת.. מבינה כל אות במילה ביותר..

אחד האנשים המשמעותיים בחיי פעם על האדמה אמר לי..

אם לא נולדת לתוך מסלול המראה..??!

 קחי מעדר ותתחילי לחפור

לקחתי כבר בגיל 7 חודשים את המעדר ..(המושכות לידיים)

ואכן התחלתי לחפור לי את מסלול ההמראה

נשבעת לך שאפילו לא סיימתי את הסיבוב ההוא עם יבלות על הידיים..(הינה תיראי.. אני אומרת לה.. ידיים מלאכיות..)

ומראה לה את כפות ידיי

ואל תתעצבי לרגע אני אומרת לה..

כל תסריט אחר היה גרוע עבורי

גובה ממני את מחיר החופש המוחלט..

 זה שאתה לא שיך לאיש כל כך מקל עליך את החפירה..

אתה תמיד חופר את הנתיבים שלך..

 אף אחד לא דוחף אותך שתחפור את הנתיב שלו ..

 ובקצב שלו..

ותלך להגשים את החלומות שלו..

אתה מאה אחוז אתה בשבילך..

נכון יש במעלה הזאת גם חסרונות.

את לא יכולה לתאר לך כמה עצים חיבקתי בחיי

אהבתי לחבק עצים ולדעת שאין להם ידיים לחבק בחזרה..

ושזה בסדר רק לחבק בלי לקבל בחזרה באותה השפה..

אבל הם חיבקו אותי.. יכולתי לחוש את החיבוק

 היא הורידה את ראשה למטה. והניחה את ידה על כנפי..אני המשכתי לחייך..

מספרת לה חוויות מהילדות הנפלאה שלי..

הבית האמיתי שלי.. היה בתוכי ..

ואת הכלים החשובים רכשתי מהסיפרייה שהיתה הכי קרובה לליבי

היא נתנה לי את כלי החפירה החזק ביותר ..

המאסטר

 הדימיון..

הוא שעיצב לי חיים כרצוני..

הוא שנתן לי כל מה שרק רציתי

לא חוויתי מחסור מימי חיי..

היה לי דימיון למלא איתו הכל..

ויצירתיות לשחק את המשחק..

תופסת.. עם החיים..

החיים היו מבסוטים ממני..

הייתי להם אחלה פרטנר למשחקים..

אפילו התפלאו כמה פעמים שלקחתי את הסצנה הבאה שהם זימנו לי... בהליכה..

אכלתי לארוחת הבוקר מחזות..

 שאחרים לבטח זה היה גורם להם למות מרעב..

בדילוגים עברתי את השואה הפרטית שלי.. אני מחייכת וחוזרת שוב.. בדילוגים..

ההיא מולי די המומה..כל הסיפור שלי נתפס לה כאיום ונורא..

הינה העובדה שדברים שרואים משם לא רואים מכאן..

לא.. עכשיו ברצינות .. אני אומרת לה..למזלי.. הם נטשו מבראשית..

באמת שזה היה המזל הגדול שלי..

כי כשראיתי את הרזומה של שניהם

לא הבנתי בכלל איך.......  ?? מה לי ולהם??

אבל אחר כך המדהימה...הסבירה לי את כל עינין הבחירה..

והבנתי איך זה שבחרתי לי במדוייק את אלה שלא יתקעו דגל

ויגידו.. שלי!

היא הסבירה לי במדוייק שבחרתי כדי להיות חופשייה ומשוחררת מכל..

המדהימה?

היא פתחה עיניים ...

כן יש פה מישהי מדהימה.. את לבטח תכירי אותה אם תחליטי להשאר..

ואם אני אחליט כמובן.. שאת נשארת.. חייכתי אליה.. ממזרי...

לרגע היה לי נחמד לשניות בלבד.. 

 (תרגיעו בבקשה!) רק לכמה שניות

בתוך התפקיד של המחליטה..

אז עכשיו את.. אני אומרת לה..

אני גוללתי בפנייך את הסיפור שלי על רגלו של קיסם שיניים אחד

עכשיו את?מי את?

 ספרי קצת עד שמישהו יבוא כבר ויעשה את הבחירה בשבילי...

ושוב אני סורקת במבט אולי מי מהאחראים בדרך לכאן ויכול לקחת את המושכות בחזרה..

נדה!

גורנישט!

כלום!

נאסינג!

אוף.. טוב נראה לי שאין ברירה..

או ש.. רגע..רגע..

 אני אגרור אותה עוד קצת .. 

 אם תתני לה לספר.. תצטרכי להחליט..

אז אל תשאלי אותה שום שאלות..רק תספרי לה את..עד שמישהו יגיע..אני אומרת בליבי

אבל ההיא כבר היתה בחצי ירידה לאוטוסטראדה

החיים סחבו אותי עד הסוף אמרה

ולא כמוך בדילוגים וחיוכים ושימחת חיים..

כי אם בסבל וגעגוע וכאב רב..

למה כאב אני מחייכת אליה..

(שונאת את כל המלאנכולים האלה שלא רואים אף פעם את החצי כוס המלאה..)

טוב להם תמיד למלא את הבריכה שלהם בכאב ולקפוץ ראש לתוכה..

סבבה שעה שעתיים

מקובל עלי

אבל להפוך את כל החיים לשיט אחד גדול?ולסבול???

..ווואאאאייי.. אני לא יכולתי לחיות כזה..!)אני?..

תנו לי להפוך כל למטה ללמעלה גדול.פתוח רחב..לא נמוך..

היא נראת לי כזאת...

עכשיו בטח תגולל בפני את סיפור סינדרלה שלה..

(תפסיקי תהיי רגישה") אני אומרת לעצמי..

כל אחד עם התפיסה שלו..  והחיים שניתנו לו..

לא לכל אחד היו כלים,מזלג וסכין  כמוך.. לאכול את החיים בלי מלח..תרגעי.. לא יפה!

טוב אני מתיישרת.. מניחה עליה יד..אז רגע?.. אני שואלת אותה..

ואת..את הגעת הנה..איך?מה?בטעות?

 אני מותחת את הכנפיים שלי גבוה

היא עוקבת מולי עם עינייה אחרי כל נוצה ונוצה נמתחת

ווואייי.. איזה יופיייייי... אמרה!כן נכון השבתי לה..אני מניחה שגם לך יהיו בהמשך אם תשארי כמובן בכוכב האהבה..

אז לא הבנתי אמרה?איך את התקבלת לכוכב הזה?איך קראת לו?

האהבה, האהבה...(מה כלכך קשה לזכור מילה אחת שמכילה בתוכה את כל החיים)אני אומרת.. לעצמי!

אהבה, אני אומרת לה!

ורק בגלל שהיא לא זכרה את השם המלא של הכוכב הזה..

 לא הייתי מקבלת אותה אליו..הנה חרצתי את גורלה.. חייכתי ומיד מחקתי אותו

(את החיוך..חח.חח.) אבל ממש מיד!

הינה אני אומרת לעצמי.. לא ממש למדת משהו..

ההיא טעתה.. אוקי..אז מה קרה?!את לא יכולה להיות כמו האלוהים ההוא כועסת..

וכבר רוצה מענישה..

אז שכחה??!!

 מה קרה??!!

לא שאמרה לך שזרקה איזה  ילדה קטנה!

 כולה שכחה את שמו המלא של הכוכב שלך..יאללה תתיישרי.. תוכי אומר לי..

תזכירי לה יפה בשיא הנחמדות שלכוכב הזה קוראים כוכב האהבה..

תבואי הפוך על הפוך..ודפדפי את זה הלאה..

את לא פותרת ככה כמו ההוא ששיחק אותה אלוהים..  את לא בקטע של מענישה..

את מבינה???

 הגעת הנה לכוכב הזה,איך קוראים לו? (אני בוחנת את עצמי)במונולוג 

כוכב האהבה אני משיבה לעצמי ..

 יופי!!

 ושום דבר מהכוכב ההוא את לא מכניסה לכוכב הזה

את כולך באה רק בטוב..

קפיש???

קפיש..

בשלב הזה אני מתבוננת בעינייה.. וכשאני מתבוננת אני מתבוננת

הכל הופך שקוף..

היא!!! לא הופכת לי לשקופה.. אני נגנבת...!

אני מתבוננת עמוק עמוק עד למרתף הפרטי שלה..

והיא לא הופכת לי לשקופה..

בשלב הזה אני כבר מבינה..שמה שלא הופך שקוף בעיניי הוא גבול

הוא מחסום

ואם היא בוחרת להשאר עם הוילון הקורדרוי הזה מולי..ולא לעבור לוילון שיפון..

אז אני מנומסת..לא חודרת..לא בכח..

אני השאיר אותה לטיפולה של המדהימה..

היא יודעת יש לה טביעת עיין הרבה יותר חדה

היא מפשיטה במבט אחד חודר כל מי שעובר לידה..אז עזבי אני אומרת לעצמי ועולה בחזרה עם העיניים החוצה מחוץ למרתף שלה

יאללה שחררי..

תקשיבי ..?!אני אומרת לה..יש מצב שאת יכולה להחליף אותי לכמה דקות..

אל תדאגי, את לא תקבלי אפילו לא חצי תפקיד של אפילו  חצי אלוהים

כמה שניות ..טוב ! אולי דקות.. ואני חוזרת

אני חייבת לראות האם מי ממקבלי ההחלטות אולי כבר הגיע..ולרגע אולי שכחו..

שאני מחכה להחלפה..

אז ממש כמה דקות, ואני חוזרת בחזרה..טוב?

אההההה... היא עונה בהססנות..

(אני לוחצת אותה וירטואלית לענן לא משאירה לה יותר מידי מקום למחשבה..)

אל תדאגי אף אחד לא יגיע.. ואם וכאשר...פשוט שישבו כאן על הענן  הגדול משמאל  וימתינו..

אף אחד לא ניכנס את פתח הענן הזה..אני אומרת...

 ומרימה את גבותיי להראות לה יותר רצינית, מרצינית ביותר

פתח הענן הזה ?? אני מרימה לה את האצבע.. ומראה לה

מחוץ לתחום של כל אחד כולל שלך..

היא חייכה...את יכולה להיות סמוכה ובטוחה אמרה לי..

ואני רק רציתי שוב לומר לה שהחיים לימדו אותי שכולם............... עד שאוכח אחרת...

תודה אמרתי לה.. ולא הייתי בכלל רגועה..

אבל אמרתי..לעצמי...אין... את הולכת לראות מה קורה עם המדהימה...

שימשהו יבוא לחלץ אותך כבר מהעמדה..

(אני עוד לא מבינה איך זה לא התפקיד הבלעדי של האלואמא הזו)

ההיא דפקה לי את כל התוכניות של אחר הצהריים..

טוב לא ממש ההיא..אם להודות באמת..מקהלה של 2 ליצנים השאירו אותי כאן בעמדה..

אוף.. אני נושפת החוצה ומתקדמת לעבר אחוזתה של המדהימה..

הענן פתוח כמעט לרווחה..

וההיא האלוהית הזאת המדהימה..והחצופה.. אני רואה אותה מתנדנדת על הענן הסגול שלה..וקולעת לעצמה צמה..אני בהלם..אני שם בעמדה.... לבד.. טוב לא ממש לבד הגיעה איזו אחת חדשה

בשיחות סרק על אה ודא.. 

כולי ...בלא בא לי... 

והיא כאן.. בסלון התסרוקות הפרטי שלה..

אני מציצה..

 עוד לא חודרת לה פנימה בסערה..

אל תבהילי אותה טיפשה אני אומרת לי..

ההיא מזמזמת לה שיר, ממשיכה לקלוע את הקילומטר צמה שלה..

פה אני כבר לא מתאפקת...

אווווווווו שלום גם לך הוד רוממותה..

 עוד רגע כל הציניות שלי.. נשפכת עליה

איפה היית??

היא סובבה אלי ראשה  וחייכה כמו שרק אלוהים יכול לחייך ואמרה..

כמה דקות ואני אתפנה אליך..

כמה דקותתתתתתתתתתת?? אני מחייכת לה רחב..(טוב לא כמו חיוך האלוהים)

כמה דקות???

 אני שואלת אותה

ולא נותנת לה בכלל להשיב לי  בכמה דקות מדובר

טוב, אז כך.. אני אומרת לה..בחיוך רציני..(כן,כן.. יש דבר כזה..)

כמה דקות ותתפני לעמדת השמירה שלך...

הגיע לשם כבר מזמן.. איזה אחת חדשה..

המרלינים לא פה כדי לקבל החלטה..

אני לא לוקחת לידיים שלי את התפקיד הגדול הזה לחרוץ גורלות..

את לא מבינה מה עבר עלי.. אני מיללת..לה

איפה היית בכלל?

היא עמדה מולי מתחה את הכנפיים שלה גדול וגבוהההה

שינתה את תוי פנייה מולי ושאלה

 רגע...!!!

אני לא מבינה!

את עזבת כרגע לבד את עמדת הקבלה?

לא לבד!! ניסיתי לסדר את המילים בפי..

כולה 2 מילים ואני מגמגמת..

ההיא החדשה שהגיעה עומדת שם ומחכה לך..

אני רק באתי לראות מה קורה איתך...

זה מה שנקרא חוסר אחריות ממדרגה ראשונה אמרה והביטה אלי.. מחוייכת אבל הרבה פחות!סליחה???

פתחתי עליה זוג עיניים ענקיות מהסיפור של כיפה אדומה

חוסר אחריות היה להעמיד אותי בעמדה ולבקש שאקבל נשמות חדשות..

טוב!!!

אנחנו לא מתווכחות עכשיו חתמה בתמרור עצור וירטואלי..גשי לעמדה ..

אני כבר מגיעה..

בשלב הזה אני אפילו נעלבת מעולם לא ראיתי אותה רצינית כלכך

אני אוספת את הלשון שלי שנשמטה החוצה מהתגובה שלה

מסתובבת וזורקת לעברה..

ככה בלי לעשות חשבון לאלוהים..

זאת היתה הפעם הראשונה והאחרונה

(אני התכוונתי שהיא בחיים לא תדבר אלי בטונים כאלה.. היא בטח חשבה שזו הפעם האחרונה בעמדת השמירה)

והמשכתי..

מרחוק אני רואה אותה עומדת שלובת ידיים מחכה לאלוהים יודע מה..או מי

לך.. טיפשה.. לך, היא מחכה ..(אני מזכירה לעצמי..)

כל צעד נוסף שלי , פותח לה חיוך רחב יותר

אני כבר ממש לא מחייכת..אחרי ההסתבכות עם המדהימה..

היייייי! היא קוראת לעברי..

אני מרימה רבע יד..

למה נפלו פניך? שאלה

אני נכנסת ללחץ מחפשת על קרקעית הענן את הפרצוף שלי

לך תדע אם המדהימה לא לקחה לי כמחווה על שנטשתי לה את עמדת השמירה שלה את הפנים

שולחת כפות ידיי לפניי.. . הכל במקום..פני לא נפלו.. אני משיבה לה..

היא חייכה , טוב......... גם אני

מרחוק אני רואה ..

אוווווווו..... הינה 2 המצנפות מתקרבות..

קריוס ובקטוס המרלינים בכבודם ובעצמם..

מי אלה שאלה ?

 אוווווווווו..

מתוקה שלי

השבתי לה בחזרה..

הינה הגיעו מקבלי ההחלטות החשובות ..

אלה????שאלה

הליצנים האלה..??הליצנים האלה מתוקה ??!!

מחליפים אותי כאן ועכשיו בעמדת הקבלה..

נעמת לי מאוד

אני מאחלת לך בהצלחה

ווואלה אינשאללה תתקבלי לכוכב הזה..

שלחתי יד לעבר כתפה..

יופיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי!קראתי מטר אחד קדימה

המפריד ביני לליצנים האלה

הייייייי!!!

קראו במקהלה!

תכירו!!!

זאת??

 היא!

תכירי!

הם המרלינים

השניים מביטים עלי כאילו נפלתי עכשיו מהשמים..

אני זזה גם המדהימה בדרך לכאן..

כולכם נעמתם לי עד למאוד..

אנחנו נדבר אחרכך אנ

מזג האויר סביב הענן שלי הבוקר היה מעולה..

ככה  סתם..ישבתי כשרגליי שמוטות מטה..

אחחחחחח.. שיחררתי נשיפה לאויר.. ומבטי קדימה לעננים הסמוכים אלי 

 המחשבה הבאה שעלתה בראשי..

מה בא לי לעשות היום???

(חוץ מלכתוב כמובן..)

רחש קל מאחוריי גבי קטע באחת את קו המחשבה שלי.. ותשובתי לעצמי

הם נעמדו שם שלובי זרועות כמקהלת 2 קולות..

המרלינים!

מהההה???

אני מזמרת לעברם..

הייייי...

(מוזר הם אף פעם עוד לא הגיעו לפתח הענן שלי..)

בוקר טובבבבב!

גם לכם..

כן?

במה זכיתי לביקור מכם?

 אנחנו זקוקים למחליפה!

אמרו ב2 קולות שפותחים לי תמיד חיוך מצפון לדרום פני

(ובאחת ראיתי את החופש שלי הולך קיבינימט)

אבל בשביל 2 מרלינים מדהימים אסתכל על חצי הכוס המלאה

שאיזו זכות זאת לעשות לשניהם טובה..

(חישוב מהיר עבר בראשי המתוחכם.. אם אזדקק לעזרה מהם אקבל פי 2..)

בטח.. חייכתי..מה להחליף לכם?

צריכים שתחליפי אותנו בקבלת הקהל..

אני?

אני?

 בקבלת הקהל?

אין לי עדין את הקישורים להחליט מי לכוכב האהבה ומי שילך ושיחפש לעצמו כוכב אחר..

אילו לא היו לך הכישורים .. לא ההינו פונים לבקש עזרתך.. חתמו בשניים..

אני כבר מותחת כנפיי וירטואלית..

שלא ירגישו שהקומפלימנט שלהם הרחיב לי במטר את הכנפיים..

אני חושבת שהתפקיד הזה גדול עלי..

וחוץ מזה שאתם יודעים שאני עובדת על האלטרואיסטיות שלי בגילגולי זה..

ואולי לא כדי שאשב בכיסא המחליטה ..כי ...לבטח הכניס לכאן גם חלאות אדם ולא רק מלאכי אדם..

תקשיבי אמרו לי שוב בשניים..

התפקיד הזה..אינו גדול עליך, האינטואיציות שלך טובות.. נקודה

תגידו מה עם המדהימה? (כאן אני מנסה כבר למצוא לעצמי מחליפה.. לסידור העבודה..)

בלי להתחשב שהיא כאן האלוהימא.. המחליטה.. המלכה..

השניים מולי היו בהלם בכלל משאלתי החצופה..מה????? אני שואלת!

הם הביטו על עצמם ..

ובתיאום מושלם אמרו..(איך הם עושים את זה בתיאום מושלם אלוהים?)(אלוהימא,אלוהימא..עוד לא התרגלתי )

בחצות בקבלת הקהל.. אמרו

אל תאחרי..!

סומכים עליך..

חייבים לך טובה ענקית

יאללה ביי

וכבר לא היו...

היייייייייי...?????

לא נתנו לי אפילו להשחיל מילה אחת נוספת ראבק

הלוווווווווווווווווווו????

ממולי אין לא 2 אפילו לא חצי מרלין..זהו..

אני מבינה את המילה מחליפה בקבלת הקהל בכל רמח עבריי

בוא'נה זה בכלל התפקיד של האלוהימא הזאת.. אני קולטת..

וההיא בבטן גב..

ומה???

 סליחה?

אני צריכה לעשות את התפקיד שלה?

אם להם לא היה אומץ ללכת אליה.. ולבקש?!

לי יש!

לא נראה לי שאני צריכה להתעסק בהחלטות החשובות האלה..של מי? פניו לאן?..

מה אני חורצת גורלות?..

אני.. כבר בדרך למדהימה..

יש גבול בתוכי ממלמלת..מתקרבת לענן..

לראשונה העננים סגורים הרמטית..

ממממענין אני חושבת לעצמי

כזה עוד לא היה לי בחודשים שאני כאן..מוווזר?..!!! איפה זאתי עכשיו??? אוףףףףף

אני נושפת החוצה אויר מאוכזב ,מבינה שזהו נפלה עלי כל המשמעות של המילה מחליפה

החיוך התמידי שלי החל נופל מטה

מתכווץ

ונמוג

 צועדת לכיוון קבלת הקהל

שפופת כנפיים..

רק שלא ימותו היום בני אדם בעולם..

ושאם כן?..

אז שכולם ילכו לגן עדן..

שאף אחד לא יגיע היום לכוכב הזה!

שאני אשתעמם היום למוות

וש...

אוףףףףף נוסף התחמק ויצא לו החוצה

 גם אני מתקרבת לענן של קבלת הקהל

קטנה בגובה מטר יושבת שם כשרגלייה על השולחן

21??? את ??

את ???

 אני מה? שאלה!

את כאן?

מה את עושה כאן?

אני בקבלת הקהל?

אתתתתתתתתת?(שוב אני מותחת אותיות גם לפנייה)

מה פאקין את עושה פה?

את בגובה מטר..! בגיל גם משהו כזה..!

מה לך ולקבלת החלטות?

טוב תקשיבי קטנטונת..!

את ממשיכה למשמרת נוספת!נקודה!

אהההה....סליחה?! 

 אמרה לי בלי למצמץ..

אני מחליפה את מי? שאלה!

את המרלינים השבתי!

או אותי,איך שיהיה לך נוח יותר לקחת את זה באהבה..

יופי!

אמרה!

בהצלחה!

את חצופה אמרתי כשבתוכי מבינה שזו אני החצופה שקבעתי עבורה עובדה

של משמרת שניה במקומי..

טוב!

(עכשיו משקיבלתי על עצמי את הדין,שלא הצלחתי לכפות על 21 משמרת נוספת,

בקבלת הקהל,..

אני מנסה לדלות כל אנפורמצייה על המשימה..)

מה?

כמה הגיעו לכאן במשמרת שלך?

אף לא אחד!

חתמה!

וואללללה???

(נו הלוואי עלי משמרת כזאת משעממת,אני אומרת לעצמי)

לא באמת עכשיו?

כן! באמת..!אמרה..

אף לא מת סקרן אחד שהגיע לפתח הכוכב..

כולם בטח או לגהנום המוכר

או גן העדן המכור מראש

או שעומדים בתור לסיבוב חיים נוסף..

לכאן בכל אופן לא יגיעו!

טוב..מה שנשאר לי לקווות זה שימשיך כך

שאף אחד לא יגיע לכאן לפחות לא במשמרת שלי..

תגידי אני אומרת לה..איפה קיבינימט המדהימה ?

היא יצאה מהכוכב לביקור בכוכב אחר

והשאירה אותנו כאן הפיונים לעשות את העבודה בשבילה.???.

לא שיש לי בעיה לעשות לה טובה בכל זאת היא אלוהימא

אבל כזה תפקיד???

חורץ?

לא בא לי בטוב בכלל!

טוב יאללה עזבי..

אני יעבור גם את הגשר הזה..

לכי לך..אני מקוה שלא אזדקק לעזרה..

שלא יהיה לי פה פתאום פקק תנועה..

שוב אני חוזרת על מה שאני מקוה שלא יקרה לי

טוב.. יאללה. עופי לך..אני אסתדר..

עברתי דברים יותר משמעותיים בחיים שלי אני אעבור גם את זה..יאללה ..עופי,עופי..

 21 הקטנה לפתה זרועותייה סביבי חיבקה והתעופפה

אני?

אני מוצאת את עצמי בתחילתה של המשמרת שנכתפה עלי..

כולי מתה מפחד

לא בא  לי לפגוש פה אף  אחד שאתשאל אותו שאלות אלוהיות

ולא בא לי בכלל את התפקיד הזה!

אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף!!!

יללתי!

לא סיימתי את המשפט הבא,

שיט..!!!

דאמט!

אווצ'

הענן מולי התפצל ..

אני כבר מתחילה להבין שאני בתוך הצרה שממנה דאגתי נורא

 21  כבר לא בסביבה

והמת הראשון מגיע במשמרת שלי..

(אפילו לא המשמרת שלי,אלה אני רק המחליפה!)

היא עמדה שם, כשענני ערפל החלו מתפזרים ולא מגלים לי את דמותה בברור..

כשכבר ראתה אותי ברור הזדקפה..

וואייי.. שלום אמרה

שלום השבתי לה בחזרה

לאן הגעתי שאלה?

עוד לא ממש הגעת..אבל כאן זה כוכב האהבה

כוכב האהבה?(כאילו מה היא לא שמעה שזה מה שאמרתי?)כן! חתמתי

כוכב האהבה!

ואת ?

שאלה אותי

אני כאן מנהלת המשמרת בקבל הקהל..

ותנאיי הקבלה שאלה?

אהההה.....(אינה איזה פדיחות אני כבר מתחילה לגמגם..)

מי אני שאני אחליט אם היא מספיק טובה

איפה פאקין המדהימה?

המרלינים?

 21?

מישו?

תשמעי אני אומרת לה..

מנסה להסתיר בכוח את חוסר הניסיון שלי בבדי גארד של הכוכב הזה שעשו אותי..

המרלינים ישלמו מה מחיר יקר על ההחלפה הזאת שלהם..

מחיר יקר ביותר אני ממלמלת לעצמי

מה ? היא שואלת אותי..אמרת משהו?

אני?.

אני עונה לה בשאלה..אה, אני מדברת מעת לעת לעצמי .אני אומרת לה..עזבי אל תתיחסי..

אבל הייתי מציעה לך אולי לעשות עוד סיבוב קטן בכוכבים השכנים.

.תבואי פשוט מחר

תהייה פה זאת שמחליטה לטוב או לרע..!

איתה עדיף לך איתה ..אני אומרת לה..!

היא חייכה אלי, הרגשתי כזאת פדיחה שאני משיבה את פניה ריקה

וואלה? מה לי ולתפקיד הדור מאן של אלוהים..

שתעשה את התפקיד שלה ..האלוהימא

ותעזוב אותי במנוחה..ואני חשבתי שהולכים  לבקש ממני להחליף כוכב(מנורה)

לא להחליף במחרצת הגורלות של האלוהים..יש גבול.. אני אומרת לעצמי 

כשכל העצבים שלי עכשיו מסתדרים בשורה מאחורי.. רק רוצים לפרוץ קדימה..

אני לא נותנת להם..אתם בשליטתי.. נקודה..

תעשי סיבוב נשמה טובה תעשי לי טובה.

.תבואי לכאן שנמצא אלוהים

(מה אני אגלה לה את הסוד שזו נקבה??)(מה פתאום! שתגלה בעצמה!)

ההיא עמדה שם..שקטה,ענני ערפל טישטשו במעט את תוי פניה

לא הבינה מה אני רוצה ממנה

למה ללכת?

ומאיפה לחזור?

אני מרגישה שאני לא מסוגלת לשאול אותה את השאלות הנכונות ועל פי מה? לקבלה או שלא לקבלה..

תעשי, תעשי לך סיבוב נוסף..נשמה אני אומרת לה

תחזרי עוד כמה שעות יהיה פה כבר זה שמקבל החלטות

(תוך שניה ראיתי את גבה מולי..)

והיא כבר מתרחקת..

(נראה לי נעלבה..)

איפה פאקין 21 שצריכים אותה?

ולמה הסכמתי בכלל להחליף את שני הליצנים האלה?

איזה פדיחות עשיתי לעצמי בזה שלא יכולתי לקחת על עצמי את תפקיד האלוהים

בסך הכל משמרת אחת

לא חיים שלמים

וגם פישלתי!

בסך הכל לקבל נשמה אחת..וגם את זה אני לא מצליחה..

יאללה שיבואו כבר להחליף אותי בקבלת מחרצת הגורלות הזו

אני מייללת..

תחזריייייייייייי !!!

אני צועקת לעברה של הדמות החדשה

ולא מבינה בכלל עדין שהדמות ההיא שהגיע לכוכב שלי

היא האשה שהמליטה אותי!